Nidah
Daf 7b
משנה: מָשָׁל מָֽשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה. הַחֶדֶר וְהַפְּרוֹזֳדוֹד וְהָעֲלִייָה. דַּם הַחֶדֶר טְמֵאִים. נִמְצָא בַפְּרוֹזֳדוֹד סְפֵיקוֹ טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַמָּקוֹר.
Traduction
Il y a dans les régions génito-urinaires de la femme un heder, chambre interne, un ''prosodos'', une avant-cour (la vulve), et une aliyah, étage supérieur (40)L'utérus et le vagin, dit le Dr Rabbinowicz, qui suppose que l'auteur de la Mishna avait en vue des détails anatomiques.. Le sang qui vient du heder est impur; le sang qui vient de l’aliyah est pur. Le sang qu’on trouve dans le prosodos est impur par doute (quoiqu’il ait pu venir de la vessie), car il est presque certain qu’il vient de source (de l’utérus).
Pnei Moshe non traduit
מתני' החדר והפרוזדור והעליה. כדמפרש בגמ' החדר הוא מבפנים והוא הנקרא מקור שדם נידה וזיבה יוצא ממנו והפרוזדור הוא מבחוץ לפניה והעליה היא נתונה על שתיהן על החדר ועל חצי הפרוזדור ונקב יש בין עליה לפרוזדור ונקרא לול ופעמים יורד דם מן העליה לפרוזדור דרך הלול וכותלי הרחם הן למטה באמצע פרוזדור שהוא המקום שהשמש דש בו ונקרא צואר הרחם ודרך שם דמים יוצאין לחוץ לשער הרחם:
דם החדר טמא. שהוא דם המקור:
נמצא בפרוזדור ספיקו טמא. אם נמצא בפרוזדור מן הלול ולפנים מחשבינן ליה כודאי לפי שחזקתו שהוא מן החדר וחייבין עליו על ביאת המקדש ושורפין עליו תרומה שרוב דמים הנמצאים כאן מן החדר הן ואם נמצא מן הלול ולחוץ יש כאן ספק שמא מן העליה בא דרך הלול ודם עליה טהור הוא וספק שמא מן החדר בא והלכך אין כאן טומאה ודאית לחייב על ביאת המקדש ולשרוף את התרומה אלא טומאה בספק היא לתלות:
הלכה: אַבָּא בַּר יִרְמְיָה כַּהֲנָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. כָּל אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶוסֶת אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ עַד שֶׁתִּבְדּוֹק. וְהָתַנִּינָן. כָּל הַנָּשִׁים בְּחֶזְקַת טַהֲרָה לְבַעֲלֵיהֶן. פָּתַר לָהּ. בַּבָּאִין מִן הַדֶּרֶךְ. וְהָתַנִּנָן. הַבָּאִין מִן הַדֶּרֶךְ נְשֵׁיהֶם לָהֶם בְּחֶזְקַת טַהֲרָה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא וּמְצָאָהּ עֵירָה. וְהָתַנֵּי. בֵּין שֶׁמְּצָאָהּ עֵירָה בֵּין צָאָהּ יְשֵׁינָה. אָמַר רִבִּי בָּא. תִּיפְתָּר שֶׁהִנִּיחָהּ 7b בְּחֶזְקַת טְהֹרָה. כַּמָּה עוֹנָה נוֹתְנִין לָהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. נוֹתְנִין לָהּ עוֹ‌ָה בֵי‌וֹ‌‌נִית שְׁלֹשִׁים יוֹם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שׁוֹנֶ אֲפִילוּ לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים מוּתָּר. וּבִלְבַד בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶוסֶת. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וְהִיא שֶׁשָּׁהָת אַחַר וַוסְתָּהּ שִׁבְעַת יָמַים. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא לֹא טָֽבְלָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְאִשָּׁה לִשְׁהוֹת בְּטוּמְאָתָהּ. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָעֵי. אֲפִילוּ דָבָר בָּרִיא שֶׁיָּֽלְדָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים. אֲפִילוּ נִטְמֵאת. אֶלָּא כִּיוָן שֶׁיָּֽלְדָה בָֽטְלָה חֶזְקָתָהּ. אַף הָכָא. כִּיוָן שֶׁטִּימְאָת בָֽטְלָה חֶזְקָתָהּ.
Traduction
Aba b. Jérémie Cahana au nom de Samuel dit: toute femme qui n’a pas d’époque fixe est interdite à son mari jusqu’après examen. Mais notre Mishna ne dit-elle pas: ''Toute femme est dans une présomption de pureté pour son mari, même s’ils reviennent d’un long voyage? Il s’agit ici du cas, dit R. Aboun b. Hiya, où le mari en rentrant trouve sa femme éveillée (l’examen est alors dû, ni si elle était endormie). Mais n’est-il pas dit qu’il y a présomption de pureté, que la femme soit éveillée ou endormie? On peut expliquer la Mishna, répond R. Aba, en supposant que le mari avait laissé la femme dans l’hypothèse de la pureté (tandis que Samuel suppose un état de doute, à défaut d’époque fixe). Combien de temps attribue-t-on à la périodicité, pour une femme qui en manque? Selon Resh Lakish (1, 5), on lui accorde une période moyenne, qui est de 30 jours. R. Yohanan dit avoir appris que, même après une absence de 3 ans, l’homme peut établir le calcul des périodes (ad inendum), pourvu que la femme ait ses époques. Toutefois, ajoute R. Abahou, il faut qu’après l’époque la femme ait attendu 7 jours (de quoi se purifier). N’y a-t-il pas à craindre qu’en l’absence du mari elle n’ait pas pris le bain de purification? -Non, dit R. Hanina, et il résulte de cette absence de crainte qu’il est défendu à une femme de négliger le bain de purification. Samuel b. Aba demanda: la même présomption de pureté est-elle maintenue lorsqu’il est notoire que durant cet intervalle la femme a enfanté! -Nous ne disons pas, répondit R. Yossé, qu’en cas d’impureté certaine nous supposions cette femme pure: l’enfantement comporte le retrait de la présomption pure; de même ici en cas d’impureté certaine, la présomption antérieure est annulée. ''L’école de Shammaï dit qu’il est bon d’avoir 2 témoins (2 draps), pour constater l’état de chaque cohabitation, à moins d’avoir des relations à la clarté d’une lampe''. -Mais ce dernier acte n’est-il pas vil? -En effet, il faut compléter ainsi la Mishna: après l’acte, la femme devra s’examiner à la clarté d’une lumière. R. Zeira ou R. Hiya b. Ashé dit: lorsqu’après l’acte elle a perdu le témoin (ne l’ayant pas examiné), elle devient interdite à son mari. Cependant, observa R. Zeira, si durant que la preuve subsiste la femme reste libre pour son mari sans examen, à plus forte raison la présomption de pureté doit subsister en l’absence de la preuve contraire. -Non, dit R. Yossé, là (en présence de la preuve) on peut vérifier l’état et justifier la pureté.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אסורה לביתה עד שעה שתבדוק. מכיון שאין לה וסת קבוע חיישינן:
פתר לה. להא דאמר שמואל דצריכה שתבדוק בבאין בעליהן מן הדרך תנינן:
והתנינן. דגם הבאין מן הדרך נשיהן בחזקת טהרה:
תיפתר. להא דשמואל שבא ומצאה עירה. והלכך צריכה היא שתבדוק ומתני' במצאה ישינה ולא הטריחוהו להקיצה ושתבדוק:
והתני בין שמצאה עירה בין שמצאה ישינה. בחזקת טהרה הן:
תיפתר שהניחה בחזקת טהרה. והא דשמואל שלא הניחה בחזקת טהרה ואם היה לה וסת היה מחשב וסתה ובא עליה והכא שאין לה וסת צריכה שתבדוק:
כמה עונה נותנין לה. באשה שיש לה וסת דקאמרת דבעלה מחשב ימי וסתה וכמה היא עונת וסת שנותנין לה:
ר' שמעון בן לקיש אמר וכו'. כדלעיל בפ''ק הל' ה':
שונה אני אפי' לאחר ג' שנים. ששהא בדרך מחשב ימי וסתה ובא עליה ובלבד באשה שיש לה וסת:
והוא ששהתה אחר וסתה ז' ימים. בכדי שתוכל לטבול:
וחש לומר שמא לא טבלה. כיון דאין בעלה בעיר דילמא אכתי לא טבלה:
זאת אומרת שאסור לאשה לשהות בטומאתה. אע''פ שאין בעלה בעיר צריכה היא שתטבול בזמנה:
אפי' דבר בריא שילדה. אם אמר ר' יוחנן אפי' אם ילדה בתוך הזמן דנמי מוקמינן לה בסתמא בחזקת שטהרה מטומאתה:
כך אנו אומרים. בתמיה וכי כך אנו אומרים אפי' נטמאת בודאי דמחזקינן לה בחזקת שטבלה הא הך טבילה ספק היא והטומאה בודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי:
אלא. ודאי כיון שילדה בטלה חזקתה ואף הכא נמי כיון שנטמאת בודאי בטלה חזקתה ולא קאמר ר' יוחנן אלא בספק נטמאת או לא דאז מוקמינן לה אחזקת טהרה דאם נטמאת מסתמא טבלה:
הלכה: מָשָׁל מָֽשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. דַּם הַחֶדֶר טָמֵא וְדַם עֲלִייָה טָהוֹר. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הַחֶדֶר לִפְנִים מִן הַפְּרוֹזֳדוֹד וְהָעֲלִייָה נְתוּנָה עַל גַּבֵי הַחֶדֶר עַד חֲצִי הַפְּרוֹזֳדוֹד וּפִיתְחָהּ שֶׁלָּעֲלִייָה פָּתוּחַ לִפְרוֹזֳדוֹד. רַב נַחְמָן בַּר רַב יִצְחָק שָׁאַל לְרַב חוּנָא. מַתְנִיתָא בְּשֶׁנִּמְצָא מִפֶּתַח הָעֲלִייָה וְלִפְנִים. אָמַר לֵיהּ. אִם בְּשֶׁנִּמְצָא מִפֶּתַח הָעֲלִייָה וְלִפְנִים בְּוַדַּאי הִיא. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּשֶׁנִּמְצָא מִפֶּתַח הָעֲלִייָה וְלַחוּץ. מִילֵּיהוּן דְּרַבָנִן פְּלִיגִין. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁהֵן כְּסָפֵק וְעָשׂוּ אוֹתָן כְּוַדַּאי. וְאֵילּוּ הֵן. הַמַּפֶּלֶת יָד חֲתוּכָה וְרֶגֶל חֲתוּכָה. וְשִׁילְיָא. וְדָם הַנִּמְצָא בִפְרוֹזֳדוֹד. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁנִּמְצָא מִפֶּתַח הָעֲלִייָה וְלִפְנִים כְּוַדַּאי הִיא. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּשֶׁנְּמְצָא מִפֶּתַח הָעֲלִייָה וְלַחוּץ. רִבִּי אָבָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תַּנִינָן כַּמָּה סְפִיקוֹת וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּאִשָּׁה.
Traduction
Voici comment il faut compléter la Mishna: ''le sang qui vient de la chambre interne est impur'' et celui qui vient de la partie supérieure reste pur. R. Juda dit au nom de Samuel: le Heder (chambre interne) est plus avant que le prosodos; la pièce supérieure (? vessie) se trouve sise au-dessus du Heder, jusqu’à la moitié de l’avant-cour, et la porte de la pièce supérieure est ouverte vers l’avant-cour (41)La vessie, supérieure aux organes génitaux que la femme est couchée sur le dos.. R. Nahman b. Isaac demanda à R. Houna: en parlant du ''sang trouvé dans la vulve, impur par doute'', la Mishna entend-elle qu’on l’a trouvé à l’intérieur de l’ouverture de la vessie? Si l’on trouve le sang ainsi placé, répondit R. Houna, il n’y a pas de doute, mais certitude qu’il provient de la chambre interne; or la Mishna parle du cas où on le trouve à l’extérieur de cette ouverture (il y a doute, motivant l’impureté). A l’opposé de cette explication, on peut citer l’avis suivant, rapporté par R. Yohanan: en 3 cas douteux, les sages ont décidé de les considérer comme certainement impurs. Ainsi (42)Ci-après, (3, 1)., la femme qui rejette une main coupée, ou un pied coupé, ou un fœtus, ou qui voit du sang dans la vulve, est impure. Comment en somme, faut-il entendre notre Mishna? Si le sang est trouvé à partir de l’ouverture de la vessie, vers l’intérieur, la femme est certes impure; il doit donc s’agir du cas où le sang est vu à cette ouverture, vers l’extérieur (et il y a alors doute). R. Aba fils de R. Papa demanda devant R. Yossé: on sait que maints cas douteux ont été considérés par les sages comme certains (interdits); pourquoi donc ici semble-t-on les réduire à trois? L’assertion de R. Yohanan, fut-il répondu, ne se réfère qu’aux doutes concernant la femme.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתניתא דם החדר טמא ודם העליה טהור. לפי שלא הוזכר בנוסחת המשנה בהדיא מדם העלייה לפיכך אמרו דהכי צריכין למיתני:
החדר לפנים וכו'. כדפרישית במתני':
מתניתא בשנמצא. אם הא דקתני נמצא בפרוזדור ספיקו טמא בשנמצא מן הנקב העלייה ולפנים לצד החדר:
א''ל אם בשנמצא. שם לא שייך למיתני ספקו טמא שהרי כודאי הוא שבא מן החדר דאלו מן העלייה מחוץ לנקב העליה הוה משתכח:
אלא כן אנן קיימין. לפרש המתני' בשנמצא מפתח עלייה ולחוץ דבהא איכא לספוקי שמא מן העלייה ושמא מן החדר בא ולפיכך ספק טמא הוא:
מיליהון דרבנן. דלקמן פליגין על פירושא דרב הונא למתני':
ג' הן שהן בספק ועשו אותן. חכמים כטומאה ודאית:
המפלת יד חתוכה. דאמרינן בפרק דלקמן דטמאה לידה ואין חוששין שלא לתת לה ימי טוהר דשמא מגוף אטום הוא ואינו ולד דהלך אחר רוב נשים דולד מעליא ילדן אלמא כודאי מחשבינן מדיהבינן לה ימי טוהר:
שיליא. דתנן בפ' דלקמן שליא בבית הבית טמא אע''פ שאין הולד נראה בבית לפי שרוב שליות אינן בלא ולד אלמא כטומאה ודאית היא:
ודם הנמצא בפרוזדור. דמתני':
ומה אנן קיימין. בפירושא דמתני' לר' יוחנן:
אם בשנמצא מפתח עלייה ולפנים. אמאי קאמר שהוא בספק ועשו אותו כודאי הרי בודאי הוא שבא מן החדר אלא ע''כ כן אנן קיימינן שנמצא מפתח עליי' ולחוץ והלכך קרי לי' ספק וקא' דעשו אותו כודאי ופליגא דרב הונא:
תנינן כמה ספיקות. שעשו אותן כודאי ואת אמר הכין שלשה הן ותו לא האיכא תשע צפרדעין ושרץ אחד ביניהן ונגע באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע אם ברה''י הוא ספקו טמא:
א''ל מה דאמר ר' יוחנן. שלשה הן בטומאת אשה קאמר:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים. צְרִיכָה שְׁנֵי עִדִּים עַל כָּל תַּשְׁמִישׁ וְתַשְׁמִישׁ אוֹ תְשַׁמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. הַמְשַׁמֵּשׁ מִיטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה. כֵּינִי מַתְנִיתָא. תְּשַׁמֵּשׁ וְתִבְדּוֹק לְאוֹר הַנֵּר. רִבִּי זְעִירָה רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. שִׁימְּשָׁה בְעִד אֲסוּרָה לְבֵיתָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בְּשָׁעָה שֶׁהוֹכִיחָהּ קַייָם מוּתֶּרֶת וּבְשָׁעָה שֶׁאֵין הוֹכִיחָהּ קַייָם לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן אַתְּ יָכוֹל לַעֲמוֹד עָלָיו. בְּרַם הָכָא אֵין אַתְּ יָכוֹל לַעֲמוֹד עָלָיו.
Traduction
''L’école de Shammaï dit qu’il est bon d’avoir 2 témoins (2 draps), pour constater l’état de chaque cohabitation, à moins d’avoir des relations à la clarté d’une lampe''. -Mais ce dernier acte n’est-il pas vil? -En effet, il faut compléter ainsi la Mishna: après l’acte, la femme devra s’examiner à la clarté d’une lumière. R. Zeira ou R. Hiya b. Ashé dit: lorsqu’après l’acte elle a perdu le témoin (ne l’ayant pas examiné), elle devient interdite à son mari. Cependant, observa R. Zeira, si durant que la preuve subsiste la femme reste libre pour son mari sans examen, à plus forte raison la présomption de pureté doit subsister en l’absence de la preuve contraire. -Non, dit R. Yossé, là (en présence de la preuve) on peut vérifier l’état et justifier la pureté.
Pnei Moshe non traduit
ב''ש וכו'. ולא כן תני המשמש מטתו וכו' כיני מתניתא אימא הכי תשמש ותבדק לעדים באור הנר:
שימשה בעד אסורה לביתה. כלומר אם אבדה העד ולא בדקה בו אסורה לביתה:
בשעה שהוכיחה קיים. כגון במתני' דאמרינן תשמש כל הלילה ולמחר תעיין בהם ואע''פ שהוכיחה והוא העד לפנינו משמשת לכתחילה ובשעה שאבדה העד ואין הוכיחה קיים לכ''ש שנסמוך על חזקת טהרה:
אמר ר' יוסי. אדרבה איפכא מסתברא תמן במתני' את יכול לעמוד על העד למחר והלכך סומכת עליו ברם הכא שאבד ואין את יכול לעמוד עליו והלכך אסורה לביתה עד שתבדוק:
Nidah
Daf 8a
משנה: 8a חֲמִשָּׁה דָמִים טְמֵאִים בָּאִשָּׁה הָאָדוֹם וְהַשָּׁחוֹר וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם וּכְמֵימֵי אֲדָמָה וְכַמֶּזֶג. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף כִּימֵי תִּלְתָּן וּכְמֵימֵי בָּשָׂר צָלִי וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. הַיָּרוֹק עֲקַבְיָה בֶּן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים. אָמַר רִבִּי מֵאִיר אִם אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶּם מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ.
Traduction
Cinq sortes de sang sont impures pour la femme: celui qui est rouge, ou noir, ou a le brillant du safran, ou de la couleur de l’eau terreuse ou de vin coupé. Selon l’école de Shammaï, il en est de même du sang qui a la couleur du jus de fenouil, ou du jus de viande rôtie; l’école de Hillel déclare pure cette dernière sorte. Le sang de couleur jaune est déclaré pur selon Akabia b. Mahallel, et impur selon les autres sages. R. Meir dit: s’il ne suscite pas d’impureté à titre de tache, il la provoque comme liquide; selon R. Yossé, ce n’est tel à aucun titre.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חמשה דמים טמאין באשה. כדמפרש בגמרא דארבעה דמין הן דילפינן מקראי והיא גילתה את מקור דמיה וטהרה ממקור דמיה ומיעוט דמיה שנים הרי ד' דמים אדום וקרן כרכום ומימי אדמה ומזוג והחמישי שהוא שחור בכלל אדום הוא אלא שלקה:
וכקרן כרכום. כמראה זיו הכרכום מלשון כי קרן עור פניו:
וכמימי אדמה. כדמפרש במתני' דלקמן:
וכמזוג. כיין אדום המזוג במים:
אף כמימי תלתן. כמים ששורין בהן התלתן פינצרי''קי בלע''ז:
וכמימי בשר צלי. מוהל היוצא מבשר צלי:
בית הלל מטהרין. וג' מחלוקת בדבר ת''ק דאמר ה' דמים טמאין ותו לא ס''ל דמימי תלתן ובשר צלי תולין לא אכלין ולא שורפין וב''ש מטמאין ושורפין עליהן תרומה וקדשים וב''ה מטהרין לגמרי והלכה כב''ה:
עקביה בן מהללאל מטמא. דס''ל האי ירוק כקרן כרכום הוא אלא שלקה והאי ירוק דקאמר כמראה אתרוג ולא כמראה כרתי שאין זה נוטה למראית אדמומית כלל:
וחכמים מטהרין. וג' מחלוקת נמי בירוק ת''ק סבר תולין ועקביא מטמא ושורפן וחכמים מטהרין לגמרי והלכה כחכמים והן ר' יוסי דלקמן:
אם אינו מטמא משום כתם. להיותו חשוב מן הדמים המטמאין באשה מטמא משום משקה וחשוב הוא דם להכשיר את הזרעים לקבל טומאה ככל שאר הדם שהוא א' מן השבעה משקין שמכשירין את הזרעים:
לא כך ולא כך. לא מטמא משום כתם ולא מכשיר את הזרעי' וכן הלכה:
משנה: אֵי זֶהוּ הָאָדוֹם כְּדַם הַמַּכָּה. הַשָּׁחוֹר כְּחֶרֶת. דִּיהֵא מִיכֵּן טָהוֹר. וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם כַּבָּרוּר שֶׁבּוֹ. וּכְמֵימֵי אֲדָמָה מִבִּקְעַת בֵּית כֶּרֶם וּמֵצִיף מַיִם. וְכַמֶּזֶג שְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם וְאֶחָד יַיִן מִן הַיַּיִן הַשָּׁרוֹנִי.
Traduction
On appelle rouge le sang semblable à celui qui surgit d’une blessure (ou d’une saignée); noir, s’il ressemble à de l’encre; s’il est de couleur plus foncée, le sang est impur; s’il est plus clair, il est pur. Parlant du safran, il s’agit de la feuille la plus claire qui soit. Par ''l’eau terreuse'', on entend la terre qui descend de la vallée de Bet-Kerem, inondée d’eau. Enfin ''le vin coupé'' est celui de la plaine de Saron, composé de 2/3 d’eau et 1/3 de vin.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כדם המכה. כדם תחלת הכאה של סכין בשחיטה א''נ כדם תחלה של הקזה שהוא אדום הרבה:
שחור כחרת. של דיו היבש והוא כעין שיש בשולי הכלי שהוא שחור הרבה ולא כמראה הדיו שמלמעלה שהוא קלוש ואינו שחור כל כך:
דיהא מכאן. שנדהא מראיתו ואינו שחור כל כך טהור וה''ה לכל דמים טמאין דבכולהו עמוק מכאן טמא דיהא מכאן טהור חוץ מן המזוג דבין עמוק ובין דיהא טהור:
כברור שיש בו. העלין הברורין במראה אדמומית יותר מחבריהן ושלש שורות של שלש שלש עלין יש בכרכום ואין בודקין אלא בשורה האמצעית ובעלה האמצעי שבה שהוא המשובח שבכולן:
מבקעת בית כרם. מקום ידוע בארץ ישראל ששמו בית כרם:
ומציף עליו מים. נותן מים על העפר עד שיהו המים צפין ע''ג ומשערין אותן עכורים ואין משערין אותן צלולין:
וכמזוג. כיצד ב' חלקי מים ואחד יין מן היין השרוני מקום ידוע בארץ ישראל פ''א יין העשוי מגפנים הנטועים בבקעה ובעמק לשון חבצלת השרון. ובזמן הזה כל מראה טמא הוא חוץ מן הלבן והירוק ככרתי או כמראה שעוה והזהב כל שאינו נוטה לאדמומית:
הלכה: חֲמִשָּׁה דָמִים טְמֵאִים בָּאִשָּׁה כול'. רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרִיהוֹן אָֽמְרִין. אַרְבָּעָה דָמִים הֵן. אָדוֹם הוּא שֶׁהוּא לוֹקֶה וְנַעֲשֶׂה שָׁחוֹר. שְׁמוּאֵל אָמַר. שָׁחוֹר בָּא מִכּוּלָּן. מְנַיִין לַחֲמִשָּׁה דָמִים טְמֵאִים מִן הַתּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וְהִיא גִילְתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ. וְטָהֲרָה מִמְּקוֹר דָּמֶיהָ. דָּם יִהְיֶה זוֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ. וְהָא וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ מִינְּהוֹן הוּא. אֶלָּא שֶׁבָּא עָלֶיהָ בִימֵי זִיבָתָהּ וְעָשָׂה אוֹתָהּ זִיבָה. וּמְנַיִין שֶׁיֵּשׁ דָּמִים טְמֵאִין וְיֵשׁ דָּמִים טְהוֹרִין. רִבִּי חָמָא בַּר יוֹסֵף בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא. כְּתִיב כִּי יִפָּלֶה מִמְּךָ דָבָר לְמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא בֵּין דָּם לְדָם. מִיכָּן שֶׁיֵּשׁ דָּמִים טְמֵאִין וְיֵשׁ דָּמִים טְהוֹרִין.
Traduction
Rav et R. Yohanan disent tous deux: en réalité, il n’y a que 4 sangs, car le rouge qui est détérioré devient noir; selon Samuel, le noir peut provenir de la corruption de n’importe quel autre. Par quel texte légal sait-on que les 5 sortes de sang forment l’impureté? On le déduit dit R. Josué b. Levi, de ce qu’il est écrit (Lv 20, 18): Elle-même a dévoilé la source de ses sangs; puis (ibid.): elle est devenue pure de la source de ses sangs (43)''Soit dans chaque verset le terme sangs au pluriel, au moins 2 = 4, plus un dérivé; total 5.''. Quant à ces versets (Lv 15, 19): son flux, c’est le sang qui s’échappe de son corps, et (ibid., 25): si le flux sanguin a lieu, ils ne comportent pas d’autre déduction que d’indiquer qu’en cas de relation a ce moment il y a contamination. D’où sait-on que certains sangs sont purs et d’autres impurs? (pourquoi pas tous)? R. Hama b. Joseph dit au nom de R. Oshia: on le sait de ce qu’il est écrit (Dt 17, 8): Si ton cas te paraît trop difficile à être jugé, dans une question de sang, etc.; il résulte de cette dernière acceptation qu’il y a des catégories diverses de sang, dont les unes sont pures. – ''L’école de Shammaï dit qu’il en est de même du sang qui a la couleur du jus de fenouil, ou du jus de viande rôtie''. Mais ainsi on arriverait au nombre de sept, bien supérieur à la déduction des termes bibliques? C’est que les deux sortes ajoutées par Shammaï ressemblent à de l’eau terreuse (voilà pourquoi elles sont comprises dans la série biblique). Selon R. Yossé au nom de Rav, les compagnons d’étude ont observé au nom de R. Yohanan que le sang jaune (déclaré pur par aqiba) n’est pas tenu pour une impureté par R. Meir, mais considéré du moins comme la propageant à titre de liquide. S’il en est ainsi, ce sang devrait rendre impur au même titre que celui qui a la couleur du jus de fenouil, ou du jus de viande rôtie, selon l’avis de Shammaï? -C’est que, d’après eux, l’apparent est celle de l’eau terreuse (44)Légalement impur, comme telle.; or, le sang pur a un effet de propagation (45)V. (Makshirin 5, 6)., que n’a pas le sang impur.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ארבעה דמים הן וכו'. כדפרישית במתני':
שחור בא מכולן. כלומר כולן אם לקו נוטין הן למראה שחור:
דם יהיה זובה בבשרה והא ואשה כי יזוב זוב דמה מנהון הוא. כלומר הני קראי לא מרבי מידי דמנהון הן מדמיה שהוזכרו ולא בא הכתוב כאן אלא לגופן כדמסיים ואזיל:
אלא שבא עליה. שהכתוב בא כאן ללמד עליה בימי זיבתה ומה שעושה אותה זבה כמפורש בפרשה:
ומנין וכו'. דלמא כל דם דאתי מינה טמא הוא:
בין דם ודם אין כתיב כאן. דאי הוה כתיב הכי הוה משמע בין דם נדה ודם זיבה וכולן טמאין אבל השתא דכתיב בין דם לדם משמע דבמראה דמים פליגי בין דם טמא לדם טהור:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף כִּימֵי תִּלְתָּן וּכְמֵימֵי בָּשָׂר צָלִי. הֲרֵי שִׁבְעָה. דּוֹמִין הֵן לְמֵימֵי אֲדָמָה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לא טִימֵּא רִבִּי מֵאִיר אֶלָּא שֶׁנָּגַע בּוֹ עֲקַיבִהָ. וִיטַמֵּא כִּימֵי תִּלְתָּן וּכְמֵימֵי בָּשָׂר צָלִי שֶׁנָּֽגְעוּ בָהֶן בֵּית שַׁמַּי. אוֹמְרִין הֵן. דּוֹמִים לְמֵימֵי אֲדָמָה. דָּם טָהוֹר מַכְשִׁיר. דָּם טָמֵא אֵינוֹ מַכְשִׁיר.
Traduction
– ''L’école de Shammaï dit qu’il en est de même du sang qui a la couleur du jus de fenouil, ou du jus de viande rôtie''. Mais ainsi on arriverait au nombre de sept, bien supérieur à la déduction des termes bibliques? C’est que les deux sortes ajoutées par Shammaï ressemblent à de l’eau terreuse (voilà pourquoi elles sont comprises dans la série biblique). Selon R. Yossé au nom de Rav, les compagnons d’étude ont observé au nom de R. Yohanan que le sang jaune (déclaré pur par aqiba) n’est pas tenu pour une impureté par R. Meir, mais considéré du moins comme la propageant à titre de liquide. S’il en est ainsi, ce sang devrait rendre impur au même titre que celui qui a la couleur du jus de fenouil, ou du jus de viande rôtie, selon l’avis de Shammaï? -C’est que, d’après eux, l’apparent est celle de l’eau terreuse (44)Légalement impur, comme telle.; or, le sang pur a un effet de propagation (45)V. (Makshirin 5, 6)., que n’a pas le sang impur.
Pnei Moshe non traduit
הרי שבעה. לב''ש ולא כתיב אלא תרי ודמיה וכדאמרן ומשני דאלו דומין הן למימי אדמה ובכללו הן:
לא טימא ר' מאיר אלא שנגע בו עקביא. כלומר בהאי דם ירוק שנגע בו עקביא והיינו דם ירוק עלה קאמר ר''מ לחכמים שאם אינו מטמא משום דם טמא באשה יהא כמשקה להכשיר את הזרעים:
ויטמא כמי תלתן וכמי בשר צלי שנגעו בהן בית שמאי. כלומר מאי חזית דמפרשת להא דר''מ אדם ירוק ואליבא דעקביא דילמא אהני דמטמאי ב''ש קאמר דלהוו כמשקה להכשיר הזרעים:
אומרין הן דומין למימי אדמה. לא מצית אמרת הכי דהא טעמייהו דב''ש מפני שבכלל מימי אדמה הן וא''כ הוו דם טמא מדאורייתא ודם טהור הוא מכשיר דם טמא אינו מכשיר וכלומר דלא שייך ביה הכשר בדם טמא דקי''ל דכל המטמאין אין צריכין הכשר שהרי טומאתן והכשרן כאחת הן חוץ מדם השרץ דמטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו כדתנן בפ''ו דמכשירין ולא שייך לומר דאם אינו דם להוי כמשקה להכשיר דמנא ליה לר''מ לאיפלוגי בכך אם לשיטת ב''ש הוא טמא וא''צ הכשר אבל לשיטת עקביא שפיר הוא דשייך דה''ק דשמעינן לעקביא דמחמיר הוא בירוק לטמאו מצד חומרא ולא דס''ל דהוי דם טמא מדאורייתא וא''כ אמאי מטהריתו לגמרי לכל הפחות ליהוי כמשקה להכשיר הזרעים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source