Sanhedrine
Daf 36a
משנה: הַמְגַדֵּף אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁם. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה בְּכָל יוֹם דָּנִין אֶת הָעֵדִים בְּכִינּוּי יַכֶּה יוֹסֵה אֶת יוֹסֵה. נִגְמַר הַדִּין לֹא הָיוּ הוֹרְגִין בְּכִינּוּי אֶלָּא מוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ וּמְשַׁייְרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמֵר לוֹ אֱמוֹר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתָּ בְּפֵרוּשׁ. וְהוּא אוֹמֵר וְהַדַּיָּנִים עוֹמְדִין עַל רַגְלֵיהֶן וְקוֹרְעִין וְלֹא מְאַחִין. וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ׃
Traduction
Celui qui blasphème n’est condamné que s’il prononce le nom de Dieu. R. Josué b. Korha dit: Pendant la déposition des témoins (pendant la discussion qui la suit), on ne prononce pas le nom de Dieu, mais on le remplace par un qualificatif ou attribut divin; par ex. les témoins disent que l’accusé a blasphémé en disant: ''que Yossé frappe (ou maudisse) Yossé''. Cependant, on ne peut pas condamner un homme sans un témoignage clair, qui établisse d’une façon certaine qu’il a prononcé réellement le nom de Dieu. Par conséquent, à la fin de la délibération (avant de prononcer la condamnation de l’accusé), on fait sortir tout le monde, pour ne pas faire prononcer un blasphème devant le public, et on demande au premier témoin de dire exactement ce qu’il a entendu, et il le dit pendant que les juges se tiennent debout, et ils font à leur vêtement la déchirure de deuil qui ne doit jamais être recousue (en entendant ce blasphème). Le 2e et le 3e témoins (s’il y en a trois) disent seulement, ''j’ai entendu exactement comme le premier témoin'', et ils n’ont pas besoin de répéter le blasphème.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עד שיפרש את השם. המיוחד של ד' אותיות ואינו חייב עד שיברך השם בשם שנאמר ונוקב שם השם בנקבו שם שינקוב השם בשם:
בכל יום. כל זמן שהיו נושאין ונותנין בבדיקת העדים היו דנין עמהן ובודקין אותן בכינוי היאך אמר אם כך אמר יכה יוסי את יוסי והאי כינוי לאו כינוי השם קאמר אלא כלומר שהב''ד מכנין בדבריהן כאדם המקלל ותולה באחר וזהו קרי כינוי בלשון חכמים ובלשון מקרא כי לא ידעתי אכנה. ולהכי נקט יוסי את יוסי דאיכא ד' אותיות כשם בן ד' אותיות ומשום דחשבונו של יוסי בגימטריא אלהי''ם:
נגמר הדין. ובאו ב''ד לומר חייב הוא לא היו יכולין להרגו על פי עדות זו ששמעו שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי:
אלא מוציאין את כל האדם לחוץ. דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים:
וקורעין ולא מאחין. עולמית איחוי אלכסנדרית והיא תפירה שאין הקריעה ניכרת אבל שאר תפירות מותר:
אף אני כמוהו. שמעתי. ואינו צריך להזכיר ברכת השם בשם:
והשלישי. אם היה כאן עד שלישי צריך גם הוא שיאמר כן:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא מֵרִבִּי זְעִירָא. 36a מָה רָאָה רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה לֵיחָלֵק בִּזְכוּר וּבִבְהֵמָה וּבִשְׁאָר כָּל הָעֲרָיוֹת לֹא נֶחְלְקוּ. אָמַר לֵיהּ. שֶׁבְּכָל הָעֲרָיוֹת כָּתוּב בָּהֶן שְׁאֵר בָּשָׂר וְאֵילּוּ אֵין כָּתוּב בָּהֶן שְׁאֵר בָּשָׂר. הָתִיבוּן. הֲרֵי נִידָּה אֵין כָּתוּב בָּהּ שְׁאֵר בָּשָׂר וְנֶחְלְקוּ עָלֶיהָ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב קְרֵיבָה קְרֵיבָה. כְּמִי שֶׁכּוּלְּהֶם כָּאן וְכוּלְּהֶם כָּאן. רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. וְאֶל אִשָּׁה֭ בְּנִדַּ֣ת טוּמְאָתָהּ לֹ֣א תִקְרַ֔ב לְגַלּ֖וֹת עֶרְוָתָֽהּ׃ אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הִיא בַּל תִקְרַב הִיא בַּל תְגַלֶּה.
Traduction
R. Aboun b. Hiya demanda à R. Zeira: d’où vient que R. Ismaël et R. aqiba diffèrent d’avis pour la relation contre nature avec un mâle ou un animal, tandis qu’ils sont d’accord pour tout autre commerce sexuel? C’est que, répondit R. Zeira, à tous les autres cas on applique l’expression consanguin (Lv 18, 6), non usitée pour les crimes contre nature. Mais, fut-il objecté, ce terme n’est pas applicable à la femme menstruée, et pourtant y a-t-il discussion à ce sujet? (donc ce n’est pas une raison). R. Jérémie dit au nom de R. Abahou: de l’analogie des termes s’approcher, usités pour les relations illicites et pour la femme menstruée, on connut qu’il semble qu’une même qualification (de consanguinité) se réfère à tous les cas. R. Hiya b. Ada demanda au nom de R. Hanina d’où sait-on la défense même de la relation avec une femme menstruée (avant de recourir à l’analogie des termes s’approcher)? On la déduit, répond R. Yossé b. Aboun, de l’emploi ultérieur (superflu) des mots: ne découvre pas (ib. 19).
Pnei Moshe non traduit
מה ראה ר' ישמעאל ור' עקיבא ליחלק בזכר ובהמה. דמר דריש לה מהאי קרא לכרת ואזהרה לנשכב ומר דריש מהאי קרא ומה ראו לחלוק כאן יותר משאר כל העריות למצוא להן דרשות ממקום אחר ולא אמרינן דאחד השוכב ואחד הנשכב בכלל כדאמרינן בכל העריות:
שבכל העריות כתוב בהן שאר בשר. כלומר דשאר בשר דכתיבא בפרשת עריות איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו וגו' הא לא שייכא אלא על העריות דשאר בשר ועליהן הוא דשייך לומר דאחד השוכב ואחד הנשכב בכלל קירוב שאר בשר ועל שניהם נאמרה אזהרה וכרת בפרשה אבל זכר ובהמה אין דרכן בקירוב שאר בשר ולא הוו בכלל שאר בשר הכתוב במקרא ועל השוכב הוא דנאמרה בהדיא בפרשה אבל הנשכב לא הוי ידעינן אי לאו מהני קראי דדרשי:
הרי נדה. דאין איסור' משום קורבה דשאר בשר ולא קאי שאר בשר הכתוב בפרשה עליה ונחלקו עליה בתמיה כלומר דהא לא מצינו דנחלקו עליה למצוא דרש ממקום אחר על הנשכב אלא שניהם במשמע כשאר כל העריות:
מכיון דכתיב קריבה קריבה. מכיון דכתיב הכא אל כל שאר בשרו לא תקרבו וגו' וכתיב בנדה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וגו' ילפינן קריבה קריבה וכמי שכולהם כאן וכו' כמאן דכתיבא שאר בשר בה ונכלל נדה בקרא דריש הפרשה:
ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וגו'. כתיב וכלומר דר' חייא בר אדא פריך דהא לא תקרב כתיב דמשמע דלא נאמר' אזהרה אלא עליו ואכתי מנלן אזהרה עליה ואפי' אי ילפת קריבה קריבה נימא דבהדיא לאו הזהירה התורה אלא עליו מדכתי' לא תקרב והתם לא תקרבו כתיב:
היא בל תקרב היא בל תגלה. כלומר דמשני מדמצינו גבי עונש דכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו' והיא גלתה את מקור דמיה למדנו מכאן דהיא ג''כ בכלל הא דכתיב באזהרה לגלות ערותה ומוזהרת על בל תגלה כמו דהוא מוזהר על בל תקרב והיינו בל תקרב והיינו בל תגלה:
אַזְהָרָה לָאִשָּׁה הַמֵּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ מְנַיִין. וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא תַֽעֲמֹ֞ד לִפְנֵי֧ בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא׃ כָּרֵת מְנַיִין. כִּ֚י כָּל אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבוֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ׃ עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר תַּעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָ֣ה אֹתָ֔הּ וְהָֽרַגְתָּ֥ אֶת הָֽאִשָּׁה֭ וְאֶת הַבְּהֵמָ֑ה מ֥וֹת יוּמָת֭וּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃ אַתְּ יְלִיף הֲרִיגָה מֵהֲרִיגָה. סְקִילָה מִסְּקִילָה. דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם מִדְּמֵיהֶם בָּם.
Traduction
L’interdit à la femme de provoquer l’animal à s’approcher d’elle est connu, de ce qu’il est dit (ib. 23): Une femme ne devra pas se tenir devant un animal pour qu’il s’accouple avec elle; c’est une union abominable. La pénalité du retranchement est exprimée dans ces mots (ib. 29): Si quelqu’un accomplit une de ces abominations cette âme sera retranchée, etc. De plus, le tribunal inflige alors la peine de mort, selon ces mots (ib. 29): Et une femme qui s’approcherait d’un animal pour qu’il s’accouple avec elle, tu la tueras ainsi que l’animal; ils doivent être mis à mort; leur supplice est mérité; or, par analogie de ces mots avec la défense du même crime par l’homme, on conclut que la pénalité est celle de la lapidation.
Pnei Moshe non traduit
את יליף הריגה מהריגה סקילה מסקילה. כלומר דמכאן למדנו דגם הרובע לבהמה דשניהם בסקילה דנאמר כאן ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרוגו וכתיב ואשה אשר תעמוד וגו' והרגת את האשה וגו' וילפינן הריגה דרובע מהריגה דאשה ואת הבהמה מה הריגה דהכא בסקילה אף הריגה דהתם בסקיל' והכא גופה מנלן דילפינן דמיהם בם מדמיהם בם דאוב וידעוני:
רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁבָּא עָלֶיהָ שׁוֹגֵג. הֲרֵי הִיא נִסְקֶלֶת עַל יְדוֹ וְהוּא פָטוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁחָרַשׁ בָּהּ בַּשַּׁבָּת. הֲרֵי הוּא נִסְקַל עַל יָדָהּ וְהִיא פְטוּרָה. לֵית לָךְ אֶלָּא כְהָדָא דָּמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כַּסְפָּ֣ם וּזְהָבָ֗ם עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֲצַבִּ֔ים לְמַעַ֭ן יִכָּרֵתוּן אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא לְמַעַ֭ן יִכָּרֵֽת. כְּאִינָּשׁ דָּמַר. שְׁחִיק טִימַייָא דְפַלָּן. דְּאַפִּיק בְּרֵיהּ לְעַבְדָּא בִישָׁא.
Traduction
R. Aba b. Mamal objecta contre la Mishna (disant de lapider l’animal pour le mal dont il a été cause): au cas où l’homme aurait commis un tel acte sans en avoir conscience, bien qu’il soit absous, l’animal sera-t-il lapidé? De même, R. Simon objecta à l’inverse: celui qui sciemment cultive son champ le Shabat sera lapidé, et pourtant l’animal n’est pas condamné? Il s’agit seulement (dans la Mishna) du mal causé par l’animal par suite d’un acte honteux, selon l’explication de R. Samuel b. R. Isaac (206)Rabba sur (Gn 28). de ces mots (Os 8, 4): De leur argent et de leur or ils ont fait des idoles, pour susciter le retranchement. Ceci ressemble à la malédiction de celui qui dirait: que les ossements d’un tel soient en poussière pour avoir poussé son fils vers le mal (seulement avec conscience).
Pnei Moshe non traduit
ר' בא בר ממל בעי. אמתני' קאי דקתני לפי שבאת לאדם תקלה על ידיה לפיכך אמר הכתוב תסקל ומשמע דוקא היכא דאיכא תקלה הגע עצמך שבא עליה שוגג שכסבור מותר הוא ואין כאן תקלה ואפ''ה היא נסקלת על ידו ואע''פ שהוא פטור ועל כרחך דאקלון קפדינן שעכ''פ קלון איכא שעשה מעשה מגונה ואמאי קתני תקלה במתני':
ר' שמעון בעי. אי אמרת דתקלה דוקא נקט הגע עצמך שאם חרש בה בשבת במזיד הרי הוא נסקל על ידה ויש כאן תקלה ואפ''ה היא ודאי פטורה:
לית לך אלא כהדא דאמר ר' שמואל וכו' כלומר אלא ודאי דמתני' דקתני תקלה היינו דוקא תקלה בכה''ג דאיכא תקלה וקלון ובהא הוא דצותה התורה שגם הבהמה תסקל שהיא גרמה לו וכעין דדריש רב שמואל בר יצחק דלמען יכרת כתיב לשון יחיד ומקלל הע''ז שגרמה להם כאדם המקלל ואומר ישתחקו עצמותיו של פלוני שהוא גרם לבנו שיצא לתרבות רעה וזה לא שייך אלא במזיד וה''נ דוקא במזיד אמרינן שתסקל ול''ק נמי מחרש בה בשבת דתקלה וקלון בעינן וליכא:
Sanhedrine
Daf 36b
הלכה: הַמְגַדֵּף אֵינוֹ חַייָב כול'. אַזְהָרָה לַמְגַדֵּף מְנַיִין. אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א תְקַלֵּ֑ל. כָּרֵת מְנַיִין. אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ כִּֽי יְקַלֵּ֥ל אֱלֹהָ֖יו וְנָשָׂ֥א חֶטְאֽוֹ. עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְנוֹקֵב שֵׁם יְי מ֣וֹת יוּמָ֔ת. וּכְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. בַּדַּייָנִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אִם עַל הַדַּייָנִים הוּא מַזְהִיר לֹא כָל שֶׁכֵּן עַל הַכִּינּוּיִים. אִם עַל הַכִּינּוּיִים הוּא 36b עוֹנֵשׁ כָּרֵת לֹא כָל שֶׁכֵּן עַל שֵׁם הַמְיוּחָד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל הַכִּינּוּיִים בְּאַזְהָרָה וְכָרֵת. עַל שֵׁם הַמְיוּחָד בְּמִיתָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל הַכִּינּוּיִים בְּאַזְהָרָה וְעַל שֵׁם הַמְיוּחָד בְּמִיתָה וְכָרֵת. מָאן דָּמַר. עַל הַכִּינּוּיִים בְּאַזְהָרָה וְכָרֵת. אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א תְקַלֵּ֑ל. וְעוֹד אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ כִּֽי יְקַלֵּ֥ל אֱלֹהָ֖יו וְנָשָׂ֥א חֶטְאֽוֹ. בְּכָרֵת. וְעַל שֵׁם הַמְיוּחָד בְּמִיתָה. וְנוֹקֵב שֵׁם יְי מ֣וֹת יוּמָ֔ת. וּמָאן דָּמַר. עַל הַכִּינּוּיִין בְּאַזְהָרָה. אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א תְקַלֵּ֑ל. וְעַל שֵׁם הַמְיוּחָד בְּמִיתָה וְכָרֵת. וְנוֹקֵב שֵׁם יְי מ֣וֹת יוּמָ֔ת. אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ כִּֽי יְקַלֵּ֥ל אֱלֹהָ֖יו וגו'.
Traduction
Le blasphème est interdit, comme il est dit (Ex 22, 27): Ne maudis pas Elohim (Dieu ou les juges) on sait qu’en un tel cas la peine du retranchement est applicable, car il est dit (Lv 24, 15): Si un homme quelconque maudit Elohim, il supportera son péché; de plus, le tribunal lui infligera la peine de mort, selon ces mots (ibid.): et celui qui blasphème le nom de l’Eternel devra mourir. Comment le sait-on d’après R. Ismaël, puisque d’après lui les versets précités, où il est question de malédiction, se réfèrent aux juges? On le sait, selon lui, par raisonnement a fortiori: s’il est défendu de maudire des juges, à plus forte raison la défense existe à l’égard des attributs divins (207)Voir Siffra, section Emor, ch. 19., et si pour un blasphème à l’égard des attributs divins on est passible du retranchement, on l’est à plus forte raison pour le même fait envers le nom du Dieu unique. Selon un enseignement, pour le blasphème à l’égard des attributs divins, on transgresse la défense négative, passible de la peine du retranchement; pour le blasphème envers le nom unique, la pénalité sera la peine de mort (par voie humaine). Selon un autre enseignement, le blasphème des attributs n’est qu’une transgression de défense, et le blasphème du nom divin est passible de la peine de mort ou du retranchement. La première opinion se fonde sur ce qu’il est dit: 1° ''tu ne maudiras pas Elohim''; 2° ''celui qui maudit porte le péché'', par allusion à la peine du retranchement; le blasphème du nom divin est passible de la peine de mort humaine, selon le verset (précité): ''il devra mourir''. La seconde opinion se fonde sur ce que le verset invoqué, ''ne maudis par Elohim'', ne contient rien de plus, tandis que l’autre verset contient (en ses deux parties) la mention des deux pénalités.
Pnei Moshe non traduit
גמ' וכר' ישמעאל. ולדברי ר' ישמעאל דקאמר בדיינים הכתוב מדבר דנקראו אלהים מדכתיב ונקרב בעל הבית אל האלהים:
אתיא בק''ו. פלוגתא דר' ישמעאל ור''ע במכילתא פ' משפטים ושם גריס ר''ע אומר בדיינין הכתוב מדבר:
אם על הכינוין הרי הוא ענוש כרת. דיקלל אלהיו כתיב:
מאן דאמר על הכינוים אזהרה וכרת יליף לה אזהרה מאלהים לא תקלל דכתיבא אזהרה גבי כינוי ועוד יליף ליה כרת מדכתיב איש איש וגו' ונשא חטאו בכרת וכתיב אלהיו:
ועל שם המיוחד במיתה וכרת. דכתיב ונוקב וגו' ואיש איש וגו' וקסבר דאלהיו אדלעיל על שם המיוחד הוא דקאי ונשא חטאו דבכרת ועל הכינוים באזהרה לחוד:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁדָּנִין מִסָּפֵק. הֵיךְ עֲבִידָא. פְּלוֹנִי הָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ. יְהֵא נִידּוֹן עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עֵדָיו. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. וְתָֽפְשִׂין בַּר נַשָּׁא בַשּׁוּקָא וּמְבַזִּין לֵיהּ. אֶלָּא כֵינִי. פְּלוֹנִי הָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ וַהֲרֵי עֵידָיו שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ. יְהֵא תָפוּשׂ עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עֵדָיו.
Traduction
R. Jérémie dit au nom de R. Samuel b. R. Isaac: cet enseignement (de R. Josué b. Qorha dans la Mishna) prouve que l’enquête (avec prévention) pourra être instruite contre une personne, même s’il y a doute sur la véracité de l’acte incriminé. Voici un exemple: un tel, selon la rumeur publique, est accusé d’assassinat; on le soumettra au jugement, jusqu’à ce qu’il ait fourni des témoins à décharge. -Mais, objecta R. Yossé, est-ce à dire que l’on peut saisir un homme quelconque dans la rue et lui imposer la honte d’une accusation? Voici comment il faut l’entendre: Si selon la rumeur un assassinat a eu lieu et des témoins pourraient attester quel est l’assassin, on arrêtera et mettra en prise l’homme soupçonné, jusqu’à preuve du contraire. Sur l’avis de la Mishna, que le témoin est tenu de répéter l’assertion délictueuse de l’accusé, est-ce à dire que l’on invite le témoin à redire un blasphème?
Pnei Moshe non traduit
זאת אומרת שדנין מספק. ממתני' דקתני בכל יום היו דנין בכינוי ואע''פ שעדיין לא שמעו מהעדים שהעידו על ברכת השם המיוחד היו דנין אם כך הוא ואם יאמרו העדים אח''כ כזה חייב הוא:
היך עבידא. כלומר לענין מאי קאמרת זאת אומרת ולאיזה דין אתה רוצה ללמוד מזה:
פלוני הרג את הנפש. קס''ד דשמעו קלא בעלמא פלוני הרג את הנפש תופסין אותו ויהא בידון אם כך היה יהא מתחייב בכך עד שיבאו עדיו ויעידו ויוגמר דינו:
ותפסין בר נשא בשוקא. בתמיה ומבזין ליה על קול בעלמא:
אלא כיני. אנו שומעין ממתני' אם יש עדים שהרג את הנפש אע''פ שעדיין לא חקרו ודרשו להעדים תופסין אותו עד שיבאו עדים לפני הב''ד ובודקין אותו:
וְאָֽמְרִין לֵיהּ. גַּדֵּף. אֶלָּא אוֹתוֹ הַשֵּׁם שֶׁאָמַרְתִּי לִפְנֵיכֶם אוֹתוֹ קִלֵּל. וּבוֹ קִלֵּל. וְאֵין הָעֵדִים צְרִיכִין לִקְרוֹעַ שֶׁכְּבָר קָֽרְאוּ בְשָׁעָה שֶׁשָּֽׁמְעוּ.
Traduction
Voici la formule de déclaration, ''Par le nom divin que j’ai énoncé devant vous (en jurant comme témoin), il l’a blasphémé et il a maudit''. Les témoins ne sont pas tenus (comme les juges le sont) de déchirer leurs vêtements à cette énonciation; car ils l’ont déjà dû faire en entendant la première fois énoncer le blasphème.
Pnei Moshe non traduit
ואמרין ליה גדף. אמתני' פריך דקתני אמור מה ששמעת בפירוש וכי אומרין להעד שיגדף את השם:
אלא אותו השם. כלומר בפירוש דקאמר ה''ק שיאמר העד אותו השם שאמרת לפניכם והוא שם המיוחד אותו ביקר ובו בירך בשם הזה וזה בירך דעד שיברך השם בשם:
ואין העדים צריכין לקרוע. ולהכי נקט במתניתין הדיינין קורעין שאין העדים צריכין לקרוע עוד הפעם שכבר קרעו בשעה ששמעו ממנו:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִכָּן לַדַּייָנִים שֶׁקִיבְּלוּ עֵדוּת עוֹמְדִין שֶׁדִּינָן דִּין. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ שִׁית. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ כָּהִיא דְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ כָּהִיא דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. שׁוֹמֵעַ מִפִּי שׁוֹמֵעַ חַייָב לִקְרוֹעַ. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. מִכָּן לָעֵד שֶׁהֵעִיד עֵדוּתוֹ הַשֵּׁינִי אוֹמֵר. אַף אֲנִי כָמוֹהוּ. וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר. אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ שֶׁהוּא אֶחָד מִן הַקְּרָעִים שֶׁאֵינָן מִתְאָחִין. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא שֵׂם הַמְיוּחָד שֶׁהוּא צָרִיךְ לִקְרוֹעַ.
Traduction
De l’expression suivante: ''les juges seront debout, etc.'', dit R. Simon b. Lakish, il résulte que les juges peuvent aussi recueillir les témoignages en étant débout. On peut encore déduire des termes de la Mishna six règles: 1. On adopte l’avis de R. Samuel b. Isaac de juger quelqu’un même en cas de doute; 2. On admet l’avis de R. Simon b. Lakish, la faculté pour les juges de recueillir debout les attestations; 3. Même à l’audition d’un blasphème par ouï-dire, les juges sont tenus de déchirer leurs vêtements; 4. Après qu’un premier témoin a énoncé l’attestation, il suffit au 2e et au 3e de le confirmer; 5. Cette déchirure est une de celles qu’il n’est plus permis de recoudre; 6. Dès que l’on a eu connaissance directe que le nom divin a été blasphémé, il faut déchirer ses vêtements.
Pnei Moshe non traduit
שדינן דין. שהרי הדיינין עומדין קאמר:
את ש''מ שית. מהאי דינא דמתני':
כהאי דאמר רב שמואל בר יצחק. שדנין מספק:
שומע מפי שומע. שהרי הדיינין שומעין מן העד ששמע לברכת השם:
השני אומר אף אני כמוהו. כשר אף בשאר עדות דאלו פסול הוא לא הוי קטלינן לגברא אף על גב דהכא לא אפשר בענין אחר:
מכיון שהיו יודעין. העדים משעה ראשונה וכלומר באותו שעה ששמטו היו צריכין לקרוע והלכך אינן צריכין לקרוע עכשיו:
רִבִּי חִייָה אָמַר רִבִּי יָסָא מַקְשֵׁי. תַּנִּינָן. הַכָּרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו. אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי יוֹצֵא לִיסָּקֵל עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְלוֹנִית. וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו. כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת יָבוֹא וִילַמֵּד. שָׁמַעְנוּ. שׁוֹמֵעַ מִפִּי שׁוֹמֵעַ צָרִיךְ לִקְרוֹעַ. שְׁמָעִינָן. שׁוֹמֵעַ מִפִּי שׁוֹמֵעַ וְשׁוֹמֵעַ מִפִּי שׁוֹמֵעַ צָרִיךְ לִקְרוֹעַ.
Traduction
R. Hiya dit que R. Yossa objecta contre la 3e règle de la Mishna suivante (208)Même traité, 6, 2. Cf. J., (Nazir 6, 1). Voir Fischer, Talmudische Chrestomathie, pp. 170-2.: ''Le crieur le précède en disant qu’un tel fils d’un tel va au supplice pour tel crime; tels et tels sont les témoins, toute personne qui peut invoquer un argument en faveur de l’accusé n’a qu’à le faire valoir'' (en résulte-t-il qu’à l’audition du crime commis par le condamné, tous les assistants dussent déchirer leurs vêtements)? -Non, c’est obligatoire après le premier récit (ou 2e audition), non au-delà.
Pnei Moshe non traduit
מקשי. על הא דאמרינן שומע מפי שומע צריך לקרוע והא תנינן בפרק דלעיל הכרוז יוצא לפניו וכו' על שעבר עבירה פלונית וכו' ואם מגדף הוא א''כ צריך שיאמרו זה הפלוני בירך את השם ונמצאו יהו כל השומעים צריכין לקרוע בתמיה:
שמענו שומע מפי שומע וכו'. כלומר דמשני לא שמענו אלא השומע מפי השומע הראשון אבל לא שמענו שהשומע השלישי יהא צריך לקרוע:
שמעינן. וכי שמעינן וכו' בתמיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source