הלכה: בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה כול'. צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁסּוֹף זֶה עָתִיד לְגַמֵּר נִיכְסֵי אָבִיו וְאֶת נִיכְסֵי אִמּוֹ וְיוֹשֵׁב לוֹ בְפָרָשַׁת דְּרָכִים וּמְקַפֵּחַ אֶת הַבִּרְיוֹת וְהוֹרֵג אֶת הַנְּפָשׁוּת וְסוֹפוֹ לְשַׁכֵּחַ אֶת תַּלְמוּדוֹ. וְאָֽמְרָה תוֹרָה מוּטָּב שֶׁיָּמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַייָב. שֶׁמִּיתָתָן שֶׁלָּרְשָׁעִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתה אומר וכו'. כלומר אימא קרא מיירי אם הספק על הגניבה הוא אם בא לגנוב או לא בזה חייב ההורגו אבל אם יש אפי' איזה ספק שבא להרוג מותר להרגהו ועל זה מסיק דאי אפשר לומר כן דקרא למה לי הא אפי' בודאי יגנוב וכי אתה רשאי להרגו ק''ו על הספק ומכאן אתה דן על פיקוח נפש שהרי גדולה היא שפיכות דמים וכו' וא''כ פשיטא שהיא דוחה את הספק ומהיכי תיתי לומר שיהרגנו דאיצטריך קרא להכי הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון ראשון. וסוגיא דהכא חסרה במקצת ההעתקה ונשתבשה במקצת וכצ''ל פעמים שהוא בא לגנוב פעמים שהוא בא להרוג. כלומר שהוא ספק לך על מה הוא בא שפעמים יש לומר לגנוב ופעמים וכו' והן הן דברי המכילתא. או אינו אלא פעמים שבא לגנוב פעמים שלא לגנוב אמרת שאם בא לגנוב ודאי והרגו ההורג נהרג פעמים שהוא בא לגנוב נהרג בתמיה כלומר אם ספק הוא שאינו אלא לפעמים פשיטא שאינו נהרג:
פעמים שהוא בא לגנוב פעמים שהוא בא להרוג. זה ג''כ ברייתא במכילתא בפסוק אם במחתרת וה''ג שם אם במחתרת וגו' ומהו זה ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג אתה אומר ספק שהוא בא לגנוב וספק להרוג או אינו אלא ספק לגנוב וספק שלא לגנוב אמרת אם כשיגנוב ודאי והרגו ה''ז חייב ק''ו זה שספק בא לגנוב ספק לא בא לגנוב מכאן אתה דן על פיקוח נפש שגדולה שפיכות דמים שמטמאה את הארץ ומסלקת את השכינה היה דוחה את הספק הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון הראשון ספק בא לגנוב ספק בא להרוג. ע''כ. וכלומר דברייתא זו פליגא אברייתא דלעיל דס''ל להאי תנא דיש לו דמים דקרא מיירי בהאי גוונא בספק אם זה בא לגנוב בלבד ולא על עסקי נפשות הוא בא או ספק שבא להרוג שוב אין אתה רשאי להרגו ויש לו דמים דמתחייב ההורגו אע''פ שאין ברור לו כשמש שיש לו שלום עמך ודריש כשמש לאידך גיסא אם ידוע לך בודאי שאין לו שלום עמך ועל עסקי נפשות הוא בא הרגהו ואם לאו אלא שספק הוא לך אל תהרגהו:
אם זרחה השמש עליו. ג''כ משל הוא דללמדך אם ברור לך הדבר כשמש דיש לו שלום עמך ולא בא על עסקי נפשות יש לו דמים וההורגו נהרג עליו:
על משענתו. נמי משל הוא דכי תעלה על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג עליו אלא מהו משענתו על בוריו כלומר שעמד על בוריו מחמת המכה ואע''פ שלאחר מכאן הכביד ומת פטור כדאמרינן בפ' הנשרפין:
גמ' תני. ברייתא במכילתא פרשת משפטים והמקרא השלישי דבמשל חשיב התם ופרשו השמלה דמוציא שם רע דלאו שמלה ממש אלא דברים מחוורין כשמלה שיש עדים בדבר ומייתי האי ש''ס להברייתא בפ' נערה שנתפתתה הלכה ד':
גמ' וסופו לשכח את תלמודו. כלומר שמחמת שמשבח ומהדר אחר לימודו והרגל הרגיל בו ואינו מוצא הורג את הנפשות לקחת ממונם. ויש לפותרו לשכח את תלמודו אלא דלא שייך כ''כ הכא:
משנה: 43b בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. אָֽמְרָה תוֹרָה יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַייָב. שֶׁמִּיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם וְהַצַּדִּיקִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. יַיִן וְשֵׁינָה לָרְֽשָׁעִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. פִּזּוּר לָרְשָׁעִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. כִּינּוּס לָרְֽשָׁעִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם. שֶׁקֶט לָרְֽשָׁעִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם אין לו דמים. בהריגתו כגון שאר כל האדם שניתן רשות לבעל הבית להרגו פטור מלשלם אם שבר את החבית משום דחיוב מיתה וחיוב תשלומין באין כאחד ואע''פ שניצל פטור הוא מן התשלומין שכיון שמתחייב בנפשו הרי הוא כשאר מחויבי מיתות ב''ד דקי''ל חייבי מיתות שוגגין פטורין מן התשלומין ואע''פ שאין נהרגין:
חייב. האב כששבר את החבית לשלם כשאר מזיק:
אם יש לו דמים. כגון האב הבא במחתרת על הבן דבידוע שרחמי האב על הבן ולא בא על עסקי נפשות שאפי' הבן יעמוד עצמו להציל ממונו אין האב הורגו ואם הבן עמד עליו והרגו יש לו דמים דמתחייב על הריגתו:
מתני' הבא במחתרת. שאמרה תורה יהרג נידון על שם סופו דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי אמר אי קאי לאפאי קטילנא ליה אמרה התורה הבא להרגך השכם להורגו:
שקט לצדיקים הנייה להן והנייה לעולם. שיש להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות:
ולצדיקים רע להן. שאינם עוסקים בתורה ורע לעולם שכשהן מתבטלין פורענות באה לעולם:
פיזור. שהן נפרדין זה מזה ואינן יכולין להועץ ולסייע זה את זה:
מתני' נידון על שם סופו. סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו מה שהורגל בו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:
הנייה להן. שאין מוסיפין לחטוא:
הנייה לעולם. שקטה כל הארץ:
רע להן. שהיו מוסיפים זכיות:
ורעה לעולם. שהיו מגינין על הדור ומוכיחים להן:
יין ושינה לרשעים הנייה להן. כל זמן ששותין וישינים אינן חוטאין ואין מריעין לבריות:
יַיִן וְשֵׁינָה לָרְֽשָׁעִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וּבִלְבַד יַיִן עִם רוֹב שֵׁינָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. יְשֵׁינִים הֵן קִימְעָא שֶׁתְּהֵא דַעְתָן מְיוּשֶּׁבֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובלבד יין עם רוב שינה. הרבה יין הגורם רוב שינה הוא דרע לצדיקים אבל מעט ולישן ולנוח מעט טוב להן כדר' יונתן דישינים הן קימעא ומתוך כך דעתן מתיישבת ביותר לעסוק בתורה:
משנה: הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת נִידּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. הָיָה בָא בַמַּחְתֶּרֶת וְשָׁבַר אֶת הֶחָבִית אִם יֶשׁ לוֹ דָמִים חַייָב אִם אֵין לוֹ דָמִים פָּטוּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם אין לו דמים. בהריגתו כגון שאר כל האדם שניתן רשות לבעל הבית להרגו פטור מלשלם אם שבר את החבית משום דחיוב מיתה וחיוב תשלומין באין כאחד ואע''פ שניצל פטור הוא מן התשלומין שכיון שמתחייב בנפשו הרי הוא כשאר מחויבי מיתות ב''ד דקי''ל חייבי מיתות שוגגין פטורין מן התשלומין ואע''פ שאין נהרגין:
חייב. האב כששבר את החבית לשלם כשאר מזיק:
אם יש לו דמים. כגון האב הבא במחתרת על הבן דבידוע שרחמי האב על הבן ולא בא על עסקי נפשות שאפי' הבן יעמוד עצמו להציל ממונו אין האב הורגו ואם הבן עמד עליו והרגו יש לו דמים דמתחייב על הריגתו:
מתני' הבא במחתרת. שאמרה תורה יהרג נידון על שם סופו דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי אמר אי קאי לאפאי קטילנא ליה אמרה התורה הבא להרגך השכם להורגו:
שקט לצדיקים הנייה להן והנייה לעולם. שיש להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות:
ולצדיקים רע להן. שאינם עוסקים בתורה ורע לעולם שכשהן מתבטלין פורענות באה לעולם:
פיזור. שהן נפרדין זה מזה ואינן יכולין להועץ ולסייע זה את זה:
מתני' נידון על שם סופו. סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו מה שהורגל בו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:
הנייה להן. שאין מוסיפין לחטוא:
הנייה לעולם. שקטה כל הארץ:
רע להן. שהיו מוסיפים זכיות:
ורעה לעולם. שהיו מגינין על הדור ומוכיחים להן:
יין ושינה לרשעים הנייה להן. כל זמן ששותין וישינים אינן חוטאין ואין מריעין לבריות:
הלכה: הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת כול'. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. זֶה אֶחָד מִשְׁלֹשָׁה מִקְרִיּוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַתּוֹרָה כְמָשָׁל. אִם יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל מִשְׁעַנְתּ֖וֹ. אִם בַּמַּחְתֶּ֛רֶת יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּב֖. אִם זָֽרְחָ֥ה הַשֶּׁ֛מֶשׁ עָלָיו֭ דָּמִ֣ים ל֑וֹ. וְכִי עָלָיו לְבַדּוֹ הַחַמָּה זוֹרַחַת. וַהֲלֹא עַל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם זוּרַחַת הַחַמָּה. אֶלָּא מַה זְרִיחַת הַחַמָּה מְיוּחֶדֶת שֶׁהוּא שָׁלוֹם לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם. כָּךְ כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ שָׁלוֹם מִמֶּנּוּ בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה הַהוֹרְגוֹ נֶהֱרַג. פְּעָמִים שֶּׁהוּא בָא לִגְנוֹב פְּעָמִים שֶּׁהוּא בָא לַהֲרוֹג. אָֽמְרָת שֶׁאִם בָּא לִגְנוֹב ווַדַּאי וַהֲרָגוֹ הַהוֹרְגוֹ נֶהֱרַג. פְּעָמִים שֶּׁהוּא בָא לַהֲרוֹג נֶהֱרַג. מִיכָּן אַתְּ דָן לְפִיקּוּחַ נֶפֶשׁ. לוֹמַר. מַה עֲבוֹדָה זָרָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֶת הָאָרֶץ וּמְחַלֶּלֶת אֶת הַשֵּׁם וּמְסַלֶּקֶת אֶת הַשְּׁכִינָה ודוֹחִין בָּהּ אֶת הַסָּפֵק. כָּל שֶׁכֵּן לְפִיקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַסָּפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתה אומר וכו'. כלומר אימא קרא מיירי אם הספק על הגניבה הוא אם בא לגנוב או לא בזה חייב ההורגו אבל אם יש אפי' איזה ספק שבא להרוג מותר להרגהו ועל זה מסיק דאי אפשר לומר כן דקרא למה לי הא אפי' בודאי יגנוב וכי אתה רשאי להרגו ק''ו על הספק ומכאן אתה דן על פיקוח נפש שהרי גדולה היא שפיכות דמים וכו' וא''כ פשיטא שהיא דוחה את הספק ומהיכי תיתי לומר שיהרגנו דאיצטריך קרא להכי הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון ראשון. וסוגיא דהכא חסרה במקצת ההעתקה ונשתבשה במקצת וכצ''ל פעמים שהוא בא לגנוב פעמים שהוא בא להרוג. כלומר שהוא ספק לך על מה הוא בא שפעמים יש לומר לגנוב ופעמים וכו' והן הן דברי המכילתא. או אינו אלא פעמים שבא לגנוב פעמים שלא לגנוב אמרת שאם בא לגנוב ודאי והרגו ההורג נהרג פעמים שהוא בא לגנוב נהרג בתמיה כלומר אם ספק הוא שאינו אלא לפעמים פשיטא שאינו נהרג:
פעמים שהוא בא לגנוב פעמים שהוא בא להרוג. זה ג''כ ברייתא במכילתא בפסוק אם במחתרת וה''ג שם אם במחתרת וגו' ומהו זה ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג אתה אומר ספק שהוא בא לגנוב וספק להרוג או אינו אלא ספק לגנוב וספק שלא לגנוב אמרת אם כשיגנוב ודאי והרגו ה''ז חייב ק''ו זה שספק בא לגנוב ספק לא בא לגנוב מכאן אתה דן על פיקוח נפש שגדולה שפיכות דמים שמטמאה את הארץ ומסלקת את השכינה היה דוחה את הספק הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון הראשון ספק בא לגנוב ספק בא להרוג. ע''כ. וכלומר דברייתא זו פליגא אברייתא דלעיל דס''ל להאי תנא דיש לו דמים דקרא מיירי בהאי גוונא בספק אם זה בא לגנוב בלבד ולא על עסקי נפשות הוא בא או ספק שבא להרוג שוב אין אתה רשאי להרגו ויש לו דמים דמתחייב ההורגו אע''פ שאין ברור לו כשמש שיש לו שלום עמך ודריש כשמש לאידך גיסא אם ידוע לך בודאי שאין לו שלום עמך ועל עסקי נפשות הוא בא הרגהו ואם לאו אלא שספק הוא לך אל תהרגהו:
אם זרחה השמש עליו. ג''כ משל הוא דללמדך אם ברור לך הדבר כשמש דיש לו שלום עמך ולא בא על עסקי נפשות יש לו דמים וההורגו נהרג עליו:
על משענתו. נמי משל הוא דכי תעלה על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג עליו אלא מהו משענתו על בוריו כלומר שעמד על בוריו מחמת המכה ואע''פ שלאחר מכאן הכביד ומת פטור כדאמרינן בפ' הנשרפין:
גמ' תני. ברייתא במכילתא פרשת משפטים והמקרא השלישי דבמשל חשיב התם ופרשו השמלה דמוציא שם רע דלאו שמלה ממש אלא דברים מחוורין כשמלה שיש עדים בדבר ומייתי האי ש''ס להברייתא בפ' נערה שנתפתתה הלכה ד':
גמ' וסופו לשכח את תלמודו. כלומר שמחמת שמשבח ומהדר אחר לימודו והרגל הרגיל בו ואינו מוצא הורג את הנפשות לקחת ממונם. ויש לפותרו לשכח את תלמודו אלא דלא שייך כ''כ הכא:
הלכה: אֵילּוּ שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן כול'. הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ לְהוֹרְגוֹ בֵּין בַּבַּיִת בֵּין בַּשָּׂדֶה מַצִּילִין אוֹתוֹ בְנַפְשׁוֹ. אֶחָד הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ לְהוֹרְגוֹ וְאֶחָד הָרוֹדֵף אַחַר כָּל שְׁאָר עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מַצִּילִין אוֹתוֹ בְּנַפְשׁוֹ. אֲבָל אִם הָֽיְתָה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל. בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר. אֵין מַצִּילִין אוֹתוֹ בְנַפְשׁוֹ. נַעֲשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה אֵין מַצִּילִין אוֹתוֹ בְנַפְשׁוֹ. אִם יֵשׁ שָׁם מוֹשִׁיעִים אֵין מַצִּילִין אוֹתוֹ בְנַפְשׁוֹ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אִם אָֽמְרָה. הַנַּח לוֹ. אֵין מַצִּילִין אוֹתוֹ בְנַפְשׁוֹ. שֶׁאִם מְמָחִין הֵן עַל יָדָיו נִמְצְאוּ בָאִין לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם אמרה הנח לו. לפי שהיא מתפחדת שמא יהרגנה אין מצילין אותה בנפשו כדמפרש ואזיל שסוף סוף אם יראה שרוצין למחות בידו יהרגנה:
אם יש שם מושיעים. בדבר אחר וכגון שיכול להציל באחד מאבריו אין מצילין אותו בנפשו:
נעשה המעשה. כבר אסור להרגו אלא אם יש עדים מביאין אותו לב''ד:
גמ' אחר כל שאר עבירות שבתורה. עריות של חייבי כריתות ומיתות ב''ד לאפוקי עריות דחייבי לאוין כדמסיק:
משנה: וְאֵילּוּ שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן. הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ לְהוֹרְגוֹ אַחַר הַזָּכָר וְאַחַר נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה. אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אֵין מַצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין מצילין אותן בנפשן. וכ''ש שאר חייבי כריתות ומיתות ב''ד שאינן של עריות שאין מצילין בנפשן ואין מותר להרגו כלל עד שיעברו עבירה בעדים ויהיו חייבים מיתה בב''ד:
והמחלל את השבת והעובד עובדי כוכבים. אע''פ ששניהם כופרים בעיקר:
אבל הרודף אחר הבהמה. אע''פ שדומה לעריות:
ואחר הזכר. נפקא לן מדכתיב ולנער חסר ה''א זה זכר וה''ה לכל חייבי כריתות ומיתת ב''ד שבעריו' דיש בהן קלון ופגם לנרדף מצילין אותן בנפשן דכתיב חטא מות חטא אלו חייבי כריתות מות אלו חייבי מיתות ב''ד:
הרודף אחר חבירו להרגו. דכתיב אצל נערה המאורסה כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו ונערה המאורס' נפקא לן מדכתיב צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה מכלל דאם יש מושיע לה חייב להושיע לה בכל דבר שיכול להצילה ואפי' בנפשו של רודף אחריה:
בנפשם. שניתן רשות לכל אדם להרגן כדי להצילן מן העבירה:
מתני' אלו שמצילין אותן. מן העבירה:
כְּתִיב אִם בַּמַּחְתֶּ֛רֶת יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּב֖ וְהֻכָּ֣ה וָמֵ֑ת אֵ֥ין ל֖וֹ דָּמִֽים. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. בַּמַּחְתֶּרֶת אֵין לוֹ דָּמִים 44a חוּץ לַמַּחְתֶּרֶת יֵשׁ לוֹ דָּמִים. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אֲפִילוּ חוּץ לַמַּחְתֶּרֶת אֵין לוֹ דָּמִים. לְפִי שֶׁמָּמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם חָבִיב עָלָיו כְנַפְשׁוֹ. חֲמִי לֵיהּ אֲזִיל בָּעֵי מֵיסַב מָמוֹנֵיהּ מִינֵּיהּ וְקָאִים עֲלוֹי וְקָטְלֵיהּ. רַב הוּנָא אָמַר. נָטַל אֶת הַכִּיס וְהָפַךְ אֶת פָּנָיו לָצֵאת וְהָלַךְ לוֹ וְעָמַד עָלָיו וַהֲרָגוֹ אֵין הַהוֹרֵג נֶהֱרַג. מַה טַעֲמָא דְרַב הוּנָא. כִּ֣י יֵחַם֘ לְבָבוֹ֒. רַב אָמַר. כָּל דְּיֵיתֵי עֲלַי אֲנָא קְטַל לֵיהּ חוּץ מֵחֲנַנְיָה בֶן שִׁילָא דַּאֲנָא יְדַע דְלָא אֲתִי אֶלָּא מֵיסַב מְגוּסָתֵיהּ מִינַּיי. אֲמַר רִבִּי יִצְחָק. מִכֵּיוָן דְּאַבְרֵי לִיבֵּיהּ עֲלוֹי לְמֵיעֲבֲד לֵיהּ דָּא מִילְּתָא אֵין זֶה חֲנַנְיָה בֶן שִׁילָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכיון דאברי לביה עלוי. שלבו בריא עליו ונתן דעתו לעשות כזאת שוב אין זה במעלת חנניה בן שילא:
כל דייתי עלי. במחתרת אני הורגו מפני שספק הוא לי אם בא על עסקי נפשות חוץ מחנניה בן שילא שיודע אני בו שלא יבא עלי אלא לקחת סעודתי וחפיצי ממני:
רב הונא. נמי כרשב''י ס''ל ודריש ליה מכי יחם לבבו שזה הבעל הבית יחם לבבו על ממונו ואם ירצה לקחתו יעמוד הגנב לנגדו לפיכך אם קדם והרגו פטור:
לפי שממונו של אדם חביב עליו כנפשו חמי ליה וכו'. כלומר כשזה רואה שהבעל הבית הולך אחריו ורוצה ליקח הממון ממנו יעמוד לנגדו ויהרגנו וא''כ אכתי דיניה כהבא להרגך הוא ואין לו דמים אם קדם בעל הבית והרגו:
חוץ למחתרת. כשעמד והלך לו לחוץ אסור להורגו ויש לו דמים אם הרגו ור''ש בן יוחאי פליג וס''ל דאפי' הלך לו לחוץ למחתרת ועמד בעל הבית עליו והרגו אין לו דמים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source