משנה: וְאֵילּוּ נִשְׁבָּעִין שֶׁלֹּא בְטַעֲנָה הַשּׁוּתָפִין וְהָאֲרִיסִין וְהָאֶפִּיטְרוֹפִּין וְהָאִשָּׁה הַנּוֹשְׂאָה וְנוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת וּבֶן הַבָּיִת. אָמַר לוֹ מָה אַתָּה טוֹעֲנֵינִי רְצוֹנִי שֶׁתִּישָּׁבַע לִי חַייָב. חָלְקוּ הַשּׁוּתָפִין וְהָאֲרִיסִין אֵין יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ. נִתְגַּלְגְּלָה לוֹ שְׁבוּעָה מִמָּקוֹם אַחֵר מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. וְהַשְּׁבִיעִית מְשַּׁמֶּטֶת אֶת הַשְּׁבוּעָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
נתגלגלה לו. שנתחייב לו אח''כ שבועה ממקום אחר מטענת ודאי או שנעשה לו שותף או אחד מאלו אח''כ מגלגל עליו גם את שבועת ספק שהיה לו בראשונה עליו וכדרך שמגלגלין בשבועת התורה ובשבועה שהיא כעין של תורה כך מגלגלין בשבועת היסת:
חלקו. ולא השביעו אותן בשעת חלוקה שוב אין יכול להשביען:
ובן הבית. שהוא מכניס ומוציא פועלים ומכניס ומוציא הפירות בכל אלו א''ל מה אתה טועניני רצוני שתשבע לי חייב שבועה מספק שמא גזלו או לא דקדקו בחשבון:
והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית. (או) שהושיבה בעלה חנוונית:
והאפיטרופין. שמינו אותן ב''ד על היתומין נשבעין אבל אם אביהן מינה אותן לא ישבעו:
מתני' ואלו נשבעין שלא בטענה. שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא שטוענו שמא עכבת משלי ומשום דכל הני מורו היתירא לעצמן לפי שטורחי' בנכסים והלכך רמו רבנן שבועה עלייהו:
והשביעית משמטת את השבועה. לאו אהנך דשבועת שותפין קאי דהא אין שביעית משמטת השותפות וכל טענה שאין השביעי' משמטת אינה משמטת שבועתה כדאמר בגמרא אלא מלוה ושבועתה היא משמטת:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוּסֵי. הָדָא אָֽמְרָה בְּנוֹשֵׂא וְנוּתֵן שֶׁלֹּא בְחֶשְׁבּוֹן. אֲבָל בְּחֶשְׁבּוֹן לֹא בְדָא. וְאָהֵן בֶּן בַּיִת עוֹד הוּא בְּנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן שֶׁלֹּא בְחֶשְׁבּוֹן. רִבִּי זֵירָא כְהָדָא דְרִבִּי יוֹסֵי. חַד בַּר נַשׁ אֲזַל לְמֵידָן קַמֵּי רִבִּי זֵירָא וְחִייְבוֹ שְׁבוּעָה עַל תְּרֵין דֵּינָרִין. אֲמַר לֵיהּ. לָאו תְּרֵין דֵּינָרִין אֲנִי חַייָב לָךְ. הָא טְרֵיפִין לָךְ. אֲמַר לֵיהּ. וּמִילַת פַּלָּן וּפַלָּן. אֲמַר רִבִּי זֵירָא. אוֹ הַב לֵיהּ כָּל דִּתְבַע לָךְ אוֹ אִישְׁתְּבַע לֵיהּ כָּל דִּמְגַלְגֵּל עֲלָךְ. עַד כַּמָּה מְגַלְגְּלִין עָלָיו. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עַד כְּדֵי שֶׁיֹּאמַר לוֹ. עַבְדִּי אַתָּה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה כֹהֵן וְעֶבֶד עִבְרִי. וְכִי יֵשׁ עֶבֶד בִּזְמַן הַזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
וכי יש עבד בזמן הזה. קושיא אחריתא היא וכלומר ועוד אפי' בישראל וכי עבד עברי נוהג בזמן הזה הא קי''ל כל זמן שאין היובל נוהג אין עבד עברי נוהג:
הגע עצמך שהיה כהן ועבד עברי. בתמיה ואם היה זה כהן וכי היאך יכול לגלגל עליו טענה זו דהא אין כהן נמכר בעבד עברי לפי שאינו יכול להיות נרצע שנעשה בעל מום:
עד כדי וכו'. אפי' זה יכול לגלגל עליו השבע לי שלא נמכרת לי לעבד:
עד כמה מגלגלין עליו. בגלגול שבועה בעלמא קאי עד היכן יכול לגלגל עליו בטענות:
א''ר זירא או הב ליה וכו'. דכך הדין או תשלם לו הכל או תשבע על הכל:
א''ל. התובע ומילת פלן ופלן עדיין יש לי לטעון עליך מדבר זה ומזה:
לאו תרין דינרין אני חייב לך. אם איני נשבע הא טריפין לך והרי הן לפניך ואין רצוני לישבע:
ר' זירא כהדא דר' יוסי. לאו אהאי ר' יוסי קאי דאין ענין זה לזה אלא אדר' יוסי דריש פ' המפקיד קאי דקאמר התם לענין גלגול שבועה וקמ''ל דר' זירא דלקמן ור' יוסי דהתם בחדא שיטתא קיימי:
ואהן בן בית. כלומר דלא תיקשי דבשלמא בשותפין ואינך שייכא הא דאמרינן לחלק בין נושא ונותן שלא בחשבון או בחשבון דמצוי הוא בשותפין שנושאין ונותנין שלא בחשבון וסומכין זה על זה עד שעת החלוקה וכן אינך אבל בן הבית שמסתמא כל משאו ומתנו עם הבעה''ב בחשבון הוא ואפ''ה קתני דמשביעין אותו והלכך קאמר דלא היא דגם בן הבית זה דקתני נמי בנושא ונותן שלא בחשבון מיירי דדוקא בכה''ג הוא דיכול להשביעו מספק:
גמ' אמר ר' יוסי הדא אמרה. הא דאמר מתני' דיכול להשביען בטענת ספק בשנושא ונותן עמהן שלא בחשבון אבל אם הכל בחשבון הוא לא בדא אמרו שיכול להשביען אולי טעו בחשבון דבזה אמרינן מסתמא דקדק בתחילה עמהן:
רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. 39a שְׁטָר הַיּוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי הַמַּלְוֶה בִּכְתַב יָדוֹ פָּסוּל. אֲנִי אוֹמֵר. מִתְעַסֵּק הָיִיתָ בִשְׁטָרוֹתֶיךָ. הָא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר כָּשֵׁר. רִבִּי אַבִּינָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לְעוֹלָם פָּסוּל עַד שֶׁיֵּצֵא מִידֵי הַמַּלְוֶה בִּכְתַכ יְדֵי לֹוֶה. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הַכֹּל בִּדְייָתֵיקִי.
Pnei Moshe (non traduit)
שטר סימפון היוצא וכו'. גרסינן לה לעיל סוף פ''ק דב''מ עד בדייתיקי ושם ביארתי עיין עליו:
משנה: אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל. נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשֹּוֹכֵר נִשְׁבָּעִים עַל הַשֶּׁבֶר וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמִּיתָה וּמְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵידָה וְאֶת הַגְּנֵיבָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
והשואל משלם את הכל. כל הנך דתנן במתני' שבויה ושבורה ומתה גניבה ואבידה אבל מתה מחמת מלאכה אינו משלם דלאו לאוקמה בכילתא שאלה. והמשנה הזאת כבר מפורשת בהשוכר את הפועלים והאי דהדר רבי ותנייה הכא משום דחיובי ופטורי דקרבן שבועה משבועת הפקדון תלוי בכך אם בכפירתו פטר עצמו מלשלם שאז חייב אבל אם לא פטר עצמו שהכפירה היה מחיוב אל חיוב וכן מפטור לפטור שאפילו אם היה מודה היה פטור מלשלם וכן מפטור לחובה שאז פטור מקרבן שבועת הפקדון כדמפרש ואזיל במתני' דלקמן:
נושא שכר. שומר בשכר. נשבע על הכל. שלא פשע:
מתני' ארבעה שומרין הן. ודיניהן שלשה:
אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. שְׁמָרָהּ. דִּלֹא כֵן מַה נָן אָֽמְרִין. שְׁמָרָהּ. לֹא בָטְלֵיהּ. 39b הִיא בַּעַל בַּעַל. מַה בַּעַל שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מַשְׁמִיט אַף כָּאן מַשְׁמִיט. דְּבָרִים שֶׁהֵן מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ. וְשֶׁאֵין מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ לֹא אוֹתוֹ וְלֹא שְׁבוּעָתוֹ. כָּל שֶׁשְּׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ מְשַׁמֶּטֶת שְׁבוּעָתוֹ. וְכָל שֶׁאֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת שְׁבוּעָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כל ששביעית משמטתו. ותניא נמי הכי בתוספתא פ''ח דשביעית דכל שהשביעית משמטת את החוב משמטת ג''כ השבועה וכל שאין שביעית משמטת את חובו אינה משמטת שבועתו וכי תנן במתני' השביעית משמטת את השבועה בשבועה שבאה מחמת חוב הלואה כגון הודה במקצת וכה''ג:
דברים וכו'. ודחי לה הש''ס דהאי מילתא דרב שמואל מעיקרא ליתא דאין הכתוב מדבר אלא בדברים שהן משה ידו שהן ע''י הלואה ולאפוקי שומרין ושותפין וכה''ג שאין החוב ע''י הלואה אין השביעית משמטתו לא את החוב ולא את שבועתו:
היא בעל בעל. כלומר היינו בעל דכתיבא גבי שבועת ונקרב בעל הבית אל האלהים. והיינו בעל דכתיבא גבי שביעית שמוט כל בעל משה ידו וא''כ אמאי לא נילף בג''ש מה בעל שנאמר להלן משמט אף כאן משמט וכלומר דכל טענה ואפי' יהיה מחמת שומרין וכה''ג למה לא תשמטנה שביעית הרי עכ''פ עברה עליו שביעית בשעה שהי' החוב זה עליו:
דלא כן מה אנן אמרין שמרה לא בטלוה. דאי לא תימא הכי אלא דאמרת אם עדיין היה שומר בשביעית לא בטליה שביעית לשבועתו שהרי עדיין לא נתחייב בה עד אחר שביעית קשיא:
שמרה. אהא דקתני והשביעית משמטת את השבועה קאי וקס''ד דרב שמואל דאהני דלעיל קאמר אשבועת השותפין וכן שבועת השומרין דג''כ שבועות מספק היא ודמיא להנך בזה אלא דשל תורה הן והיינו דקאמר שמרה כלומר ששמרה גם בשביעית ועברה עליו שביעית כשהוא עדיין שומר לזה או שותף ואפ''ה השביעית משמטת שבועתו דלא תימא דוקא בשעברו ימי שמירתו או שותפותו מקודם שביעית וכבר נתחייב לו שבועה בהא הוא דאמרינן דהשביעית משמטת אבל אם עברה עליו שביעית בעודנו שומר או שותף ואח''כ נתחייב לו שבועה אין השביעית משמטתה קמ''ל דאע''ג דלא נתחייב בשבועה בשעת השמיטה אפ''ה עיקר טענתו הוא דמשמטת והרי עברה עליו שביעית וכדמסיק להוכיח דבריו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source