מָהוּ לִקְרוֹעַ בִּזְמַן הַזֶּה. רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִשֶׁרָבוּ הַגּוֹדְפַנִּים פָּֽסְקוּ מִלִּקְרוֹעַ. מָהוּ לִקְרוֹעַ עַל הַכִּינּוּיִין בִּזְמַן הַזֶּה. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה מְהַלֵּךְ בְּאִיסְרָטָא. פָּגַע בֵּיהּ חַד כּוּתַיי וַהֲוָה מְגַדֵּף וְהוּא קָרַע מְגַדֵּף וְהוּא קָרַע. נְחַת לֵיהּ מִן חַמְרָא וִיהַב לֵיהּ מַרְתּוּקָא גַו לִיבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. בַּר כּוּתַיי. אִית לְאִימָּךְ מָאנִין מְסַפְּקָא לִי. מִילְּתֵיהּ הָדָא אָֽמְרָה שֶׁקּוֹרְעִין עַל הַכִּינּוּיִין וְשֶׁקּוֹרְעִין בַּזְּמַן הַזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
בזמן הזה. שאנו בגלות ומצוי הוא בעו''ה ואם אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים כדאמר משרבו הגדפנים פסקו מלקרוע:
מהו לקרוע על הכינוים. ולא גרסינן בזמן הזה והכי איתא התם:
נישמעינה וכו'. שהי' ר''ל מהלך בדרך ופגע בכותי א' שהיה מגדף ובתחילה היה קורע עד שנלאה וירד מן החמור ונתן לו מכה באגרוף על לבו של הכותי וא''ל בר כותי רשע וכי יש לאמך ליתן לי בגדים המספיקים לי:
מילתיה. דר''ל הדא אמרה דס''ל שקורעין על הכינוים שהרי הכותי הזה לא הוה גמיר שם המיוחד וש''מ ס''ל דאף בזמן הזה קורעין:
מָהוּ לִקְרוֹעַ עַל קִילְלַת הַשֵּׁם. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וַיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֨עַ֙ הַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ אֶת דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה וַיִּקְרַ֖ע אֶת בְּגָדָ֑יו. מָהוּ לִקְרוֹעַ עַל קִילְלַת הַגּוֹי. מָאן דְּאָמַר. רַב שָׁקֵה גּוֹי הָיָה. קוֹרְעִין. מָאן דָּמַר. יִשְׂרָאֵל הָיָה. אֵין קוֹרְעִין. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ קִלְּלַת הַשֵּׁם מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַגּוֹי חַייָב לִקְרוֹעַ. מַה טַעֲמָא. הִנֵּה֙ 37a יְי אֱלֹהֵ֖י כָּל בָּשָׂ֑ר הֲֽמִמֶּ֔נִּי יִפָּלֵא֖ כָּל דָּבָֽר׃
Pnei Moshe (non traduit)
מהו לקרוע על קללת הגוי גרסינן. וכן הוא בפ' אלו מגלחין וה''ג התם על קללת השם מנין ויהי כשמוע המלך חזקיהו וגו' מהו לקרוע על קללת העכו''ם מאן דאמר רבשקה עכו''ם היה קורעין שהרי קרעו על שחירף וגידף:
אני ה' אלהי כל בשר וגו'. ואלהי כל האומות הוא ואם שומעין גידוף מהם צריך לקרוע:
משנה: הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אֶחָד הָעוֹבֵד וְאֶחָד הַזּוֹבֵחַ וְאֶחָד הַמְקַטֵּר וְאֶחָד הַמְנַסֵּךְ וְאֶחָד הַמִּשְׁתַּחֲוֶה וְהַמְקַבְּלוֹ עָלָיו לֶאֱלוֹהַּ וְהָאוֹמֵר לוֹ אֵלִי אַתָּה. אֲבָל הַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק וְהַמְכַבֵּד וְהַמַּרְבִּיץ הַמַּרְחִיץ הַסָּךְ הַמַּלְבִּישׁ וְהַמַּנְעִיל עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַנּוֹדֵר בִּשְׁמוֹ וְהַמְקַיֵּם בִּשְׁמוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ. הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
הזורק אבן למרקוליס. שעובדין אותו בזריקת אבנים וכן המסלק אבן מלפניו ג''כ דרך עבודתו בכך וחייב ואם נתכוין לרוגמו חייב חטאת. מר קוליס. תילוף השבח. מר לשון חילוף הוא כמו במר דשחוטה במר דכנתא. קילוס שבח:
זו היא עבודתו. וחייב עליה מיתה ואם נתכוין לבזותו חייב עליה חטאת מפני שמוטעה הוא והרי עבודתה בכך:
עובר בל''ת. ושם אלהים אחרי' לא תזכירו ולוקה על לאו זה. הפוער עצמו. מתריז ריע לפניו:
והמקיים בשמו. שבועה נשבע תרגומו מקיים:
הנודר בשמו. קונם עלי דבר זה בשם ע''ז פלוני:
עובר בל''ת. דלא תעבדם יתירה כתיב ודברים אלו בכלל עבודה הן ואעפ''כ אינו לוקה על אחת מהן לפי שאינן בפירוש:
והמכבד והמרבץ. לפניה:
אבל המגפף. מחבק:
והאומר לו אלי אתה. בפניו ותנא סיפא לגלויי רישא דאי תני רישא הוי אמינא דוקא בפניו אבל שלא בפניו לא תנא סיפא בפניו מכלל דרישא שלא בפניו ואפילו הכי חייב:
וא' המזבח וכו'. באלו ד' עבודות חייב באחד מהן אע''פ שאין דרך עבודתה בכך וכל שאר עבודות אינו חייב עד שיעבוד בדרך עבודתה:
והמקבל עליו לאלוה. אפילו באמירה בעלמא חייב דאתקש לזביחה דכתיב ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך:
מתני' אחד העובד. עכו''ם בדבר שעבודתה בכך:
הלכה: הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כול'. אַזְהָרָה לָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה מְנַיִין. לֹא תָֽעָבְדֵ֑ם. בָּרֵת מְנַיִין. אֶתִ יְי ה֣וּא מְגַדֵּ֑ף וְנִכְרְתָ֛ה. וְלֹא מְגַדְּף כָּתוּב. כְּאָדָם שֶׁהוּא אוֹמֵר לַחֲבֶירוֹ. גִּידַּפְתָּה אֶת כָּל הַקְּעָרָה וְלֹא שִׁיַירְתָּה בָהּ כְּלוּם. מָשָׁל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אוֹמֵר. לִשְׁנַיִם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין וּקְעָרָה שֶׁלְגְּרִיסִין בֵּינֵיהוֹן. פָּשַׁט אֶחָד אַת יָדָיו וְגִידֵּף אֶת כָּל הַקְּעָרָה וְלֹא שִׁייֵר בָהּ כְּלוּם. כָּךְ הַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אֵינוֹ מְשַׁייֵר לְאַחֲרָיו מִצְוָה. עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְהֽוֹצֵאתָ֣ הָאִישׁ הַה֡וּא אוֹ֩ אֶת הָֽאִשָּׁ֨ה הַהִיא אֲשֶׁ֣ר עָ֠שׂ֠וּ אֶת הַדָּבָ֨ר הַזֶּה֙ אֶל שְׁעָרֶ֔יךָ וגו' עַד וּסְקַלְתֶּם אוֹתָם בָּֽאֲבָנִ֖ים וָמֵֽתוּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
והוצאת וגו'. עד גמר המקרא דכתיב וסקלתם. עד שיעבוד וכו'. דלא תעבדם משמע לכולם לכך יצתה השתחויה ללמד על מעשה יחידי:
כאדם וכו'. והיינו עובד ע''ז והיינו מגדף ששניהם כופרים בעיקר הן ובאינו משייר אחריו מצוה כלל:
גמ' ולא מגדף כתיב. והיאך אתה לומד ע''ז מהאי קרא:
מְנַיִין לָאוֹמֵר לוֹ. אֵלִי אַתָּה. רַב אָבוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ לוֹ֙ וַיִּזְבְּחוּ ל֔וֹ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וגו'. מֵעַתָּה אֵינוֹ מִתְחַייֵב עַד שֶׁיִּזְבַּח וִיקַטֵּר וָיֹאמַר. אָמַר רִבִּי יּוֹסֵי. לֹא בָא הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר אֶלָּא גְּנָייָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ לוֹ֙ וְלֹא לַגָּבוֹהַּ. וַיִּזְבְּחוּ ל֔וֹ לֹא לַגָּבוֹהַּ. וַיֹּ֣אמְר֔וּ לוֹ. לֹא לַגָּבוֹהַּ. מַאי כְדוֹן. נֶאֱמַר כָּאן אֲמִירָה וְנֶאֶמְרָה אֲמִירָה בַּמֵּסִית. מָה אֲמִירָה הָאֲמוּרָה בַמֵּסִית עָשָׂה בָהּ אֲמִירָה כְמַעֲשֶׂה. אַף אֲמִירָה הָאֲמוּרָה כָאן נַעֲשֶׂה בָהּ אֲמִירָה כְמַעֲשֶׂה.
Pnei Moshe (non traduit)
נאמר כאן. אלא מהקישא דמסית ילפינן שעשה בו אמירה כמעשה:
מאי כדון. השתא היכי נילף מהאי קרא דהא לא בא אלא להגיד גנותן ואכתי מנא לן להקישא דהאומר לו אלי אתה לזביחה דמיא:
לא בא הכתוב להזכיר. האי דהזכיר את כולן לא בא אלא להגיד גנותן של ישראל דבכל אלו המעשים לא חזרו בהן ולא זכרו כלל להקב''ה:
מעתה. אדרבא נימא דעד דעביד לכולהו כדכתיבא:
מנין לאומר לו אלי אתה וכו'. דכתיב ויאמרו לו וגו' ויליף דויאמרו לו הוי כויזבחו לו:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה. לֹא תָֽעָבְדֵ֑ם כְּלָל. לֹֽא תִשְׁתַּֽחֲוֶ֥ה לֶהֶ֖ם פְּרָט. כִּ֛י לֹ֥א תִֽשְׁתַּֽחֲוֶה֭ לְאֵ֣ל אַחֵ֑ר חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אֵין בִּכְלָל אֶלָּא מַה שֶׁבִּפְרָט. רִבִּי בּוּן בַּר כָּהֲנָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי הִילָא. לֹא תַֽעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן כְּלָל. זֹבֵ֥חַ לָאֱֽלֹהִ֖ים יָחֳֽרָ֑ם פְּרָט. בִּלְתִּ֥י לַֽיי לְבַדּֽוֹ. חָזַר וָכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל וְהַכֹּל בִּכְלָל. וְרִיבָה אֶת הַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק. אָמַר לֵיהּ. לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֶמְרָה הִשְׁתַּחֲוָיָה. לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה. הַמְגַפֵּף וְהַמִּשְׁתַּחֲוֶה שֶׁאֵינָן מַעֲשֶׂה.
Pnei Moshe (non traduit)
המגפף והמשתחוה שאינן מעשה. כלומר דהושוו שתיהן כמו המגפף אינו מעשה כך השתחויה וצריכה השתחויה ללמד על עצמה ואי לא הוה כתיבא לא הוה מרבינן לה מכעין הפרט וה''נ לא מרבינן להמגפף והמנשק:
לא ללמד על עצמו שהוא מעשה. בלשון תמיה וכי השתחויה גופה מעשה היא ואלו לא יצאת ללמד על עצמה היא גופה לא הוי ידעינן דלא דמיא לאינך עבודות שיש בהן מעשה:
בלתי לה' לבדו חזר וכלל. שאין לעבוד בשום עבודה בלתי לה' לבדו והשתא נימא והכל בכלל מה שהוא כעין הפרט שהוא דרך כבוד וריבה את המגפף והמנשק שיהא חייב עליהן כשאר עבודת פנים:
בעא קומי ר' הילא נימא לא תעשון כן כלל כל מידי דעשיה ועבודה:
לא תעבדם כלל. אפי' כל העבודות במשמע. וחסר כאן ונשתבשה הגירסא ובנזיר גרסינן הקושיא בענין אחר. ויש לפרש דהכי בעי מיניה לא תעבדם כלל ולא תשתחוה להם פרט ונימא אין בכלל אלא מה שבפרט השתחויה אין שאר עבודות לא ול''ג כי לא תשתחוה לאל אחר חזר וכלל וטעות הוא. ולפירוש ענין הקושיא דנזיר היה צריך לגרוס הכי דבעא מיניה דנימא דהשתחויה יצאת לחלק כדהקשה התם ומשני שם דהכלל והפרט במקום אחד הוא ואין דנין במדה זו וחזר והקשה והכתיב פרט במקום אחר כי לא תשתחוה וגו' ושם גריס דהשיב לו מכיון שאין את למד מצידו אפי' ממקום אחר אי אתה למד. וללשון הראשון שפירשתי במה דנראה לפי ענין הסוגיא דהכא לא השיב לו עד לקמן:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זִיבֵּחַ לָהּ טָלֶה בַעַל מוּם חַייָב. מַאי כְדוֹן. כַּיי דָּמַר רִבִּי הִילָא. לֹא תַֽעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן לַֽיי אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃ כָּל לַיי אֱלֹֽהֵיכֶם לֹא תַֽעֲשׂוּן כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
כהאי דאמר ר' הילא. דכתיב לא תעשון וגו' כל לה' אלהיכם לא תעשון כן כלומר דכתיב בביטול ע''ז ושלא לעבדה אבד תאבדון וגו' ורבתה התורה אפי' כל שלה' אלהיכם לא תעשון כן והיינו בעל מום אעפ''כ אסור לזבוח לה:
מאי כדון. מאי טעמא:
זיבח לה. לע''ז אפי' טלה בעל מום חייב:
לֹא תָֽעָבְדֵ֑ם. הָיִיתִי אוֹמֵר. עַד שֶׁיַּעֲבוֹד כָּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹֽא תִשְׁתַּֽחֲוֶ֥ה לָהֶם֭. הִשְׁתַּחֲוָיָה בִּכְלָל הָֽיְתָה וְלָמָּה יָצָאת. לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ. אֶלָּא מַה הִשְׁתַּחֲוָיָה מְיוּחֶדֶת מַעֲשֶׂה יָחִיד וְחַייָבִין עָלֶיהָ בִפְנֵי עַצְמָהּ. אַף אֲנִי אַרְבֶּה כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַייָבִין עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אָמַר. זִיבֵּחַ וְקִיטֵּר וְנִיסַּךְ בְּהֶעֱלֶם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מוֹדֶה שֶׁאִם עָֽבְדָהּ בַּעֲבוֹדָתָהּ בַּעֲבוֹדַת הָגָּבוֹהַּ בַּעֲבוֹדַת הִשְׁתַּחֲוָיָה שֶׁהוּא חַייָב עַל כַּל אַחַת וְאַחַת. כְּדָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל 37b בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. וְלֹֽא יִזְבְּח֥וּ עוֹד֙ אֶת זִבְחֵיהֶ֔ם לַשְּׂעִירִ֕ם. אָֽמְרוּ לֵיהּ. מַטִּי תָּנָהּ לְַקָּדָשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל מטי תנה לקדשים. לא כדבריך דלא נפקא לן מהאי קרא אלא מטי מדבריך ותני דהאי קרא לענין קדשים הוא דמהכא נפקא לן לאזהרה לשחוטי חוץ בקדשים אבל עבודת פנים מלא תשתחוה נפקא כדלעיל א''נ קא נגעת ותנית קרא דשייך לקדשים:
כד אמר רבי שמואל בשם רבי זעירא. לרבי תנחום בר יודן אמר הכי בהלכה דלקמן ולא יזבחו וגו' כלומר כשאמר לפניו לפרש טעמא דאמרינן באלו עבודת פנים המזבח וכו' דחייב אפי' אין דרך עבודתה בכך דנפקא לן מדכתיב ולא יזבחו עוד וגו' ומכאן דעובר על לא יזבחו אפי' אם אין דרך עבודתה:
מודה הוא שאם עבדה בעבודתה. במה שדרכה בכך ועבדה בעבודת הגבוה כגון בעבודת השתחויה וכיוצא בה חייב על כל אחת ואחת על עבודתה ועל עבודת הגבוה דהאי נפקא ליה מלא תעבדם והאי נפקא ליה מלא תשתחוה להם:
אף על גב דרבי שמעון בן אלעזר אומר זיבח וקיטר וניסך וכו'. בהאי תלמודא בשבת בפ' כלל גדול וכן בריש פ''ו דנזיר קאמר הכי וגריס שם רבי יוחנן דלא סבירא ליה לחלק בע''ז בעבודות אלו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source