הלכה: הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל אוֹ שִׁילְיָא כול'. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. אֵין סַנְדָּל אֶלָּא שֶׁרְצָמוֹ חַי וְאֵינוֹ יוֹצֵא עִם הַחַי אֶלָּא עִם הַמֵּת. הָתִיב רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. וְהָא תַנִּינָן. הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל אוֹ שִׁילְיָא תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵיבָה. הֲוֵי וְולָד הוּא. אָמַר רִבִּי הוּנָא. קִייַמְתָּהּ קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. תִּיפְתָּר שֶׁיָּצָא הַוְולָד דֶּרֶךְ הַדּוֹפָן וְסַנְדָּל דֶּרֶךְ הָרֶחֶם. וְולָד בְּתוֹךְ מְלֹאת. סַנְדָּל אַחַר מְלֹאת. וְולָד עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּייְרָה. סַנְדָּל מִשֶּׁנִּתְגַּייְרָה. וְולָד. וַאֲפִילוּ תֵימַר. זֶה וְזֶה דֶּרֶךְ רֶחֶם. זֶה וְזֶה מִשֶּׁנִּתְגַּייְרָה. תִּיפְתָּר שֶׁיָּצָא הַוְולָד תְּחִילָּה וְהִפְרִישָׁה לוֹ קָרְבָּן. לֹא הִסְפִּיקָה לְהָבִיא אוֹתוֹ הַקָּרְבָּן עַד שֶׁיָּצָא הַסַּנְדָּל וְנִדְחָה קָרְבָּן הָרִאשׁוֹן. וְנִמְצֵאת מֵבִיאָה קָרְבָּן מַחְמַת הַסַּנְדָּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואפי' תימר. ודחי לה הש''ס להא דרב הונא דלא היא דאפי' תימא זה וזה וכו' דתיפתר שיצא הולד תחילה והפרישה בשבילו קרבן ולא הספיקה להביא הקרבן לאחר ימי מלאת עד שיצא הסנדל מקודם בתוך ימי מלאת שנדחה קרבן הראשון שהפרישה על הולד שהרי עכשיו קרבן אחד הוא מביאה על שניהן וצריכה להפריש קרבן אחר שיעלה לה לשניהן ונמצאת שזו מביאה קרבן מחמת הסנדל:
ולד עד שלא נתגיירה. אי נמי שיצא הולד עד שלא נתגיירה ומשנתגיירה יצא הסנדל ונולד דמביאה קרבן על הסנדל:
תיפתר שיצא הולד דרך הדופן. דבשביל הוולד אינה חייבת בקרבן דכי תזריע וילדה אמר רחמנא עד שתלד במקום שמזרעת וחייבת בקרבן בשביל הסנדל שיצא דרך רחם:
ולד בתוך מלאת. אי נמי שילדה הולד בתוך מלאת שלה שכבר נתחייבה בקרבן על ולד הראשון ועל הולד שבתוך מלאות אינה מביאה קרבן אחר כדאמרינן בפ''ב דכריתות האשה שילדה ולדות הרבה והשני בתוך ימי מלאת של הראשון מביאה קרבן אחד על הכל והסנדל הוא שיצא לאחר מלאת הימים ומביאה קרבן על הסנדל:
גמ' אין סנדל אלא שרצמו חי. אין נעשה סנדל אלא מחמת החי שעברתו אח''כ ודוחף לזה ורוצפו ועושהו סנדל:
ואינו יוצא עם החי אלא עם המת. כלומר דרך הולד שהוא יוצא עם הסנדל להיות נפל ואינו מתקיים. לפי שאין הסנדל יוצא עם ולד חי אלא עם המת:
התיב ר' בון בר חייה והא תנינן וכו'. לאו אמילתיה דר' בא הא דקאמר שאינו יוצא [אלא] עם המת קאי למיפרך ממתני' עליה שהרי אעפ''י שאינו יוצא אלא עם המת לק''מ דהא מפלת ולד גמור ותשב לזכר ולנקיבה וכדפרישית במתני' אלא על הא דמפרש מתני' שאין סנדל בלא ולד מתיב להא דתנינן בעלמא והיינו למה דתנינן בכריתות בפ''ק המפלת סנדל או שליא וכו' מביאה קרבן ונאכל והיינו דפריך הא ממתני' כדקאמר ר' בא שמענו דולד הוא שיש עמו וא''כ תיפוק ליה דחייבת בקרבן בשביל ולד האחר:
משנה: 11a הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל אוֹ שִׁילְייָא תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵיבָה. שִׁילְייָא בַבַּיִת הַבַּיִת טָמֵא. לֹא שֶׁהַשִּׁילְייָא וְולָד אֶלָּא שֶׁאֵין שִׁילְייָא בְּלֹא וְולָד. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. נִימּוֹק הַוְולָד עַד שֶלֹּא יָצָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' סנדל. הוא חתיכת בשר עשויה כדמות לשון של שור ומפני שיש לה צורת הסנדל קורין לה סנדל ואין סנדל בלא ולד אחר עמו ובשביל הסנדל תשב לזכר ולנקיבה דספק זכר ספק נקבה הוא ואם הולד האחר שעמו נקבה אין הסנדל לא מעלה ולא מוריד ולא תשב אלא לנקיבה בימי טומאה וימי טהרה שאפילו הוא זכר הואיל ונקבה בהדיה לא בצירי ימי טומאה וימי טהרה דנקבה שהרי של זכר מובלעין בתוך של נקבה וכי איצטריך תשב לזכר ולנקבה כגון שהולד השני זכר דיהבינן לה חומרת טומאה דנקבה בשביל הסנדל וימי טוהר לזכר לחומרא דשמא גם הסנדל זכר הוא:
או שיליא. כמין חותל וקרום שהולד מונח בתוכה ומתחלתה היא דומה לחוט של ערב והולכת ומרווחת וחלולה כחצוצרות ואין שיליא פחותה מטפח:
הבית טמא. משום אהל המת לפי שאין שליא בלא ולד והוה בה ולד ומת:
נימוק הולד. ונעשה דם ונתערב בדם הלידה ובטל ברוב ואין הבית טמא ואין הלכה כרבי שמעון:
מתני' תשב לזכר ולנקבה. דטומטום ואנדרוגינוס ספק שמא זכר הן שמא נקבה ונותנין לה ימי טומאה דנקבה וימי טוהר דזכר שאין לה דם טוהר אלא משבועיים ועד ארבעים שהן כ''ו יום:
אֵי זֶהוּ הַסַּנְדָּל שֶׁאָֽמְרוּ. כָּל שֶׁהוּא דוֹמֶה לְסַנְדָּל דָּג שֶׁבַּיָּם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כָּל שֶׁהוּא דוֹמֶה לִלְשׁוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹר. נִמְנוּ עָלָיו רַבּוֹתֵינוּ לוֹמַר. וְהוּא שֶׁיְּהֵא בוֹ מִצּוּרַת אָדָם. מָנוֹ רַבּוֹתֵינוּ. רִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא וּבֵית דִּינוֹ. בִשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נִקְרָא רִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא רַבּוֹתֵינוּ. בְּגִיטִּין בַּשֶׁמֶן וּבַסַּנְדָּל. סַנְדָּל. הָדָא דְאָֽמְרִינָן. בַּשֶׁמֶן. כְּהַאי דְתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי וּבֵית דִּינוֹ הִתִּירוּ בַשֶּׁמֶן. בְּגִיטִּין. כְּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. זֶה גִיטֵּיךְ אִם מֵתִי. זֶה גִיטֵּיךְ מֵחוֹלִי. זֶה גִיטֵּיךְ לְאַחַר מִיתָתִי. לֹא אָמַר כְּלוּם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָֽמְרוּ. הֲרֵי זֶה גֵט. מָנוֹ רַבּוֹתֵינוּ. רִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא וּבֵית דִּינוֹ. וְיִקְרְאוּ לוֹ בֵּית דִּין שַׁרְייָא. שֶׁכָּל בֵּית דִּין שֶׁהוּא מַתִיר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הוּא נִקְרָא בֵּית דִּין שַׁרְייָא. אָמַר רִבִּי יוּדָן. בֵּית דִּינוֹ חָלוּק עָלָיו בְּגִיטִּין. רִבִּי יַנַּאי צָוַוח. טִיהַרְתֶּם אַתֶּם אֶת הַיּוֹלְדוֹת. רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מֵעֵידוּתוֹ שֶׁלְּרִבִי חוֹנְייָה מִבְּרַת חַוְורָן הִיא. כְּהָדָא רִבִּי זְעִירָא. אִם מֵעֵידוּתוֹ שֶׁלְּרִבִי חוֹנְייָה מִבְּרַת חַוְורָן הִיא רִבִּי חֲנִינָה צָוַוח. טִיהַרְתֶּם אֶת הַיּוֹלְדוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהדא. וכך שמענו מר' זעירא דאמר אם מעדותו של ר' חוניא היא שפיר הויא דר' חנינא צווח ג''כ עלה וקאמר טיהרתם את הוולדות:
מעדותו של ר' חנניא. מבית חורן נשנית משנה זו שהוא אמר שנמנו ואמרו סנדל צריך שיהא בו מצורת אדם וכלומר דלא חיישינן להא דיחידאה היא:
ר' ינאי צווח. על זה שאמרו והוא שיהא בו מצורת אדם ואמר טיהרתם את הוולדות:
בית דינו חלוק עליו בגיטין. ולא הסכימו עמו כדאמרינן בפ' מי שאחזו ולא הוי ג' דברים:
ויקראו לו ב''ד שריא. דהא כל ב''ד דשרו ג' דברים קורין אותן בי דינא שריא וה''נ האיכא ג' דברים:
בשמן. לעיל בפ' אין מעמידין ר' ובית דינו התירו בשמן של נכרים וגרסינן להא שם בהל' ח':
בגיטין. בהא דתנן בפ' מי שאחזו אם לא באתי מכאן ועד י''ב חדש ומת בתוך י''ב חדש אינו גט ותני עלה בתוספתא פ''ה דגיטין ורבותינו התירו לה להנשא משום דס''ל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואע''ג דלא אמר מעכשיו ה''ז כאומר מעכשיו והוי גט:
נמנו עליו רבותינו. על הסנדל ואמרו והוא שיש בו מצורת אדם:
לסנדל דג שבים. יש דג בים ושמו סנדל:
אֵי זוֹ הִיא שִׁילְייָה שֶׁאָֽמְרוּ. כָּל שֶׁהִיא דוֹמָה לְחוּט עָרֵב וְרֹאשָׁהּ תָּפוּחַ כְּתוֹרְמוֹס. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כָּל שֶׁהוּא דוֹמֶה לְדַקִּים שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין וְרֹאשָׁהּ תָּפוּחַ כְּקֻרְקְבָן וַחֲלוּלָה כְחַצּוֹצֶרֶת. וְאֵין שִׁילְייָה פְחוּתָה מִטֶּפַח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וראשה תפוח. נפוח ועב כתורמוס:
רִבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי. מָהוּ לִתְלוֹת שִׁילְייָא בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ וְולָד. אָמַר לֵיהּ. אֵין תּוֹלִין שִׁילְייָא בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ וְולָד. יָצָאת קְשׁוּרָה לוֹ מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. אֵין שׁוֹנִין דָּבָר שֶׁאֵי אֶיפְשַׁר. תַּנָּא רִבִּי חָנִין דִּשְׁמוּאֵל. אֵין תּוֹלִין שִׁילְייָא בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ וְולָד. יָצָאת קְשׁוּרָה לוֹ תּוֹלִין אוֹתוֹ בוֹ. שְׁמוּאֵל שָׁאַל לְתַלְמִידוֹי דְרַב. מָהוּ לִתְלוֹת שִׁילְייָא בִּנְפָלִים. אָֽמְרִין לֵיהּ. תּוֹלִין שִׁילְיָא בִּוְולָד וְתוֹלִין שִׁילְייָא בִּנְפָלִים. וּקְלָסוֹן שְׁמוּאֵל. דְּאִינּוּן אָֽמְרִין שִׁיטָּתֵיהּ דְּר' בון. תַּנָּא רִבִּי חָנִין דִּשְׁמוּאֵל. תּוֹלִין שִׁילְייָא בִּוְולָד וְאֵין תּוֹלִין שִׁילְייָא בִּנְפָלִים שֶׁאֵינָהּ פּוֹרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּגְמוֹר. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם דְּרַבָּנִן. הֵן דְּאַתְּ אָֽמְרָת. תּוֹלִין שִׁילְיָא בִּוְולָד שֶׁאֵין הָאִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת וְחוֹזֶרֶת וּמִתְעַבֶּרֶת. וְיִתְלוּ אוֹתוֹ בִנְפָלִים שֶׁאֵין הָאִשָּׁה מַפֶּלֶת וְחוֹזֶרֶת וּמַפֶּלֶת. אֲנִי אוֹמֵר. עִיבְּרָה תְאוֹמִים וְנִימוֹקָה שִׁילְייָתוֹ שֶׁלִּשְׁפִיר מִשְּׁפִירָהּ שֶׁלְּשִׁלְייָתָהּ. רִבִּי זְעִירָה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. תּוֹלִין שִׁילְייָא בִּוְולָד עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים וְאֵין הַוְולָד מִשְׁתָּהֵא לְאַחַר חֲבֵירוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מָאן דָּמַר הָדָא אָמַר הָדָא וְאִינּוּן פְּלִיגִין הָדָא עַל הָדָא. אָמַר רִבִּי בָּא. אוּקְמָהּ רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. הֵן דְּאַתְּ אָמַר. תּוֹלִין שִׁילְייָה בִּוְולָד עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּשֶׁיָּצָא הַוְולָד תְּחִילָּה. וְהֵן דְּאַתְּ אָמַר. אֵין הַוְולָד מִשְׁתָּהֵא לְאַחַר חֲבֵירוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים כְּשֶׁיָּצָא הַסַּנְדָּל תְּחִילָּה. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְיֵאוּת. אִילֵּין לַהַטָייָה נַפְקִין קַדְמַאי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. נִפְתַּח לְגָדוֹל נִפְתַּח לְקָטָן. נִפְתַּח לְקָטָן לֹא נִפְתַּח לְגָדוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יוסי בר' בון. מוסיף עוד בטעמ' שכן דרך מה שנפתח לגדול נפתח הוא לקטן אבל נפתח לקטן לא נפתח לגדול והלכך דוקא יצא הולד תחילה תולין השליא בו ולפי שנגררת אחר הולד שגדול ממנה אבל לא כשיצאת השליא בתחילה שהנפתח לקטן לא נפתח לגדול ואין הולד נמשך אחר השליא וחוששין בשליא לולד אחר:
דאילין להטייא נפקין קדמאי. להטייא מל' לוהטים בנ''א כלו' שכן דרך של הולד שיש בו חיות לוהט וקורע השליא וממהר לצאת והשליא מתעכב:
ויאות. שפיר הוא הכי כדקאמרת דכשיצא הולד תחילה הוא דתולין השליא בו:
והן דאת אמר אין הולד משתהא לאחר חבירו שלשה ימים בשיצא השליא תחילה. כצ''ל וכדאמרן דאם השליא יצאת תחלה אין תולין שליא זו בולד שאח''כ לפי שאם הוא בן קיימא אין הולד משתהא אחר חבירו ג' ימים והלכך חוששין שמא נימוק הולד של שליא:
אוקמה רב יהודה בשם רב. תירצה בשמו דה''ק דהא דתולין שליא בולד עד ג' ימים בשיצא הולד תחילה וכדמסיק ואזיל לאפוקי אם יצאת השליא תחילה אין תולין בולד שאח''כ אלא חוששין לולד אחר ונימוח בשליא ודינה כהמפלת שליא ותשב לזכר ולנקבה:
מאן דאמר הדא אמר הדא ואינון פליגין הדא על הדא. דהא כיון דאמר תולין שליא בולד עד שלשה ימים משמע אבל לאחר שלשה ימים אין תולין בולד זה וחוששין עוד לולד אחר ואם כן קשיא הא דאמר אין הולד משתהא לאחר חבירו ג' ימים דאם אינו משתהא כל כך אמאי חיישת לולד אחר:
אני אומר. ומשני היינו טעמא בנפלים לפי שאני אומר עיברה תאומים ונימוקה שלייתו של שפיר משפירה של שלייתה כלומר נימוק שליא אחת משל ולד אחר והלך לו ואין אנו תולין שליא זו בשפיר זה הנפל שלפנינו משום דאמרינן דכן נמי נימוק משפירה של שלייתה זו והשפיר שלפנינו נימוק השליא שלו והשליא שלפנינו נימוק השפיר שלו והרי יש כאן שתי ולדות והדין הוא דנותנין עליה חומר שתי ולדות דאם זה זכר הוא חוששין אנו דילמא האי שפיר דההיא שליא נקבה הוה ותשב לזכר ולנקבה וטעמא דחוששין אנו בנפלים כן משום הא דאמרן לעיל שאין הדרך השליא פורשת ממנו עד שיגמור אבל בולד קיימא תולין בו ואין חוששין לולד אחר:
ר' זעירא בשם דרבנן. מקשה הן דאת אמרת תולין שליא בולד של קיימא ואין חוששין לולד אחר וטעמא לפי שאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת מעתה ויתלו אותה אף בנפלים שאין האשה מפלת וחוזרת ומפלת שהרי אם אינה חוזרת ומתעברת לא תחזור ותפיל ואמאי חיישת לולד אחר:
תנא ר' חנן. ברייתא בשם שמואל דאיהו ס''ל דאין תולין שליא בנפלים לפי שאין השליא פורשת ממנו עד שיגמר הולד ואם מנפל זה היא היתה נמצאת קשורה בו והלכך חוששין לולד אחר:
וקלסון שמואל דאינון אמרין כשיטתיה דר' בון. דאמר כן:
אמרין ליה. כשם שתולין שליא בולד קיימת כך תולין שליא בנפלים:
מהו לתלות שליא בנפלים. ואין חוששין לולד אחר:
תנא ר' חנין. ברייתא דתני שמואל דקשורה לו תולין אותה בו:
אין שונין דבר שאי אפשר. שדבר שאינו הוא להיות השליא קשורה לו:
בדבר שאינו ולד. כגון דמות בהמה חיה ועוף אם תולין השליא בהן או חוששין לולד אחר:
רַב יְהוּדָה שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי לָֽעְזָר. שִׁילְיָה שֶׁיָּֽצְתָה מִקְצָתָהּ הַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר. אָמַר לֵיהּ. אִם לְדַם טוֹהַר מוֹנָה מִיּוֹם הָרִאשׁוֹן. וְאִם לְדָם טָמֵא מוֹנָה מִיּוֹם הַשֵּׁינִי. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. 11b הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּשֶׁלֹּא יָצָה עִמָּהּ וְולָד. אֲבָל אִם יָצָה עִמָּהּ וְולָד בֵּין לְדַם טוֹהַר בֵּין לְדָם טָמֵא אֵינָהּ מוֹנָה אֶלָּא מִשְׁעַת יְצִיאַת הַוְולָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל אם יצא עמה ולד. לא חיישינן שמא השליא היא מולד אחר ואותו הולד נימוח אלא תלינן השליא בולד שיצא עמה ומאימת שיצא הולד מונין להכל בין לדם טמא ובין לדם טהור:
הדא דאת אמר. דאזלינן לחומרא מספק בשלא יצא עמה ולד אלא שנמחה הוא ולפיכך מספקא לן שמא רוב מיחוי הולד הוא שיצא עם אותה מקצת ולא ידעינן אימת ולחומרא:
אם לדם טוהר מונין מיום הראשון. ואם ראתה ביום ל''ד ליום הראשון דם טמא הוא ולדם טמא מיום השני הוא דמונה ועד שבועיים מיום השני דם טמא הוא וכמו דתנן במתני' נותנין עליה חומרי זכר וחומרי נקבה וה''נ לחומרא אזלינן:
שליא שיצתה מקצתה היום ומקצתה למחר. מאימתי מונין לה ימי טומאה וימי טהרה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source