Sanhedrine
Daf 39a
רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רְאֵה לָשׁוֹן שֶׁלִּימַּדְתָּךְ הַתּוֹרָה. מוֹלֶךְ. כָּל שֶׁתַּמְלִיכֵהוּ עָלֶיךָ. אֲפִילוּ קִיסֵּם אֲפִילוּ צְרוֹר. וְהִכְרַתִּ֨י אֹת֜וֹ מִקֶּ֥רֶב עַמּוֹ. לְרַבּוֹת שְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה בְּהִיכָּרֵת. רִבִּי נָסָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לְרַבּוֹת שְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה לְבָנִים וּלְבָנוֹת. דְּתַנֵּי. אֶחָד הַמּוֹלֶךְ וְאֶחָד שְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה. בֵּין שֶׁעָֽבְדָהּ בְּבָנִים וּבְבָנוֹת בֵּין שֶׁעָֽבְדָהּ בְּאָבוֹת וּבְאִמָּהוֹת. חַייָב. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. בְּשֶׁאֵין עֲבוֹדָתָהּ לָכֵן. 39a אֲבָל אִם הָֽיְתָה עֲבוֹדָתָהּ לָכֵן פָּטוּר. אָמַר רִבִּי הִילָא. אֲפִילוּ עֲבוֹדָתָהּ לָכֵן חַייָב שְׁתַּיִם. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי הִילָא. מוֹלֶךְ בִּכְלַל עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה וְיָצָא לִידוֹן לְהָקֵל עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא חַייָב אֶלָּא עַל יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר יִרְמְיָה. אַתְייָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן כְּשִׁיטַּת רִבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. כְּמָה דְרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. מוֹלֶךְ בִּכְלַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה. יָצָא לִידוֹן לְהָקֵל עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא חַייָב אֶלָּא עַל יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ. כֵּן רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. בִּכְלַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה. יָצָא לִידוֹן לְהָקֵל עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא חַייָב אֶלָּא עַל יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ.
Traduction
R. Aba ou R. Hiya dit au nom de R. Yohanan (219)Siffri, section Eqeb.: on peut voir dans les termes de la Bible à ce sujet que tout objet proclamé roi (adoré), fût-ce un éclat de bois, ou un caillou, sera tenu pour une idole, avec ses conséquences (mais le passage seul par l’idole de Molokh entraîne la peine de mort). Quant à l’expression (précitée), ''Je le retrancherai du milieu de mon peuple'', elle a pour but d’étendre cette pénalité au même acte accompli par d’autres idoles. En effet, dit R. Nassa au nom de R. Eléazar (à l’opposé de R. Yohanan), l’interdit s’étend à toutes sortes d’idoles, que l’on fasse passer des fils ou des filles. Ainsi, l’on a enseigné: qu’il s’agisse de Molokh ou d’une autre idole quelconque, soit que l’on ait adoré l’idole par le sacrifice d’un fils ou d’une fille, soit qu’on l’adore en lui sacrifiant son père, ou sa mère, on est coupable. Toutefois, dit R. Zeira, ce dernier acte entraîne la culpabilité, si ce n’est pas l’usage d’adorer ainsi l’idole (de faire passer devant elle dans le feu (220)Pour le Molokh seul, la Bible réserve spécialement l'interdit aux enfants sans l'étendre aux parents.; mais lorsque c’est l’usage de l’adorer ainsi, on n’est pas coupable pour le fait d’avoir fait passer un parent dans le feu pour elle. Selon R. Ila, lors même qu’il est d’usage d’adorer ainsi l’idole (autre que Molokh), on est coupable si, pour elle, on a fait passer un parent au feu (221)Même remarque., et même deux fois (d’abord parce qu’un tel acte sert à l’adorer, ensuite parce que cela ressemble à l’adoration de Molokh). A l’appui de l’opinion de R. Ila, on peut citer l’enseignement suivant: Selon R. Simon, le Molokh rentre de la généralité des cas d’idolâtrie, et pourtant le texte biblique l’énonce à part pour indiquer que ce cas comporte un allégement spécial, à savoir que l’on est seulement coupable en livrant un enfant.
Pnei Moshe non traduit
ראה לשון שלימדתיך התורה וכו'. מילתיה באנפי נפשה היא כלומר דסבר כמ''ד לעיל דדוקא מולך ולא מעביר שאר ע''ז דהקפידה התורה עליה ועל שמה ואפי' קיסם או צרור שהמליכו עליהם מולך הוא ומיהו שם מולך דוקא:
והכרתי אותו וכו'. כמו אמר מר הוא ור' נסא פליג ארבי יוחנן דס''ל כת''ק דלעיל וכתנא דברייתא דלקמיה דאחד המולך ואחד שאר ע''ז ואתא האי קרא לרבות למעביר זרעו לשאר ע''ז דחייב:
בין שעבדה באבות ובאמהות. כדמפרש לקמיה:
בשאין עבודתה לכן. הא דקתני בין שעבדה באבות ואמהות חייב אשאר ע''ז קאי ובשאין עבודתה לכך להעביר לפניה באש ומתחייב משום דהתורה רבתה למעביר לשאר ע''ז ולא חילק בין יוצאי יריכו לאביו ואמו בשאר ע''ז דדוקא במולך הוא דכתיב ומזרעך וכו' דהקפידה התורה דוקא על יוצאי יריכו:
אבל אם היתה עבודתה של ע''ז זו לכך. להעביר לפניה א''כ הוי כמולך ופטור על אביו ואמו דהקפידה התורה במולך על זרעו דוקא:
א''ר הילא אפי' עבודתה לכן. ר' הילא ס''ל דדוקא בשם מולך הוא דהקפידה התורה על יוצאי יריכו אבל אם אין לה שם מולך אפי' עבדה בעבודת מולך מיתחייב הוא באינו יוצאי יריכו כדלקמן והיינו דקאמר אפי' עבודתה של שאר ע''ז בכך חייב הוא ואפי' שתים הוא חייב בשאר ע''ז חדא דעבדה דרך עבודתה ואידך דעבדה בעבודת מולך ומתחייב ג''כ משום מולך דרבתה התורה לשאר ע''ז בהאי קרא:
מתני'. ברייתא דלקמיה מסייע לר' הילא וגרסינן אמר ר''ש מולך בכלל וכו' וכן מוכח מדלקמן:
בכלל עובדי ע''ז היה. דכתיב איכה יעבדו הגוים וכל חוקותיהם במשמע באיזו עבודה ואיזה חוק שעובדין חייב הוא למה יצא חוק של מולך בפני עצמו לידון ולהקל עליו דגזירת הכתוב הוא במולך שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו וזה מסייע לר' הילא דס''ל בשם מולך בלבד הוא דהקפידה התורה על יוצאי יריכו אבל בשאר ע''ז דאיתרבי לעבודת מולך חייב הוא על אביו ואמו:
אתיא דר''א בר''ש בשיטת ר''ש אביו. הא דקאמר ר''א בר''ש לעיל דאינו חייב אלא משם מולך בלבד. מפרש לה דה''ק דעל יוצאי יריכו שהקפידה התורה במולך בהא הוא דאינו חייב אלא בשם מולך בלבד ובהא פליגי עם ת''ק דתוספתא דלעיל דת''ק ס''ל א' מולך וא' שאר ע''ז שוין הן ועלה קאמר ר''א בר''ש דדוקא בשם מולך הוא דחייב ביוצאי יריכו אבל לא בשאר ע''ז על יוצאי יריכו אבל בשאין יוצאי יריכו מחייב הוא בשאר ע''ז והיינו בשיטת רבי שמעון אביו דכמו דאמרינן דהקפידה התורה בשם מולך דאינו חייב אלא על יוצאי יריכו כן נמי אמרינן דעל יוצאי יריכו הוא דהקפידה התורה במולך דוקא אבל בשאר ע''ז דלאו בשם מולך מתחייב הוא על אינו יוצאי יריכו:
אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר יוּדָן. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. זִיבֵּחַ וְקִיטֵּר נִיסַּךְ בְּהֶעֱלֶם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מוֹדֶה שֶׁאִם עָֽבְדָהּ בַּעֲבוֹדָתָהּ בַּעֲבוֹדַת הָגָּבוֹהַּ כַּעֲבוֹדַת הִשְׁתַּחֲוָיָה שֶׁהוּא חַייָב עַל כַּל אַחַת וְאַחַת. מְנַיִין שֶׁאִם עָֽבְדָהּ בַּעֲבוֹדָתָהּ בַּעֲבוֹדַת הָגָּבוֹהַּ בַּעֲבוֹדַת הִשְׁתַּחֲוָיָה שֶׁהוּא חַייָב עַל כַּל אַחַת וְאַחַת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. וְלֹֽא יִזְבְּח֥וּ עוֹד֙ אֶת זִבְחֵיהֶ֔ם לַשְּׂעִירִ֕ם. אָֽמְרוּ לֵיהּ. מַטִּי תָּנָהּ לַקֳּדָשִׁים.
Traduction
R. Tanhoum b. Jérémie dit (222)Ci-dessus, 8 (12).: l’avis émis plus haut par R. Eléazar b. R. Simon (de déclarer coupable l'acte de livrer un enfant, seulement à l’égard de Molokh) est conforme à l’avis de son père R. Simon exprimé ici: De même qu’au dire de ce dernier Molokh fait partie de la généralité des idoles, et la Bible l’énonce à part pour indiquer que ce cas comporte un allégement spécial, à savoir que l’on est seulement coupable si on lui livre un enfant; de même R. Eléazar est d’avis que pour Molokh seul le texte insiste sur la gravité de livrer des enfants, mais pour d’autres idoles, on est également coupable en livrant d’autres personnes. – (223)Suit un passage reproduit textuellement du 9, à propos du même R. Eléazar..
Pnei Moshe non traduit
אף על גב דר''א בי רבי שמעון אמר זיבח וקיטר וכו' עד כל לה' אלהיכם לא תעשון כן גרסינן בהלכה דלעיל ושם מפורש. ואיידי דאיירי במילתיה דר''א בר''ש מייתי נמי להא:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זִיבֵּחַ לָהּ טָלֶה אֶחָד בַעַל מוּם חַייָב. מַאי כְדוֹן. כִּדְאָמַר רִבִּי הִילָא. לֹא תַֽעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן לַֽיי אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃ כָּלַּיי אֱלֹֽהֵיכֶֽם לֹא תַֽעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן.
Traduction
@@R. Pinhas dit devant R. Yossa au nom de R. Hisda (224)Siffri, section Reéh, ch. 81.: si c’est l’usage d’adorer spécialement une idole en ce qu’un père fait passer devant elle au feu ses enfants, et au lieu de cela il lui sacrifie un de ses parents, il est deux fois coupable (1° pour l’acte d’idolâtrie, 2° à titre d’assimilation avec Molokh). R. Zeira se réjouit, supposant entendre ainsi confirmer l’avis (précité) de R. Ila, son maître, d’accord avec l’avis de R. Eléazar b. R. Simon (que, pour la livraison des enfants, on est seulement coupable au titre d’adorateur de Molokh). -Qu’as-tu, lui dit R. Pinhas? L’opinion que j’ai transmise au nom de R. Hisda se réfère à celle des autres docteurs (établissant la culpabilité, et même double, pour toute idole autre que le Molokh, devant laquelle on ferait passer un enfant par le feu). -Pour cela, répliqua R. Zeira, ton avis était inutile (il va de soi).
אָמַר רִבִּי פִינְחָס קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רָב חִסְדָּא. הָֽיְתָה עֲבוֹדָתָהּ בַּבָּנִים וּבַבָּנוֹת וְעָֽבְדָהּ בָּאָבוֹת וּבָאִמָּהוֹת חַייָב שְׁתַּיִם. וַהֵוָה רִבִּי זְעוּרָה חֲדִי בָהּ. סְבַר מֵימַר. בְּשִׁיטַּת רִבִּי הִילָא רָבֵּיהּ אִיתְאֲמָרַת. וְעַל דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אִיתאֲמָרַת. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה בְיָדָךְ. וְעַל דְּרַבָּנִין אִיתְאֲמָרַת. אֲמַר לֵיהּ. וּלְהָדָא צוֹרְכָת.
Traduction
Il est défendu de se livrer à la nécromancie (225)Torath Cohanim, section Qedoschim, ch. 9., comme il est dit (Lv 19, 31): Ne vous tournez pas vers les nécromanciens. A un tel crime se rattache la peine du retranchement, car il est dit (ibid. 20, 6): la personne qui se tournera vers les nécromanciens, ou vers les devins, sera retranchée etc. De plus, en ce cas, le tribunal applique la peine de mort, comme il est dit (ibid. 17): Si parmi eux il y a un homme ou une femme qui soit nécromancien ou devin, ils devront être mis à mort. Pourquoi, comme on énumère ici à part le devin, n’est-il pas compté parmi les criminels passibles du retranchement (et seulement nécromancien)? C’est que, répond R. Hiskia au nom de R. Simon b. Lakish, les deux crimes sont formulés dans une seule défense: ''Ne vous tournez pas, etc.''. Selon R. Yossa au nom de R. Simon b. Lakish, cette conjonction a lieu parce que la défense relative au devin semble provenir d’un précepte affirmatif (226)''La défense paraît ne se rapporter qu'à la nécromancie, et le sujet suivant n'est qu'un dérivé du premier; V. Siffra, section Qedoschim, 7, 10.''. -S’il en était ainsi, dit R. Zeira devant R. Yossa, nul autre que toi n’aurait-il lieu d’énumérer le cas du devin parmi les criminels passibles du retranchement? (Si la défense négative placée en tête du verset se réfère indifféremment au premier sujet énoncé, ne devrais-tu pas ajouter l’autre sujet)? -Voici la raison, répondit R. Zeira: l’ordre suivi par le texte biblique a été adopté par la Mishna, et comme l’un des textes cités (ibid. 17) établit une distinction entre le nécromancien et le devin, la Mishna admet les 2 cas passibles de la peine de mort (distinction non admise pour le cas entraînant le retranchement).
Pnei Moshe non traduit
היתה עבודתה בבנים ובבנות וכו'. לקמי' מפרש לה:
והוה ר' זעירה חדי בה. דסבר מימר דלר''א בר''ש קאמר וכדאמרן לעיל לשיטת ר' הילא ואליבא דרבי אלעזר בי רבי שמעון דמפרשינן הא דקאמר דאינו חייב אלא משם מולך בלבד היינו דוקא ביוצאי יריכו דבשאר ע''ז אינו חייב אבל בשאין יוצאי יריכו מתחייב הוא בשאר ע''ז ור' פנחס הכי קאמר היתה עבודתה של שאר ע''ז בבנים ובבנות והוא עבדה באבות ובאמהות חייב שתים וטעמא דכי איתרבו שאר ע''ז לעבודת מולך ולא ליוצאי יריכו איתרבו דעל יוצאי יריכו אינו חייב אלא במולך כדאמרינן לר''א בר''ש ואלו בשאר ע''ז לא הקפידה התורה אלא כל שהוא מעביר חייב הוא ודרך עבודתה מיקרי ואפי' עבודתה בבנים ובבנות והוא העביר אחרים מתחייב והשתא מתחייב שתים חדא מאיכה יעבדו דכל שהעביר עבודתה וחקה היא וחדא מאזהרת מולך דהא איתרבי עבודת מולך לשאר ע''ז דעכ''פ עבודות מולך בענין העברה היא ולפיכך היה ר''ז שמח דמצא סיוע לשי' ר' הילא רבו ואליבא דר''א בר''ש וכדמפרש לה ר' הילא לעיל דלא פליג ר''א בר''ש אלא ביוצאי יריכו דוקא ובהא הוא דקאמר אינו חייב אלא משם מולך בלבד:
א''ל. ר' פנחס ומה בידך ומפני מה אתה שמח בזה ואני לא קבלתי מרב חסדא אלא אליבא דרבנן דסברי דגם בשאר ע''ז חייב ועלה הוא דאיתאמרת דחייב שתים חדא משום דעבודתה בהעברה היא ומתחייב בשם עבודת עצמה ובשאר ע''ז אין קפידא במה שהעביר וחדא משום עבודת מולך דאיתרבי לשאר ע''ז מקרא ואלו לר''א בר''ש לא קאמינא דסבירא לי דר''א בר''ש פליג את''ק לגמרי ולא ביוצאי יריכו לבד אלא דס''ל דאינו מתחייב כלל בעבודה זו בשאר ע''ז ודוקא בשם מולך הקפידה התורה:
אמר ליה ולהדא צורכת. בתמיה וכי אליבא דרבנן צריך אתה להשמיענו דבר זה דפשיטא הוא דרבנן סבירא להו הכי ולפיכך הייתי סבור דדבריך אליבא דר''א בר''ש הן ולהשמיענו חידוש בפירוש דבריו ואם דבריך אליבא דרבנן לא צריכנא לך:
Sanhedrine
Daf 39b
משנה: הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בְּדָבָר שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיְּקַלְּלֵם בַּשֵּׁם. קִלְּלָם בְּכִנּוּי רַבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין׃ הַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה בְתוּלָה מְאוֹרָסָה בְּבֵית אָבִיהָ. בָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשֵּׁנִי בְּחֶנֶק׃
Traduction
Celui qui profane le Shabat par un acte pour lequel on est passible de la peine de retranchement en cas de fait volontaire, ou du sacrifice d’expiation en cas de fait involontaire, celui qui maudit son père et sa mère, est coupable s’il les maudit par un nom de la Divinité; si c’est par un attribut divin, la culpabilité est la même, selon R. Meir; mais les autres sages déclarent un tel homme acquitté. Celui qui cohabite avec une jeune fille fiancée est seulement coupable si elle est adolescente, vierge, fiancée, chez son père; si 2 hommes cohabitent tour à tour avec elle, le premier sera lapidé et le second étranglé (229)La pénalité du second est telle, parce qu'alors la fille n'était plus vierge. V. (Qidushin 1, 1)..
Pnei Moshe non traduit
מתני' בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. ולאפוקי תחומין ואליבא דר''ע דאמר מדאורייתא הוי והבערה אליבא דר' יוסי דאמר ללאו יצאת:
עד שיקללם בשם. משמות הגמורין:
קללם בכינוי. כגון שדי צבאות חנון רחום:
וחכמים פוטרין. מן המיתה אבל לוקה כדרך שלוקה על קללת כל אדם כשר מישראל והלכה כחכמי':
עד שתהא נערה. ולא קטנה פחותה מבת י''ב שנה ויום אחד ולא בוגרת שעברו עליה י''ב שנה וששה חדשים ויום אחד:
בתולה. ולא בעולה:
מאורסה. ולא נשואה ואפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה דקרינא ביה בתולה מיהו לאו מאורסה היא והבא עליה בחנק:
בבית אביה. למעוטי מסר האב לשלוחי הבעל וזינתה בדרך דהבא עליה אינו אלא בחנק:
באו עליה שנים. ועדיין היא בתולה כגון שבאו עליה שלא כדרכה הראשון בסקיל' דמשכבי אשה כתיב:
והשני בחנק. דבעולה היא והאי סתמא ר' היא דאמר שלא כדרכה נפקא לה מכלל בתולה אבל חכמים פליגי עליה וסברי דאפי' באו עליה עשרה בני אדם שלא כדרכה עדיין בתולה היא וכלם בסקילה והלכה כחכמים:
אַזְהָרָה לְבַעַל אוֹב מְנַיִין. אַל תַּפְנ֤וּ אֶל הָֽאוֹבוֹת. כָּרֵת מְנַיִין. הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תִּפְנֶה֚ אֶל הָֽאוֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעוֹנִים וגו'. עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְאִ֣ישׁ אֽוֹ אִשָּׁ֗ה כִּי יִֽהְיֶ֨ה בָהֶ֥ם א֛וֹב א֥וֹ יִדְּעוֹנִי מ֣וֹת יוּמָ֑תוּ. 39b וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן יִדְּעוֹנִי בִּכְרִיתוּת. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. מִפְּנֵי שֶׁנִּכְלְלוּ כוּלָּם בְּלָאו אֶחָד אַל תִּפְנ֤וּ אֶל הָֽאוֹבוֹת וגו'. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. שֶׁהוּא בְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בָא מִכֹּחַ עֵשֵׂה. אָמַר רִבִּי זְעוּרְה קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. הָכֵן לָא אֲתַא מַתְנֵי בַר נַשׁ מַתְנֵי יִדְּעוֹנִי בְּכְרִיתוּת אֶלָּא אַתְּ. אֲמַר לֵיהּ. כְּמַה דְאִישְׁתָּעֵי קְרָא אִישְׁתָּעַיַית מַתְנִיתָה. אוֹב אוּ יִדְּעוֹנִי.
Traduction
– Le ''Ov'' (nécromancien) est le python puqwn, celui qui parle du creux de l’épaule (227)Selon Rashi, c'est celui qui place sous l'aisselle un mort et en tire des sons., le YIDONI (devin) est celui qui parle de la bouche. Tous deux sont passibles de la peine de la lapidation, et celui qui se laisse interroger par eux contrevient à la défense exprimée par les mots (Dt 18, 11): Ni quelqu’un consultant les morts. Ces derniers mots, selon un enseignement, visent celui qui interroge à l’aide d’un crâne de mort (par sorcellerie); d’après un autre enseignement le magicien ranime le mort en opérant par sorcellerie. Quelle différence y a-t-il entre ces deux procédés? Par le premier, le mort se présente régulièrement, fût-ce un samedi, et l’homme le plus simple peut évoquer même un roi; par le second procédé, le mort se présente irrégulièrement, non le samedi, et un simple individu ne saurait évoquer un roi.
Pnei Moshe non traduit
ולמה לא תנינן ידעוני בכריתות. כמו שהתנא שונה כאן לשניהם ואלו בכריתות לא תנא אלא בעל אוב לחוד:
מפני שנכללו כולם בלאו אחד. שניהם בלאו אחד נאמרו אל תפנו אל האובות ואל הידעונים ולא חשיב התם להכריתות אלא באותן שיש חילוק חטאות ביניהן ולאשמועינן דאי עביד כולהו בהדדי אפי' בהעלם אחת חייב על כל או''א ומכיון דאוב וידעוני בלאו אחד הן אינו מתחייב על שתיהן אלא חטאת א' דלאוין הן דמחלקין לחטאות כדכתיב אשר לא תעשינה וסמיך ליה או הודע אליו חטאתו וגו' הלכך לא תני התם לתרווייהו ותנא לאוב הואיל ופתח בו הכתוב תחילה:
שהוא בלא תעשה שבא מכח עשה. קסבר הואיל דאל תפנה אצל האובות הוא דכתיב לא קאי הלאו אלא על האובות וידעונים דכתיב בתריה כלאו הבא מכח עשה הוא ולא הוי אלא עשה ומתמה ר' זעירא עלה כדלקמיה:
הכן. הוא דאמרת א''כ לטעמא דידך לא היה שום אחד צריך לשנות ידעוני בכריתות אלא אתה כלומר דטעמא דאמרת לאו מילתא הוא כלל דודאי אל תפנה אתרווייהו קאי והרי ע''כ אחד מהן צריך שיכתוב בתחלה ואי משום הא אתה מיבעי למיתני גם ידעוני בכריתות:
א''ל. ר''ז אלא היינו טעמא דכמה דאישתעי קרא אישתעיית ג''כ המתני' דקרא כתיב אוב או ידעוני או בזה או בזה מתחייב מיתה וכיון דקרא מחלקם גבי מיתה דכתיב כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו שנה התנא הכא דמישתעי בחיוב מיתה ג''כ לתרווייהו אבל בכריתות לא משתעי אלא בחיוב חטאות:
אוֹ זֶה פִיתוֹם הַמְדַבֵּר מִשֶּׁיחְיוֹ. וְיִדְּעוֹנִי זֶה הַמְדַבֵּר בְּפִיו. הֲרֵי אֵלּוּ בִסְקִילָה וְהַנִּשְׁאָל בָּהֶן בְּאַזְהָרָה׃ וְדֹרֵ֖שׁ אֶל הַמֵּתִֽים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זֶה הַנִּשְׁאַל בַּגּוּלְגּוֹלֶת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זֶה הַנִּשְׁאַל בִּזְכוּרוֹ. מַה בֵין הַנִּשְׁאַל בַּגּוּלְגּוֹלֶת לַמַּעֲלֶה בִזְכוּרוֹ. שֶׁהַנִּשְׁאַל בַּגּוּלְגּוֹלֶת עוֹלֶה כְדַרְכּוֹ וְעוֹלֶה בַשַּׁבָּת וְהַהֶדְיוֹט מַעֲלֶה אֶת הַמֶּלֶךְ. וְהַמַּעֲלֶה בִזְכוּרוֹ אֵינוֹ עוֹלֶה כְדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ עוֹלֶה בַשַּׁבָּת וְאֵין הַהֶדְיוֹט מַעֲלֶה אֶת הַמֶּלֶךְ.
Traduction
R. Houna dit qu’un verset confirme l’opinion première, disant que la nécromancie consiste à évoquer le mort par sorcellerie, comme il est dit (1S 28, 8): Découvre-moi, je te prie, l’avenir par l’esprit de la magie, OV et fais-moi montrer celui que je te dirai. Que faut-il conclure de cette insistance mise dans la demande? C’est que, dit R. Mena, la magicienne avait un grand nombre de paroles magiques à sa connaissance pour ses évocations (et Saul désirait qu’elle eût recours au première procédé). D’où sait-on qu’elle eut recours à la nécromancie? De ce qu’il est dit (Is 29, 4): Ta voix s’élèvera de la terre comme celle d’un nécromancien (preuve qu’une telle voix sort du sol).
Pnei Moshe non traduit
ודורש אל המתים. סיומא דקרא דאזהרה לנשאל הוא לא ימצא בך וגו' ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים:
זה הנשאר בגולגולת. של מת ע''י כשפים:
הנשאל בזכורו. מעלה ומושיב את המת בזכרותו. ובתוספתא פ''י כולל לשניהם אחד הנשאל בגולגולת ואחד המעלה בזכורו וכן תנא לה התם:
וההדיוט מעלה את המלך. אפי' למלך יכול להעלותו ולשאול בגולגלתו:
אינו עולה כדרכו. אלא רגליו למעלה:
אָמַר רִבִּי הוּנָא. קִרְייָא מְסַייֵעַ לְמָאן דְּאָמַר. אוּב זֶה הַמַּעֲלֶה בִזְכוּרוֹן. מַה טַעֲמָא. קָֽסֳמִי נָ֥א לִי֙ בָּא֔וֹב וְהַ֣עֲלִי לִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר אֹמַר֭ אֵלָיִיךָ׃ מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִיכָּן דַּהֲוָת יָדְֽעָה מִילִּין מִלִּין סַגִּין. מַאי כְדוֹן. וְֽ֠הָיָה כְּא֤וֹב מֵאֶ֨רֶץ֙ קוֹלֵ֔ךְ.
Traduction
A l’appui de l’avis de R. Yossa (concernant l’omission du devin parmi les criminels passibles du retranchement), on peut invoquer l’avis suivant des autres docteurs: selon R. Ila au nom de R. Yossa, la Mishna réunit tous les cas dont l’accomplissement (la mise en œuvre) est passible du retranchement; or, ajoutent les docteurs, un acte est accompli par les nécromanciens, qui au moment d’opérer brûlent de l’encens (228)Cf. B., Kritot 3b. pour les démons (tandis que le devin ne le fait pas et parle seulement).
Pnei Moshe non traduit
מה טעמא. מדלא כתיב קסמי באוב והעלי נא לי וקאמר קסמי נא לי באוב וכדמסיק דמה את שמע מינה מהכא אלא מיכן שהיתה יודעת הרבה דברים במיני כישוף והוא ביקש ממנה שתעשה באוב ובהעלאה בזכורו הוא ולפיכך אמר קסמי נא לי לפי שאשה היא:
מאי כדון. דאכתי לא שמעינן מהכא דמעלה בזכורו הוא דלי לצרכי הוא דקאמר אלא מהכא דכתיב והיה כאוב מארץ קולך וש''מ דקולו של אוב ממקום תחתית שהוא סמוך לארץ:
מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מְסַייְעָן לְרִבִּי יָסָא. דְּאָמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רַבָּנִין. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַקָטִירִין לַשֵּׁדִים. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. מִפְּנֵי שֶׁנִּכְלְלוּ כוּלָּן עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מסייען לר' יסא. דאמר ר' הילא בשמיה לקמן:
מפני שהן מקטרין לשדים. אדלעיל מהדר דאמאי לא קתני ידעוני בכריתות דהיינו טעמא משום דלא קתני התם אלא מילתא דאית ביה מעשה וכדר' הילא בשם ר' יסא דמפני שנכללו כולן דחשיב להו במתני' התם בזה שהן על ידי מעשה ומשום דאינו חייב קרבן אלא על דבר שיש בו מעשה דכתיב ועשה אחת וגו' וידעוני לית ביה מעשה דמה שמכניס העצם בפיו לאו מעשה הוא שאינו מדבר כלום בשעת מעשה אלא לאחר המעשה כשהוא בפיו מדבר העצם מאיליו אבל בעל אוב אית ביה מעשה דס''ל בעל אוב זה המקטר לשדים כדי לחברן ולהביאן אצלו לסייע אותו בכשפיו והלכך תני התם לאוב ולא תני לידעוני:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source