Vayedaber

Shvouoth

Daf 22b

משנה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם מְצַוֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם אוֹסֶרְכֶם אָנִי הֲרֵי אֵלּוּ חַייָבִין. בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. באל''ף דל''ת, ביו''ד ח''א בְּשַׁדַּי בִּצְבָאוֹת בְּחַנּוּן וְרַחוּם בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וּבְכָל הַכּנּוּיִין הֲרֵי אֵלּוּ חַייָבִין. הַמְקַלֵּל בְּכוּלָּן חַייָב דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ בְּכוּלָּן חַייָב דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵירוֹ בְּכוּלָּן עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. יַכְּכָה אֱלֹהִים וְכֵן יַכְּכָה אֱלֹהִים זוֹ הִיא אָלָה הַכְּתוּבָה בַתּוֹרָה. וִיבָרֶכְךָ וְיֵיטִיב לָךְ רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וְרִבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר׃

Traduction

Quelqu’un dit: ''Je vous conjure, ou: je vous oblige (par serment), ou: je vous lie (de même)''; ils sont coupables. Mais s’il dit: ''par le ciel et la terre'', ils sont absous. S’il les conjure par le nom divin, soit par les lettres ALEF et DALET, soit par les lettres YOD et HE, ou par les attributs divins SHADAI (tout puissant), Sabaoth, miséricordieux, gracieux, longanime, plein de bienveillance, ou par tout autre qualificatif de la Divinité, ils sont coupables (c’est une objurgation formelle). Celui qui blasphème Dieu par un de ces noms quelconques est coupable; tel est l’avis de R. Meir. Les autres sages le déclarent absous. Celui qui maudit son père ou sa mère par un de ces surnoms divins est coupable, selon l’avis de R. Meir; les autres sages le déclarent absous. Celui qui maudit lui-même ou maudit son prochain par un de ces noms transgresse la défense relative à l’énonciation vaine du nom divin (Ex 20, 7). Si quelqu’un dit au témoin (Dt 28, 12): Dieu te frappera, ou: que Dieu te frappe ainsi, c’est là la malédiction inscrite dans la Loi. Mais s’il dit: ''que Dieu ne te frappe pas, qu’il te bénisse, qu’il te fasse du bien'', R. Meir le déclare coupable; les autres sages l’absolvent.

Pnei Moshe non traduit

באל''ף דל''ת. שם הכתוב באל''ף דל''ת:

ביו''ד ה''א. שם הכתוב ביו''ד ה''א:

המקלל בכולן. מברך את השם באחד מהן כגון יכה פלוני את פלוני שזה הוא חיובו כשמקלל שם בשם:

וחכמים פוטרין. מסקילה בכינוים דעל שם המיוחד דוקא הוא דבסקילה דכתיב בנקבו שם יומת ועל הכינויים באזהרה דאלהים לא תקלל ובשבועת העדות מודים חכמים לר''מ דחייב על הכינויים כמו שהוא חייב על שם המיוחד דבשבועה כתיב ושמעה קול אלה:

המקלל עצמו. דכתיב השמר לך ושמור נפשך מאד וכל השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:

וחבירו. דכתיב לא תקלל חרש אפי' חרש שאינו שומע ולא קפיד מקללתו לא תקלל וכ''ש שאר כל אדם דשמע וקפיד:

יככה אלהים כן יככה אלהים. אם אמר לעדים יככה אלהים אם לא תעידוני או ששמע א' שקורא בקללות שבתורה יככה. אלהים ואמר הוא לעדים וכן יככה אלהים אם לא תעידוני זו היא אלה הכתובה בתורה דהא כתיב בהם ככל אלות הברית:

אל יככה אלהים. אם תעידוני או שאמר יברכך ה' וייטיב לך אם תעידוני וכפר:

ר''מ מחייב. דס''ל מכלל לאו אתה שומע הן אל יככה אלהים אם תעידוני הא אם לא תעידוני יככה וכן יברכך אלהים אם תעידוני הא אם לא תעידוני יקללך ואין הלכה כר''מ:

הלכה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כול' עַד סוֹפָהּ. מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם סְתָם. חַייָבִין. אוֹסֶרְכֶם אָנִי כּוּבַלְכֶם אָנִי. חַייָבִין.

Traduction

S’il a dit: ''Je vous conjure'' vaguement (sans redire: par serment), ils sont coupables; et de même ils le sont s’il dit: ''Je vous lie'', ou: ''Je vous engage (par serment).

Pnei Moshe non traduit

גמ' משביע אני עליכם סתם חייבין. כלומר אם אמר משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעידוני אינו צריך לומר עוד בשבועה שהרי אמר משביע אני עליכם:

אוסרכם אני כובלכם אני חייבין. אם אמר בשבועה:

הלכה: שִׁילַּח בְּיַד עַבְדּוֹ כול'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אִם לֹא יַגִּ֖יד וְנָשָׂ֥א עֲווֹנוֹ׃ לֹא. מִפִּי הַתּוֹבֵעַ. מַתְנִיתִין צְרִיכָה לְמַה דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר וּמַה דָמַר רִבִּי לָֽעְזָר צְרִיכָה לְמַתְנִיתִין. אִילּוּ תַנִּינָן וְלֹא תַנָּא רִבִּי לָֽעְזָר הֲוִיָן אָֽמְרִין. יִשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ 22b וְלֹא נִשְׁבְּעוּ לַנִּתְבָּע חַייָבִין. הֲוֵי צוֹרְכָה לְמַה דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אִילּוּ תַנָּא רִבִּי לָֽעְזָר וְלֹא תַנִּינָן הֲוִינָן מָרִין. יִשְׁמְעוּ מִפִּי הַנִּתְבָּע וְלֹא נִשְׁבְּעוּ לַתּוֹבֵעַ חַייָבִין. הֲוֵי צוֹרְכָה לְמַתְנִיתִין וּצְרִיכָה לְמַה דָמַר רִבִּי לָֽעְזָר עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ וְיִשְׁבְּעוּ לַתּוֹבֵעַ.

Traduction

R. Eléazar interprète pourquoi il est dit (ibid.): s’il ne le dit pas, il supportera son péché (où le mot LO a un WAW superflu); le péché consiste à ne pas le dire au solliciteur (non à le celer à tout autre). Outre les termes de la Mishna il faut l’avis de R. Eléazar, et outre ce dernier il faut celui de la Mishna. Or, en présence du texte seul de la Mishna, sans l’avis de R. Eléazar, on aurait pu croire qu’ ''entendant l’objurgation de la bouche de l’intéressé'', s’ils ont juré non au demandeur, mais au défendeur, ne rien savoir (après audition de la sollicitation), on les suppose coupables; c’est pourquoi l’explication de R. Eléazar affirme le contraire, en vertu du verset exigeant le défaut de communication au solliciteur. D’autre part, si l’on ne connaissait que ce dernier avis, non celui de la Mishna, on pourrait supposer la culpabilité en cas d’audition du défendeur, sans avoir juré rien qu’au solliciteur ne rien savoir. Il faut donc exprimer l’avis de la Mishna et celui de R. Eléazar, à savoir que la demande devra avoir été faite par le solliciteur, et le serment de refuser sa présence (sous peine de nullité).

Pnei Moshe non traduit

גמ' מה תלמוד לומר אם לוא יגיד ונשא עונו. מפני מה כתוב בוי''ו אלף:

לוא. בוי''ו אלף:

מפי התובע. דדוקא כדפרישית במתני'. מתנית' צריכ' וכו'. כלומר דברי ר''א דאמר מפי התובע ודברי מתני' עד שישמעו מפי התובע תרווייהו צריכי ושמעינן מדברי שניהם מה דלא היה שמעינן מכל חד באנפי נפשיה:

אילו תנינן. דאלו ממתני' לחוד בלא מה דתני ר' לעזר הוינן אמרין ישמעו מפי התובע הוא דבעינן שיהא הוא תובע להן אם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני:

ולא נשבעו לנתבע חייבין. לשון קצר הוא זה כדרך האי תלמודא וכלומר לא נשבעו לו להתובע אלא להנתבע הוא דנשבעו הוי אמינא דחייבין דהמתני' נוכל לפרש דלא קפדינן אלא על התביעה עד שישמעו מפי התובע אבל אם אחר ששמעו התביעה מפיו אמרו להנתבע שבועה שאין אנו יודעין לו עדות או כיוצא בזה שקבלו השבועה שהשביע אותם התובע בפני הנתבע ולא בפני התובע ס''ד דהוי שבועה:

הוי צורכה למה דאמר ר' לעזר. הלכך קמ''ל להא דר''א דדריש מלוא יגיד שצריך שיהא מפי התובע והיינו הגדה של העדים דקפדינן נמי בהא דבעינן לו לא יגיד שישבעו או שיקבלו שבועה בפני התובע שאינם יודעים להגיד:

אלו תנא ר' לעזר. מפי התובע ולא תנינן הא דבמתני' עד שישמעו:

הוי אמרין ישמעו מפי הנתבע. אפי' לא שמעו התביעה אלא מפי הנתבע:

ולא נשבעו לתובע. כלומר אלא שלא נשבעו לו כי אם להתובע הוא דנשבעו סגי בהכי והוי אמינא דחייבין:

הוי. הלכך תרווייהו צריכי ושמעינן שיהא התביעה מפי התובע וגם השבוע' בפני התובע:

רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי כְּמַתְנִיתִין. וְאִית דָּֽמְרִין רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כֵּינִי מַתְנִיתִין. רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וְרִבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר. רִבִּי מֵאִיר כְדַעְתֵּיהּ וְרִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. קִלְּלָם בְּכִנּוּי רַבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין׃

Traduction

R. Yohanan dit au nom de R. Yanaï, ou selon d’autres R. Abahou dit au nom de R. Yohanan, qu’il faut ainsi rectifier notre Mishna. R. Meir le déclare coupable, mais R. Juda le dispense de sacrifice (au lieu de l’avis anonyme des sages). Chacun de ces docteurs est conforme à sa propre opinion, car on a dit ailleurs (99)Sanhedrin 7, 8.: Celui qui maudit ses parents par un attribut divin est coupable, dit R. Meir; R. Juda le déclara absous. –

Pnei Moshe non traduit

ר' יוחנן בשם ר' ינאי כיני מתניתא ואית דאמרין דר' אבהו בשם ר' יוחנן הוא דאמרה כיני מתניתא ר''מ מחייב ורבי יהודה פוטר. כדגריס הכא במתני' דחכמים דפליגי אדר''מ ר' יהודה הוא:

ר''מ כדעתיה וכו'. דתנינן תמן בפ''ז דסנהדרין המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם קיללם בכינוי ר''מ מחייב וחכמים פוטרין ואשמעינן דחכמים דהתם היינו ר' יהודה דהכא:

הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵירוֹ בְּכוּלָּן עוֹבֵר בְּלָאו. מָהוּ לִלְקוֹת. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. אֵין לוֹקֶה. אֲמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. לָמָּה. שֶׁהוּא לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וַהֲרֵי הַמֵּמִיר וְהַנִּשְׁבָּע לַשֶׁקֶר לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה הוּא.

Traduction

''Celui qui se maudit lui-même, ou maudit son prochain par un de ces noms, transgresse une défense''. Ce délit est-il passible de la peine des coups? Les compagnons répondent qu’il n’est pas passible. Pourquoi, dit R. Yossé? Est-ce parce que cette défense n’entraîne pas d’acte? Mais on pourrait en dire autant de l’échange ou du faux serment (100)Ci-dessus, 3, 10., et pourtant ces délits sont passibles de la peine des coups?

Pnei Moshe non traduit

אמר לון ר' יוסי לחכמים למה. אינו לוקה אם מפני שהוא ל''ת שאין בו מעשה והרי הממיר והנשבע לשקר דנמי לאו שאין בו מעשה הוא ואפ''ה לוקה דהני כולהו איתרבו למלקות ואע''פ שאין בהן מעשה כדאמרינן בסוף פרק דלעיל:

Shvouoth

Daf 23a

משנה: שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים וּבָֽרְחוֹקִים וּבַקְּרוֹבִים בַּכְּשֵׁירִים וּבַפְּסוּלִים בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין מִפִּי עַצְמוֹ. וּמִפִּי אֲחֵר אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּכְפּוֹר בּוֹ בְּבֵית דִּין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים כֵּיוָן שֶׁכָּפַר בּוֹ חַייָב. וְחַייָב עַל זְדוֹן שְׁבוּעָה וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הַפִּיקָּדוֹן וְאֵינוֹ חַייָב עַל שִׁגְגָתוֹ. וּמֶה חַייָב עַל זְדוֹנָהּ אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים׃

Traduction

Le serment relatif aux dépôt a lieu pour les hommes et les femmes, pour les parents du demandeur et pour ceux qui ne le sont pas, par devant le tribunal ou en dehors, mais seulement si le serment émane de la bouche même de celui qui le prête, non s’il est émis par d’autres; en ce cas, il est seulement coupable s’il le nie devant le tribunal. Tel est l’avis de R. Meir; selon les autres sages, soit que le serment émane de la bouche même de celui qui le prête, soit que d’autres l’émettent, celui qui le nie est aussitôt coupable. On est coupable d’avoir émis volontairement un faux serment, même en ignorant quelle est la pénalité, si l’on a conscience du mensonge au sujet d’un dépôt, mais on n’est pas coupable si ce dernier fait aussi a eu lieu par erreur. Pour le faux serment volontaire, la culpabilité entraîne l’obligation d’un sacrifice de péché valant deux sicles d’argent.

Pnei Moshe non traduit

מתני' שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים. איידי דתנא בשבועת העדות באנשים ולא בנשים תנא נמי הכא לכולהו:

ובקרובים. שבעל הפקדון קרוב לזה שהפקדון אצלו:

בפני ב''ד ושלא בפני ב''ד. אם מפי עצמו נשבע שהוציא שבועה מפיו או שענה אמן אחר השבועה ואח''כ הודה חייב בקרבן דכתיב וכחש בעמיתו כל דהו:

ומפי אחרים. ולא ענה אמן כגון משביע אני עליך שתחזור לי הפקדון ואמר אין לך בידי כלום אינו חייב עד שיכפור בב''ד:

וחכמים אומרים וכו'. והלכה כחכמים:

וחייב על זדון שבועה. דלא כתיב בהו ונעלם וזדון השבועה הוא שזכור הוא הכל על הפקדון ויודע ג''כ שנתחייב על כפירתו קרבן:

ועל שגגתה עם זדון הפקדון. שיודע הוא ששבועה זו אסורה אבל לא ידע שחייבין עליה קרבן וזכור הוא שהפקדון אצלו:

ואינו חייב על שגגתו. ששכח שיש אצלו הפקדון ונשבע ואח''כ ידע דאנוס הוא:

אשם בכסף שקלים. הקנוי בשני סלעים דבאשם מעילות כתיב איל אשם בערכך כסף שקלים וילפינן בכריתות דכל אשמות הן בכסף שקלים:

רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי מֵאִיר הִיא דְאָמַר. מִמַּשְׁמַע לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵין. אַל יַכֶּכְּךָ אִם תָּבוֹא וּתְעִידֵינִי. הָא אִם לֹא תָבוֹא וּתְעִידֵינִי יַכֶּכְּךָ. אֵין לִי אֶלָּא אָלָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ שְׁבוּעָה. מְנַיִין שֶׁאֵין עִמָּהּ שְׁבוּעָה כְּשֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ שְׁבוּעָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָֽׁמְעָה אָלָה וְשָֽׁמְעָה קוֹל. לַעֲשׂוֹת שֶׁאֵין עִמָּהּ אָלָה כְּשֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ אָלָה. הָא אָלָה בְלֹא שְׁבוּעָה לֹא. רִבִּי יָסָי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 23a לֹא שַׁנְייָא. הִיא אָלָה בְלֹא שְׁבוּעָה הִיא שְׁבוּעָה בְלֹא אָלָה.

Traduction

Selon R. Yossa au nom de R. Yohanan, c’est l’avis de R. Meir, de pouvoir déduire de la négation ce qui est à comprendre sous la forme affirmative (101)''Cf. (Nedarim 1, 4); ci-après 7, 1.''. Ainsi, en disant: ''Dieu ne te frappera pas si tu viens témoigner pour moi'', c’est dire: Si tu ne viens pas témoigner, Dieu te frappera. On sait ainsi quelle est la règle pour l’objurgation accompagnée de serment; d’où sait-on qu’il en est aussi de même (102)Cf. Sota 2, 6. s’il n’y pas de serment exprimé? C’est pourquoi il est dit (Lv 5, 1): Elle entend l’objurgation; il faut avoir entendu une voix pour qu’il y ait délit. Peut être au contraire ce texte enseigne-t-il que le serment pourra être, ou non, accompagné d’objurgation, tandis que l’objurgation ne peut pas avoir lieu sans serment? Il n’y a pas de différence, répond R. Yossé au nom de R. Yohanan, entre l’objurgation ou le serment; l’un ou l’autre peut indifféremment être isolé ou non.

Pnei Moshe non traduit

ר''מ היא. הא דר' יסא בשם ר' יוחנן גרסי' לה בנדרים פ''ק הלכה ד' לקרבן לא אוכל לך ר''מ אוסר וקאמר התם דר''מ לטעמיה דאית ליה באיסורא מכלל לאו אתה שומע הן כדאמר הכא ומפרש דהתם נמי ה''ק לא לקרבן יהא מה שלא אוכל מן דילך הא מה שאוכל מן דילך קרבן הוא וקאמר דהכא נמי היינו טעמיה דמשמע אל יככה אלהים אם תבוא ותעידוני הא אם לא תבא ותעידוני יככה:

לעשות וכו'. קושיא היא דמנין ללמוד מכאן על האלה בלא שבועה דילמא על השבועה בלא אלה אתי קרא ללמד ומשום דאין אלה בלא שבועה כדכתיב והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה והלכך כתיב הכא ושמעה קול למידרש לעשות שבועה שאין עמה אלה כמו שיש עמה אלה אבל אלה בלא שבועה לא מיתרבי מקרא:

לא שניא. אין חילוק ביניהם דהכי מידרש או קול לחוד או אלה לחוד והיא אלה בלא שבועה והיא בשבועה בלא אלה דשניהם נתרבו:

הדרן עלך שבועת העדות

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source