חַד בַּר נַשׁ אֲזַל מֵידוֹן קוֹמֵי רַב הוּנָא. אֲמַר לֵיהּ. אַייתִי לִי בַּר נַשׁ דִּיסוֹק תְּחוּתִי לְדִיקְלָא.
Pnei Moshe (non traduit)
דנסוק תחותי לדיקלא. שיעלה במקומי על הדקל וללקוט פירותיו וזה היה מלאכתו ושכר בטלה כגון זה שרי:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ לָדוּן דִּינָיו בְּטֵילִין. 2b כֵּינִי מַתְנִיתָא. הֶחָשׁוּד לִיטּוֹל שְׂכָרוֹ וְדָן.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. פ''ד דבכורו':
כיני מתני' החשוד ליטול שכרו ודן. כלומר שהוא חשוד ליטול השכר בעבור שהוא דן ולאפוקי שכר בטלה דמותר הוא כדלקמיה:
רַב הוּנָא הֲוָה רֹעֵי תוֹרִין וַהֲוָה יְדַע שֲׂהַדוּ לְחַד בַּר נַשׁ. אֲמַר לֵיהּ. אַיְתָא שְׂהַד עָלַי. אֲמַר לֵיהּ. הַב לִי אַגְרִי. וְתַנֵּי כֵן. נוֹתְנִין לַדַּייָן שְׂכַר בְּטֵילוֹ וְלָעֵד שְׂכַר עֵדוּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הוה רעי תורין. היה רועה בהמות והיה יודע עדות לאחד ובא זה וביקש שיבא להעיד לו וא''ל תן לי שכר בטלה שלי ותני כן דשכר בטלה מותר בין בדיין בין בעד:
חַד בַּר נַשׁ סְאַב לְחַד כֹּהֵן. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִצְחָק וְאוֹכְלֵיהּ חוּלִין. סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁיּוֹצְאִין לוֹ דְמֵי תְרוּמָה מִתּוֹכָם.
Pnei Moshe (non traduit)
סברין. בני הישיבה מימר דמסתברא הוא שיוצאין לו דמי תרומה מתוכם דעכ''פ כפי דמי תרומה צריך זה הכהן לשלם לו:
סאב לחד כהן. טימא אותו ולא היה יכול לאכול תרומה שהיא יותר בזול מן החולין:
ואוכליה חולין. ופסק שצריך להאכילו חולין:
תַנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. הַמְבַצֵּעַ חוֹטֵא וְהַמְבָרֵךְ אֶת הַמְבַצֵּעַ הֲרֵי זֶה כִּמְנָאֵץ לִפְנֵי הַמָּקוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר וּבֹ֘צֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֘אֵ֥ץ יי. אֶלָּא יִקּוֹב הַדִּין אֶת הָהָר כְּשֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה. אֲבָל אַהֲרֹן מֵשִׂים שָׁלוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר בְּשָׁל֤וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י.
Pnei Moshe (non traduit)
המבצע. שהוא מחזר אחר הפשרה:
תני ר''א בן יעקב. ודריש להאי קרא לדרשא אחריתא:
תַּנֵּי. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּבֹ֘צֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֘אֵ֥ץ יי. מָֽשְׁלוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְאֶחָד שֶׁגָּנַב סְאָה חִיטִּין וְהוֹלִיכָהּ לַנַּחְתּוֹם וְהִפְרִישׁ חַלָּתָהּ וְהֶאֱכִילָהּ לְבָנָיו. הרֵי זֶה מְבָרֵךְ וְאֵינוֹ אלָּא מְנָאֵץ.
רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּבֹ֘צֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֘אֵ֥ץ יי. אֵילּוּ אֲחֵי יוֹסְף. שֶׁנֶּאֱמַר מַה בֶּ֗צַע כִּ֤י נַֽהֲרֹג֙ אֶת אָחִ֔ינוּ וגו'.
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר. מִצְוָה לְבַצֵּעַ. שֶׁנֶּאֱמַר אֱמֶת֙ וּמִשְׁפַּ֣ט שָׁל֔וֹם. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אֱמֶת אֵין מִשְׁפַּט שָׁלוֹם. יֵשׁ שָׁלוֹם אֵין מִשְׁפַּט אֱמֶת. וְאֵי זֶהוּ אֱמֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשְׁפַּט שָׁלוֹם. הֲוֵי אוֹמֵר. זֶה בִצּוּעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
מצוה לבצע. כל זמן שהוא יכול:
שנאמר אמת ומשפט שלום. אמת זה ע''פ הדין זכות לזה וחובה לזה ושלום משמע שהוא שלום לשניהם הא כיצד הוי אומר זה ביצוע שהוא מפשר לשניהם:
רִבִּי זְכַרְיָה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. עָֽבְדִין עוֹבְדָא כְּהָהֵן תַּנָּייָא. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְּיָא אוֹמֵר. פְּעָמִים שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לְבַצֵּעַ. פְּעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְבַצֵּעַ. כֵּיצַד. שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֶל הַדַּייָן. עַד שֶׁלֹּא שָׁמַע דִּבְרֵיהֶן אוֹ מִשֶּׁשָּׁמַע דִּבְרֵיהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶן. צְאוּ וּבִצְעוּ. מִשֶּׁתִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶן וְיוֹדֵעַ אַתָּה הֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לִבְצוֹעַ. שֶׁנֶּאֱמַר פּ֣וֹטֵֽר מַ֭יִם רֵאשִׁ֣ית מָד֑וֹן וְלִפְנֵ֥י הִ֝תְגַּלַּ֗ע הָרִ֥יב נְטֽוֹשׁ. עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּלַּע הָרִיב אַתָּה רַשַּׁאי לְנוֹטְשׁוֹ. מִשֶּׁנִּתְגַּלַּע הָרִיב אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְנוֹטְשׁוֹ. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. אַף הפרשה צְרִיכָה הֶכְרֵעַ הַדַּעַת.
Pnei Moshe (non traduit)
תני ר''ש בן מנסיא אומר. דפעמים רשאי הוא ופעמי' שאינו רשאי:
עבדין עובדין כההן תנייא. אם עושין מעשה כהאי תנא דאמר מצוה לבצע:
פוטר מים. אם באת לפטור המריבה שהיא נמשלת למים ראשית מדון צריך שתפטור אותה קודם שתשא ותתן בדין:
נטוש. הדין ותעשה פשרה קודם שנתגלה לך להיכן הדין והריב נוטה א''נ סיפיה דקרא מידרש דעד שנתגלה לך הדין אתה רשאי לנוטשו ושלא להזדקק לו:
אף הפשרה צריכה הכרע הדעת. דצריך שיכריע בדעתו עם מי הדין נוטה ביותר וכפי הכרעת הדעת בזה יעשה הפשרה:
רִבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ אָמַר. שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֶל הַדַּיָּן אֶחָד רַךְ וְאֶחָד חָזָק. עַד שֶׁלֹּא שָׁמַע דֵּבְרֵיהֶן רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶן. אֵינִי נִזְקָק לָכֶם. שֶׁמָּא יִתְחַייֵב הֶחָזָק וִיהֵא חָזָק אוֹיְבוֹ. מִשֶּׁשָּׁמַע דֵּבְרֵיהֶן אֵין רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶן. אֵינִי נִזְקָק לָכֶם. שֶׁנֶּאֱמַר לֹ֤א תָג֙וּרוּ֙ מִפְּנֵי אִ֔ישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
אחד רך ואחד חזק. שאם היו שניהם חזקים השני היה מסייעו:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר. הֲרֵי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב אֵצֶל הַדַּייָן וְרָאָה זְכוּת לֶעָנֵי וְחוֹבָה לֶעָשִׁיר. מְנַייִן שֶׁלֹּא יִשְׁתּוֹק. שֶׁנֶּאֱמַר לֹ֤א תָג֙וּרוּ֙ מִפְּנֵי אִ֔ישׁ. אַל תַּכְנִיס דְּבָרֶיךָ מִפְּנֵי אִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
הרי שהיה יושב אצל הדיין. והוא אינו מהדיינים כגון תלמיד לפני רבו:
וראה זכות לעני וכו'. והדיין טועה בדין מנין שלא לחלוק לו כבוד וישתוק:
אל תכניס דבריך. ולא תגורו מלשון אוגר בקיץ בן משכיל:
דָּן אֵת הַדִּין זִיכֶּה אֶת הַזַכַּיי חִייֵב לַחַייָב. מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוֹב כִּילּוּ עָשָׂה צְדָקָה עִם הַזַכַּיי וְכִילּוּ עָשָׂה צְדָקָה עִם הַחַייָב. צְדָקָה עִם הַזַכַּיי. שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ מָמוֹנוֹ. וְעִם הַחַייָב. שֶׁהוֹצִיא גְזֵילוֹ מִתַּחַת יָדוֹ. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. מִשְׁפָּט מִשְׁפָּט אֲמוּרִין בַּפָּרָשָׁה. אֱמֶת֙ וּמִשְׁפַּ֣ט שָׁל֔וֹם שִׁפְט֖וּ בְּשַֽׁעֲרֵיכֶֽם׃
Pnei Moshe (non traduit)
דן את הדין וכו'. זהו אליבא דר''א בן ר' יוסי הגלילי דקאמר לעיל המבצע חוטא ולא דריש ליה להאי קרא כדדריש ר' יהושע בן קרחה אלא דדריש לה הכי דלאחר שדן את הדין וזכה לזכאי וחייב להחייב משפט שלום הוא שלשניהם עשה טובה לזה שהחזיר לו ממונו ולזה שהוציא הגזילה מתחת ידו:
אמר ר' אבהו משפט משפט אמורין בפרשה. לא תכירו פנים במשפט כי המשפט לאלהים הוא ודרשי' כדוגמת זה הפסוק דכתיב משפט וכתיב שפטו וכלומר דר' אבהו ס''ל כהאי תנא דדריש לה לביצוע ומביא ראיה לדרשיה דעל שני מיני משפט נאמר א' לדין וא' לפשרה כדלעיל דאלו להאי תנא דדריש לה משפט לזה צדקה ושלום לזה א''כ משפט משפט למה לי:
רִבִּי אַבָּהוּ שָׁאַל. שׁוֹר הַנִּסְקַל כְּרִבִּי מֵאִיר מָהוּ שֶׂיִּתֵּן הַכֶּסֶף בִּשְׁלֹשָׁה וְיִסָּקֵל בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. שׁוֹר הַנִּסְקַל כּוּלּוֹ מָמוֹן הוּא וּגְזֵירַת הַכָּתוּב הוּא שֶׁיִּיסָּקֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
שור הנסקל כר''מ. לדברי ר''מ דס''ל שני דינין הן דין הבעל והעדים ומהו שנאמר כן גם בשור הנסקל דדינו בכ''ג ואם מועד הוא הבעלים משלמין כופר ואם דין הבעלים בשלשה הוא ודין השור הנסקל בכ''ג:
שור הנסקל כולו ממון הוא. שהרי ממונו של הבעלים הוא ובדין הוא שיהא נידון בשלשה וגזירת הכתוב הוא שיסקל בעשרים ושלשה כדדרשינן לקמן וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך מיתת השור וא''כ ודאי דחד דינא הוי וגזירת הכתוב שיהא נידון הכל בעשרים ושלשה:
הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה כול'. רִבִּי מָנָא אָמַר. בְּנַעֲרָה מְאוֹרָסָה פְּלִיגֵי. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מַפְסֶדֶת כְּתוּבָּתָהּ בִּשְׁלֹשָׁה וְנִסְקֶלֶת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מָקוֹם שֶׁנִּסְקֶלֶת שָׁם מַפְסֶדֶת כְּתוּבָּתָהּ. אֲבָל בְּמוֹצִיא שֵׁם רַע כָּל עַמָּא מוֹדוּ מָקוֹם שֶׁהָעֵדִים נִסְקָלִין שָׁם הַבַּעַל לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הֵן תַּנִּינָתָהּ פְּלִגָה אַתְּ עֲבִיד פְּלִגֵיהּ. אֶלָּא בְּמוֹצִיא שֵׁם רַע פְּלִיגֵי. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הַבַּעַל לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע בִּשְׁלוֹשָׁה. וְהָעֵדִים נִסְקָלִין בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וְרַבָּנִין מָרִין. מָקוֹם שֶׁהָעֵדִים נִסְקָלִין שָׁם הַבַּעַל לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. אֲבָל בְּנַעֲרָה מְאוֹרָסָה כָּל עַמָּא מוֹדוּ מָקוֹם שֶׁנִּסְקֶלֶת שָׁם מַפְסֶדֶת כְּתוּבָּתָהּ. וַתְייָא דְּרִבִּי מָנָא כְּרִבִּי זְעִירָא וּדְרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן כְּרִבִּי אַבָּהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ונסקלת בעשרים ושלשה. ואם יבאו עדים אח''כ ויעידו עליה שזנתה תחתיו אז תהא נסקלת בעשרים ושלשה:
וחכמים אומרים מקום שנסקלת. כלומר דקסברי חוששין ללעז ושמא יבאו עדים ותהא נסקלת בכ''ג והלכך מתחלה כ''ג בעינן ושם היא מפסדת כתובתה:
אבל במוציא שם רע. אם הדין הוא על הבעל על שהוציא שם רע וכגון שהביא עדי נפשות והוזמו עדיו כ''ע מודים דמקום שהעדי' נסקלין וכלומר הואיל ובלאו הכי דיני נפשות איכא בשביל העדים זוממין נידון הבעל ג''כ באותו ב''ד של כ''ג ולוקה ונותן מאה סלע:
הן תנינתה פלגיה. הלא במה ששנינו מפורש במתני' פליגי ואת עביד פלוגתא אחרת מה שלא הוזכר במשנה:
אלא במוציא שם רע פליגי. בדינו של הבעל והוזמו עדיו דר''מ סבר שני דינין הן דדין הבעל בממון הוא ובשלשה ודין העדים הוא בכ''ג ורבנין אמרין מקום וכו' דקסברי דין א' הוא הואיל והוצרכו לכ''ג בשביל העדים שם נידון גם הבעל:
אבל בנערה מאורסה וכו'. אם הדין הוא בתחלה בשביל כתובת' דכ''ע קסברי חיישינן ללעז ומקום שנסקלת אם יבאו עדים אח''כ שם היא מפסדת כתובתה ''ונימנית בתחלה בכ''ג. וגרסינן להאי סוגיא בפ''ד דכתובות הלכה ה':
ואתיא דר' מנא כר' זעירא. פלוגתא דר' זעירא ור' אבהו התם בכתובות הוא דפליגי גם כן אם אמרינן דין אחד הוא דין הבעל ודין העדים או שני דינין הן דלר' מנא כ''ע מודי' דדין א' הוא כר' זעירא דהתם ודר''י בר בון כר' אבהו דהתם בפי' האוקימתא:
ר' מנא אומר בנערה מאורסה פליגי. כלומר מוציא שם רע דקתני לאו בדין של הבעל מיירי וכגון שהוזמו עדיו ויהא הוא נידון לשלם את הקנס דבהא לא פליגי כדלקמן אלא בנערה המאורסה וכלומר בתחילת דין של מוציא שם רע ובדינה הא דפליגי וכגון שבא הבעל להפסיד את כתובתה וטוען פתח פתוח מצאתי ולא להורגה שאין כאן עדים שזנתה תחתיו דאי אנפשות קאתי לא אמר ר''מ בשלשה ובהא פליגי דר''מ קסבר אין חוששין ללעז דנימא שמא מחמת הקול שיצא שבאו לב''ד ישמעו עדים ויבאו להעיד עליה שזנתה תחתיו ועכשיו אין הבעל יודע בהן ותיבעי בתחלה עשרים ושלשה דשמא יבא לידי נפשות להא לא חיישינן והלכך מפסדת כתובתה בג':
תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הַדִּין בִּשְׁלֹשָׁה וּפְשָׁרָה בִשְׁנַיִם. יָפֶה כֹחַ הַפְּשָׁרָה מִכֹּחַ הַדִּין. שֶׁשְּׁנַיִם שֶׁדָּנוּ יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן וּשְׁנַיִם שֶׁפִּשְּׁרוּ אֵין יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
ששנים שדנו אין דיניהן דין. ויכולין הבעלי דינין לחזור בהן אבל שנים שפישרו הואיל והפשרה צריכה קנין לעולם ומשקנו אין יכולין לחזור בהן:
יפה כח הפשרה מכח הדין. אם הדין הוא ג''כ בשנים:
וִיהוּ הַדַּייָנִין יוֹדְעִין אֶת מִי הֵן דָּנִין וְלִפְנֵי מִי הֵן דָּנִין. וְיִהְיוּ הָעֵדִים יוֹדְעִין אֶת מִי מֵעִידִין וְלִפְנֵי מִי מֵעִידִין. לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר לָהֶ֥ם הָרִ֖יב לִפְנֵ֣י יי וְאוֹמֵר אֱ‍ֽלֹהִ֗ים נִצָּ֥ב בַּֽעֲדַת אֵ֑ל. וְכֵן יְהוֹשָׁפָט אוֹמֵר לַשּׁוֹפְטִים רְאוּ֙ מָֽה אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים כִּ֣י לֹ֧א לְאָדָ֛ם תִּשְׁפְּט֖וּ כִּ֣י לַֽיי. וְכִי אֶיפְשַׁר לְבָשָׂר וָדָם לָדוּן אֶת בּוֹרְאוֹ. אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲנָא אָֽמְרִית דִּיהֵא לִרְאוּבֵן ק' דֵּינָרִים וּלְשִׁמְעוֹן וְלֹא כְלוּם. וְאַתְּ נוֹטְלָן מִזֶּה וְנוֹתְנָן לָזֶּה. עָלַי לְשַׁלֵּם לוֹ 3a וְלִפָּרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
וליפרט מאותו האיש. הדיין שגרם בעיוות הדין:
אנא אמרית. כך גזרתי בר''ה שיהא לראובן מאה דינר וכו' א''כ כביכול כאלו שופט ודן את בוראו שעליו לשלם לו לקיים גזירתו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source