יָֽעֳמַד חַ֛י. מְלַמֵּד שֶׁעָתִיד לָמוּת. עַד מָתַי הוּא חַי. עַד וְכִלָּה֙ מִכַּפֵּ֣ר אֶת הַקּוֹדֶשׁ. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שְׁעַת ווִידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה הַוִּידּוּי מְעַכֵּב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין ווִידּוּי מְעַכֵּב. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. שְׁחָטוּ בְּלֹא ווִידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה צָרִיךְ לְהָבִיא פָּר אַחֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא פָּר אַחֵר. אַף שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ כֵּן. שְׁלָחוֹ בְלֹא וִידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָן צָרִיךְ לְהָבִיא שָׂעִיר אַחֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא שָׂעִיר אַחֵר. הִתְוַדֶּה וּשְׁחָטוֹ וְנשְׁפַּךְ הַדָּם. אַתְּ אָמַר. צָרִיךְ לְהָבִיא פָּר אַחֵר וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת פַּעַם שְׁנִייָה אוֹ יָצָא בְּוִידּוּי הָרִאשׁוֹן. אַף שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ כֵּן. שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַגְרִיל פַּעַם שְׁנִייָה אוֹ כְבָר יָצָא בְּוִידּוּיוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך שבועות שתים
אף שעיר המשתלח כן. אף בשעיר המשתלח איכא למיבעי הכי אליבא דר' יהודה דס''ל הוידוי מעכב ואם שלחו בלא וידוי צריך להביא שעיר אחר ולהתוודות עליו ומיבעיא לן לענין הגרלה מהו שצריך להגריל אי כבר יצא בהגרילו של ראשון כצ''ל וכן הוא ביומא. ולא איפשיטו הני בעיי לר' יהודה:
התודה. על הפר ושחטו ונשפך הדם קודם שהזה ממנו דבהא את אמר לכ''ע צריך להביא פר אחר דהא לר' יהודה נמי כפרת דמים בעינן אלא דמוסיף הוא וקאמר דגם הוידוי מעכב מיהו הא קמיבעיא לן וצריך הוא להתודות פעם שניה על פר השני או דנימא דכבר יצא בוידוי הראשון ואליבא דר' יהודה קמיבעיא ליה:
אף שעיר המשתלח כן. בשעיר המשתלח גופיה נמי איכא בינייהו אם שלחו ולא התוודה עליו. ובפ''ו דיומא גריס להא בתחילה והדר קאמר אף בפר כן ומתיישבת הגי' ביותר:
שחטו בלא ווידוי. כלומר דאף בפר איכא בינייהו אם שחטו בלא וידוי דלר' יהודה לכפר דקרא היינו כפרת דברים והוידוי מעכב וכן בפר מעכב הוא ואם שחטו בלא וידוי צריך להביא פר אחר ויתודה עליו ולר''ש אין צריך דס''ל לכפר בכפרת דמי' הוא:
מה מפקה מביניהון. כלומר במאי קמפלגי ומאי איכא עוד בינייהו:
עד שעת ווידוי. ולא הוידוי בכלל דס''ל אין הוידוי מעכב וכלה מכפר את הקדש אדלעיל קאי והזה עליו מן הדם וגו' שהוא לאחר מתן דמים של חבירו וכלה מכפר ואין דבר אחר מעכב:
עד וכלה מכפר את הקדש. שהוא לאחר מתן דמים של חבירו ולאחר ווידוי שלו שאז כלה מכפר את הקדש ודרש ליה לקרא הכי וכלה מכפר את הקדש וגו' אדבתריה קאי והקריב את השעיר החי וסמך אהרן וגו' והתודה עליו וגו' שבזה הוא נגמר גם כפרת בני ישראל ושלח וגו' כדמפרש ואזיל דס''ל לר' יהודה דהוידוי מעכב הכפרה:
יעמד חי. כתיב בשעיר המשתלח וע''כ בא ללמדינו שאם מת צריך להביא אחר דאם ללמד שלא ישלחנו עד לאחר כפרה ליכתוב יעמד לפני ה' לכפר עליו אלא מלמד שעתיד למות כלומר לאחר מכאן אבל אם מת מקודם יביא אחר ופליגי בה עד מתי הוא צריך להיות חי:
הלכה: אֶחָד יִשְׂרְאֵל וְאֶחָד כֹּהֲנִים כול'. וְלֹא תַנִּינָן מָשִׁיחַ. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן מָשִׁיחַ. אִין תֵּימַר. בַּדָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ חִיּוּב קָרְבָּן אֲנָן קַייָמִין. יְאוּת לֹא תַנִּינָן מָשִׁיחַ. אִין תֵּימַר. בַּדָּבָר שֵֶׁשׁ בּוֹ חִיּוּב קָרְבָּן. לָמָּה לֹא תַנִּינָן מָשִׁיחַ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. בְּכֹהֵן מָשִׁיח. הָדָא אָֽמְרָה בַּדָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ חִיּוּב קָרְבָּן אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וַאֲפִילוּ תֵימָא בַּדָּבָר שֶׁיֵשׁ בּוֹ חִיּוּב קָרְבָּן. 8a נַעֲשֶׁה כְזָדוֹן. כְּמַה דְתֵימַר. בְּזָדוֹן צָרִיךְ כַּפָּרָה וְכַפָּרַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים. וָכָא צָרִיךְ כַּפָּרָה וְכַפָּרַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נעשה כזדון. כלומר הא דקאמר כשם ששעיר הפנימי מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים ואפי' על תליית הפנימי מכפר הפר עליהן אבל נעשה בזדון דהא כמה דתימר בזדון טומאת מקדש וקדשיו דאין הפר בלבד הוא דמכפר אלא עם יה''כ דוקא שהרי איתקש לכפרת שעיר הפנימי על ישראל והתם שניהם צריכין לכפרה זו והכא נמי לענין מה שהשעיר פנימי תולה ג''כ צריך כפרה של פר וכפרת יה''כ בהדיה והיינו לכהנים דוקא אבל כהן משיח אינו צריך לכפרת יה''כ עם פרו אלא פרו בלבד הוא דמכפר עליו והיינו טעמא דלא תני כהן משיח בהדייהו דאכתי לא דמי כפרתו עם כפרת שאר הכהנים:
ואפי' תימא בדבר שיש בו חיוב קרבן. נמי מיירי מתני' וקאמר שדם הפר מכפר על הכהנים ואפ''ה לא קשיא אמאי לא תני כהן משיח:
הדא אמרה. דמתני' בדבר שאין בו חיוב קרבן מיירי וקסבור דעל זה בלבד הוא דמכפר דם הפר על הכהנים ותנא דברייתא ס''ל אליביה דעל מה ששעיר הפנימי תולה נמי הוא מכפר ושפיר הוא דתני כהן משיח בהדייהו ותרי תנאי ואליבא דר''ש:
אשכח תני בכהן משיח. והכי נמי אשכחן ברייתא דתני גם כהן משיח לר''ש בהדי שאר הכהנים. וא''כ אמאי לא קתני נמי במתני':
אין תימר. אלא אי אמרת דהאי כשם דקאמר ר''ש בכל עניני טומאת מקדש וקדשיו קאמר ודבר שיש בו חיוב קרבן במה שהשעיר הפנימי תולה נמי בכלל ועל תרווייהו קאמר שדם הפר מכפר על הכהנים א''כ קשיא למה לא תנינן משיח בהדייהו דהא השתא דמיא לכהנים בכולן:
אין תימר. הניחא אי תימא דבדבר שאין בו חיוב קרבן עסקינן במתני' ובהא הוא דקאמר שדם הפר מכפר על הכהנים והיינו בזדון טומאת מקדש וקדשיו ועלה הוא דקאמר כשם שהשעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים אבל במה שהשעיר הפנימי תולה בדבר שיש בו חיוב קרבן והיינו יש בה ידיעה בתחילה אבל אין בה ידיעה בסוף דאתיא לכלל חיוב קרבן לכי מתיידע ליה לא איירי בה ר''ש כלל משום שאין דם הפר מכפר כפרה זו על הכהנים אלא הן בכלל כל ישראל ששעיר הפנימי הוא תולה על זה עד שיוודע לו ויביא עולה ויורד א''כ שפיר הוא דלא תני כהן משיח בהדייהו דהא שמעינן לר''ש דאמר בסוף פ''ב דהוריות שאין המשיח חייב קרבן עולה ויורד על טומאת מקדש וקדשיו הלכך לא מצי למיחשביה למשיח בהדי כהנים דלא דמיא להו דע''כ הפר מכפר על כהן המשיח בכל עניני טומאת מקדש וקדשיו דלא אשכחן ביה חיוב קרבן עלה כלל ואלו כהנים אינן מתכפרין בפר אלא בדבר שאין בו חיוב קרבן:
גמ' ולא תנינן משיח. אסיפא דמתני' ואדברי ר''ש קאי דת''ק דאיירי בשעיר המשתלח ובכפרת שאר עבירות קתני וא' כהנים ואחד כהן משיח ור''ש דפליג בשאר עבירות ובהא דאיירי בטומאת מקדש וקדשיו וקאמר כשם וכו' לא קתני אלא שדם הפר מכפר על הכהנים ולא קחשיב כהן משיח בהדייהו ובעי הש''ס טעמא ולמה לא תנינן משיח בדברי ר''ש:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ. נִיטְמָא וְנַעֲשֶׁה לוֹ הַדָּבָר סָפֵק מָהוּ שֶׁיֵּיעָשֶׂה אֶצְלוֹ כְּהֶעֱלֵם דָּבָר וְיהֵא חַייָב. דֵּין כְּדַעְתֵּיהּ וְדֵין כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאִתְפַּלְּגוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ע''ד דר''ל. אלא אליבא דר''ל דלא ס''ל עשו ספק ידיעה כידיע' מיבעיא לן בזה שאם נטמא ונודע לו שהוא טמא ודאי אלא שנעשה לו הדבר ספק שאינו יודע אם חייבין עליה קרבן מהו שיעשה אצלו כהעלם דבר אם אח''כ נעלמה ממנו טומאה זו מי נימא דהידיעה בתחילה הוי ידיעה ועכשיו נקרא העלם דבר וחייב אם נכנס למקדש בהעלם זה או דילמא לר''ל אפי' בכה''ג לא מיקרי ידיעה ודאית בתחילה להתחייב על העלם דבר אחר מחמת כן:
דין כדעתיה ודין כדעתיה. ואזדו ר''י ור''ל לטעמייהו במה דאיתפלגון בעלמ':
דאיתפלגון. פלוגתא דר''י ודר''ל גרסינן בפ''ג דהוריות ולמקצת הסוגיא דהכא:
הלכה: יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה כול'. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. פְּשִׁיטָא בִּידִיעָה הָאַחֲרוֹנָה עַד שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ שֶׁחַייָב לְהָבִיא בָהּ קָרְבָּן. אַף בִּידִיעָה רִאשׁוֹנָה כֵן. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. שְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר. הִילֵּךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְיָצָא וְהִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל וְהִילֵּךְ בַּשֵׁינִי וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַייָב. וְיֹדֵעַ שֶׁהוּא חַייָב לְהָבִיא בָהּ קָרְבָּן. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְאָמַר. חַייָב עַל הֶעֱלֵם טוּמְאָה וְעַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. אָמַר רִבִּי בּוּן בָּר חִייָה. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר דָּמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּבָרִיא לוֹ שֶׁהוּא טָמֵא וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טוּמְאָה וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל אִם הָיָה סָפֵק טָמֵא טָפֵק טָהוֹר וְנֶעֱלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ לֹא. מִמַּה דְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְאָמַר. חַייָב עַל הֶעֱלֵם טוּמְאָה וְעַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. הָדָא אָֽמְרָה אֲפִילוּ סָפֵק טָמֵא טָפֵק טָהוֹר. נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא מִשׁוּם סְפֵק יְדִיעָה כִידִיעָה. מָה אִם בָּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם טָמֵא הוּא אִם טָהוֹר אַתְּ אָמַר יְדִיעָה וַדַּאי הִיא. בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁטָּמֵא וַדַּאי אֶלָּא אֵינוֹ יוּדֵעַ אִם חַייָבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן לֹא כָל שֶׁכֵּן שֶׁתְּהֵא יְדִיעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויודע שהוא חייב להביא בה קרבן. בתמיה הא הכא כל ידיעה בתחילה שהיתה לו אחר שהילך באחת מהן לא הוי אלא מספק טומאה ואפ''ה חייב וש''מ שידיעת ספק הויא ידיעה לידיעה בתחילה:
אמר ר''ל. מהכא לא תפשוט דאיכא למימר הא מני ר' ישמעאל היא דדריש במתני' סוף פרקין מונעלם ונעלם לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש ולדידי' שפיר אשכחן דמיחייב כדמפרש ר' בון לקמיה דמשום העלם מקדש הוא דחייב אפי' בספק ידיעה דטומאה:
הוינן סברין מימר דאמר ר''ל בבריא לו שהוא טמא. כלומר אי לאו דהוה מוקי ר''ל להך ברייתא כר' ישמעאל וכדמפרש למילתיה הוה אמינא דס''ל לר''ל אליבא דר' ישמעאל דאע''ג דמיחייב נמי על העלם מקדש מ''מ מודה הוא דלא מהני העלם מקדש ואח''כ נודע לו למקדש למיהוי ידיעה בהא לחודה וכגון שנעלמה ממנו גם הטומאה ולא נודע לו כ''א מספק אם הוא טמא או טהור דנימא דמיחייב מחמת ידיעת העלם מקדש הא לא הוה אמרינן אלא דוקא בבריא לו בתחילה שהוא טמא ודאי ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש וכלו' אפי' בגוונא דאיכא הכא ידיעת העלם מקדש כדמסיים ואזיל:
אבל אם היה ספק טמא ספק טהור ונעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש לא. וזהו כדפרישית דלא מהני במה שנעלם ממנו מקדש ונודע לו אח''כ למקדש למיקריא ידיעה בתחלה היכא שיש כאן גם העלם טומאה ולא נודע לו בתחילה מן הטומאה כ''א ידיעת ספק דלא אמר ר' ישמעאל לחייב גם על העלם מקדש אלא בענין שאין כאן העלם טומאה כלל כגון שזכור הוא לטומאה ולא נעלם ממנו כ''א המקדש בזה הוא דמוסיף ר' ישמעאל הכי הוינן סברין מימר אי לאו דאמר ר''ל להאי מילתא:
ממה דאמר ר''ל. אבל השתא דקאמר ר''ל דהך ברייתא דמיחייב על ספק ידיעה דטומאה ר' ישמעאל היא ומסיים בה משום דלדידיה מיחייב נמי על העלם מקדש הדא אמרה דקסבר ר''ל אליבא דר' ישמעאל דמשום העלם מקדש הוא דקאמר דמתחייב אפי' אין כאן אלא ספק ידיעה לענין הטומאה:
אמר ר' יוחנן. לא היא כדאוקי ר''ל כר' ישמעאל אלא ברייתא דברי הכל היא ומשום דכאן עשו ספק ידיעה כידיעה ודאית לענין ידיעה בתחילה:
מה אם בשעה וכו'. הש''ס הוא דקאמר לה דשמעינן ממילתיה דר' יוחנן דאם נודע לו שטמא ודאי הוא אלא שספק הוא לו אם חייבין עליה קרבן אם נכנס למקדש בהעלם טומאה זו דודאי ידיעה בתחלה מיקריא דהא מק''ו נלמד מדר''י דמה במקום שעיקר הטומאה היא בידיעת ספק אצלו וקאמר ר' יוחנן דכידיעה ודאית הויא וחייב אם נכנס למקדש אח''כ בהעלם טומאה זו במקום שיש לו ידיעה ודאית בעיקר הטומאה אלא שהספק אם חייבין עליה קרבן לכ''ש דכידיעה בתחילה הויא:
והזה ושנה יטבל והילך בשני. דאלו לא טהר בנתיים היה ודאי טמא ממ''נ ועכשיו ספק טומאה הוי בכל כניסה וכניסה וקתני חייב משום דעכ''פ כניסה אחת מהן בטומאה היתה:
גמ' פשיטא. לן האי מילתא דבידיעה האחרונה ידיעה ודאית בעינן דעד שהוא יודע שחייב להביא בה קרבן כמו בכל ידיעות של חטאת דידיעה מעלייתא בעי מיהו הא מיבעיא לן אם אף בידיעה ראשונה כן שיוודע לו שנטמא ודאי וחייב בקרבן אם אכל קדש או נכנס למקדש או דילמא מכיון דידיעה בתחילה לא כתיבא בהדיה אלא מקרא דונעלם הוא דנפקא לן לא בעינן לההיא ידיעה שתהא ידיעה ודאית אלא אפי' נודע לו מספק טומאה הויא ידיעה:
משנה: 8b יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. נִיטְמָא וְיָדַע וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טוּמְאָה וְזָכוּר לַקּוֹדֶשׁ נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ קוֹדֶשׁ וְזָכוּר לַטּוּמְאָה נֶעְלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה וְאָכַל אֶת הַקּוֹדֶשׁ וְלֹא יָדַע וּמִשֶּׁאָכַל יָדַע הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד. נִיטְמָא וְיָדַע וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַטּוּמְאָה וְזָכוּר לַמִּקְדָּשׁ נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר לַטּוּמְאָה נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדַע וּמִשֶּׁיָּצָא יָדַע הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נעלמו ממנו זה וזה. אינו ממנין הידיעות אלא הא קמ''ל דאע''ג דבשעת אכילת הקדש או כניסת מקדש אינו זכור לא לטומאה ולא לקדש חייב קרבן עולה ויורד:
נעלם ממנו קדש. או המקדש וזכור לטומאה הרי שתים אחרות דלא כתיבי:
ונעלם ממנו טומאה. אחר שידע וע''י אותו העלם אכל קדש הרי א' או נכנס למקדש הרי שתים דכתיב ונעלם ממנו והוא טמא משמע שנתעלמה ממנו טומאה וזכור הוא את הקדש או את המקדש:
נטמא וידע. שנטמא. בשעת הטומאה או אחרי כן:
מתני' ידיעות הטומאה. לעיל בפ' ראשון מפורש אמאי קרי להו ידיעות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source