Vayedaber

Nidah

Daf 3a

וַאֲפִילוּ נִישֵּׂאת וַאֲפִילוּ עִיבֵּירָה וַאֲפִילוּ מֵינִיקָה וַאֲפִילוּ שׁוֹפַעַת כָּל שִׁבְעָה לְזָכָר וְכָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִנְקֵיבָה. וּקְסָמָא בְיָדֶיהָ. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא זָכָר שִׁבְעָה. וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא נְקֵיבָה י̇ד̇. וְהִיא שֶׁהִפְסִיקָה דַּם טוֹהַר. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הִפְסִיקָה דַּם טוֹהַר וְלֹא רָאָת וְאַחַר כָּךְ רָאָת. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ. דַּייָה שָׁעָתָהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב דְּהוּא אָמַר. מַעְייָן אֶחָד הוּא אֶלָּא שֶׁהַתּוֹרָה טִיהֲרָה אוֹתוֹ. נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יַנַּאי דּוּ אָמַר. מַעְייָן אֶחָד הוּא אֶלָּא שֶׁהוּא מִשְׁתַּנֶּה. יְאוּת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּלֵוִי דְּהוּא אָמַר. שְׁנֵי מַעְייָנוֹת הֵן. אֲפִילוּ לֹא הִפְסִיקָה דַּם טוֹהַר תְּהֵא דַייָה שָׁעָתָהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. טַעֲמֵיהּ דְּלֵוִי. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהִיא מִתְרַגֶּלֶת בְּדָמִים טְהוֹרִין הִיא מִתְרַגֶּלֶת בְּדָמִים טְמֵאִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. 3a יְכִיל לֵוִי פָּתַר לָהּ מִן הָדָא דְתַנִּינָן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מְעוּבֶּרֶת וּמֵינִיקָה שֶׁעָֽבְרוּ עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת דַּייָן שָׁעָתָן. וְתַנֵּי עֲלָהּ. יְמֵי עִיבּוּרָהּ וִימֵי מֵינִיקוּתָהּ מִצְטָֽרְפִין לְשָׁלֹשׁ עוֹנוֹת. דְּהוּא סְבַר. מַעְייָן אֶחָד הוּא.

Traduction

– ''Quoique mariée'', est-il dit, et eut-elle été enceinte, elle peut se trouver vierge du sang de menstrues. De même, ''une femme est tenue pour nourrice'' est-il dit; si même elle a des pertes pendant 8 jours pour un garçon ou 14 jours pour une fille, c’est du sang de la couche et non de menstrues. Est-ce à dire que d’avance ces pertes auront une telle désignation? La femme a-t-elle un sortilège en main pour savoir s’il lui naîtra un garçon ou une fille (soit une durée de 8 ou 14 jours pour la perte)? -Non, on veut dire qu’après la couche accomplie, pour un garçon la durée sera de 8 jours, ou pour une fille elle sera de 14 jours. ''Quant à la nourrice qui a sevré le petit, elle ne rend impur qu’à partir du moment de la vue du sang'', si toutefois elle a cessé de voir du sang de pureté, ainsi qu’il a été enseigné (20)Tossefta à notre traité, ch. 3.: après la cessation du sang de pureté, une femme n’a plus rien vu, et plus tard elle a vu du sang; le cas fut soumis aux sages, et ils répondirent: elle ne rend impur qu’à partir du moment de la vue du sang. D’après Rav qui dit que les 2 sortes de sang (pur et impur) proviennent d’une même source, sauf que la Loi le déclare pur, on comprend que l’on se préoccupe de la cessation du sang de pureté (afin de pouvoir constater la vue nouvelle); de même après R. Yanaï, qui dit que les deux sortes de sang proviennent de la même source, sauf qu’il change d’aspect pendant la période pure, il importe de savoir quand cette dernière cesse, pour indiquer l’impureté depuis la constatation nouvelle. Mais d’après Levi, qui attribue à ces sangs 2 sources différentes, qu’importe la cessation? N’eut-elle même pas lieu, il suffirait de déclarer l’impureté possible depuis la constatation de sa présence? R. Mena répond: R. Levi a pour motif qu’il faut craindre une confusion possible entre le sang pur et le sang impur (et il exige une précaution). Selon R. Yossé b. R. Aboun, Levi aurait pu répliquer aussi à l’objection faite, par cet enseignement (§ 4): ''R. Yossé dit qu’il suffit à une femme enceinte et à une nourrice de compter depuis la constatation de l’apparition''; or, on a dit que l’on réunit le temps de la grossesse et celui de l’allaitement pour constituer les 3 périodes, celle de la couche, du sang de pureté, et de celui des menstrues; donc, il leur attribue une seule source – (21)Suit un passage traduit en (Yebamot 4, 11), sauf de légères variantes..

Pnei Moshe non traduit

ואפי' נישאת ואפי' עיברה. כלומר הא דקתני ואע''פ נשואה ולא עוד אפי' אלא עיברה ועדיין לא ראתה דם נדה בתולת דמים נקראת וכן תני בתוספתא דנדה פ''א ואע''פ שנשאת והיו לה בנים אני קורא אותה בתולה עד שתראה ראיה ראשונה:

ואפי' מניקה ואפי' שופעת וכו'. כלומר וכן הא דקתני מניקה ואפי' היא שופעת כל שבעה לזכר וי''ד לנקיבה. א''נ דהכל על בתולה קאי אפי' עיברה ואפי' מניקה ואפי' שופעת כל שבעה לזכר וי''ד לנקבה דם לידה הוא ועדיין אני קורא לה בתולת דמים. ומדייק הש''ס על האי לישנא דקאמר כל שבעה לזכר דמשמע שהיא שופעת כל שבעה לזכר שיוולד לה וכן כל י''ד לנקיבה והיינו דמתמה וקסמא בידיה וכי קסמים בידיה לידע אם תלד זכר או נקיבה אלא אימא הכי בשעה שהוא זכר שבעה ובשעה שהיא נקבה י''ד:

והיא שהפסיקה דם טוהר. כלומר הא דאמרינן מניקה דייה שעתה והוא שהפסיקה מדם טוהר שלה שפסקו דמי טוהר ולא ראתה ואח''כ ראתה דיה שעתה:

כהדא דתני. בתוספתא שם הפסיקה דם טוהר וכו'. ופריך הניחא על דעתי' דרב דהוא אמר מעיין אחד הוא דם טמא ודם טוהר ממעיין אחד הן אלא שהתורה טמאתו בתוך שבעה לזכר וי''ד לנקיבה והתורה טהרתו בתוך ימי טוהר שלה ואח''כ חוזר לדם טמא ניחא הא דאמרינן והוא שהפסיקה מדם טוהר שלה דאז מחשבינן ליה אח''כ לראייה ראשונה ודייה שעתה דאם לא הפסיקה אחר כלות ימי טוהר ועדיין היא שופעת א''כ אין דמיה מסולקין שהרי מעיין אחד הוא ואכתי לא פסק מעיינה:

על דעתיה דר' ינאי. וכן לר' ינאי דאמר מעיין אחד אלא שהוא משתנה מדם טמא שבתוך שבעה לזכר וי''ד לנקיבה לדם טהור שבתוך ימי טוהר וחוזר ומשתנה אח''כ לדם טמא נמי יאות הוא שצריך שתפסוק אחר כלות ימי טוהר ואז אם תראה כראייה ראשונה היא ודייה שעתה:

על דעתיה דלוי. אלא ללוי דהוא אמר שתי מעינות הן נסתם הטמא של תוך שבעה לזכר וי''ד לנקבה ונפתח הטהור של ימי טוהר ולדידיה לאחר כלות ימי הטוהר נסתם הטהור ונפתח הטמא ואם כן אפי' לא הפסיקה דם טוהר תהא דייה שעתה בראייה ראשונה שאחר ימי טוהר שהרי מעיין אחר הוא ולא מאותו מעיין שראתה בתוך ימי טוהר:

אמר ר' מנא טעמא דלוי וכו'. כלומר לא כדקא סלקא אדעתיך דללוי אין צריך הפסק כלל משום דשני מעיינות הן אלא ודאי צריך הפסק ומשום שמתרגלת היא בדמים טהורין כל ימי טוהר איכא למיגזר שתהא מתרגלת בדמים טמאין ולא תבחין להפריש ביניהן ולפיכך צריך שתפסיק ואז לכשתראה דייה שעתה:

יכיל לוי פתר לה מן הדא דתנינן ר' יוסי אומר וכו'. כלומר דלא תיקשי ללוי מן הדא דתנינן ר' יוסי אומר מעוברת ומניקה וכו' ותני עלה ימי עיבורה וימי מניקותה מצטרפין לג' עונות דאם הפסיקה שתי עונות בימי עיבורה ועונה אחת בימי מניקותה דהא דחזאי דם לידה לא קשיא דדם נדה לחוד ודם לידה לחוד ומיהו השלמה לשלש עונות בעינן ולרב הוא דניחא דאמר מעין אחד הוא ולפיכך אם רואה היא אחר שיעברו דם לידה והיינו אחר שבועיים מטמאה מעת לעת דלא עברו עליה ג' עונות שלא ראתה אבל ללוי הוי קשיא למה לן שתפסיק ולא תראה אחר שבועיים הרי אפי' רואה היא לאו כלום דמעיין אחר הוא ולאו ממקום טמא הוא בא והויא כדם ידה ודם חוטמה ואמאי צריכה להשלי' שלש עונות בלא ראייה והיינו דקאמר דיכיל לוי פתר לה דהוא סבר מעין אחד הוא כלומר דהאי תנא ס''ל דמעין אחד הוא אבל אנא לא ס''ל כהאי תנא אלא דשני מעינות הן:

עַד כַּמָּה הוּא הַכָּרַת הָעוּבָּר. סוּמֲכוֹס אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר. עַד שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וגו'. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאַייָה לַדָּבָר זֵיכֶר לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים. אָמַר רִבִּי יוּדָן. אֲפִילוּ מְעוּבֶּרֶת רוּחַ. הָרִינוּ חַלְנוּ כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ. תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ וגו'. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי בָּא בַּר זוּטְרָא רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה רוֹבָה. אֲפִילוּ רוּבּוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן וְרוּבּוֹ שֶׁלָּאַחֲרוֹן וְהָאֶמְצָעִי שָׁלֵם. אַסִי אָמַר. תִּשְׁעִים יוֹם שְׁלֵימִין. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. הֵן וְעִיבּוּרֵיהֶן. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִן דְּתַמָּן וְלָא יָֽדְעִין אִם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר מִן הָרִאשׁוֹן וְשִׁבְעָא עָשָׂר מִן הָאַחֲרוֹן. אוֹ שִׁבְעָא עָשָׂר מִן הָרִאשׁוֹן וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר מִן הָאַחֲרוֹן וַחֲמִשָּׁה שְׁלֵימִין בָּאֶמְצַע. וּבִקְשׁוּ לִיגַּע בַּוְולָד מִשּׁוֹם סָפֵק מַמְזֵירוּת. אָמַר לוֹן רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. כְּהָדֵין עוֹבְדָא אָתָא קוֹמֵי אַבָּה בַּר בָּא וְאַכְשֵׁר. וְאַבָּא בַר בָּא פַּלִּיג עַל שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ. אָמַר רִבִּי בָּא. שַׁנְייָא הִיא הַכָּרַת הָעוּבָּר שַׁנְייָא הִיא לֵידָתוֹ. הַכָּרַת הָעוּבָּר לַחֳדָשִׁים שְׁלֵימִין וְלֵידָתוֹ לֶחֳדָשִּׁים מְקוּטָעִין. תַּמָּן תַּנִּינָן. כַּמָּה הִיא קִישּׁוּייָהּ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֲפִילוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים יוֹם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. דַּייָהּ חוֹדְשָׁהּ. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים. אֵין קִישּׁוּי יוֹתֵר מִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי בָּא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת לַחֳדָשִׁים מְקוּטָעִין. דִּלֹא כֵן נִיתְנֵי שְׁלֹשִׁים יוֹם. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם שְׁמוּאֵל זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת לַחֳדָשִּׁים שְׁלֵימִין. דְּתַנִינָן דַּייָהּ חָדְשָׁהּ.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

עד כמה הוא הכרת העובר. שנאמר בה דייה שעתה. וגרסינן להא בפ' החולץ הל' י''א עד סוף הלכה:

אע''פ שאין ראיה לדבר וכו'. משום דאיכא דילדה לט' ואיכא דילדה לז' וניכר עוברה לשליש ימיה והלכך לאו ראיה גמורה היא:

ואפי' מעוברת רוח. שלפעמים יקרה לאיזה סיבה בנשים שנראות כמעוברות ובעת הלידה הוא רוח:

הרינו וגו'. אלמא דהריון רוח שמיה הריון ודיה שעתה:

אפי' רובו של ראשון וכו'. כבר ניכר העובר והן ס''ב יום וכטעמיה דכמשלש חדשים כתיב:

תשעים יום שלימין. כל החדשים שלימין של ל' יום:

ושמואל אמר הן ועיבוריהן. כלומר ג' חדשים בעינן וכמו שהן שלימין בעבוריהן לפי סדרן א' מלא וא' חסר:

אתא עובדא וכו'. כלומר שלא היה שם רובו של ראשון ורובו של אחרון אלא שילדה לששה חדשים שלימים לימים שבאמצע היו חמשה חדשים שלימין והראשון והאחרון היה ספק אם י''ג ימים מן הראשון וי''ז מן האחרון או בהפוך ובין הכל הוא ששה חדשים בימים:

משום ספק ממזרות. שאי אפשר שתלד לזמן זה ויהיה בן קיימא:

כהדין עובדא אתא קומי אבי' בר בא. דהוא אבוה דשמואל ואפשר דקסבר החדשים גורמים והרי יש כאן שבעה מקוטעים:

פליג על שמואל בריה. אם הוא פליג על הא דקאמר שמואל בריה הן ועיבוריהן דשמעינן מיהת דג' חדשים שלימין בעינן:

שנייא היא הכרת העובר וכו'. בהכרת העובר אזלינן בתר רוב נשים שיולדות לתשעה וג' חדשים שלימין הן שליש ימיה אבל לידתו לשבעה חדשים מקוטעין נמי בן קיימא הוא:

תמן תנינן. לקמן בפ''ד:

כמה היא קישויה. לפי שכל הדמים שהיא רואה מחמת קושי הלידה אין בהם משום זיבה דרחמנא טהרינהו דכתיב זוב דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ועד כמה תלינן הדמים בקישויה:

אפי' ארבעים וחמשים יום. קודם שילדה כל שלא שפתה מן הקישוי יום אחד סמוך ללידתה לא מיקריא יולדת בזוב:

דיה חדשה. דיה אם נטהר את הקושי חדש אחד והיינו חדש תשיעי אבל קשתה ג' ימים בחדש השמיני והיו בתוך י''א ימי זיבה ואפי' קשתה והולכת כל התשיעי הרי זו יולדת בזוב מחמת ג' ימים של השמיני:

זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים מקוטעים. כלומר דמדייק מדקאמר לר' יהודה דיה חדשה ולא קאמר ל' יום דהוה משמע כל שלשים יום של חדש התשיעי צריך שיהיו בקושי לאפוקי שלא תשפה סמוך ללידה ומדקתני דיה חדשה משמע אפי' הקושי היה בתחלת חדש התשיעי ואח''כ שפתה אין זו יולדת בזוב ובלבד שלא תראה דם בימי השופי וטעמא דמילתא משום דאמרי' דיולדת היא למקוטעין ומכי עייל החדש התשיעי הויא זמן לידתה דשיפורא גרים והלכך כל דמים שהיא רואה בו בקושי ואפי' בתחילת החדש אינו אלא מחמת הולד ואע''ג דאיכא שופי בתרייהו וא''כ ש''מ דיולדת למקוטעין דאל''כ ניתני שלשים יום:

ר' יוסי בר בון. פליג ואיפכא הוא דמדייק מדקתני חדשה ולא קתני דיה חדש דהוי משמע אפי' בתחילת החדש וחדשה כל החדש שלם משמע שצריך שיהא בקושי וש''מ דאינה יולדת למקוטעין:

רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. סוֹף דָּבָר עַד שֶׁתֵּלֵד. לֹא אֲפִילוּ הִפִּילָה.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

סוף דבר עד שתלד. אם דוקא בולד קיימא מטהרינן בקושי ולא אפי' הפילה דאין קושי לנפלים ולא איפשיטא הכא:

Nidah

Daf 3b

משנה: אֵי זוֹ הִיא זְקֵינָה. כָּל שֶׁעָֽבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת סָמוּךְ לְזִקְנָתָהּ. רִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר כָּל אִשָּׁה שֶׁעָֽבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת דַּייָהּ שָׁעָתָהּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מְעוּבֶּרֶת וּמֵינִיקָה שֶׁעָֽבְרוּ עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת דַּייָן שָׁעָתָן.

Traduction

Une femme est considérée comme étant en retour d’âge, lorsque 3 époques successives se sont passées pour elle sans flux à un âge assez avancé; R. Eliézer dit: pour toute femme dont 3 époques ont passé sans résultat visible, il suffit de compter depuis la constatation. De même, dit R. Yossé, cela suffit, dans la même limite de temps, pour la femme enceinte et pour une nourrice.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כל שעברו עליה ג' עונות סמוך לזקנתה עונה בינונית היא ל' יום וכיון שעברו עליה ג' עונות בינוניות אחר שהגיעה סמוך לזקנתה ולא ראתה אם תראה אח''כ דייה שעתה וסמוך לזקנתה נקרא כל שקורין לה אימא אימא מחמת זקנתה ואינה מקפדת:

כל אשה. ואפי' אינה זקנה ועברו עליה ג' עונות ולא ראתה דייה שעתה:

מעוברת ומניקה שעברו עליהן ג' עונות. אבל לא עברו עליהן ג' עונות בלא ראיית דם לא ופליג את''ק דאמר מעוברת משיודע העובר ומניקה משתלד ולא בעינן עברו עליהן ג' עונות בלי ראייה ואין הלכה לא כר''א ולא כר' יוסי:

הלכה: אֵי זוֹ הִיא זְקֵינָה כול'. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מַחְמַת הֶחָלָב הַדָּמִים מִסְתַּלְּקִין. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מַחְמַת הַצַּעַר הַדָּמִים מִסְתַּלְּקִין. אַשְׁכָּחַת אָמַר קוּלַּת וְחוּמְרַת עַל דְּרִבִּי מֵאִיר קֻלַּת וְחוּמְרַת עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי. קוּלִּת עַל דְּרִבִּי מֵאִיר. שֶׁאִם הָיָה מוֹשֵׁךְ וְיוֹנֵק אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים דַּייָהּ שָׁעָתָהּ. וְחוּמְרַת. שֶׁאִם נָֽתְנָה בְנָהּ לְמֵינִיקָה וּגְמָלַתּוּ וָמֵת מְטַמָּא מֵעֵת לְעֵת. וְקוּלַּת עַל רִבִּי יוֹסֵי. שֶׁאִם נָֽתְנָה בְנָהּ לְמֵינִיקָה וּגְמָלַתּוּ וָמֵת דַּייָהּ שָׁעָתָהּ. וְחוּמְרַת. שֶׁאִם הָיָה מוֹשֵׁךְ וְיוֹנֵק אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים אָסוּר עַד כ̇ד̇ חוֹדֶשׁ. וְהָא רִבִּי מֵאִיר אָמַר. מְטַמָּא מֵעֵת לְעֵת. מָה. מִיַּד אוֹ לִכְשֶׁיִּפְסוֹק הַתִּינּוֹק וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. יוֹנֵק הוּא הַתִּינּוֹק וְהוֹלֵךְ עַד כ̇ד̇ חֹדֶשׁ שְׁלֵימִין. מִיכָּן וְהֵילָךְ כְּיוֹנֵק שֶׁקֶץ. דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. יוֹנֵק הוּא הַתִּינּוֹק וְהוֹלֵךְ עַד אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים וּמוּתָּר. פֵּירַשׁ אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. עַד אֵיכָן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַד מֵעֵת לְעֵת. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁפֵּירַשׁ מִתּוֹךְ בּוּרְייוֹ. אֲבָל אִם פֵּירַשׁ מִתּוֹךְ חוֹלְייוֹ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מִיַּד. וּבְתִינּוֹק שֶׁאֵינוֹ שֶׁל סַכָּנָה. אֲבָל בּתִינּוֹק שֶׁהוּא שֶׁל סַכָּנָה אֲפִילוּ לְאַחַר כַּמָּה מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מִיַּד.

Traduction

R. Meir a dit: lorsque pour un motif quelconque la mère n’allaite pas son enfant, ''elle rendra impur pendant un jour complet avant la vue'': car en raison de la formation du lait, le sang manque. R. Yossé au contraire (justifiant l’avis des autres sages) dit: c’est à cause de la douleur de la couche que le sang s’est retiré (et ''elle ne rend impur qu’à partir du moment de la vue''. Il se trouve qu’il en résulte à la fois un allégement, et une aggravation de l’avis de R. Meir, ainsi qu’un allégement et une aggravation selon R. Yossé. Ainsi, l’allégement à l’avis de R. Meir a lieu: si la mère prolonge l’allaitement 4 ou 5 ans, elle ne rend impur qu’à partir du moment de la vue; l’aggravation consiste en ce que ''si la femme donne son enfant à allaiter par une nourrice, ou si elle le sèvre bientôt, ou si l’enfant meurt, elle rendra impur pendant un jour complet avant la vue''. A l’avis de R. Yossé, il y a un allégement, en ce que si la femme fait allaiter l’enfant, ou le sèvre, ou le voit mourir, elle ne rend impur que depuis la vue; l’aggravation consiste en ce que, au cas d’un allaitement durant 4 ou 5 ans, la restriction de ne rendre impur qu’au moment de la vue du sang a seulement son effet durant 2 ans – (22)Suit un passage traduit en (Ketubot 5, 6).

Pnei Moshe non traduit

גמ' רבי מאיר אומר וכו'. השתא מפרש לטעם פלוגתייהו במתני' דלעיל וזה שייך לגרוס קודם האי מתני'. רבי מאיר סבירא ליה דם נעכר ונעשה חלב ומחמת החלב הדמין מסתלקין והלכך סבירא ליה דאם נתנה אותו למניקה או גמלתו או מת מטמאה מעת לעת:

ר' יוסי אומר. וחכמים דהיינו ר' יוסי דפליג ואמר דייה שעתה דס''ל מחמת הצער הלידה אבריה מתפרקין והדמים מסתלקין עד כ''ד חדש והלכך אע''פ שאינה מניקה דיה שעתה:

אשכחת אמר. נמצינו למדין קולא וחומרא אליבא דרבי מאיר וכן אליבא דר' יוסי:

קולת על דרבי מאיר וכו'. שהרי במניקה חלב תליא מילתא וחומרה שאם נתנה בנה למיניק' וכו' כדקאמר במתני' ולר' יוסי איפכא הוא שאם נתנה למניקה וכו' דיה שעתה כל כ''ד חדש ואח''כ אע''פ שמניקתו ארבעה וחמשה שנים אסור עד כ''ד חדש כלומר דלא אמרינן דיה שעתה אלא עד כ''ד חדש:

והא. ובעי הש''ס הא דאמר ר''מ שאם גמלתו מטמאה מעת לעת מה דינו:

מיד. אם מיד שגמלתו והפסיקה היא מלהניקו מטמאה מעת לעת כשתרא' או לכשיפסוק התינוק ושוב אינו יוכל להחזיר ולינק וכדלקמן דאז נקרא גמלתו:

נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא פ''ב וגריס לה בכתובות פ''ה הל' ו' ושמעינן מהאי ברייתא דקתני לר' יהושע פירש אין מחזירין אותו וכדפליגי אמוראי עד איכן נקרא פירש וה''ה לר''מ דמתני' ובלאחר כ''ד חדש כדלקמן:

פירש. לאחר כ''ד חדש וכן הוא בתוספתא בהדיא פירש וחזר אחר כ''ד חדש הרי הוא כיונק שקץ:

בזמן שפירש מתוך בוריו. מתוך בריאותו אבל אם מחמת חולי אפי' פירש יותר מג' ימים מחזירין אותו מיד לכשיבריא:

ובתינוק. והא דאמרי' אם פירש מתוך בוריו ג' ימים אין מחזירין אותו בשאינו מסוכן אח''כ אם לא יינק:

זְקֵינָה. אֵי זוֹ הִיא זְקֵינָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כָּל שֶׁקּוֹרִין אוֹתָהּ אִימָּא וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת. וּבְדַעְתָּהּ הַדָּבָר תָּלוּי. אָמַר רִבִּי אָבִין כָּל שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהִיקָּרוֹת אִימָּא.

Traduction

Une femme est nommée vieille, dit R. Simon b. Lakish, si on l’appelle mère, sans qu’elle se fâche. Mais cela dépend-il d’elle (pour qu’en cas d’une telle appellation, elle ne soit impure qu’au moment de la vue du sang)? En effet, dit R. Abin, il faut que par son âge elle soit susceptible d’être nommée ainsi.

Pnei Moshe non traduit

ובדעתה הדבר תלוי. וכי בדעתה תלוי הוא דנימא אם אינה מקפדת אף על פי שאינה זקנה דיה שעתה:

אמר רבי אבין. ה''ק כל שהוא ראויה לקרות אימא מחמת זקנתה וכלומר שאם אינה מקפדת אז היא ראויה לקרות לה אימא ודין זקנה יש לה:

תַּנֵּי. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת אֵין קוֹרִין אוֹתָן אַבָּא פְלוֹנִי אִימָּא פְלוֹנִית. שֶׁלְּבֵית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ קוֹרִין לְעַבְדֵּיהֶן וּלְשִׁפְחוֹתֵיהֶן אַבָּא טָבִי וְאִמָּא טָבִיתָא.

Traduction

On a enseigné: aux esclaves et aux servantes on ne donne pas le nom père un tel, ou mère une telle; pourtant chez R. Gamliel on appelait ainsi les serviteurs, père Tobie, ou mère Tobita.

Pnei Moshe non traduit

טביתא. שם שפחתו של רבן גמליאל כדלקמן ריש פרק ב':

אָמַר רִבִּי מָנָא. שְׁמָעִית בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. הִיא הַכָּרַת הָעוּבָּר הִיא לֵידָתוֹ. וְלֵית אֲנָא יְדַע מִן מַה שְׁמָעִת. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יִרְמְיָה אָֽמְרָהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִזְקִיָּה. לֹא אָֽמְרָהּ רִבִּי יִרְמְיָה. וְאִיקְפִּיד רִבִּי יוֹסֵי לְקִיבְּלֵיהּ. אָמַר. אִילּוּ יְהוּשֻׁעַ שֶׁהָיָה קָשׁוּר לְמֹשֶׁה לֹא הֲוָה אָמַר כֵּן וְהוּא אָמַר כֵּן. חָזַר וְאָמַר. אִין. אָֽמְרָהּ. אֶלָּא כְאִינֶּשׁ דְּשָׁמַע מִילָּה וּמַקְשֵׁי עַלָּהּ. וְאַבָּא בַּר בָּא פַלִּיג עַל שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ. רִבִּי בְּרֶכְיָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת אוֹ לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וְאֶחָד אוֹ לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם אוֹ לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה אוֹ לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. מְנָן שָׁמַע רִבִּי הָדָא מִילְתָא. אָמַר לֵיהּ. מִן רִבִּי בָּא. מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי בָּא. תַּמָּן הוּא אָמַר. שַׁנְייָא הִיא הַכָּרַת הָעוּבָּר שַׁנְייָא הִיא לֵידָתוֹ. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. רִבִּי אַבָּא בַּר זוּטְרָא מִשְּׁמוּאֵל. 3b כָּל שֶׁהוּא בְהַרְבֶּה הֲרֵי הוּא בְאַרְבַּע.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

שמעית בשם שמואל. דלא מחלק בין הכרת העובר לבין לידתו דבכולן שלימין בעינן ולא נתברר לי ממי שמעתי דבר זה בשמיה דשמואל:

ואיקפד ר' יוסי לקיבליה. לקביל דחזקיה על שהכחיש בזה:

אילו יהושע שהיה קשור למשה. שהיה עומד תמיד אצלו ומשמש לפניו לא הוה אמר כן דלא אמר משה לזה שאפשר שאמר איזה דבר והוא לא שמע:

והוא אמר כן. בתמיה:

חזר ואמר. ר' חזקיה אין דר' ירמיה אמרה אלא שאני מתמה על זה כאינש דשמע מילתא ומקשי עלה וכי אפשר דשמואל ס''ל שניהן שוין הן א''כ ואבא בר בא דאכשר לעיל במקוטעין פליג על שמואל בריה ולא הוה שמואל פליג על אבוה:

אלא לרע''א יום או לרע''ב וכו'. דבקליטת זרע תליא מילתא דאם נקלט ביום ראשון תשעה שלימין הן לרע''א ואם ביום ב' לרע''ב ואם ביום ג' לרע''ג. ולרע''ד דקאמר הכא אתיא כמ''ד הכי בפ' ר''ע דלד' ימים קליטת הזרע:

מחלפא שיטתיה דר' בא תמן. לעיל הוא אמר דשניא הוא הכרת העובר ושניא היא לידתו שהוא למקוטעין והכא הוא אומר הכין דשלימין הן ובודאי לא אמרה ר' בא דא''כ קשיא דידיה אדידיה:

כל שהוא בהרבה. ובפרק החולץ גריס כל שהוא בה''י רבה באל''ף רבא. וזהו כעין דאמר במ''ר פרשת וירא כל שהוא בהרבה הרי הוא בארבה ומלת הרבה ארבה קדריש וכלומר הרבה בגימטריא רי''ב שהן שבעה חדשים הרי הוא בארבה שסימן הוא שהוא חי:

רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי הֲוָה יְתִיב קוֹמֵי דְרַב. חֲמִיתֵיהּ מִיבְעַת. אָמַר לֵיהּ. מַהוּ כֵן. אָמַר לֵיהּ. חֲמָרְתִּי מְעַבְּרָה וְהִיא בְּעָייָא מֵילַד וַאֲנָא בָּעֵי מִרְבַּעְתָּהּ דְּכָא תִצְטַנֵּן. אָמַר לֵיהּ. אֵימָתַי עָלָה עָלֶיהָ הַזָּכָר. אָמַר לֵיהּ. בְּיוֹם פַּלָּן. וְחָשַׁב אָמַר לֵיהּ. בְּעִייָא הִיא עַד כְּדוֹן. וְתַנֵּי כֵן. הַפּוֹחֶתֶת אֵינָהּ פּוֹחֶתֶת מִימוֹת הַלְּבָנָה. וְהַמּוֹסֶפֶת אֵינָהּ מוֹסֶפֶת עַל יְמוֹת הַחַמָּה. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פְלִיגָא דָּמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בָּקוֹרֶת שֶׁלָּאַנְטוֹנִינוֹס הָֽיְתָה עוֹבֶרֶת וְהִרְבִּיעוּ שֶׁלְּבֵית רִבִּי מִמֶּנָּה שְּׁזוּרִין. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁיָּֽלְדוּ עַכְשָׁיו. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁיָּֽלְדוּ לְאַחַר זְמָן. כָּאן בִּבְהֵמָה טְמֵיאָה כָּאן בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה. וְהָכְתִיב הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֶי סָלַע חוֹלֵל אַייָלוֹת תִשְׁמוֹר. תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּנָה. אָמַר לֵיהּ. חַיָּה טְהוֹרָה כִבְהֵמֶה טְמֵאָה.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

חמתיה מיבעת. ראה אותו שהוא נבהל ומצטער ושאלו על מה הוא כן והשיבו החמורה שלי מעוברת והגיע זמן לידתה וצריך אני לילך ולהרביצנה ולשומרה שלא תצטנן:

וחשב. מאותו היום וא''ל בעיא היא עד כדון צריכה היא עוד להמתין איז' ימים עד שתלד:

ותני כן. גבי חמרתה. דזמן עיבורה י''ב חדשים הן כדתני בתוספתא דבכורות פ''ק וכן בגמרין פ''ק דבכורות והפוחתת אינה פוחתת מימי הלבנה שהן שנ''ד יום וזו עדיין לא מלאו ימיה:

מילתיה דריב''ל פליגא. אדרב:

בקורת. נקיבה של בקר:

והרביעו של בית ר' ממנה שוורים ויש מהן וכו'. וקס''ד כי היכי דבהמה גסה טהור' שזמן עיבורה ט' חדשים אין לה גבול וזמן ולפעמים איזה ימים קודם ולפעמים מתאחרת איזה ימים כך נמי בהמה טמאה והא רב הוא דאמר אינה פוחתת מימות הלבנה:

כאן בבהמה טהורה. שאין לה זמן קבוע שלא תפחות איזה ימים מט' חדשים:

והכתיב הידעת עת לדת וגו'. אלמא גם למין טהורים יש להם עת וזמן שאינה יולדת מקודם:

חיה טהורה כבהמה טמאה. לימי עיבורה ושאינה פוחתת מי''ב חדשי הלבנה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source