Vayedaber

Shvouoth

Daf 35b

משנה: הַנִּגְזָל כֵּיצַד הָיוּ מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ לְמַשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. אָמַר לוֹ תֵּן לִי כֵּילַי שֶׁנָּטַלְתָּה וְהוּא אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָייָה. כֵּיצַד אָמַר לוֹ שְׁנֵי כֵילַיי נָטַלְתָּה וְהוּא אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא אֶחָד׃

Traduction

Celui auquel on a enlevé ce qui lui appartient, est dans la même catégorie. Par exemple, il y a des témoins attestant qu’un homme est entré dans la maison de son débiteur pour y faire des saisies sans autorisation; le débiteur dit: ''tu as pris mes effets'', et l’autre dit n’avoir rien pris; le propriétaire prêtera serment qu’on lui a enlevé ses effets, pour se les faire payer. R. Juda dit: ici, comme dans le cas de l’ouvrier, il ne peut se faire payer en prêtant serment que si son adversaire avoue devoir une partie de la réclamation, par exemple si le propriétaire réclame deux effets, et le défendeur avoue en avoir pris un (149)''Le défendeur devrait, d'après la loi biblique, prêter serment pour ne payer qu'un des effets; mais les docteurs ont déféré ce serment au propriétaire duquel on a enlevé ses effets.''.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ומישכנו שלא ברשות. שלא ברשות בעלים ושלא ברשות ב''ד וכגון שראהו עדים שנכנס לבית חבירו ואין בידו כלום ויצא משם וכלים תחובים לו תחת כנפיו:

הרי זה נשבע ונוטל. שהרי הדברים מוכיחים שהעדים מעידים שמשכנו שלא ברשות והוא שטוען הב''ה במידי דאמיד ביה או שהוא אמיד שמפקידין אצלו דברים שהוא טוען אבל בלאו הכי לאו כל כמיניה לישבע וליטול אלא ישבע הנתבע היסת ונפטר:

הלכה: הַנִּגְזָל כֵּיצַד כול'. לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. לֹא לְתוֹךְ חֲצֵירוֹ. לְמַשְׁכְּנוֹ. לֹא מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. וּבִלְבַד בָּעֵדִים. נִכְנְסוּ שְׁנַיִם לְמַשׁכְּנוֹ. יָבֹא כְהָדָא. יָצָא חָבוּל מִבֵּין שְׁנֵיהֶן. שְׁנֵיהֶן רְאוּיִין לְמַשְׁכְּנוּ. וּמַה חֲמֵי לֵיהּ. בְּשֶׁרָאוּ שְׁנַיִם חוֹבְטִין לִיהּ בְּמַקְלוֹת.

Traduction

S’il est prouvé qu’un homme est entré dans ''sa maison'', non dans sa cour, ''pour y faire une saisie'', non dans un autre but, le propriétaire jurera et se fera payer. Toutefois, dit R. Isaac, il faut que des témoins aient vu entrer le voleur. Si 2 personnes sont entrées chez quelqu’un pour opérer une saisie, le propriétaire sera-t-il aussi cru pour faire valoir son droit? On peut le savoir de ce qu’il est dit: Si l’on atteste avoir vu quelqu’un entrer avec son prochain à l’état sain et sortir de chez lui blessé, sans qu’il y ait eu d’autre individu avec eux, le blessé est fondé à réclamer un dédommagement (il en sera de même pour le propriétaire saisi par deux hommes). Toutefois, on peut dire qu’il y aune différence dans la saisie faite par deux hommes (en ce que chacun a pu opérer pour son propre compte, de sorte que le volé pourrait arguer contre chacun d’eux à part). —A quoi bon d’ailleurs distinguer entre le volé et le blessé? Même ce dernier peut arguer contre deux hommes, si les témoins attestent les avoir vus tous deux frappant le blessé à coups de bâtons (de même le volé peut l’avoir été par eux).

Pnei Moshe non traduit

גמ' לתוך ביתו. הוא דנשבע ונוטל משום דמסתמא כל מה שיש לאדם בבית הוא דמניח ליה אבל לא לתוך חצירו אם לא נכנס זה אלא לתוך חצירו וטוען עליו כלים שאין דרכן להניחם בחצר בזה לא אמרו דבה''ב נשבע ונוטל:

למשכנו. ודוקא שאומר שלמשכנו הוא נכנס אבל לא אם נכנס לביתו לדבר אחר:

ובלבד בעדים. שראוהו עדים שנכנס וראוהו יוצא וכלים תחת כנפיו:

נכנסו שנים למשכנו. בעיא היא אם שנים שנכנסו למשכנו שלא ברשות מהו שיהא בה''ב נאמן לטעון עליהן:

ייבא כהדא. נפשוט להא מדינא דחובל דתניא בברייתא יצא חבול מבין שניהן דוקא במעידין שנכנס לתוך ידו שלם ויצא כשהוא חבול ואין עמהן אחר יצא אם היה אחר שם וזה יוצא חבול מבין שניהן אין הנחבל יכול לטעון דאיכא למיחש שזה הנחבל אמר לזה לחבול בו כדי להתרעם על האחר וה''ה גבי נגזל אם שנים נכנסו למשכנו:

שניהם ראוין למשכנו. כלומר דדחי לה הש''ס דשאני הכא ששניהם ראוין הן למשכנו כל אחד ואחד בשביל עצמו והלכך אם הוא בענין שראו עדים אותן וכדרך שאמרו בנגזל נאמן הנגזל לטעון על שניהם:

ומה חמי ליה. ומהדר הש''ס בתמיה דמה ראית לחלק בכך בין נגזל לנחבל דאי בכה''ג גם בנחבל משכחת לה שיכול לטעון על שניהם כגון שראו עדים שנים חובטין עליו במקלות ויצא חבול מבין שניהם ואנן לא קאמרינן אלא דאם יש עוד אחד עמהן אינו יכול לטעון על זה שהוא טוען עליו ומטעמא דאמרן וה''ה בנגזל נמי הכי דאם הוא טוען על שניהן בהא ודאי דינם כדין אחד שנכנס למשכנו בכל חילוקי הדינים אלא דאם הוא טוען על אחד מהן שנטל כליו בהא איכא למימר דהואיל ויש אחר עמו לא היה נוטל בפני זה שזה הוא יכול להעיד כמה נטל:

רָאוּהוּ זוֹרֵק צְרוֹרוֹת וְנִמְצְאוּ שָׁם כֵּלִים שְׁבוּרִין נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה.

Traduction

Si des témoins disent avoir vu quelqu’un jeter des cailloux dans une maison où les vases ont été brisés, le propriétaire a droit au remboursement de la valeur sans jurer;

Pnei Moshe non traduit

ראוהו. עדים זורק צרורות לתוך ביתו של חבירו ונמצאו שם כלים שבורין בהא נוטל בה''ב בלא שבועה שברור הדבר שמחמת זריקתו נשתברו הכלים:

מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן אָמַר. אֲפִילוּ לֹא יָדַע. וְהָכָא אָמַר. עַד שֶׁיֵּדַע. תַּמָּן עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ כְעֵין שְׁבוּעַת תּוֹרָה אֲפִילוּ שְׁבוּעַת תּוֹרָה לֹא יָדַע. 35b בְּרַם הָכָא עַל יְדֵי שֶׁהֵן כְּעֵין שְׁבוּעַת תּוֹרָה.

Traduction

– Est-ce que R. Juda (exigeant dans la Mishna un ''aveu partiel'') se contredit? —Plus loin (§ 6) il dit qu’en cas de contestation pour la livraison de fruits, même lorsqu’on ignore de quel côté est la probabilité, le propriétaire jurera et se les fera livrer, tandis qu’ici en raison de l’aveu partiel le demandeur jure et se fait payer? Plus loin, comme il n’y a pour ainsi dire pas de serment légal possible (en raison du litige complet), l’ignorance fait prédominer le droit du propriétaire qui jure et prend; tandis qu’ici il y a un serment légal en raison de l’aveu partiel possible, et le serment sera transféré du propriétaire au salarié qui jurera et prendra.

Pnei Moshe non traduit

מחלפה שיטתיה דר' יהודה. אדר' יהודה במתני' קאי דקאמר עד שתהא שם מקצת הודאה דס''ל דלא עבדו רבנן תקנתא לשכיר אלא במקום דאיכא הכא שבועה מדאורייתא על הבה''ב כגון שהודה במקצת דמן התורה הוא נשבע ונפטר ושדיוה רבנן אשכיר שיהא השכיר נשבע ונוטל ומטעמא דלעיל אבל בכופר בכל שאומר לו נתתי לך כל שכרך דליכא שבועה דאורייתא לא תקינו רבנן שיהא השכיר נשבע ונוטל וקשיא דר' יהודה אדרבי יהודה דהא אשכחן דקאמר בעלמא אפי' בדליכא שבועה דאורייתא איכא תקנתא דנשבע ונוטל:

תמן אמר אפי' לא ידע. לקמן במתני' גבי אמר לחנווני תן לי בדינר פירות וכו' דקתני בסיפא נתן לו את הדינר וא''ל תן לי הפירות אמר לו נתתים לך והולכתם לתוך ביתך ישבע חנווני ור' יהודה פליג וקאמר כל שהפירות בידו ידו על עליונה ואוקימנא התם דבקופה מונחת בין שניהן מיירי שאינן לא ביד חנווני ולא ביד הבעה''ב אלא מונחין בקופה ברשות הרבים ואין אחד מהן מוחזק בהן וקאמר ר' יהודה דלעולם בעה''ב נשבע ונוטל. והיינו אפילו לא ידע כלומר שלא ידוע לנו במי נוכל לתלות בו דטענתו הוי טענה ושיהא הוא הנשבע כמו המודה מקצת דטעמא דאמרה תורה שהוא נשבע משום דמסתמא אין אדם מעיז פניו בפני ב''ח והלכך הודה במקצת אלא דאישתמוטי אישתמיט להודות בכל עד דאית ליה לפרוע ולפיכך ישבע הוא והא גבי דין דחנווני אין כאן מקצת הודאה וליכא טענה דידיע לן דשייכא ביה שבועה דאוריית' ואפילו הכי קאמר רבי יהודה דבעה''ב הוא נשבע ונוטל ולא שיהא החנווני נשבע ונפטר:

והכא אמר עד שידע. עד שיהיה ידוע לנו בטענת בעה''ב דמן התורה היה הוא חייב לישבע כגון שהודה במקצת בהא הוא דתקינו רבנן שיהא השכיר נשבע ונוטל ומאי שנא הכא מדינא דחנווני ויש לפרש נמי עד שידע מלישנא עד שיודה הוא וכלומר שיודע במקצת החוב:

תמן על ידי שאינו כעין שבועת תורה אפי' לא ידע כצ''ל. והך שבועת תורה תניינא בטעות נדפס ואגב שיטפא הוא. וכלומר דשאני התם שאין כאן טענה כלל דשייכא למימר בה דליהוי כעין שבועת תורה דהא בצבורין ומונחין ברשות הרבים הוא דקאמר ר' יהודה כדלעיל וכדקאמר לקמן בהדיא והלכך מי יודה למי במקצת שהרי הפירות כולן מונחין לפנינו והם חלוקין עליהן זה אומר נתתי לך הדינר והרי הפירות אלו שלי הן וזה אומר כבר הולכת פירות שלך לתוך ביתך ופירות אלו שלי הן ומשום הכי קאמר ר' יהודה דהואיל והפירות צבורין ברשות הרבים הן הוי כמי שהפירות ביד בעה''ב וידו על העליונה והוא נשבע ונוטל:

ברם הכא על ידי שהן כעין שבועת תורה. כלומר אבל הכא דשייכא ביה מודה מקצת הלכך קאמר ר' יהודה דלא תקינו רבנן אלא בדאיכא טענה דהוה מצינן למימר שיהא כשבועת תורה ובעה''ב היה לו לישבע בהא הוא דאמרו דשקלינן השבועה מבעה''ב ושדינן ליה אשכיר:

מָהוּ לְגַלְגֵּל שְׁבוּעַת תּוֹרָה עַל שְׁבוּעַת תּוֹרָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מְגַלְגְּלִין שְׁבוּעַת תּוֹרָה עַל שְׁבוּעַת תּוֹרָה. שְׁבוּעַת תַּקָּנָה עַל שְׁבוּעַת תַּקָּנָה. שְׁבוּעַת תּוֹרָה עַל שְׁבוּעַת תַּקָּנָה. שְׁבוּעַת תַּקָּנָה עַל שְׁבוּעַת תּוֹרָה. תַּמָּן זֶה נִשְׁבָּע וְזֶה מְשַׁלֵּם. בְּרַם הָכָא זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. וְזֶה נִשְׁבָּע וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם.

Traduction

A celui qui est déjà soumis au serment rabbinique, peut-on déférer le serment légal? On peut résoudre cette question de ce qu’il est dit: on peut ajouter un serment légal à un autre analogue ou un serment rabbinique à un autre, et de même ajouter le serment légal à la suite du serment rabbinique ou l’inverse. Toutefois, fut-il observé, on comprend l’analogie entre 2 serments légaux qui supposent tous deux la dispense de paiement, ainsi que celle entre 2 serments rabbiniques déférés pour autoriser de prendre l’objet en litige, tandis qu’on ne saurait expliquer de même le revirement d’un serment légal en un serment rabbinique ou l’inverse, vu qu’il ne se ressemblent pas en leurs effets.

Pnei Moshe non traduit

מהו לגלגל שבועת תורה על שבועת תקנה גרסינן. מי שנתחייב בשבועת התקנה שתקנו חכמים אם יכול לגלגל עליו טענה ששבועת התורה עליה:

נישמעינה מן הדא. ברייתא דקתני מגלגלין וכו' שבועת תקנה על שבועת תקנה. וכן נמי אמרינן דמגלגלין שבועת התורה על שבועת התקנה או איפכא דכיון דשייכא גילגול בשבועת התקנה כמו בשבועת התורה ה''ה דמגלגלין בשבועות מזו לזו:

תמן. ודחי לה הש''ס תמן בשבועת התורה זה נשבע ואינו משלם וכן שבועה אחריתא שמגלגל עליו שבועת התורה מנשבע ואינו משלם הוא דאין שבועת התורה אלא באינו משלם וכן בשבועת התקנה על שבועת התקנה דשתיהן נשבע ונוטל הוא וכיון דדמין להדדי מגלגלין:

ברם הכא. אבל היאך נאמר הכא דמגלגלין שבועת התורה על של תקנה או איפכא זה נשבע ונוטל הוא וזה נשבע ואינו משלם הוא וכיון שאינן דומות זו לזו איכא למימר דאין מגלגלין:

Shvouoth

Daf 36a

משנה: וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה כֵּיצַד אַחַת שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְאַחַת שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וַאֲפִילּוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא. הָיָה אֶחָד מֵהֶן מְשַׂחֵק בַּקּוּבְיָא מַלְוֶה בָרְיבִּית מַפְרִיחַ יוֹנִים וְסוֹחֵר שְׁבִיעִית שֶׁכְּנֶגְדּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. הָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲשׁוּדִין חָֽזְרָה שְׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יַחֲלוֹקוּ׃

Traduction

Celui dont l’adversaire est suspect de prêter un faux serment en ce cas, soit que celui qui devrait prêter un serment ait été convaincu de faux, soit qu’il ait été frappé d’incapacité judiciaire, est comme les joueurs de cubes, les prêteurs à usure (152)Sanhedrin 2, 3., ceux qui font des paris en faisant voler des pigeons, ou ceux qui trafiquent des produits de la 7e année: si l’une de ces personnes a un procès dans lequel elle devrait prêter serment pour être acquittée, on défère le serment à la partie adverse qui le prêtera pour se faire payer. Si les deux parties sont suspectes, le serment retourne où il était. C’est l’opinion de R. Josué. R. Meir dit que la somme de la réclamation est partagée entre les deux parties.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ואפי' שבועת שוא. לא מיבעיא שבועת עדות ושבועת הפקדון דאית בהו כפירת ממון דהוי רע לשמים ורע לבריות אלא אפי' שבועת שוא דאינו אלא רע לשמים. ושבועת ביטוי לא קתני דאי בלהבא כגון אוכל ולא אוכל איכא למימר דכיון דכי אשתבע קושטא אשתבע שבדעתו היה לקיימו אלא שאח''כ כפאו יצרו ועבר עליה והלכך אינו חשוד בכך על השבועה ואי בלשעבר אכלתי ולא אכלתי הרי הוא בכלל שבוע' שוא שהרי בשעה שנשבע יצא השקר מפיו ותנא שבועת שוא וכל שבועה שלעבר דדמי לה:

היה אחד מהן משחק בקוביא. תנא פסולי דאורייתא וקתני פסולי דרבנן:

ומפריחי יונים. אם תקדים יונך ליוני והיינו משחק בקוביא אי נמי שמגדל יונה המלומדת להביא יונים ממקום אחר לבית בעליה ויש בהן גזל מפני דרכי שלום:

וסוחרי שביעית. עושים סחורה מפירות שביעית והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה:

חזרה שבועה למקומה. פליגי בה בפירושא בגמרא:

משנה: הַנֶּחְבָּל כֵּיצַד הָיָה מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ יָדוֹ שָׁלֵם וְיָצָא חָבוּל וְאָמַר לוֹ חָבַלְתָּה בִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָייָה. כֵּיצַד אָמַר לוֹ חָבַלְתָּ בִי שְׁתַּיִם וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי אֶלָּא אַחַת׃

Traduction

De même le blessé; p. ex., s’il y a des témoins qu’un homme était bien portant en entrant chez quelqu’un, et en est sorti blessé; cet homme dit à l’autre: ''c’est toi qui m’as blessé'', et l’autre le nie. Le blessé prêtera serment pour se faire payer à raison de sa blessure. R. Juda met encore ici la condition d’un aveu partiel du défendeur; p. ex., le blessé dit: ''c’est toi qui m’as fait les deux blessures'', et l’autre dit qu’il n’en a fait qu’une.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הרי זה נשבע ונוטל. ודוקא שהחבלה היא במקום שאפשר הוא שחבל בעצמו בהא הוא דצריך שבועה אבל במקום שאינו יכול לעשות בעצמו כגון שהיתה נשיכה בין כתפיו ואין שם אחר שנוכל לומר שמא אמר להאחר שיעשה בו חבלה כדי שיתרעם על זה נוטל בלא שבועה:

הלכה: הַנֶּחְבָּל כֵּיצַד כול'. רִבִּי יְהוּדָה הָיָה קוֹרֵא חֲבָטִי. כָּל זְמַן שֶׁהֵן חוֹכְכִין זֶה בָזֶה הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. הָיָה נָשׁוּךְ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִישּׁוֹךְ עַצְמוֹ נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה. לְאַחַר זְמָן זֶה אוֹמֵר. חָבַלְתָּ בִּי. וְזֶה אוֹמֵר. לֹא חָבַלְתִּי. הֲרֵי זֶה כִשְׁאָר הַטַּעֲנוֹת.

Traduction

R. Juda dit (151)''Tossefta à ce, ch. 6; Cf. Tossefta à Baba Qama ch. 9.'': il y a lieu parfois d’attribuer au blessé lui-même la plaie qu’il s’est faite, pendant qu’il luttait avec son prochain (en s’écorchant au mur); en ce cas, il faut jurer que ce n’est pas pour avoir droit au dédommagement (sous peine de refus). S’il est mordu à une place du corps où l’on ne peut pas se mordre soi-même, le blessé a droit au paiement sans jurer. Hors de là (à défaut d’attestation), lorsque la contestation se base sur l’affirmation de chacun, dont l’un déclare avoir été blessé par son prochain, et ce dernier le nie, on se trouve ne présence d’un litige ordinaire (le défendeur jurera que ce n’est pas lui et sera acquitté).

Pnei Moshe non traduit

גמ' ר' יהודה היה קורא חבטי. בתוספתא פ''ו וכתובה היא יותר נכונה בתוספתא דב''ק פ''ט ר' יהודה היה קורא אותם הנחכח. כלומר דינא דמתני' הוא מפרש שהיה קורא לנחבל הזה ואמר עליו דלפעמים הוא הנחכח בעצמו והיינו לומר דדוקא כל זמן שהן חוככין זה בזה ואפשר שמחמת שלא הרגיש זה נתחכך מאליו בכותל ועלתה בו חבלה זו או מעצמו עשה בו בהא הוא דאמרינן דהרי זה נשבע ונוטל ואם אינו נשבע אינו נוטל:

היה נשוך. אבל אם היה נשוך במקום שברור הוא שאינו יכול לישוך בעצמו כדפרישית במתני' נוטל בלא שבועה:

לאחר זמן. כמו מכאן ואילך כלומר אם במקום שאין שם עדים מעידין שנכנס שלם ויצא חבול אלא הם טוענין זה עם זה חבלת בי והלה אומר לא חבלתי הרי זה כשאר הטענות ונשבע הנתבע היסת ונפטר:

36a מָהוּ מִיטְעֲנִינֵיהּ מִילִּין מַפְלִגִין. ייָבֹא כִדְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בַּר נַשׁ עֲתִיר גַּו שׁוּקָא וּמִסְכֵּן גַּו בֵּיתָא. עֲתִיר גַּו בֵּיתָא וּמִסְכֵּן גַּו שׁוּקָא. יֵ֣שׁ מִ֭תְעַשֵּׁר וְאֵ֣ין כֹּ֑ל מִ֝תְרוֹשֵׁ֗שׁ וְה֣וֹן רָֽב׃ רִבִּי בָּא מִשְׁתָּעֵי. עוֹבְדָא הֲוָה בָאֲרִיסֵיהּ דְּבַר זִיזָא דְּאַפְקִיד גַּבֵּי חַד בַּר נַשׁ לִיטְרָא דְהַב. מִית בַּר זִיזָא וָאֲרִיסֵיהּ דְּבַר זִיזָא. אֲתַא עוֹבְדְא קוֹמֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. אָמַר. וּמָאן לֵימָא לָן דְּכָל מַה דַהֲוֵי לָאֲרִיסֵיהּ דְּבַר זִיזָא לָאו דְּבַר זִיזָא אִינּוּן. יִתְייְהָבוּן לִבְנוֹי דְּבַר זִיזָא. אֲתוֹן בְּנוֹי דְּבַר זִיזָא. אֲמַר. יִסְבּוֹן בְּנִין רַבְרְבִין פַּלְגָּא וּמִן דַּקִּיקִין רַבּוֹן יִסְבּוֹן פַּלְגָּא. דְּמָךְ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. אֲתַא עוֹבְדְא קוֹמֵי רִבִּי חִייָה רוֹבָה. אֲמַר. אִין מֵהָדָא לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. אִית בַּר נַשׁ דְּלָא בָעֵי מְפַרְסֵם נַפְשֵׁיהּ. יִתְייְהָבוּן לִבְנוֹי דָּאֲרִיסָא. אֲמַר לֵיהּ מָרֵיהּ דְּפִיקָּדוֹנָא. כְּבָר יְהָבִית פַּלְגָּא. אֲמַר לֵיהּ. מַה שֶׁנָּתַתָּ עַל פִּי בֵית דִּין נָתַתָּה. וּמַה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן עַל פִּי בֵית דִּין אַתָּה נוֹתֵן. מָהוּ דְייֵמְרוּן בְּנֵי אֲרִיסָא לִבְנֵי בַּר זִיזָא. הָבוּ לָן מַה דִנְסַבְתּוֹן. יָֽכְלִין מֵימַר לוֹן. מַה שֶׁנַּעֲשָׂה עַל פִּי בֵית דִּין נַעֲשָׂה. מָהוּ דְיֵימְרוּן דַּקִּיקַייָא לְרַבְרְבַייָא. נַחֲלוֹק עִמְּכוֹן. יָֽכְלִין מֵימַר לוֹן. מְצִיאָה מָצָאנוּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. אֵין בֵּין רַבְרָבַייָא לְדַקִּיקַייָא אֶלָּא כְמִי שֶׁנִּיתָּן לָהֶן מַתָּנָה.

Traduction

peut-il aussi réclamer du même individu des objets sur l’estimation desquels on est en désaccord? On suivra en cela l’avis de R. Yohanan qui dit: tel homme se dit riche au dehors et il est pauvre chez lui, ou pauvre au dehors et riche chez lui, selon ces mots (Pr 13, 7): Il se dit riche et n’a rien, tel se dit pauvre et a beaucoup de biens (On ne laisse donc pas l’intéressé fixer lui-même l’estimation douteuse) (150)Suit un passage traduit en (Baba Qama 6, 6). -.

Pnei Moshe non traduit

מהו מיטעניניה מילון מפלגן. אם יכול בעה''ב לטעון עליו דברים המופלגים מכלי חפץ שאין הוא אמוד בהן. ופשיט לה דאתייא כהאי דאמר ר' יוחנן דלא אזלינן הכא בתר אומדנא לפי שלפעמים עושה אדם עצמו עשיר בפני הבריות ואינו כן ועני הוא בתוך ביתו ומראה ומתפאר בפני אחרים בדברים שאינן שלו וכן להיפך שיש לו הון רב בביתו ואינו רוצה להתפרסם ומראה עצמו כעני בפני הבריות לקיים יש מתעשר וגו':

עובדא הוה באריסיה דבר זיזא וכו'. גרסינן להא לעיל פ' הכונס בהלכה ו' ושם מפורש:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source