Vayedaber

Shvouoth

Daf 27b

משנה: גָּנַבְתָּ אֶת שׁוֹרִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָנַבְתִּי מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי וְאָמַר אָמֵן חַייָב. גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכַרְתִּי מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר. הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת שׁוֹרִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֵמִית מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי וְאָמַר אָמֵן חַייָב. 27b הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֵמִית מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר. אָמַר לוֹ חָבַלְתָּ בִּי וְעָשִׂיתָ בִּי חַבּוּרָה וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי וְלֹא עָשִׂיתִי בְךָ חַבּוּרָה מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי וְאָמַר אָמֵן חַייָב. אָמַר לֹו עַבְדּוֹ הִפַּלְתָּ אֶת שִׁנִּי וְסִימִּיתָ אֶת עֵינִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא הִפַּלְתִּי וְלֹא סִימִּיתִי מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ חַייָב. וְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ פָּטוּר׃

Traduction

Si quelqu’un dit à un autre: ''tu as volé mon bœuf'', et celui-ci affirme que ce n’est pas; sur quoi, le premier dit: ''je te conjure'', et l’autre réplique: Amen; ce dernier est coupable. Mais si celui-ci dit: ''j’ai volé, il est vrai, l’animal, mais je ne l’ai pas égorgé, ni vendu''; sur quoi, le premier dit: ''je te conjure'', et l’autre réplique: Amen; ce dernier est absous. Quelqu’un dit à un autre: ''ton bœuf a tué le mien'', et celui-ci affirme que ce n’est pas; sur quoi le premier dit: ''Je te conjure'', et l’autre réplique: Amen; ce dernier est coupable. Quelqu’un dit à un autre: ''ton bœuf a tué mon esclave'', et celui-ci affirme que ce n’est pas (114)Cf. Ketubot 3, 10.; sur quoi le premier dit: ''Je te conjure'', et l’autre réplique: Amen; ce dernier est absous. Quelqu’un dit à un autre ''tu m’as causé un dommage corporel ou une blessure'', et celui-ci affirme que ce n’est pas; sur quoi le premier dit: ''Je te conjure'', et l’autre réplique: Amen; ce dernier est coupable. Si l’esclave dit au maître: ''tu m’as fait tomber une dent, ou tu m’as crevé un œil'', et le maître affirme que ce n’est pas; sur quoi, l’esclave dit: ''Je te conjure'', et le maître réplique: Amen; celui-ci est absous. Voici la règle: chaque fois que sur sa propre assertion on serait tenu de payer on est coupable pour le faux serment; au cas contraire, on est absous (115)La Guemara sur ce est traduit Ketubot ibid. (t. 8, pp. 45-6)..

Pnei Moshe non traduit

מתני' גנבת את שורי וכו' חייב. דאע''ג שאינו משלם את הכפל בהודאה משלם את הקרן בהודאתו:

המית שורך את עבדי. קנסא הוא דמשלם שלשים סלעים אפי' אינו שוה אלא דינר:

אמר לו עבדו הפלת את שיני. דקנסא הוא שיוציא עבדו לחירות בשביל אחד מאבריו והרי הוא כבהמתו:

משנה: שְׁבוּעַת הַדַּייָנִין הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף וְהַהוֹדָייָה בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. וְאִם אֵין הַהוֹדָייָה מִמִּין הַטַּעֲנָה פָּטוּר. כֵּיצַד שְׁתֵּי כֶסֶף לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה פָּטוּר. שְׁתֵּי כֶסֶף ופְרוּטָה לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה חַייָב. מְנָה לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי פָּטוּר. מְנָה לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דֵּינָר חַייָב. מְנָה לְאַבָּא בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמֵשִׁיב אֲבֵדָה׃

Traduction

Le tribunal oblige le défendeur de prêter serment, s’il avoue devoir une partie de ce que son adversaire demande (116)Voir tr Qiddouschin I,1. La demande doit avoir au moins la valeur de 2 maot d’argent et le débiteur doit avouer la valeur d’au moins une prouta. Si le demandeur réclame une chose, et que l’aveu porte sur une autre, le défendeur n’est pas obligé de prêter serment; par ex. si le demandeur réclame de l’argent du poids de 2 maot que le défendeur avoue lui devoir du cuivre du poids d’une peroutah, il n’est pas obligé de prêter serment. Mais si le demandeur réclame l’argent de 2 maot et une peroutah, et que le défendeur avoue devoir la peroutah, il doit prêter serment qu’il ne doit pas les 2 maot. Si le demandeur réclame cent zouz, et le défendeur dit qu’il ne doit rien, il est acquitté sans serment; mais s’il avoue devoir 50 zouz, il prête serment qu’il ne doit pas davantage. Si le demandeur dit : ''tu devais à mon père cent zouz'', et le débiteur dit qu’il ne lui en devait que 50, il est acquitté sans serment, car il est considéré comme un homme qui, ayant trouvé ce que quelqu’un avait perdu, le lui rend, puisqu’il aurait pu nier tout, et le demandeur doit lui savoir gré de son aveu des 50 zouz (117)Raschi rappelle la loi qu un homme qui rend une chose trouvée n est pas obligé de prêter serment si le propriétaire prétend que l autre avait trouvé davantage loi établie pour empêcher que l on ne s abslienne de rendre une trouvaille de peur d être obligé de prêter serment on évitait par des scrupules religieux les serments même vrais 2 En tête est une page traduite au tr Qiddouschin, ibid..

Pnei Moshe non traduit

מתני' שבועת הדיינין. השבועה שהדיינים משביעין אותה ע''י הודאה במקצת הטענה צריך שלא תהא הטענה פחות משתי כסף. ולאו אתחילת טענה קאי אלא אכפירה שהוא כופר בטענת חבירו לבד הודאת הפרוטה דבעינן שתהא תחילת הטענה שתי כסף ופרוטה:

שתי כסף. שתי מעות כסף שהוא שליש דינר שהדינר שש מעות והוא משקל צ''ו שעורות בינוניות נמצאו שתי מעות משקל ל''ב שעורות כסף מזוקק:

וההודייה בשוה פרוטה. ההודאה שמחייבתו לישבע לא תהא פחות משוה פרוטה שהוא משקל חצי שעורה של כסף מזוקק ואם היה מה שכפר לו פחות משתי כסף או מה שהודה פחות משוה פרוטה אינו חייב שבועה דאורייתא אבל משביעין אותו שבועת היסת שהיא מתקנת חכמים:

אין לך בידי אלא פרוטה. סתם פרוטה של נחשת היא ואין ההודאה ממין הטענה שזה טענו כסף והוא הודה לו נחשת ודוקא שלא טענו אלא משקל שתי מעות כסף ויותר אבל טענו מטבע כסף היוצא בהוצאה כאילו תבעו שוה זה הוי וכל מה שיודה לו חשיב מין הטענה:

שתי כסף ופרוטה. הוי כתבעו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן דחייב:

מפני שהוא כמשיב אבידה. שהוא פטור משבועה כדתנן המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם ודוקא כשאין הבן טוען ודאי מנה לאבא בידך אלא שמא דבהא פטור אפי' משבועת היסת שאין משביעין על טענת שמא אבל טענו ודאי ואמר הלה לא היה אצלי אלא חמשים חייב שבועה דאורייתא דאין זה משיב אבידה:

הלכה: גָּנַבְתָּה אֶת שׁוֹרִי כול' עַד סוֹף פִּירְקָא. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. מָהוּ שֶׁיְּשַׁלֵּם דְּמֵי הָעֶבֶד מִפִּיו. וּמַה צְרִיכָה לֵיהּ. כָּל שְׁלשִׁים קְנָס אוֹ יוֹתֵר בְּדָמָיו קְנָס. אִין תֵּימַר. כָּל שְׁלֹשִׁים קְנָס. אֵין מְשַׁלֵּם. אִין תֵּימַר. יוֹתֵר בְּדָמָיו קְנָס. מְשַׁלֵּם. תַּמָּן תַּנִּינָן. הֵמִית שׁוֹרְךָ עַבְדִּי. וְהוּא אָמַר. לֹא הֵמִית. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי. וְאָמַר אָמֵן. פָּטוּר. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תִּפְתָּר שֶׁהֵמִית עֶבֶד מוּכֶּה שְּׁחִין. אָמַר לֵיהּ. וָמוֹר דְּבַתְרָהּ. הֵמִית שׁוֹרְךָ בְּנִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא הֵמִית. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי. וְאָמַר אָמֵן. חַייָב. וּפְתָרָהּ בְּמוּכֶּה שְּׁחִין וְיהֵא פָטוּר. לֵית יְכִיל. דְּתַנִּינָן. הֵמִית בֶּן חוֹרִין נוֹתֵן שָׁוְייוֹ. אָמַר רִבִּי עֶזְרָא קַמֵּי רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר כְּמָאן דָּמַר. וְנָתַן֙ פִּדְיֹ֣ן נַפְשׁ֔וֹ שֶׁלְּנִיזָּק. אָמַר לֵיהּ. אִין כְּמָאן דָּמַר. וְנָתַן֙ פִּדְיֹ֣ן נַפְשׁ֔וֹ שֶׁלְּנִיזָּק. כּוּלּוֹ קְנָס.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' מהו שישלם דמי העבד מפיו. כלומר דמיבעיא ליה הא דתנן אינו משלם ע''פ עצמו אם דוקא הקנס שהוא יותר מדמי שויו אינו משלם אבל דמי שויו של העבד משלם ע''פ עצמו דהא לאו קנסא מיקרי וכדמפרש ואזיל:

ומה צריכא ליה. ובמאי מספקא ליה הא קנס של עבד שלשים סלע הוי ואם פטור מקנסא הוא מאי משלם ומפרש דהיא גופה ספוקי מספקא ליה:

כל שלשים סלע קנס. ואפי' דמי שויו בכלל או יותר מדמיו קנס שאין נקרא קנס אלא מה שחייבתו התורה לשלם יותר מדמי שויו של העבד דאין תימר וכו' אין משלם דמי שויו ואי אמרת דהיותר הוא דמיקרי קנס משלם הוא דמי שויו על פי עצמו ומהו:

תמן תנינן. אגב דקאמר הכי בכתובות דגרסי' להאי סוגיא שם סוף פ''ג קאמר ה''נ תמן תנינן וכלומר דפשיט ליה ממתני' מדקתני פטור על השבוע' דלאו ממונא כפר ליה אלמא דכל שלשים סלע קנסא מיקרי דאל''כ כי נמי הוי מודה ליה מדמי שויו לא מיפטר ואשתכח דממונא כפר ליה:

תיפתר. להמתני' שהמית עבד מוכה שחין שלא היה שוה כלום ובכי הא ודאי כל השלשים קנסא הוו:

אמר ליה. א''כ אמור דבתרה הסיפא דברייתא המית שורך בני וכו'. לא מצאתי זה לא בתוספת' ולא במכילתא ולא בספרא ואיזו בריית' היא שנשנית על דינא דמתני':

ופתרה במוכה שחין. ואם הריש' במוכה שחין תפרשה א''כ סיפא נמי במוכה שחין מיירי ויהא פטור:

לית יכול. מסקנת הקושיא היא והא אי אפשר דתנן המית בן חורין נותן את שויו הרי זה אינו שוה כלום ובכתובות ל''ג להא:

תיפתר כמ''ד ונתן פדיון נפשו של מזיק. גרסינן וכן הוא בכתובות. כמ''ד פ' שור שנגח ד' וה' דפדיון נפשו דכתיב נפשו של מזיק הוא ואע''פ שאין הניזק שוה כלום ולעולם במוכה שחין איירי:

א''ל. אם כמ''ד ונתן פדיון נפשו של מזיק א''כ כולו דינא דכופר קנסא הוי ואכתי אמאי בסיפא חייב הוא:

מָהוּ שֶׁיֹּאמַר לוֹ. צֵא יְדֵי שָׁמַיִם. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהִפִּיל שֶׁן טַבִּי עַבְדּוֹ. אָתָא גַבֵּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לֵיהּ. טַבִּי עַבְדִּי מָצָאתִי עִילָּא לְשַׁחְרְרוֹ. אָמַר. לֵית בְּיָדָךְ. וְאֵין קְנָסוֹת אֶלָּא בְעֵדִים וּבְבֵית דִּין. הָדָא אָֽמְרָה אֵין אוֹמֵר לֹו. צֵא מִידֵי שָׁמַיִם. רִבִּי גַּמְלִיאֵל בֵּירִבִּי אִילָעִאי בְּעָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּמָאן דְּאָמַר. מוּתָּר לְשַׁחְרֵר. אָמַר לֵיהּ. גַּרְמָהּ אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לְשַׁחְרֵר. דִּלֹא כֵן הָיָה לוֹ לְשַׁחְרְרוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

מהו שיאמר לו צא ידי שמים. על מודה בקנס קאי אע''ג דמדינא פטור הוא אם אומרין לו שישלם כדי לצאת ידי שמים:

נישמעינה מהדא. עובדא דרבן גמליאל:

מצאתי עילה לשחררו. היה שמח בדבר לפי שעבד כשר היה והיה מתאוה לשחררו:

לית בידך. לא הועלת כלום מפני שהודית מפי עצמך ואין קנסות להתחייב אלא בב''ד ובעדים:

הדא אמרה שאין אומרין לו צא ידי שמים. דא''כ אכתי היה ר''ג צריך לצאת ידי שמים והיה יכול לשחררו אלא ש''מ דאינו צריך:

ר''ג כמ''ד מותר לשחרר. אם ר''ג פליג אהא דאמרינן המשחרר עבדו עובר בעשה וקסבר מותר לשחרר דקס''ד הא דקאמר מצאתי עילה משום דאיהו קסבר מותר לשחרר אלא שחביריו לא הניחו לו וקאמר דעכשיו מצאתי עילה לעשות כדבריי:

גרמה אמרה. כל עצמה של זו המעשה שמעינן מינה איפכא דקסבר אסור לשחרר דאל''כ היה לו לשחרר משעה ראשונה קודם שהפיל שינו ולא היה מי שימחה בידו:

הדרן עלך שבועת הפקדון

Shvouoth

Daf 28a

הלכה: שְׁבוּעַת הַדַּייָנִין כול'. הַטַּעֲנָה. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. מָעָה כֶסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. שְׁתֵּי מָעִין. 28a מִחְלְפָה שִׁיטָּתִין דְּבֵית שַׁמַּי. תַּמָּן אָֽמְרִין. כֶּסֶף דֵּינָר. וְהָכָא אָֽמְרִין. כֶּסֶף מָעָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתִין דְּבֵית הִלֵּל. תַּמָּן אָֽמְרִין. כֶּסֶף פְּרוּטָה. וְהָכָא אָֽמְרִין. כֶּסֶף תְּרֵין מָעִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. מִתְּחִילַּת מְכִירַת הָעִבְרִיָּה. מַה תְחִילַּת מְכִירָתָהּ בְּדֵינָר אַף קִידּוּשֶׁיהָ בְדֵינָר. וּבֵית הִלֵּל לְמֵידִין מִסּוֹף גֵּירוּעֶיהָ. מַה סוֹף גֵּירוּעֶיהָ בִפְרוּטָה אַף קִידּוּשֶׁיהָ בִפְרוּטָה. וּמַה טַעֲמָא דְבֵית שַׁמַּי. וְיָֽצְאָ֥ה חִנָּם֭ אֵ֥ין כָּֽסֶף׃. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֵין כֶּסֶף. מַה תַלְמוּד לוֹמַר כָּֽסֶף. מִיכַּן שֶׁנִּמְכֶּרֶת יוֹתֵר מִכֶּסֶף. וְכַמָּה הִיא יוֹתֵר מִכֶּסֶף. דֵּינָר. אוֹ כָּֽסֶף פְּרוּטָה. יוֹתֵר מִכֶּסֶף שְׁתֵּי פְרוּטוֹת. סוֹף מַטְבֵּעַ כֶּסֶף מָעָה. וּתְהֵא מָעָה. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. שֶׁאִם בִּיקְשָׁה לְמִגִרַע מִגְרַעַת מָעָה בְּכָל שָׁנָה וְיוֹצְאָה. וְתִגְרַע בִּפְרוּטָה. אָמַר רִבִּי אָבִין. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאִם בִּיקְשָׁה לִיגָּרַע מִתְּחִילַּת הַשָּׁנָה הַשִּׂשִּׂית. מַה תְּחִילַּת הַשָּׁנָה הַשִּׂשִּׂית גֵּירוּעֶיהָ בִפְרוּטָה אַף קִידּוּשֶׁיהָ בִפְרוּטָה. אֶלָּא תְּחִילַּת גֵּירוּעֶיהָ מָעָה כֶסֶף וְסוֹף גֵּירוּעֶיהָ בִפְרוּטָה. וּמָה טַעֲמָא דְבֵית הִלֵּל. מִמַּה שֶׁסּוֹף גֵּירוּעֶיהָ בִפְרוּטָה אַתְּ יוֹדֵעַ שֶׁקִּידּוּשֶׁיהָ בִפְרוּטָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאִם נִשְׁתַּייֵר שָׁם שָׁוֶה פְרוּטָה שֶׁמָּא אֵינָהּ מְגָרַעֲתוֹ וְיוֹצֵא. כְּשֵׁם שֶׁסּוֹף גֵּירוּעֶיהָ בִפְרוּטָה כָּךְ קִידּוּשֶׁיהָ בִפְרוּטָה.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' הטענה. ברייתא היא דפליגי ב''ש וב''ה בשיעור הטענה וגרסינן להאי סוגיא בפ''ק דקידושין הל' א':

מחלפה שיטתין דב''ש. דהתם גבי קידושין אמרי דכסף דינר הוי והכא מפרשי לכסף דקרא מעה וכן קשיא דב''ה אדב''ה:

ר' יעקב בר אחא. קאמר דהיינו טעמייהו דב''ש בקידושין דלמדין מתחילת מכירת של אמה העברייה שהיא בדינר כדיליף לקמיה וב''ה סברי דלמדין מסוף גירועיה כשהיא יוצאת בגרעון כסף ואפי' אין לו עליה אלא פרוטה אחת מגרעת בפדיונה ויוצאת:

ומה טעמא דב''ש. השתא מפרש מנא להו דתחילת מכירתה בדינר הוי:

וכי אין אנו יודעין. שאם יוצאת בחנם אין כסף:

מכאן שנמכרת. בתחלה במה שהוא יותר מסתם כסף האמור בתורה והוא מעה ומוקמינן הכא איותר ממעה שהוא דינר כדמפרש ואזיל:

וכמה היא יותר מכסף דינר. דקרא ה''ק אין כסף שכבר אין מעה כסף עליה לפי שמגרעת היא בפדיונה שמחשבת היא עם האדון בכמה לקחה וכמה שנים שעברו בשיעבודה ולפי חשבון השנים מגרעת פדיונה ונותנת לו השאר ומזה שמענו דע''כ שנמכרת בתחילה בדינר כדמסיק לקמיה:

או כסף פרוטה. או נימא דכסף האמור כאן פרוטה הוא ויותר מכסף שתי פרוטות הן ובאלו היא נמכרה בתחלה:

סוף מטבע כסף מעה. הא לא מצית אמרת דע''כ אין מטבע כסף האמור בתורה פחות ממעה דגרה הוא מעה ולא מצינו דכתיבא בקרא פחות מגרה:

ותהא מעה. ומנא לך דביותר היא נמכרה ודוקא בדינר:

שאם ביקשה ליגרע מגרעת מעה בכל שנה ויוצאת. כלומר להכי אמרי בדינר דשייכא ביה גרעון מעה בכל שנה שאם נמכרה בתחילה לשש שנים בדינר והדינר הוא שש מעין מגרעת לו מעה לכל שנה ושנה שהיתה בשיעבודו ויוצאת:

ותגרע בפרוטה. ומנא לך דהגרעון במעה הוא הא שפיר משכחת לה נמי שנמכרה לו בתחילה במעה והגרעון היא בפרוט' ובפרוטות:

הגע עצמך. אי אתה יכול לומר כן דהגע עצמך שאם נמכרה בתחילה במעה ואם בקשה ליגרע מתחילת השנה הששית וכלומר שאף שעדיין לא הגיעו סוף השנים והיא רוצה להגרע בפדיונה ולחשוב עמו על כרחך בפרוטה פרוטה מגרעת ולא במעה וא''כ קשיא:

מה תחילת השנה הששית גירועיה בפרוטה וסוף גירועיה בפרוטה. כצ''ל וכן הוא בקידושין ושם גריס תחלת גירועיה בפרוטה וכו' ויותר מתישב היא. כלומר מה תאמר כאן דהשתא תחלת גירועיה וסוף גירועיה בפרוטות הן בתמיה והיכי מקיימית לקרא דאין כסף שעל המעה הוא נאמר שהרי משמעות הכתוב על סוף השנים הוא ויצאה חנם אין כסף שכבר אין עליה מעה כסף והלא אפי' בתחילת גירועיה כגון שהוא רוצה לצאת לאחר ב' או ג' חדשים ולחשוב עמו ולהגרע בפדיונה שוב אין מעה כסף עליה וא''כ שנמכרה במעה לא מצית אמרת:

אלא תחלת גירועיה מעה וסוף גירועיה פרוטה. כלומר אלא ודאי דהשתא מוקמינן אדינר ושפיר מצית לאוקמי לקרא דבסוף השנים איירי דכשהיא נמכרת בדינר היה תחלת גירועיה במעה מעה וסוף גירועיה הוא דבפרוטה וה''ק ויצאה חנם אין כסף שבשעת יציאתה היינו בתוך שנה הששית שוב אין מעה כסף עליה אבל אם נמכרה בתחילה בפחות מדינר אפי' קודם שנה ששית אין מעה כסף עליה והיינו טעמייהו דב''ש:

ומ''ט דבית הלל. גמרי מסוף גירועיה שהיא בפרוטה דהגע עצמך שאפי' אם לא נשתייר עליה אלא שוה פרוטה שמא אינה מגרעת ויוצאת הילכך ילפינן קידושין מינה הואיל דאשכחן דשוה פרוטה חשיב ממון לענין גרעון:

מִחְלְפָה שִׁיטָּתְהוֹן דְּבֵית הִלֵּל. כִּֽי יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל רֵעֵ֜הוּ וגו'. אִם לְלַמֵּד שֶׁאֵין בֵּית דִּין נִזְקָקִין לְפָחוֹת מִשָּׂוֶה פְרוּטָה. כְּבָר כָּתוּב לְאַשְׁמָ֥ה בָֽהּ׃ פְּרָט לְפָחוֹת מִפְּרוּטָה. מִיכָּן שֶׁיֵּשׁ כָּאן יוֹתֵר מִכֶּסֶף. וְכָמָּה הוּא. שְׁתֵּי מָעִין. אוֹ כֶּסֶף פְּרוּטָה. יוֹתֵר מִכֶּסֶף ב' פְרוּטוֹת. סוֹף מַטְבֵּעַ כֶּסֶף מָעָה. וּתְהֵא מָעָה. אֽוֹ כֵלִים֙. מַה כֵלִים ב' אַף כֶּסֶף ב'. מַה מְקַייְמִין דְּבֵית שַׁמַּי אֽוֹ כֵלִים֙. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי נָתָן. אֽוֹ כֵלִים֙. לְהָבִיא כְלֵי חֶרֶס. שְׁמוּאֵל אָמַר. טְעָנוֹ שְׁנֵי מְחָטִין וְהוֹדָה לוֹ בְאַחַת מֵהֶן חַייָב. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. וְהֵן שֶׁיְּהוּ יָפוֹת שְׁתֵי פְרוּטוֹת. שֶׁיְּהֵא הְטַּעֲנָה פְרוּטָה וְהַהוֹדָייָה פְרוּטָה. אַתְיָא כְבֵית שַׁמַּי דְלָא יַלְפֵּי כֶּסֶף מִכֵּלִים. בְּרַם כְּבֵית הִלֵּל דְּיַלְפֵּי כֶּסֶף מִכֵּלִים. מַה כֵלִים שְׁנַיִם אַף כֶּסֶף שְׁנַיִם. וְדִכְווָתָהּ. מַה כֶסֶף שְׁתֵּי מָעִין אַף כֵּלִים שְׁתֵּי מָעִין.

Traduction

⁠— (118)En tête est une page traduite au Qidushin ibid.. R. Abah ou R. Juda dit au nom de R. Samuel: chaque fois que l’assertion de deux témoins condamne le défendeur à payer une valeur, l’assertion d’un seul témoin fait que le défendeur sera tenu de jurer ce qu’il nie (119)V. Sanhedrin 3, 3.. Comme deux témoins peuvent contraindre quelqu’un à restituer une terre qu’il détient indûment, l’assertion d’un témoin en ce cas fait-elle déférer le serment? —Non, on ne jure pas en cas de contestation pour un immeuble. Puisque sur le dire de deux témoins on impose une amende à qui l’a méritée, lui déférera-t-on le serment sur l’assertion analogue d’un seul témoin? -Non, on ne jure pas en fait d’amende. Comment dire qu’en cas de condamnation par l’attestation de deux témoins, celle d’un seul entraîne le serment, puisque deux témoins peuvent condamner à payer la valeur d’une prouta, et d’autre part il est dit ici: ''La demande doit avoir au moins la valeur de deux maoth d’argent, et le débiteur doit avouer la valeur d’au moins une prouta'' (à l’opposé de l’avis précédent)? Notre Mishna parle du cas où l’individu jure de lui-même (sans intervention d’un tiers), tandis que l’avis de Samuel se réfère au cas d’un serment imposé par autrui. R. Hisda et ses compagnons contestent l’avis de Samuel et disent que tous les serments déférés par les juges seront les mêmes; sans distinguer entre le serment spontané et celui qui est imposé, il faut pour établir la culpabilité que la demande soit au moins de deux maoth d’argent,

Pnei Moshe non traduit

מחלפה שיטתהון דב''ה. אכתי קשיא על ב''ה מ''ט אמרו בטענה שתי מעין:

כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגו'. כתיב ומה בא כסף ללמדנו:

אם. ללמד שאין ב''ד נזקקין לדון בפחות משוה פרוטה הא כבר שמעינן מדכתיב לאשמה בה ודריש לה בת''כ פרט לפחות משוה פרוטה דלאו אשמה וחוב מיקרי ולאו כפירה היא:

מיכאן. דכסף דקרא בה ללמדינו שיש כאן בטענה יותר ממעה כסף והן שתי מעין כדיליף לקמיה מהקישא דכלים:

או. נימא דכסף דקרא פרוטה הוא ויותר מכסף דילפינן על ב' פרוטות הוא:

סוף מטבע כסף. של תורה מעה הוא ולא פחות מכאן:

ותהא מעה. ונימא דכסף אחת קאמר קרא:

או כלים. כתיב ומקשינן כסף לכלים:

מה מקיימין דב''ש או כלים. דאי לאו להיקשא אתו או כלים למה לי:

להביא כלי חרס. דכלים כל שהן משמע ואי לאו דכתיבי ה''א דוקא דבר חשוב כמו כסף בעינן:

והן. דוקא שהמחטין יפות שתי פרוטות כדי שלא תהא הכפירה וכן ההודאה פחות מפרוטה:

אתיא כב''ש. הא דשמואל כב''ש אתיא דע''כ שמואל ס''ל דלא בעינן בכלים שיהו שוין שתי מעין והא קמ''ל וא''כ אזלא שיטתיה כב''ש בענין דלא ילפי היקשא דכסף לכלים והלכך לא מקשינן נמי כלים לכסף אבל לב''ה דמקשי כסף לכלים ודכוות' מקשינן כלים לכסף מה כסף דבר חשוב ושתי מעין בעינן ה''נ כלים דבר חשוב שיהו שוין שתי מעין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source