Shvouoth
Daf 40a
הלכה: אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן וְאֵין חַייָבִין אֶלָּא דֶּרֶךְ קִינְייָן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אַף לְעִנְייָן גְּזֵילָה אֵין חַייָבִין אֶלָּא דֶּרֶךְ קִינְייָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וּמַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ כול'. רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר רִבִּי בּוּן. אַף בִּגְנֵיבָה אֵין חַייָבִין אֶלָּא דֶּרֶךְ קִינְייָן. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. וּמַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים פָּטוּר. הִגְבִּיהוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים וָמֵת חַייָב. הִגְבִּיהוֹ בִרְשׁוּת הַבְּעָלִים כְּמִי שֶׁיָּצָא כָל רְשׁוּת הַבְּעָלִים. הָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא עַד שֶׁיָּצָא כָל רְשׁוּת הַבְּעָלִים. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּעוֹמֶדֶת בַּאֲבוּסוֹ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. אִם בְּעוֹמֶדֶת בָּאֲבוּסוֹ אֲפִילוּ לֹא מָשַׁךְ. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּעוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. מַה. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה כְבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. יִלְקֶה בְחָסֵר וּבְיָתֵר. מָה נָן קַייָמִין. 40a אִם בְּעוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחָשַׁב לְגוֹזְלָהּ וָמֵתָה בְּאוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה דִּבְרֵי הַכֹּל חַייָב. אִם עַד שֶׁלֹּא מָשַׁךְ דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּעוֹמֶדֶת בַּאֲבוּסוֹ. כִּדְאָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה כְבֵית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי בּוּן. תַּמָּן בְּקוֹנֶה שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים. בְּרַם הָכָא בְּקוֹנֶה מִדַּעַת הַבְּעָלִים.
Traduction
R. Yohanan dit: les 4 sortes diverses de gardiens ne deviennent responsables par le fait de leurs fonctions que lorsqu’ils ont acquis par attraction l’objet à conserver. R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Eliézer: en cas de vol par le gardien du dépôt qui lui a été confié, il n’en est responsable qu’après s’être chargé de le garder. En effet, dit R. Yossé b. R. Aboun, un enseignement dit aussi (167)Tossefta à Baba Metsia, ch. 9.: Si quelqu’un accepte de son prochain un champ en fermage et le néglige, il en est responsable dès l’acceptation et devra payer au propriétaire le produit présumé en être tiré. De même, dit R. Hanina au nom de R. Aboun, si le dépôt a été volé de chez son maître, le gardien n’est responsable qu’après s’être chargé du dépôt par voie d’acquisition. Une Mishna (168)(Baba Qama 7, 6) (8). dit bien: ''Si après l’avoir attiré pour le faire sortir, l’animal meurt étant encore dans le domaine du propriétaire, le voleur sera acquitté (ne l’ayant pas encore dans son propre domaine); mais si après l’avoir soulevé ou transporté du domaine de son propriétaire au dehors l’animal meurt, le voleur est responsable et coupable. Il est certain qu’en le soulevant même dans le domaine du maître, il acquiert l’animal, qu’il a pour ainsi dire enlevé de tout le domaine du maître; mais il reste à savoir si après avoir fait l’attraction pour l’enlever, qui ne donne la possession qu’en dehors du domaine du maître, il faut encore avoir emmené l’animal jusque dans son domaine propre pour en être responsable. —Oui, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, il faut avoir l’animal dans sa propre étable pour en répondre. Mais alors, objecta R. Aboun b. Hiya, dès qu’on l’a dans son étable, on le possède même sans l’avoir attiré? Il s’agit donc dans la Mishna d’un animal qui se trouvait sur la voie publique (de là, il faut l’avoir attiré chez soi pour en répondre). N’en résulte-t-il pas que R. Aboun b. Hiya se conforme à l’avis de Shammaï (opposé à Hillel) qui dit: ''Si le gardien déclare vouloir mettre la main sur le dépôt, il est coupable et condamné d’après l’école de Shammaï, comme s’il l’avait déjà fait; d’après l’école de Hillel, il n’est condamné qu’après le fait accompli''?Or, en quel cas discutent-ils? Si au moment où l’animal était sur la voie publique le voleur a projeté de le voler, et l’animal meurt après cet énoncé (l’ayant attiré à lui), tous s’accordent à condamner le voleur; si au contraire le voleur n’a pas attiré l’animal, tous le déclarent absous; il faut donc admettre qu’ils discutent sur le cas où l’animal est à l’étable, amené là de la rue (en ce cas, Shammaï voit la preuve de la préméditation du vol).En résulte-t-il donc que R. Aboun b. Hiya, n’exigeant pas l’attraction, suive l’avis de Shammaï seul? Il faut distinguer, répond R. Aboun: en ce cas, dans la Mishna précédente, il s’agit d’acquisition faite sans l’assentiment du propriétaire (Hillel est alors d’avis que l’attraction ne suffit pas pour rendre le voleur responsable); tandis qu’ici il s’agit d’acquisition faite avec l’assentiment du maître.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ואין חייבין אלא דרך קנין. אינן מתחייבין בשמירתן עד שימשכו ויקנו להן להיות שומר כל אחד ואחד לפי דינו:
אף לענין גזילה. אם גזל השומר מן הבעלים בזה הפקדון שמסר לו כגון ששלח בו יד או שלא עשה כדרך שהתנה עמו כדלקמי' אינו מתחייב אלא דרך קנין כלומר לאחר שזכה בו להיות שומר עליו:
ומתניתא. ברייתא אמרה כן:
המקבל שדה מחבירו וכו'. ברייתא בתוספתא פ''ט דב''מ דקתני התם המקבל שדה מחבירו משזכה בה חבירו שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו כלומר אם הובירה ולא עשה כדתנן במתני' פ' המקבל אלמא דאינו מתחייב בעבודת השדה שקיבל עליו עד שיזכה ויחזוק בה לכך וה''ה בכל השומרין שעברו על דעת הבעלי' אינן מתחייבין עד שיזכו בה דרך הקנין שלהם:
אף בגניבה. אם גנב מבית בעלים אינו מתחייב עד שיזכה בה דרך קנין:
ומתניתא. משנה בסוף פ' מרובה אמרה כן דתנן היה מושכו הגנב ויוצא ומת ברשות בעלים פטור דאכתי לא קני לה להתחייב בה עד שיגביהו או שיוציאו מרשות בעלים:
הגביהו ברשות הבעלים. השתא מדייק הש''ס בפירושא דמתני' דפרק מרובה דמייתי לה הכא ואסיפא דהתם קאי נתנו לבכורת בנו וכו' והיה מושכו ויוצא וכו' כדמוכח מדלקמן וקאמר דהא ודאי פשיטא לן דאם הגביהו ברשות בעלים קנה דכמי שיצאה מכל רשות הבעלים הוי דהגבהה קונה בכל מקום:
היה מושכו. כלומר אלא בהא דקתני היה מושכו ויוצא ובודאי במשיכה על כרחך אינו קונה עד שיוציאנו מרשות בעלים מיהו הא קא מיבעיא לן אם עד שיצא כל רשות הבעלים סגי ואפי' עומדת ברשות הרבים כבר קנה ולא בעינן עד דאתי לרשותיה או דילמא לא קנה עד שיכניסנו לרשותו:
בעומדת באבוסו. כלומר לא קנה עד שיעמידנה על אבוסו דברשותיה בעינן:
ר' בון בר' חייה בעי. על זה אם בעומדת על אבוסו מאי אריא דקתני היה מושכו דמשמע דהקנייה מחמת משיכה מרשות הבעלים היא הא אפי' לא משך כלל מרשות הבעלים אלא מנאה ברשות הרבים ולקחה והעמידה על אבוסו נמי קנה:
אלא. ודאי כי אנן קיימין במתני'. אפי' בעומדת ברשות הרבים דמכיון שמשכה והוציאה מכל רשות הבעלים קנה. מה. ומתמה הש''ס דמאי האי דקאמר ר' בון בר חייא דאזלא סברא דידיה כבית שמאי ולא כב''ה:
דב''ש אומרים ילקה בחסר וביתר. אסיפא דמתני' קאי וכמו וכו' הוא דבסיפא דמתני' דהתם בפרק המפקיד פליגי ב''ש וב''ה החושב לשלוח יד בפקדון שאמר בפני עדים הריני שולח יד בפקדון של פלוני ב''ש אומרים חייב דילפי מעל כל דבר פשע וב''ה אומרים אינו חייב עד שישלח בו יד שנאמר אם לא שלח ידו וגו':
מה אנן קיימין. והוינן עלה במאי עסקינן פלוגתייהו אם בעומדת ברשות הרבים וחשב לגוזלה כלומר שמשך אותה ואמר בפני עדים הריני חושב לגוזלה ומתה באותה מחשבה אחר שאמר כן ד''ה חייב דהא קמה לה ברשותי' מכיון שמשכה:
אם עד שלא משך. חשב לגוזלה בהא ד''ה פטור דמכיון דאינה ברשותו ולא משכה ממקומו אפי' ב''ש מודים דדיבורו לאו כלום הוא ואינו מתחייב בשביל כך:
אלא כי אנן קיימין. פלוגתייהו בעומדת באבוסו שמשך אותה מרשות הרבים והעמידה על אבוסו וקסברי ב''ש דכיון שאמר הריני גוזלה והיא על אבוסו כבר קנאה להתחייב באונסה:
כדאמר ר' בון בר חייה כב''ש. מהדר למסקנ' הקושיא והשתא הא דר' בון דפשיטא ליה דבהעמידה על אבוסו לא בעינן משיכה מרשות הבעלים ואפי' מר''ה מהני לקנות להתחייב בה כב''ש אתיא בתמי':
אמר לך ר' בון שאני תמן דבקונה שלא מדעת הבעלים הוא והלכך פליגי ב''ה וקאמרי דהמשיכה מר''ה לא מהני להתחייב בה בדיבורו בלבד ברם הכא בנתנו לבכורות בנו בקונה מדעת בעלים הוא וכיון דדעת אחרת מקנה אותו אפי' לא משכה אלא מר''ה והעמידה על אבוסו קנה והלכך במתני' דמיירי שמשכה מרשות הבעלים לא בעינן עומדת באבוסו אלא אפי' עומדת בר''ה קנה:
כְּתִיב כִּֽי יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל רֵעֵ֜הוּ וגו'. לִשְׁמוֹר. וְלֹא לִקְרוֹעַ. לִשְׁמוֹר. וְלֹא לְהַשְׁלִיךְ. לִשְׁמוֹר. וְלֹא לִיתֵּן בְּמַתָּנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְהוּא שֶׁאָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה. אֲבָל אָמַר. לִפְלֹנִי. מִכֵּיוָן שֶׁשְּׁמִירָתוֹ עָלָיו כְּמִי שֶׁהוּא עָלָיו.
Traduction
Il est écrit (Ex 22, 10): Si quelqu’un remet à son prochain en dépôt, etc.; le dépositaire est responsable s’il a été chargé de garder le dépôt, non s’il a été chargé de le déchirer (170)V. B., Baba Qama 93. (de le perdre), ou de le garder, non de le jeter, ou de le garder, non de le livrer en don. Toutefois observe R. Yossé, pour être déchargé de la responsabilité, il faut que le maître ait dit de le donner à qui veut le recevoir; mais si le maître a spécifié qui devra le recevoir en don, la responsabilité du gardien est maintenue.
Pnei Moshe non traduit
לשמור ולא לקרוע. אם מסרו לידו בתחילה ע''מ לקרעו ולאבדו פטור:
ולא ליתן במתנה. אם מסרו לחלקו לעניים במתנה דליכא תובעין וכדמפרש ר' יוסי שאמר ליתן מתנה לכל מי שירצה ולאפוקי אם א''ל ליתן לפלוני הוי ממון שיש לו תובעין וחייב בשמירתה:
תַּנֵּי. וְגוּנַּב מִבֵּ֣ית הָאִ֑ישׁ. לֹא מֵרֹאשׁ גַּגּוֹ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הָדָא דְתִימַר בְּגַג שֶׁאֵינוֹ מְבוּצָּר. אֲבָל בְּגַג מְבוּצָּר כְּבַיִת הוּא.
Traduction
On a enseigné: de l’expression s’il disparaît de la maison de quelqu’un (ibid., 7), on conclut qu’en cas de vol au sommet du toit, le bénéfice du double paiement par le voleur ne sera pas attribué au gardien. C’est vrai, dit R. Eléazar, pour un toit non enclos (alors ce n’est pas à l’intérieur); mais un enclos est considéré comme dans la maison.
Pnei Moshe non traduit
תני. בברייתא וגונב מבית האיש ולא מראש גגו. ואסיפיה דקרא קאי ובענין קניית כפל להשומר מיירי דכתיב אם ימצא הגנב ישלם שנים וגו' דדרשינן לה בטוען טענת גנב ואם שילם או שנתרצה לשלם ולא רצה לישבע ואח''כ נמצא הגנב משלם הכפל להשומר ועלה דרשו דוקא אם נגנב מביתו של זה אבל מראש גגו לא מקני לי' כפילה דכיון דלא הכניסה לביתו אכתי לא קנאה לענין קניית הכפל מהגנב:
הדא דתימר בגג שאינו מבוצר. שאינו סתום ולאו מביתו הוי שיקנה לו הכפל אבל אם הגג מבוצר כבית הוא ודיניה ככל שומר לענין קניית הכפל:
Shvouoth
Daf 40b
תַּנֵּי. וְגוּנַּב מִבֵּ֣ית הָאִ֑ישׁ. לֹא מִבֵּית הַשּׁוֹאֵל. וָמַר וְגוּנַּב מִבֵּ֣ית הָאִ֑ישׁ. לֹא מִבֵּית נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׁוֹכֵר. מִכֵּיוָן שֶׁשְּׁמִירָתוֹ עָלָיו כְּמִי שֶׁהוּא עָלָיו. שֶׁתִּימְצָא אוֹמֵר. שָׁלֹשׁ פַּרְשִׁיּוֹת הֵן. הַתַּחְתּוֹנָה בְשׁוֹאֵל. וְהָאֶמְצָעִית בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׁוֹכֵר. וְהָעֶלְיוֹנָה בְשׁוֹמֵר חִנָּם. שׁוֹאֵל לְפִי שֶׁנֶּהֱנֶה אֶת הַכֹּל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל. נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׁוֹכֵר לְפִי שֶׁנֶּהֱנֶה מִקְצָת וּמְהַנֶּה מִקְצָת נִשְׁבָּע מִקְצָת וּמְשַׁלֵּם מִקְצָת. שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאֵין לוֹ הֲנָייָה נִשְׁבָּע וְיוֹצֵא. מָהוּ נִשְׁבָּע. לֹא פָשַׁעְתִּי. הָיוּ אֲחֵרִים יוֹדְעִין שֶׁלֹּא פָשַׁע מַאי. 40b נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. הֲרֵי שֶׁנִּמְצָא הַגַּנָּב וְאֵין לוֹ לְשַׁלֵּם. מָהוּ שֶׁיֹּאמַר לוֹ. בּוֹא וְהִשָּׁבַע לִי שֶׁלֹּא נָתַתָּ עֵינֶיךָ בָהּ לְגוֹזְלָהּ. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. וְאִם לֹ֤א יִמָּצֵא֙ הַגַּנָּ֔ב. הָא אִם נִמְצָא פָּטוּר.
Traduction
On a enseigné aussi: de la même expression on conclut qu’en cas de vol de l’emprunteur, le gardien n’a pas non plus droit au double.-Mais alors on devrait aussi en exclure le gardien salarié et le mercenaire? —Non, comme il est rétribué pour la charge de garder, le dépôt lui est confié (avec toutes ses conséquences). On trouve ainsi 3 sections inscrites dans la loi: l’inférieure se réfère à l’emprunteur, l’intermédiaire au gardien salarié et au loueur d’un objet, enfin la plus élevée se rapporte au gardien gratuit. Comme l’emprunteur a tout l’avantage, il paiera le total du dommage, le cas échéant. Du gardien salarié et du loueur, l’un a une partie de profit par son salaire et donne une partie de profit au propriétaire par sa responsabilité de garde, et l’autre (le loueur) profite du travail et fait profiter le propriétaire en le payant et en devenant responsable; il jure en partie (pour l’animal blessé, ou pris, ou mort), et il paie une partie (en cas de vol, ou de perte). Enfin, le gardien gratuit, qui n’a pas de profit, jure en cas de dommage et est acquitté. Que jure-t-il? N’avoir pas péché en ses devoirs de garde. Si d’autres savent et peuvent attester que le dommage survenu n’est pas de la faute du gardien, le serment est-il pourtant obligatoire? On peut résoudre cette question de ce qu’il est dit (171)Mekhilta, section Mischpatim, ch. 16.: les mots (ibid., 8): Si le voleur n’est pas trouvé, etc., paraissent inutiles; c’est que de l’expression précédente, si le voleur est trouvé, il paiera le double, il résulte que si le voleur est découvert, et le gardien a les moyens, comme un propriétaire, celui-ci sera dispensé de tout; la seconde expression a donc pour but d’indiquer que si le voleur trouvé est insolvable, le propriétaire ne peut pas faire jurer le gardien qu’il n’avait pas l’intention de le voler et qu’à défaut de paiement par le voleur, le gardien soit tenu de la payer: aussi est-il dit que faute d’avoir trouvé le voleur, le gardien responsable de la perte la paiera, non en cas de voleur trouvé, même insolvable (de même, si les témoins attestent que le gardien n’a pas commis de péché, il n’a pas besoin de jurer).
Pnei Moshe non traduit
לא מבית השואל. גם ברייתא זו ע''כ דלענין טענת גנב מיתפרשא ולענין מקני כפילה ומשום דהתורה הקנה לשומר הכפל מפני שנתרצה לשלם ואע''פ שהיה יכול לפטור עצמו בשבועה והיינו דקאמר ולא מבית השואל כלומר דלאפוקי דיניה דשואל לאו הכי הוא שאע''פ שנתרצה לשלם לא מקני ליה כפילא וטעמא דהואיל וכל הנאה שלו לא מקני ליה כפילא:
ופריך ואימר וגונב מבית האיש וכו' דמאי חזית למעוטי שואל מהאי דינא דמיירי בפרשה אימא למעוטי נמי נושא שכר והשוכר דהא האי פרשה בש''ח מישתעי כדאמר לקמן ונימא דגם ש''ש והשוכר לא מקני להו כפילא בדיבורא:
מכיון. ומשני דשאני ש''ש והשוכר מכיון ששמירתו עליו כמי שהוא עליו כלומר שכמי שמוטל עליו הוא שאע''פ שהשומר שכר נוטל שכר מ''מ הרי שמירתו מוטל עליו ולא הוי כל הנאה שלו כשואל שהוא עושה בה מלאכתו בחנם:
שתמצא אומר. נמצאת אומר אלו שלשה פרשיות הכתובין בתורה התחתונה בשואל וכו':
שנהנה מקצת. שהשומר שכר נוטל שכר ומהנה מקצת לבה''ב ששמירתו עליו וכן השוכר נהנה במלאכתו ומהנה לבעה''ב שמשלם שכרו ושמירתו עליו:
נשבע מקצת. על השבור' ושבויה ומתה ומשלם מקצת בגניבה ואבידה:
היו אחרים יודעין שלא פשע. בשמירתו וטוען שנגנבה או שנאבדה ועדי' מעידין גם ע''ז ונמצא שא''צ לישבע שבועה שלא פשעתי מאי דיני' אם הבעה''ב יכול להשביעו שלא נתת עיניך בה ושלחת בו יד מקודם שיאבד:
נישמעינה מהדא. ברייתא במכילתא וכך היא שנויה שם ואם לא ימצא הגנב למה נאמר ממשמע שנאמר אם ימצא הגנב ישלם שנים שומע אני שאם נמצא גנב ויש לו בעל הבית פטור מכל דבר. כלומר השומר שהוא בעה''ב בשעת גניבה. מה ת''ל אם לא ימצא הגנב שומע אני שאם נמצא גנב ואין לו לשלם לא יאמר לו בעל גניבה בא והשבע לי שלא היה בלבך למכרם לכך נאמר אם לא ימצא הגנב שאם נמצא הגנב בעל הבית פטור מכל מקום. כלומר שאין יכול להשביעו. שלא נתן עיניו בה לגוזלה וקמה לי' ברשותיה והשתא שאין לו להגנב לשלם תשלם לי אתה שהרי כגונב בתחלה אתה לכך נאמר אם לא ימצא הגנב כדדרשינן לה בטוען טענת גנב שאם לא ימצא כמו שהוא טוען אלא שהוא גנבה דאז לשלם אבל אם נמצא הגנב ואין לו לשלם פטור השומר מכל מקום ושמעינן שאינו יכול להשביעו שבועה זו כשידוע שנגנבה שנמצא וה''נ בגנב אם יש עדים שנגנבה ושלא פשע אין כאן שבועה כלל:
כְּתִיב כִּֽי יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל רֵעֵ֝הוּ חֲמ֨וֹר אוֹ שׁ֥וֹר אוֹ שֶׂ֛ה וגו'. שְׁבוּעַת יְי תִּֽהְיֶה֙בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֔ם. גְּנוּבָה. אִם גָּנוֹב יִגָּנֵב֭ מֵֽעִמּ֑וֹ. אֲבֵידָה. וְאִם. לְרַבּוֹת הָאֲבֵידָה. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. מָה אִם גְּנֵיבָה שֶׁקְּרוֹבָה לְאוֹנְסִין אַתְּ אָמַר מְשַׁלֵּם. אֲבֵידָה שֶׁאֵינָהּ קְרוֹבָה לְאוֹנְסִין לֹא כָל שֶׁכֵּן.
Traduction
Il est écrit (ibid. 10): Si quelqu’un remet à son prochain en dépôt un âne, ou un bœuf, ou un agneau, etc., un serment solennel interviendra entre les 2 parties; de ces mots redondants, qui concernent le gardien salarié, on conclut que celui-ci sera responsable du vol et de la perte: pour le vol, il est dit formellement qu’en ce cas le gardien devra le montant au propriétaire, et pour la perte, on le sait par déduction de la conjonction explétive et si (dite pour le vol). Cette interprétation est admissible d’après R. aqiba, qui admet ces sortes d’explications; mais d’où sait-on les mêmes règles d’après R. Ismaël, qui ne recourt pas à ces extensions par déduction? Il l’admet par règle a fortiori, car il a enseigné: si pour le vol, qui est presque un cas de violence, le gardien doit le payer; à plus forte raison il devra rembourser la perte, qui n’a pas de rapport avec la violence. –
Pnei Moshe non traduit
כתיב כי יתן איש אל רעהו וגו'. והאי פרשה אמצעית דבשומר שכר משתעי ויליף לה דחייב בגניבה ואבידה גניבה דכתיבא בהדיא ואם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו ואבידה דריש לה מואם לרבות האבידה:
עד כדון זו דברי ר''ע דדריש לה מוי''ו דואם:
כר' ישמעאל. אבל ר' ישמעאל דריש לה מק''ו כדתני בברייתא:
מה אם גניבה. שהיא קרובה לאונס יותר מן האבידה:
אֵין כָּתוּב בְּשׁוֹאֵל אֶלָּא שְׁבוּרָה. אֲבֵידָה וּגְנֵיבָה מְנַיִין. וְדִין הוּא. מָה אִם נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׁוֹכֵר שֶׁאֵין מְשַׁלְּמִין שְׁבוּרָה וּמֵתָה מְשַׁלְּמִין גְּנֵיבָה וָאֲבֵידָה. שׁוֹאֵל שֶׁמְשַׁלֵּם שְׁבוּרָה וּמֵתָה אֵינוֹ דִין שֶׁיְּשַׁלֵּם אֲבֵידָה וּגְנֵיבָה. וְתַנֵּי עֲלָהּ. הֲרֵי זֶה קַל וָחוֹמֶר שֶׁאֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה. שְׁבוּייָה מְנַיִין. נֶאֱמַר כָּאן וְנִשְׁבַּ֣ר אוֹ מֵ֑ת וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וּמֵ֛ת אֽוֹ נִשְׁבַּ֥ר. מַה לְהַלָּן שְׁבוּיָה עִמָּהֶן אַף כָּאן שְׁבוּיָה עִמָּהֶן. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי נָתָן. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. אוֹ. לְרַבּוֹת אֶת הַשְּׁבוּיָה. וּכְרִבִּי מֵאִיר דְּאָמַר. גְּזֵירָה שָׁוָה בְמָקוֹם שֶׁבָּאת. מַה לְהַלָּן נִשְׁבָּעִין עַל הָאוֹנְסִין. אַף כָּאן נִשְׁבָּעִין עַל הָאוֹנְסִין. עוּד דְּרִבִּי נָתָן. דְּרִבִּי נָתָן אוֹמֵר. אוֹ מֵ֑ת. לְרַבּוֹת אֶת הַשְּׁבוּיָה.
Traduction
Quant à l’emprunteur, la Loi le contraint seulement à payer pour les dommages de la bête par blessure ou par mort. —D'où sait-on qu'il est responsable de la perte ou du vol? —Par a fortiori: puisque le gardien salarié et le loueur, qui ne paient pas l’animal blessé ou mort, sont tenus de payer l’animal volé ou perdu; à plus forte raison, l’emprunteur, tenu de payer pour la blessure et la mort, sera tenu de payer la perte et le vol. Sur quoi il a été enseigné que ce raisonnement par a fortiori est sans réplique. D’où sait-on que l’emprunteur est tenu de payer pour l’animal captif? Puisqu’à son sujet il est dit (ibid. 11): s’il est blessé ou mort, et que la même expression est usitée pour le gardien salarié; comme pour ce dernier le cas de captivité est compris dans les responsabilités, il sera aussi dû par l’emprunteur. Ces sortes d’interprétation sont admises par R. aqiba; mais R. Ismaël adopte l’interprétation spéciale de R. Nathan, qui dit: de l’expression ou (ou s’il est mort), usitée pour l’emprunteur, on conclut à l’extension de la responsabilité pour l’animal captif. —Mais, fut-il objecté contre la déduction par a fortiori, qu’admet R. aqiba, puisque selon R. Meir (172)Ci-dessus, 4, 3. on tient compte des termes d’une comparaison d’après la prémisse, on devrait déduire tout du gardien salarié, et comme celui-ci est admis à jurer en cas d’accident de façon à être acquitté, l’emprunteur devrait aussi pouvoir jurer si l’animal a été pris captif, pour être acquitté? Donc R. Meir est d’avis que même R. aqiba adopte l’interprétation de R. Nathan, qui déduit la responsabilité du cas de captivité d’après l’explétif ou, sans recourir au procédé de comparaison.
Pnei Moshe non traduit
אין כתיב בשואל. השתא מפרש ליה לדיניה דשואל והלא אין כתיב בשואל בהדיא אלא שבורה או מתה דרבתה התורה לחייבו באונסין אבידה וגניבה מנין:
ותני עלה וכו'. לקמן מפרש לה:
שבויה. בשואל מנין:
ונאמר להלן. בשומר שכר ומת או נשבר או נשבה ולקמיה פריך עלה:
כר' ישמעאל. דריש לה כר' נתן דיליף מאו מת דכתיב גבי שואל או לרבות את השבויה:
וכר''מ. לר''ע פריך דיליף שבויה דהוי כשבורה בשואל בג''ש משומר שכר ולר''מ דס''ל ג''ש במקום שבאת דילפינן לה לכל דבר ממקום שבאת ללמוד כדאמר בפ' שבועות העדות דון מינה ומינה א''כ ה''נ נילף הכל מש''ש דמה להלן שבויה כשבורה ומתה לפטורה דש''ש נשבע על האונסין לפטור עצמו ה''נ נימא בשואל דנשבע על השבויה לפטור עצמו:
עוד דר' נתן. כלומר על כרחך לר''מ ס''ל דאף לר''ע צריכא ליה לדרשא דר' נתן דאו לרבות את השבויה ולא כדיליף לה בג''ש מש''ש:
רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. טְעָנוֹ טַעֲנַת גַּנָּב שֶׁלְּאוֹנְסִין. אָמַר לוֹ. בָּא לֵיסְטֵיס מְזוייָן וּנְטָלָהּ. מָהוּ שֶׁיְּשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל שֶׁלְּאוֹנְסִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִין כֵּינִי נִיתְנֵי. שׁוֹמֵר שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. דְּתַנֵּי. לֹא מָצִינוּ בְשׁוֹמֵר שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר שֶׁמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל שֶׁלְּאוֹנְסִין. וְתַנֵּי עֲלָהּ. זֶהוּ קַל וָחוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּשׁוּבָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. הֲרֵי זֶה קַל וָחוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּשׁוּבָה. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. מָצִינוּ בְשׁוֹמֵר שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. תֹּאמַר בְּשׁוֹאֵל שֶׁמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל מִכָּל מָקוֹם. וְתַנֵּי עֲלָּהּ. הֲרֵי זֶה קַל וָחוֹמֵר שֶׁאֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה.
Traduction
R. Judan demanda: si un gardien salarié argue avoir été volé avec violence, en disant au propriétaire que des brigands armés sont venus lui enlever l’animal, ce qu’il affirme par serment, et il est reconnu que le serment est faux, est-ce qu’un tel individu sera tenu de payer le double pour avoir voulu s’acquitter par un tel argument faux? Certes non, dit R. Yossé; sans quoi ce cas serait énoncé avec ceux du double paiement dont le gardien salarié et le loueur sont parfois passibles, et il n’est pas question d’un tel paiement pour violence. De plus, il a été dit plus haut à propos de la déduction par a fortiori du gardien salarié pour charger l’emprunteur d’être responsable du vol et de la perte: c’est là un raisonnement, par a fortiori irréfutable. Or, si le gardien salarié payait en ce cas le double, on pourrait réfuter ce raisonnement, comme le dit R. Hanina; car on pourrait objecter que le gardien salarié et le loueur paient parfois, il est vrai, le double, tandis que l’emprunteur ne paie en aucun cas le double. Il faut donc admettre que le gardien salarié ne paie pas le double pour vol avec violence, et le raisonnement par a fortiori est irréfutable.
Pnei Moshe non traduit
טענו טענת גנב של אונסין. שומר שכר שטען נגנבה באונס ממנו כגון שאמר לו בא לסטים מזוין ונטלה הימנו ונשבע ונמצא שהוא שקר:
מהו שישלם תשלומי כפל של אונסין. כלומר על טענה של אונסין מהו שישלם תשלומי כפל שהרי רצה לפטור עצמו בטענה זו:
א''ר יוסי. ודאי לא דאין כיני אי אמרת דמשלם קשיא ליתני בברייתא דלקמיה דגם בש''ש והשוכר מצינו דלפעמים משלם תשלומי כפל:
דתני וכו'. תשלומי כפל של אונסין. כלו' ואי איתא הא מצינו דמשלם כפל בטענה של אונסין:
ותני עלה. ותו הא דאמרינן לעיל גבי ק''ו דשואל משומר שכר לחייבו בגניב' ואבידה ותני עלה זהו ק''ו שאין עליה תשובה כצ''ל ואי איתא דשומר שכר משלם תשלומי כפל בטענת ליסטים מזוין הרי יש עליו תשובה כדאמר ר' חנינה דאם אומר את כן נמצאת אומר דה''ז ק''ו שיש עליו תשובה:
דהוא יכיל מימר ליה. דהא איכא למיפרך ליה מה לש''ש שכן מצינו לפעמים בנושא שכר והשוכר דמשלם תשלומי כפל תאמר בשואל שאינו משלם תשלומי כפל בכל מקום כצ''ל:
ותני עלה וכו'. סיומא דמילתא היא והיאך תני דאין על ק''ו זה תשובה אלא ודאי דאין ש''ש משלם תשלומי כפל בטענת לסטים מזוין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source