Vayedaber

Sanhedrine

Daf 37a

משנה: הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אֶחָד הָעוֹבֵד וְאֶחָד הַזּוֹבֵחַ וְאֶחָד הַמְקַטֵּר וְאֶחָד הַמְנַסֵּךְ וְאֶחָד הַמִּשְׁתַּחֲוֶה וְהַמְקַבְּלוֹ עָלָיו לֶאֱלוֹהַּ וְהָאוֹמֵר לוֹ אֵלִי אַתָּה. אֲבָל הַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק וְהַמְכַבֵּד וְהַמַּרְבִּיץ הַמַּרְחִיץ הַסָּךְ הַמַּלְבִּישׁ וְהַמַּנְעִיל עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַנּוֹדֵר בִּשְׁמוֹ וְהַמְקַיֵּם בִּשְׁמוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ. הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ׃

Traduction

Celui qui rend un culte aux divinités païennes est condamné à mort, soit qu’il leur rende le culte ordinaire, soit qu’il tue un animal en leur honneur, soit qu’il leur offre l’encens ou la libation de vin, ou qu’il se prosterne devant elles, ou qu’il les adopte pour Dieu en disant: ''Tu es mon Dieu''. Mais on n’est pas condamné à mort pour les avoir embrassées ou baisées, ou balayées, ou arrosées, ou baignées, ou ointes, ou habillées, ou chaussées, quoiqu’il soit défendu de le faire, en raison de la défense négative (Ex 20, 5). Au même titre de défense négative il est défendu de jurer ou de faire un vœu au nom de ces divinités. Se prostituer à l’idole Baal-Péor (Belfegor) constitue son mode d’adoration, ainsi que de jeter une pierre à Markoles (Mercure).

Pnei Moshe non traduit

מתני' אחד העובד. עכו''ם בדבר שעבודתה בכך:

וא' המזבח וכו'. באלו ד' עבודות חייב באחד מהן אע''פ שאין דרך עבודתה בכך וכל שאר עבודות אינו חייב עד שיעבוד בדרך עבודתה:

והמקבל עליו לאלוה. אפילו באמירה בעלמא חייב דאתקש לזביחה דכתיב ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך:

והאומר לו אלי אתה. בפניו ותנא סיפא לגלויי רישא דאי תני רישא הוי אמינא דוקא בפניו אבל שלא בפניו לא תנא סיפא בפניו מכלל דרישא שלא בפניו ואפילו הכי חייב:

אבל המגפף. מחבק:

והמכבד והמרבץ. לפניה:

עובר בל''ת. דלא תעבדם יתירה כתיב ודברים אלו בכלל עבודה הן ואעפ''כ אינו לוקה על אחת מהן לפי שאינן בפירוש:

הנודר בשמו. קונם עלי דבר זה בשם ע''ז פלוני:

והמקיים בשמו. שבועה נשבע תרגומו מקיים:

עובר בל''ת. ושם אלהים אחרי' לא תזכירו ולוקה על לאו זה. הפוער עצמו. מתריז ריע לפניו:

זו היא עבודתו. וחייב עליה מיתה ואם נתכוין לבזותו חייב עליה חטאת מפני שמוטעה הוא והרי עבודתה בכך:

הזורק אבן למרקוליס. שעובדין אותו בזריקת אבנים וכן המסלק אבן מלפניו ג''כ דרך עבודתו בכך וחייב ואם נתכוין לרוגמו חייב חטאת. מר קוליס. תילוף השבח. מר לשון חילוף הוא כמו במר דשחוטה במר דכנתא. קילוס שבח:

הלכה: הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כול'. אַזְהָרָה לָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה מְנַיִין. לֹא תָֽעָבְדֵ֑ם. בָּרֵת מְנַיִין. אֶתִ יְי ה֣וּא מְגַדֵּ֑ף וְנִכְרְתָ֛ה. וְלֹא מְגַדְּף כָּתוּב. כְּאָדָם שֶׁהוּא אוֹמֵר לַחֲבֶירוֹ. גִּידַּפְתָּה אֶת כָּל הַקְּעָרָה וְלֹא שִׁיַירְתָּה בָהּ כְּלוּם. מָשָׁל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אוֹמֵר. לִשְׁנַיִם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין וּקְעָרָה שֶׁלְגְּרִיסִין בֵּינֵיהוֹן. פָּשַׁט אֶחָד אַת יָדָיו וְגִידֵּף אֶת כָּל הַקְּעָרָה וְלֹא שִׁייֵר בָהּ כְּלוּם. כָּךְ הַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אֵינוֹ מְשַׁייֵר לְאַחֲרָיו מִצְוָה. עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְהֽוֹצֵאתָ֣ הָאִישׁ הַה֡וּא אוֹ֩ אֶת הָֽאִשָּׁ֨ה הַהִיא אֲשֶׁ֣ר עָ֠שׂ֠וּ אֶת הַדָּבָ֨ר הַזֶּה֙ אֶל שְׁעָרֶ֔יךָ וגו' עַד וּסְקַלְתֶּם אוֹתָם בָּֽאֲבָנִ֖ים וָמֵֽתוּ׃

Traduction

La défense de se livrer à l’idolâtrie est exprimée en ces termes (Ex 20, 5): Tu ne les adoreras pas; la peine du retranchement est applicable à ce crime, car il est dit (Nb 15, 30). Il blasphème l’Eternel, il sera retranché, etc. Mais puisqu’il y est question de blasphème, comment appliquer cette pénalité à l’idolâtrie? Cela ne fait rien, car au fond c’est la même négation de la divinité; c’est ainsi qu’il arrive de dire à son prochain (210)Cf. Siffra, section Schelah, n° 112.: tu as gratté toute la marmite, ou: tu n’as rien laissé (les 2 expression sont équivalentes). Comme exemple, R. Simon b. Eléazar raconte que deux individus étaient assis devant une écuelle de bouillie; l’un étendit la main, prit le contenu de l’écuelle jusqu’au fond et ne laissa plus rien. De même, ni le blasphémateur, ni l’idolâtre ne laissent par de vers eux aucun précepte religieux à remplir. Enfin on sait que la peine de mort applicable en ce cas par le tribunal est celle de la lapidation, car il est dit (Dt 17, 5): Tu feras sortir l’homme ou la femme qui auront accompli un tel fait, tu les mèneras devant tes portes etc.; vous les lapiderez à coups de pierres, et qu’ils meurent.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ולא מגדף כתיב. והיאך אתה לומד ע''ז מהאי קרא:

כאדם וכו'. והיינו עובד ע''ז והיינו מגדף ששניהם כופרים בעיקר הן ובאינו משייר אחריו מצוה כלל:

והוצאת וגו'. עד גמר המקרא דכתיב וסקלתם. עד שיעבוד וכו'. דלא תעבדם משמע לכולם לכך יצתה השתחויה ללמד על מעשה יחידי:

מָהוּ לִקְרוֹעַ עַל קִילְלַת הַשֵּׁם. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וַיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֨עַ֙ הַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ אֶת דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה וַיִּקְרַ֖ע אֶת בְּגָדָ֑יו. מָהוּ לִקְרוֹעַ עַל קִילְלַת הַגּוֹי. מָאן דְּאָמַר. רַב שָׁקֵה גּוֹי הָיָה. קוֹרְעִין. מָאן דָּמַר. יִשְׂרָאֵל הָיָה. אֵין קוֹרְעִין. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ קִלְּלַת הַשֵּׁם מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַגּוֹי חַייָב לִקְרוֹעַ. מַה טַעֲמָא. הִנֵּה֙ 37a יְי אֱלֹהֵ֖י כָּל בָּשָׂ֑ר הֲֽמִמֶּ֔נִּי יִפָּלֵא֖ כָּל דָּבָֽר׃

Traduction

Quelle est la règle à l’audition d’un blasphème par un païen? D’après celui qui dit que Rabsaqeh (2R 19, 1) était un païen, la déchirure (accomplie aussi pour lui) est toujours obligatoire; d’après celui qui est d’avis que c’était un juif, on n’y est pas tenu pour un païen. R. Oshia dit: pour un tel blasphème émis par n’importe qui, juif ou païen, il faut opérer la déchirure, car il est dit (Jr 32, 27): A moi l’Eternel, Dieu de toute chair, y a-t-il un objet merveilleux! (Toutes les créatures sont égales devant lui).

Pnei Moshe non traduit

מהו לקרוע על קללת הגוי גרסינן. וכן הוא בפ' אלו מגלחין וה''ג התם על קללת השם מנין ויהי כשמוע המלך חזקיהו וגו' מהו לקרוע על קללת העכו''ם מאן דאמר רבשקה עכו''ם היה קורעין שהרי קרעו על שחירף וגידף:

אני ה' אלהי כל בשר וגו'. ואלהי כל האומות הוא ואם שומעין גידוף מהם צריך לקרוע:

מָהוּ לִקְרוֹעַ בִּזְמַן הַזֶּה. רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִשֶׁרָבוּ הַגּוֹדְפַנִּים פָּֽסְקוּ מִלִּקְרוֹעַ. מָהוּ לִקְרוֹעַ עַל הַכִּינּוּיִין בִּזְמַן הַזֶּה. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה מְהַלֵּךְ בְּאִיסְרָטָא. פָּגַע בֵּיהּ חַד כּוּתַיי וַהֲוָה מְגַדֵּף וְהוּא קָרַע מְגַדֵּף וְהוּא קָרַע. נְחַת לֵיהּ מִן חַמְרָא וִיהַב לֵיהּ מַרְתּוּקָא גַו לִיבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. בַּר כּוּתַיי. אִית לְאִימָּךְ מָאנִין מְסַפְּקָא לִי. מִילְּתֵיהּ הָדָא אָֽמְרָה שֶׁקּוֹרְעִין עַל הַכִּינּוּיִין וְשֶׁקּוֹרְעִין בַּזְּמַן הַזֶּה.

Traduction

Est-ce encore obligatoire de nos jours? R. Yossa, R. Jérémie, au nom de R. Hiya b. Aba, R. Hiskia, R. Jérémie au nom de R. Yohanan dit: depuis le trop grand nombre des blasphémateurs, on a cessé de déchirer les vêtements. Est-ce obligatoire maintenant pour le blasphème des qualificatifs? On peut le savoir par ceci: comme R. Simon b. Lakish passait dans la rue (strata), un cuthéen le rencontra et blasphéma; R. Simon fit la déchirure. Le cuthéen ayant repris, R. Simon dut recommencer à déchirer. Et les blasphèmes ayant continué, R. Simon fit descendre le cuthéen de son âne, et, le frappant sur le corps, lui dit: ''fils de cuthéen, ta mère a-t-elle assez de vêtements à me fournir pour que je les déchire''? Cela prouve que maintenant encore on déchire pour chaque blasphème (209)Cf. J., (Moed Qatan 3, 7)..

Pnei Moshe non traduit

בזמן הזה. שאנו בגלות ומצוי הוא בעו''ה ואם אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים כדאמר משרבו הגדפנים פסקו מלקרוע:

מהו לקרוע על הכינוים. ולא גרסינן בזמן הזה והכי איתא התם:

נישמעינה וכו'. שהי' ר''ל מהלך בדרך ופגע בכותי א' שהיה מגדף ובתחילה היה קורע עד שנלאה וירד מן החמור ונתן לו מכה באגרוף על לבו של הכותי וא''ל בר כותי רשע וכי יש לאמך ליתן לי בגדים המספיקים לי:

מילתיה. דר''ל הדא אמרה דס''ל שקורעין על הכינוים שהרי הכותי הזה לא הוה גמיר שם המיוחד וש''מ ס''ל דאף בזמן הזה קורעין:

Sanhedrine

Daf 37b

לֹא תָֽעָבְדֵ֑ם. הָיִיתִי אוֹמֵר. עַד שֶׁיַּעֲבוֹד כָּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹֽא תִשְׁתַּֽחֲוֶ֥ה לָהֶם֭. הִשְׁתַּחֲוָיָה בִּכְלָל הָֽיְתָה וְלָמָּה יָצָאת. לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ. אֶלָּא מַה הִשְׁתַּחֲוָיָה מְיוּחֶדֶת מַעֲשֶׂה יָחִיד וְחַייָבִין עָלֶיהָ בִפְנֵי עַצְמָהּ. אַף אֲנִי אַרְבֶּה כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַייָבִין עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אָמַר. זִיבֵּחַ וְקִיטֵּר וְנִיסַּךְ בְּהֶעֱלֶם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מוֹדֶה שֶׁאִם עָֽבְדָהּ בַּעֲבוֹדָתָהּ בַּעֲבוֹדַת הָגָּבוֹהַּ בַּעֲבוֹדַת הִשְׁתַּחֲוָיָה שֶׁהוּא חַייָב עַל כַּל אַחַת וְאַחַת. כְּדָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל 37b בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. וְלֹֽא יִזְבְּח֥וּ עוֹד֙ אֶת זִבְחֵיהֶ֔ם לַשְּׂעִירִ֕ם. אָֽמְרוּ לֵיהּ. מַטִּי תָּנָהּ לַקָּדָשִׁים.

Traduction

Pour les idoles il est dit (Ex 20, 5): tu ne les adoreras pas, en règle générale; et tu ne te prosterneras pas devant eux, ce qui est un fait spécial; or, le prosternement faisait déjà partie de l’ensemble; et si c’est énoncé à part, c’est dans le but d’étendre la règle, savoir: de même que le prosternement représente un acte isolé entraînant une culpabilité à part, il en sera de même pour chaque action condamnable séparément (211)J., (Shabat 7, 2).. Bien que R. Simon b. Eléazar (212)Ci-après, 13. ait dit: ''Si quelqu’un a sacrifié, fait de l’encens, ou offert une libation à une idole, le tout dans un même état d’ignorance, il n’est qu’une fois coupable'', il reconnaît toutefois que celui qui d’une part a fait un acte d’adoration habituelle à l’idole et d’autre part un acte d’adoration conforme au culte divin, comme p. ex. de se prosterner, sera deux fois coupable, savoir pour chacun de ces actes. Cependant, lorsque R. Samuel dit au nom de R. Zeira (à R. Tanhoum b. Judan) le motif pourquoi l’on est coupable d’idolâtrie même pour un acte d’adoration différent du culte divin, il allégua le verset (Lv 17, 7): Ils ne devront plus offrir leurs sacrifices aux boucs, n’en résulte-t-il pas la culpabilité même pour un acte d’adoration non usuelle? Modifie un peu ta déduction, répondit l’interlocuteur (213)B., Zevahim 106., car ce verset est applicable aux saintetés (à la défense d’égorger les sacrifices hors du Temple).

Pnei Moshe non traduit

אף על גב דרבי שמעון בן אלעזר אומר זיבח וקיטר וניסך וכו'. בהאי תלמודא בשבת בפ' כלל גדול וכן בריש פ''ו דנזיר קאמר הכי וגריס שם רבי יוחנן דלא סבירא ליה לחלק בע''ז בעבודות אלו:

מודה הוא שאם עבדה בעבודתה. במה שדרכה בכך ועבדה בעבודת הגבוה כגון בעבודת השתחויה וכיוצא בה חייב על כל אחת ואחת על עבודתה ועל עבודת הגבוה דהאי נפקא ליה מלא תעבדם והאי נפקא ליה מלא תשתחוה להם:

כד אמר רבי שמואל בשם רבי זעירא. לרבי תנחום בר יודן אמר הכי בהלכה דלקמן ולא יזבחו וגו' כלומר כשאמר לפניו לפרש טעמא דאמרינן באלו עבודת פנים המזבח וכו' דחייב אפי' אין דרך עבודתה בכך דנפקא לן מדכתיב ולא יזבחו עוד וגו' ומכאן דעובר על לא יזבחו אפי' אם אין דרך עבודתה:

א''ל מטי תנה לקדשים. לא כדבריך דלא נפקא לן מהאי קרא אלא מטי מדבריך ותני דהאי קרא לענין קדשים הוא דמהכא נפקא לן לאזהרה לשחוטי חוץ בקדשים אבל עבודת פנים מלא תשתחוה נפקא כדלעיל א''נ קא נגעת ותנית קרא דשייך לקדשים:

רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זִיבֵּחַ לָהּ טָלֶה בַעַל מוּם חַייָב. מַאי כְדוֹן. כַּיי דָּמַר רִבִּי הִילָא. לֹא תַֽעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן לַֽיי אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃ כָּל לַיי אֱלֹֽהֵיכֶם לֹא תַֽעֲשׂוּן כֵּן.

Traduction

R. Yossa dit au nom de R. Yohanan (214)Cf. B., (Avoda Zara 51).: celui qui sacrifie à l’idole un agneau défectueux (contrairement à l’usage du culte divin) est coupable. Pourquoi? C’est conforme à ce qu’à dit R. Ila de déduire une telle extension de ces mots (Dt 12, 4): Vous n’agirez pas ainsi envers l’Eternel votre Dieu, c.-à-d. tout ce qui sert au culte de votre Dieu (fût-ce un animal défectueux, impropre aux sacrifices) ne pourra pas être offert à l’idole.

Pnei Moshe non traduit

זיבח לה. לע''ז אפי' טלה בעל מום חייב:

מאי כדון. מאי טעמא:

כהאי דאמר ר' הילא. דכתיב לא תעשון וגו' כל לה' אלהיכם לא תעשון כן כלומר דכתיב בביטול ע''ז ושלא לעבדה אבד תאבדון וגו' ורבתה התורה אפי' כל שלה' אלהיכם לא תעשון כן והיינו בעל מום אעפ''כ אסור לזבוח לה:

רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה. לֹא תָֽעָבְדֵ֑ם כְּלָל. לֹֽא תִשְׁתַּֽחֲוֶ֥ה לֶהֶ֖ם פְּרָט. כִּ֛י לֹ֥א תִֽשְׁתַּֽחֲוֶה֭ לְאֵ֣ל אַחֵ֑ר חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אֵין בִּכְלָל אֶלָּא מַה שֶׁבִּפְרָט. רִבִּי בּוּן בַּר כָּהֲנָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי הִילָא. לֹא תַֽעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן כְּלָל. זֹבֵ֥חַ לָאֱֽלֹהִ֖ים יָחֳֽרָ֑ם פְּרָט. בִּלְתִּ֥י לַֽיי לְבַדּֽוֹ. חָזַר וָכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל וְהַכֹּל בִּכְלָל. וְרִיבָה אֶת הַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק. אָמַר לֵיהּ. לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֶמְרָה הִשְׁתַּחֲוָיָה. לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה. הַמְגַפֵּף וְהַמִּשְׁתַּחֲוֶה שֶׁאֵינָן מַעֲשֶׂה.

Traduction

R. Aboun b. Hiya objecta ceci devant R. Zeira: l’expression tu ne les adoreras pas (Ex 20, 5) est une règle générale; la suivante, tu ne te prosterneras pas devant eux, est une règle spéciale; on devrait dire que la règle générale comprend seulement ce qui est contenu dans le détail spécial, savoir seulement la défense de se prosterner devant l’idole, non d’accomplir les autres actes d’adoration. De même, R. Aboun b. Cahana objecta devant R. Ila que l’expression ''Vous n’agirez pas ainsi'' (Dt ibid.) est une règle générale (comprenant tous les actes de fait et d’adoration); l’expression celui qui sacrifie aux faux dieux sera voué à l’anathème (Ex 22, 20) est un détail spécial, puis l’expression sauf à Dieu seul est de nouveau une règle générale; on devrait donc dire que l’on comprend dans la généralité les détails semblables au fait spécial, en englobant par extension la culpabilité de celui qui embrasse ou baise l’idole (faits bien distincts du culte divin). Pourquoi donc est-il question de la génuflexion? N’est-ce pas pour indiquer que ce fait même est un acte de culte (sans être une œuvre manuelle)? De même, baiser ou embrasser l’idole n’est pas un acte manuel de culte (et, par conséquent, n’entrent pas dans la règle des interdits).

Pnei Moshe non traduit

לא תעבדם כלל. אפי' כל העבודות במשמע. וחסר כאן ונשתבשה הגירסא ובנזיר גרסינן הקושיא בענין אחר. ויש לפרש דהכי בעי מיניה לא תעבדם כלל ולא תשתחוה להם פרט ונימא אין בכלל אלא מה שבפרט השתחויה אין שאר עבודות לא ול''ג כי לא תשתחוה לאל אחר חזר וכלל וטעות הוא. ולפירוש ענין הקושיא דנזיר היה צריך לגרוס הכי דבעא מיניה דנימא דהשתחויה יצאת לחלק כדהקשה התם ומשני שם דהכלל והפרט במקום אחד הוא ואין דנין במדה זו וחזר והקשה והכתיב פרט במקום אחר כי לא תשתחוה וגו' ושם גריס דהשיב לו מכיון שאין את למד מצידו אפי' ממקום אחר אי אתה למד. וללשון הראשון שפירשתי במה דנראה לפי ענין הסוגיא דהכא לא השיב לו עד לקמן:

בעא קומי ר' הילא נימא לא תעשון כן כלל כל מידי דעשיה ועבודה:

בלתי לה' לבדו חזר וכלל. שאין לעבוד בשום עבודה בלתי לה' לבדו והשתא נימא והכל בכלל מה שהוא כעין הפרט שהוא דרך כבוד וריבה את המגפף והמנשק שיהא חייב עליהן כשאר עבודת פנים:

לא ללמד על עצמו שהוא מעשה. בלשון תמיה וכי השתחויה גופה מעשה היא ואלו לא יצאת ללמד על עצמה היא גופה לא הוי ידעינן דלא דמיא לאינך עבודות שיש בהן מעשה:

המגפף והמשתחוה שאינן מעשה. כלומר דהושוו שתיהן כמו המגפף אינו מעשה כך השתחויה וצריכה השתחויה ללמד על עצמה ואי לא הוה כתיבא לא הוה מרבינן לה מכעין הפרט וה''נ לא מרבינן להמגפף והמנשק:

מְנַיִין לָאוֹמֵר לוֹ. אֵלִי אַתָּה. רַב אָבוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ לוֹ֙ וַיִּזְבְּחוּ ל֔וֹ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וגו'. מֵעַתָּה אֵינוֹ מִתְחַייֵב עַד שֶׁיִּזְבַּח וִיקַטֵּר וָיֹאמַר. אָמַר רִבִּי יּוֹסֵי. לֹא בָא הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר אֶלָּא גְּנָייָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ לוֹ֙ וְלֹא לַגָּבוֹהַּ. וַיִּזְבְּחוּ ל֔וֹ לֹא לַגָּבוֹהַּ. וַיֹּ֣אמְר֔וּ לוֹ. לֹא לַגָּבוֹהַּ. מַאי כְדוֹן. נֶאֱמַר כָּאן אֲמִירָה וְנֶאֶמְרָה אֲמִירָה בַּמֵּסִית. מָה אֲמִירָה הָאֲמוּרָה בַמֵּסִית עָשָׂה בָהּ אֲמִירָה כְמַעֲשֶׂה. אַף אֲמִירָה הָאֲמוּרָה כָאן נַעֲשֶׂה בָהּ אֲמִירָה כְמַעֲשֶׂה.

Traduction

D’où sait-on que le fait seul d’avoir dit à l’idole ''tu es mon dieu'' constitue une idolâtrie? On le sait, dit R. Aboun au nom de rabbins de là-bas (de Babylone), de ce qu’il est dit (ibid. 32, 8): Ils se prosternèrent devant lui (le veau d’or), lui sacrifièrent et lui dirent: Voilà tes dieux, ô Israël (il en résulte que le dire est mis en parallèle avec le sacrifice). Au contraire, fut-il objecté, ne devrait-on pas conclure de là que, pour être coupable du crime d’idolâtrie, il faut avoir sacrifié à l’idole, encensé et dit? -Non, répondit R. Yossé, car au verset précité on expose seulement tous les détails afin de faire ressortir davantage la conduite honteuse des enfants d’Israël; ils se prosternèrent, non devant l’Etre suprême; ils lui sacrifièrent, non à Dieu: ils lui dirent, non au Très-Haut. -Mais alors, comment invoquer ce verset à l’appui de la défense de s’adresser à l’idole par parole? On le sait par analogie entre le terme dire employé ici, et le même mot usité pour l’incitation à l’idolâtrie (Dt 13, 7): comme en ce dernier cas la parole équivaut à l’acte, de même en général le fait de dire à l’idole qu’on la reconnaît comme telle constitue un acte défendu.

Pnei Moshe non traduit

מנין לאומר לו אלי אתה וכו'. דכתיב ויאמרו לו וגו' ויליף דויאמרו לו הוי כויזבחו לו:

מעתה. אדרבא נימא דעד דעביד לכולהו כדכתיבא:

לא בא הכתוב להזכיר. האי דהזכיר את כולן לא בא אלא להגיד גנותן של ישראל דבכל אלו המעשים לא חזרו בהן ולא זכרו כלל להקב''ה:

מאי כדון. השתא היכי נילף מהאי קרא דהא לא בא אלא להגיד גנותן ואכתי מנא לן להקישא דהאומר לו אלי אתה לזביחה דמיא:

נאמר כאן. אלא מהקישא דמסית ילפינן שעשה בו אמירה כמעשה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source