Sanhedrine
Daf 57b
הלכה: וְהַמִּתְנַבֵּא בְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה עול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. הַכֹּל הָיָה בִכְלָל לֹא תַֽעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר. יָצָא לִידוֹן בֵּין בְּאוֹת בֵּין בְּמוֹפֶת בֵּין בָּעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת. אֶלָּא שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין שֶׁנִּתְכַּווֵן לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף 57b בֵּין שֶׁלֹּא נִתְכַּווֵן לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. וְדִבְרֵי חֲכָמִים סוֹקְלִין אוֹתוֹ. אֲבָל בְּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת דִּבְרֵי חֲכָמִים סוֹקְלִין אוֹתוֹ ודִבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן יָבִין לֵיהּ פיונטייה.
Traduction
R. Yossé b. Hanina dit (354)Cette déduction se retrouve plus explicite ci-après, en (Makot 1, 1) commencement.: les défenses qui précèdent rentrent toutes dans la catégorie du 8e commandement (Ex 20, 16): tu ne porteras pas contre ton prochain un faux témoignage seulement, comme une défense négative n’entraîne pas de peine capitale, on exclut de cette dernière règle le cas du prophète idolâtre (et il est passible de la peine de mort). Soit que le prophète ait donné un signe, soit qu’il ait accompli un miracle à l’appui de son assertion, qu’il s’agisse d’une incitation à l’idolâtrie, ou d’une modification dans un précepte quelconque de la Bible, il ne faut pas suivre le prophète mensonger (Dt 13, 3). Le prophète qui a pour but d’annuler une prescription biblique est coupable (355)Tossefta, à la fin de ce traité.; selon R. Simon, s’il prophétise pour maintenir une partie d’une loi et annuler le reste, il est absous. S’il s’agit de l’incitation à l’idolâtrie, soit que la prophétie ait en vue de détruire toute la croyance en Dieu, soit de détruire seulement une partie, ce prophète selon R. Simon, devra être étranglé; selon les autres docteurs, il sera lapidé; cependant pour tout autre précepte biblique que le prophète voudrait annuler, les docteurs sont aussi d’avis de le lapider, mais R. Simon dit de le punir en proportion de ses intentions (opinatio).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הכל היה בכלל לא תענה. וזה הנביא המתנבא לעקור דבר אחד מן התורה הרי הוא בכלל לא תענה ויצא מן הכלל הזה לידון שהרי בלאו דלא תענה אינו מתחייב מיתה לפיכך הוציאו הכתוב לדונו במיתה:
בין באות בין במופת. כלומר אפי' נתן לך אות ומופת אל תשמע לו לעבור על ד''ת כדכתיב כי יקום בקרבך נביא וגו' ונתן אליך אות ומופת וגו' לא תשמע אל דברי הנביא ההוא:
בין בע''ז בין בשאר כל המצות. דכתיב נלכה אחרי אלהים אחרים וגו' וכתיב להדיחך מעל הדרך וגו' לרבות שאר כל המצות:
אלא שעבודה זרה וכו'. בתוספתא שלהי מכילתין גרסינן הכי המתנבא לעקור. דבר מדברי התורה חייב ר' שמעון אומר אם נתנבא לקיים מקצת ולבטל מקצת פטור ובע''ז קיימה היום ובטלה למחר חייב. וצריך לגרוס הכא ג''כ בענין זה אלא שעבודה זרה בין שנתכוין לעקור את כל הגוף בין שאין נתכוון לעקור את כל הגוף דברי ר''ש חונקון אותו ודברי חכמים סוקלין אותו דהא בע''ז אין חילוק בין עקר הכל ובין קיים מקצתה וביטל מקצתה כדקתני דלעולם בע''ז חייב לדברי הכל ואפי' קיימה היום ובטלה למחר ולא פליגי אלא באיזו מיתה דנין אותו וכדאמרי' הכא בריש פ' ד' מיתות דלר''ש בחנק לרבנן בסקילה:
אבל בשאר כל המצות דברי חכמים סוקלין אותו. דסברי אף בשאר מצות בסקילה:
ודברי ר''ש יהבין ליה פיונטייה. נותנין לו כפי מחשבתו ודרכו פנטסיא מלה יונית היא מחשבה וציור דבר. וכלומר רואין אם מחשבתו לעקור כל הדבר חייב ואם לבטל מקצת ולקיים מקצת פטור כדאמר בתוספתא וס''ל להאי ש''ס דדוקא אליבא דר''ש אמרו כן אבל לרבנן אפי' בשאר כל המצות לעולם חייב הוא:
וְהַנָּבִיא שֶׁנִּתְנַבֵּא בַּתְּחִילָּה. אִם נָתַן אוֹת וּמוֹפֵת שׁוֹמְעִין לוֹ וְאִם לָאו אֵין שׂוֹמְעִין לוֹ. שְׁנֵי נְבִיאִים שֶׁנְּתְנַבְּאוּ כְאַחַת. שְׁנֵי נְבִיאִים שֶׁנְּתְנַבְּאוּ בְכֶרֶךְ אֶחָד. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חַד אָמַר. צָרִיךְ לִיתֵּן אוֹת וּמוֹפֵת. וְחָרָנָה אָמַר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִיתֵּן אוֹת וּמוֹפֵת. מְתִיב מָאן דָּאָמַר צָרִיךְ לְמָאן דָּאָמַר אֵינוֹ צָרִיךְ. וְהָא כְתִיב וַיֹּ֤אמֶר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶל יְשַׁעְיָ֔הוּ מָ֣ה א֔וֹת. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא תַמָּן דּוּ עָסַק בִּתְחִיַית הַמֵּתִים. יְחַייֵנוּ מִיּוֹמָייִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵינוּ וְנִֽחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו׃
Traduction
– Lorsqu’un prophète énonce sa prophétie pour la première fois, s’il donne un signe ou une preuve à l’appui (ou démontrable à l’avenir), on l’écoute; sinon, on ne l’écoute pas. Lorsque deux prophètes énoncent le même fait simultanément, ou s’ils prophétisent dans la même localité, les avis de R. Isaac et de R. Oshia diffèrent à ce sujet d'après l’un, chaque prophète devra encore prouver sa déclaration; d’après l’autre, c’est inutile (en raison de la coïncidence des deux prophéties, on les croit sans preuve). -Mais, objecta le premier interlocuteur au second, n'est-il pas écrit (2R 20, 8) Ezéchias demanda à Isaïe de lui donner une preuve (de véracité de sa prophétie)? -Là c’est différent, répondit le second interlocuteur, Isaïe s’occupait de la question de résurrection des morts en parlant à Ezéchias (voilà pourquoi il dit prouver son dire), comme il est dit (Os 6, 2): Il nous rendra la vie dans deux jours; au troisième jour il nous rétablira, et nous vivrons en sa présence – (356)Suivent 2 phrases déjà traduites, la 1re en (Ketubot 4, 7) la 2e ci-dessus (7, 1)..
Pnei Moshe non traduit
והנביא שהתנבא בתחלה. נביא אחד שהתנבא איזה דבר אלא שבתחלתו הוא ואינו מוחזק עדיין בנביאות:
אם נתן אות או מופת שומעין לו. לאו אות ומופת ממש קאמר אלא כלומר אם היא מתנבא על דבר העתיד להיות אם יבאו דבריו שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו הואיל ואינו מוחזק לנביא אינו צריך לשמוע לו מה שיאמנו דבריו:
שני נביאים שנתנבאו כאחת. על דבר אחד וכן שני נביאים שנתנבאו בכרך אחד כלומר אפילו לאו ממש דבר אחד אלא שהן בכרך ובסדר אחד ונראין כעין דבר אחד והם מתנבאים בתחלה:
חד אמר צריך ליתן אות או מופת. ואע''פ ששנים הן הואיל ונבואתן בתחלה הוא דהויא:
אינו צריך ליתן אות או מופת. הואיל ושנים הן מסתמא לא משקרי:
והכתיב ויאמר חזקיהו אל ישעיהו מה אות. כי ירפא ה' לי הרי שמצינו ששאל חזקיהו מישעיהו לאות ומופת ואף על פי שישעיהו כבר מוחזק לנביא היה מ''מ הואיל ובתחלה אמר לו כי מת אתה ואח''כ כשהגיד לו נבואה השני' והוספתי על ימיך ביקש ממנו אות והחשיבוהו כנביא בתחלה ומי עדיפי שנים שאינן מוחזקין מישעיהו שהיה מוחזק לנביא אמת ואמאי אמרת שנים אינם צריכין לאות ומופת:
שנייא היא תמן. שהיה דבר גדול וממש דהוא עסק בנבואתו בתחיית המתים ועוד משום שא''ל ביום השלישי יעלה בית ה' ע''ש יחיינו מיומים וגו' ולפיכך היה חזקיה רוצה לראות היום איזה אות כדי להחזיק אמונתו בלבו מיד ולא שבשביל שלא האמין בנבואתו שאל ממנו אות:
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי. לֹא סוֹף דָּבָר לַחוּפָּה אֶלָּא אֲפִילוּ לַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוּפָּה. בְּעָיָא הָדָא מִילְּתָא. טְרִיקְלִין וְקָיְטוֹן. חוּפָּה וְקָיְטוֹן. נִכְנְסָה לִטְרִיקְלִין. לֵיי דֶא מִילָּא. לְיוֹרְשָׁהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְיוֹרְשָׁהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לְהָפֵר נְדָרֶיהָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לְהָפֵר נְדָרֶיהָ. מוֹדֶה שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לַחוּפָּה. אָמַר רִבִּי הוּנָא. קִרְייָא מְסַייֵעַ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לִזְנ֖וֹת בֵּ֣ית אָבִ֑יהָ. פְּרָט שֶׁמְּסָרוּהָ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל. שֶׁלֹּא תְהֵא בִסְקִילָה אֶלָּא בְחֶנֶק.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
לא סוף דבר לחופה. אמתני' כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין קאי. וכן גרסי' להא בכתובות פ''ד הלכה ז' לאו דוקא שנכנסה לחופה ממש אלא אפילו לבית שהחופה בתוכו הרי היא ברשות הבעל כדמפרש ואזיל:
כעין הדא מילתא. צ''ל וכן גרסינן לה בכתובות. כעין מלאכה זו שעושין טרקלין וקיטון טרקלין הוא חדר הגדול שנכנסין ממנו לקיטון והוא החדר הקטן הפתוח לתוכו. ובלשון המשנה דמדות כקיטוניות פתוחות לטרקלין חופה וקיטון. כלומר והחופה היא בתוך הקיטון והיא נכנסה לטרקלין כבר היא ברשות הבעל כמו שנכנסה לחופה ממש:
ליידא מילה. לאיזה דבר היא ברשות הבעל והתם אמתני' קאי דקתני מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל ופליגי בה ואגב מייתי לה נמי הכא:
ליורשה. אם מתה יורש נדונייתה אבל לענין הפרת נדרים עדיין לאו ברשות הבעל היא:
להפר נדריה. וכדמפרש ר' זעירא:
מודה שאינו מיפר לה עד שתיכנס לחופה. כלומר הא דקאמר להפר נדריה לאו שהבעל מפר נדריה דבהא מודה הוא שאין הבעל מפר נדרי אשתו עד שתכנס לחופה ובנדרים שהיו עליה מקודם בלאו הכי אינו מפר שאין הבעל מפר בקודמין אלא להפר נדריה דקאמר ר''ל היינו להוציא מרשות אביה שאין לאב בהפרתה נדריה עכשיו כלום דעד השתא היה האב מיפר לה בשותפות הארוס ומשנמסרה לשלוחי הבעל יצאת מרשות האב לגמרי:
קרא מסייע לר''ש בן לקיש. כדדרש בברייתא לקמיה וה''ה נמי לענין הפרת נדרים יצאת מרשות האב:
לזנות בית אביה. בנערה המאורסה כתיב:
פרט שמסרו וכו'. דהויא בחנק דתו לא קרינן בה בית אביה וא''כ בנדרים נמי הכי הוא דכתיב בנעוריה בית אביה ומשמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל שוב לא קרינן בה בית אביה ואינו יכול להפר נדריה:
כְּיוֹצֵא בָהֶם בִּשְׂרֵיפָה הִיא וָהֵן בִּשְׂרֵיפָה. כְּיוֹצֵא בָהֶן בִּסְקִילָה הִיא וָהֵן בִּסְקִילָה. כְּיוֹצֵא בָהֶן בְּחֶנֶק הִיא וָהֵן בְּחֶנֶק.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
כיוצא בהן בשריפה. אעדים זוממין קאי דבעינן במיתה שהבועל כיוצא בהן ותוספתא היא בסוף מכילתין וכבר כתבתיה ופירשתיה בפ''ז הלכה א' ולפי גי' דהכא וע''ש:
הדרן עלך ואלו הן הנחנקין וכלא מסכת דסנהדרין בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source