Vayedaber

רִבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי. מָהוּ לִתְלוֹת שִׁילְייָא בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ וְולָד. אָמַר לֵיהּ. אֵין תּוֹלִין שִׁילְייָא בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ וְולָד. יָצָאת קְשׁוּרָה לוֹ מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. אֵין שׁוֹנִין דָּבָר שֶׁאֵי אֶיפְשַׁר. תַּנָּא רִבִּי חָנִין דִּשְׁמוּאֵל. אֵין תּוֹלִין שִׁילְייָא בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ וְולָד. יָצָאת קְשׁוּרָה לוֹ תּוֹלִין אוֹתוֹ בוֹ. שְׁמוּאֵל שָׁאַל לְתַלְמִידוֹי דְרַב. מָהוּ לִתְלוֹת שִׁילְייָא בִּנְפָלִים. אָֽמְרִין לֵיהּ. תּוֹלִין שִׁילְיָא בִּוְולָד וְתוֹלִין שִׁילְייָא בִּנְפָלִים. וּקְלָסוֹן שְׁמוּאֵל. דְּאִינּוּן אָֽמְרִין שִׁיטָּתֵיהּ דְּר' בון. תַּנָּא רִבִּי חָנִין דִּשְׁמוּאֵל. תּוֹלִין שִׁילְייָא בִּוְולָד וְאֵין תּוֹלִין שִׁילְייָא בִּנְפָלִים שֶׁאֵינָהּ פּוֹרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּגְמוֹר. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם דְּרַבָּנִן. הֵן דְּאַתְּ אָֽמְרָת. תּוֹלִין שִׁילְיָא בִּוְולָד שֶׁאֵין הָאִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת וְחוֹזֶרֶת וּמִתְעַבֶּרֶת. וְיִתְלוּ אוֹתוֹ בִנְפָלִים שֶׁאֵין הָאִשָּׁה מַפֶּלֶת וְחוֹזֶרֶת וּמַפֶּלֶת. אֲנִי אוֹמֵר. עִיבְּרָה תְאוֹמִים וְנִימוֹקָה שִׁילְייָתוֹ שֶׁלִּשְׁפִיר מִשְּׁפִירָהּ שֶׁלְּשִׁלְייָתָהּ. רִבִּי זְעִירָה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. תּוֹלִין שִׁילְייָא בִּוְולָד עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים וְאֵין הַוְולָד מִשְׁתָּהֵא לְאַחַר חֲבֵירוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מָאן דָּמַר הָדָא אָמַר הָדָא וְאִינּוּן פְּלִיגִין הָדָא עַל הָדָא. אָמַר רִבִּי בָּא. אוּקְמָהּ רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. הֵן דְּאַתְּ אָמַר. תּוֹלִין שִׁילְייָה בִּוְולָד עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּשֶׁיָּצָא הַוְולָד תְּחִילָּה. וְהֵן דְּאַתְּ אָמַר. אֵין הַוְולָד מִשְׁתָּהֵא לְאַחַר חֲבֵירוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים כְּשֶׁיָּצָא הַסַּנְדָּל תְּחִילָּה. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְיֵאוּת. אִילֵּין לַהַטָייָה נַפְקִין קַדְמַאי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. נִפְתַּח לְגָדוֹל נִפְתַּח לְקָטָן. נִפְתַּח לְקָטָן לֹא נִפְתַּח לְגָדוֹל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ר יוסי בר' בון. מוסיף עוד בטעמ' שכן דרך מה שנפתח לגדול נפתח הוא לקטן אבל נפתח לקטן לא נפתח לגדול והלכך דוקא יצא הולד תחילה תולין השליא בו ולפי שנגררת אחר הולד שגדול ממנה אבל לא כשיצאת השליא בתחילה שהנפתח לקטן לא נפתח לגדול ואין הולד נמשך אחר השליא וחוששין בשליא לולד אחר:

דאילין להטייא נפקין קדמאי. להטייא מל' לוהטים בנ''א כלו' שכן דרך של הולד שיש בו חיות לוהט וקורע השליא וממהר לצאת והשליא מתעכב:

ויאות. שפיר הוא הכי כדקאמרת דכשיצא הולד תחילה הוא דתולין השליא בו:

והן דאת אמר אין הולד משתהא לאחר חבירו שלשה ימים בשיצא השליא תחילה. כצ''ל וכדאמרן דאם השליא יצאת תחלה אין תולין שליא זו בולד שאח''כ לפי שאם הוא בן קיימא אין הולד משתהא אחר חבירו ג' ימים והלכך חוששין שמא נימוק הולד של שליא:

אוקמה רב יהודה בשם רב. תירצה בשמו דה''ק דהא דתולין שליא בולד עד ג' ימים בשיצא הולד תחילה וכדמסיק ואזיל לאפוקי אם יצאת השליא תחילה אין תולין בולד שאח''כ אלא חוששין לולד אחר ונימוח בשליא ודינה כהמפלת שליא ותשב לזכר ולנקבה:

מאן דאמר הדא אמר הדא ואינון פליגין הדא על הדא. דהא כיון דאמר תולין שליא בולד עד שלשה ימים משמע אבל לאחר שלשה ימים אין תולין בולד זה וחוששין עוד לולד אחר ואם כן קשיא הא דאמר אין הולד משתהא לאחר חבירו ג' ימים דאם אינו משתהא כל כך אמאי חיישת לולד אחר:

אני אומר. ומשני היינו טעמא בנפלים לפי שאני אומר עיברה תאומים ונימוקה שלייתו של שפיר משפירה של שלייתה כלומר נימוק שליא אחת משל ולד אחר והלך לו ואין אנו תולין שליא זו בשפיר זה הנפל שלפנינו משום דאמרינן דכן נמי נימוק משפירה של שלייתה זו והשפיר שלפנינו נימוק השליא שלו והשליא שלפנינו נימוק השפיר שלו והרי יש כאן שתי ולדות והדין הוא דנותנין עליה חומר שתי ולדות דאם זה זכר הוא חוששין אנו דילמא האי שפיר דההיא שליא נקבה הוה ותשב לזכר ולנקבה וטעמא דחוששין אנו בנפלים כן משום הא דאמרן לעיל שאין הדרך השליא פורשת ממנו עד שיגמור אבל בולד קיימא תולין בו ואין חוששין לולד אחר:

ר' זעירא בשם דרבנן. מקשה הן דאת אמרת תולין שליא בולד של קיימא ואין חוששין לולד אחר וטעמא לפי שאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת מעתה ויתלו אותה אף בנפלים שאין האשה מפלת וחוזרת ומפלת שהרי אם אינה חוזרת ומתעברת לא תחזור ותפיל ואמאי חיישת לולד אחר:

תנא ר' חנן. ברייתא בשם שמואל דאיהו ס''ל דאין תולין שליא בנפלים לפי שאין השליא פורשת ממנו עד שיגמר הולד ואם מנפל זה היא היתה נמצאת קשורה בו והלכך חוששין לולד אחר:

אמרין ליה. כשם שתולין שליא בולד קיימת כך תולין שליא בנפלים:

וקלסון שמואל דאינון אמרין כשיטתיה דר' בון. דאמר כן:

בדבר שאינו ולד. כגון דמות בהמה חיה ועוף אם תולין השליא בהן או חוששין לולד אחר:

אין שונין דבר שאי אפשר. שדבר שאינו הוא להיות השליא קשורה לו:

תנא ר' חנין. ברייתא דתני שמואל דקשורה לו תולין אותה בו:

מהו לתלות שליא בנפלים. ואין חוששין לולד אחר:

רַב יְהוּדָה שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי לָֽעְזָר. שִׁילְיָה שֶׁיָּֽצְתָה מִקְצָתָהּ הַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר. אָמַר לֵיהּ. אִם לְדַם טוֹהַר מוֹנָה מִיּוֹם הָרִאשׁוֹן. וְאִם לְדָם טָמֵא מוֹנָה מִיּוֹם הַשֵּׁינִי. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. 11b הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּשֶׁלֹּא יָצָה עִמָּהּ וְולָד. אֲבָל אִם יָצָה עִמָּהּ וְולָד בֵּין לְדַם טוֹהַר בֵּין לְדָם טָמֵא אֵינָהּ מוֹנָה אֶלָּא מִשְׁעַת יְצִיאַת הַוְולָד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שליא שיצתה מקצתה היום ומקצתה למחר. מאימתי מונין לה ימי טומאה וימי טהרה:

אם לדם טוהר מונין מיום הראשון. ואם ראתה ביום ל''ד ליום הראשון דם טמא הוא ולדם טמא מיום השני הוא דמונה ועד שבועיים מיום השני דם טמא הוא וכמו דתנן במתני' נותנין עליה חומרי זכר וחומרי נקבה וה''נ לחומרא אזלינן:

הדא דאת אמר. דאזלינן לחומרא מספק בשלא יצא עמה ולד אלא שנמחה הוא ולפיכך מספקא לן שמא רוב מיחוי הולד הוא שיצא עם אותה מקצת ולא ידעינן אימת ולחומרא:

אבל אם יצא עמה ולד. לא חיישינן שמא השליא היא מולד אחר ואותו הולד נימוח אלא תלינן השליא בולד שיצא עמה ומאימת שיצא הולד מונין להכל בין לדם טמא ובין לדם טהור:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. נִימּוֹק הַוְולָד עַד שֶׁלֹּא יָצָא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהוּא מוֹשִׁיב אֶת אִמּוֹ יְמֵי לֵידָה. מֵעַתָּה יְהֵא הַבַּיִת טָמֵא. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. תִּיפְתָּר שֶׁיָּצָא כָּל שֶׁהוּא נִימּוֹק. אָמַר לָהֶן רִבִּי שִׁמְעוֹן לַחֲכָמִים. אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי בְּמוֹצִיא אֶת הַסֵּפֶל מִבַּיִת הַפְּנִימִי לַחִיצוֹן שֶׁהוּא טָהוֹר. אָֽמְרוּ לוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְטָרוּף. אָמַר לָהֶן. אַף זֶה כְטָרוּף הוּא. כֵּלִים שֶׁהָיוּ שָׁם בִּשְׁעַת יְצִיאָה מָה הֵן. 12a נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי לִיעֶזֶר בֵּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. בְּהֵמָה גַסָּה שֶׁשָּֽׁפְאָה חֲרֶרֶת דָּם הֲרֵי זֶה תִיקָּבֵר וּפְטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וְתַנֵּי עֲלָהּ. אֵינָהּ מְטַמָּא בְמַשָּׂא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי לִיעֶזֶר בֵּן יַעֲקֹב שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. הָדָא אָֽמְרָה. כֵּלִים שֶׁהָיוּ שָׁם בִּשְׁעַת יְצִיאָה טְהוֹרִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר להן אף זה כטרוף הוא. אף אם הוא בבית הפנימי טרוף ובטל הוא:

דרבי שמעון היא. הא דאמרי' דחיישי' בשליא שמא נימוק הולד שלה כסברת ר''ש במתני' היא וכלומר דבהא כ''ע מודים דחיישינן לנימוק ומיהו בטומאת הבית פליגי כדלקמן ובטומאת לידה מודה נמי ר''ש כדאמר ר' יוחנן לקמיה מודה ר''ש שהוא מוציא את אמו ימי לידה לטמא אותה:

מעתה יהא הבית טמא. לר''ש ואמאי פליג ר''ש בהא הא מודה הוא דכולד חשבינן ליה לטומאת לידה:

תיפתר שיצא כל שהוא נימוק. שנראה שנימוק כל שהוא והלכך לענין טומאה ס''ל דאינו מטמא הבית משום דלא הוי שלם ונתבטל כדמסיק לטעמיה לקמן אבל לענין לידה מודה הוא שאפי' נימוק כולו טמאה דכתיב אשה כי תזריע וילדה אפי' לא ילדה אלא כעין שהזריעה טמאה לידה:

במוציא את הספל. שהולד זה מונח בתוכו והוציאו מבית הפנימי לחיצון שהבית החיצון טהור:

אמרו לו. הן בזה אנו מודים מפני שהוא כטרוף דהואיל וטלטלוהו נימוק ובטל הוא:

כלים שהיו שם בשעת יציאה מה הן. אליבא דר''ש קמיבעי לה ובשעת יציאת הולד מאמו הוא דמספקא ליה וכלומר למאי דקאמר ר''ש דאף בבית הפנימי טרוף הוא אם הוי כמו בבית החצון אליבא דחכמים דטעמייהו דמטהרי מפני שעל ידי הטילטול נימוק והולך לו וה''נ לר''ש בבית הפנימי שנימוק והולך ובהא פליגי דלדידיה אף אם לא טילטלוהו להוציאו לבית אחר נימוק מעצמו הוא וא''כ לא מטהר הכלים של בית הפנימי אלא אותן שהיו שם אחר שיצא הולד ממעי אמו אבל אותן הכלים שהיו שם בשעת יציאתו ממעי אמו איכא למימר דגם לר' שמעון טמאין דאכתי לא נימק כולו או דילמא אפי' אותן הכלים מטהר רבי שמעון:

נישמעינה מן הדא דתנינן תמן. בפ''ג דבכורות:

בהמה גסה ששפעה חררת דם. שלא ילדה מעולם ושפעת כמו חררת דם:

הרי זה תיקבר. דמיחוי של בכור הוא:

ונפטרה מן הבכורה. שאם תלד עוד אין הולד לכהן:

ותני עלה. בתוספתא פ''ב דבכורות אותה החררה אינה מטמאה במשא:

אמר ר' יוחנן. ואמר ר' יוחנן לפרש הטעם דאינה מטמאה במשא אף על גב דמחשבינן לה כולד לפטור להבא אחריה מבכורה משום דר''ש ור''א בן יעקב אמרו דבר אחד דסבירא להו דמיחוי הולד נתבטל ברוב בדם הלידה והיינו נמי טעמיה דר''ש במתני' דמטהר את הבית:

הדא אמרה. דאפי' כלים שהיו שם בבית בשעת יציאה של הולד ממעי אמו טהורין הן לר''ש דכיון דטעמיה משום ביטול ברוב הוא אע''ג דאכתי לא נימוק כולו בשעת יציאה מכל מקום בטל ברוב הוא לעולם אפי' בשעת הלידה:

משנה: הַמַּפֶּלֶת טוּמְטוּם וְאַנְדְרוֹגִינוֹס וְזָכָר תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵיבָה. טוּמְטוּם וְזָכָר וְאַנְדְרוֹגִינוֹס וְזָכָר תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵיבָה. טוּמְטוּם וּנְקֵיבָה אַנְדְרוֹגִינוֹס וּנְקֵיבָה תֵּשֵׁב לַנְּקֵיבָה בִּלְבַד. יָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ מְסוֹרָס לִכְשֶׁיָּצָא רוּבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּיָלוּד. יָצָא כְדַרְכּוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא רוֹב רֹאשׁוֹ. וְאֵי זֶה הוּא רוֹב רֹאשׁוֹ מִשֶּׁתֵּצֵא פַדַחְתּוֹ. הַמַּפֶּלֶת וְאֵין יָדוּעַ מַה הוּא תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵיבָה. אֵין יָדוּעַ אִם וְולָד הָיָה תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵיבָה וְלַנִּידָּה. הַמַּפֶּלֶת לְיוֹם אַרְבָּעִים אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לִוְולָד. לְיוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וְלַנִּדָּה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר יוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנִּידָּה יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵיבָה וְלַנִּידָּה שֶׁהַזָּכָר נִגְמַר לְאַרְבָּעִים וְאֶחָד וְהַנְּקֵיבָה לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד בְּרִייַת הַזָּכָר וְאֶחָד בְּרִייַאת הַנְּקֵיבָה זֶה וְזֶה לְאַרְבָּעִים וְאֶחָד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תשב לזכר ולנקבה. ולא אמרינן מדהאי זכר ודאי האי נמי זכר:

תשב לנקבה בלבד. שאפי' הוי טומטום זכר בתר הנקבה אזלינן דכל ימי זכר בין לטומאה בין לטהרה מובלעים הן בתוך של נקבה:

מחותך. שנחתך הולד במעיה ויצא אבר אבר:

ומסורס. או שיצא מסורס דרך מרגלותיו ולשון היפוך הוא כמו סרס המקרא ודרשהו:

משיצא רובו הרי הוא כילוד. וכן ראשו כרובו ומשיצא ראשו כולו כאחת הרי הוא כילוד:

פדחתו. מצחו:

ואין ידוע מה הוא. אם זכר אם נקבה וכגון שהיתה בחזקת מעוברת ועברה בנהר והפילה וכיוצא בזה הרי זו בחזקת שהפילה ולד ותשב לזכר ולנקבה:

אין ידוע אם ולד הוא. כגון שלא היתה בחזקת מעוברת והפילה ואין ידוע מה הפילה וספק יולדת היא:

תשב לזכר ולנקבה ולנדה. כלומר נותנין לה ימי טומאה דנקבה ואין לה דם טוהר כלל שהרי ספק נדה היא ואם כן לענין מאי הוזכר כאן זכר לענין קלקול מניינה שאם תראה יום ארבעי' ואחד אף על פי שראתה ביום שלשים וארבעה הרי זה ספק נדה דשמא יולדת היתה וראיית יום ארבעה ושלשים היה בימי טוהר ועכשיו תחילת נדה היא ואסורה לבעלה עד יום ארבעים ושמנה וכן הראייה של יום ארבעה ושלשים מחזקינן לה בספק נדה דהא אין לה ימי טוהר כלל וכן לענין נקבה שאם תראה ביום שמנים ואחד אע''פ שראתה ביום ארבעה ושבעים ה''ז ספק נדה דשמא ראיית יום ע''ד היה בימי טוהר ועכשיו היא תחילת נדה ואסורה לבעלה עד יום פ''ח וכן ראיית יום ע''ד ספק נדה היא שאין לה ימי טוהר כלל:

המפלת ליום ארבעים. לטבילתה אינה חוששת לולד. שאין צורת הולד נגמרת בפחות מארבעים יום שלימים:

ליום ארבעים ואחד. ה''ז ספק יולדת ותשב לזכר ולנקבה ולנדה דשמא אין כאן ולד וליכא ימי טוהר:

ר' ישמעאל אומר יום ארבעים ואחד תשב לזכר ולנדה. ימי טומאת לידה דזכר אפי' אינה רואה כגון בלידה יבישתא ואם תראה ספק נדה היא אבל ימי טומאה דנקבה אין לה כדקתני טעמא שיצירת הנקבה לשמנים ואחד ואין הלכה כר' ישמעאל:

וחכמים אומרים וכו'. חכמים היינו ת''ק אלא משום דמסתבר טעמיה דר' ישמעאל טפי מדת''ק הדר רבי ושנאה בלשון חכמים לאשמעינן דהלכה כסתם ראשון ואע''פ שמחלוקת ר' ישמעאל בצדו:

טומטום וזכר אנדרוגינוס וזכר. כגון שילדה תאומים אחד טומטום או אנדרוגינוס והאחד זכר ודאי:

הלכה: הַמַּפֶּלֶת טוּמְטוּם וְאַנְדְרוֹגִינוֹס כול'. כָּל הֵן דְּתַנִּינָן תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵיבָה. יֹדֹ טְמֵאִין וכֹוֹ טְהוֹרִין. נוֹתְנִין עָלֶיהָ חוֹמְרֵי זָכָר וְחוֹמְרֵי נְקֵיבָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. לְבֵיתָהּ. אֲבָל לְטַהֳרוֹת תֵּשֵׁב לַנְּקֵיבָה. טוּמְטוּם וְזָכָר וְאַנְדְרוֹגִינוֹס וְזָכָר תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵיבָה. וְחוֹשְׁשִׁין לִזָכָר. טוּמְטוּם וּנְקֵיבָה אַנְדְרוֹגִינוֹס וּנְקֵיבָה תֵּשֵׁב לַנְּקֵיבָה בִּלְבַד. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְזָכָר. הָדָא אָֽמְרָה. יָֽלְדָה זָכָר וּנְקֵיבָה אוֹ נְקֵיבָה וְזָכָר תֵּשֵׁב לִנְקֵיבָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' כל הן דתנינן וכו'. כדלעיל בהלכה א':

וחוששין לזכר. לענין ימי טוהר ולענין טומאה תשב לנקבה דשמא טומטום ואנדרוגינוס נקבה הן:

ואין חוששין לזכר. דכיון דאתיליד נקבה בהדייהו אפי' הן זכר הרי מובלעין הן בתוך של נקבה:

הדא אמרה ילדה זכר וכו'. כלומר בין שיצא הזכר תחלה ובין שיצאה הנקבה תחלה תשב לנקבה בלבד ולא אמרינן מכיון שיצא הזכר באחרונה הולכין אחריו לימי טוהר אלא מכיון דלידה אחת היא אחר הנקיבה הולכין בין לימי טומאה בין לימי טהרה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source