רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה 11b בְּמַחְלוֹקֶת. כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרוֹךְ כַּף רַגְלֵיכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה. אֵין בִּכְלָל אֶלָּא מַה שֶׁבִּפְרָט וּכְרִבִּי יוּדָה. מֵתִיבִין לְרִבִּי יוּדָה אִם בִּסְפָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָֽכְתִיב מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כָּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לִסְפָרֵי יִשְׂרָאֵל תְּנֵיהוּ עִנְייָן לִסְפָרֵי חוּץ לָאָרֶץ. מֵעַתָּה מַה שֶׁהָיָה דָוִד הוֹלֵךְ וּמְכַבֵּשׁ בַּאֲרָם נַהֲרַיִם וּבַאֲרָם צוֹבָה יְהוּ חַייָבִין בְּחַלָּה. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהָיָה דָּוִד מַנִּיחַ סְפָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְכַבֵּשׁ סְפָרֵי חוּץ לָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' במחלוקת. על הא דמייתי לקמיה קאי כלומר דתליא במחלוקת דר' יהודה ורבנן דמתני' דהכא דכתיב כל מקום וגו' ודריש לה בספרי פ' עקב אם ללמד על תחומי א''י הרי כבר נאמר מן המדבר והלבנון וכו' אלא אם אינו לספרי וגבולי א''י וכו' כדמייתי לקמן והן דברי חכמים ולרבות כל מקום שתכבשו ואפי' מח''ל יהיה דינו כארץ וברישא דברייתא דריש אין בכלל אלא מה שבפרט והלכך מוקי לה כר' יהודה דמתני' וכלומר דהאי כל מקום דקאמר קרא על הפרט דפרט אח''כ קאמר מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם וללמדינו על גבולי וספרי א''י שכל שהוא בתוך הגבול דוקא הרי הוא כא''י והלכך נמי ס''ל לר' יהודה במתני' דאין עפר ח''ל הבא בספינה לארץ נחשב כארץ עד שתהא הספינה גוששת בקרקע הארץ וזהו דקאמר וכר' יהודה:
מתיבין. רבנן לר' יהודה אם בספר וגבול א''י הכתוב מדבר והלא כבר כתיב מהמדבר והלבנון וכו' וזהו דרשת הספרי שהבאתי דלרבנן הוא דאתיא:
תנהו ענין לספרי ח''ל. לאותן שיכבשו אח''כ לכם יהיה ויהא נחשב כא''י:
מעתה מה שהיה דוד הולך ומכבש וכו'. וזהו סוריא יהו חייבין בחלה מן התורה ואנן קיי''ל דאין חיוב תרומה ומעשרות בסוריא אלא מדבריהם ומשני שנייא היא דהתם טעמא לפי שהיה דוד מניח גבולי א''י עצמן לכבוש אותן בתחילה והיה מכבש מקודם לאלו שהן בגבולי ח''ל והכי מסיים לה בספרי התורה אמרה משתכבשו לארץ תהיו רשאים לכבוש ח''ל והוא לא עשה כן אלא חזר לכבוש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי שהיה סמוך לירושלים לא הוריש:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה אָמַר דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בִּירְתוֹתָא הִיא דְּתַנִּינָן תַּמָּן רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בִּירְתוֹתָא אוֹמֵר מִשֵּׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פָּסַל אֶת כּוּלָּהּ. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ לֹא פָסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מָה פְלִיגִין. בְּשֶׁהוּכְשְׁרָה וְאַחַר כָּךְ נִילּוֹשָׁה שֶׁמֵּי פֵירוֹת מְחוּוָרִין לְהַכְשִׁיר. אֲבָל אִם נִילּוֹשָׁה וְאַחַר כָּךְ הוּכְשְׁרָה אֵין מֵי פֵירוֹת מְחוּוָרִין לְהַכְשִׁיר. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי עְקִיבָה אָמַר תַּמָּן אֵין מֵי פֵירוֹת מְחוּוָרִין לְטוּמְאָה מוֹדֵי הוּא הָכָא שֶׁמֵּי פֵירוֹת מְחוּוָרִין לַַחַלָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' חייה בשם ר' יוחנן קאמר דמתני' דהכא דברי הכל היא. ואפי' לר''ע דהתם דאמר אין מי פירות מחוורין הן לענין טומאה ואין עושין חיבור להעיסה מודה הוא הכא שמי פירות מחוורין הן לענין חיוב חלה ועושין חיבור להעיסה:
מה פליגין. ר''ל מפרש לפלוגתייהו דהתם דלא פליגי אלא בעיסה שכבר הוכשרה במשקה ואח''כ נילושה במי פירות דבכה''ג מי פירות מחוורין להכשיר כלומר לעשות חיבור לטומאה אבל איפכא לא לפי שאין מי פירות מחוורין הן להכשיר והלכך במתני' שאין העיסה נילושית אלא במי פירות אפי' לר' יהושע אין עושין חיבור לחלה:
דר''א בן יהודא איש ברתותא היא. הא דקתני במתני' עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה אתיא כר' אלעזר בן יהודא. דתנינן תמן בפ''ג דטבול יום עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר''א וכו' משום ר' יהושע פסל את כולה דס''ל דאע''ג דמי פירות אינן מכשירין מ''מ עיסה זו שכבר הוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה הלכך אפי' נגע טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדקאמר דמי פירות עושין חיבור לטומאה עושין הן ג''כ חיבור לחיוב חלה ור''ע אומר משמו דר' יהושע דלא פסל אלא מקום מגעו דאין מי פירות עושין חיבור לטומאה ולדידיה נמי אין עושין חיבור לחלה והלכך לא מיתוקמא המתני' אלא כר''א בן יהודא משום ר' יהושע:
אָמַר רִבִּי יוּדָה אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת. אָמַר רִבִּי חַגַּיי רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה פוֹטֵר בְּמַיִם שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי אָבִין לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלֹא מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ. לֹא הָֽיְתָה אֶת הַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת כְּמוֹ שֶׁהַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת. לֹא הָֽיְתָה הַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת מַעְשְׂרוֹתֶיהָ מֵהֲלָכָה תּוֹרְמִין מִמֶּנָּה עַל עָצִיץ שֶׁאֵין נָקוּב וּמֵעָצִיץ שֶׁאֵין נָקוּב עָלֶיהָ. כְּהָדָא דְתַנֵּי עָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב מַעְשְׂרוֹתָיו מֵהֲלָכָה וּתְרוּמָתוֹ אֵינָהּ מְדַמָּעַת וְאֵין חַייָבִין עָלָיו חוֹמֶשׁ. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר הַקּוֹנֶה עָצִיץ נָקוּב בְּסוּרִיָּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָנָה עָפָר שֶׁתַּחְתָּיו וְקַרְקַע שֶׁעַל גַּבָּיו קָנָה לְחַייְבוֹ לְמַעְשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית אֲפִילוּ נָתוּן עַל גַּבֵּי שְׁתֵּי יְתֵידוֹת. אַף רִבִּי יוּדָה מוֹדֵי בָהּ. מָה בֵינוֹ לְבֵין הַסְּפִינָה. סְפִינָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת וְזֶה בִמְקוֹמוֹ הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה בינו לבין הספינה. דפליג ר' יהודה וס''ל דגוששת בקרקע בעינן וקאמר דשאני ספינה שהיא עולה ויורדת ואינה נוחה במקום אחד אבל זה במקומו הוא מונח:
אף ר' יודה מודה בה. בעציץ נקוב המונח ע''ג יתידות:
אפי' נתון ע''ג שתי יתידות. ואפי' אינו מונח ע''ג הקרקע אלא נתון על שתי יתידות באויר הואיל ונקוב הוא יונק מהקרקע:
וקרקע שעל גביו קנה. כלומר שלא קנה אלא העפר שעל גבי העציץ אפי' כן הרי קנה לחייבו למעשרות ולשביעית כדין הקונה קרקע בסוריא:
הקונה עציץ נקוב בסוריא. כלומר אפי' בסוריא שאין חיוב המעשרות אלא מדבריהם מ''מ עציץ נקוב לעולם כארץ הוא ואע''פ שלא קנה העפר שתחתיו:
לא היתה ספינה גוששת. מלתא באנפי נפשה היא דלר' יהודה אם לא היתה גוששת בדין הוא שיהו מעשרותיה מהלכה כלומר דמיהת מהלכה מדרבנן נתחייב הצומח בעפר שבתוכה ותורמין ממנה וכו' שאף עציץ שאינו נקוב דלא חשיב כארץ לענין חיוב מן התורה מדרבנן מיהת יש בו חיוב תרומה ומעשרות כהדא דתני וכו' בתוספתא פ''ה דדמאי והובאה לעיל פ''ז דכלאים בהלכה ו':
א''ר אבין לא מסתברא דלא מחלפא שיטתיה וכו'. כלומר דר' אבין השיב על ר' חגיי דלדידך דבעית למימר דטעמא דר' יהודה משום שאין במים ממש א''כ לא מיסתברא הוא אלא דהוה מחלפה שיטתיה דר' יהודה ואיפכא הוה ליה למימר הכא לא היתה אם הספינה גוששת כמי שהספינה גוששת דהרי אם משום שאין במים ממש א''כ הוה לה הספינה כמונחת בארעא סמיכתא אלא דלאו היינו טעמא דר''י הכא דלא שייך האי טעמא כ''א התם לענין תחומין ומשום שאין במים ממש בטלי לגבי העיסה אבל הכא טעמיה הויא משום דכל זמן שאינה גוששת בקרקע כמי שלא נכנסה בארץ דמיא:
א''ר יודה וכו'. דקתני במתני' וקס''ד דר' חגיי דטעמיה דר' יודה משום דכל זמן שאינה גוששת בקרקע. והרי היא במים לאו כנכנס לארץ חשיב העפר ומשום דמים אין בהם ממש והלכך קאמר ר' יהודה כדעתיה דר' יודה פוטר וכו' בפ''ה דביצה גבי האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן ור' יהודה פוטר במים לפי שאין בהם ממש:
עָפָר חוּץ לָאָרֶץ שֶׁבָּא לְסוּרִיָּא נַעֲשֶׂה כְסוּרִיָּא. יָצָא מִשָּׁם לְכָאן נִתְחַייֵב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יצא משם לכאן. מסוריא לא''י נתחייב בכל כא''י וקמ''ל דאף ר' יהודה מודה בהא משום דבא מיהת ממקום החיוב ואע''פ שהוא מדבריהם:
עפר ח''ל שבא לסוריא. בספינה נעשה כסוריא לכל דיניה ונתחייב במעשרות ושביעית מדבריהם:
הֲווֹ בָּעֵיי מֵימַר מָה דְאָמַר תַּמָּן חַייָב אוֹף הָכָא חַייָב. מָה דְאָמַר תַּמָּן פָּטוּר אוֹף הָכָא פָטוּר. אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר תַּמָּן פָּטוּר הָכָא חַייָב. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל נִתְחַייְבוּ. כְּתִיב הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר י֨י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶּן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא חַד אָמַר כָּל מָה שֶׁכִּיבֵּשׁ יְהוֹשֻׁעַ כִּיבֵּשׁ זֶה. וֶחָרָנָה אָמַר יוֹתֵר מִמָּה שֶׁכִּיבֵּשׁ יְהוֹשֻׁעַ כִּיבֵּשׁ זֶה. 12a תַּנָּא רִבִּי סִידוֹר מְסַיֵיעַ לְרִבִּי מָנָא יָמִים קַלִּים עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ,
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תנא ר' סידור מסייע לר' מנא. היה פשיטא לי' לר' סידור דר' מנא הוא דקאמר דהשיב הוא שהוסיף וכיבש יותר והלכך קאמר דהוא תני ברייתא מה דמסייע ליה דתני ימים קלים עשו ישראל באותה הארץ דשכיבש ירבעם והוסיף על א''י שמעינן מיהת דכיבש יותר ממה שכיבש יהושע:
אפילו כמ''ד וכו'. והדר דחי לה הש''ס דלא היא אלא אפילו למ''ד תמן במתני' פטור הכא חייב אף במה שכיבש יותר לפי שכיון שנכנסו ישראל. בתוך אלו הערים שהוסיף וכיבש נתחייבו בהן בכל מצות התלוים בארץ וא''כ אפי' לר' יהודה דמתני' איכא למימר דדריש כהאי מ''ד דיותר ממה שכיבש יהושע כיבש זה והשיב אותן שיהי' דין אלו ככל גבול ישראל:
הוי בעיי מימר מ''ד תמן חייב וכו'. אהא דמייתי לקמן קאי דפליגי ר' חנינא ור' מנא בהאי קרא דכתיב גבי ירבעם בן יואש מלך ישראל הוא השיב את גבול ישראל וגו' חד אמר כל מה שכיבש יהושע כיבש זה כלומר שלא הוסיף לכבוש יותר אלא מה שכיבש יהושע ונטלו הארמים מהם הוא השיב אותן לגבול ישראל ואידך אמר שהוסיף וכיבש יותר ממה שכיבש יהושע. והשיב דכתיב לומר שהוא עשה והשיב את מה שכיבש יותר בגבול ישראל שיהו חייבים בכל מצות התלוים בארץ כמו גבול א''י עצמו ועל זה קאמר דהיו בני ישיבה רוצין לומר דהך פלוגתא דאמוראי תליא בפלוגתא דתנאי במתני' דמ''ד תמן כלומר במתני' דחייב בעפר ח''ל הבא בספינה לארץ אוף הכא חייב במה שכיבש יותר דלא יהא זה אלא כעפר ח''ל שניתוסף ובא לארץ והלכך דריש האי מ''ד שכיבש יותר ועשאן כמו גבול א''י ומ''ד תמן במתני' דפטור העפר ח''ל שניתוסף על הארץ אלא דוקא בגוששת אוף הכא ס''ל פטור שאין חיוב המצות התלוים בארץ נוהג אלא בא''י עצמה והלכך לא דריש השיב אלא כמשמעו שכל מה שכיבש יהושע ונוטלה מהם הוא חזר וכיבש והשיב אותן לגבול ישראל כך הוו בעו למימר מעיקרא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source