'Halah
Daf 18a
אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה שְׁנֵי גוֹיִם שֶׁעָשׂוּ שְׁנֵי קַבִּין וְחִלְּקוּ וְהוֹסִיפוּ זֶה עַל שֶׁלּוֹ וְזֶה עַל שֶׁלּוֹ חַייָבִין שֶׁלֹּא הָֽיְתָה לָהֶן 18a שְׁעַת חוֹבָה וְנִפְטְרוּ. שְׁנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעָשׂוּ שְׁנֵי קַבִּין וְחִלְּקוּ וְהוֹסִיפוּ זֶה עַל שֶׁלּוֹ וְזֶה עַל שֶׁלּוֹ פְּטוּרִין שֶׁכְּבָר הָיָה לָהֶן שְׁעַת חוֹבָה וְנִפְטְרוּ. יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁעָשׂוּ שְׁנֵי קַבִּין וְחִלְּקוּ וְהוֹסִיפוּ זֶה עַל שֶׁלּוֹ וְזֶה עַל שֶׁלּוֹ. נִיחָא חֶלְקוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל חַייָב. חֶלְקוֹ שֶׁלְגּוֹי מַהוּ. כְּלוּם חֶלְקוֹ שֶׁלְגּוֹי חַייָב לֹא מַחְמַת חֶלְקוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל. חֶלְקוֹ שֶׁלְיִשְׂרָאֵל חַייָב וְחֶלְקוֹ שֶׁלְגּוֹי פָּטוּר.
Traduction
R. Aboun bar R. Hiya dit: Lorsque deux païens fournissent 2 cabs à une pâte (soit pour chacun moins de la mesure légale), qu’ils divisent en deux, puis ils se convertissent au Judaïsme et ils ajoutent chacun à leur part de quoi lui donner la mesure légale complète, ils doivent à ce moment donner la halla; car si la pâte de chacun avait eu la mesure complète avant la conversion, elle eût été dispensée de la halla à titre de pétrissage païen (elle n’était due qu’au moment du complément). Lorsque deux Israélites ont apporté chacun un cab pour la pâte, qu’ils ont divisé en deux, qu’ensuite ils ajoutent chacun à leur quote-part de quoi la compléter, la halla n’est pas due; car il y avait eu pour eux un moment d’obligation, c’était lorsque leurs deux parts étaient encore jointes; et lorsqu’ils l’on divisée la dette a cessé pour toujours, en dépit de l’addition faite plus tard. Lorsqu’un Israélite et un païen ont remis chacun un cab pour une pâte, qu’ils ont divisée, et qu’ensuite ils ont ajouté chacun de quoi la compléter (après la conversion du second), il va sans dire que la partie de l’Israélite est soumise aux droits; mais qu’en est-il de celle du païen (92)''Sa part n'étant soumise que deuis le complément, devra la halla; ou par son attache à la part juive, pétrie par le païen, est-elle dispensée une fois pour toutes?''? Il est évident que si la partie de l’Israélite est soumise, c’est à cause de celle du païen (laquelle, faute de jonction, était dispensée); donc, celle de l’Israélite seule est-elle soumise, non celle du païen? Elles le seront toutes deux.
Pnei Moshe non traduit
שני גוים. שעשו עיסה אחת של שני קבין ויש בה כשיעור וחלקו אותה ביניהם מקודם שנתגיירו ולא היה ביד כאו''א שיעור חיוב חלה ומשנתגיירו הוסיפו כל א' וא' זה על שלו וזה על שלו והשלימו לכשיעור חייבין הן בחלה:
שלא היה להן שעת חובה ונפטרו. כלומר שלא שייך לומר כאן שהיתה להן להעיסות שעת חובה בשעה עשו בתחילה ושוב נפטרו בשעה שחלקוה ומשנפטרו נפטרו ולא תהני השלמה בהו שהרי קודם שנתגיירו היה כל זה ומעולם לא היתה להן שעת חובה והלכך עכשיו שנתגיירו והשלים כאו''א לכשיעור נמצא חל חיובם וחיוב העיסה לחלה כאחד ולפיכך חייבין בחלה:
שני ישראל וכו'. כלומר אבל בשני ישראל אין הדין כן לפי שבשעה שעשאוה כאחד והיה כשיעור חלה היתה לה שעת חובה ושוב כשחלקוה נפטרו שאין ביד כל א' וא' כשיעור ומכיון שנפטרו נפטרו ולא מהני בהו השלמה שלאח''כ דהרי זה כמשלים מן החיוב להפטור שכבר נפטר ממה שהיה חייב בתחילה:
ישראל וגוי שעשו שני קבין. בשותפות וחלקו אותה ואחר כך נתגייר הגוי והוסיפו כל אחד ואחד על חלק שלו לכשיעור:
ניחא חלקו של ישראל חייב. כלומר הא ודאי ניחא ופשיטא לן דחלקו של ישראל חייב כשהשלים שהרי בתחילה לא היתה שעת חובה על עיסת חלקו לומר בה היתה לה שעת חובה ונפטרה וכיון שנפטרה נפטרה דהא בשעה שהיה לו שותפות עם זה שהיה גוי לא נתתייב חלק של ישראל כלל שלא היה בחלקו כשיעור והלכך כשחלקו והוסיף הישראל על חלקו עד שהשלים לכשיעור בהא לא מספקא לן דחייבת בחלה:
חלקו של גוי מהו. כי קא מיבעיא לן בחלקו של הגוי אי מהני ביה השלמה לאחר שנתגייר כמו דאמרינן גבי שני גוים שנתגיירו והשלים כל א' וא' חלקו לכשיעור דחייבין וה''נ כן או דילמא לא דמייא דהתם גברי לאו בר חיובי הוא וגם העיסה לא היתה בה שעת חיוב בתחלה שהרי חלקוה אבל הכא נהי דהאי גוי לאו בר חיובא הוה מ''מ היה להישראל חלק בעיסה אלא שלא היה לו בה חלק כשיעור ועכשיו כשהשלים נתחייב חלקו אבל חלק של הגוי שנתגייר אע''פ שהשלים לא נתחייב:
כלום חלקו של גוי חייב לא מחמת חלקו של ישראל. בתמיה כלומר דמתמה הש''ס ומאי תיבעי לך דהיכי סלקא אדעתך דחלקו של הגוי יתחייב דכלום תאמר דחלקו של גוי יהא חייב מחמת שהחלק של ישראל חייב והיינו דקאמר לא מחמת חלקו של ישראל דזהו הכל בתמיהא דלפי הס''ד דידך אין לך לומר הטעם בזה אלא דחלקו של גוי יתחייב מחמת חלקו של ישראל שחייב והא ודאי ליתא דמאי שייך חלקו של גוי דלא הוה בר חיובא לחלקו של ישראל דהוא בר חיובא והלכך ודאי מסתברא דחלקו של ישראל הוא שחייב וחלקו של גוי פטור דלא מהני ביה השלמה שהשלים אחר שנתגייר ולא דמיא לההיא דלעיל בשני גוים וכו' דהתם מעולם לא היה שעת חיוב לא עליהן ולא על העיסה וא''כ כשהשלים כל א' וא' חלקו לאחר שנתגיירו חל החיוב על תרווייהו דכי היכא דמחייבת ליה להאי בחלקו שהשלים עכשיו ה''נ מחייבת ליה להאי אבל בישראל וגוי דהישראל בר חיובא הוא ואף על גב דמהני ביה בשל ישראל השלמה משום דמיהת חלק העיסה שלו לא הוה בה שעת חיובא מכל מקום בחלקו של הגוי בדין הוא דלא תהני ביה השלמה מכיון דהיה לגברא בר חיובא חלק בהעיסה הויא ליה לגבי דהגוי כאלו היתה העיסה ראויה לחיובא משום הישראל דאלו היה רוצה היה משלים חלקו לכשיעור ושוב נפטרה בשעה שחלקוה וכיון דנפטר חלק הגוי נפטר ולא מהני ביה השלמה שהשלים אחר שנתגייר כדאמרן:
'Halah
Daf 18b
משנה: הָעוֹשֶׂה עִיסָּה מִן הַחִיטִּים וּמִן הָאוֹרֶז אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַייֶבֶת וְיוֹצֵא בָהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. וְאִם אֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן אֵינָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. הַנּוֹטֵל שְׂאוֹר מֵעִיסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִיסָּה שֶׁהוּרְמָה חַלָּתָהּ אִם יֵשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן וְאִם לָאו מוֹצִיא חַלָּה אַחַת עַל הַכֹּל. כְּיוֹצֵא בוֹ זֵיתִי מַסִּיק שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ עִם זֵיתֵי נִיקּוּף. עִינְּבֵי בָצִיר עִם עִינְּבֵי עוֹלֵלוֹת אִם יֵשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו מוֹצִיא תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּל וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי לְפִי חֶשְׁבּוֹן. הַנּוֹטֵל שְׂאוֹר מֵעִיסַּת חִיטִּים וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִיסַּת הָאוֹרֶז אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְאִם לָאו פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. וְאִם כֵּן לָמָּה אָֽמְרוּ הַטֵּבֵל אָסוּר כָּל שֶׁהוּא מִין בְּמִינוֹ. וְשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם.
Traduction
Si l’on fait une pâte composée de froment et de riz, et que le goût du blé, domine, l’on devra payer la Halla, et l’on peut s’en servir le 1er soir de Pâques pour remplir le devoir pascal. Si elle n’a pas ce goût, on ne doit pas la Halla, et elle ne peut pas servir pour le devoir pascal. Si quelqu’un enlève la levure d’une pâte dont la Halla n’est pas encore prélevée et qu’il la joint à une autre dont la Halla est prise, au cas où il a encore de quoi se nourrir (par d’autre farine), il faudra restituer la valeur proportionnelle (96)Il complétera la quantité nécessaire à l'obligation et prélèvera la Halla. Cf. Zevahim 78a.; au cas contraire, une seule Halla suffira pour le tout. De même, si des olives de la cueillette (du propriétaire) ont été mêlées à celles du grappillage des pauvres, ou des raisins de la vendange à ceux qui sont égrenés par les pauvres, au cas où l’on a encore de quoi se nourrir (par d’autres produits analogues), il faudra restituer une valeur proportionnelle (pour compléter la mesure); au cas contraire, on ne prélèvera qu’une fois l’oblation et l’oblation de la dîme pour le tout; sur le reste, on prendra proportionnellement la dîme et la 2e dîme. Si l’on prend la levure d’une pâte de froment et qu’on la met dans une pâte de riz (non soumise au droit isolément), au cas où elle a le goût du blé, elle est soumise à la Halla; au cas contraire, elle en est dispensée. Pourquoi alors dit-on (aux §§ précédents) qu’un produit inaffranchi, si petit qu’il soit (97)Cf. Babli, Avoda Zara 73b., cause l’interdit? C’est vrai pour la même espèce (mêlée); mais en cas de mélange avec une sorte différente, cela dépend du goût.
Pnei Moshe non traduit
מתני' העושה עיסה מן החטים ומן האורז. ואורז אינו מתחייב בחלה דלאו מין דגן הוא הולכין בעיסה זו אחר הטעם אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ויוצא בה אדם י''ח בפסח משום מצה בלילה הראשונה ואע''פ שאין בהחיטים כשיעור חיוב חלה ודוקא בחטים עם האורז הוא דאמרו כן וכדאמרינן לעיל בפ''ק בהלכה א' לא שנינו אלא העושה עיסה מן החטים ומן האורז ואינו נגרר אלא עם החטים בלבד והכי הויא המסקנא:
מתני' הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה. והיא טבולה לחלה ונתן אותו לתוך עיסה שהורמה חלתה ומעכשיו הטבל מעורב בה:
אם יש לו פרנסה ממקום אחר. שיש לו עוד עיסה במקום אחר ולא יש בה שיעור חיוב חלה מביא אותה ומצרף אותה עם השאור הזה ומוציא לפי חשבון והיינו שאם יש בעיסה שניה זו שהביא עם צירוף אותו השאור כדי שיעור חיוב חלה נותן את העיסה השניה זו לתוך העיסה שהורמה חלתה כדי שיטול מן המוקף ומפריש מהעיסה השניה שיעור חלה עליה ועל השאור:
ואם לאו. שאין לו עיסה שניה במקום אחר הרי זו העיסה שהורמה חלתה נעשית כולה טבל בשביל השאור שנתן לתוכה שהטבל אוסר בכל שהוא ומפריש חלה אחת על הכל:
כיוצא בו זיתי מסיק. והוא של הבעה''ב המסיק ומלקט את זיתיו וחייבין בתרומה ומעשרות שנתערבו עם זיתי ניקוף והן של עניים המלקטים הגרגרים שנופלים ומלשון כנוקף זית שנים ושלשה גרגרים והן פטורין מתרומה ומעשרות וכן עינבי בציר והן של הבעה''ב עם ענבי עוללות שהן של עניים:
אם יש לו פרנסה ממקום אחר. שיש לו מאותן פירות במקום אחר וטבולין למעשרות מוציא מהן על אותו טבל שנתערב בו מן החיוב ומן הפטור לפי החשבון של החיוב שבו:
ואם לאו. שאין לו פירות טבולין מאותו המין במקום אחר רואין את המעורב הזה כאלו כולו טבל לפי שהוא מין במינו ואוסר הטבל בו בכל שהוא והדין בהם כך הוא שמוציא ממנו התרומה ותרומת מעשר על הכל דכולו טבל הוא:
והשאר מעשר ומעשר שני לפי חשבון כלומר שהרי צריך הוא להפריש בתחילה המעשר ראשון כדי לידע כמה התרומת מעשר שבו וכשמפריש המעשר וכן המעשר שני אחריו מחשב הוא המעשר ראשון לפי חשבון החיוב שבאותו טבל המעורב וזה נותנו להלוי והשאר מעכב לעצמו וכן אם שנת מעשר שני הוא מפריש המעשר שני לפי חשבון החיוב שבו ואם שנת מעשר עני הוא מפריש מעשר עני לפי חשבון החיוב שבו ונותנו לעניים והשאר מעכב לעצמו אלא שהתרומה ותרומת מעשר יש בהן עון מיתה זה הוא שצריך להפריש על הכל לפי שנעשה כולו טבל לכך ונותן אותם להכהן:
הנוטל שאור מעיסת אחיטים. והיא טבולה לחלה ונותן לתוך עיסת האורז הדין הוא בזה שהולכין בה אחר הטעם דאם יש בה טעם דגן חייבת כולה בחלה מפני השאור שהוא טבל המעורב בה ואם אין בה טעם דגן הרי היא עיסת האורז ופטורה מן החלה:
אם כן למה אמרו הטבל אוסר בכל שהוא. כמו ששנינו ברישא דמתני' שאם אין לו פרנסה ממקום אחר נעשית כולה טבל ומוציא חלה אחת על הכל היינו מין במינו אבל מין שלא במינו כדאיירי הכא אין הטבל אוסר אלא בנותן טעם דהא טעמא דאמרינן הטבל אוסר בכל שהוא משום דהוי דבר שיש לו מתירין שהרי יכול הוא לתקנו ולא בטל וזה דוקא במין במינו אבל מין בשאינו מינו אפי' דבר שיש לו מתירין בטל הוא ושיעורו הוא בנותן טעם:
רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר קְרִימָה בַתַּנּוּר. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֶה רִבִּי עֲקִיבָה לַחֲכָמִים בְּעִיסַּת הֶדְיוֹט שֶׁגִּילְגּוּלָהּ טִיבּוּלָהּ. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי 18b לָֽעְזָר מוֹדֶה רִבִּי עֲקִיבָה לַחֲכָמִים בְּעִיסַּת הֶקְדֵּשׁ שֶׁגִּילְגּוּלָהּ פּוֹטְרָהּ. כַּהֲנָא אָמַר דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה אֵין מֵירוּחַ פּוֹטֵר בִּמְקוֹם הֶקְדֵּשׁ. אוֹמֵר רִבִּי יוֹנָה הָדָא דְכַהֲנָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. מָן דִּאָמַר גִּילְגּוּל פּוֹטֵר הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר. וּמָאן דְּאָמַר אֵין גִּילגּוּל פּוֹטֵר אֵין הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר. בְּרַם כְּרַבָּנִין גִּילְגּוּל פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי אֵין הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי. וְקַשְׁיָא עַל דְּרַבָּנִין גִּילְגּוּל פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי אֵין הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי. שַׁנְייָא הִיא דִּכְתִיב וְכָל מַעֲשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ. וְהָכָא לֵית כְּתִיב מִלֶּחֶם הָאָרֶץ. מִלֶּחֶם וְלֹא כָל לֶחֶם. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל מִן הָדָא דְרַבָּנִין אֲנָן יָֽלְפִין דְּלֵית הָדָא דְכַהֲנָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. כְּמָה דְרַבָּנִין אָֽמְרִין גִּילְגּוּל פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי אֵין הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי. כֵּן רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין גִּילְגּוּל פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הַגּוֹי וְאֵין הַמֵּירוּחַ פּוֹטֵר בִּרְשׁוּת הֶקְדֵּשׁ.
Traduction
Selon R. aqiba, est-il dit, tout dépend de la formation de la croûte au four''. Les compagnons d’études disent au nom de R. Eliézer (93)Cf. Babli, Menahot, 67a. que R. aqiba reconnaît comme les autres sages qu’à l’égard d’une pâte profane ordinaire, l’obligation commence lorsqu’on la roule. R. Ila dit au nom de R. Eliézer que R. aqiba reconnaît comme les autres sages qu’à l’égard de la pâte sacrée l’action de la rouler comme telle provoque la dispense de la halla. Cahana dit que, selon R. aqiba, l’action de niveler le monceau de blé ne le dispense pas encore des redevances dans le local des saintetés (il faut des opérations plus décisives). R. Yona dit: cet avis de Cahana conteste celui de R. Eliézer: celui qui admet que le pétrissage entraîne la dispense l’admet aussi pour le nivellement; et celui qui n’admet pas qu’il y ait dispense pour le pétrissage ne l’admet pas non plus pour le nivellement (94)Puisque, selon lui, le nivellement ne dispense pas de l'oblation, la pâte roulée dans le local sacré ne sera pas dispensée de la halla. C'est contraire à R. Eliézer.; tandis que, selon les rabbins, il y a dispense au moment de rouler la pâte lorsqu’elle se trouve en la possession d’un païen, non pour le nivellement. Or, n’y a-t-il pas une contradiction? Les rabbins dispensent de la halla la pâte qui est roulée chez un païen, et pourquoi disent-ils que le nivellement du monceau de blé par le païen n’entraîne pas cette dispense? Là, c’est différent (95)Ci. Ci-dessus, (Maasserot 1, 1), parce qu’il est dit (Lv 27 30): toute dîme de la terre, des semences de la terre (il faut donc payer les redevances sur tous les produits de la terre fussent-ils élaborés par un païen). Mais n’est-il pas écrit: du pain de la terre? (Il ne devrait pas y avoir de dispense pour le pétrissage d’une pâte par un païen)? —Non, parce qu’il est dit: ''du pain'', en partie, non tout (On applique la restriction à exclure la pâte de riz ou de millet, rien au-delà). R. Hanina fils de R. Hillel dit: de ce que les rabbins ont dit, on peut conclure que l’avis de Cahana n’est pas en opposition avec celui de R. Eliézer: ainsi, bien que les autres sages disent qu’il y a dispense pour la pâte roulée chez le païen, il n’y en a pas pour le nivellement dans ces mêmes conditions; de même, R. aqiba dit qu’il n’y a pas de dispense pour la pâte roulée chez le païen, ni pour le nivellement accompli dans le local des saintetés (il n’y a pas de parallélisme forcé entre le nivellement sacré et celui du païen, mais il le compare au roulage du païen).
Pnei Moshe non traduit
ר''ע אומר וכו'. חברייא אמרו בשם ר''א דאע''ג דפליג ר''ע בעיסת נכרי שנתגייר דאין הגלגול טובל לחלה אלא הכל הולך אחר קרימה בתנור מודה הוא בעיסת הדיוט כלומר בשאר עיסה שהיא של הדיוט דגלגולה היא טיבולה לחלה ומשום דחברייא לא אמרו בהדיא מהו הדין בעיסת הקדש אליבא דר''ע בא ר' הילא ואמר אני שמעתי בשם ר''א בהדיא דמודה הוא גם בענין עיסת הקדש דהולכין אחר הגלגול ואם נתגלגלה העיסה ברשות הקדש אע''פ שפדאה אח''כ גלגולה פוטרה מן החלה:
כהנא אמר דברי ר''ע. ממה דשמעינן לדברי ר''ע דאמר במנחות פ' ר' ישמעאל דמותר מנחת העומר חייב בחלה ובמעשרות א''כ ש''מ דס''ל דמירוח הקדש אינו פוטר ממעשרות:
הדא דכהנא. אליבא דר''ע פליגא על ר''א אליבא דר''ע דקס''ד דר' יונה דגלגול ומירוח דין אחד להם כדמסיים ואזיל מ''ד גילגול הקדש פוטר מן החלה מירוח הקדש ג''כ פוטר ממעשרות דאם עריסותיכם לאו דוקא ולא ממעטינן של הקדש א''כ דגנך נמי לאו דוקא ולא ממעטינן מירוח של הקדש ומ''ד אין גלגול הקדש פוטר ס''ל נמי דאין מירוח הקדש פוטר והשתא לר' אלעזר דאמר מודה ר''ע דגלגול הקדש פוטר א''כ לדידיה פוטר ר''ע גם במירוח הקדש וכהנא דאמר דר''ע ס''ל דאין מירוח הקדש פוטר פליג אדר''א אליבא דר''ע ולקמן מסיק לה דלא פליגא הדא דכהנא על הא דר' אלעזר:
ברם כרבנן דר''ע גלגול פוטר ברשות הגוי ואין המירוח פוטר ברשות הגוי. כצ''ל וחסר כאן תיבת ואין כדמוכח מדלקמיה. כלומר אבל לרבנן בענין זה שמעינן דלא מדמו גלגול ומירוח אהדדי דאע''ג דס''ל במתני' דגלגול הנכרי פוטר מן החלה מ''מ לענין מעשרות ס''ל דאין מירוח הגוי פוטר מן המעשרות:
וקשיא על דרבנן גלגול פוטר ברשות הגוי אין המירוח פוטר ברשות הגוי. בתמיה דמאי שנא דאם דגנך לאו דוקא ואפי' דיגון של נכרי חייב א''כ נימא נמי עריסותיכם לאו דוקא:
שנייא הוא. גבי מעשרות דהתורה ריבתה לדיגון נכרי מדכתיב וכל מעשר הארץ וגו' כל שהוא מזרע הארץ ואפי' מירחה הנכרי חייב במעשרות דאל''כ מזרע הארץ למה לי:
והכא. בחלה וכי לית כתיב מלחם הארץ ונימא נמי לרבות אף העיסה שגלגלה הנכרי ומשני מלחם כתיב ולא כל לחם פרט ללחם שגלגל הנכרי להעיסה וכאן לא אייתר הארץ דאתיא לדרשא כדאמרי' בריש פרק דלעיל אליבא דמ''ד לחם הארץ ולא לחם ח''ל:
מן הדא דרבנין. דסברי לחלק בין דין דגלגול לבין דין דמירוח א''כ מעתה אנן ילפין דלית הדא דכהנא דלעיל פליגא על ר''א אליבא דר''ע דכמו דלרבנן לא דמי גלגול למירוח דגלגול הנכרי פוטר בחלה ואין המירוח של הגוי פוטר במעשרות א''כ ה''ה לר''ע כן אין גלגול וכו' כלומר דנהי דשמעינן לר''ע דמתני' דס''ל דאין גלגול הנכרי פוטר בחלה ושמעינן נמי לדידיה בהאי דמנחות דאין מירוח ההקדש פוטר במעשר וכדקאמר כהנא דהיינו טעמיה דר''ע דמנחות מ''מ איכא למימר דבענין גלגול ההקדש דמודה ר''ע דפוטר בחלה משום דלא דמי דין דגלגול לדין דמירוח וא''כ הדא דכהנא לא פליגא על דר''א ולא כדס''ד דר' יונה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source