Shvouoth
Daf 32b
משנה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבְרוֹ עַל הַמִּשְׁכּוֹן וְאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן אָמַר לוֹ סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה פָּטוּר. סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁלשָׁה דִינָרִים הָיָה שָׁזֶה חַייָב. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה פָּטוּר. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְחֲמִשָּׁה דִינָר הָיָה שָׁוֶה חַייָב. וּמִי נִשְׁבָּע מִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ שֶׁמָּא ייִשָּׁבַע זֶה וְיוֹצִיא הַלָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן׃
Traduction
Un homme a prêté à un autre de l’argent sur un gage, et le gage est perdu. Le créancier dit alors qu’il a prêté un selà, et que le gage ne valait qu’un sicle; le débiteur dit que le gage valait un selà, et que par conséquent il ne lui doit rien; dans ce cas, il n’y a pas de serment dû. Mais si le créancier dit qu’il a prêter un selà et que le gage ne valait qu’un sicle, mais le débiteur dit que le gage valait 3 dinars, de sorte qu’il ne lui doit qu’un dinar, il y a serment. Si le débiteur dit avoir emprunté un selà, et que le gage valait 2 selà, mais le créancier dit que le gage n’en valait qu’un, qu’en conséquence il ne doit rien au débiteur, il n'y a pas de serment. Mais si le débiteur dit qu’il a emprunté un selà et que le gage en valait deux, et le créancier dit qu’il ne valait que 5 dinars, et que par conséquent il ne doit au débiteur qu’un dinar, le serment est dû. Qui prête serment? Celui qui a pris le gage; car si l’autre prêtait serment, il serait à craindre que celui-ci ne montre ensuite le gage pour convaincre son adversaire de faux (et le faire frapper d’incapacité judiciaire (137)Selon Rashi, ce serait immérité, car il aurait pu se tromper dans l'appréciation du gage.).
Pnei Moshe non traduit
מתני' המלוה את חבירו על המשכון. דנעשה עליו שומר שכר כדתנן פ' השוכר את האומנין ולא שנא משכנו בשעת הלואתו ולא שנא משכנו שלא בשעת הלואתו ואם היה המשכון כנגד החוב ואבד או נגנב יצא משכנו בחובו ואין להם זה על זה כלום ואם החוב יתר על המשכון משלם הלוה למלוה מה שהי' החוב יותר ואם המשכון יותר על החוב משלם מלוה ללוה המותר ואם נאבד באונס ששומר שכר פטור הוא גם המלוה פטור ונשבע שבאונס נאבד וגובה כל החוב:
ושקל. חצי סלע היה שוה:
ושלשה דינרין היה שוה חייב. שהרי הודה הוא במקצת הטענה שהסלע שוה ארבעה דינרין וכיון שהלוה חייב לישבע כמה היה שוה המשכון שלו והמלוה חייב ג''כ לישבע על המשכון שאינו ברשותו ואע''פ שמשלם דמיו משום דחיישינן שמא עיניו נתן בו ב''ד משביעין את המלוה תחלה שאין המשכון ברשותו ואח''כ משביעין את הלוה כמה היה שוה:
שמא ישבע זה. הלוה תחילה ולא דקדק בשומא ויוציא המלוה את המשכון ונמצא שם שמים מתחלל דשבועת הלוה ימצא לבטלה. והא דתנינן בסיפ' מי נשבע מי נשבע תחילה קאמר:
מי שהפקדון אצלו. המלוה שהיה המשכון אצלו ונשבע שאין המשכון ברשותו:
הלכה: אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. זֶה אוֹמֵר. מְנוֹרָה גְדוּלָה. וְזֶה אוֹמֵר. מְנוֹרָה קְטַנָּה. חַייָב. דִּתְנָן. אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּידָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּינְיָין. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. תִּיפְתָּר בִּמְנוֹרָה שֶׁלְּחוּלְיוֹת. 32b זֶה אוֹמֵר. אֵזוֹר גָּדוֹל. וְזֶה אוֹמֵר. קָטוֹן. תַּנֵּי רִבִּי חִיָּה וְלָא יָדְֽעִין מַה תַנֵּי. אִין תֵּימַר חַייָב. מַתְנִיתָא פְלִיגָא. דִּתְנָן. אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּידָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּינְיָין. אִין תֵּימַר פָּטוּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא. דִּתְנָן. זֶה אוֹמֵר. גָּדוֹל. וְזֶה אוֹמֵר. קָטוֹן. ייִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁהַקָּטָן מָכָר. זֶה אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. וְזֶה אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. יַחֲלוֹקוּ׃
Traduction
R. Hanina dit: si le demandeur réclame un grand candélabre, et le défendeur dit n’avoir à lui qu’un petit candélabre, il est soumis au serment. Pourtant la Mishna dit: ''On ne jure que si la réclamation est précise par la mesure, le poids, ou le nombre''? (Or, si l’aveu porte sur un candélabre plus petit, n’est-ce pas d’une autre sorte)? On peut expliquer, répond R. Aba b. Mamal, qu’il s’agit d’un candélabre à plusieurs compartiments (de sorte qu’en les défaisant, c’est le même objet, mais plus petit). Le demandeur réclame une grande ceinture, et le défendeur avoue en avoir une petite; c’est un point professé par R. Hiya, mais nous ne savons plus si en ce cas le défendeur est condamné à jurer, ou non. Or, si l’on suppose qu’il y a condamnation, on peut opposer notre Mishna, de laquelle il résulte que le serment est seulement obligatoire pour ce qui a une mesure, ou un poids, ou un nombre, ce qui n’est pas le cas pour la ceinture avouée? Si l’on admet au contraire, que le défendeur est absous, on peut objecter qu’il est dit dans une autre Mishna (136)(Baba Metsia 8, 4): ''Si au moment de la cession d’un esclave sur deux que le propriétaire a, l’acheteur prétend avoir acquis le plus grand, et le vendeur dit avoir cédé le plus petit, le vendeur est tenu de soutenir son assertion par serment; s’ils ignorent tous deux quel a été leur choix, ils se partageront le montant du litige'' (or, si pour la ceinture en litige on est dispensé de jurer, c’est le contraire à la règle de cette Mishna, qui impose le serment en un cas semblable).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מנורה גדולה יש לי בידך וזה אומר אין לך בידי אלא מנורה קטנה חייב:
דתנן. כלו' והא דתנן אין נשבעין וכו' וצריך זה שיודה לו ג''כ דבר שבמדה וכו' ממה שטענו וא''כ קשיא על ר' חנינא דאמר אם הודה לו במנורה קטנה חייב הא לא הוי ממין הטענה ממה שטענו דבר שבמדה:
תיפתר. הא דר' חנינא במנורה של חוליות שיכול לפרק ולעשות מן הגדולה קטנה והוי הודאה ממין הטענה:
זה אומר אזור גדול. יש לי בידך וזה הודה לו באיזור קטן בהא אשכחן דתני ר' חייא מידי בהאי דינא אבל לא ידעין מה תני בה אם לחיוב או לפטור ומשום דקשי' לן אתרווייהו כדמסיק ואזיל:
אין תימר. אי תימא דחייב תני בה קשיא ממתני' דידן דקתני אין נשבעין וכו' והכא לא הוי הודאה זו ממה שטענו ואמאי חייב ואי תימא דפטור קאמר בה קשי' ממתני' דב''מ:
דתנן. פ' השואל היו לו שני עבדים ומכר לו א' מהן הלוקח אמר גדול לקחתי והמוכר אמר קטן מכרתי ישבע המוכר וכו' ועל כרחך דמיירי שטוען עבד בכסותו דאי לאו הכי אין נשבעין על העבדים אבל בכסותו שפיר הוא דע''י שנתחייב שבועה על הכסות נשבע גם על העבד ע''י גלגול והא הכא הוי כאזור גדול ואזור קטן דזה טוענו עבד בכסות גדול וזה הודה לו עבד בכסות קטן וקתני ישבע וא''כ אי תני ר''ח פטור האי מתני' פליגא עליה:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נֶאֱמָן הַמַּלְוֶה לוֹמַר. עַד כְּדֵי הַמַּשְׁכּוֹן הִלְוִיתִיךָ. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. אַף הַלֹּוֶה נֶאֱמָן. דְּתַנִּינָן. סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה. וְהַלָּה אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה. פָּטוּר. חַד בַּר נַשׁ קָם עִם חַבְרֵיהּ בַּשּׁוּקָא. אֲמַר לֵיהּ. תְּרֵין דֵּינָרִין לְי בְיָדָךְ וּמַשְׁכּוֹנָךְ שֲׁוִי תְּרֵין דֵּינָרִין. אֲמַר לֵיהּ. חַד דֵּינָר נָא בְעֵי לְמִיתַּן לָךְ וּמַשְׁכּוֹנִי טַב תְּרֵין דֵּינָרִין. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי דַייָנֵי נַהַרדֵּעָא. אָֽמְרֵי. כֵּיוָן דְּכָל עַמָּא מוֹדוּ דְמַשְׁכּוֹנָא טַב תְּרֵין דֵּינָרִין אוֹחְרָנָא יֵיתֵי עֲלוֹי שַׂהֲדֵי. וְלֹא שְׁמַע דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נֶאֱמָן הַמַּלְוֶה עַד כְּדֵי הַמַּשְׁכּוֹנוֹ.
Traduction
R. Yohanan dit que l’on croit le prêteur disant avoir prêté une somme équivalente au gage. La Mishna indique que l’on croit aussi l’emprunteur, puisqu’elle dit: ''Le créancier dit avoir prêté un selà lorsque le gage ne valait qu’un sicle; le débiteur réplique que le gage valait un sicle et qu'en conséquence il ne doit rien en ce cas, nul serment n’est exigible (138)Donc, on ajoute toi à chacun, soit au créancier, soit au débiteur, en tant qu'il s'agit de la défense de leurs droits, sans réclamer une restitution à l'adversaire.'' Ainsi, un homme rencontrant son prochain sur la voie publique lui dit: tu me dois deux dinars, et le gage que j’ai à toi en vaut autant; sur quoi le débiteur répond: je n’ai qu’un dinar à te payer, bien que mon gage vaille le double. Le litige fut soumis aux juges de Nehardea, et ils décidèrent ceci: comme tous deux sont d’accord que le gage vaut deux dinars, au dernier (au créancier) il appartient de prouver par témoins qu’il a prêté plus d’un dinar admis par le débiteur. Ces juges n’ont donc pas appris l’avis de R. Yohanan disant d’ajouter foi au créancier qu’il lui est dû autant que vaut le gage. Un autre homme rencontrant son prochain sur la voie publique, lui enlève son surtout labanon, et lui dit: je ne te le rendrai que lorsque tu m’auras remboursé mon dû. Le litige fut soumis à Samuel: rends-lui d’abord son surtout, puis plaide contre lui. —Est-ce que Samuel agissant ainsi adopte l’avis des juges de Nehardea, opposés à celui de R. Yohanan qui dit de croire le créancier jusqu’à l’équivalent de son gage? —Il y a une distinction à noter: au premier fait cité, soumis aux juges de Nehardea, il s’agit de quelqu’un possédant déjà un gage (on croit alors le prêteur), tandis qu’au second cas le prêteur ne possédait pas de gage (il doit donc rendre ce qu’il a ravi, sauf procès).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר רבי יוחנן נאמן המלוה לומר. עד כדי שיווי המשכון הלויתיך ולא פחות ור' יוחנן קמ''ל אפילו לא נאבד המשכון נאמן לטעון עליו כדי דמיו:
מתניתא אמרה דאף הלוה נאמן. בכה''ג וכלומר דלאו דוקא קאמר ר' יוחנן מלוה אלא כל היכא דלא טעין חד מחבריה כלום כ''א כדי לפטור את עצמו הוא טוען כל א' מהן נאמן ואין חבירו יכול להוציא ממון ממנו:
דתנינן סלע הלויתיך עליו וכו'. כלומר דהא כי היכא דשמעינן מה דאמר ר' יוחנן דהמלוה נאמן לטעון עד כדי דמיו מסיפא דמתני' סלע הלויתני וכו' והלה אומר סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור דה''ה אם לא אבד המשכון והלוה טוען לא הלויתני עליו אלא כפי חצי שוויו או פחות מכדי שוויו והמלוה אומר כדי שוויו הלויתיך עליו דהמלוה נאמן לטעון כדי דמיו במה שיש בידו הכי נמי שמעינן מרישא דמתני' דלפעמים הלוה נאמן והיינו היכא שהמלוה טוען עליו יותר משיווי המשכון דכמו דאמרינן באבד המשכון דהלוה נאמן דסלע היה שוה ואינו צריך ליתן לו השקל שטוענו המלוה ה''נ אם לא אבד המשכון והמלוה טוען שהלוהו יותר מכדי שוויו נאמן הלוה לומר לא הלויתני עליו אלא בכדי שוויו ואינו יכול להוציא מיד הלוה מה שטוענו יותר:
קם עם חבריה בשוקא. וא''ל תהא זכור שאתה חייב לי שני דינרין כפי שיווי משכונך והשיב לו אנא לית חייב לך אלא חד דינר ומשכון שלי כבר אמרת בעצמך שהוא שוה שני דינרין:
כיון דכל עמא מודו. מכיון דשניהם מודים שהמשכון שוה שני דינרין:
אוחרנא. האחר וזהו המלוה צריך להביא עדים שהלוהו שני דינרין דהא בשיווי המשכון הודה הוא להלוה ובמה שהלוה מכחישו שלא הלוה לו אלא דינר אחד על המלוה להביא ראיה:
ולא שמע. ומתמה הש''ס וכי לא שמעי דייני דנהרדעי מה דאמר ר' יוחנן דאין הדין כן אלא דהמלוה הוא דנאמן לעולם לטעון עליו עד כדי שיווי המשכון שבידו:
חַד בַּר נַשׁ קָם עִם חַבְרֵיהּ בַּשּׁוּקָא וָאַרִים סְבִינְתֵיהּ. אֲמַר. לֵית הָדֵין סַדִּינָא נְפִיק מִן יָדִי עַד דְּתִתֵּן לִי מַה דְאִית לִי בְיָדָךְ. אֲתַא לְקַמֵּי שְׁמוּאֵל. אֲמַר לֵיהּ. הַב לֵיהּ סְבִינְתֵיהּ וִזִיל דּוֹן עִמֵּיהּ. מַה. שְׁמוּאֵל כְּדַייָנֵי נַהַרְדֵּעָא. אָֽמְרוּ. תַּמָּן הוּחְזָק הַמַּשְׁכּוֹן בְיָדוֹ. הָכָא לֹא הוּחְזָק הַמַּשְׁכּוֹן בְיָדוֹ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
וארים סבינתיה. הרים ונטל מעליו סדינו שהיה כרוך עליו ואמר אין הסדין הזה יוצא מתחת ידי עד שתתן לי כך וכך מה שיש לי בידך:
מה. ומתמה הש''ס מה זה וכי שמואל כדייני דנהרדעא סבירא ליה שצוה להחזיר לו הסדין ואח''כ ירד עמו לדין מה שיש לו עליו ואמאי אין הלה נאמן לטעון עליו עד כדי דמיו וכדר' יוחנן דלית הלכתא כדייני דנהרדעא:
Shvouoth
Daf 33a
33a שְׁמוּאֵל אָמַר. שֶׁאֵין הַשְּׁבוּעָה זָזָה מִבֵּינֵיהוֹן. אִם יִשְׁבַּע הַמַּלְוֶה הֲרֵי זֶה נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. וְאִם נִשְׁבַּע הָלֹוֶה. מוֹצִיא הַלָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן׃ מִי הוּא הַנִּשְׁבָּע. מִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ. רַב וְרֵישׁ לָקִישׁ אָֽמְרֵי עַל רֵישָׁא. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה. וְהַלָּה אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה. פָּטוּר. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו כול'. וְהַלָּה אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. רִבִּי בָּא רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב אָמַר. אַנְתְּ לֵית יְדַע אָהֵן יְדַע. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דיומא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. תַּמָּן אַתְּ אָמַר. לֵית אַתְּ יְדַע אָהֵן יְדַע. וָכָא אַתֲּ מַר הָכֵין. תַּמָּן יֵשׁ חִילּוּלּ שְׁבוּעָה. הָכָא לֵית חִילּוּלּ שְׁבוּעָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
אמרי. שאני הוא תמן בעובדא דדייני דנהרדעא דהוחזק המשכון בידו ונאמן הוא לטעון עליו עד כדי דמיו במיגו דנאנסו או במיגו דלקוח הוא בידי לפי הענין אבל הכא הרי זה לא הוחזק המשכון בידו אלא בפנינו הוא דחטפה ממנו בשוק הילכך אומרין לו תחזור לזה סדינו ואין אתה נקרא מוחזק בזה שחטפת ממנו לעין כל ומה שיש לך עליו תרד עמו לדין ויקוב הדין ביניכם:
שמואל אמר שאין השבועה זזה מביניהן. לפרושי מי נשבע דקתני במתני' קאמר ומפרש לה דאסיפא דרישא קאי סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני ושלשה דינרים היה שוה דחייב וקאמר מי נשבע לפי שיש כאן לומר דאין השבועה זזה עכ''פ מבין שניהם ואו זה או זה ישבע דמן הסברא הלוה הוא שישבע לפטור עצמו מן הדינר ואם המלוה ישבע הרי זה נשבע ונוטל ולא היה כאן מן הדין לומר דנשבע ונוטל הוא:
ואם ישבע הלוה. כלומר ואם נאמר דבאמת הלוה הוא שישבע לפטור כדינו אכתי חששא איכא הכא שמא אח''כ יוציא הלה את הפקדון להראות ששקר נשבע הלוה ונמצא שם שמים מתחלל:
מי הוא נשבע. כלומר הואיל ואמרת דאיכא למיחש להא הלכך שקלוה רבנן האי שבועה מן הלוה ואע''פ שהיה בדין שישבע הוא לפטור ושדיוה אמלוה וישבע ויטול:
רב וריש לקיש ארישא. וכן מפרשי רב ור''ל דארישא קאי והיינו סיפא דרישא כדאמרן:
סלע הלויתני עליו וכו'. דקתני במתני' דינו ובעי הש''ס והלה אומר איני יודע מהו דאם הלוה אומר סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והמלוה אמר איני יודע כמה היה שוה יותר ממה שהלויתיך עליו כיצד הוא הדין:
אנת לית ידע אהן ידע. אומרין לו אתה אינך יודע וחבירך זה הוא יודע וכיון שהודה שהיה שוה יותר אלא שאינו יודע כמה הוה ליה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם:
תמן את אמר. כלומר הכא במשכון את אמר זה אינו יודע שכנגדו יודע הוא ונוטל בלא שבועה:
וכא את אמר הכין. כלומר גבי מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דאמרת דפטור:
תמן יש חילול שבועה. גבי משכון השבועה חלה עליו לפי שהוא מחויב שבועה וכיון שאינו יכול לישבע משלם אבל הכא גבי מנה יש לי בידך והלה אומר איני יודע לית חילול שבועה כלומר אין שבועה חלה עליו ומשום הכי פטור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source