Shvouoth
Daf 21b
משנה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁאֲנִי כֹהֵן שֶׁאֲנִי לֵוִי שֶׁאֵינִי בֶן גְּרוּשָׁה שֶׁאֵינִי בֶן חֲלוּצָה שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי כֹהֵן שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי לֵוִי שֶׁאֵינוֹ בֶן גְרוּשָׁה שֶׁאֵינוֹ בֶן חֲלוּצָה שֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי וּפִתָּה אֶת בִּתּוֹ וְשֶׁחָבַל בִּי בְנִי וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי וְשֶׁהִדְלִיק גְּדִישִׁי בַשַּׁבָּת הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין׃
Traduction
Quelqu’un dit: ''je vous conjure de venir témoigner que je suis cohen, ou lévite, que je ne suis pas fils d’une femme répudiée, ni le fils d’une femme qui a refusé le lévirat, ou qu’un tel est cohen, ou qu’un tel est lévite, ou qu’il n’est pas le fils d’une femme répudiée, ni d’une femme qui a refusé le lévirat, ou qu’un tel a violé sa fille, ou l’a séduite, ou que mon fils m’a blessé, ou qu’un prochain m’a blessé, ou a allumé mes gerbes de blé un jour de Shabat''; ils sont absous de n’avoir pas attesté.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שאני כהן. פטורין שאין העדים חייבין אלא כשכפרו בדבר שיש בו תביעת ממון כדיליף בגמרא:
שאנס איש פלוני את בתו. אדלעיל קאי שאיש פלוני כהן וכו' או שהשביען להעיד שאנס איש פלוני את בתו של פלוני דאיירינן ביה פטורין דבעינן עד שישמעו מפי התובע ומוקמינן לה התם בבא בהרשאה דאי הוה תביעת ממון אחר היו חייבין ואשמעינן דאין נחשב המורשה בעל דין בזה כשאר ממון דכיון דהאי ממון דתובע לא מטא לידיה מעולם לא מצי למיכתב הרשאה עליה:
ושחבל בי בני. חבלה והוא חבורה ואם התרו בו היה מתחייב מיתה ולא ממון ולפיכך פטורין:
שחבל בי חבירי ושהדליק גדישי בשבת. דתרווייהו חיוב מיתה נינהו ופטורין מן הממון:
הלכה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כול'. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וְה֣וּא עֵ֔ד א֥וֹ רָאָ֖ה א֣וֹ יָדָ֑ע וגו'. לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְעֵדוּת שֶׁאֶיפְשָׁר לְהִתְקַייֵם בִּידִיעָה וְשֶׁלֹּא בִרְאִייָה. בִּרְאִייָה וְשֶׁלֹּא בִידִיעָה. בִּידִיעָה שֶׁלֹּא בִרְאִייָה בְמָמוֹן הֵיךְ עֲבִידָה. תֵּן לִי מָאתַיִם זוז שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדָךְ. אֵין לָךְ בְּיָדִי. וְלֹא הוֹדִיתָה לִי בִּפְנֵי פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי. יֹאמְרוּ וַאֲנִי נוֹתֵן. זוֹ הִיא יְדִיעָה שֶׁאֵין עִמָּהּ רְאִייָה. אֲתוֹן וְאָֽמְרוֹן. אִין דְּאוֹדֵי לֵיהּ וְאִין דִּגְזָלֵיהּ לֵית אֲנָן יָֽדְעִין. וְאִין דְּאוֹזְפֵיהּ לֵי נָן יָֽדְעִין. בִּרְאִייָה בְלֹא בִידִיעָה בְמָמוֹן הֵיךְ עֲבִידָה. תֵּן לִי מָאתַיִם זוז שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדָךְ. אֵין לָךְ בְּיָדִי. וְלֹא מָנִיתִי לָךְ בְּמוֹשָׁב פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי. יֹאמְרוּ וַאֲנִי נוֹתֵן. זוֹ הִיא רְאִייָה שֶׁאֵין עִמָּהּ יְדִיעָה. אֲתוֹן וְאָֽמְרִין. אִין מָנָה וְאִין דִּגְזָלֵיהּ לֵי נָן יָֽדְעִין. וְאִין מִישְׁאַל לֵיהּ לֵי נָן יָֽדְעִין. תֵּן לִי קְנָס בִּתִּי שֶׁהוּא בְיָדָךְ. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא נִתְחַיַיבְתִּי קְנָס מִיָּמַיי. וְהָעֵדִים מֵעִידִין שֶׁנִּתְחַייָב קְנָס. וְלֵי נָן יָֽדְעִין אִין קְנָס בְּרַתֵּיהּ אִין קְנָס אִיתָא אוֹחֲרִי. אָנַסְתָּה וּפִיתִיתָה אֶת בִּתִּי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא אָנַסְתִּי וּפִיתִיתִי אִשָּׁה מִיָּמַיי. וְעֵדִים מֵעִידִין שֶׁאָנַס אִשָּׁה. וְלֵי נָן יָֽדְעִין אִין בְּרַתֵּיהּ הֲוָה אִין אִיתָא חוֹרִי. הָרַגְתָּ שׁוֹרִי קִיצַּצְתָּה נְטִיעוּתַיי. וְהוּא אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. חַייָב. אַתָּה אָמַרְתָּ לִי לַהֲרוֹג וְלַקּוּץ. הוֹלְכִין אַחַר רוֹב נְטִיעוֹת. מָה הוּא. הוֹלְכִין אַחַר רוֹב נְטִיעוֹת. אָמַר רִבִּי חַגַּיי אִין הֲוָה תוֹרֵיהּ נַגְחָן הוּא מַר לֵיהּ. אִם הָיוּ נְטִיעוֹתָיו בְּטֵילוֹת הוּא מַר לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוּדָן. 21b אִין אוֹמֵר בְּמָמוֹן. מֵאַחַר דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אַתָּה אָמַרְתָּ לִי לַהֲרוֹג וְלַקּוּץ. אַף עַל גַּו דּוּ אֲמַר לֵיהּ. לֹא הָרַגְתִּי וְלֹא קָצַצְתִּי. פָּטוּר.
Traduction
On a enseigné (95)Tossefta à ce, ch. 2. que R. Yossé le Galiléen explique pourquoi il est dit (ibid. 1): s’il est témoin, ou s’il a vu, ou s’il sait. Il s’agit là d’un témoignage que l’on peut confirmer par le savoir, non par la vue, ou par la vue sans le savoir. La première hypothèse se réfère à l’argent et s’explique ainsi: L’un A réclame à son prochain B 200 zouz qu’il prétend avoir chez celui-ci; B nie, et A prétend qu’il y a eu aveu de dette devant tel et tel; B répond ''qu’ils viennent l’attester et je paierai'': C’est une connaissance, sans vue, car ils viennent confirmer la véracité de la dette; seulement, ils ignorent si B doit la somme par suite de vol, ou par suite de prêt (cela suffit à justifier la dette). La vue sans la connaissance en fait d’argent a lieu p. ex. en ce cas: A réclame 200 zouz qu’il prétend avoir chez B; ce dernier nie; A dit avoir versé la somme chez tel et tel; B réplique que ceux-ci l’attestent, et il paiera: c’est un témoignage de vue, sans connaissance, car ils viennent attester avoir vu le versement, seulement ils ignorent si c’était une restitution de somme volée, ou si c’était un prêt. De même, A réclame à B la somme due pour amende envers sa fille; B prétend n’avoir jamais de sa vie été condamné à une amende; d’autre part, des témoins attestent que B doit une amende, seulement ils ignorent s’il doit l’amende à la fille d’A ou à une autre femme (on les croit). De même encore, si A accuse B d’avoir violé ou séduit sa fille; B le nie, disant n’avoir jamais séduit ni violé aucune femme; puis des témoins attestent qu’A a violé une femme, seulement ils ignorent si elle est, ou non, la fille d’A. L’un dit (96)Tossefta à Sanhedrin ch. 6.: tu as tué mon bœuf, ou tu as coupé mes plantes; l’autre qui répond n’en rien savoir est coupable (tenu de payer ce dommage attesté). Si le second réplique avoir reçu du premier l’ordre de tuer le bœuf, ou de couper les plantes, on se dirige, pour la décision, d’après la majorité des plantes. Qu’est ce que l’on entend par là? Cela signifie, dit R. Hagaï, que si le bœuf était notoirement enclin à donner des cornes (dangereux), le propriétaire aura certes dit de le tuer; ou bien si les plantes étaient négligées et faisaient plus de mal que de bien, il a dû donner l’ordre de les couper. R. Judan dit: dans une question financière, on n’argue pas de la nécessité d’ajouter foi au défendeur, qui déclare n’avoir pas tué le bœuf, ou n’avoir pas coupé les plantes, en raison de ce qu’il peut prétendre avoir reçu l’ordre de tuer, ou couper: ce procédé n’est pas admis en droit.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ב:
ולא אמרתי וכו'. וזהו ממון כדמפרש ואזיל:
בידיעה שלא בראייה בממון היך עבידא. שאף שלא ראה שהלוהו ידוע לו שהוא חייב:
ולא הודיתה לי בפני פ' ופ' והוא משיב יבאו ויאמרו ואני נותן. זו היא ידיעה שאין בה ראייה. כדמפרש ואזיל אתון ואמרין שהם באין ואומרים אמת שהודה לו זה:
ואין דגזליה וכו'. כלומר אבל אין אנו יודעין אם מחמת גזילה היה חייב לו או מחמת הלואה שלא ראינו ומיהת ידיעה הויא ואילו העידו היה מתחייב:
זו היא ראייה שאין עמה ידיעה. שהרי הן באין ואומרין אמת שראינו שמנה לו בפנינו ואין אנו יודעין אם השיב לו הגזילה שגזל ממנו או שהלוהו ואם הן מעידין מתחייב זה שהרי אומר יאמרו ואני נותן:
תן לי קנס בתי וכו'. כלומר וה''נ משכחת לה ידיעה בלא ראייה:
שנתחייב קנס. אבל אין אנו יודעין אם בשביל קנס בתו של זה אם בשביל אשה אחרת ומתחייב הוא בזה שהרי הוחזק כפרן שאמר לא נתחייבתי קנס מימי:
הרגת שורי. תוספתא בריש פ''ו דסנהדרין וע''י עדים מיירי והכי גריס התם בהדיא העדים שאמרו מעידין אנו באיש פלוני שהרג שורו של פלוני וקיצץ נטיעותיו של פלוני והלה אומר איני יודע חייב:
אחר רוב נטיעות. שלו כדמפרש ר' חגיי דאם שורו נגחן הוא מסתמא הוא אמר לו להרגו שלא יתחייב על ידי נגיחתו וכן אם היו הנטיעות בטלות ונפסדות ועומדות ליפול:
אין אומר בממון מאחר. אין אומרין בממון מיגו כזה וכלומר דר' יודן בא לתרץ דלא תיקשי דאם בכה''ג נאמן הוא לומר אתה אמרת לי להרוג ולקצוץ אפי' אומר לא הרגתי ולא קצצתי יהא נאמן במיגו וקאמר דלאו מילתא היא דאין אומרין מאחר שהוא יכול לומר אתה אמרת לי להרוג שיהא נאמן אע''ג דאומר לא הרגתי ויהא פטור וטעמא משום דהוי מיגו דהעזה ומיגו כזה לא אמרינן:
הלכה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כול'. מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כול'. נֶפֶשׁ כִּי תֶֽחֱטָ֗א נֶ֚פֶשׁ כִּ֣י תֶֽחֱטָ֔א לִגְזֵירָה שָׁוָה. מַה נֶ֚פֶשׁ כִּ֣י תֶֽחֱטָ֔א שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן תְּבִיעַת מָמוֹן וְיֵשׁ לוֹ. אַף נֶפֶשׁ כִּי תֶֽחֱטָ֗א שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן כָּאן תְּבִיעַת מָמוֹן וְיֵשׁ לוֹ.
Traduction
De ce qu’au sujet du serment de témoignage, ainsi que pour le dépôt, la Bible emploie les mots: Si une personne commet un péché (ibid. 1 et 17), on déduit à titre d’analogie, qu’il s’agit dans l’un et l’autre cas de réclamation d’argent, fondée sur la possession de biens (à l’exclusion des divers cas énoncés par la Mishna, qui échappent à cette règle). –
Pnei Moshe non traduit
גמ' נפש כי תחטא. נאמר כאן בשבועת העדות ונאמר נפש כי תחטא בשבועת הפקדון לג''ש:
מה להלן תביעת ממון ויש לו. ממון אצלו אף נפש כי תחטא האמור כאן בעדות בתביעת ממון ויש לו. לאפוקי הני דקחשיב במתני' שאני כהן וכו' דלאו תביעת ממון נינהו וכן הסיפא שאנס פלוני את בתו אע''ג דתביעת ממון הוי מ''מ לא יש אצלו ולא הגיע הממון לידו של זה הפלוני שיכול להמנות מורשה לזה בשבילו:
מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם וכול'. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר. אֵין מָמוֹן אֵצֶל מַכּוֹת. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי מֵאִיר דְּאָמַר. לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. מִכָּל מָקוֹם לֹא הִפְסִידוֹ מָמוֹן. כֵּיוָן דְּלָא הֲוָה בָעֵי מִיתַּן לֵיהּ וְלָא יְהַב לֵיהּ כְּמִי שֶׁהִפְסִידוֹ מָמוֹן.
Traduction
N’est-ce pas en contradiction avec Resh Lakish de prétendre (4,5) qu’en dépit de la pénalité des coups le paiement est dû (97)Cf. (Terumot 7, 1)., tandis qu’il dit que l’argent n’est pas dû en cas de pénalité des coups? On peut expliquer que cette Mishna suit l’avis de R. Meir qui admet la simultanéité des deux peines. Cependant comme l’attestation des faux témoins n’a pas fait débourser d’argent en réalité, ils ne devraient pas être tenus d’en payer? Puisque le débiteur qui devait remettre la somme ne l'a pas fait par défaut d’attestation des témoins, ceux-ci sont supposés l’avoir fait perdre (et ils le paieront).
Pnei Moshe non traduit
לית הדא פליגא על ר''ל. ארישא דמתני' קאי דקתני לעיל שחבל בי חבירי ושהדליק גדישי ביום הכפורים הרי אלו חייבין. והנכון דגרסי' להא אמתני' דלעיל. ואע''ג דאיכא חיוב מלקות ור''ל סבר דאין ממון אצל מכות ולא מצינו לאוקמי בשלא התרו בו דאפי' חייבי מלקיות שוגגין ס''ל דפטורין מן התשלומין כדאמר בפ' אלו נערות בהלכה א':
פתר לה. ר''ל דמתני' כר''מ היא דאמר לוקה ומשלם:
מכל מקום לא הפסידו ממון. הרי ממון ממש לא היה להתובע אצל זה ומשני כיון דהלה הוה בעי מיתן ליה ולא יהב ליה שזה היה לו מן הדין ליתן לו אם היו מעידין עליו ועכשיו כשלא העידו אינו נותן לו כמי שהפסידו ממון ממש והלכך חייבין:
Shvouoth
Daf 22a
משנה: שִׁילַּח בְּיַד עַבְדּוֹ אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶן הַנִּתְבָּע מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לֹו עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּהוּ הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ׃
Traduction
Quelqu’un envoie son esclave pour les conjurer, ou l’individu accusé dit aux témoins: ''Je vous conjure, si vous avez un témoignage à donner en sa faveur, de venir l’exprimer pour lui''; ils sont absous, et ils ne sont coupables qu’en entendant l’objurgation de la bouche de l’intéressé.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עד שישמעו מפי התובע. כדמפרש בגמרא דכתיב אם לוא יגיד מלא בוי''ו ואל''ף למידרש הכי אם לו לא יגיד כלומר לתובע ונשא עונו הא אם לאחר לא יגיד פטור:
מתני' משביע אני עליכם וכו'. והוא שיאמר מצוה אני עליכם בשבועה אוסרכם אני בשבועה ושישביעם בשם או בכינוי מן הכנויים:
משנה: אָמַר לִשְׁנַיִם מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי וְהֵם שֶׁיּוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת עֵד מִפִּי עֵד אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין׃
Traduction
Quelqu’un dit à deux hommes: ''Je vous conjure, vous tel et tel, si vous avez un témoignage à me donner, de venir l’exprimer''; sur quoi ils répliquent: ''nous jurons ne rien savoir à ton sujet'', tandis qu’en réalité ils le savent, mais seulement d’après l’assertion d’un autre témoin, ou si l’un d’eux est un proche parent de l’objurgateur, ou impropre à attester; ils sont alors absous.
Pnei Moshe non traduit
מתני' והם יודעין לו עדות עד מפי עד וכו' פטורין. שאם העידוהו לא היתה עדותן מועלת לו כלום:
משנה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי לִיתֶּן לִי מָאתַיִם זוּז וְלֹא נָתַן לִי הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִים שֶׁאֵין חַייָבִין אֶלָּא עַל שְׁבוּעַת מָמוֹן כַּפִּקָּדוֹן׃ מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּשֶׁתֵּדְעוּן לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִים 22a מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה שְׁבוּעָה לָעֵדוּת׃ עָמַד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאָמַר מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִים לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין׃
Traduction
Quelqu’un dit: ''Je vous conjure de venir témoigner qu’un tel a promis de me donner 200 zouz et ne me les a pas remis''; ils sont alors absous (de s’abstenir); car ils sont seulement coupables s’il s’agit d’une réclamation d’argent qui ressemble à un dépôt (et serait niée). Quelqu’un dit: ''je vous conjure, aussitôt que vous saurez me donner un témoignage, de venir l’exprimer''; ils sont alors absous, parce que le serment précède le témoignage. Quelqu’un étant dans une synagogue dit: ''Je vous conjure, si vous savez me donner un témoignage, de venir l’exprimer'', ils sont absous (à moins d’avoir spécialement adressé son objurgation à ceux qui pouvaient témoigner pour lui).
Pnei Moshe non traduit
מתני' שאמר איש פלוני ליתן לי וכו' פטורין. כדילפינן לעיל משבועת הפקדון שאין העדים חייבין אלא בתביעת ממון ויש לו:
מפני שקדמה שבועה לעדות. ורחמנא אמר ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע שקדמה העדות לשבועה ולא שקדמה שבועה להעדות:
שאם אתם יודעין לי עדות וכו' הרי אלו פטורין. דכתיב והוא עד עד שייחד את עדיו:
הלכה: אָמַר לִשְׁנַיִם מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כול'. רִבִּי מָנָא שָׁמַע מִדְּבַתְרֵיהּ אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל. הָא לֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל חַייָבִין. וְיוֹדֵעַ הוּא בְהוֹן. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא דְלָא מִשּׁוּם שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין לָהֶן. רִבִּי יוֹסֵי שָׁמַע לָהּ מִקַּדְמִיתָא. מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה שְׁבוּעָה לָעֵדוּת׃ הָא לֹא קָֽדְמָה שְׁבוּעָה לָעֵדוּת חַייָבִין. וְיוֹדֵעַ הוּא בְהוֹן. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא דְלָא מִשּׁוּם שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין לָהֶן.
Traduction
R. Mena explique le doute énoncé précédemment (si c’est le défaut de connaissance ou d’intention) d’après la Mishna suivante, disant: ''Si l’un d’eux est un proche parent, ou impropre à attester, ils sont absous''; or, s’ils ne sont pas dans ces conditions d’inaptitude, le témoignage étant accueilli, ils seraient coupables; pourtant, le solliciteur ne les connaît pas (puisqu’il leur demanda s’ils peuvent attester); donc, la dispense précitée a pour motif le défaut d’intention. R. Yossé explique l’incertitude en question d’après la Mishna précédente (4,7), disant: ''si quelqu’un conjure des personnes, aussitôt qu’elles sauront donner un témoignage pour lui, de venir l’exprimer, et elles ne le font pas, il y a dispense, parce que le serment précède le témoignage''. Si donc le serment n’avait pas précédé le témoignage, ils seraient coupables, et pourtant le solliciteur ne les connaît pas; donc, la dispense a pour motif le défaut d’intention.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' מנא שמע לה מן דבתרה. שמע לדיוקא במתני' דלעיל דמספקא לן אי טעמא הוי משום דלא ידע בהן או משום שאין מתכוין להם ולמד ר' מנא ממתני' דהכא דהיא בתרה דלעיל כדמסיק ואזיל:
או שהיה אחד מהן קרוב או פסול. דקתני דלא מהני הא לא היה אחד מהן קרוב או פסול מהני וחייבין ויודע הוא בהון בתמיה וכי יודע בהן שיודעין לו עדות הא אם אתם יודעין לי עדות קאמר ואפ''ה אמרת דחייבין:
הוי לית טעמא. דמתני' דלעיל אלא משום שאין מתכוין להן:
ר' יוסי שמע לה. לטעמא דמתני' דלעיל מקדמיית' להמתני' דלעיל משביע אני עליכם כשתדעון וכו' פטורין מפני שקדמה שבועה לעדות הוא דלא מהני הא אם לא קדמה שבועה לעדות כגון אם אמר להם אם אתם יודעין לי עדות מהני וחייבין:
ויודע הוא בהן. שיודעין לו עדות בתמיה ואפ''ה מהני הוי דלית טעמא דמתני' דלעיל אלא משום שאין מתכוין להן:
הלכה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כול'. רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ חוֹזֵר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְאָהֵן הֵן לֹא בְצֶדֶק הוּא. וְהִ֥ין צֶדֶ֭ק אָמַר. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הִין שֶׁלְּצֶדֶק הֲוָה.
Traduction
R. Jacob b. Zabdi ou R. Abahou dit au nom de R. Yohanan (98)Voir J., (Sheviit 10, 9). Cf. (Baba Metsia 4, 2).: lorsque l’on a promis de faire un présent à son prochain et que l’on désire ensuite reprendre sa parole, on le peut. Quoi! s’écria R. Yossé en se levant devant R. Jacob b. Zabdi, serait-ce là une mesure juste? Peut-on autoriser une telle injustice? —Peut être, répondit R. Jacob, au moment de promettre est-on revenu de suite sur son assertion.
Pnei Moshe non traduit
גמ' וביקש לחזור בו חוזר. ואין בו משום מחוסרי אמנה. וגרסי' לה לעיל בסוף שביעית ובפ' הזהב הל' ב':
וההן לאו צדק והן צדק. והכי פריך בשביעית וכי זה הן צדק הוא והתורה אמרה שיהא לאו שלך צדק והן שלך צדק:
אמרי. בשעה שאמר הין של צדק הוה. והיה דעתו ליתן לו אלא שאח''כ הוא רוצה לחזור ואמרינן דאין זה יכול לתובעו בדין והיינו נמי טעמא דמתני':
לָמָּה. מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בָּהֶן אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין לָהֶן. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. מִשְׁכֵּן שְׁנַיִם שְׁנַיִם. אִין תֵּימַר מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בָּהֶן. יוֹדֵעַ בָּהֶן. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא דְלָא מִשּׁוּם שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין לָהֶן.
Traduction
Pourquoi la Mishna déclare-t-elle ''absous'' ceux qui l’on conjure au témoignage dans une synagogue? Est-ce parce qu’on ne sait qui invoquer, ou parce que l’adjurateur ne s’adresse pas à deux hommes en particulier? Entre ces divers motifs, il y a une divergence au cas où l’intéressé a pris à part 2 hommes: on ne peut pas prétendre qu’il ne les connaît pas, car son acte le prouve; mais il est admissible que dans sa formule dubitative, il n’ait pas songé à eux (aussi, sont-ils absous).
Pnei Moshe non traduit
למה. אמתני' דקתני עמד בביהכ''נ וכו' ובעי מאי טעמא אי משום שאינו יודע בהן איזה שנים הם יודעין לו עדות או דטעמא משום שאין מתכוין לשנים העדים אלא אומר לכלל העומדין בבית הכנסת:
מה נפק מביניהון. מבין הני טעמי:
משכן. שמשך אותם בבית הכנסת שנים שנים והשביע אותם דאי תימר משום דלא ידע מי הן עדיו:
ויודע בהן. בתמיה אפי' משכן שנים שנים אינו יודע אם הם עדיו שהרי אומר אם אתם יודעים לי עדות:
הוי. מדקתני עמד בבית הכנסת ומשמע דוקא בכה''ג אבל משכן שנים שנים מהני ש''מ דלית טעמא דמתני' אלא משום שאין מתכוון להם הילכך אם משכן שנים שנים והשביע אותן מהני אע''פ שאינו יודע אם יודעין לו עדות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source