משנה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם מְצַוֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם אוֹסֶרְכֶם אָנִי הֲרֵי אֵלּוּ חַייָבִין. בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. באל''ף דל''ת, ביו''ד ח''א בְּשַׁדַּי בִּצְבָאוֹת בְּחַנּוּן וְרַחוּם בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וּבְכָל הַכּנּוּיִין הֲרֵי אֵלּוּ חַייָבִין. הַמְקַלֵּל בְּכוּלָּן חַייָב דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ בְּכוּלָּן חַייָב דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵירוֹ בְּכוּלָּן עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. יַכְּכָה אֱלֹהִים וְכֵן יַכְּכָה אֱלֹהִים זוֹ הִיא אָלָה הַכְּתוּבָה בַתּוֹרָה. וִיבָרֶכְךָ וְיֵיטִיב לָךְ רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וְרִבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''מ מחייב. דס''ל מכלל לאו אתה שומע הן אל יככה אלהים אם תעידוני הא אם לא תעידוני יככה וכן יברכך אלהים אם תעידוני הא אם לא תעידוני יקללך ואין הלכה כר''מ:
אל יככה אלהים. אם תעידוני או שאמר יברכך ה' וייטיב לך אם תעידוני וכפר:
יככה אלהים כן יככה אלהים. אם אמר לעדים יככה אלהים אם לא תעידוני או ששמע א' שקורא בקללות שבתורה יככה. אלהים ואמר הוא לעדים וכן יככה אלהים אם לא תעידוני זו היא אלה הכתובה בתורה דהא כתיב בהם ככל אלות הברית:
וחבירו. דכתיב לא תקלל חרש אפי' חרש שאינו שומע ולא קפיד מקללתו לא תקלל וכ''ש שאר כל אדם דשמע וקפיד:
המקלל עצמו. דכתיב השמר לך ושמור נפשך מאד וכל השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:
וחכמים פוטרין. מסקילה בכינוים דעל שם המיוחד דוקא הוא דבסקילה דכתיב בנקבו שם יומת ועל הכינויים באזהרה דאלהים לא תקלל ובשבועת העדות מודים חכמים לר''מ דחייב על הכינויים כמו שהוא חייב על שם המיוחד דבשבועה כתיב ושמעה קול אלה:
המקלל בכולן. מברך את השם באחד מהן כגון יכה פלוני את פלוני שזה הוא חיובו כשמקלל שם בשם:
ביו''ד ה''א. שם הכתוב ביו''ד ה''א:
באל''ף דל''ת. שם הכתוב באל''ף דל''ת:
הלכה: שִׁילַּח בְּיַד עַבְדּוֹ כול'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אִם לֹא יַגִּ֖יד וְנָשָׂ֥א עֲווֹנוֹ׃ לֹא. מִפִּי הַתּוֹבֵעַ. מַתְנִיתִין צְרִיכָה לְמַה דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר וּמַה דָמַר רִבִּי לָֽעְזָר צְרִיכָה לְמַתְנִיתִין. אִילּוּ תַנִּינָן וְלֹא תַנָּא רִבִּי לָֽעְזָר הֲוִיָן אָֽמְרִין. יִשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ 22b וְלֹא נִשְׁבְּעוּ לַנִּתְבָּע חַייָבִין. הֲוֵי צוֹרְכָה לְמַה דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אִילּוּ תַנָּא רִבִּי לָֽעְזָר וְלֹא תַנִּינָן הֲוִינָן מָרִין. יִשְׁמְעוּ מִפִּי הַנִּתְבָּע וְלֹא נִשְׁבְּעוּ לַתּוֹבֵעַ חַייָבִין. הֲוֵי צוֹרְכָה לְמַתְנִיתִין וּצְרִיכָה לְמַה דָמַר רִבִּי לָֽעְזָר עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ וְיִשְׁבְּעוּ לַתּוֹבֵעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אוסרכם אני כובלכם אני חייבין. אם אמר בשבועה:
גמ' משביע אני עליכם סתם חייבין. כלומר אם אמר משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעידוני אינו צריך לומר עוד בשבועה שהרי אמר משביע אני עליכם:
ולא נשבעו לתובע. כלומר אלא שלא נשבעו לו כי אם להתובע הוא דנשבעו סגי בהכי והוי אמינא דחייבין:
הוי. הלכך תרווייהו צריכי ושמעינן שיהא התביעה מפי התובע וגם השבוע' בפני התובע:
גמ' מה תלמוד לומר אם לוא יגיד ונשא עונו. מפני מה כתוב בוי''ו אלף:
לוא. בוי''ו אלף:
מפי התובע. דדוקא כדפרישית במתני'. מתנית' צריכ' וכו'. כלומר דברי ר''א דאמר מפי התובע ודברי מתני' עד שישמעו מפי התובע תרווייהו צריכי ושמעינן מדברי שניהם מה דלא היה שמעינן מכל חד באנפי נפשיה:
אילו תנינן. דאלו ממתני' לחוד בלא מה דתני ר' לעזר הוינן אמרין ישמעו מפי התובע הוא דבעינן שיהא הוא תובע להן אם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני:
ולא נשבעו לנתבע חייבין. לשון קצר הוא זה כדרך האי תלמודא וכלומר לא נשבעו לו להתובע אלא להנתבע הוא דנשבעו הוי אמינא דחייבין דהמתני' נוכל לפרש דלא קפדינן אלא על התביעה עד שישמעו מפי התובע אבל אם אחר ששמעו התביעה מפיו אמרו להנתבע שבועה שאין אנו יודעין לו עדות או כיוצא בזה שקבלו השבועה שהשביע אותם התובע בפני הנתבע ולא בפני התובע ס''ד דהוי שבועה:
הוי צורכה למה דאמר ר' לעזר. הלכך קמ''ל להא דר''א דדריש מלוא יגיד שצריך שיהא מפי התובע והיינו הגדה של העדים דקפדינן נמי בהא דבעינן לו לא יגיד שישבעו או שיקבלו שבועה בפני התובע שאינם יודעים להגיד:
אלו תנא ר' לעזר. מפי התובע ולא תנינן הא דבמתני' עד שישמעו:
הוי אמרין ישמעו מפי הנתבע. אפי' לא שמעו התביעה אלא מפי הנתבע:
הלכה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כול' עַד סוֹפָהּ. מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם סְתָם. חַייָבִין. אוֹסֶרְכֶם אָנִי כּוּבַלְכֶם אָנִי. חַייָבִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אוסרכם אני כובלכם אני חייבין. אם אמר בשבועה:
גמ' משביע אני עליכם סתם חייבין. כלומר אם אמר משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעידוני אינו צריך לומר עוד בשבועה שהרי אמר משביע אני עליכם:
ולא נשבעו לתובע. כלומר אלא שלא נשבעו לו כי אם להתובע הוא דנשבעו סגי בהכי והוי אמינא דחייבין:
הוי. הלכך תרווייהו צריכי ושמעינן שיהא התביעה מפי התובע וגם השבוע' בפני התובע:
גמ' מה תלמוד לומר אם לוא יגיד ונשא עונו. מפני מה כתוב בוי''ו אלף:
לוא. בוי''ו אלף:
מפי התובע. דדוקא כדפרישית במתני'. מתנית' צריכ' וכו'. כלומר דברי ר''א דאמר מפי התובע ודברי מתני' עד שישמעו מפי התובע תרווייהו צריכי ושמעינן מדברי שניהם מה דלא היה שמעינן מכל חד באנפי נפשיה:
אילו תנינן. דאלו ממתני' לחוד בלא מה דתני ר' לעזר הוינן אמרין ישמעו מפי התובע הוא דבעינן שיהא הוא תובע להן אם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני:
ולא נשבעו לנתבע חייבין. לשון קצר הוא זה כדרך האי תלמודא וכלומר לא נשבעו לו להתובע אלא להנתבע הוא דנשבעו הוי אמינא דחייבין דהמתני' נוכל לפרש דלא קפדינן אלא על התביעה עד שישמעו מפי התובע אבל אם אחר ששמעו התביעה מפיו אמרו להנתבע שבועה שאין אנו יודעין לו עדות או כיוצא בזה שקבלו השבועה שהשביע אותם התובע בפני הנתבע ולא בפני התובע ס''ד דהוי שבועה:
הוי צורכה למה דאמר ר' לעזר. הלכך קמ''ל להא דר''א דדריש מלוא יגיד שצריך שיהא מפי התובע והיינו הגדה של העדים דקפדינן נמי בהא דבעינן לו לא יגיד שישבעו או שיקבלו שבועה בפני התובע שאינם יודעים להגיד:
אלו תנא ר' לעזר. מפי התובע ולא תנינן הא דבמתני' עד שישמעו:
הוי אמרין ישמעו מפי הנתבע. אפי' לא שמעו התביעה אלא מפי הנתבע:
רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי כְּמַתְנִיתִין. וְאִית דָּֽמְרִין רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כֵּינִי מַתְנִיתִין. רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וְרִבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר. רִבִּי מֵאִיר כְדַעְתֵּיהּ וְרִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. קִלְּלָם בְּכִנּוּי רַבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''מ כדעתיה וכו'. דתנינן תמן בפ''ז דסנהדרין המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם קיללם בכינוי ר''מ מחייב וחכמים פוטרין ואשמעינן דחכמים דהתם היינו ר' יהודה דהכא:
ר' יוחנן בשם ר' ינאי כיני מתניתא ואית דאמרין דר' אבהו בשם ר' יוחנן הוא דאמרה כיני מתניתא ר''מ מחייב ורבי יהודה פוטר. כדגריס הכא במתני' דחכמים דפליגי אדר''מ ר' יהודה הוא:
הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵירוֹ בְּכוּלָּן עוֹבֵר בְּלָאו. מָהוּ לִלְקוֹת. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. אֵין לוֹקֶה. אֲמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. לָמָּה. שֶׁהוּא לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וַהֲרֵי הַמֵּמִיר וְהַנִּשְׁבָּע לַשֶׁקֶר לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר לון ר' יוסי לחכמים למה. אינו לוקה אם מפני שהוא ל''ת שאין בו מעשה והרי הממיר והנשבע לשקר דנמי לאו שאין בו מעשה הוא ואפ''ה לוקה דהני כולהו איתרבו למלקות ואע''פ שאין בהן מעשה כדאמרינן בסוף פרק דלעיל:
משנה: שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים וּבָֽרְחוֹקִים וּבַקְּרוֹבִים בַּכְּשֵׁירִים וּבַפְּסוּלִים בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין מִפִּי עַצְמוֹ. וּמִפִּי אֲחֵר אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּכְפּוֹר בּוֹ בְּבֵית דִּין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים כֵּיוָן שֶׁכָּפַר בּוֹ חַייָב. וְחַייָב עַל זְדוֹן שְׁבוּעָה וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הַפִּיקָּדוֹן וְאֵינוֹ חַייָב עַל שִׁגְגָתוֹ. וּמֶה חַייָב עַל זְדוֹנָהּ אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אשם בכסף שקלים. הקנוי בשני סלעים דבאשם מעילות כתיב איל אשם בערכך כסף שקלים וילפינן בכריתות דכל אשמות הן בכסף שקלים:
ואינו חייב על שגגתו. ששכח שיש אצלו הפקדון ונשבע ואח''כ ידע דאנוס הוא:
ועל שגגתה עם זדון הפקדון. שיודע הוא ששבועה זו אסורה אבל לא ידע שחייבין עליה קרבן וזכור הוא שהפקדון אצלו:
וחייב על זדון שבועה. דלא כתיב בהו ונעלם וזדון השבועה הוא שזכור הוא הכל על הפקדון ויודע ג''כ שנתחייב על כפירתו קרבן:
וחכמים אומרים וכו'. והלכה כחכמים:
ומפי אחרים. ולא ענה אמן כגון משביע אני עליך שתחזור לי הפקדון ואמר אין לך בידי כלום אינו חייב עד שיכפור בב''ד:
בפני ב''ד ושלא בפני ב''ד. אם מפי עצמו נשבע שהוציא שבועה מפיו או שענה אמן אחר השבועה ואח''כ הודה חייב בקרבן דכתיב וכחש בעמיתו כל דהו:
ובקרובים. שבעל הפקדון קרוב לזה שהפקדון אצלו:
מתני' שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים. איידי דתנא בשבועת העדות באנשים ולא בנשים תנא נמי הכא לכולהו:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי מֵאִיר הִיא דְאָמַר. מִמַּשְׁמַע לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵין. אַל יַכֶּכְּךָ אִם תָּבוֹא וּתְעִידֵינִי. הָא אִם לֹא תָבוֹא וּתְעִידֵינִי יַכֶּכְּךָ. אֵין לִי אֶלָּא אָלָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ שְׁבוּעָה. מְנַיִין שֶׁאֵין עִמָּהּ שְׁבוּעָה כְּשֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ שְׁבוּעָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָֽׁמְעָה אָלָה וְשָֽׁמְעָה קוֹל. לַעֲשׂוֹת שֶׁאֵין עִמָּהּ אָלָה כְּשֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ אָלָה. הָא אָלָה בְלֹא שְׁבוּעָה לֹא. רִבִּי יָסָי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 23a לֹא שַׁנְייָא. הִיא אָלָה בְלֹא שְׁבוּעָה הִיא שְׁבוּעָה בְלֹא אָלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך שבועת העדות
לא שניא. אין חילוק ביניהם דהכי מידרש או קול לחוד או אלה לחוד והיא אלה בלא שבועה והיא בשבועה בלא אלה דשניהם נתרבו:
לעשות וכו'. קושיא היא דמנין ללמוד מכאן על האלה בלא שבועה דילמא על השבועה בלא אלה אתי קרא ללמד ומשום דאין אלה בלא שבועה כדכתיב והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה והלכך כתיב הכא ושמעה קול למידרש לעשות שבועה שאין עמה אלה כמו שיש עמה אלה אבל אלה בלא שבועה לא מיתרבי מקרא:
ר''מ היא. הא דר' יסא בשם ר' יוחנן גרסי' לה בנדרים פ''ק הלכה ד' לקרבן לא אוכל לך ר''מ אוסר וקאמר התם דר''מ לטעמיה דאית ליה באיסורא מכלל לאו אתה שומע הן כדאמר הכא ומפרש דהתם נמי ה''ק לא לקרבן יהא מה שלא אוכל מן דילך הא מה שאוכל מן דילך קרבן הוא וקאמר דהכא נמי היינו טעמיה דמשמע אל יככה אלהים אם תבוא ותעידוני הא אם לא תבא ותעידוני יככה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source