וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת כול'. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁהָיָה יוֹצֵא לִיהָרֵג. אָֽמְרוּ לוֹ. אֱמוֹר. תְּהָא מִיתָתִי כַפָּרָה עַל כָּל עֲווֹנוֹתַי. אָמַר. תְּהֵא מִיתָתִי כַפָּרָה עַל כָּל עֲווֹנוֹתַי חוּץ מִן עָוֹן זֶה. אִם עָשִׂיתִיו אַל יִמְחוֹל לִי. וּבֵית דִּין יִשְׂרָאֵל יְהֵא נָקִי. וּכְשֶׁבָּא דָּבָר אֶצֶל חֲכָמִים זָֽלְגוּ עֵינֵיהֶם. אָֽמְרוּ. לְהַחֲזִירוֹ אֵי אֶפְשַׁר שֶׁאֵין לְדָבָר סוֹף. אֶלָּא הֲרֵי דָמוֹ תָלוּי בַּצַּוָּר עֵדִים.
Pnei Moshe (non traduit)
להחזירו אי אפשר. אע''פ שגם העדים חזרו בהן ונתנו טעם לדבריהן כעובדא דבן שמעון בן שטח לקמן:
הלכה: רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה עֶשֶׂר אַמּוֹת כול'. אַתְּ מוֹצֵא שֶׁכְּשֶׁמָעַל עָכָן בַּחֶרֶם הִתְחִיל יְהוֹשֻׁעַ מְפַייֵס לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר. רִבּוֹנוֹ שֶׁלְּעוֹלָם. הוֹדִיעֵינִי מִי זֶה הָאִישׁ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֵינִי מְפַרְסֵם כָּל בִּרְייָה וְלֹא עוֹד אֶלָּא נִמְצֵאתִי אוֹמֵר לָשׁוֹן הָרַע. אֶלָּא לֵךְ וְהַעֲמֵיד אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו וְהַפֵּל עֲלֵיהֶן גּוֹרָלוֹת. מִיַּד אֲנִי מוֹצִיאוֹ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיַּשְׁכֵּ֤ם יְהוֹשֻׁ֨עַ בַּבֹּ֔קֶר וַיַּקְרֵ֥ב אֶת יִשְׂרָאֵ֖ל לִשְׁבָטָ֑יו וַיִּלָּכֵ֗ד עָכָ֞ן בֶּן כַּרְמִ֧י בֶּן זֶרַ֖ח לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ אָמַר לוֹ עָכָן. מַה. בַּגּוֹרָל אַתָּה תוֹפְשֵׂינִי. לֵית בְּכָל הָהֵן דָּרָא כָּשֵׁר אֶלָּא אַתְּ וּפִינְחָס. אַסְקוּן נִיבְזִין בֵּינֵיכוֹן. פַּנְטוֹס דְּמִתְפַּייֵס חַד מִינְּכוֹן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא לְמֹשֶׁה רַבָּךְ לֵית מִידְמוֹךְ אֶלָּא תַּלְתִּין אוֹ אַרְבָּעִין יוֹמִין. לֹא כֵן אַלְפָּן מֹשֶׁה רַבָּן עַל פִּ֣י ׀ שְׁנַיִם עֵדִ֗ים. שְׁרִיתָה טָעֵי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צָפָה יְהוֹשֻׁעַ בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ שֶׁהוּא מְחַלֵּק לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ בַּגּוֹרָל. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיַּשְׁלֵךְ֩ לָהֶ֨ם יְהוֹשֻׁ֧עַ גּוֹרָ֛ל. אֱמוֹר מֵעַתָּה. אָנוּ מוֹצִיאִין שֵׁם רַע עַל הַגּוֹרָלוֹת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִם נִתְקַייְמוּ עַכְשָׁיו יְהוּ כָל יִשְׁרָאֵל אוֹמְרִים. בְּדֵינֵי נְפָשׁוֹת נִתְקַייְמוּ כָּל שֶׁכֵּן בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת. וְאִם בָּֽטְלוּ עַכְשָׁיו יְהוּ כָל יִשְׁרָאֵל אוֹמְרִים. בְּדֵינֵי נְפָשׁוֹת בָּֽטְלוּ כָּל שֶׁכֵּן בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל יְהוֹשֻׂעַ מְפַייֵס לְעָכָן וּמַשְׁבַּע לֵיהּ בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לוֹ. בְּנִי֙ שִֽׂים נָ֣א כָב֗וֹד לַֽיי אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל. וַיַּ֧עַן עָכָ֛ן אֶת יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיֹּאמַ֑ר. אָמְנָ֗ה. מָהוּ אָמְנָה. קוּשְׁטָא. אָנֹכִ֤י חָטָ֨אתִי֙ לַֽיי אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל. אֲמַר לֵיהּ. 28a מָה אֲנָא בְעִי מִינָּךְ חָדָא וְאַתּ אָֽמְרָת לִי תַּרְתֵּי. אֲמַר לֵיהּ. אֲנִי הוּא שֶׁמָּעַלְתִּי בְחֶרֶם מִדְיָן וּבְחֶרֶם יְרִיחוֹ. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. בְּאַרְבָּעָה חֲרָמִים מָעַל. בְּחֶרֶם כְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד. בְּחֶרֶם סִיחוֹן וְעוֹג. בְּחֶרֶם מִדְיָן. בְּחֶרֶם יְרִיחוֹ. וּמְנַיִין שֶׁכִּיפֵּר לוֹ ווִידּוּיוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר וּבְנֵ֣י זֶ֗רַח זִ֠מְרִי וְאֵיתָ֧ן וגו'. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. זִמְרִי זֶה עָכָן שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה זִמְרִי. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר. הֵימָן זֶה עָכָן. אָמְנָ֗ה אָנֹכִ֤י חָטָ֨אתִי֙. כּוּלָּם חֲמִשָּֽׁה. וְכִי אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵן חֲמִשָּׁה. אֶלּא מְלַמֵּד שֶׁאַף עָכָן יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לְעָתִיד לָבוֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מחלפא שיטת ר''י. האי סוגיא הכא הוא דשייכא ובספרי הדפוס נתחלפו הסוגיות מהלכה להלכה:
תמן. בפ''ק דסוטה אומר אם היה שערה נאה לא היה סותר אלמא חייש להרהור' והכא אומר הכן דהאשה נסקלת ערומה:
הכא. שאני דהרי מכל מקום למיתה אזלה וליכא למיחש בה אבל התם שמא תימצא טהורה ויתגרו בה פרחי כהונה:
מחלפה שיטת רבנן. אכתי דרבנן אדרבנן קשיא:
וכא. בסוטה אמרין הכין דסותר את שערה ומגלה את לבה:
ברור לו מיתה יפה. שלא לבזות אותה דתרתי לא עבדינן מיתה ובושה ובזיונא טפי לה מניחא דגופה אבל בסוטה ונוסרו כל הנשים כתיב ומצוה לביישה ואפי' היא טהורה למען תהיינה כל הנשים לוקחות מוסר ממנה שתהיינה צנועות ולא יביאו עצמן לידי חשד. וסוגיא זו כתובה בסוטה שם הלכה ה':
כולם חמשה. מנינא למה לי אלא שכולם חמשה שוין הם לעולם הבא:
גמ' אסקין ניבזין ביניכון תעלו הגורלות והפילו ביניכם:
ולא עוד וכו'. הרי אינו אלא ל' או מ' יום שנפטר משה רבך וכבר שכחת מה שלימוד אותך על פי שנים עדים יקום דבר והתחלת להיות טועה בדין:
בדיני נפשות בטלו כ''ש בדיני ממונות. כלומר בגורל הראשון שנעשה והיה בדיני נפשות ואם בראשון בטל מכ''ש בגורלות שיעשו אח''כ אף שהן דיני ממונות:
שים נא כבוד. בשביל כבוד השם תעשה ואיני מבקש ממך אלא הודאה תן לה' תודה ותיפטר:
מהו אמנה קושטא. זהו הודאה על חרם של עכשיו שאמת הוא שעברתי ועוד אנכי חטאתי וגו' מכבר כדמסיק:
בארבעה חרמים. כזאת תרתי וכזאת ארבע:
ומנין שכיפר לו וידויו שנאמר ובני זרח וגו'. וכדמסיק כלם חמשה כתיב ומפרש מקודם דנאמר ונרמז שם עכן:
ביעשה מעשה זמרי. בן סלוא ועבר גם על עריות:
הימן. דכתיב שם זה עכן על שם שהאמין על עצמו ואמר אמנה וגו':
פניטוס. מלה לעז היא סוף דבר שיתפוס אחד מכם:
רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת כול'. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בַּר טַבַּאי. אֶרְאֶה בִנְחָמָה אִם לֹא הָרַגְתִּי עֵד זוֹמֵם. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים. עַד שֶׁיֵּיהָרֵג. שֶׁנֶּאֱמַר נֶפֶ֭שׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ. אָמַר לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח. אֶרְאֶה בִנְחָמָה אִם לֹא מַעֲלִים עָלֶיךָ כְּאִילּוּ שָׁפַכְתָּ דָּם נָקִי. בְּאוּתָהּ שָׁעָה קִיבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יוֹרֶה אֶלָּא מִפִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח.
Pnei Moshe (non traduit)
אם לא הרגתי עד זומם. להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים אין עד זומם נהרג עד שיהרג הנידון שנא' נפש תחת נפש וחכמים דחו לדרשה שלהן כדאמר פ''ק דמכות:
כאילו שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהן:
שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח הָיוּ יָדָיו חֲמוּמוֹת. אֲתַא סִיעַת לֵיצָנִין אָֽמְרֵי. הֲבוּ עֵצָה נִיסְהוֹד עַל בְּרֵיהּ וְנִיקְטְלִינֵיהּ. אַסְהִידוּ עֲלוֹי. וְנִגְמַר דִּינוֹ לֵיהָרֵג. מִי נְפַק לְמִיתְקַטְּלָא אָֽמְרֵי לֵיהּ. מָרִי שִׁיקְרִין אֲנָן. בְּעָא אֲבוֹי מַחְזַרְתֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. אַבָּא. אִם בִּיקַשְׁתָּה לָבוֹא תְשׁוּעָה עַל יָדָךְ עֲשֵׂה אוֹתִי כְאֶסְקוֹפָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
שמעון בן שטח היו ידיו חמומות. על שם שהיה מתחמם ומוסר עצמו לדון לאלו שמנים נשים המכשפות כדלקמן בפרקין ונתקלאו קרוביהן של הנשים ובאו כת ליצנים ושקרנים ונתנו עצה להעיד על בנו שהרג את הנפש:
מי נפק. כשיצא ליהרג אמרו העדים לשמעון בן שטח מרי שקרנים אנחנו ורצה להחזיר לבנו והוא לא רצה:
בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה גָבוֹהַּ כול'. מַעֲשֶׂה בְחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה שְׁנֵי בְנֵי אָדָם נִזְקָקִין לְכַלְבָּה. אָֽמְרִין. נָן יָֽדְעִין דּוּ גַּבְרָא חֲסִידָא אֲזִיל וּמַסְהִיד עֲלָן וּמָרָן דָּוִד קְטִיל לָן. אֶלָּא נַיקְדִּימֵיהּ וְנִיסְהוֹד עֲלוֹי. אַסְהִידוּ עֲלֵיהּ. וְנִגְמַר דִּינוֹ לֵיהָרֵג. הוּא שֶׁדָּוִד אָמַר. הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד כֶּ֗֝לֶב יְחִידָתִֽי׃ מֵחֶרֶב. מֵחֶרֶב אוּרִיָּה. מִכֶּלֶב. מִכַּלְבּוֹ שֶׁלְּחָסִיד.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרין אנן ידעינן דהוא גברא חסידא. ואם ילך ויעיד עלינו יאמינו לו ואדונינו דוד יצוה להמיתנו אלא נקדים עצמינו ונעיד עליו שהוא עשה כן:
הוא שדוד אמר. אחר שנודע לו בשקר היה:
מחרב אוריה. מעונש אוריה שהכיתיו בחרב בני עמון:
מכלבו של חסיד. שלא יהיה לי עונש על זה שנהרג בחנם בעדות שקר דכלבה:
רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי סְלַק לְעִילִיתָא דְבֵי מִדְרָשָׁא וְרָאָה שְׁנֵי בְנֵי אָדָם נִזְקָקִין זֶה לָזֶה. אָֽמְרוּ לֵיהּ. רִבִּי. הַב דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ חַד וַאֲנָן תְּרֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
הב דעתך. שתשתוק בדבר ואם לאו אנחנו שנים ונאמנים עליך ואין אתה נאמן עלינו להעיד בב''ד:
משנה: רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת מַפְשִׁיטִין אֶת בְּגָדָיו. הָאִישׁ מְכַסִּין אוֹתוֹ מִלְּפָנָיו וְהָאִשָּׁה, מִלְּפָנֶיהָ וּמֵאַחֲרֶיהָ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרוּמָּה:
Pnei Moshe (non traduit)
מכסין אותו מלפניו. פרק א':
מתני' מפשיטין את בגדיו. דכתיב ורגמו אותו ולא כסותו:
ואין האשה נסקלת ערומה. אלא בחלוק א' והלכה כחכמים:
מתני' בית הסקילה היה גבוה שתי קומות. ומשם מפילו לארץ:
הופכו על מתניו. שכשהוא מושכב פרקדן והוא על פניו מגונה יותר. ועוד שאם לא מת השני נוטל את האבן ונותנה על לבו:
הלכה: אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר כול'. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן אָמַר. אִם הָיָה שְׂעָרָהּ נָאֶה לֹא הָיָה סוֹתְרוֹ. וָכָא הוּא אוֹמֵר אָכֵין. הָכָא מִכָּל מָקוֹם לְמִיתָה אָֽזְלָה. בְּרַם תַּמָּן שֶׁאִם תִּימָּצֵא טְהוֹרָה וְיִתְגָּרוּ בָהּ פִּירְחֵי כְהוּנָּה. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רַבָּנִן. תַּמָּן אָֽמְרִין. הָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרוּמָּה. וָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין הָכֵין. הָכָא וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵֽעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ. בְּרוֹר לוֹ מִיתָה יָפָה. בְּרַם תַּמָּן נִיוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁ֔ים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מחלפא שיטת ר''י. האי סוגיא הכא הוא דשייכא ובספרי הדפוס נתחלפו הסוגיות מהלכה להלכה:
תמן. בפ''ק דסוטה אומר אם היה שערה נאה לא היה סותר אלמא חייש להרהור' והכא אומר הכן דהאשה נסקלת ערומה:
הכא. שאני דהרי מכל מקום למיתה אזלה וליכא למיחש בה אבל התם שמא תימצא טהורה ויתגרו בה פרחי כהונה:
מחלפה שיטת רבנן. אכתי דרבנן אדרבנן קשיא:
וכא. בסוטה אמרין הכין דסותר את שערה ומגלה את לבה:
ברור לו מיתה יפה. שלא לבזות אותה דתרתי לא עבדינן מיתה ובושה ובזיונא טפי לה מניחא דגופה אבל בסוטה ונוסרו כל הנשים כתיב ומצוה לביישה ואפי' היא טהורה למען תהיינה כל הנשים לוקחות מוסר ממנה שתהיינה צנועות ולא יביאו עצמן לידי חשד. וסוגיא זו כתובה בסוטה שם הלכה ה':
כולם חמשה. מנינא למה לי אלא שכולם חמשה שוין הם לעולם הבא:
גמ' אסקין ניבזין ביניכון תעלו הגורלות והפילו ביניכם:
ולא עוד וכו'. הרי אינו אלא ל' או מ' יום שנפטר משה רבך וכבר שכחת מה שלימוד אותך על פי שנים עדים יקום דבר והתחלת להיות טועה בדין:
בדיני נפשות בטלו כ''ש בדיני ממונות. כלומר בגורל הראשון שנעשה והיה בדיני נפשות ואם בראשון בטל מכ''ש בגורלות שיעשו אח''כ אף שהן דיני ממונות:
שים נא כבוד. בשביל כבוד השם תעשה ואיני מבקש ממך אלא הודאה תן לה' תודה ותיפטר:
מהו אמנה קושטא. זהו הודאה על חרם של עכשיו שאמת הוא שעברתי ועוד אנכי חטאתי וגו' מכבר כדמסיק:
בארבעה חרמים. כזאת תרתי וכזאת ארבע:
ומנין שכיפר לו וידויו שנאמר ובני זרח וגו'. וכדמסיק כלם חמשה כתיב ומפרש מקודם דנאמר ונרמז שם עכן:
ביעשה מעשה זמרי. בן סלוא ועבר גם על עריות:
הימן. דכתיב שם זה עכן על שם שהאמין על עצמו ואמר אמנה וגו':
פניטוס. מלה לעז היא סוף דבר שיתפוס אחד מכם:
משנה: בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה גָבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת וְאֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו. נֶהְפַּךְ עַל לִבּוֹ הוֹפְכוֹ עַל מָתְנָיו אִם מֵת בָּהּ יָצָא. וְאִם לָאו נוֹטֵל אֶת הָאֶבֶן וְנוֹתְנָהּ עַל לִבּוֹ. אִם מֵת בָּהּ יָצָא וְאִם לָאו הָעֵד הַשֵּׁנִי נוֹטֵל אֶת הָאֶבֶן וְנוֹתְנָהּ עַל לִבּוֹ. אִם מֵת בָּהּ יָצָא וְאִם לָאו רְגִימָתוֹ בְכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר יַ֣ד הָֽעֵדִ֞ים תִּֽהְיֶה בּ֤וֹ בָרִֽאשֹׁנָה֙ לַֽהֲמִית֔וֹ וְיַד֥ כָּל הָעָ֖ם בָּאַֽחֲרֹנָ֑ה.
Pnei Moshe (non traduit)
מכסין אותו מלפניו. פרק א':
מתני' מפשיטין את בגדיו. דכתיב ורגמו אותו ולא כסותו:
ואין האשה נסקלת ערומה. אלא בחלוק א' והלכה כחכמים:
מתני' בית הסקילה היה גבוה שתי קומות. ומשם מפילו לארץ:
הופכו על מתניו. שכשהוא מושכב פרקדן והוא על פניו מגונה יותר. ועוד שאם לא מת השני נוטל את האבן ונותנה על לבו:
מָאן דָּמַר. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי נָשִׂיא. עוֹבְדָא דַאֲלֶכְסַנְדְּרִיָּאה מְסַיֵּיעַ לֵּיהּ. וַהֲווֹן בְּנֵי יְרוּשָׁלִַם כוֹתְבִין. מִיְּרוּשָׁלִַם הַגְּדוֹלָה לַאֲלֶכְסַנְדְּרִיָּאה הַקְּטַנָּה. עַד מָתַי בַּעֲלִי שָׁרוּי בְתוֹכֵךְ וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת עֲגוּמָה בְּבֵיתִי.
Pnei Moshe (non traduit)
והוון בני ירושלם. הש''ס מקצר בכאן והתם גריס יהודה בן טבאי הוון בני ירושלם בעון ממנותיה נשיא בירושלם ערק ואזל לאלכסנדריא והוו בני ירושלם כותבין וכו' וקאמר התם דחזר ונתמנה לנשיא:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי נָשִׂיא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח נָשִׂיא.
Pnei Moshe (non traduit)
ומנין שטעון דחיה. קודם:
ומנין שטעון שתי דחיות. שאם נהפך על לבו שדוחפו והופכו על מתניו:
ת''ל יירה. מדלא כתיב ירה ירה:
אית תניי יהודה בן טבאי נשיא. סוגיא זו כתובה בפ''ב דחגיגה ושם יותר באורך על המתני' דקתני התם הראשו' היו נשיאים ושניים להם אבות בתי דינין ממתני' שמענו דיהודה בן טבאי היה נשיא שהוא הראשון שבזוג ואית תניי דמחליף ותני ששמעון בן שטח היה נשיא:
הלכה: מָה טַעְמָא דְּרַבִּי לִיעֶזֶר. מָה מְגַדֵּף עַל יְדֵי שֶׁנִּסְקַל נִתְלָה. אַף אֲנִי אָבִיא שְׁאָר כָּל הַנִּסְקָלִין שֶׁיְּהוּ נִתְלִין. מָה טַעְמוּן דְּרַבָּנִן. מָה הַמְּגַדֵּף עַל יְדֵי שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ בְּעִקַּר נִתְלָה. אַף אֲנִי אַרְבֶּה שְׁאָר כָּל הַפּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן בְּעִקַּר לִהְיוֹת נִתְלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מה מגדף שנסקל נתלה. דכת' כי קללת אלהים תלוי מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם אף אני אביא לשאר כל הנסקלין שיהו נתלין:
אף אני ארבה שאר כל הפושטין ידיהן בעיקר. ואין לנו לרבות אלא עובד ע''ז שהוא כמגדף:
בחייכון שרוניה. התירו אותו מקישורו ונראה אם יכול להלוך ולא נתרסקו אבריו והתירו אותו ועמד וברח משם:
אילין דחבטין תורא בחייליה. שמשליכין השור בבית מטבחיי' בכח כשרוצין לשוחטו אפ''ה אין חוששין לכלום משום ריסוק איברים וטעמא דאמיד בנפשי' שיודע שרוצין להפילו והוי כנופל מדעת:
ובבור של נזקין את אומר עד עשרה טפחים. יש בו כדי להמית כדתנן בפ''ה דב''ק ואם כן לא בעינן כולי האי ומשני דלא דומה נופל מדעת דבעי טפי לפי שכשיודע שמפילין אותו אינו נבהל כל כך כמו הנופל שלא מדעת דהתם ובעשר' טפחים סגי:
גמ' תניא וכמלא קומתו של נופל הרי חמשה. כלומר שלאחר שמעלין אותו לבית הסקילה שהיא גבוה שתי קומות וקומה שלו הרי שלשה ונמצא כשמפילו משם לארץ שתי קומות הרי בין הכל ה':
משנה: כָּל הַנִּסְקָלִין נִתְלִין דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ נִתְלֶה אֶלָּא הַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הָאִישׁ תּוֹלִין אוֹתוֹ פָּנָיו כְּלַפֵּי הָעָם וְהָאִשָּׁה פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי הָעֵץ דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הָאִישׁ נִתְלֶה וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַעֲשֶׂה בְשִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטָח שֶׁתָּלָה נָשִׁים בְּאַשְׁקְלוֹן. אָמְרוּ לוֹ שְׁמוֹנִים נָשִׁים תָּלָה וְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המגדף. מברך את השם:
והעובד ע''ז. דנמי כופר בעיקר הוא כמגדף וכתיב והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' את ה' הוא מגדף ואותה פרשה בע''ז היא מדברה והלכה כחכמים:
ואין דנין שנים ביום אחד. בב''ד אחד משום דלא מצו להפוכי בזכותא דכל חד וחד אלא תלייתן של נשים הללו הוראת שעה היתה שהשעה הוצרכה לכך שהיו בנות ישראל פרוצות בכשפים ותלאן לפרסומי מילתא ודן את כולן ביום אחד מפני קרוביהן שלא יתקשרו להצילן:
וּמְנַיִין שֶׁטָּעוּן סְקִילָה. שֶׁנֶּאֱמַר סָק֤וֹל יִסָּקֵל֙. וּמְנַיִין שֶׁטָּעוּן דְּחִייָה. שֶׁנֶּאֱמַר יָרֹ֣ה יִיָּרֶ֔ה. וּמְנַיִין שֶׁטָּעוּן שְׁתֵּי דְּחִיּוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר יִיָּרֶ֔ה.
Pnei Moshe (non traduit)
ומנין שטעון דחיה. קודם:
ומנין שטעון שתי דחיות. שאם נהפך על לבו שדוחפו והופכו על מתניו:
ת''ל יירה. מדלא כתיב ירה ירה:
אית תניי יהודה בן טבאי נשיא. סוגיא זו כתובה בפ''ב דחגיגה ושם יותר באורך על המתני' דקתני התם הראשו' היו נשיאים ושניים להם אבות בתי דינין ממתני' שמענו דיהודה בן טבאי היה נשיא שהוא הראשון שבזוג ואית תניי דמחליף ותני ששמעון בן שטח היה נשיא:
הלכה: כָּל הַנִּסְקָלִין נִתְלִין דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר כול'. תַּנֵּי. וְכִמְלוֹא קוֹמָתוֹ שֶׁלְּנוֹפֵל הֲרֵי חֲמִשָּׁה. הָכָא אַתָּ מָר. וְכִמְלוֹא קוֹמַת הַנּוֹפֵל הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וּבַבּוֹר שֶׁלַּנִּיזָּקִין אַתָּ מָר. עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים. 28b לֹא דוֹמֶה נוֹפֵל מִדַּעַת לַנּוֹפֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת. רִבִּי יוֹנָתָן בֶּן חֲלִי רִבִּי אֶבְדַּומַי בֶּן בְּרַתֵּיהּ דְּרִבִּי טָבִי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה. אִילֵּין דְּחַבְּטִין תּוֹרָא בְּחֵיילֵיהּ אֵין בּו מִשּׁוּם רִיסּוּק אֵיבָרִים. בְּיוֹמוֹי דְּרִבִּי פִינְחָס חַבְּטוּ תּוֹרָא בְּחֵיילֵיהּ. אֲמַר לוֹן. בְּחַייֵיכוֹן שָׁרוּנֵיהּ. שָׁרוּנֵיהּ וְקוּם וַעֲרַק. אָמַר. בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בַּחֲכָמִים וּבְדִבְרֵיהֶם. דְּאָֽמְרֵי. אִילֵּין דְּחַבְּטִין תּוֹרָא בְּחֵילֵיהּ אֵין בּו מִשּׁוּם רִיסּוּק אֵיבָרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מה מגדף שנסקל נתלה. דכת' כי קללת אלהים תלוי מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם אף אני אביא לשאר כל הנסקלין שיהו נתלין:
אף אני ארבה שאר כל הפושטין ידיהן בעיקר. ואין לנו לרבות אלא עובד ע''ז שהוא כמגדף:
בחייכון שרוניה. התירו אותו מקישורו ונראה אם יכול להלוך ולא נתרסקו אבריו והתירו אותו ועמד וברח משם:
אילין דחבטין תורא בחייליה. שמשליכין השור בבית מטבחיי' בכח כשרוצין לשוחטו אפ''ה אין חוששין לכלום משום ריסוק איברים וטעמא דאמיד בנפשי' שיודע שרוצין להפילו והוי כנופל מדעת:
ובבור של נזקין את אומר עד עשרה טפחים. יש בו כדי להמית כדתנן בפ''ה דב''ק ואם כן לא בעינן כולי האי ומשני דלא דומה נופל מדעת דבעי טפי לפי שכשיודע שמפילין אותו אינו נבהל כל כך כמו הנופל שלא מדעת דהתם ובעשר' טפחים סגי:
גמ' תניא וכמלא קומתו של נופל הרי חמשה. כלומר שלאחר שמעלין אותו לבית הסקילה שהיא גבוה שתי קומות וקומה שלו הרי שלשה ונמצא כשמפילו משם לארץ שתי קומות הרי בין הכל ה':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source