וּמְנַיִין שֶׁמִּצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה. אָמַר רִבִּי מָנָא. מָנוּ אוֹתָן חֲכָמִים שְׁנַיִם וּמָנוּ אוֹתָן אַרְבָּעָה. מַה שְׁנַיִם מִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה אַף אַרְבָּעָה מִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי אַבִּין. 2b אִם בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ מִצְטָרֵף לֹא כָל שֶׁכֵּן מִין בְּמִינוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וְהָיוּ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וְהָיָ֥ה. מְלַמֵּד שֶׁאֵינָן מִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה. תַּנֵּי חִזְקִיָּה. לְנִיגְעֵי צָרַעַת אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא לְנֶגַ֣ע צָרָ֑עַת. מְלַמֵּד שֶׁאֵין מִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה. אָמַר לוֹ. וְיֹאמְרוּ. מִקְּרוּם בֵּיצָה וּלְמַעֲלָה טָמֵא וּמִצְטָֽרְפִין. וְאַל יֹאמְרוּ. מַרְאו̇ת נְגָעִים שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה׃ אָמַר לוֹ. מְלַמֵּד שֶׁאֵינָן זֶה לְמַעֲלָה מִזֶּה. וִיהֵא זֶה לְמַעֲלָה מִזֶּה. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאת אוֹמֵר. הַכָּהֵא טָמֵא. וְהַכָּהֵא מִן הַכָּהֵא טָמֵא. וְהַתּוֹרָה אָֽמְרָה וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע. הַכָּהֶה טָמֵא אֲבָל הַכָּהֶה מִן הַכָּהֶא טָהוֹר. 3a וַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי חֲנִינָה. לִב' מְלָכִים וּב' אִיפַּרְבִין. מַלְכּוֹ שֶׁלָּזֶה גָּדוֹל מִמַּלְכּוֹ שֶׁלָּזֶה וְאִיפַּרְכּוֹ שֶׁלָּזֶה מֵאִיפַּרְכּוֹ שֶׁלָּזֶה. וְאֵין אִיפַּרְכּוֹ שֶׁלָּזֶה גָּדוֹל מִמַּלְכּוֹ שֶׁלָּזֶה. שְׁמוּאֵל אָמַר. לִשְׁנֵי מְלָכִים וּשְׁנֵי שַׁגְרִירֵיהֶן. מַלְכּוֹ שֶׁלָּזֶה גָּדוֹל מִמַּלְכּוֹ שֶׁלָּזֶה וְשַׁגְרִירוֹ שֶׁלָּזֶה מִשֶּׁלָּזֶה. וְאֵין שַׁגְרִירוֹ שֶׁלָּזֶה גָּדוֹל מִמַּלְכּוֹ שֶׁלָּזֶה. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רַב אָחָא בַּר אַחֲווָא. מֶלֶךְ וְרַב חֵילֵיהּ וְאַרְקַבֶּטָא וְרֵישׁ גָּלוּתָא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוּסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁאֵינָן זֶה לְמַעֲלָה מִזֶּה. אִם הַשְּׂאֵת שֶׁכָּהֵא מְן הַכָּהֵא שֶׁלָּהּ טָהוֹר יֵשׁ לָהּ מַרְאֶה שֵׁינִי. בַּהֶרֶת שֶׁכָּהֵא מְן הַכָּהֵא שֶׁלָּהּ טָמֵא לֹא כָל שֶׁכֵּן שֶׁיְּהֵא לָהּ מַרְאֵה שֵׁינִי. אָמַר לֵיהּ. חֲמִי מָה אַתָּ מַר. שֵׁינִי יֵשׁ לָהּ. שְׁלִישִׁי לֹא כָל שֶׁכֵּן. וּמַה חֲמִית מֵימַר. בַּהֶרֶת שֶׁכֵּהֶא מְן הַכָּהֵא שֶׁלָּהּ טָמֵא זו̇ שְׂאֵת. מִינָהּ שֶׁלַּשְּׂאֵת כִּקְרוּם בֵּיצָה. שְׂאֵ֤ת זוֹ שְׂאֵת. בַהֶ֔רֶת זו̇ בַהֶרֶת. סַפַּ֨חַת֙ שֵׁינִי לַבַּהֶרֶת. וּמַרְאֵ֤ה עָמוֹק שֵׁינִי לַשְּׂאֵת. מַה לְשׁוֹן שְׂאֵת. מוּגְבָּהַת. כְּמַרְאֶה הַצֵּל גָּבוֹהַּ מִמַּרְאֶה הַחַמָּה. מַה לְשׁוֹן עָמוֹק. עֲמוּקָה. מִמַּרְאֶה חַמָּה שֶׁהִיא עֲמוּקָה מִמַּרְאֶה הַצֵּל. מַה לְשׁוֹן סַפַּ֨חַת֙. טְפֵילָה. שֶׁנֶּאֱמַר סְפָחֵינִי נָ֛א אֶל אַחַ֥ת הַכְּהוּנּוֹת וגו'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. זו̇ דִבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים. שְׁאֵת וּבַהֶרֶת אַחַת. סַפַּחַת שְׁנִייָה לָזֶה וְלָזֶה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. נַעֲשֵׂית מִסְפַּחַת שְׂאֵת אין מִסְפַּחַת עַזָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ושגריריהן. שלוחים נכבדים ומשנה של כל אחד:
מתניתא אמרה כן נעשית מספחת שאת או מספחת עזה צ''ל. ומתני' היא בפ''ז דנגעים נשתנו מראיהן בין להקל בין להחמיר כיצד להקל היתה כשלג ונעשה כסיד ההיכל כצמר לבן וכקרום ביצה ומפרש לה התם נעשית מספחת שאת או מספחת עזה כלומר משלג נעשה סיד ההיכל והיינו שנעשית עזה מספחת ומצמר לבן נעשית כקרום ביצה והיינו שנעשית שאת מספחת אלמא מדקרי לה לספחת לסיד ההיכל דטעמא הוי דמספחת דרשינן טפילה לזה ולזה. ולגי' הספר יש לפרש ג''כ בענין זה דמציין בריש דברי המתני' נעשית מספחת שאת ואסוף הדיבור דהתם קאי או מספחת עזה והשתא קאמר אין מספחת עזה בלשון תמיה כלומר הרי מצינו שקורא גם לטפילה דעזה מספחת וכדלעיל:
אבל חכמים אומרים שאת ובהרת אחת. כלומר שוין הן בזה דאחת לשאת ואחת לבהרת דרשינן טפילה מספחת דכתיב שאת או ספחת או בהרת והטיל הכתוב ספחת בין שתיהן לרבות שניה לזה ושניה לזה:
זו דברי ר' ישמעאל ור''ע. דדרשי טפילה לבהרת ממראה עמוק:
ממראה חמה. כמו מראה חמה שהיא עמוקה מן הצל:
שאת זו שאת. ברייתא אחריתא היא כמו תניא אידך דמרבינן טפילה לבהרת מקראי וה''ג ספחת שני לשאת ומראה עמוק שני לבהרת שהרי בהרת עמוקה היא כדמפרש ואזיל:
ומה חמית מימר וכו'. כלומר שרבי אלעזר חזר והשיב לרבי יוסי דלא היא שהרי על כרחך מלישנא דברייתא דקאמר בפשיטות מעיקרא קודם שנרבה שניה לבהרת שהכהה מן הכהה שלה טמא ומה ראית לומר כן אלא ודאי דפשיטא ליה דזו שאת שהיא כהה מן הבהרת ומינה של שאת היא כקרום ביצה וכהה מן השאת שהיא כהה מן הכהה מן הבהרת וא''כ שפיר שמעינן דהקרום אחר שאת ולא אמרינן זה למטלה מזה לפי סדר מראיתן אי נמי יש לומר דהאי ומה תמית מימר בהרת וכו' הכל מדברי רבי יוסי וסיומא דקושיא היא שהקשה לר' אלעזר דהא אית לן למימר מקל וחומר אם הסיד הוא נגרר אחר הבהר' מכל שכן שראוי הוא שהיה הקרום אחר הסיד ויהיה שלישי לבהרת ומה חמית מימר על הא דקתני בברייתא בהרת שכהה מן הכהה שלה טמא דאתה רוצה לפרש דזו שאת על הכהה של הבהרת ומיכה של שאת כקרום ביצה והיא הכהה מן הכהה דקאמר דילמא הכהה מן הבהרת והוא הסיד והקרום ביצה היא אחר הסיד ושפיר נמי הקרום כהה מן הכהה של הבהרת והשתא הוו זו למעלה מזו ולא תסייע מידי מהברייתא:
אמר ליה. רבי יוסי חמי מה אמר שני יש לה שלישי לא כל שכן. כלומר דמקשה לו דמה ראיה מהאי ברייתא דאדרבא השתא נאמר אחר דמרבי מקל וחומר שהבהר' יש לה שני והוא הסיד אם כן מכל שכן שתאמר שיהיה הקרום נגרר אחר הבהרת ויהיה השלישי שלה ומעתה הקרום אחר הסיד ויהיה זה למעלה מזה:
בהרת שכהה מן הכהה שלה טמא. שהוא הקרום והוא כהה מן הכהה של בהרת שהרי השאת כהה מן הבהרת והקרום כהה מהשאת לא כל שכן שנרבה לבהרת מרא' שני שתהא טפילה לה והוא הסיד שמעינן מיהת שהקרום אחר השאת הוא ולא אחר הסיד וכן שמעינן שהסיד אחר הבהרת הוא ולא זה למעלה מזה כפי סדר מראיתן:
אם השאת שכהה מן הכהה שלה טהור. שהרי קרום ביצה השניה לה נקראת כהה מן השאת והכהה מן הכהה שהוא למטה מהקרום טהור הוא דכל שהוא למטה מד' מראות אינו אלא בוהק וטהור ואפ''ה יש לה מראה שני שרבתה התורה טפילה לה:
אם השאת וכו'. לפי שמצינו תולדה לשאת מן הכתוב דכתיב שאת או ספחת וספחת לשון טפילה הוא אבל לבהרת לא מצינו טפילה בהדיא ויליף לה מק''ו:
מתניתא אמרה. מברייתא דלקמיה שמעינן שאינן זה למעלה מזה ולא נאמר קרום אחר הסיד אלא קרום אחר שאת הוא ואע''פ שמראה הקרום למטה ממראה הסיד הוא:
מלך ורב חיליה. שר צבא שלו ואע''פ שהוא קטן מארקבטא מ''מ הוא שייך אחר המלך וארקבטא וריש גלותא ג''כ הריש גלותא אחר הארקבטא כך הסיד אע''פ שבמראה הוא למטה מהשאת מ''מ הוא שייך אחר האב שלו בהרת וקרום אחר השאת כעין ריש גלותא אחר הארקבטא:
שמואל אמר. נמי בכה''ג ודימה למשל אחר:
ואתייא כהאי דאמר ר' חנינא. הא דאמרינן דאין זה למעלה מזה אלא כסדר המשנה אב ותולדתו כהאי דאמר ר''ת שדימה למשל ב' מלאכים האחד גדול מחבירו ולהם שני איפרכין ושל זה גדול משל זה אבל אין איפרכו של הגדול יותר ממלך השני וכשהולכין בדרך אין האיפרכו של הגדול מקדים לפני מלך האחר אלא כשהשני מלכים מהלכין זה בצד שמאל זה כל אחד מן האיפרכין הולך חר מלכו כך הסיד שהוא גדול מן הקרום הולך אחר האב הגדול שלו והוא בהרת ומצטרף עמו והקרום הולך אחר האב שלו שאת ומצטרף עמו:
והתורה אמרה והנה כהה הנגע הכהה טמא אבל הכהה מן הכהה טהור. אע''ג דוהנה כהה הנגע אצל טהרה כתיב הכי פירושא דבקרא גבי הסגר השני כתיב וראה הכהן אותו ביום השביעי שנית והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן וגו' ודריש לה בת''כ דהאי והנה כהה שנשתנה לאחד מארבע מראות הוא דקאמ' וה''ג שם והנה כהה יכול למטה מארבע מראות ת''ל הנגע אי הנגע יכול במראיו ת''ל והנה כהה הא כיצד כהה ממראיו לא למטה מארבע מראות ולפי האי דרשה ע''כ דמפרש לי' לקרא דה''ק והנה כהה הנגע ולא פשה דאלו פשה היה טמא שהרי הוא אחד מד' מראות הטומאה שאע''פ שכהה הוא מ''מ הנגע הוא וכלומר ממראה טומאת הנגע עדיין הוא אע''פ שנשתנה ממראה עזה למראה הכהה ממנה והלכך אם לא פשה הנגע אז וטהרו הכהן אבל אם פשה היה מטמאו אע''פ שנראית כהה ממה שהיתה בתחילה מכיון שהמראה כהה עכ''פ אחד מד' מראות היא ונמצינו למדין דהתורה אמרה הכהה טמא באופן שיהיה שם סימן טומאה כגון אם פשה שהוא א' משלשה סימני טומאה בעור הבשר והשתא מדייק ליה הש''ס דהתורה אמרה כהה טמא דוקא דלא מצינו אלא שלפעמים תקרא הכהה טמא אם יהי' לה סימן טומאה אבל לא שתקרא כהה מן הכהה טמא ואם אתה מחלקן להד' מראות לפי סדר מעלות מראיתן זו למעלה מן זו א''כ נמצאת אומר שהקרום תהא נקראת כהה מן הכהה מהמראות הכתובים בקרא בהדיא ועל כרחך לפי משמעות הכתוב וכדאמרן אי אתה מוצא לטמא לפעמים אלא להכהה וקשיא שהרי אפי' נשתנית להכהה מן הכהה והוא הקרום ג''כ טמא הוא אם פשה שהרי הקרום אחד מד' מראות הוא ואנן דייקינן מקרא דאי אתה מוצא לטמא אלא להכהה דוקא ולא להכהה מן הכהה ואמאי אלא דעל כרחך אין לנו לחלק לפי סדר מעלות מראיתן כי אם כסדר שנשנו במשנה סיד שניה לבהרת וקרום לשאת והשתא אין שם כהה מן הכהה כלל על הקרום שהרי היא שניה לשאת הכתוב בתורה ושפיר הוא דדייקינן דהשמיענו הכתוב דלפעמים אתה מוצא שהכהה הוא טמא דוקא אבל הכהה מן הכהה והיינו למטה מהקרום טהור:
אם אומר את כן נמצאת אומר הכהה טמא והכהה מן הכהה טמא. כלומר על כרחך צריך אתה לחלקן כסדר המשנה בהרת עזה כשלג ושניה לה כסיד ההיכל השאת כצמר לבן ושניה לה כקרום ביצה וכך הוא סדר צירופן האב עם התולדה שלו דאם אתה אומר לחלק כסדר מעלות של מראיתן א''כ נמצאת אומר שיהיה הקרום לעולם בפחות שתי מעלות ואפילו מן השאת שהרי למטה מן הסיד הוא והסיד למטה מהשאת ויהיה נקרא הקרום כהה מן הכהה לערך שתי האבות ואפי' להשאת והוא טמא דאין לנו כהה להטהר אלא א''כ כהה מכל הד' מראות שהרי כל הד' מראות סימן טומאה הן ומשוי לי' הש''ס לערך כהה מן הכהה לפי סברא דהשתא ולענין קושיא דמסיק לקמיה:
ויהא זה למעלה מזה. היא גופה קשיא דמנא לך למימר הכי אימא אין ה''נ דאין מצטרפין אלא כסדר מעלתן זה עם למעלה מזה:
אמר לו מלמד שאינן זה למעלה מזה. לכך שנו חכמים בלשון שנים שהן ארבעה ללמדינו שהסיד מצטרף לבהרת ואע''פ שהבהרת שתי מעלות על הסיד שהרי הסיד למטה מהשאת הוא והשאת למטה מן הבהרת וכן הקרום מצטרף להשאת ואע''פ שהוא למטה ממנה שתי מעלות שהרי הסיד שהוא למטה מהשאת הוא למעלה מן הקרום ואלו הוי תני מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין הוי אמינא שדוקא כסדר מעלתן מצטרפין הן הקרום להסיד והסיד לשאת והשאת לבהרת אבל אינו מצטרף עם הגבוה ממנו שתי מעלות קמ''ל דהסיד מצטרף אפילו עם בהרת כדקתני ושנייה לה כסיד ההיכל וכן הקרום מצטרף להשאת:
אמר לו ויאמרו וכו'. ברייתא אחריתא היא ובלשון אחר השיב לו ר''ע על השאלה ששאל לו ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין:
אלא לנגע צרעת מלמד שהן מצטרפין זה עם זה כצ''ל. שכולן מצטרפין לשיעור נגע אחד:
והיו אין כתיב כאן אלא והיה. אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת וגו'. מלמד שהן מצטרפין זה עם זה כצ''ל. דמוהיה משמע שכולן מצטרפין להויה אחת:
אם בשאינו מינו מצטרף. השאת והבהרת שהם שתי אבות כל אחת ואחת בפני עצמה ומצטרפין מין במינו שהוא הסיד עם הבהרת והקרום עם השאת שכל אחת ממין האב שלה כדקתני ושניה לה לכ''ש דמצטרפין הן:
מה שנים. שאת ובהרת מצטרפין אף ארבעה שמנו כלומ' אף הסיד והקרום מהד' שמנו מצטרפין כל אחת עם האב שלה:
ומנין שמצטרפין זה עם זה. על הקרום והסיד הוא דקאמר דאלו שאת ובהרת נפקא לן מקרא דמצטרפין כדלקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source