הלכה: מָה פָּחוֹת מֵאַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה בְטָהֳרָה. אַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין. אִי אַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה בְטָהֳרָה יוֹתֵר מֵאַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי חִייָא בַּר וָוא כְּגוֹן קַיְסָרִין. וְקַיְסָרִין לָאו אַרְבָּעַת מִילִין הִיא. הָדָא אָֽמְרָה אַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה בְטָהֳרָה יוֹתֵר מֵאַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין. רִבִּי אִמִּי הוֹרֵי בִּכְפַר שַׁמַּי לַעֲשׂוֹת עִיסָּה גְדוֹלָה בְטוּמְאָה. וַהֲלֹא אֵין שָׁם אַרְבָּעַת מִיל. מִכֵּיוָן דְּנַהֲרָא מַפְסִיק כְּמִי שֶׁיֵּשׁ שָׁם אַרְבָּעַת מִיל. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי עֲקִיבָה דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר יַעֲשֶׂנָּה בְטוּמְאָה וְאַל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין. עִיסָּה גְדוֹלָה הָֽיְתָה נוֹחַ הָיָה לוֹ לְהַלֵּךְ כַּמָּה וְלֹא לַעֲשׂוֹתָהּ קַבִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה. ושואל הש''ס על הא דקתני במתני' להת''ק שצריך לכתחילה לעשות העיסה בטהרה ואם אינו יכול מוטב שיעשנה קב קב ואל יעשנה בטומאה ואמרינן לעיל דלחלה ולנט''י ארבעת מילין והשתא קא מיבעיא ליה מה הדין בענין דאמרו במתני' אם כשהמים פחות מארבע מיל ממנו בהא הוא דאמרו שצריך לחזר אחר המים שיעשנה בטהרה ואם המים ארבעת מיל ממנו יעשנה קבין כדקתני ואל יעשנה בטומאה או דילמא ארבעת מילין שאמרו הן עד ועד בכלל ובד' מיל צריך לחזר שיעשנה בטהרה וביתר מד' מילין הוא דתנינן יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה:
ר' אמי הורי בכפר שמי. שלא היה משם ד' מייל לקיסרין והורה לעשות עיסה גדולה בטומאה צוה לחזר אחר המים לעשותה בטהרה ופריך והלא אין שם ד' מילין ולמה יחזרו אחר הטהרה:
מכיון דנהרא מפסיק. בין כפר שמי לקיסרין או לשאר מקום שיכולין לטהר עצמן כמי שיש שם ד' מיל כלומר ויותר כדפשיט לה לעיל ומיירי שלא היו יכולין לטהר עצמן באותו נהר עצמו כגון שהיה מעבר לרבים וכיוצא בזה:
מתני' דר''ע. בתמיה כלומר דמיהת קשיא על טהורה לעשות בטומאה וזהו כמתניתא דר''ע דאמר מוטב שיעשנה בטומאה מלעשות אותה קבין קבין ומשני דעיסה גדולה כל כך היתה שהיה נוח לו להלך כמה וכמה מילין ולא לעשות אותה קבין קבין שהיתה טירחא מרובה לחלק לעיסה גדולה כזו לקב קב בפ''ע ואי לאו דנהרא מפסיק היה יותר נוח לחזר אפו' כמה מילין אחר המים אלא מפני שלא היו יכולין בענין אחר הורה להם לעשות בטומאה:
נישמעינה מן הדא דאמר רבי חייא בר ווא כגון קיסרין. כלומר כגון מכאן ועד קיסרין צריך לחזר אחר טהרה וכי קיסרין לאו ד' מילין הוא ממקום שהיה ר' חייא שם א''כ הדא אמרה דד' מילין צריך שיחזר לעשות אותה בטהרה וביותר מד' מיל מיירי המתני' דקתני יעשנה קבין:
משנה: 13a מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִיסָּתוֹ בְטָהֳרָה יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין וְאַל יַעֲשֶׂנָּה בְטוּמְאָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר יַעֲשֶׂנָּה בְטוּמְאָה וְאַל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּא קוֹרֵא לַטְּהוֹרָה כָּךְ הוּא קוֹרֵא לַטְּמֵיאָה. לְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בְשֵׁם וּלְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בְשֵׁם. אֲבָל קַבִּים אֵין לָהֶן חַלָּה בְשֵׁם. הָעוֹשֶׂה עִיסָּתוֹ קַבִּין וְנָֽגְעוּ זֶה בַזֶּה פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה עַד שֶׁיִּשּׁוֹכוּ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף הָרוֹדֶה וְנוֹתֵן לַסָּל הַסָּל מְצָֽרְפָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שיעור החלה אחד מעשרים וארבעה. של העיסה וכדאמר טעמא בגמרא לדברי חכמים דהתוספתא דכתיב ונתתם שיהא בה כדי מתנה ועיסת בעה''ב מעוטה וכשיש בחלה אחד מכ''ד הוא שיש בה כדי מתנה לכהן ועיסת נחתום מרובה כשיש בחלה אחד ממ''ח הויא כדי מתנה:
המפריש חלתו קמח אינה חלה. דעריסותיכם כתיב וגזל הוא הקמח ביד הכהן וצריך להחזירו שאם תשאר בידו יהיה זה סבור שעיסתו פטורה בחלה זו:
העיסה עצמה. שהופרש הקמח עליה היא חייבת בחלה שצריך להפריש חלה אחרת ממנה:
והקמח. הזה שהפרישו בתורת חלה ואינה כלום ואם יש בו כשיעור כשעושה ממנו עיסה חייבת בחלה:
ואסורה לזרים. ואם הקמח נשאר ביד הכהן אסור לזרים דמיהת נקרא עליו שם חלה דברי רבי יהושע:
אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר. שכבשה וחטפה ואכלה אמר להן אף הוא קלקל לעצמו שנענש על זה כדאמר בגמרא ותיקן לאחר כלומר שהאחרים שראו להזקן שעושה כן סמכו עליו להתיר כמו כן:
מתני' חמשת רבעים. של הקב חייבין בחלה שכך הוא החשבון לאחר שהגדילו המדות כדתנן בפ''ק דעדיות שהן כפי העומר שבמדבר דכתיב עריסותיכם ועיסת המדבר היתה עומר לגולגולת וכתיב והעומר עשירית האיפה הוא והאיפה היא ג' סאין והסאה ששה קבין הרי י''ח קבין באיפה והקב ד' לוגין הרי ע''ב לוגין באיפה והלוג ששה ביצים נמצא עשירית האיפה מ''ג ביצים וחומש ביצה שהרי עשירית ע' לוגין הן ז' לוגין ועשירית השני לוגין הוא ביצה וחומש ביצה וכשבאו לירושלים הוסיפו שתות מלבר על המדות ונמצא ששה לוגין נעשו חמש לוגין והלוג השביעי והביצה וחומש ביצה נעשו לוג אחד לפי שכל ששה נעשו חמשה א''כ הששה ביצים שבהלוג נעשו חמשה והביצה והחומש ביצה נעשו ביצה אחת והרי לוג נמצא העומר שבמדבר שהיה ז' לוגין וביצה וחומש ביצה נעשה בירושלים ששה לוגין וכשבאו לציפורי הוסיפו עוד שתות מלבר על מדת ירושלים א''כ נעשו הששה לוגין של ירושלים חמשה לוגין והן החמשת רבעים קמח שאמרו בחיוב חלה והלוגין הן הרבעים שהקב ד' לוגין ולוג הוא רובע הקב:
הן ושאורן. השאור שנותן לתוכן להחמיץ העיסה והסובין שלהן ומורסנן זהו היותר גס מן הסובין הכל מצטרף עם הקמח להשלי' שיעור חיוב חלה שכן העני איכל פתו מעיסה שהיא מעורבת עם הסובין והמורסן שלה:
ניטל מורסנן מתוכן וחזר אח''כ לתוכן. להשלים השיעור הרי אלו פטורין כדקאמר בגמרא לפי שאין זה דרך עיסה להחזיר המורסן לתוכה אחר שניטל ממנה:
והעושה למשתה בנו. אע''פ שהעיסה מרובה שלא תחלוק בעיסות של בעה''ב:
וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק. אע''פ שעיסתה מעוטה כדי שלא תחלוק בהן ובגמרא קאמר שכשהיא עושה למכור בשוק עינה יפה בעיסתה ועושה עיסה מרובה ולפיכך דינה כנחתום:
נטמאת עיסתה. ואין החלה אלא לשריפה לפיכך לא הקפידו חכמים בשיעור החלה ודי בכ''ד ודוקא בשנטמאת שוגגת או אנוסה אבל במזידה אחד מכ''ד כדי שלא יהא חוטא נשכר:
מתני' ר''א אומר ניטלת מן הטהור על הטמא. טעמא דר''א משום דס''ל חולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו והלכך שפיר משכחת לה דתלה ניטלת מן הטהור על הטמא ולא נטמא הטהור אע''פ שסומכו להטמא כדי שיטול מן המוקף וכדמפרש ואזיל:
כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה. ורוצה ליטול חלה מזו על זו נוטל כדי חלה של שתיהן מעיסה זו הטהורה שלא הורמה חלתה וכלומר דאלו כבר הורמה חלתה הויא ליה מן הפטור על החיוב והלכך קאמר מעיסה שלא הורמה חלתה:
ונותן פחות מכביצה באמצע. כלו' שמושך מעיסה הטמאה פחות מכביצה ונותן באמצע בין שתי העיסות ומניח עליה החלה שנטל על שתיהן כדי שיטול מן המוקף והסמוך והא דקאמר פחות מכביצה משום דהאי תנא אליבא דר''א ס''ל דאע''ג דחולין הטבולין לחלה הרי הן כחולין ועיסה טמאה זו על כרחך דראשון לטומאה היא דאלו שני הא קי''ל דאין שני עושה שלישי בחולין וא''כ אפי' היו נוגעות ממש זו בזו לא נטמא עיסה הטהורה אלא ודאי דהטמאה ראשון לטומאה היא והלכך צריך שיתן באמצע בין שתיהן כדי שלא יגעו זו בזו ויהיה מן המוקף ובדין הוא דאפי' אם נתן כביצה באמצע לא נטמא הטהורה שהרי כביצה זו אע''פ שמטמא לאחרים הרי כאן לא משכחת לה שתטמא לאחרים דהעיסה טמאה שהיא ראשון עושה למה שהוא באמצע שני ואין שני עושה שלישי בחולין אלא דהכא דמיירי שמושך קצת מהעיס' טמאה בעצמה כדפרישנא וכדי שיטול מהמוקף וא''כ אם עיסה זו ראשון לטומאה וכדאמרן על כרחו צריך שיטול ממנה פחות מכביצה שלא תטמא את הטהורה דראשון עושה שני אף בחולין ובאמת אם עיסה זו אינה אלא שני לטומאה נותן ממנה אפי' כביצה באמצע דאין שני עושה שלישי בחולין:
וחכמים אוסרין. טעמייהו דס''ל חולין הטבולין לחלה כחלה דמו והשני פוסל את השלישי כדין תרומה וא''נ דאע''ג דלאו כחלה דמו מ''מ קסברי דאסור לגרום טומאה לחולין שבא''י ואין הלכה כחכמים אלא כר''א דמתני' דהכא:
מתני' העושה עיסתו קבין. קב קב ואין בכל אחת כשיעור פטורין מן החלה אף על פי שנוגעין זה בזה עד שישוכו שיהו דבוקות זה בזה שאם בא להפרידן נושכות זו מזו אז מצטרפות לשיעור חלה:
ר''א אומר אף וכו'. ר''א לא בא לחלוק על מילתיה דהת''ק אלא מוסיף ואומר דאף בכה''ג מצינו צירוף שאם אין בהעיסות כשיעור בכל אחת ואחת ואפאן והניח הפת להסל הסל הוא מצרפן לשיעור חלה ומפריש החלה מן הפת וכן הלכה דהנשיכה בעיסות מצרפן לשיעור חלה וכן לפת האפוי שלא היה בכל אחת כשיעור הסל מצרפן לשיעור חיוב חלה:
מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה. תַּמָּן הוּא אָמַר נוֹטֵל מִקַּב חַלָּה וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. תַּמָּן לְשֶׁעָבַר בְּרַם הָכָא לְכַתְּחִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מחלפה שיטתיה דר''ע תמן. לקמן בפ''ד הנוטל חלה מן הקב ר''ע אומר חלה והכא הוא אומר הכין בתמיה דקאמר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין קבין שאין להן חלק בשם חלה ומשני תמן לשעבר דקתני הנוטל חלה מן הקב אם נטל וקרא שם חלה ה''ז חלה לר''ע אבל הכא דמיירי לכתחלה בהא הוא דקאמר שאין לקרות שם חלה לקב קב:
רִבִּי יוֹנָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְהֵן שֶׁנָּֽשְׁכוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי הַסָּל מְצָרֵף וְאֵין הַתַּנּוּר מְצָרֵף. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי הַתַּנּוּר מְצָרֵף וְאֵין הַסָּל מְצָרֵף. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אִיתִיתֵיהּ מִדְּחִילְפַיי נָֽשְׁכוּ כָאן וְכָאן מְצָרֵף. לֹא נָֽשְׁכוּ כָאן וְכָאן אֵינוֹ מְצָרֵף. מַתְנִיתָא כְּגוֹן אִילֵּין רִיפְתָּא דְּבָבֶל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי יוחנן איתיתיה מדחילפיי. אני הבאתי זה לשנות כדתני חילפא והוא אילפא בהש''ס הבבלי דהכל בנשכו תלייא מילתא דאם נשכו זה מזה בין התנור ובין הסל מצרפן ואם לאו לא זה ולא זה מצרפן:
גמ' והן שנשכו. אדברי רבי אליעזר דמתני' קאי דקאמר הסל מצרפן ומפרש לה דדוקא בשנשכו זה מזה הסל מצרפן:
אית תניי תני וכו'. כלו' והא דר''א במתני' בפלוגתא היא דאית תנא דתני הסל דוקא מצרפן אבל לא כל זמן שהן בתנור ואית דתני איפכא דדוקא כשהן בתנור התנור הוא מצרפן אבל אם הוציא הפת מן התנור לסל אין הסל מצרפן:
מתניתא כגון אילין ריפתא דבבל. כלומר ומתני' לא קשיא לההיא דתני חילפיי דהא סתמא הסל מצרפן קאמר משום דמיירי כגון אילין ריפתא דבבל שהן נאפות רכות הרבה ומסתמא כשרודה מן התנור ונותן אותם להסל הן מתדבקות ונושכות זו מזו:
משנה: מַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח אֵינָהּ חַלָּה וְגֶזֶל בְּיַד כֹּהֵן. הָעִיסָּה עַצְמָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה. וְהַקֶּמַח אִם יֵשׁ בּוֹ כְּשִׁיעוּר חַייֶבֶת בְּחַלָּה וַאֲסוּרָה לַזָּרִים דִּבְרֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָֽמְרוּ לוֹ מַעֲשֶׂה וּקְפָשָׁהּ זָקֵן זָר אָמַר לָהֶן אַף הוּא קִלְקֵל לְעַצְמוֹ וְתִקֵּן לָאַחֵר. חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח חַייָבִין בְּחַלָּה הֵן וְסוּבָּן וּמוּרְסְנָן חֲמֵשֶׁת רְבָעִים חַייָבִין. נִיטָּל מוּרְסְנָן מִתּוֹכָן וְחָזַר לְתוֹכָן הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. שִׁיעוּר הַחַלָּה אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. הָעוֹשֶׂה עִיסָּה לְעַצְמוֹ וְהָעוֹשֶׂה לְמִשְׁתֶּה בְנוֹ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. נַתְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לִמְכּוֹר לַשּׁוּק וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לִמְכּוֹר בַּשּׁוּק אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. נִיטְמֵאת עִיסָּה שׁוֹגֶגֶת אוֹ אֲנוּסָה אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נִטְמֵאת מֵזִידָה אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר נִיטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא כֵּיצַד עִיסָּה טְהוֹרָה וְעִיסָּה טְמֵיאָה נוֹטֵל כְּדֵי חַלָּה מֵעִיסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ וְנוֹתֵן פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה בְּאֶמְצַע כְּדֵי שֶׁיִּטּוֹל מִן הַמּוּקָּף. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שיעור החלה אחד מעשרים וארבעה. של העיסה וכדאמר טעמא בגמרא לדברי חכמים דהתוספתא דכתיב ונתתם שיהא בה כדי מתנה ועיסת בעה''ב מעוטה וכשיש בחלה אחד מכ''ד הוא שיש בה כדי מתנה לכהן ועיסת נחתום מרובה כשיש בחלה אחד ממ''ח הויא כדי מתנה:
המפריש חלתו קמח אינה חלה. דעריסותיכם כתיב וגזל הוא הקמח ביד הכהן וצריך להחזירו שאם תשאר בידו יהיה זה סבור שעיסתו פטורה בחלה זו:
העיסה עצמה. שהופרש הקמח עליה היא חייבת בחלה שצריך להפריש חלה אחרת ממנה:
והקמח. הזה שהפרישו בתורת חלה ואינה כלום ואם יש בו כשיעור כשעושה ממנו עיסה חייבת בחלה:
ואסורה לזרים. ואם הקמח נשאר ביד הכהן אסור לזרים דמיהת נקרא עליו שם חלה דברי רבי יהושע:
אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר. שכבשה וחטפה ואכלה אמר להן אף הוא קלקל לעצמו שנענש על זה כדאמר בגמרא ותיקן לאחר כלומר שהאחרים שראו להזקן שעושה כן סמכו עליו להתיר כמו כן:
מתני' חמשת רבעים. של הקב חייבין בחלה שכך הוא החשבון לאחר שהגדילו המדות כדתנן בפ''ק דעדיות שהן כפי העומר שבמדבר דכתיב עריסותיכם ועיסת המדבר היתה עומר לגולגולת וכתיב והעומר עשירית האיפה הוא והאיפה היא ג' סאין והסאה ששה קבין הרי י''ח קבין באיפה והקב ד' לוגין הרי ע''ב לוגין באיפה והלוג ששה ביצים נמצא עשירית האיפה מ''ג ביצים וחומש ביצה שהרי עשירית ע' לוגין הן ז' לוגין ועשירית השני לוגין הוא ביצה וחומש ביצה וכשבאו לירושלים הוסיפו שתות מלבר על המדות ונמצא ששה לוגין נעשו חמש לוגין והלוג השביעי והביצה וחומש ביצה נעשו לוג אחד לפי שכל ששה נעשו חמשה א''כ הששה ביצים שבהלוג נעשו חמשה והביצה והחומש ביצה נעשו ביצה אחת והרי לוג נמצא העומר שבמדבר שהיה ז' לוגין וביצה וחומש ביצה נעשה בירושלים ששה לוגין וכשבאו לציפורי הוסיפו עוד שתות מלבר על מדת ירושלים א''כ נעשו הששה לוגין של ירושלים חמשה לוגין והן החמשת רבעים קמח שאמרו בחיוב חלה והלוגין הן הרבעים שהקב ד' לוגין ולוג הוא רובע הקב:
הן ושאורן. השאור שנותן לתוכן להחמיץ העיסה והסובין שלהן ומורסנן זהו היותר גס מן הסובין הכל מצטרף עם הקמח להשלי' שיעור חיוב חלה שכן העני איכל פתו מעיסה שהיא מעורבת עם הסובין והמורסן שלה:
ניטל מורסנן מתוכן וחזר אח''כ לתוכן. להשלים השיעור הרי אלו פטורין כדקאמר בגמרא לפי שאין זה דרך עיסה להחזיר המורסן לתוכה אחר שניטל ממנה:
והעושה למשתה בנו. אע''פ שהעיסה מרובה שלא תחלוק בעיסות של בעה''ב:
וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק. אע''פ שעיסתה מעוטה כדי שלא תחלוק בהן ובגמרא קאמר שכשהיא עושה למכור בשוק עינה יפה בעיסתה ועושה עיסה מרובה ולפיכך דינה כנחתום:
נטמאת עיסתה. ואין החלה אלא לשריפה לפיכך לא הקפידו חכמים בשיעור החלה ודי בכ''ד ודוקא בשנטמאת שוגגת או אנוסה אבל במזידה אחד מכ''ד כדי שלא יהא חוטא נשכר:
מתני' ר''א אומר ניטלת מן הטהור על הטמא. טעמא דר''א משום דס''ל חולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו והלכך שפיר משכחת לה דתלה ניטלת מן הטהור על הטמא ולא נטמא הטהור אע''פ שסומכו להטמא כדי שיטול מן המוקף וכדמפרש ואזיל:
כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה. ורוצה ליטול חלה מזו על זו נוטל כדי חלה של שתיהן מעיסה זו הטהורה שלא הורמה חלתה וכלומר דאלו כבר הורמה חלתה הויא ליה מן הפטור על החיוב והלכך קאמר מעיסה שלא הורמה חלתה:
ונותן פחות מכביצה באמצע. כלו' שמושך מעיסה הטמאה פחות מכביצה ונותן באמצע בין שתי העיסות ומניח עליה החלה שנטל על שתיהן כדי שיטול מן המוקף והסמוך והא דקאמר פחות מכביצה משום דהאי תנא אליבא דר''א ס''ל דאע''ג דחולין הטבולין לחלה הרי הן כחולין ועיסה טמאה זו על כרחך דראשון לטומאה היא דאלו שני הא קי''ל דאין שני עושה שלישי בחולין וא''כ אפי' היו נוגעות ממש זו בזו לא נטמא עיסה הטהורה אלא ודאי דהטמאה ראשון לטומאה היא והלכך צריך שיתן באמצע בין שתיהן כדי שלא יגעו זו בזו ויהיה מן המוקף ובדין הוא דאפי' אם נתן כביצה באמצע לא נטמא הטהורה שהרי כביצה זו אע''פ שמטמא לאחרים הרי כאן לא משכחת לה שתטמא לאחרים דהעיסה טמאה שהיא ראשון עושה למה שהוא באמצע שני ואין שני עושה שלישי בחולין אלא דהכא דמיירי שמושך קצת מהעיס' טמאה בעצמה כדפרישנא וכדי שיטול מהמוקף וא''כ אם עיסה זו ראשון לטומאה וכדאמרן על כרחו צריך שיטול ממנה פחות מכביצה שלא תטמא את הטהורה דראשון עושה שני אף בחולין ובאמת אם עיסה זו אינה אלא שני לטומאה נותן ממנה אפי' כביצה באמצע דאין שני עושה שלישי בחולין:
וחכמים אוסרין. טעמייהו דס''ל חולין הטבולין לחלה כחלה דמו והשני פוסל את השלישי כדין תרומה וא''נ דאע''ג דלאו כחלה דמו מ''מ קסברי דאסור לגרום טומאה לחולין שבא''י ואין הלכה כחכמים אלא כר''א דמתני' דהכא:
מתני' העושה עיסתו קבין. קב קב ואין בכל אחת כשיעור פטורין מן החלה אף על פי שנוגעין זה בזה עד שישוכו שיהו דבוקות זה בזה שאם בא להפרידן נושכות זו מזו אז מצטרפות לשיעור חלה:
ר''א אומר אף וכו'. ר''א לא בא לחלוק על מילתיה דהת''ק אלא מוסיף ואומר דאף בכה''ג מצינו צירוף שאם אין בהעיסות כשיעור בכל אחת ואחת ואפאן והניח הפת להסל הסל הוא מצרפן לשיעור חלה ומפריש החלה מן הפת וכן הלכה דהנשיכה בעיסות מצרפן לשיעור חלה וכן לפת האפוי שלא היה בכל אחת כשיעור הסל מצרפן לשיעור חיוב חלה:
רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי קַב טִיבֵּרָנִי חַייָב בְּחַלָּה. חַד חֲלִיטָר שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵיזִיל עֲבִיד אַרְבַּע וּפְלִיג. וְיֹאמַר לֵיהּ תְּלָתָא וּפְלִיג. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קַבַּייָא בְּאַתְרֵיהוֹן רוֹבְעַיָּא אִיזְדָּרְעוּן וְיֹאמַר לֵיהּ חֲמִשָּׁה פָּרָא צִיבְחָר. שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי סָפֵק חִיּוּב חַלָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויאמר לו חמשה פרא ציבחר. ולמה לא אמר לו בפשיטות לך ותעשה מחמשה רבעין פחות מעט ומשני לפי שלא יבוא לידי ספק חיוב חלה שאם לא יפחות אלא מעט שמא לא יכוין במדידה ויעשה הרבעין גדושות ויהיה בהן חמשת רבעין במדה בינונית:
א''ר זעירא. היינו טעמא שלא אמר לו כן לפי שהקבייא באתריהון רובעיא אזדרעין. כלומר שבמקומות שלהם הקבין הן מסומנין לפי חלקי הרובעין שבו עד כאן רובע אחר ועד כאן ב' וכן כולן ובקל יכול הוא למדוד הד' רבעין וחצי רובע ואם יאמר לו ליטול במידת שלישי הקב אינו יכול לכוין כל כך. איזדרעין מלשון אדרעי כלומר החלקים מסומנין ביד וניכרין הן:
ויאמר ליה תלתא ופליג. האי תלתא על כרחך לאו ארביעין מיתפרש דלמה יפחות עוד הלא השאלה מסתמא היתה עד כמה יכול לעשות העיסה ותהיה פטורה ושלא להטריח עצמו בעשיית עיסות הרבה אלא על השלישים מיתפרשא דפריך מכדי לאוסיפי בעיסה עדיף טפי ובלבד שלא יהיה בה שיעור חיוב חלה א''כ היה לו שיאמר לך ועשה משלשה שלושים וחצי שהוא יותר מד' רבעים וחצי שהרי כשתחלק להאחד השלם לי''ב חלקים הרובע ממנה ג' חלקים והחצי של הרובע הוא א' וחצי והששית של כולו הוא שני חלקים נמצא שלשה שלישי הקב וששית הקב שהוא חצי שליש הוא יותר מן ד' רבעין וחצי רובע שבזה הוא קב וחלק א' וחצי מי''ב חלקי הקב ובזה יש בו קב ושני חלקים מי''ב חלקי הקב ועדיין אין בו שיעור חיוב חלה שהוא קב וג' חלקים מי''ב חלקי הקב:
א''ל רבי יוחנן איזיל עביד ארבע ופליג. לך ותעשינה מארבע רבעים וחצי ואין בהן שיעור חיוב חלה:
חד חליטר. זהו העושה מעשה חלוט באלפס ושאל לר' יוחנן היאך יתנהג בעיסתו לפוטרה מחיוב חלה:
גמ' קב טיברני חייב בחלה. הקב של טבריא חייב בחלה לפי שהיה גדול ונכנס במדתו חמש רבעים משאר מדת הקבין:
הלכה: 13b אָמַר לָהֶן אַף הוּא קִלְקֵל לְעַצְמוֹ וְתִקֵּן לָאֲחֵרִים. קִלְקֵל לְעַצְמוֹ דָּאֲכָלָהּ וְאִיתְעֲנָשׁ וְתִקֵּן לָאֲחֵרִים דְּאִינּוּן אָֽכְלִין וְתָלֵיי בֵּיהּ. אִית תַּנֵּי תַּנָּיֵי תִּקֵּן לְעַצְמוֹ וְקִלְקֵל לָאֲחֵרִים. תִּקֵּן לְעַצְמוֹ מִכָּל מָקוֹם אֲכָלָהּ. וְקִלְקֵל לָאֲחֵרִים דְּאִינּוּן סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁהוּא פָטוּר וְהִיא חַייֶבֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר להן וכו'. דקאמר ר' יהושע במתני' ומפרש מהו הקלקול והתיקון לפי שהוא נענש על כך ולאחרים תיקן דהן נוהגין לאכול לזה הקמח ותולין להתיר בזה שראו מאותו הזקן אית תניי תני הנוסחא איפכא במתני' תיקן לעצמו דהא מכל מקום אכלה ולאחרי' הוא שקלקל דאינון סברין מימר שהעיסה פטורה בחלת הקמח שהפריש עליה ובאמת היא חייבת דחלת קמח אינה חלה ולהך תנא המעשה של הזקן בעיסה עצמה היתה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source