אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. תִּינּוֹק הָיִיתִי וְרוֹכֵב עַל כְּתֵיפוֹ דְאַבָּא. וְרָאִיתִי בַת כֹּהֵן שֶׁזִּינָּת וְהִקִּיפוּהָ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וּשְׂרָפוּהָ. אָֽמְרוּ לוֹ. תִּינּוֹק הָיִיתָ וְאֵין עֵדוּת לְתִינּוֹק. כַּד חָמָא הָא מִילְּתָא לָא הֲוָה פָּחוּת מִבֶּן עֶשֶׂר שְׁנִין. כַּד הֲוָה מְהַלֵּךְ עִם רִבִּי לָא הֲוָה פָּחוּת מִן תַּלְתִּין שְׁנִין. דְּלֵית אוֹרְחָא דְגַבְרָא רַבָּא מְהַלֵּךְ עִם בַּר נַשׁ פָּחוּת מִן תַּלְתִּין שְׁנִין. וְתַנֵּי כֵן. אָמַר רִבִּי. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיִיתִי אֲנִי בָא וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק מִבֵּית שִׁירִיין וְאָכַלְנוּ תְאֵנִים וַעֲנָבִים עֲרַאי חוּץ לַסּוּכָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין עדות לתינוק. כדמסיק דבאותו שעה בן עשר שנים היה:
כד הוה מהלך וכו'. איידי דקאמר כמה היה באותו שעה שראה מסיים כמה היה בשעה שהלך עם רבו:
ותני כן. שהיה מהלך עם רבו ביחד ובזמן שנתגדל ודן לפני חכמים היה:
תַּנֵּי. 31b קוֹדֶם לְאַרְבָּעִים שָׁנָה עַד שֶׁלֹּא חָרֵב הַבַּיִת נִיטְלוּ דִינֵי נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. בִּימֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי נִיטְלוּ דִינֵי מָמוֹנוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּלִי נָא חֲכִים מֵידוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קודם לארבעים שנה וכו'. גרסינן לה בפ''ק הלכה א' ובימי שמעון בן שטח ביטלו דיני ממונות גרסינן וע''ש:
משנה: מִצְוַת הַנֶּהֱרָגִין. הָיוּ מַתִּיזִין אֶת רֹאשׁוֹ בַּסַּיִיף כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת עוֹשָׂה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נִיוּוּל הוּא זֶה אֶלָּא מַנִּיחַ אֶת רֹאשׁוֹ עַל הַסַּדָּן וְקוֹצֵץ בַּקּוֹפִיץ. אָמְרוּ לוֹ אֵין מִיתָה מְנוּוֶּלֶת מִזּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הבא על האם. בשוגג חייב עליה שתי חטאות דבכולהו עריות כתיב בהו כרת וכתיב בהו חילוק חטאות ואפילו בגוף אחד וכן הלכה:
והמכשף. דכתיב מכשפה לא תחיה וסמך ליה כל שוכב עם בהמה מות יומת מה שוכב עם בהמה בסקילה אף מכשף בסקילה:
והמדיח. עיר הנדחת:
והמסית. את היחידים:
והמקלל אביו ואמו. חמור ממכה הוא משום דאיכא תרתי קלון אביו ואמו ומוציא שם שמים לבעלה דהא תנן אינן חייב עד שיקללם בשם:
והנותן מזרעו למולך. קסבר האי תנא מולך לאו ע''ז הוא אלא חק עכו''ם בעלמא הוא מדתני ע''ז ותני מולך:
מתני' אילו הן הנסקלין. אית מינייהו דכתיב בהו סקילה בהדי' והנך דלא כתיבא בהו סקיל' כתיב בהו דמיהם בם וכל מקום שנאמר דמיו בו דמיהם בם אינו אלא סקילה דילפינן מאוב וידעוני דכתיב באבן ירגמו אותם דמיהם בם:
מתני'. סדן. עבה תקוע בארץ כמות של נפחים:
אין מיתה מנוולת מזו. ובגמרא מפרש מאי דאהדר להו ר' יהודה והלכה כחכמים:
הלכה: מִצְוַת הַנֶּהֱרָגִין כול'. מוֹדֶה רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאֵין מִיתָה מְנוּוֶּלֶת מִזּוֹ. אֶלָּא שֶׁאָֽמְרָה תוֹרָה וּבְחֻקּוֹתֵיהֶם לֹ֥א תֵלֵֽכוּ׃ אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְתַנֵּי כֵן. יִרְצַח֭ הָרוֹצֵחַ. בְּמַה שֶׁרָצַח. יָכוֹל אִם הֲרָגוֹ בְסַיִיף יַהַרְגֶּנּוּ בְסַיִיף. בַּמַּקֵּל יַהַרְגֶּנּוּ בַּמַּקֵּל. נֶאֱמַר כָּאן נְקִימָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְהֵֽבֵאתִ֨י עֲלֵיכֶ֜ם חֶ֗רֶב נֹקֶ֨מֶת֙ נְקַם בְּרִ֔ית. מַה נְקִימָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן בְּחֶרֶב. אַף נְקִימָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָאן מִיתָה בַּחֶרֶב. יָכוֹל יִטְלֶינּוּ מִבֵּין הָאַגַּפַּיִים. נֶאֱמַר כָּאן וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְאַתָּ֗ה תְּבַעֵ֛ר הַדָּ֥ם הַנָּקִ֖י מִקִּרְבֶּ֑ךָ. הַבְעָרָה הַבְעָרָה. עֲרִיפָה עֲרִיפָה. מָה הַבְעָרָה שֶׁנֶּאֱמְרָה לְהַלָּן מוּל הָעוֹרֶף אַף כָּאן מוּל הָעוֹרֶף. מָה עֲרִיפָה שֶׁנֶּאֱמְרָה לְהַלָּן הַתָּזַת הָרֹאשׁ אַף כָּאן הַתָּזַת הָרֹאשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא מפני שהיא קלה. ר' יונתן כר''ש סבירא לי' דחנק חמור מסייף ולא מפני שהיא קלה מכולן קאמר אלא כל מקום שאמרו חנק היינו טעמא מפני שכל מיתה סתם אי אתה רשאי למשוך ולהחמיר במיתות החמורות והן שריפה סקילה אלא להקל ודייך שתקל ותתלה אותו במיתת חנק ולא בסייף הקלה מכולן:
גמ' חנק לית משכח. בהדיא בתורה אמרת וכו' כדלעיל בהלכה א':
עריפה עריפה. כלומר והתם מנלן דמול העורף הוא גמרינן עריפה עריפה מחטאת העוף דכתיב בה ומלק את ראשו ממול ערפו מה להלן התזת הראש וכו' והדר גמרינן הבערה הבערה:
הבער' הבער' עריפ' עריפה. כלומר לענין זה למדנו ג''ש מעגלה ערופה מה הבערה שנאמר שם במול עורף הוא דכתיבא בה עריפה אף כאן מול העורף ולא מבין האגפיים והיינו מן הצואר כדאמרינן בחולין מול הרואה את העורף:
יטלינו מבין האגפיים. מבין כתיפיו:
גמ' מודה ר' יהודה שאין מיתה מנוולת מזו. אלא דטעמיה דחוקת העובד כוכבים היא ואמרה תורה ובחוקותיהם לא תלכו וטעמייהו דרבנן דלאו מינייהו גמרינן אלא דסייף באורייתא כתיבא כדדריש בריש פרקין נאמר כאן נקימה וכו' וכדלקמן:
ותני כן. אמילתייהו דרבנן קאי דחרב באורייתא כתיבא:
משנה: מִצְוַת הַנֶּחֱנָקִין הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַּזֶּבֶל עַד אַרְכּוּבּוֹתָיו. וְנוֹתְנִין סוּדָרִין קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ. זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הבא על האם. בשוגג חייב עליה שתי חטאות דבכולהו עריות כתיב בהו כרת וכתיב בהו חילוק חטאות ואפילו בגוף אחד וכן הלכה:
והמכשף. דכתיב מכשפה לא תחיה וסמך ליה כל שוכב עם בהמה מות יומת מה שוכב עם בהמה בסקילה אף מכשף בסקילה:
והמדיח. עיר הנדחת:
והמסית. את היחידים:
והמקלל אביו ואמו. חמור ממכה הוא משום דאיכא תרתי קלון אביו ואמו ומוציא שם שמים לבעלה דהא תנן אינן חייב עד שיקללם בשם:
והנותן מזרעו למולך. קסבר האי תנא מולך לאו ע''ז הוא אלא חק עכו''ם בעלמא הוא מדתני ע''ז ותני מולך:
מתני' אילו הן הנסקלין. אית מינייהו דכתיב בהו סקילה בהדי' והנך דלא כתיבא בהו סקיל' כתיב בהו דמיהם בם וכל מקום שנאמר דמיו בו דמיהם בם אינו אלא סקילה דילפינן מאוב וידעוני דכתיב באבן ירגמו אותם דמיהם בם:
מתני'. סדן. עבה תקוע בארץ כמות של נפחים:
אין מיתה מנוולת מזו. ובגמרא מפרש מאי דאהדר להו ר' יהודה והלכה כחכמים:
הלכה: מִצְוַת הַנֶּחֱנָקִין כול'. חֶנֶק לֵית מַשְׁכַּח. אָֽמְרָת. הֲרֵי זוֹ מִיתָה בַתּוֹרָה. כָּל מִיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בַתּוֹרָה סְתָם אֵין אַתְּ רַשַּׁאי לְמוֹשְׁכָהּ לְהַחֲמִיר עָלֶיהָ אֶלָּא לָהָקֵל עָלֶיהָ. דִּבְרֵי רִבִּי יֹאשִׁיָּה. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹנָתָן. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קַלָּה אֶלָּא שֶׁנֶּאֶמְרָה סְתָם. כָּל מִיתָה שֶׁנֶּאֶמְרָה סְתָם אֵי אַתָּה רַשַּׁאי לְהַחֲמִיר עָלֶיהָ אֶלָּא לָהָקֵל עָלֶיהָ. תָּלוּ אוֹתָהּ בַּחֶנֶק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא מפני שהיא קלה. ר' יונתן כר''ש סבירא לי' דחנק חמור מסייף ולא מפני שהיא קלה מכולן קאמר אלא כל מקום שאמרו חנק היינו טעמא מפני שכל מיתה סתם אי אתה רשאי למשוך ולהחמיר במיתות החמורות והן שריפה סקילה אלא להקל ודייך שתקל ותתלה אותו במיתת חנק ולא בסייף הקלה מכולן:
גמ' חנק לית משכח. בהדיא בתורה אמרת וכו' כדלעיל בהלכה א':
עריפה עריפה. כלומר והתם מנלן דמול העורף הוא גמרינן עריפה עריפה מחטאת העוף דכתיב בה ומלק את ראשו ממול ערפו מה להלן התזת הראש וכו' והדר גמרינן הבערה הבערה:
הבער' הבער' עריפ' עריפה. כלומר לענין זה למדנו ג''ש מעגלה ערופה מה הבערה שנאמר שם במול עורף הוא דכתיבא בה עריפה אף כאן מול העורף ולא מבין האגפיים והיינו מן הצואר כדאמרינן בחולין מול הרואה את העורף:
יטלינו מבין האגפיים. מבין כתיפיו:
גמ' מודה ר' יהודה שאין מיתה מנוולת מזו. אלא דטעמיה דחוקת העובד כוכבים היא ואמרה תורה ובחוקותיהם לא תלכו וטעמייהו דרבנן דלאו מינייהו גמרינן אלא דסייף באורייתא כתיבא כדדריש בריש פרקין נאמר כאן נקימה וכו' וכדלקמן:
ותני כן. אמילתייהו דרבנן קאי דחרב באורייתא כתיבא:
אָמַרְתָּ. סֵדֶר חֶנֶק כָּךְ הוּא. זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ. כַּהֲנָא בְעָא קוֹמֵי רַב. תַּמָּן אַתָּ מַר. זֶה מוֹשֵׁךְ הֵילָךְ וְזֶה מוֹשֵׁךְ הֵילָךְ. וָכָא אַתָּ מַר. זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן זֶה מִלְּפָנָיו וְזֶה מִלְּאַחָרָיו. בְּרַם הָכָא דֵּין מִן דֵּין סִיטְרָא וְדֵין מִן דֵּין סִיטְרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וא''ל תמן. שפיר שייכא לישנא דהילך דזה עומד מלפניו וזה מלאחריו כדפרישית אבל הכא מצדו הן עומדין ושייכא שפיר. לישנ' דאצלו זה מושך לצד זה וזה מושך לצד זה:
וכא את אומר זה מושך אצלו. ואמאי שני תנא בלישניה והוה ליה למינקט ה''נ זה מושך הילך וזה מושך הילך:
תמן את אומר. משנה פ''ג דזבים מפשילין בחבלים הזב עם הטהור יכולין להיות יחדיו גודלין בחבלים ואפילו שניהם מצד אחד וחכמים אומרים עד שיהיה זה מושך הילך וזה מושך הילך זה עומד למזרח ומושך אליו וזה עומד למערב ומושך אליו דבכה''ג אינם נשענין זה על זה:
משנה: אֵילּוּ הֵן הַנִּסְקָלִין. הַבָּא עַל הָאֵם וְעַל אֵשֶׁת אָב וְעַל הַכַּלָּה וְעַל הַזָּכָר וְעַל הַבְּהֵמָה וְהָאִשָּׁה הַמְבִיאָה עָלֶיהָ אֶת הַבְּהֵמָה וְהַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ וּבַעַל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ וְהַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה וְהַמֵּסִית וְהַמַּדִּיחַ וְהַמְכַשֵּׁף וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הבא על האם. בשוגג חייב עליה שתי חטאות דבכולהו עריות כתיב בהו כרת וכתיב בהו חילוק חטאות ואפילו בגוף אחד וכן הלכה:
והמכשף. דכתיב מכשפה לא תחיה וסמך ליה כל שוכב עם בהמה מות יומת מה שוכב עם בהמה בסקילה אף מכשף בסקילה:
והמדיח. עיר הנדחת:
והמסית. את היחידים:
והמקלל אביו ואמו. חמור ממכה הוא משום דאיכא תרתי קלון אביו ואמו ומוציא שם שמים לבעלה דהא תנן אינן חייב עד שיקללם בשם:
והנותן מזרעו למולך. קסבר האי תנא מולך לאו ע''ז הוא אלא חק עכו''ם בעלמא הוא מדתני ע''ז ותני מולך:
מתני' אילו הן הנסקלין. אית מינייהו דכתיב בהו סקילה בהדי' והנך דלא כתיבא בהו סקיל' כתיב בהו דמיהם בם וכל מקום שנאמר דמיו בו דמיהם בם אינו אלא סקילה דילפינן מאוב וידעוני דכתיב באבן ירגמו אותם דמיהם בם:
מתני'. סדן. עבה תקוע בארץ כמות של נפחים:
אין מיתה מנוולת מזו. ובגמרא מפרש מאי דאהדר להו ר' יהודה והלכה כחכמים:
הלכה: אֵילּוּ הֵן הַנִּסְקָלִין כול'. לָכֵן צְרִיכָה בְּהֶעֱלֵם אֶחָד. אֲבָל בִּשְׁנֵי הֶעֱלֵימוֹת. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ בְאִשָׁה אַחַת 32a בָּא עָלֶיהָ וְחָזַר וּבָא עָלֶיהָ בְּהֶעֱלֵם אֶחָד. חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ דִּרִבִּי הִלֵּל בֶּן פָּזִי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי הִלֵּל בֶּן פָּזִי. מַתְנִיתָא בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁיֵּשׁ לָהּ שֵׁמוֹת הַרְבֶּה. אֲבָל אִם הָיוּ נָשִׁים הַרְבֶּה וְהֶעֱלֵימוֹת הַרְבֶּה בְּהֶעֱלֵם אֶחָד הוּא. אָמַר לֵיהּ. לָכֵן צְרִיכָה בְּהֶעֱלֵם אֶחָד. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. הוּא בְהֶעֱלֵם אֶחָד וְהִיא בַחֲמִשָּׁה הֶעֱלֵימוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הוּא מֵבִיא קָרְבָּן אֶחָד וְהִיא מֵבִיאָה ה' קָרְבָּנוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא [אֶלָּא]G קָרְבָּן אֶחָד כָּךְ אֵינָהּ מֵבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. שֶׁלֹּא תֹאמַר. יֵעָשׂוּ נָשִׁים הַרְבֶּה וְהֶעֱלֵימוֹת הַרְבֶּה בְּהֶעֱלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר. חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלא תאמר. אסוקי מילתא דר' הילל בן פזי הוא דקאמר לכן צריכה מתני' דכריתות שלא תאמר יעשו גופין מחולקין משם אחד ובהעלם אחת או העלמות הרבה בגוף אחד כמו בהעלם אחד בגוף ושם אחד ואינו חייב אלא אחת לפום כן צריך מימר מתני' דהתם למנינא לאשמועינן דחייב על כל אחת ואחת:
כשם שאינו מביא וכו'. דס''ל שניהם שוין בחילוק העלמות בעינן ועכ''פ שמעינן דתרוייהו ס''ל דהעלמות מחלקין:
הוא מביא קרבן אחד. על כל הביאות כיון דבהעלם אחד היו והיא מביאה על כל העלם והעלם דמחלקות הן:
הוא בהעלם אחד. הבא על הערוה ביאות הרבה והוא לא נודע לו בנתיים אבל היא היתה לה ידיעה בנתיים ועשתה בחמשה העלמות:
דאיתפלגון. וכן שמעינן מפלוגתא דר' יוחנן ור''ל דכ''ע סבירא להו דהעלמות מחולקות מחלקין לחטאות:
א''ל לכן צריכה בהעלם אחד. הא עיקרא דמתני' דכריתות דתני מנינא להכי הוא דצריכא דאשמועינן אפי' עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת וש''מ דטעמא דגופין מחולקין מחלקין לחטאות וממילא שמעינן דהעלמות מחלקות אפי' באשה אחת:
אבל אם היו נשים הרבה והעלימות הרבה בהעלם אחד הוא. כלומר אלא הא דמיבעי לי דאם יש כאן גופין מחולקין והן שם אחד כגון חמש נשים נידות וכן להעלמות מחולקות באשה אחת אם כמו בהעלם אחד הוא ואינן מחלקין לחטאות או דילמא מחלקין כמו דשמות מחולקין מחלקין:
מתניתא באשה אחת שיש לה שמות הרבה. כלומר ממתניתין דהכא לא שמעינן אלא דשמות מחולקין מחלקין לחטאות כדקתני הבא על האם חייב עליה משום אם ומשום אשת אב:
אבל בשני העלמות שכן אפי' באשה אחת בא עליה וחזר ובא עליה חייב על כל א' וא' גרסינן. ול''ג בהעלם אחת וכלומר דאלו בשני העלמות אפי' בערוה אחת משכחת לה חלוקי חטאות דהעלמו' מחלקין אפי' בגוף אחד. ולגי' הספר יש לפרש דה''ק דאלו בשני העלמות אפי' בגוף אחד הוי כמו בגופות מחולקי' בהעלם אחת דחייב על כל אחת ואחת ועיקרא דמילת' דקמ''ל במתני' דכריתות דגופין מחולקין וכן שמות מחולקין מחלקין לחטאות אפי' בהעלם אחת וכדלקמן:
בהעלם אחד. הא דמני התם לשלשים ושש כריתות בתורה להכי אתא מניינא לאשמועינן שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת:
גמ' לכן צריכה ב' העלם אחד. לאו הכא קאי אלא על מתני' דריש כריתות דקתני התם להני דחשיב להו במתני' הבא על האם ועל אשת אב וכו' ומפרש לה אגב למתני' דהתם והדר מהדר למתני' דהכא כדרך ש''ס הזה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source