Vayedaber

Shvouoth

Daf 19b

משנה: שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד. אָמַר לָעֵדִים בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת אוֹ שֶׁאָֽמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת. מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם וְאָֽמְרוּ אָמֵן חַייָבִין. הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶם חֲמִשָּׁה פְעָמִים חוּץ לְבֵית דִּין וּבָאוּ לְבֵית דִּין וְהוֹדוּ פְּטוּרִים. כָּֽפְרוּ חַייָבִין עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְעָמִים בִּפְנֵי בֵית דִּין וְכָֽפְרוּ אֵינָן חַייָבִין אֶלָּא אַחַת. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מַה הַטַּעַם הוֹאִיל וְאֵינָם יְכוֹלִין לַחֲזוֹר וּלְהוֹדוֹת׃

Traduction

Voici en quoi consiste le serment de témoignage: quelqu’un dit à deux hommes de venir témoigner pour lui, et ils lui répondent par le serment ne pas savoir de témoignage pour lui, ou s’ils disent (simplement): ''Nous ne connaissons pas de témoignage à ton sujet''; sur quoi, le premier dit: ''je vous en conjure'', et ils répondent: Amen; en ce cas, ils sont condamnables. S’il les a conjurés cinq fois en dehors du tribunal, puis ils viennent devant le tribunal et reconnaissent devoir attester, ils sont dispensés; mais s’ils nient encore, ils sont coupables pour chaque refus. S’il les a conjurés 5 fois devant le tribunal, et ils ont toujours nié devoir attester, ils ne sont qu’une fois coupables. R. Simon en donne la raison: c’est qu’ils ne peuvent plus revenir sur leur assertion pour avouer l’affirmative.

Pnei Moshe non traduit

מתני' או שאמרו לו. בלא שבועה אין אנו יודעין לך עדות ואמר להם משביעני עליכם שיהא אמת מה שאמרתם ואמרו אמן חייבין אבל אם שתקו אחר השבועה אין כאן קבלת שבועה:

ובאו לב''ד והודו פטורין. ואפי' כפרו חוץ לב''ד על כל שבועה שאין כפירה חוץ לב''ד חשובה כפירה:

כפרו. בב''ד:

חייבין על כל אחת ואחת. דאמר קרא והי' כי יאשם לאחת מאלה לחייב על כל אחת ואחת:

אמר ר''ש מה טעם. אין חייבין אלא על אחת אפי' שתקו וכפרו לבסוף ולא אמרינן כפירה קיימא אכולהו לחייבן על כל אחת ואחת:

מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות. אלו כפרו בב''ד בראשונה שוב לא היו יכולין לחזור להודות שכבר הגידו שאינן יודעין לו עדות ושוב אין חוזרין ומגידין הילכך אע''ג דלא כפרו אלא לבסוף כל השבועות לבטלה הן חוץ מן הראשונה דאם מה ששתקו בראשונה כפורה היא שוב אינן ראוין להשביען ואם אינה כפירה הרי מושבעין ועומדין הן ומה זו שבועה על שבועה וע''כ כי כתיב לאחת לחייב על כל אחת ואחת אשבועה חוץ לב''ד וכפרו בב''ד כתיבא דשבועות שחוץ לב''ד שהיה משביען שיבאו לב''ד ויעידו לא יצאו לבטלה וראויות לחלק הן שהרי אפילו כפרו בראשונה היה ראוי לחזור ולהשביען:

הלכה: שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד כול'. נֶפֶשׁ נֶפֶשׁ. מַה לְהַלָּן מִפִּי עַצְמוֹ אַף כָּאן מִפִּי עַצְמוֹ. מַה כָּאן מִפִּי אֲחֵרִים אַף לְהַלָּן מִפִּי אֲחֵרִים. רִבִּי מֵאִיר דָּרַשׁ גְּזֵירָה שָׁוָה הָאֲמוּרָה בָהּ. מַה מִפִּי עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן חוּץ לְבֵית דִּין אַף מִפִּי עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן חוּץ לְבֵית דִּין. וְרַבְּנִן דָּֽרְשֵׁי גְּזֵירָה שָׁוָה הָאֲמוּרָה בָהּ. מַה מִפִּי אֲחֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּבֵית דִּין אַף מִפִּי אֲחֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בְּבֵית דִּין.

Traduction

Par analogie des termes personne, employés tour à tour pour le serment de témoignage et pour celui du dépôt (Lv 5, 1 &17), on conclut par réciprocité que pour constituer l’obligation, il devra s’agir d’un serment fait par lui-même dans l’un et l’autre cas, aussi bien qu’il peut s’agir aussi de part et d’autre d’un homme adjuré par autrui. – Dans la Mishna (4,1), R. Meir interprète l’analogie (90)''Cf. J., Yebamot 11, 1; (Sanhedrin 9, 1).'' d’après le texte où elle est tirée (de façon qu’il y ait égalité entre le point déduit et la base de départ); or, comme le faux serment énoncé par le délinquant lui-même l’est même en dehors du tribunal, il en sera de même ici, et le serment se référera aussi aux assertions faites hors le tribunal. Les autres sages disent de déduire l’analogie d’après le second terme de comparaison; or, comme l’adjuration en question est faite au tribunal, il ne s’agit ici aussi que d’un serment imposé par devant tribunal.

Pnei Moshe non traduit

גמ' נפש נפש. כתיב בשבועת העדות ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד וגו' והאי במושבע מפי אחרים משתעי דושמעה קול אלה נאמר וכתיב בשבועת הפקדון נפש כי תחטא ומעלה וגו' וכחש בעמיתו בפקדון וכו' ונשבע על שקר והאי במושבע מפי עצמו משתעי וילפינן נפש נפש לג''ש ליתן האמור של זה בזה ושל זה בזה:

ר''מ דרש ג''ש ממקום שבאת. כצ''ל וכן הוא בפ' הנשרפין ובפ' י''א דיבמות. וכן הוא בפ' דלקמן הלכה ב'. השתא מפרש פלוגתייהו דר''מ ורבנן במתני' דלעיל ומשום בעיי דלקמן דשייכא אהאי מתני' נקט לה הכא:

ממקום שבאת. כלומר ר''מ ס''ל בכל מקום בג''ש דון מינה ומינה ממקום שאנו לומדין דבר אחד בג''ש תחזור ותלמדנו לכל דבר במקום שבא הג''ש שיהא משפט דבר הלמד כמו המלמד הלכך בשבועת העדות דמושבע מפי עצמו לא כתיבא בה אלא דמשבועת הפקדון הוא דילפינן ומשום הכי ס''ל דלכולה מילתא ילפינן:

מה מפי עצמו שנאמר להלן חוץ לב''ד. כלומר אף חוץ לב''ד הוא דונשבע על שקר מכל מקום הוא:

אף מפי עצמו שנאמר כאן. כלומר מאי דאמרי' כאן בשבועת העדות דנוהג בה מושבע מפי עצמו ג''כ אף חוץ לב''ד הוא נוהג:

ורבנן דרשי ג''ש האמורה בה. רבנן ס''ל דון מינה ואוקי באתרה אחר שלמדין דבר אחר בג''ש אוקי באתרה ולמדין מהאמור בה בעצמה וה''נ מה מפי אחרים שנאמר להלן בב''ד אף מפי עצמו שנאמר כאן בב''ד כצ''ל. וכלומר מאחר שלמדין מפי עצמו מפקדון תחזור ותלמדנו מהאמור בה בשבועת העדות גופה מה מפי אחרים האמור בה בב''ד דוקא הוא דכתיב אם לא יגיד במקום שאלו מגיד היה מועיל אף מפי עצמו שאנחנו אומרין שנוהג בה בב''ד דוקא הוא:

וּמְנַיִין 19b לִשְׁנֵי עֵדִים. תַּלְמוּד לוֹמַר. וְה֣וּא עֵ֔ד. הֲרֵי כָאן שְׁנַיִם. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּאָמַר. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עֵד סְתָם הֲרֵי הוּא בִכְלָל שְׁנַים עַד שֶׁיּוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב אֶחָד. אַשְׁכַּח תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. שְׁנֵי עֵדִים. אֶחָד מָהוּ שֶׁיְּהוּ חַייָבִין עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. אֶיפְשַׁר לוֹמַר. אֶחָד רָאוּי לְצוֹרְפוֹ וּלְחַייְבוֹ מִשׁוּם שְׁבוּעַת עֵדוּת וְאַתְּ מְחַייְבוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת עֵדוּת. וְאַתְּ מְחַייְבוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי.

Traduction

קָרוֹב מָהוּ שֶׁיְּהוּ חַייָבִין עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. ייָבֹא כְהָדָא. דָּמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. שְׁבוּעָה שֶׁנָּתַן פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי וְנִמְצָא שֶׁלֹּא נָתַן. מֵאַחַר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לָבֹא אֵין בְּיָדוֹ לְשֶׁעָבַר. וּכְהָדָא. אֵיכָן שׁוֹרִי. אָמַר לוֹ. אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח. רִבִּי פּוֹטֵר מִשּׁוּם שְׁבוּעַת הַפִּיקָּדוֹן וּמְחַייֵב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מֵאַחַר שֶׁמִּצְוָה לְהַפִּיסוֹ אֵינוֹ חַייָב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּנִין אֵין מִצֻוֶּה לְהַפִּיסוֹ. מְפַייְסוֹ עַל הָאֱמֶת וְאֵינוֹ מְפַייְסוֹ עַל הַשֶׁקֶר.

Traduction

תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְנָשָׂ֥א עֲווֹנוֹ. קָרְבָּן. מְנָלָן בֵּית דִּין. הֲגָדָה הֲגָדָה. מָה הֲגָדָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בֵּית דִּין אַף כָּאן בֵּית דִּין.

Traduction

כְּהָדָא. אֵין מְקַבְּלִין הָעֵדִים אֶלָּא אִם רָאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר. אֲפִילוּ זֶה אַחַר זֶה. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּשֵׁם רַב יִצְחָק שֶׁאָמַר בְּשֵׁם רַב. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵידֵי בְכוֹרָה וְעֵידֵי חֲזָקָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. אַף בְּעֵידֵי סֵימָנִין כֵּן. מֵהָדָא פְשִׁיטָא בְּשֶׁזֶּה אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוּת בְּגַבּוֹ. וְאֶחָד אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׂעָרָה אַחַת בְּגַבּוֹ. וְאֶחָד אוֹמֵר. רָאִיתִי אַחַת בִּכְרֵיסוֹ. לֹא כְלוּם הִיא. כָּל שֶׁכֵּן גַּבּוֹ וְגַבּוֹ. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. רָאִינוּ שְׂעָרָה אַחַת בְּגַבּוֹ. וְאֶחָד אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׂעָרָה אַחַת בְּכְרֵיסוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בַּר רִבִּי שַׁמַּי. חַד אָמַר. פָּסוּל. וְחַד אָמַר. כָּשֵׁר. מָאן דְּאָמַר פָּסוּל. בְּמֵעִיד בַּחֲצִי סֵימָן. וּמָאן דְּאָמַר כָּשֵׁר. אֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא נִשְׁרָה. אֶחָד אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוּת בְּגַבּוֹ. וְאֶחָד אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׁנַיִם בִּכְרֵיסוֹ. רִבִּי בָּא אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל כָּשֵׁר. רִבִּי חַגַּיי אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי ייוּדָן אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי חַגַּיי. הָא רִבִּי יוּדָן סָבַר כְּווָתִי. אָמַר לֵיהּ. עַל דְּרַבֵּיהּ אֲנָא פְלִיג כָּל שֶׁכֵּן עֲלוֹי. אָמַר רִבִּי מָנָא. יְאוּת אָמַר רִבִּי חַגַּיי. אִילּוּ שְׁטָר שֶׁמְחוּתָם בְּאַרְבָּעָה חוֹתָמוֹת זֶה מַתִּיר עַל ב' וְזֶה מְעוֹרֵר עַל ב' וְקָרָא עָלָיו עֶרֶר. שֶׁמָּא כְלוּם הוּא. וְאֵין כָּל חֲתִימָה צְרִיכָה שְׁנֵי עֵדִים. וָכָא כָּל סֵימָן וְסֵימָן צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים. רִבִּי חֲנִינָה שָׁמַע לָהּ מִשְּׁנֵי חֲזָקָה. אִילּוּ אֶחָד מֵעִידוֹ שֶׁאֲכָלָהּ שָׁנָה אַחַת וּב' וְג'. וְאֶחָד מֵעִידוֹ שֶׁאֲכָלָהּ ד' וְה'. שֶׁמָּא כְלוּם הוּא. וְאֵין כָּל חֲזָקָה צְרִיכָה שְׁנֵי עֵדִים. הָכָא כָּל סֵימָן וְסֵימָן צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים.

Traduction

Shvouoth

Daf 20a

רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. קָרוֹב מִפִּי עַצְמוֹ בִשְׁבוּעַת הָעֵדוּת 20a מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב. נִישְׁמְעְינָהּ מִן הָדָא. הוֹאִיל וְלֹא לָֽמְדוּ מִפִּיו מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת אֶלָּא מִשְׁבוּעַת הַפִּיקָדוֹן. מַה לְהַלָּן קְרוֹבִין חַייָבִין אַף כָּאן כֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קְרוֹבִין שֶׁכָּאן לְמֵידִין מִקְּרוֹבִין שֶׁלְּהַלָּן.

Traduction

R. Jérémie demanda: considère-t-on comme coupable l’auteur de faux serment en fait de témoignage qui est proche parent de celui dont émane l’assertion? A-t-on recours à ce raisonnement, disant qu’en vertu de la déduction tirée, non du serment de témoignage mais du serment de dépôt, l’attestation d’un proche parent est condamnable, et il en sera de même ici, ou non? —Non, dit R. Yossé, on ne compare pas le proche parent pour le dépôt au même pour le témoignage (pour lequel il ne serait pas admis).

Pnei Moshe non traduit

קרוב מפי עצמו בשבועת העדות מהו שיהא חייב נישמעינה וכו'. זה הכל מהבעיא הוא וכלומר אי נשמעינה מן הדא דהואיל ולא למדו שבועה מפיו דמתחייב בה אלא מפקדון א''כ נימא נמי דמה שבועת הפקדון אף קרובין חייבין ה''נ כן דנהי דמפי ב''ד אינה נוהגת בקרוב דאינו ראוי להעיד הוא מ''מ מפי עצמו איכא למימר דאפ''ה מתחייב קרבן על מה שנשבע לשקר ואע''ג דאינו ראוי להעיד דלפקדון מדמינן לה או לא:

קרובין שכאן למדין מקרובין שלהלן. בתמיה וכי שייך ללמוד בשבועת העדות לקרובים משבועת הפקדון התם משום דנוהג בקרובים כמו ברחוקים אבל הכא אין עדות בקרובים ואע''פ שנשבע מפי עצמו אינו מתחייב משום שבועת העדות שאינו נוהג בו:

רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדַקָּייָא בָעֵי. הִשְׁבִּיעַ עָלָיו ה' פְעָמִים מִפִּי עַצְמוֹ בְבֵית דִּין שֶׁמָּא אֵינוֹ חָייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא מַתְנִיתָה הִיא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. מַה טַעַם. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לַחֲזוֹר וּלְהוֹדוֹת׃ וְכָאן הוֹאִיל וִיכוֹלִין לַחֲזוֹר וּלְהוֹדוֹת חַייָבִין בְּכָל אַחַת וְאַחַת.

Traduction

R. Judan de Cappadoce demanda: si quelqu’un a adjuré autrui 5 fois en son nom (hors du tribunal), considère-t-on ces 5 serments comme énoncés en justice et n’entraînant tous qu’une culpabilité? Certes non, dit R. Yossé, comme la Mishna le distingue bien. Or, R. Simon explique bien pourquoi les serments énoncés en justice ne comptent tous que pour un, parce que ces témoins ne peuvent plus venir reconnaître leur erreur, tandis qu’ici (hors justice) où ils peuvent revenir sur leur assertion et reconnaître leur erreur, ils sont coupables pour chaque énoncé.

Pnei Moshe non traduit

השביע עליו חמשה פעמים מפי עצמו בב''ד. אליבא דר''מ בעי דס''ל דמפי עצמו אין צריך שיהא בב''ד והשתא מספקא ליה אם השביע עליו חמשה פעמים מפי עצמו חוץ לב''ד אי אמרינן דכמו שהשביע בב''ד דמיא והיינו דקאמר בב''ד כלומר אם דין זה שוה להשביע חמשה פעמים בב''ד ושמא אינו חייב על כל אחת ואחת לר''מ דקס''ד דלדידיה דמשוה במפי עצמו חוץ לב''ד כמו בב''ד חדא דינא אית להו גם לענין זה ותנן השביע עליהן חמשה פעמים בב''ד אינן חייבין אלא אחת:

ולא מתניתא היא. מאי תיבעי לך ודאי לא דמיא להשביע בב''ד אפי' לר''מ דלא אמר דמפי עצמו אפי' חוץ לב''ד כבב''ד דמי אלא לענין שחייבין עליהן כמו שהשביע בב''ד אבל לא לענין שנאמר דאם השביע עליהן חמשה פעמים מפי עצמו דליהוי כמו שהשביען בב''ד ולא ליחייבו אלא אחת דזיל בתר טעמא דמפרש ר''ש מה טעם דאינן חייבין אלא אחת מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות הוא וכאן דהשביע חוץ לב''ד א''כ הואיל ויכולין לחזור ולהודות חייבין על כל אחת ואחת א''נ יש לפרש דהבעיא היא בהשביע עליו חמשה פעמים מפי עצמו בב''ד ממש ואליבא דר''מ דס''ל דון מינה ומינה והשתא מספקא ליה אי נימא דלהאי מילתא נמי ילפינן לה מפקדון מה להלן אם השביע עליו כמה פעמים אפילו בב''ד חייב על כל א' וא' ה''נ בעדות כן גבי מפי עצמו או שמא דאפ''ה גבי עדות אינו חייב על כל א' ואחת הואיל והכפירה בב''ד היא ופשיט לי' ר' יוסי ולא מתני' היא אמר ר''ש מה טעם וכו' וכאן הואיל ויכולין לחזור ולהודות חייבין בכל אחת ואחת בתמיה וכי כאן אתה יכול לומר דיכולין לחזור ולהודות דסלקא אדעתיך דחייבין על כל אחת ואחת הלא בב''ד היא ומאי תיבעי לך הא ודאי דלהאי מילתא לא מצינן למילף עדות מפקדון ועיקר:

רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. הִשְׁבִּיעַ עָלָיו חֲמִשָּׁה פְעָמִים מִפִּיו וְחָזַר וְהִשְׁבִּיעוֹ חֲמִשָּׁה פְעָמִים מִפִּי אֲחֵרִים מָהוּ. מֵאַחַר דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד מִפִּיו כְּבֵית דִּין מָהוּ שֶׁיִּקְבְּעֵם לְקָרְבָּן וּלְחַייְבֵם בָּרִאשׁוֹנָה בְּלֹא תְבִיעָה. ייָבֹא כְהָדָא. מָה אַתְּ בָּא אַחֲרֵינוּ. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת. יְהוּ חַייָבִין. תַּלְמוּד לוֹמַר. וְשָֽׁמְעָה֙ ק֣וֹל אָלָ֔ה. אֵת שֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל חַייָב. יָֽצְאוּ אֵילּוּ שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין קוֹל. מִפִּיו בְּקַרְקָעוֹת מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב. מִפִּיו בִּקְנָסוֹת מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב. מִפִּיו מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב בְּקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.

Traduction

R. Jérémie demanda: si contre quelqu’un les témoins ont juré 5 déclarations d’eux-mêmes (spontanément), puis il a été l’objet de 5 adjurations par autrui, ou en justice, quelle sera la règle selon R. Meir pour les premiers serments? Puisque ce docteur traite le serment spontané à l’égal de l’adjuration en justice, sont-ils passibles de la pénalité du sacrifice, quoique ces serments aient été énoncés sans sollicitation du défendeur? C’est conforme à cet enseignement (91)Tossefta, ch. 2.: Si, en réponse à la sollicitation des témoins ils s’étonnent de ce qu’il les sollicite et ils jurent ne rien savoir attester en sa faveur; on aurait pu croire qu’alors ils sont coupables de faux. C’est pourquoi il est dit (Lv 5, 1): Et si elle entend une voix d’adjuration; donc, en cas d’audition de voix par la sollicitation, le faux serment entraîne une pénalité, mais au cas contraire non. Est-ce que le serment spontané, au sujet des biens immeubles (pour lesquels le serment ordinaire n’entraîne pas de pénalité, par exception), rentre dans la règle ordinaire et entraîne une culpabilité? De même, est-ce qu’un serment spontané relatif à des amendes (qui, en principe, est exclu dans la même condition) entraîne une culpabilité? Et encore, est-ce qu’en raison de son assimilation avec le serment du dépôt, le serment spontané en témoignage entraîne la pénalité d’un sacrifice proportionnel, ou non? (Diverses question non résolues).

Pnei Moshe non traduit

השביע עליו ה' פעמים מפיו. בלא תביעה וחוץ לב''ד שלא אמר להן בתחילה באו והעידוני אלא מעצמן אמרו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות חמשה פעמים:

וחזר והשביעו חמשה פעמים מפי אחרים. בב''ד דמפי אחרים מודה ר''מ דאין חייבין עד שיכפרו בב''ד וא''כ על אותן חמשה פעמים ודאי אינן חייבין אלא אחת וכי קא מיבעיא לן על חמשה פעמים הראשונים שהיו חוץ לב''ד מהו אליבא דר''מ:

מאחר דר''מ עבד מפיו בב''ד. מי נימא דמאחר דר''מ עושה נשבע מפי עצמו כמפי אחרים בב''ד דחייבין עליהן ואמרינן נמי דכל חוץ לב''ד חייבין על כל אחת ואחת והשתא הכא נהי דעל חמשה פעמים שהשביען אח''כ בב''ד דהא פשיטא לן דאינן חייבין אלא אחת אלא הא הוא דמיבעיא לן מהו שיקבעם אלו השבועות שנשבע עליהן בב''ד והיו מפי אחרים ובתביעה שאמר להן באו והעידוני ואמרו אין אנו יודעין לך עדות משביע אני עליכם וכו' כדין מושבע מפי אחרים ואם אמרינן דשבועות אחרונות שהיו בתביעה קובעים לקרבן ולחייבם לשבועות שנשבעו בראשונה מפיו ובלא תביעה וכלומר דעיקר הבעיא אם תביעה דשבועות אחרונות שהן בב''ד מהני לשבועות הראשונות למיהוי כשבועות בתביעה ושיהיו חייבין על כל אחת ואחת שהרי הן חוץ לב''ד היו:

ייבא כהדא. אתיא כהדא דתנינן בתוספתא פ''ב היה מחזיר אחר עדים אמרו מפני מה אתה בא אחרינו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות יכול יהו חייבין. דהואיל ומחזר אחריהן כאמר להן דמיא:

ת''ל ושמעה קול אלה את ששומע קול חייב יצא אילו שאין שומעין קול. דאע''פ שמחזר אחריהן הוא הרי לא שמעו ממנו כלום שמעינן מיהת דכל שבועה שהיא בלא תביעה לאו כלום היא בשבוע' העדות וה''נ אף על גב דשבועות אחרונו' שהיו בב''ד בתביעה היו הראשונות שלא בתביעה לאו שבועות הן כלל ואינן חייבין אלא אחת על אותן שבועות שבב''ד אם תבען להעיד לו:

מפיו בקרקעות מהו שיהא חייב וכו'. דעדי קרקע ועדי קנס אימעטו משבועת העדות דלא פרט הכתוב בפרשה אלא דבר המיטלטל וגופו ממון והשתא מיבעי ליה אם בנשבע מפי עצמו הלא כתיבא בהדיא בהאי פרשה נמי דינא הכי או לא:

מפיו מהו שיהא חייב בקרבן עולה ויורד. מי אמרינן דהואיל ובפרשה מושבע מפי אחרים הוא דכתיבא ומפי. עצמו משבועת הפקדון הוא דילפינן א''כ דינו כשבועת הפקדון דאינו בעולה ויורד אלא אשם בכסף שקלים או למושבע מפי אחרים דבפרשה מדמינן לה ובקרבן עולה ויורד ולא איפשיטו הני בעיי:

רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. בְּשׁוֹגֵג בְּקָרְבָּן בְּמֵזִיד בְּקָרְבָּן. אֲבָל אָמַר. סָבוּר הָיִיתִי שֶׁאֵין שְׁבוּעָה זוֹ. מוּתָּר. תַּנֵּי חִזְקִיָּה. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה חֵט סְתָם אַתּ תּוֹפֵשׂ הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה עַד שֶׁיּוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב שֶׁהִיא שְׁגָגָה.

Traduction

– R. Aba ou R. Juda dit au nom de Rav: la peine du sacrifice infligée pour l’erreur involontaire est applicable aussi à l’infraction consciente; mais lorsque l’erreur consistait à supposer que l’énoncé ne soit pas un serment, on est dispensé. Hiskia enseigne: chaque fois que la Bible énonce comme ici le mot péché seul (vaguement), le sacrifice est dû pour l’erreur volontaire ou involontaire, sauf si le texte formule qu’il s’agit du fait involontaire.

Pnei Moshe non traduit

בשוגג בקרבן במזיד בקרבן. אמתני' מהדר דקתני וחייבין על זדון השבועה וכו' משום דמזיד איתרבי לקרבן כמו שוגג וכדתני חזקיה לקמיה:

אבל אמר סבור הייתי שאין זו שבועה מותר. וזהו אין חייבין על שגגתה דקתני וכדפרישית במתני' דריש פרקין:

חטא סתם. כמו בעדות בפקדון דנפש תחטא כתיב ולא כתיב בשגגה את תופס הזדון לקרבן כשגגה עד שיודיעך הכתוב בפירוש בשגגה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source