Shvouoth
Daf 42a
משנה: אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם אֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ מֵת וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבַּר וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּה וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִגְנַב וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. אָבַד וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר׃
Traduction
Le propriétaire dit au gardien gratuit: ''Où est mon bœuf''; et celui-ci répond que l’animal est mort, tandis qu’en réalité il s’est brisé un membre, ou il a été enlevé par un ennemi, ou volé, ou perdu; ou bien si le gardien répond que l’animal s’est brisé un membre, au lieu qu’il est mort, ou a été enlevé, ou volé, ou perdu; ou bien si le gardien répond que l’animal a été enlevé, au lieu qu’il est mort, ou s’est brisé un membre, ou a été volé, ou perdu; ou bien si le gardien dit que l’animal a été volé, au lieu qu’il est mort, ou s’est brisé un membre, ou a été enlevé, ou perdu; ou bien si le gardien dit que l’animal est perdu, ou qu’il est mort, ou s’est brisé, ou a été enlevé, ou volé. Le propriétaire lui dit: ''je te conjure'', et celui-ci répond: Amen; ce dernier est acquitté.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אמר לש''ח איכן שורי אמר לו וכו' משביעך אני ואמר אמן פטור. שאלו הודה לא היה משלם כלום שהרי בכל אלו אין כאן חיוב לש''ח ונמצא שאין כאן כפירת ממון ואע''פ שנשבע לשקר לא חייבה תורה קרבן משום שבועת הפקדון אלא היכא שכפרו ממון וכן הדיין אינו יכול להשביע אלא על דבר שאם היה מודה היה חייב לשלם ממון:
הלכה: אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם כול'. רַב אָמַר. פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת פִּיקָּדוֹן וְחַייָב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מֵאַחַר שֶׁמִּצְוָה לְהַפִּיסוֹ אֵינוֹ חַייָב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב אֵינוֹ מְצֻוֶּה לְהַפִּיסוֹ. מְפַייְסוֹ עַל הָאֱמֶת וְאֵינוֹ מְפַייְסוֹ עַל הַשֶׁקֶר.
Traduction
Rav dit (175)''J., Sanhedrin 3, 9; Cf. ci-dessus, 4, 1.'': le dépositaire sera dispensé du serment de dépôt (n’ayant pas causé un préjudice d’argent), mais non du serment de parole d’inadvertance. R. Yohanan au contraire dit: puisque le dépositaire doit chercher à satisfaire le déposant lésé, il n’est pas condamné pour serment de parole. Selon Rav, ce dédommagement n’a-t-il pas lieu? —Oui, le dépositaire doit se disculper en disant la vérité (comment la perte est survenue), sans dédommager le déposant pour le faux (pour le serment de parole, la culpabilité subsiste).
Pnei Moshe non traduit
גמ' פטור משבועת פקדון. הואיל ולא כפר ממון אבל חייב קרבן משום שבועת ביטוי שעכ''פ נשבע לשקר הוא ואע''ג דליתיה בלהבא שהרי אין בידו לישבע אם ימות או לא ימות קסבר רב מילתא דאיתא בלאו והן אע''ג דליתיה בלהבא מיחייב משום שבועת ביטוי:
ר' יוחנן. פליג דמאחר שמצוה על הנפקד להפיס דעתו של המפקיד דאע''ג דמדינא פטור הוא מ''מ מצוה עליו לפייסו על שנאבד ממונו על ידו ומכיון דמפייסו שוב אין עליו חיובא דשבועת ביטוי במה שכפר בו בתחילה:
על דעתיה דרב אינו מצוה להפיסו. בתמיה וכי לא מודה רב בזה שעכ''פ מצוה עליו להפיס דעתו של זה:
מפייסו על האמת ואינו מפייסו על השקר. כלומר ודאי דמודה רב בזה אלא מה שיכול הוא לפייסו אינו אלא על אמת אשר אתו שהפקדון נאבד ממנו ואינו חייב בדבר ומפייסו ומשתדל אתו בכל מה שיכול אבל אינו יכול לפייס על השקר שכפר בו בתחילה ונשבע לשקר דמה פיוס שייך בזה והילכך מיחייב משום שבועת ביטוי:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נֶאֶמְרָה שְׁמִירָה בְשׁוֹמֵר חִנָּם וְנֶאֶמְרָה שְׁמִירָה בְשׁוֹמֵר שָׂכָר. 42a וְלֹא דַמְייָא שְׁמִירָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְשׁוֹמֵר חִנָּם לִשְׁמִירָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר. שְׁמִירָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְשׁוֹמֵר חִנָּם כֵּיוָן שֶׁשִּׁימֵּר כָּל צוֹרְכוֹ פָּטוּר. שְׁמִירָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵין מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְגוּפוֹ. לְפִיכָךְ רוֹאִין אוֹתוֹ אִם הָיָה רָאוּי לִשְׁמִירָה פָּטוּר. וְאִילֹא חַייָב. אֵין אוֹמְרִין. אִלּוּ הָיָה אַחֵר שָׁם יָכוֹל לְהַצִּיל הִצִּיל פָּטוּר. שֶׁלֹּא הִצִּיל חַייָב.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: le mot garder est usité tant pour le gardien gratuit que pour le gardien salarié, et pourtant il y a une différence entre eux; car, le premier, à condition de garder suffisamment un objet sans négligence, n’est pas responsable des dommages; tandis que pour le second, on considérera ses forces corporelles: d’après cet examen, on estimera s’il était apte à garder l’animal, et il sera acquitté, sinon, il sera condamné; mais on ne calculera pas, en cas de dommage, que si un autre avait été chargé de garder l’animal il l’aurait sauvé, et qu’en un tel cas seulement de salut le gardien est acquitté, non au cas contraire (on ne juge pas d’après les forces d’un autre).
Pnei Moshe non traduit
ולא דמייא שמירה וכו'. אע''פ שבשניהם נאמרה שמירה מ''מ אינן דומין זה לזה דבש''ח כיון ששימר כל צרכו בלא פשיעה פטור ובשומר שכר אין משערין אותו אלא בגופו לפי שצריך לשמו' בכל כחו כיון שנוטל שכר ומיהו אין משערין אלא בגופו של שומר כדמסיק ואזיל שרואין אם הוא ראוי לשמירה זו ושמר כפי שהוא ראוי פטור כגון אם אירעו אונס גזלן וכיוצא בו ואם לא שמר כמו שהוא ראוי בעצמו לכך שהיה יכול להציל ולא הציל אז הוא חייב אבל אין משערין אותו באחר לומר אילו היה אחר תחתיו היה יכול להציל ודוקא אם הציל הוא דפטור ואם לאו חייב הא לא אמרינן:
רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. נֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד בְּשׁוֹמֵר חִנָּם וְנֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר. וְלֹא דַמְייָא שְׁלִיחוּת יָד שֶׁנֶּאֶמְרָה בְשׁוֹמֵר חִנָּם לִשְׁלִיחוּת יָד שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר. שְׁלִיחוּת יָד שֶׁנֶּאֶמְרָה בְשׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. שְׁלִיחוּת יָד שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ עָלֶיהָ חַייָב. שָׁמַע רִבִּי יוֹסֵי בַּר נְהוֹרַאי וָמַר. אֲנִי אֵינִי מְקַבֵּל עָלַי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶלָּא אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר וְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה כֵן. אִילּוּ נֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד בְּשׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ הָיִיתִי לָמֵד מִנּוֹשֵׁא שָׂכָר. מָה אִם נוֹשֵׂא שָׂכָר שֶׁהֶחֱמִירָה הַתּוֹרָה עָלָיו אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁהִיקִּילָה בוֹ הַתּוֹרָה אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא חַייָב אֶלָּא דְעַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד בְּשׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. לְהַחֲמִיר עַל נוֹשֵׂא שָׂכָר. כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ עָלֶיהָ חַייָב. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָ לָמֵד עַל הַמְלַמֵּד לְהַחֲמִיר עָלָיו. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. מָה אִם נוֹשֵׂא שָׂכָר שֶׁהֶחֱמִירָה בוֹ הַתּוֹרָה אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁהִיקִּילָה בוֹ הַתּוֹרָה אֲפִילוּ מָשַׁךְ יְהֵא פָטוּר. אֶלָּא כֵינִי. לֹא יֵאָמֵר שְׁלִיחוּת יָד שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. הָיִיתִי לָמֵד מִשּׁוֹמֵר חִנָּם. מָה אִם שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁהִיקִּלָה בוֹ הַתּוֹרָה אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. נוֹשֵׂא שָׂכָר שֶׁהֶחֱמִירָה בוֹ הַתּוֹרָה כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ חַייָב. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. לְהַחֲמִיר עֲלֵיהּ. כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ עָלֶיהָ חַייָב.
Traduction
R. Eléazar dit au nom de R. Oshia: l’expression étendre la main sur (pour accaparer) est usitée tant pour le gardien gratuit que pour le salarié, et pourtant les effets de cette loi ne se ressemblent pas; car, en vertu de cette expression, le premier n’est coupable qu’après avoir fait l’attraction de l’objet confié, tandis que le second est coupable dès qu’il a jeté sur le dépôt son bâton ou son manteau (en signe d’acquisition). R. Yossé b. Nehoraï l’entendant dit: je n’admets par cette interprétation, car, selon moi, l’un et l’autre ne sont coupables que par le fait de l’attraction. R. Amé dit au nom de R. Eléazar, et de même R. Oshia a enseigné: si pour le gardien gratuit on n’avait pas employé le terme étendre la main, on l’eût supposé inutile, pouvant le déduire du gardien salarié, en raison de cette déduction: comme le gardien salarié, pour lequel la Loi a des aggravations, n’est coupable qu’après avoir attiré à soi le dépôt, à plus forte raison le gardien gratuit, pour lequel la Loi a des allégements ne sera certes coupable qu’après attraction. Pourquoi donc le terme en question est-il dit du gardien gratuit, s’il n’y avait pas d’aggravation à l’égard du gardien salarié? Donc, ce dernier est coupable dès qu’il a mis son bâton ou son manteau sur le dépôt (acquis ainsi).R. Yossé dit: en raisonnant ainsi, la chose déduite servirait à aggraver la prémisse d’où on la déduit, car on peut justifier l’emploi du terme en question pour le gardien gratuit, sans quoi, on supposerait que le gardien salarié est coupable après attraction, parce que la Loi est plus sévère à son sujet; tandis que le gardien gratuit, d’un rôle moins sévère, serait acquitté même après attraction (donc, les 2 termes sont utiles, et chaque gardien n’est responsable qu’après l’attraction). Au contraire la déduction sera faite à l’inverse: on suppose l’omission du terme étendre la main, dit du gardien salarié, comme inutile et pouvant être déduit du gardien gratuit, et l’on dit que si ce dernier, d’un rôle peu sévère, n’est coupable qu’après l’attraction du dépôt, de même le gardien salarié, dont le rôle est plus sévère, sera responsable après l’attraction. Aussi, l’emploi du terme en question pour le gardien salarié indique une aggravation et signifie qu’en ayant posé son bâton ou son manteau sur le dépôt, il l’acquiert et en devient responsable.
Pnei Moshe non traduit
שמע ר' יוסי בר נהוראי. מה שאמר ר''א משמיה דר' הושעיה ואמר איני מקבל עלי את הדבר הזה. דלא אמרה ר' הושעיה מעולם אלא אחד זה ואחד זה אינו חייב בשליחות יד עד שימשוך אותה כדי לקנותה דמטלטלין אין נקנין אלא במשיכה לכל דבר הן לענין מקח או לענין גזל או לענין שליחות יד:
ותני רבי הושעיה כן. מברייתא דר' הושעיה שמענו דתני בהדיא כן כדאמר ר' אלעזר משמיה:
אילו לא נאמר שליחות יד בש''ח. כצ''ל:
שאינו צריך. לפי שהייתי למד משליחות יד שנאמר בש''ש אלא שהייתי אומר מה אם נושא שכר שהחמירה התורה עליו בשמירתו דמתחייב בגניבה ואבידה ואינו חייב עד שימשוך דמן הסברא עד שימשוך דוקא כדאמרינן דלכל דבר דוקא במשיכה הוא דנקנה שומר חנם וכו' לכ''ש דעד שימשוך:
לאיזה דבר וכו'. כלומר אלא דלכך נאמר בש''ח ללמד על ש''ש דאפי' הניח מקלו ותרמילו עליה ולא משכה קנאה ומתחייב עליה:
ר' יוסי אומר וכו'. כלומר דלא שייך לומר כן שהלמד ילמד על המלמד להחמיר עליו דהרי אתה יכול לומר דשפיר איצטריך שליחות יד בש''ח דאי לא נאמרה הייתי אומר מה לשומר שכר דחייב משימשוך שכן החמירה התורה עליו תאמר בש''ח דקיל אפי' משך יהא פטור והלכך איצטריך ולעולם בשניהם עד שימשוך:
אלא כיני. איפכא הוא דילפינן דלא תאמר שליחות יד בש''ש ונילף בק''ו מש''ח דמתחייב אלא אי הוה ילפינן מש''ח ה''א דבש''ש נמי עד שימשוך בעינן לכך נאמר שליחות יד בש''ש להחמיר עליו ולומר כיון שהניח מקלו ותרמילו עליה חייב שמעינן מיהת לר' הושעיה דתני בברייתא בהדיא כן:
Shvouoth
Daf 42b
משנה: אֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ. מָה אַתָּה שָׂח וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר. אֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. אֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ נִגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם׃ אָמַר לְאֶחָד בַּשּׁוּק אֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁגָּנַבְתָּ וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָנַבְתִּי וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רָאָה עֵדִים שֶׁמְּמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין אָמַר גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכַרְתִּי אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן׃
Traduction
Le propriétaire demande au gardien: ''Où est mon bœuf''?, et celui-ci répond: ''je ne sais ce que tu dis'', tandis que l’animal est mort, ou s’est brisé un membre, ou a été enlevé, ou a été volé, ou perdu; sur quoi, le premier dit: ''Je te conjure'', et le gardien répliqua: Amen; celui-ci est acquitté (177)Voir J., Sanhedrin 3, 10.. Si, sur la même question posée, il répond que l’animal est perdu, et à l’objurgation qui lui est faite par le propriétaire il réplique: Amen, tandis que des témoins attestent qu’il l’a consommé, il devra payer le montant (178)Cf. Mishna, Baba Qama 9, 11.. S’il l’avoue spontanément, il devra payer, outre le capital, 1/5 en sus pour amende, et offrir le sacrifice de péché. Si sur la même question posée il répond que la bête a été volée, et à la suite de l’objurgation faite par le propriétaire, il réplique: Amen, tandis que des témoins attestent qu’il a volé lui-même l’animal, il devra payer le double du prix (comme voleur); s’il l’avoue spontanément, il devra payer, outre le capital, 1/5 en sus, et un sacrifice de péché. Si quelqu’un dit à un individu dans la rue: ''Où est mon bœuf que tu as volé''?, et l’interpellé nie le vol, tandis que des témoins attestent qu’il est le voleur, l’accusé paiera le double de la valeur. S’il l’a égorgé et vendu, il paiera le quadruple ou le quintuple du prix. Mais si, même en voyant arriver les témoins à sa charge, il avoue aussitôt le vol, en ajoutant n’avoir ni égorgé ni vendu l’animal, il paiera le montant seulement (sans amende).
Pnei Moshe non traduit
מתני' איכן שורי א''ל איני יודע מה אתה שח וכו' פטור. דלא כפר לו ממון שהרי ש''ח פטור הוא באלו:
והעדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן. ולא כפל ואם הודה מעצמו עד שלא באו עדים משלם קרן וחומש ואשם כדין שבועת הפקדון דאינה באה עד שמודה ושב מרשעתו ובא להתכפר דכתיב גבי גזל הגר והתוודו את חטאתם וגו':
איכן שורי א''ל נגנב וכו'. דש''ח הפוטר עצמו בטענת גנב ונשבע ובאו עדים משלם כפל דכתיב אם לא ימצא הגנב ודרשינן בפ' מרובה אם לא ימצא כמו שאמר אלא הוא עצמו גנבו ישלם שנים אבל אם בא לפטור עצמו בטענת אבד אינו משלם כפל:
הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. אבל כפל לא דמודה בקנס פטור:
ראה עדים ממשמשין ובאין. רבותא אשמעינן דאע''ג דמחמת בעתותא דעדים הודה אפ''ה מהני הודאה ונפטר מן הכפל וכיון דאין כפל פטור אף מן הטביחה שכפר בה ובאו עדים שגנב וטבח ומכר דכל היכא דליכא כפל ליכא חיוב טביחה ומכירה דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה וכיון דכפל ליכא בצר ליה חד:
רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. שְׁבוּעַת סוֹטָה מָהוּ שֶׁיְּהוּ חַייָבִין מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּשׁוֹגֶגֶת בָּעֲבֵירָה וּבִשְׁבוּעָה אֵין כָּאן סוֹטָה. 42b אִם בָּמֵזִידָה בָּעֲבֵירָה וּבִשְׁבוּעָה אֵין כָּאן קָרְבָּן. אַתְיָא דְרַב כְּרִבִּי עֳקִיבָה. וְאִין יִסְבּוֹר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי מֵאִיר אַתְיָא הִיא דְרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי. אָמֵן שֶׁלֹּא אַטַּמֵּא. וְאַתְּ מַשְׁכַּח מַקְשִׁייָא.
Traduction
R. Yohanan demanda: est-ce que le serment imposé par le cohen à la femme soupçonnée d’adultère entraîne rétroactivement une condamnation pour serment de parole par inadvertance? Comment une condamnation, fut-il répliqué, serait-elle possible? Si le crime d’adultère reconnu a été involontaire de la part de la femme, celui d’avoir juré faux l’est aussi, et l’on n’est plus en présence d’une femme criminelle; si au contraire ces actes sont faits par elle de plein gré, il n’y a pas lieu d’offrir le sacrifice de pardon. Il faut donc dire que l’avis de Rav est justifiable d’après R. aqiba (de déclarer un serment de parole faux rétroactivement), non d’après R. Ismaël. Cependant, si l’hypothèse de R. Yohanan s’explique aussi selon R. Ismaël, c’est conforme à l’avis de R. Meir, qui dit (176)Sota 2, 6.: Il arrive à la femme soupçonnée de dire 2 fois Amen, 1° n’être pas devenue impure, 2° ne pas vouloir l’être à l’avenir (cet engagement d’avenir peut se trouver rompu et passible de pardon). Toutefois, c’est une question difficile à résoudre.
Pnei Moshe non traduit
שבועת סוטה. שהכהן משביע אותה. והיא אומרת אמן מהו שתהא חייבת קרבן משום שבועת ביטוי לשעבר שנשבעת לשקר וכגון שתלתה לה זכות ולא מתה כדאמרינן בפ''ג דסוטה דהזכות תולה:
מה אנן קיימין. ומתמה הש''ס דהיכי משכחת לה חיוב שבועת ביטוי גבי סוטה דבמאי עסקינן:
אם בשוגגת בעבירה ובשבועה. כלו' אם שוגגת בעבירה שלא ידעה שחטאת כגון שסברה שהוא בעלה וממילא שוגג' היא גם בשבועה הרי אין כאן סוטה דאם זינתה שוגגת לא נאסרה על בעלה וגם בשבועה אנוסה היא ולא שייך כאן סוטה:
ואם במזידה בעבירה ובשבועה אין כאן קרבן. משום שבועת ביטוי דאינו בא על המזיד הילכך לא משכחת לה:
אתיא דרב כר''ע. וקאמר הש''ס מילתיה דרב ודאי לא אתיא אלא כר''ע דס''ל לעיל בפ''ג דשבועת ביטוי נוהג גם בשלעבר דאלו לר' ישמעאל הא ס''ל דאינו חייב אלא על העתיד לבא והא דרב לא אתי' אלא בלשעבר:
ואין יסבור ר' ישמעאל כר''מ אתיא היא. מיהו האי מילתי' דבעיא דר' יוחנן דאקשינן עלה אם היינו אומרין דר' ישמעאל כר''מ ס''ל דאמר בפ''ב דסוטה גבי על מה היא אומרת אמן אמן וכו' שומרת יבם וכנוסה ר''מ אומר אמן שלא נטמאתי ואמן שלא אטמא והשתא לר' ישמעאל דמחייב שבועת ביטוי בלהבא ואליבא דר''מ דקבלת שבועה של סוטה גם על להבא היא א''כ נוכל לומר דמשכחת לה שבועת ביטוי גבי סוטה שבשעה שנשבעה יודעת בשבועה ואח''כ נעלמה ממנה השבועה וכדין שבועת ביטוי בלהבא:
ואת משכח מקשייא. ומכל מקום תמצא הדבר מוקשה הוא ומילתא פריכא היא חדא דאמאי בעי ר' יוחנן לאו אליבא דהלכתא דהא לא קי''ל כר''מ אלא כרבנן דהתם ועוד דהא ע''כ בשבועת ביטוי מילתא דאית ביה לאו והן בעינן לכ''ע ואפילו רב לא פליג אלא דלהבא לא בעינן והיכי משכחת לה בקבלת שבועה דסוטה לאו והן הא לא תוכל לישבע שתטמא והיינו מקשייא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source