מָהוּ חוֹתָמוֹ שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רִבִּי בֵּיבַי בְשֵׁם רִבִּי רְאוּבֵן. אֱמֶת. מָהוּ אֱמֶת. אָמַר רִבִּי בּוּן. שֶׁהוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. אָלֶ''ף רֵישֵׁיהּ דְּאַלְפָה בֵיטָא. מֵ'ם בְּאֶמְצָעִיתָא. תָּי'ו בְּסוֹפָהּ. לוֹמַר אֲנִ֤י יי רִאשׁ֔וֹן שֶׁלֹּא קִיבַּלְתִּי מֵאַחֵר. וּמִבַּלְעָדַי֭ אֵ֥ין אֱלֹהִֽים שֶׁאֵין לִי שׁוּתָף. וְאֶת אַֽחֲרוֹנִים אֲנִי הֽוּא. שֶׁאֵינִי עָתִיד לְמוֹסְרָהּ לְאַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
ר''ל אמר. היינו טעמא דאלף רישיה דאלפא ביתא מ''ם באמצעיתא תי''ו בסופה ורמז היה הוה ויהיה:
מהו אמת. ולמה חותמו של הקב''ה אמת:
א''ר בון. שהוא נוטריקון אלהים מלך תמיד:
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי. אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֵין דָּן יְחִידִי. שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל צְבָ֤א הַשָּׁמַ֨יִם֙ עוֹמְדִים עָלָ֔יו מִֽימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ. אֵילּוּ מַטִּין לְכַף זְכוּת וְאֵילּוּ מַטִּין לְכַף חוֹבָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי 2a חוֹתֵם יְחִידִי. שֶׁנֶּאֱמַר אֲבָל֙ אַגִּ֣יד לְךָ֔ אֶת הָֽרָשׁ֥וּם בִּכְתָב֭ אֱמֶ֑ת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לְעוֹלָם אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא עוֹשֶּׂה בְעוֹלָמוֹ דָבָר עַד שֶׁנִּמְלַךְ בְּבֵית דִּין שֶׁלְּמַעֲלָן. מַה טַעַם. וֶֽאֱמֶ֤ת הַדָּבָר֙ וְצָבָ֣א גָד֔וֹל. אֵימָתַי חוֹתָמוֹ שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת. בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְלַךְ בְּבֵית דִּין שֶׁלְּמַעֲלָן. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר יי אֱלֹהִים הוּא וּבֵית דִּינוֹ. וּבִנְיַין אָב שֶׁבְּכוּלָּם וַיי דִּבֶּ֥ר עָלָיו רָעָֽה.
Pnei Moshe (non traduit)
חותם יחידי. כדכתיב הרשום בכתב אמת וזהו חותמו של הקב''ה:
ואמת הדבר. מפני שעשה ע''י המלכה בצבא גדול שלמעלה:
אימתי חותמו של הקב''ה אמת. אימתי חותם בחות' זה אחר שנמלך בב''ד של מעלה:
כל מקום שנאמר ויי' הוא ובית דינו. וכן הוא בברכות פ' הרואה:
ובנין אב שבכולם. שהוא ע''פ מדת הדין כדכתיב:
רִבִּי בָּא וְרִבִּי בִנְיָמִין בַּר יֶפֶת הֲווּ דַייְנִין קוֹמֵי רִבִּי יִצְחָק וּנְפַק דִּינָא עִם רִבִּי בִנְיָמִין. אֲתַא רִבִּי בָּא בָּעְי מִיטְרוֹף. עָל רִבִּי אִמִּי וַאֲלַף. מוּמְחֶה שֶׁכָּפַף וְדָן דִּינוֹ דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
אתא ר' בא בעי מיטרוף על ר' אמי. רצה להקיש ולהטריח לר' אמי על שדנו ר' יצחק ביחידי ואליף ליה ר' אמי דמומחה שכפה לדון לפניו ודן דינו דין ור' יצחק מומחה הוא:
ונפק דינא עם ר' בנימין. יצא הדין זכאי עמו:
רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָה יְתִיב דַּייָן בִּכְנִישְׁתָּא מְדַרְתָּא דְקַיסָרִין לְגַרְמֵיהּ. אָֽמְרִין לֵיהּ תַּלְמִידוֹי. וְלָא כֵן אַלְפָּן רִבִּי. אַל תְּהִי דָן יְחִידִי. אֲמַר לוֹן. כֵּיוָן דְּאַתּון חֲמוּ לִי יְתִיב דַּייָן לְגַרְמִי וַאֲתוֹן לְגַבַּיי כְּמִי שֶׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶן. וְתַנֵּי כֵן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁלֹּא קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן. אֲבָל אִם קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן דָּן אֲפִילוּ יְחִידִי.
Pnei Moshe (non traduit)
ותני כן. דבשקיבלו דן יחידי:
כיון דאינון חמו לי. מאחר שהם רואין אותי אני יושב יחידי והן באים מאיליהן לדון לפני הוי כמי שקיבלו אותי עליהן:
לגרמיה. בעצמו וביחידי:
מדרתא. על שער העיר קסרין:
רִבִּי יוֹחָנָן אֲזַל מֵידוֹן קוֹמֵי רִבִּי חִייָה רַבָּה. אַייְתִיב גַּבֵּיהּ חַד תַּלְמִיד. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. אָב וּבְנוֹ הָרַב וְתַלְמִידוֹ שְׁנֵיהֶן נִימְנִין אֶחָד. נֵימַר חָבֵר וְתַלְמִיד הָיָה. כְּרִבִּי לָֽעְזָר לְרִבִּי יוֹחָנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא כן וכו'. בתוספ' פ''ז ובין בדיני ממונות בין בדיני נפשות ומשני דנימר תלמיד חבר הוה זה כר''א לר' יוחנן שהיה תלמיד חבר שלו ואותו נמנה בפני עצמו הוא:
אייתיב גביה. הושיב ר' חייא רבה. תלמיד אחד אצלו שלא יהא יחידי:
גְּזַר דִּין נְפָקוּ מִן דְּרַב לְגַרְמֵיהּ. מִן דְּרִבִּי אָחָא לְגַרְמֵיהּ. מִן דְּרִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי לְגַרְמֵיהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
גזר דין נפק מן דרב לגרמיה. יצא פסק דין מלפניו ודן כשהוא יחידי וכן אלו כולם:
דָּן אֵת הַדִּין זִיכֶּה אֶת הַזַכַּיי חִייֵב לַחַייָב. מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוֹב כִּילּוּ עָשָׂה צְדָקָה עִם הַזַכַּיי וְכִילּוּ עָשָׂה צְדָקָה עִם הַחַייָב. צְדָקָה עִם הַזַכַּיי. שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ מָמוֹנוֹ. וְעִם הַחַייָב. שֶׁהוֹצִיא גְזֵילוֹ מִתַּחַת יָדוֹ. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. מִשְׁפָּט מִשְׁפָּט אֲמוּרִין בַּפָּרָשָׁה. אֱמֶת֙ וּמִשְׁפַּ֣ט שָׁל֔וֹם שִׁפְט֖וּ בְּשַֽׁעֲרֵיכֶֽם׃
Pnei Moshe (non traduit)
דן את הדין וכו'. זהו אליבא דר''א בן ר' יוסי הגלילי דקאמר לעיל המבצע חוטא ולא דריש ליה להאי קרא כדדריש ר' יהושע בן קרחה אלא דדריש לה הכי דלאחר שדן את הדין וזכה לזכאי וחייב להחייב משפט שלום הוא שלשניהם עשה טובה לזה שהחזיר לו ממונו ולזה שהוציא הגזילה מתחת ידו:
אמר ר' אבהו משפט משפט אמורין בפרשה. לא תכירו פנים במשפט כי המשפט לאלהים הוא ודרשי' כדוגמת זה הפסוק דכתיב משפט וכתיב שפטו וכלומר דר' אבהו ס''ל כהאי תנא דדריש לה לביצוע ומביא ראיה לדרשיה דעל שני מיני משפט נאמר א' לדין וא' לפשרה כדלעיל דאלו להאי תנא דדריש לה משפט לזה צדקה ושלום לזה א''כ משפט משפט למה לי:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ לָדוּן דִּינָיו בְּטֵילִין. 2b כֵּינִי מַתְנִיתָא. הֶחָשׁוּד לִיטּוֹל שְׂכָרוֹ וְדָן.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. פ''ד דבכורו':
כיני מתני' החשוד ליטול שכרו ודן. כלומר שהוא חשוד ליטול השכר בעבור שהוא דן ולאפוקי שכר בטלה דמותר הוא כדלקמיה:
חַד בַּר נַשׁ אֲזַל מֵידוֹן קוֹמֵי רַב הוּנָא. אֲמַר לֵיהּ. אַייתִי לִי בַּר נַשׁ דִּיסוֹק תְּחוּתִי לְדִיקְלָא.
Pnei Moshe (non traduit)
דנסוק תחותי לדיקלא. שיעלה במקומי על הדקל וללקוט פירותיו וזה היה מלאכתו ושכר בטלה כגון זה שרי:
רַב הוּנָא הֲוָה רֹעֵי תוֹרִין וַהֲוָה יְדַע שֲׂהַדוּ לְחַד בַּר נַשׁ. אֲמַר לֵיהּ. אַיְתָא שְׂהַד עָלַי. אֲמַר לֵיהּ. הַב לִי אַגְרִי. וְתַנֵּי כֵן. נוֹתְנִין לַדַּייָן שְׂכַר בְּטֵילוֹ וְלָעֵד שְׂכַר עֵדוּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הוה רעי תורין. היה רועה בהמות והיה יודע עדות לאחד ובא זה וביקש שיבא להעיד לו וא''ל תן לי שכר בטלה שלי ותני כן דשכר בטלה מותר בין בדיין בין בעד:
חַד בַּר נַשׁ סְאַב לְחַד כֹּהֵן. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִצְחָק וְאוֹכְלֵיהּ חוּלִין. סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁיּוֹצְאִין לוֹ דְמֵי תְרוּמָה מִתּוֹכָם.
Pnei Moshe (non traduit)
ואוכליה חולין. ופסק שצריך להאכילו חולין:
סברין. בני הישיבה מימר דמסתברא הוא שיוצאין לו דמי תרומה מתוכם דעכ''פ כפי דמי תרומה צריך זה הכהן לשלם לו:
סאב לחד כהן. טימא אותו ולא היה יכול לאכול תרומה שהיא יותר בזול מן החולין:
תַנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. הַמְבַצֵּעַ חוֹטֵא וְהַמְבָרֵךְ אֶת הַמְבַצֵּעַ הֲרֵי זֶה כִּמְנָאֵץ לִפְנֵי הַמָּקוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר וּבֹ֘צֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֘אֵ֥ץ יי. אֶלָּא יִקּוֹב הַדִּין אֶת הָהָר כְּשֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה. אֲבָל אַהֲרֹן מֵשִׂים שָׁלוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר בְּשָׁל֤וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י.
Pnei Moshe (non traduit)
המבצע. שהוא מחזר אחר הפשרה:
תני ר''א בן יעקב. ודריש להאי קרא לדרשא אחריתא:
תַּנֵּי. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּבֹ֘צֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֘אֵ֥ץ יי. מָֽשְׁלוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְאֶחָד שֶׁגָּנַב סְאָה חִיטִּין וְהוֹלִיכָהּ לַנַּחְתּוֹם וְהִפְרִישׁ חַלָּתָהּ וְהֶאֱכִילָהּ לְבָנָיו. הרֵי זֶה מְבָרֵךְ וְאֵינוֹ אלָּא מְנָאֵץ.
רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּבֹ֘צֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֘אֵ֥ץ יי. אֵילּוּ אֲחֵי יוֹסְף. שֶׁנֶּאֱמַר מַה בֶּ֗צַע כִּ֤י נַֽהֲרֹג֙ אֶת אָחִ֔ינוּ וגו'.
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר. מִצְוָה לְבַצֵּעַ. שֶׁנֶּאֱמַר אֱמֶת֙ וּמִשְׁפַּ֣ט שָׁל֔וֹם. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אֱמֶת אֵין מִשְׁפַּט שָׁלוֹם. יֵשׁ שָׁלוֹם אֵין מִשְׁפַּט אֱמֶת. וְאֵי זֶהוּ אֱמֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשְׁפַּט שָׁלוֹם. הֲוֵי אוֹמֵר. זֶה בִצּוּעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
מצוה לבצע. כל זמן שהוא יכול:
שנאמר אמת ומשפט שלום. אמת זה ע''פ הדין זכות לזה וחובה לזה ושלום משמע שהוא שלום לשניהם הא כיצד הוי אומר זה ביצוע שהוא מפשר לשניהם:
רִבִּי זְכַרְיָה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. עָֽבְדִין עוֹבְדָא כְּהָהֵן תַּנָּייָא. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְּיָא אוֹמֵר. פְּעָמִים שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לְבַצֵּעַ. פְּעָמִים שֶׁאֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְבַצֵּעַ. כֵּיצַד. שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֶל הַדַּייָן. עַד שֶׁלֹּא שָׁמַע דִּבְרֵיהֶן אוֹ מִשֶּׁשָּׁמַע דִּבְרֵיהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶן. צְאוּ וּבִצְעוּ. מִשֶּׁתִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶן וְיוֹדֵעַ אַתָּה הֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לִבְצוֹעַ. שֶׁנֶּאֱמַר פּ֣וֹטֵֽר מַ֭יִם רֵאשִׁ֣ית מָד֑וֹן וְלִפְנֵ֥י הִ֝תְגַּלַּ֗ע הָרִ֥יב נְטֽוֹשׁ. עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּלַּע הָרִיב אַתָּה רַשַּׁאי לְנוֹטְשׁוֹ. מִשֶּׁנִּתְגַּלַּע הָרִיב אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְנוֹטְשׁוֹ. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. אַף הפרשה צְרִיכָה הֶכְרֵעַ הַדַּעַת.
Pnei Moshe (non traduit)
עבדין עובדין כההן תנייא. אם עושין מעשה כהאי תנא דאמר מצוה לבצע:
תני ר''ש בן מנסיא אומר. דפעמים רשאי הוא ופעמי' שאינו רשאי:
פוטר מים. אם באת לפטור המריבה שהיא נמשלת למים ראשית מדון צריך שתפטור אותה קודם שתשא ותתן בדין:
נטוש. הדין ותעשה פשרה קודם שנתגלה לך להיכן הדין והריב נוטה א''נ סיפיה דקרא מידרש דעד שנתגלה לך הדין אתה רשאי לנוטשו ושלא להזדקק לו:
אף הפשרה צריכה הכרע הדעת. דצריך שיכריע בדעתו עם מי הדין נוטה ביותר וכפי הכרעת הדעת בזה יעשה הפשרה:
רִבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ אָמַר. שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֶל הַדַּיָּן אֶחָד רַךְ וְאֶחָד חָזָק. עַד שֶׁלֹּא שָׁמַע דֵּבְרֵיהֶן רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶן. אֵינִי נִזְקָק לָכֶם. שֶׁמָּא יִתְחַייֵב הֶחָזָק וִיהֵא חָזָק אוֹיְבוֹ. מִשֶּׁשָּׁמַע דֵּבְרֵיהֶן אֵין רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶן. אֵינִי נִזְקָק לָכֶם. שֶׁנֶּאֱמַר לֹ֤א תָג֙וּרוּ֙ מִפְּנֵי אִ֔ישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
אחד רך ואחד חזק. שאם היו שניהם חזקים השני היה מסייעו:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר. הֲרֵי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב אֵצֶל הַדַּייָן וְרָאָה זְכוּת לֶעָנֵי וְחוֹבָה לֶעָשִׁיר. מְנַייִן שֶׁלֹּא יִשְׁתּוֹק. שֶׁנֶּאֱמַר לֹ֤א תָג֙וּרוּ֙ מִפְּנֵי אִ֔ישׁ. אַל תַּכְנִיס דְּבָרֶיךָ מִפְּנֵי אִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
הרי שהיה יושב אצל הדיין. והוא אינו מהדיינים כגון תלמיד לפני רבו:
וראה זכות לעני וכו'. והדיין טועה בדין מנין שלא לחלוק לו כבוד וישתוק:
אל תכניס דבריך. ולא תגורו מלשון אוגר בקיץ בן משכיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source