'Halah
Daf 13b
הלכה: 13b אָמַר לָהֶן אַף הוּא קִלְקֵל לְעַצְמוֹ וְתִקֵּן לָאֲחֵרִים. קִלְקֵל לְעַצְמוֹ דָּאֲכָלָהּ וְאִיתְעֲנָשׁ וְתִקֵּן לָאֲחֵרִים דְּאִינּוּן אָֽכְלִין וְתָלֵיי בֵּיהּ. אִית תַּנֵּי תַּנָּיֵי תִּקֵּן לְעַצְמוֹ וְקִלְקֵל לָאֲחֵרִים. תִּקֵּן לְעַצְמוֹ מִכָּל מָקוֹם אֲכָלָהּ. וְקִלְקֵל לָאֲחֵרִים דְּאִינּוּן סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁהוּא פָטוּר וְהִיא חַייֶבֶת.
Traduction
Le vieillard s’est non seulement fait tort à lui-même, est-il dit dans la Mishna, mais il a encore induit d’autres en erreur par son acte violent. Il s’est fait tort, parce qu’après l’avoir mangé il a été puni; d’autres ont pu croire que c’est libéré, et ils l’auront mangé, s’en référant à ce qu’il avait fait. Selon une autre version, il a apprêté cette pâte pour lui, puis il en a mangé; tandis qu’il a fait du tort à d’autres, qui ont cru qu’elle est libérée de la halla lorsqu’elle restait due (le vieillard, ayant pris peu, ne devait rien).
Pnei Moshe non traduit
אמר להן וכו'. דקאמר ר' יהושע במתני' ומפרש מהו הקלקול והתיקון לפי שהוא נענש על כך ולאחרים תיקן דהן נוהגין לאכול לזה הקמח ותולין להתיר בזה שראו מאותו הזקן אית תניי תני הנוסחא איפכא במתני' תיקן לעצמו דהא מכל מקום אכלה ולאחרי' הוא שקלקל דאינון סברין מימר שהעיסה פטורה בחלת הקמח שהפריש עליה ובאמת היא חייבת דחלת קמח אינה חלה ולהך תנא המעשה של הזקן בעיסה עצמה היתה:
רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי קַב טִיבֵּרָנִי חַייָב בְּחַלָּה. חַד חֲלִיטָר שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵיזִיל עֲבִיד אַרְבַּע וּפְלִיג. וְיֹאמַר לֵיהּ תְּלָתָא וּפְלִיג. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קַבַּייָא בְּאַתְרֵיהוֹן רוֹבְעַיָּא אִיזְדָּרְעוּן וְיֹאמַר לֵיהּ חֲמִשָּׁה פָּרָא צִיבְחָר. שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי סָפֵק חִיּוּב חַלָּה.
Traduction
– R. Imi dit au nom de R. Yanaï: une pâte mesurant le cab de Tibériade (plus grand que l’ordinaire) est soumise à la halla. Un pâtissier (75)Ou boutiquier, marchand de comestibles. Ce terme se retrouve en (Sheviit 7, 7) fin. demanda un jour à R. Yohanan quelle règle il fallait suivre pour une telle mesure. Celui-ci lui dit de pétrir la pâte en 4 quarts, en ayant soin de les séparer pour qu’elles ne s’unissent pas. Pourquoi ne lui prescrit-on pas de diviser tout en 3 parts séparées (et précise-t-on quatre)? C’est qu’au lieu de la mesure du cab, répond R. Zeira, on emploie dans la localité de ce pâtissier la mesure des quarts. Mais alors on devrait permettre de prendre 5 quarts moins un peu, afin de laisser la plus grande latitude jusqu’à la limite de l’oblation? On n’en a pas parlé, de crainte d’arriver par mégarde (en oubliant d’ôter la parcelle) à dépasser la limite et à atteindre l’obligation de la halla, sans la prélever.
Pnei Moshe non traduit
גמ' קב טיברני חייב בחלה. הקב של טבריא חייב בחלה לפי שהיה גדול ונכנס במדתו חמש רבעים משאר מדת הקבין:
חד חליטר. זהו העושה מעשה חלוט באלפס ושאל לר' יוחנן היאך יתנהג בעיסתו לפוטרה מחיוב חלה:
א''ל רבי יוחנן איזיל עביד ארבע ופליג. לך ותעשינה מארבע רבעים וחצי ואין בהן שיעור חיוב חלה:
ויאמר ליה תלתא ופליג. האי תלתא על כרחך לאו ארביעין מיתפרש דלמה יפחות עוד הלא השאלה מסתמא היתה עד כמה יכול לעשות העיסה ותהיה פטורה ושלא להטריח עצמו בעשיית עיסות הרבה אלא על השלישים מיתפרשא דפריך מכדי לאוסיפי בעיסה עדיף טפי ובלבד שלא יהיה בה שיעור חיוב חלה א''כ היה לו שיאמר לך ועשה משלשה שלושים וחצי שהוא יותר מד' רבעים וחצי שהרי כשתחלק להאחד השלם לי''ב חלקים הרובע ממנה ג' חלקים והחצי של הרובע הוא א' וחצי והששית של כולו הוא שני חלקים נמצא שלשה שלישי הקב וששית הקב שהוא חצי שליש הוא יותר מן ד' רבעין וחצי רובע שבזה הוא קב וחלק א' וחצי מי''ב חלקי הקב ובזה יש בו קב ושני חלקים מי''ב חלקי הקב ועדיין אין בו שיעור חיוב חלה שהוא קב וג' חלקים מי''ב חלקי הקב:
א''ר זעירא. היינו טעמא שלא אמר לו כן לפי שהקבייא באתריהון רובעיא אזדרעין. כלומר שבמקומות שלהם הקבין הן מסומנין לפי חלקי הרובעין שבו עד כאן רובע אחר ועד כאן ב' וכן כולן ובקל יכול הוא למדוד הד' רבעין וחצי רובע ואם יאמר לו ליטול במידת שלישי הקב אינו יכול לכוין כל כך. איזדרעין מלשון אדרעי כלומר החלקים מסומנין ביד וניכרין הן:
ויאמר לו חמשה פרא ציבחר. ולמה לא אמר לו בפשיטות לך ותעשה מחמשה רבעין פחות מעט ומשני לפי שלא יבוא לידי ספק חיוב חלה שאם לא יפחות אלא מעט שמא לא יכוין במדידה ויעשה הרבעין גדושות ויהיה בהן חמשת רבעין במדה בינונית:
'Halah
Daf 14a
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דֶּרֶךְ עִיסָּה שָׁנוּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא. דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ דָּגָן כְּשִׁיעוּר. תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי חִייָה רוֹבָא בַּר לוֹלִיתָא בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דִּבְרִי הַכֹּל הִיא. אָמַר רִבִּי מָנָא אַף עַל גַּב דְּלֹא 14a אָמַר רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי הָדָא מִילְתָא אָמַר דִּכְוָותָהּ דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דֶּרֶךְ עִיסָּה שָׁנוּ. וְכָאן מִּכֵּיוָן שֶׁנִּיטָּל מוּרְסְנָן וְחָזַר לְתוֹכָן אֵין זֶה דֶּרֶךְ עִיסָּה.
Traduction
R. Yohanan dit que si le son compris dans la mesure en a été enlevé puis retiré, la halla n’est pas due, parce qu’il s’agit d’observer l’usage habituel des pâtes. R. Simon b. Lakish dit que l’avis de notre Mishna est conforme à celui de R. Simon b. Gamliel, puisque celui-ci dit plus loin (3, 7): la halla n’est due sur une pâte mêlée, composée en partie de riz et en partie de froment, que lorsqu’il y a de la dernière sorte la mesure légale (de même ici, le son, une fois enlevé constitue comme une autre sorte et ne peut plus être joint). Les disciples de R. Hiya Rouba b. Lulitha disent au nom de R. Josué b. Levi que cette Mishna peut s’expliquer d’après l’avis de tous (comme l’avait dit aussi R. Yohanan). R. Mena ajoute: quoique mon maître R. Yossé n’ait pas énoncé cet avis, il s’est exprimé d’une façon analogue à R. Yohanan, qu’il s’agit de l’usage habituel aux pâtes; or, lorsqu’on a enlevé le son et que l’on veut ensuite l’y remettre, ce n’est pas l’usage (et la halla n’est pas due).
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוחנן דרך עיסה שנו. טעמא דמתני' מפרש דמפני מה אמרו אם ניטל מורסנן מתוכן וחזרו לתוכן שהיא פטורה לפי שדרך עיסה הוא ששנו דהכל מצטרף עמהן ואין זה דרך עיסה ליטול המורסן מתוכה ולהחזיר לתוכה:
דרשב''ג הוא. ר''ל מוקי לטעמא משום דכרשב''ג אתי' דתני בתוספת' ריש פ''ב ומייתי ליה לקמן בפ''ג בהלכה ו' בעושה עיסה מן החטין ומן האורז דתנן במתני' אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ורשב''ג בתוספתא פליג וס''ל דלעולם אינה חייבת בחלה עד שיהיה בה דגן כשיעור חיוב חלה וא''כ סתמא דמתני' דהכא רשב''ג הוא וכשניטל המורסן מתוכה שהיה עמה בתחלה לא נשאר בהעיסה דגן כשיעור והא דבתחילה מצטרף הכל לשיעור משום דכשלא ניטל עדיין דגן הוא דנחשב הכל אבל כשניטל אע''פ שחזר לתוכה ה''ז דומה לעושה עיסה מן החטין שהוא מין החיוב עם האורז שהוא מין הפטור שאינו דגן וצריך שיהא בה מן הדגן כשיעור ואז כולה חייבת בחלה:
תלמידוי דר''ח. פליגי אדר''ל ואמרו בשם ר' יהושע בן לוי דמתני' דהכא כדברי הכל מיתוקמא ואפי' כתנא דמתני' דפרק דלקמן דטעמא אחרינא איכא הכא וכהאי דאמר ר' מנא דאע''ג דלא שמע מר' יוסי רבו דאמר בהדיא כן כדריב''ל מ''מ אמר דכוותה דאמר בשם ר' יוחנן דטעמא דמתניתין משום דדרך העיסה שנו כאן וכו' כדלעיל וא''כ לר' יוחנן נמי כדברי הכל מיתוקמא וכדר' יהושע בן לוי:
תַּנֵּי אָמַר רִבִּי יוּדָה מִפְּנֵי מָה אָֽמְרוּ בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. וִנַחְתּוֹם אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. אֶלָּא שֶׁהַנַּחְתּוֹם עֵינוֹ יָפָה בְעִיסָּתוֹ וּבַעַל הַבַּיִת רָעָה בְעִיסָּתוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא מִשֵּׁם (הוּא זֶה) וְלֹא מִטַּעַם זֶה. אֶלָּא וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת י֨י לְאַהֲרוֹן הַכֹּהֵן עֲשֵׂה שֶׁיִינָתְנוּ לַכֹּהֵן בִּכְהוּנָתוֹ. אֶלָּא שֶׁהַנַּחְתּוֹם עִיסָּתוֹ מְרוּבָּה וְיֵשׁ בָּהּ כְּדֵי מַתָּנָה לַכֹּהֵן וּבַעַל הַבַּיִת עִיסָּתוֹ מְעוּטָה וְאֵין בָּהּ כְּדֵי מַתָּנָה לַכֹּהֵן.
Traduction
– On a enseigné que R. Juda dit: pourquoi le propriétaire donne-t-il 1/24 et le boulanger seulement 1/48? C’est que ce dernier considère sa pâte avec avarice, et le propriétaire la voit d’un œil plus favorable. Selon les autres sages, ce n’est pas motif invoqué qui prédomine, mais l’on déduit de ce verset (Nb 16, 26): Vous donnerez l’impôt divin au pontife Aaron, qu’il faut donner au cohen une part présentable, digne du sacerdoce; or, comme la pâte d’un boulanger est grande, 1/48 suffit, tandis que celle d’un simple propriétaire, étant petite, il faut 1/24.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ק אמר ר' יהודה וכו' והגי' נסתרסה כאן וה''ג שם בעה''ב א' מכ''ד מפני שעינו יפה בעיסתו ונחתום א' ממ''ח מפני שעינו צרה בעיסתו וגי' זו נכונה כלומר הבעה''ב אינו מקפיד על כך לפיכך קבעו חכמים בו שיעור מרובה ונחתום עינו רעה ומקפוד על מעט עיסה קבעו בו שיעור א' ממ''ח שמן התורה אין שיעור לחלה ואפילו כל שהוא סגי וחכמים שנתנו שיעור והכל לפי מה שהוא אדם:
וחכ''א וכו'. כדפרישית במתני':
וְהָתַנִּינָן הָעוֹשֶׂה עִיסָּה לְעַצְמוֹ וְהָעוֹשֶׂה לְמִשְׁתֶּה בְנוֹ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. שֶׁלֹּא תַחְלוֹק לְעִיסַּת בַּעַל הַבַּיִת.וְהָתַנִּינָן וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לִמְכּוֹר בַּשּׁוּק אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לְבֵיתָהּ עֵינָהּ רָעָה בְעִיסָּתָהּ. בְּשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לִמְכּוֹר בַּשּׁוּק עֵינָהּ יָפָה בְעִיסָּתָהּ. אָמַר רִבִּי מַתְנִיתָא בְּלִימּוּדֶת לִהְיוֹת מַפְרֶשֶׁת אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֲבָל בְּלִימּוּדֶת לִהְיוֹת מַפְרֶשֶׁת אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה נִיתְנֵי כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר.
Traduction
Mais n’a-t-on pas enseigné que lorsqu’on pétrit une pâte servant à la fois pour son propre usage et pour un grand repas donné par le fils, on prélève aussi 1/24, et pourtant c’est une grande pâte? C’est la mesure pour toutes les pâtes des particuliers, sans distinguer les grandes des petites. De même encore on a dit: lorsqu’une femme prépare une pâte pour la vendre au marché, elle ne prélèvera que 1/48; car lorsqu’elle la pétrit à son usage, elle y regarde avec moins de parcimonie que si c’est destiné à la vente. Quant à la pâte devenue impure, dit Rabbi, la Mishna parle de la femme habituée à donner 1/24 (il suffit alors de donner moins); mais si elle a l’habitude de donner 1/48, elle remettra 1/24, afin que le pécheur ne soit pas récompensé de la faute commise (de l’avoir laissé devenir impure).
Pnei Moshe non traduit
והתנינן העושה וכו' ולמשתה בנו. והרי למשתה ודאי עושה עיסה מרובה ומשני שלא תחלוק בשיעור בעיסות בעה''ב:
והתנינן וכן האשה וכו'. וקס''ד דסתם אשה בביתה אינה עושה כ''א עיסה מעוטה ואמאי אמרו א' ממ''ח ומשני דבשעה שהיא עושה לביתה עינה רעה בעיסתה ואינה עושה אלא מעט אבל כשהיא עושה למכור בשוק עינה יפה ועושה עיסה מרובה שתרויח הרבה:
אמר רבי מתניתא. דקתני גבי נטמאת עיסתה לחלק בין שוגגת למזידה דוקא בלימודת היא להפריש א' ממ''ח כגון שהיא עושה תמיד למכור בשוק וכיון שעכשיו טומאה העיסה מזידה קנסוה חכמים להפריש א' מכ''ד שלא יהא החוטא נשכר אבל בלימודה להיות מפרשת א' מכ''ד ועכשיו היא שעשתה למכור בשוק השיעור שאמרו בה הוא א' ממ''ח וא''כ בהא ניתני כדי שלא יהא החוטא נשכר בתמיה ואמאי נחמיר בה לא יהא אלא כמו שלמודה להפריש וכל זה לפי גי' הספר אלא שדוחק הוא ואיפכא מיסתברא ולפיכך נראה דנתהפכה הגי' וכצ''ל מתניתא בלימודה להיות מפרשת אחד מכ''ד כגון שאינה עושה אלא לביתה אלא שעכשיו עשתה למכור בשוק והקילו בה שתפריש א' ממ''ח וכיון שטומאה מזידה קנסוה להיות מפרשת כמו שלמודה להפריש א' מכ''ד כדי שלא יהא החוטא נשכר. אבל בלמודה להיות מפרשת א' ממ''ח. כגון שהיא עושה תמיד למכור בשוק א''כ קשיא בהא ניתני כדי שלא יהא החוטא נשכר הרי אינה נשכרת עכשיו יותר משארי פעמים שהרי תמיד למודה היא להפריש א' ממ''ת ואמאי ניקנסוה לא יהא אלא כמי שלמודה להפריש ולפי גי' זו מיתפרש יותר בפשיטות והוא הנכון:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source