Shvouoth
Daf 27a
משנה: אָנַסְתָּה וּפִיתִּיתָה אֶת בִּתִּי וְהוּא אוֹמֵר לֹא אָנַסְתִּי וְלֹא פִיתִּיתִי. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי וְאָמַר אָמֵן חַיָיב. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר שֶׁאַינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ 27a מְשַׁלֵּם בּוֹשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ׃
Traduction
Quelqu’un dit à un autre: ''tu as violé ou séduit ma fille'', et celui-ci affirme que ce n’est pas; sur quoi le premier dit: ''Je te conjure'', et l’autre réplique: Amen; ce dernier est coupable. R. Simon le déclare absous, car si l’accusé avait avoué un tel fait, il eût échappé à l’amende. On lui répliqua: il est bien vrai que, par son propre aveu, l’accusé eût évité de payer l’amende, mais il devrait payer toutefois à la jeune fille pour la honte et le dommage causés.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שאינו משלס קנס על פי עצמו. וכיון דכי אודי לא מיחייב כי כפר נמי לאו ממונא כפר ליה:
משלם בושת ופגם על פי עצמו. הלכך ממונא כפר ופלוגת' דר''ש ורבנן מפרש בגמר' דר''ש סבר כי אמר ליה אנסת או פתית את בתי קנסא קא תבע מיניה דלא שביק אינש מידי דקייץ והיינו קנס שדמיו קצובין חמשים כסף ותבע מידי דלא קייץ וזהו בשת ופגם הלכך קנסא כפר ליה ופטור ורבנן סברי בשת ופגם קא תבע ליה דלא שביק איניש מידי דכי מודה ביה לא מיפטר ותבע מידי דכי מודה ביה מיפטר הלכך כי כפר ליה ממונא כפר ליה וחייב והלכה כחכמים:
הלכה: אָנַסְתָּה וּפִיתִּיתָה אֶת בִּתִּי כול'. רִבִּי זֵירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן עִיקָּר תְּבִיעָה קְנָס. לְדִבְרֵי חֲכָמִים לָאו. אָמַר רִבִּי אִילָא. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּתוֹבְעוֹ קְנָס בּוֹשֶׁת וּפְגָם. דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּתוֹבְעוֹ בּוֹשֶׁת וּפְגָם וּקְנָס. רַבָּנִין אָֽמְרִין. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּתוֹבְעוֹ ג' דְּבָרִים. דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּתוֹבְעוֹ דָּבָר אָחָד. רִבִּי זֵירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. בְּפֵירוּשׁ שָׁמַעְתָּ מֵרִבִּי יוֹחָנָן אוֹ מִמִּלְּתֵיהּ. אָמַר רִבִּי יָסַי. דְּסָבַר כְּרַבָּנִן. אָמַר רִבִּי מָנָא. וַאֲפִילוּ דּוּ סָבַר כְּרִבִּי אִילָא. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּתוֹבְעוֹ דָּבָר אָחָד. בְּרַם הָכָא בְתוֹבְעוֹ ג' דְּבָרִים. אֵין לִי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם עֲלֵיהֶן אֶת הַקֶּרֶן. מְנַיִין תַּשְׁלוּמִי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבְּעָה וַחֲמִשָּׁה הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע. תַּלְמוּד לוֹמַר מִכֹּ֞ל אֲשֶׁר יִשָּׁבַ֣ע עָלָיו֘ לַשֶּׁ֒קֶר֒. לְמוֹצִיא שֵׁם רַע לָאו קְנָס הוּא. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְאָמַר. בְּמִגְבָּה הַדָּבָר תָּלוּי.
Traduction
R. Zeira ou R. Yassa l’explique ainsi au nom de R. Yohanan (112)Cf. ci-après, 8, 9.: d’après R. Simon, on est absous parce que le point essentiel de la réclamation du père est l’amende (l’interpellé y échappe par l’aveu); selon les autres docteurs, ce n’est pas l’essentiel, mais le prix de la honte et du dommage. R. Ila dit qu’ils ne diffèrent que dans la disposition des diverses réclamations: pour R. Simon, le père réclame d’abord l’amende, puis le prix de la honte et du dommage; pour les autres docteurs, il a d’abord réclamé le prix de la honte. Les rabbins expliquent que les réclamations sont indéterminées; or R. Simon suppose une seule réclamation produite, et les autres docteurs en supposent trois. R. Zeira demanda à R. Yassa (qui a rapporté l’avis de R. Yohanan): as-tu entendu formellement exprimer par R. Yohanan le motif de la divergence entre R. Simon et les autres docteurs, ou n’est-ce qu’une déduction tirée de son avis? De la question ainsi posée, dit R. Yossé, on voit que R. Zeira adopte l’avis précité des rabbins (il s’agit de réclamations indéterminées). D’où sait-on, demanda R. Mena, que Zeira explique la Mishna selon les rabbins précités, et non d’après R. Ila, qu’il s’agit de l’ordre relatif des réclamations? La preuve que R. Zeira adopte l’avis de ces rabbins, c’est que l’avis de R. Simon se réfère à une seule réclamation (on suppose alors qu’il s’agit de l’amende); mais en cas de 3 réclamations, R. Simon reconnaîtrait aussi l’obligation. On le sait ainsi à l’égard des sujets pour lesquels on ne paie pas de capital; mais d’où le sait-on pour un paiement exigible du double, ou 4 ou 5 fois autant, par exemple pour celui qui viole une fille ou la séduit, ou la calomnie? On le sait par extension de ce qu’il est dit (Lv 5, 26): de tout ce pour lequel il jure à faux. Mais le montant dû pour calomnie n’est-il pas de l’amende, non une négation de dette? On l’explique, répond R. Jérémie, d’après l’avis émis ailleurs par R. Simon (113)''J., (Ketubot 4, 2); Cf. ci-dessus, 4 fin.'', de faire dépendre le cas de doute du réclamant (équivalent alors à un prêt d’argent réclamé).
Pnei Moshe non traduit
גמ' דברי ר''ש עיקר תביעה קנס. כדפרישית במתני' ולדברי חכמים לאו הכי ס''ל אלא עיקר תביעה בושת ופגם היא:
ר' אילא. מפרש דלא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ודברי ר''ש הן בתובעו קנס ובושת ופגם דכיון דמעיקרא קאמר לתביעת קנס היא עיקר תביעתו ודברי חכמים הן בתובעו מעיקרא לבושת ופגם ולבתר אמר קנס:
רבנין. דבי מדרשא מפרשי דלאו בתבע בפירוש מיירי וה''ג דברי ר''ש בתבעו דבר אחד דברי חכמים בתבעו שלשה דברים והכי הוא לקמן. אם תבעו סתם תן לי הדבר שאתה חייב לי ליתן מסתמא לקנסא קא תבע דמידי דקייץ הוא ודברי חכמים הן בתבעו תן לי שלשה דברים שאתה חייב דכיון דאיכא בהו בושת ופגם ממונא כפר ליה ולא פליגי:
ר' זירא. דשמע מר' יסא בשם ר' יוחנן להא דלעיל ושאלו אם בפירוש שמע מר' יוחנן דמפרש דפליגי ר''ש ורבנן ואפי' בתובע סתם אנסת או פתית את בתי מיירי או ממילתיה דאמר ר' יוחנן שמע ליה מכללא:
אמר ר' יסא דסבר כרבנן. כלומר מדבעי ר' זירא הכי ש''מ כרבנן דבי מדרשא ס''ל דלא מוקמי להמתני' באמר לו אנסת או פתית סתם ולא אמר מידי מה דתבע ליה דבהא מודו חכמים לר''ש ומשום דהלכה כחכמים דמתני' מדייק ר' זירא לידע אם אמר ר' יוחנן בפירוש הכי או לא:
אמר ר' מנא ואפי' דהוא סבר כר' אילא. כלומר מהיכא קדייקת לה דס''ל לר' זירא לפרש המתני' כרבנן דבי מדרשא ואפי' דהוא סבר לה כר' אילא דמפרש דלמר בתבעו קנס בתחילה ולמר בתבעו בשת ופגם בתחלה נמי לא פליגי לדינא ולפיכך הוצרך לשאול אם בפירוש שמע מר' יוחנן דמפרש דפליגי כדי לידע הלכה דלר' יוחנן דפליגי א''כ כחכמים קי''ל אפי' באומר סתם אנסת או פיתית בתי:
דברי ר''ש וכו'. דברי ר' יסא הן שהשיבו לר' מנא דמשום הכי קאמינה דסבר ר' זירא כרבנן דבי מדרשא דמסתבר טעמייהו באוקמתא דמתני' דדברי ר''ש הן דוקא בתבעו דבר אחד הוא דאמרינן דדעתי' אקנסא ברם היכא דתבעו שלשה דברים ר''ש נמי מודה דבושת ופגם בכלל ועכ''פ ממונא כפר ליה ולא מסתבר לן לחלק בין אמר קנס בתחילה או לבסוף כדר' אילא. א''נ דמסקנת דברי ר' מנא הן ובתמיה מיתפרשא וכלומר מאי חזית דבעית מימר דר' זירא ניחא ליה טפי פירושא דרבנן דבי מדרשא והלכך הוא דבעי אם בפירוש אמר ר' יוחנן הכי הא אפי' דהוא סבר כר' אילא נמי שייך הבעיא דיליה ואדרבה טפי ניחא לן פירושא דר' אילא דקמ''ל דאיכא סברא לחלק בין תבעו הקנס בתחילה או לבסוף דאלו לרבנן דבי מדרשא דקאמרי דברי ר''ש בתבעו דבר א' ברם הכא כלומר לדברי חכמים בתבעו ג' דברים בתמיה דהא פשיטא היא ומאי קמ''ל במתני':
אין לי אלא דברים וכו'. בריית' היא בת''כ והתם גריס ת''ל ומעלה מעל בה' ריבה:
למוציא שם רע לאו קנס הוא. דבשלמא תשלומא כפל וד' וה' משנינן דמשום קרנא קאמר כדאמרינן במתני' לקמן וכן אונס ומפתה כדאמרן משום בושת ופגם אלא מוציא שם רע אמאי חייב והא לאו ממונא כפר ליה:
ר''ש היא דאמר במגבה הדבר תלוי. פלוגתייהו דר''ש ורבנן בכתובות פ''ד הלכה ב' בעמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין וכו' ר''ש אומר לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה ומפרש התם דרבנן סברי בעמידת ב''ד הדבר תלוי ועבדין ליה כמלוה דמשעת העמדה בדין מלוה מן התורה עליו ור''ש סבר במגבה הדבר תלוי עד שתובעו וגובה ממנו ועבד ליה כמעשה ב''ד דלא הוי ממון להוריש לבניו. והתם בקנס דאונס ומפתה מיירי וה''נ לענין מוציא שם רע ומפרשינן דהכי במאי עסקינן שעמד עמו בדין ודקאמר ר''ש היא כלומר לר''ש שפיר דקאמרת דקנס הוא ולא משכחת לה דליחשב כממונא אבל לרבנן משכחת לה דלאחר שעמד בדין נעשה כמלוה עליו וממונא הוא דכפר ליה:
Shvouoth
Daf 27b
משנה: גָּנַבְתָּ אֶת שׁוֹרִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָנַבְתִּי מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי וְאָמַר אָמֵן חַייָב. גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכַרְתִּי מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר. הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת שׁוֹרִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֵמִית מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי וְאָמַר אָמֵן חַייָב. 27b הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֵמִית מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר. אָמַר לוֹ חָבַלְתָּ בִּי וְעָשִׂיתָ בִּי חַבּוּרָה וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי וְלֹא עָשִׂיתִי בְךָ חַבּוּרָה מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי וְאָמַר אָמֵן חַייָב. אָמַר לֹו עַבְדּוֹ הִפַּלְתָּ אֶת שִׁנִּי וְסִימִּיתָ אֶת עֵינִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא הִפַּלְתִּי וְלֹא סִימִּיתִי מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ חַייָב. וְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ פָּטוּר׃
Traduction
Si quelqu’un dit à un autre: ''tu as volé mon bœuf'', et celui-ci affirme que ce n’est pas; sur quoi, le premier dit: ''je te conjure'', et l’autre réplique: Amen; ce dernier est coupable. Mais si celui-ci dit: ''j’ai volé, il est vrai, l’animal, mais je ne l’ai pas égorgé, ni vendu''; sur quoi, le premier dit: ''je te conjure'', et l’autre réplique: Amen; ce dernier est absous. Quelqu’un dit à un autre: ''ton bœuf a tué le mien'', et celui-ci affirme que ce n’est pas; sur quoi le premier dit: ''Je te conjure'', et l’autre réplique: Amen; ce dernier est coupable. Quelqu’un dit à un autre: ''ton bœuf a tué mon esclave'', et celui-ci affirme que ce n’est pas (114)Cf. Ketubot 3, 10.; sur quoi le premier dit: ''Je te conjure'', et l’autre réplique: Amen; ce dernier est absous. Quelqu’un dit à un autre ''tu m’as causé un dommage corporel ou une blessure'', et celui-ci affirme que ce n’est pas; sur quoi le premier dit: ''Je te conjure'', et l’autre réplique: Amen; ce dernier est coupable. Si l’esclave dit au maître: ''tu m’as fait tomber une dent, ou tu m’as crevé un œil'', et le maître affirme que ce n’est pas; sur quoi, l’esclave dit: ''Je te conjure'', et le maître réplique: Amen; celui-ci est absous. Voici la règle: chaque fois que sur sa propre assertion on serait tenu de payer on est coupable pour le faux serment; au cas contraire, on est absous (115)La Guemara sur ce est traduit Ketubot ibid. (t. 8, pp. 45-6)..
Pnei Moshe non traduit
מתני' גנבת את שורי וכו' חייב. דאע''ג שאינו משלם את הכפל בהודאה משלם את הקרן בהודאתו:
המית שורך את עבדי. קנסא הוא דמשלם שלשים סלעים אפי' אינו שוה אלא דינר:
אמר לו עבדו הפלת את שיני. דקנסא הוא שיוציא עבדו לחירות בשביל אחד מאבריו והרי הוא כבהמתו:
משנה: שְׁבוּעַת הַדַּייָנִין הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף וְהַהוֹדָייָה בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. וְאִם אֵין הַהוֹדָייָה מִמִּין הַטַּעֲנָה פָּטוּר. כֵּיצַד שְׁתֵּי כֶסֶף לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה פָּטוּר. שְׁתֵּי כֶסֶף ופְרוּטָה לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה חַייָב. מְנָה לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי פָּטוּר. מְנָה לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דֵּינָר חַייָב. מְנָה לְאַבָּא בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמֵשִׁיב אֲבֵדָה׃
Traduction
Le tribunal oblige le défendeur de prêter serment, s’il avoue devoir une partie de ce que son adversaire demande (116)Voir tr Qiddouschin I,1. La demande doit avoir au moins la valeur de 2 maot d’argent et le débiteur doit avouer la valeur d’au moins une prouta. Si le demandeur réclame une chose, et que l’aveu porte sur une autre, le défendeur n’est pas obligé de prêter serment; par ex. si le demandeur réclame de l’argent du poids de 2 maot que le défendeur avoue lui devoir du cuivre du poids d’une peroutah, il n’est pas obligé de prêter serment. Mais si le demandeur réclame l’argent de 2 maot et une peroutah, et que le défendeur avoue devoir la peroutah, il doit prêter serment qu’il ne doit pas les 2 maot. Si le demandeur réclame cent zouz, et le défendeur dit qu’il ne doit rien, il est acquitté sans serment; mais s’il avoue devoir 50 zouz, il prête serment qu’il ne doit pas davantage. Si le demandeur dit : ''tu devais à mon père cent zouz'', et le débiteur dit qu’il ne lui en devait que 50, il est acquitté sans serment, car il est considéré comme un homme qui, ayant trouvé ce que quelqu’un avait perdu, le lui rend, puisqu’il aurait pu nier tout, et le demandeur doit lui savoir gré de son aveu des 50 zouz (117)Raschi rappelle la loi qu un homme qui rend une chose trouvée n est pas obligé de prêter serment si le propriétaire prétend que l autre avait trouvé davantage loi établie pour empêcher que l on ne s abslienne de rendre une trouvaille de peur d être obligé de prêter serment on évitait par des scrupules religieux les serments même vrais 2 En tête est une page traduite au tr Qiddouschin, ibid..
Pnei Moshe non traduit
מתני' שבועת הדיינין. השבועה שהדיינים משביעין אותה ע''י הודאה במקצת הטענה צריך שלא תהא הטענה פחות משתי כסף. ולאו אתחילת טענה קאי אלא אכפירה שהוא כופר בטענת חבירו לבד הודאת הפרוטה דבעינן שתהא תחילת הטענה שתי כסף ופרוטה:
שתי כסף. שתי מעות כסף שהוא שליש דינר שהדינר שש מעות והוא משקל צ''ו שעורות בינוניות נמצאו שתי מעות משקל ל''ב שעורות כסף מזוקק:
וההודייה בשוה פרוטה. ההודאה שמחייבתו לישבע לא תהא פחות משוה פרוטה שהוא משקל חצי שעורה של כסף מזוקק ואם היה מה שכפר לו פחות משתי כסף או מה שהודה פחות משוה פרוטה אינו חייב שבועה דאורייתא אבל משביעין אותו שבועת היסת שהיא מתקנת חכמים:
אין לך בידי אלא פרוטה. סתם פרוטה של נחשת היא ואין ההודאה ממין הטענה שזה טענו כסף והוא הודה לו נחשת ודוקא שלא טענו אלא משקל שתי מעות כסף ויותר אבל טענו מטבע כסף היוצא בהוצאה כאילו תבעו שוה זה הוי וכל מה שיודה לו חשיב מין הטענה:
שתי כסף ופרוטה. הוי כתבעו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן דחייב:
מפני שהוא כמשיב אבידה. שהוא פטור משבועה כדתנן המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם ודוקא כשאין הבן טוען ודאי מנה לאבא בידך אלא שמא דבהא פטור אפי' משבועת היסת שאין משביעין על טענת שמא אבל טענו ודאי ואמר הלה לא היה אצלי אלא חמשים חייב שבועה דאורייתא דאין זה משיב אבידה:
הלכה: גָּנַבְתָּה אֶת שׁוֹרִי כול' עַד סוֹף פִּירְקָא. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. מָהוּ שֶׁיְּשַׁלֵּם דְּמֵי הָעֶבֶד מִפִּיו. וּמַה צְרִיכָה לֵיהּ. כָּל שְׁלשִׁים קְנָס אוֹ יוֹתֵר בְּדָמָיו קְנָס. אִין תֵּימַר. כָּל שְׁלֹשִׁים קְנָס. אֵין מְשַׁלֵּם. אִין תֵּימַר. יוֹתֵר בְּדָמָיו קְנָס. מְשַׁלֵּם. תַּמָּן תַּנִּינָן. הֵמִית שׁוֹרְךָ עַבְדִּי. וְהוּא אָמַר. לֹא הֵמִית. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי. וְאָמַר אָמֵן. פָּטוּר. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תִּפְתָּר שֶׁהֵמִית עֶבֶד מוּכֶּה שְּׁחִין. אָמַר לֵיהּ. וָמוֹר דְּבַתְרָהּ. הֵמִית שׁוֹרְךָ בְּנִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא הֵמִית. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי. וְאָמַר אָמֵן. חַייָב. וּפְתָרָהּ בְּמוּכֶּה שְּׁחִין וְיהֵא פָטוּר. לֵית יְכִיל. דְּתַנִּינָן. הֵמִית בֶּן חוֹרִין נוֹתֵן שָׁוְייוֹ. אָמַר רִבִּי עֶזְרָא קַמֵּי רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר כְּמָאן דָּמַר. וְנָתַן֙ פִּדְיֹ֣ן נַפְשׁ֔וֹ שֶׁלְּנִיזָּק. אָמַר לֵיהּ. אִין כְּמָאן דָּמַר. וְנָתַן֙ פִּדְיֹ֣ן נַפְשׁ֔וֹ שֶׁלְּנִיזָּק. כּוּלּוֹ קְנָס.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו שישלם דמי העבד מפיו. כלומר דמיבעיא ליה הא דתנן אינו משלם ע''פ עצמו אם דוקא הקנס שהוא יותר מדמי שויו אינו משלם אבל דמי שויו של העבד משלם ע''פ עצמו דהא לאו קנסא מיקרי וכדמפרש ואזיל:
ומה צריכא ליה. ובמאי מספקא ליה הא קנס של עבד שלשים סלע הוי ואם פטור מקנסא הוא מאי משלם ומפרש דהיא גופה ספוקי מספקא ליה:
כל שלשים סלע קנס. ואפי' דמי שויו בכלל או יותר מדמיו קנס שאין נקרא קנס אלא מה שחייבתו התורה לשלם יותר מדמי שויו של העבד דאין תימר וכו' אין משלם דמי שויו ואי אמרת דהיותר הוא דמיקרי קנס משלם הוא דמי שויו על פי עצמו ומהו:
תמן תנינן. אגב דקאמר הכי בכתובות דגרסי' להאי סוגיא שם סוף פ''ג קאמר ה''נ תמן תנינן וכלומר דפשיט ליה ממתני' מדקתני פטור על השבוע' דלאו ממונא כפר ליה אלמא דכל שלשים סלע קנסא מיקרי דאל''כ כי נמי הוי מודה ליה מדמי שויו לא מיפטר ואשתכח דממונא כפר ליה:
תיפתר. להמתני' שהמית עבד מוכה שחין שלא היה שוה כלום ובכי הא ודאי כל השלשים קנסא הוו:
אמר ליה. א''כ אמור דבתרה הסיפא דברייתא המית שורך בני וכו'. לא מצאתי זה לא בתוספת' ולא במכילתא ולא בספרא ואיזו בריית' היא שנשנית על דינא דמתני':
ופתרה במוכה שחין. ואם הריש' במוכה שחין תפרשה א''כ סיפא נמי במוכה שחין מיירי ויהא פטור:
לית יכול. מסקנת הקושיא היא והא אי אפשר דתנן המית בן חורין נותן את שויו הרי זה אינו שוה כלום ובכתובות ל''ג להא:
תיפתר כמ''ד ונתן פדיון נפשו של מזיק. גרסינן וכן הוא בכתובות. כמ''ד פ' שור שנגח ד' וה' דפדיון נפשו דכתיב נפשו של מזיק הוא ואע''פ שאין הניזק שוה כלום ולעולם במוכה שחין איירי:
א''ל. אם כמ''ד ונתן פדיון נפשו של מזיק א''כ כולו דינא דכופר קנסא הוי ואכתי אמאי בסיפא חייב הוא:
מָהוּ שֶׁיֹּאמַר לוֹ. צֵא יְדֵי שָׁמַיִם. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהִפִּיל שֶׁן טַבִּי עַבְדּוֹ. אָתָא גַבֵּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לֵיהּ. טַבִּי עַבְדִּי מָצָאתִי עִילָּא לְשַׁחְרְרוֹ. אָמַר. לֵית בְּיָדָךְ. וְאֵין קְנָסוֹת אֶלָּא בְעֵדִים וּבְבֵית דִּין. הָדָא אָֽמְרָה אֵין אוֹמֵר לֹו. צֵא מִידֵי שָׁמַיִם. רִבִּי גַּמְלִיאֵל בֵּירִבִּי אִילָעִאי בְּעָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּמָאן דְּאָמַר. מוּתָּר לְשַׁחְרֵר. אָמַר לֵיהּ. גַּרְמָהּ אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לְשַׁחְרֵר. דִּלֹא כֵן הָיָה לוֹ לְשַׁחְרְרוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מהו שיאמר לו צא ידי שמים. על מודה בקנס קאי אע''ג דמדינא פטור הוא אם אומרין לו שישלם כדי לצאת ידי שמים:
נישמעינה מהדא. עובדא דרבן גמליאל:
מצאתי עילה לשחררו. היה שמח בדבר לפי שעבד כשר היה והיה מתאוה לשחררו:
לית בידך. לא הועלת כלום מפני שהודית מפי עצמך ואין קנסות להתחייב אלא בב''ד ובעדים:
הדא אמרה שאין אומרין לו צא ידי שמים. דא''כ אכתי היה ר''ג צריך לצאת ידי שמים והיה יכול לשחררו אלא ש''מ דאינו צריך:
ר''ג כמ''ד מותר לשחרר. אם ר''ג פליג אהא דאמרינן המשחרר עבדו עובר בעשה וקסבר מותר לשחרר דקס''ד הא דקאמר מצאתי עילה משום דאיהו קסבר מותר לשחרר אלא שחביריו לא הניחו לו וקאמר דעכשיו מצאתי עילה לעשות כדבריי:
גרמה אמרה. כל עצמה של זו המעשה שמעינן מינה איפכא דקסבר אסור לשחרר דאל''כ היה לו לשחרר משעה ראשונה קודם שהפיל שינו ולא היה מי שימחה בידו:
הדרן עלך שבועת הפקדון
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source