Sanhedrine
Daf 18a
משנה: 18a הָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכוּוָּנִים נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר. שְׁנַיִם אוֹמְרִים זַכַּאי וְאֶחָד אוֹמֵר חַייָב זַכַּאי. שְׁנַיִם אוֹמְרִים חַייָב וְאֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי חַייָב. אֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי וְאֶחָד אוֹמֵר חַייָב וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יוֹסִיפוּ הַדַּייָנִין׃ וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ מְחַייְבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יוֹסִיפוּ הַדַּייָנִין׃
Traduction
On fait venir ensuite l’autre témoin, et on l’examine de la même façon. Si les deux témoignages s’accordent entre eux, les juges commencent à délibérer. Si 2 des 3 juges veulent l’acquitter et le 3e veut le condamner, il est acquitté; si 2 veulent le condamner et le 3e veut l’acquitter, il est condamné. Si un juge veut le condamner, le deuxième veut l’acquitter, mais le troisième dit qu’il ne sait pas comment se prononcer, il faut adjoindre d’autres juges; quand même il y aurait eu 5 juges d’abord, dont 2 seraient pour l’acquittement, 2 pour la condamnation, et le 5e ne saurait pas se prononcer, il y aurait lieu d’adjoindre d’autres juges.
Pnei Moshe non traduit
מתני' היו מכניסין את השני דבשעת בדיקת הראשון לא היה שם כדתנן במתניתין דלעיל:
יוסיפו הדיינין. שנים ונמצאו יש כאן חמשה ונושאין ונותנין בדבר. גמ' שעירים. ולקח את שני השעירים כתיב מיעוט שעירים וכו' שוין במראה ובקומה ובדמים וכל אלו ברייתות בספר' וספרי הן וגרסינן מקצת הסוגיא בפ''ו דיומא וכל הסוגיא לקמן בפ' שבועת העדות:
הלכה: הָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁינִי כול'. שְׂעִירִים. מִיעוּט שְׂעִירִים שְׁנַיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן שָׁויִן.
Traduction
vide
כְּבָשִׂים. מִיעוּט כְּבָשִׂים שְׁנַיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן שָׁויִן.
Traduction
vide
מִיעוּט צִפֹּרִים שְׁנַיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁתֵּי. שֶׁיְּהוּ שָׁווֹת. מִיעוּט חֲצוֹצְרוֹת שְׁתַּיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁתֵּי. שֶׁיְּהוּ שָׁווֹת.
Traduction
vide
הָתִיב רִבִּי חַגַּי לְרִבִּי יָסָא. וְהָֽכְתִיב וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים. מֵעַתָּה מִיעוּט אֲנָשִׁים שְׁנַיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שָׁוִין. וְהָֽכְתִיב לֹ֣א תַטֶּ֔ה מִשְׁפַּט֭ גֵּ֣ר יָת֑וֹם. הֲרֵי גֵר דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ גֵר. יָתוֹם דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ יָתוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שְׁנֵי. מוּפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן מִמֶּנּוּ גְזֵירָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וַיִּשָּֽׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי אֲנָשִׁ֣ים. מַה לְהַלָּן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים אַף כָּאן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁאֵין הָאִשָּׁה דָנָה. וְלֹא מֵעִידָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
והכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב. ומעתה נדרוש ג''כ שיהו שני בעלי הדינין שוין במדרגתן והא קרא לא משמע הכי דכתי' לא תטה וגו' וא''כ הוא דן עם חבירו שאינו גר ואינו יתום אלא שני מופנה הוא לג''ש דאשה וקטן פסול לדון:
ונאמר להלן וישארו שני אנשים. במחנה ובסנהדרין כתיב:
ולא מעידה. לשון שאילה הוא אם אשה פסולה נמי להעיד:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁנֵי. מַה לְהַלָּן עַל פִּ֣י ׀ שְׁנַיִם עֵדִ֗ים אַף כָּאן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. אִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב. אֶחָד אוֹמֵר כָּל צָרְכוֹ וְאֶחָד אוֹמֵר לוֹ. קַצֵּר דְּבָרֶיךָ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
ונאמר להלן. על פי שנים עדים יקום דבר:
אף כאן על פי שני עדים. כלומר דאף כאן בעדים הכתוב מדבר דועמדו שני האנשים בעדים זוממין משתעי וכתיב אנשים ולא נשים והשתא לא איצטריך ג''ש דפסולה לדון דממילא נפקא לן דמכיון דפסולה להעיד פסולה לדון כדתנן בפ' בא סימן כל הכשר לדון כשר להעיד:
א''כ מה ת''ל שני. כלומר דנהי דשני איצטריך לג''ש ללמוד דבעדים הכתוב מדבר מ''מ בהאי קרא גם בבעלי דינין משתעי כדכתיב אשר להם הריב וא''כ שני אבעלי דינין נמי קאי דלא מפקינן קרא ממשמעותיה לגמרי ולענין מאי נאמר שני עליהן שהרי שלשה ג''כ באין לדין:
שלא יהא אחד עומד וכו'. שיהיו שניהם שוין לפניך:
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. שָׁמַעְתִּי שֶׁאִם רָצָה הַדַּייָן לְהוֹשִׁיב אֶת שְׁנֵיהֶן מוֹשִׁיב. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. אוֹמְרִין לוֹ. לְבוֹשׁ כְּשֵׁם שֶׁהוּא לָבוּשׁ אוֹ הַלְבִּישֵׁהוּ כְשֵׁם שֶׁאַתְּ לָבוּשׁ.
Traduction
vide
אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב הוּנָא. צְרִיכִין הָעֵדִים לַעֲמוֹד בְּשָׁעָה שֶׁמֵּעִידִין. שֶׁנֶּאֱמַר וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אַף הַנִּידּוֹנִין צְרִיכִין לַעֲמוֹד בְּשָׁעָה שֶׁמְקַבְּלִין דִּינָן. שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר לָהֶ֥ם הָרִ֖יב לִפְנֵ֣י יי.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
אף הנידונין וכו'. דאע''ג דאם רצה להושיב את שניהן מושיב מיהו בשעה שמקבלין דינן והיינו שעת גמר דין שאומרים להן אתה זכאי אתה חייב צריכין הן לעמוד דקרא בבעלי דינין נמי איירי:
כְּתִיב לֹא יֽוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל בָּנִ֔ים. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָת׃ מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֽוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל בָּנִ֔ים. לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת בְּעֵדוּת בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ בְעֵדוּת אָבוֹת. מְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין שֶׁלַּנִּידוֹנִין.
Traduction
(111)En tête est une page traduite (Yoma 6, 1). Cf. (Shevuot 4, 1).. Il est écrit (Dt 24, 6): les pères ne doivent pas mourir à cause des fils, etc. A quoi bon, après ces mots, est-il dit (ibid.): Chacun sera mis à mort pour son propre méfait? Ces mots veulent dire que les pères ne pourront être condamnés à mort sur le témoignage des fils, ni les fils d’après le témoignage du père d'où il résulte que les témoins ne doivent pas être proches parents des accusés.
Pnei Moshe non traduit
לא יומתו אבות בעדות בנים. האחין שהן שתי אבות לא יומתו בעדות ביניהם וקרא דכתיב אבות לשון רבים באחין משתעי ולפי שהן קרובין מן הכל:
מיכן שלא יהו עדים קרובין של נידונין כ''צ לומר. וכן הוא בשבועות:
וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאִם הוּזְמוּ לֹא מִפִּיהֶן נֶהֱרָגִין. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין שֶׁלַּדַּייָנִים. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאִם הוּזָם אֶחָד מֵהֶן כְּלוּם נֶהֱרַג עַד שֶׁיּוּזָם חֲבֵירוֹ. אִם אַתְּ אוֹמֵר כֵּן לֹא הָיָה נֶהֱרַג עַל פִּיו.
Traduction
D’autre part, les témoins ne doivent pas non plus être parents entre eux; car s’ils étaient admis quoique parents, il arriverait qu’en cas de conviction de faux de l’un d’eux, ce dernier ne serait pas de ce fait condamné à mort, sur le dire du 2e témoin son proche, à moins que celui-ci soit aussi convaincu de faux (il faut le double faux pour les condamner).
Pnei Moshe non traduit
ומנין שלא יהו עדים קרובים זה לזה הגע עצמך שאם הוזם אחד מהן וכו' כצ''ל. דהכא שייכא להא ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות:
אם את אומר כן. שיהו העדים קרובים זה לזה לא נמצא שיהיה האחד נהרג על פיו של השני קרובו שהרי עדותו עמו גרס לו שיהרג ואי לאו דאסהיד עמיה לא הוה מיקטיל דהא עד שיזומו שניהן בעינן:
ומניין שלא יהו העדים קרובים של דיינין הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהם נהרגין. שהרי הדיינים מקבלין הזמה עליהן ונמצאו נהרגין על פי קרוביהן:
Sanhedrine
Daf 18b
18b וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הַדַּייָנִין קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. אָֽמְרָה תוֹרָה. הֲרוֹג עַל פִּי עֵדִים. הֲרוֹג עַל פִּי דַייָנִין. מָה עֵדִים אֵין קְרוֹבִין זֶה לָזֶה אַף דַּייָנִין אֵין קְרוֹבִין זֶה לָזֶה.
Traduction
De même, les témoins ne doivent pas non plus être proches parents des juges; sans quoi, en cas de conviction de faux par les juges, ceux-ci seraient tenus de condamner à mort leurs parents (cruauté inadmissible). Enfin les juges ne doivent pas être parents entre eux, règle à déduire par comparaison: la Loi ordonne de condamner à mort le coupable, selon la déclaration des témoins et sur l’ordre prononcé par les juges; comme les témoins ne doivent pas être proches parents entre eux, les juges ne devront pas l’être non plus.
Pnei Moshe non traduit
ומניין שלא יהו הדיינין קרובין וכו'. וקאמר דמהקישא אתיא:
אֵין לִי אֶלָּא אָבוֹת וּבָנִים. שְׁאָר קְרוֹבִין מְנַיִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וּבָנִים. לְרַבּוֹת שְׁאָר קְרוֹבִין.
Traduction
Par le verset précité on sait seulement que la parenté entre le père et le fils constitue un obstacle: d’où le sait-on aussi pour d’autres degrés de parenté? On le déduit, répond R. Zeira, de ce qu’il est dit: ET les fils etc.
עַד כְּדוֹן כְרִבִּי עֲקִיבָה.
Traduction
Cette explication est juste, d’après R. aqiba (qui déduit les dites inaptitudes du verset précité);
Pnei Moshe non traduit
עד כדון כר' עקיבא זו דברי ר''ע דדריש לה מקרא דלא יומתו בהאי ברייתא דלעיל:
כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל מְנַיִין. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְשָֽׁפְטוּ֙ הָֽעֵדָ֔ה וְהִצִּ֨ילוּ הָֽעֵדָ֜ה. שֶׁלֹּא יְהֵא הָעֵדָה לֹא קְרוֹבֵי מַכֶּה וְלֹא קְרוֹבֵי מוּכֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאת אוֹמֵר. בֵּית דִּין גּוֹאֲלֵי הַדָּם. מִיכָּן שֶׁלֹּא יְהוּ הַדַּייָנִין קְרוֹבֵי הַנִּידּוֹנִין. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבֵי הַנִּידּוֹנִין. אָֽמְרָה תוֹרָה. הֲרוֹג עַל פִּי עֵדִים. הֲרוֹג עַל פִּי דַייָנִין. מַה הַדַּייָנִין אֵינָן קְרוֹבֵי הַנִּידּוֹנִין. אַף הָעֵדִים לֹא יְהוּ קְרוֹבֵי הַנִּידּוֹנִין. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׂהוּזְמוּ לֹא מִפִּיהֶן הֵן נֶהֱרָגִין.
Traduction
mais d’où le sait-on d’après Ismaël? De ce qu’il est dit (Nb 35, 24-25) la communauté le jugera la communauté le sauvera; le second terme (explétif) indique que nul de la communauté ne devra être un parent, soit de ceux qui frappent (jugent) soit de ceux qui sont frappés; car, ajoute R. Yossé, si un tel parent était admis à agir ainsi il pourrait arriver qu’il y ait dans le tribunal des ''vengeurs du sang'' (parents du condamné), hypothèse inconciliable avec la prescription biblique ''de juger entre celui qui a frappé et les vengeurs du sang (112)V. Siffri section Massé, n° 160.''. Donc, la parenté entre les juges et les accusés est interdite. Enfin, les témoins ne doivent pas être proches parents des accusés, en raison du parallélisme établi par la loi entre les témoins et les juges pour l’arrêt de mort: comme ces derniers ne doivent pas être parents des accusés, les autres ne devront non plus l’être.
Pnei Moshe non traduit
כר' ישמעאל. אבל ר' ישמעאל דריש לה מדרשא אחריתי. ול''צ לגרוס מנין וכן לא איתא בשבועות:
שלא יהא העדה לא קרובי מכה וכו'. כדמפרש לה ר' יוסי שאם אתה אומר כן שיהו קרובין למוכה נמצאת אומר שב''ד בעצמן הן גואלי הדם וקרא כתיב ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם והשתא נפקא לן ג''כ שלא יהו קרובי מכה שמסתמא הן יהפכו בזכותו וכתיב ושפטו העדה והצילו העדה מה עדה השופטת צריך שלא יהו קרובי המוכה אף עדה המצלת לא יהו קרובי המכה ומיכן שלא יהו הדיינין כלן קרובי הנידונין:
ומנין שלא יהו העדים וכו'. כדלעיל:
בַּכְּשֵׁרִים וְלֹא בִפְסוּלִים. שֶׁנֶּאֱמַר אִם לֹא יַגִּי֭ד וְנָשָׂ֥א עֲווֹנוֹ׃ אֶת שֶׁמַּגִּיד וַחֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן. יָצָא פָסוּל שֶׁאֲפִילוּ מַגִּיד אֵין חֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן.
Traduction
Par des gens aptes, non par les inaptes (113)Selon les termes de Shevuot ibid.'', car il est dit (Lv 5, 1) S’il ne le dit pas il en supportera la faute; celui dont le dire peut condamner le prochain à payer sera fautif, mais le témoin inapte dont le dire n’a pas de conséquence n’est pas fautif s’il s’abstient.
Pnei Moshe non traduit
בכשרים ולא בפסולין. מתני' דפ' שבועת העדות היא ואגב דגריס התם לפרשה גריס אלה נמי הכא ומייתי לכל הסוגיא:
יצא פסול שאין בעדותו כלום. ואם לא הגיד אינו חייב:
בִּפְנֵי בֵית דִּין. לְהוֹצִיא עֵד אֶחָד. בְּשֶׁאָֽמְרוּ לוֹ. הֲרֵי אַתְּ מְקוּבָּל עָלֵינוּ כִּשְׁנַיִם. יָכוֹל יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר א֥וֹ רָאָ֖ה א֣וֹ יָדָ֑ע. אֵת שֶׁהוּא כָשֵׁר לָהָעִיד עֵדוּת תּוֹרָה. יָצָא עֵד אֶחָד שֶׁאֵין כָּשֵׁר לָהָעִיד עֵדוּת תּוֹרָה.
Traduction
Par ceux aptes à attester devant le tribunal'' aura lieu la prestation de serment, à l’exclusion d’un seul témoin, dont l’assertion n’a pas de conséquence légale. Est-ce à dire que le témoin à qui l’on a dit vouloir l’accepter à l’égal de deux (114)Pouvant entraîner la condamnation. sera passible de sacrifice ''s’il n’a pas dit'' ce qu’il savait? -Non, parce qu’il est dit (ibid.): s’il a vu ou s’il sait; celui qui est apte légalement sera fautif ''s’il ne dit pas'', non le témoin isolé inapte également.
Pnei Moshe non traduit
בפני ב''ד. קתני התם דאינן חייבין עד שישביע עליהן בפני ב''ד ולהוציא נמי עד אחד שאין הגדה שלו בפני ב''ד מהני לחיוב ממון:
בשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשנים. דמהני עדותו לחיוב ממון:
יכול יהא חייב. בקרבן שבועה אם לא הגיד:
ת''ל והוא ראה או ידע אם לא יגיד וגו' את שהוא כשר לעדות מן התורה. והן שני עדים יצא עד אחד שאין כשר מן התורה להעיד בלבדו ואפי' קבלוהו עליהם כשנים פטור:
שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין. אִם לֹא יַגִּי֭ד וְנָשָׂ֥א עֲוֹנֽוֹ׃ אֶת שֶׁמַּגִּיד וּמְשַׁלֵּם מָמוֹן. יָצָא חוּץ לְבֵית דִּין שֶׁאֲפִילוּ מַגִּיד אֵין חֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן.
Traduction
''Ou sans que ce soit par devant le tribunal'' s’il ne le dit pas il en supportera la faute, au cas où l’attestation eût motivé la condamnation à payer, non en dehors du tribunal où l’attestation n’a pas cette conséquence.
Pnei Moshe non traduit
שלא בפני ב''ד. קתני התם לחכמים דלעולם אינו חייב דמקום כשהוא מגיר משלם זה ממון בעינן. יצא חוץ לב''ד שאין הגדתו מחייבו ממון לזה ויכול הוא לחזור מדבריו בב''ד:
וּמְנַיִין לִשְׁנֵי עֵדִים. הוּא וְעֵד אַחֵר הֲרֵי כָאן שְׁנַיִם. וּכִרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. כָּל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה עֵד סְתָם הֲרֵי הוּא בִכְלָל שְׁנֵי עֵדִים עַד שֶׁיּוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב שֶׁהוּא עֵד אֶחָד. אַשְׁכַּח תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. עֵד אֶחָד מָהוּ לְחַייֵב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. אֶיפְשַׁר לוֹמַר אַחֵר רָאוּי לְצָֽרְפוֹ וּלְחַייְבוֹ מִשׁוּם שְׁבוּעַת עֵדוּת וְאַתְּ מְחַייְבוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי.
Traduction
Pourquoi la double attestation entraîne-t-elle seule la faute, lorsque ce verset dit: et s’il est témoin (unique)? La conjonction et implique la double présence des témoins; c’est conforme à R. Ismaël qui dit: chaque fois que la Loi parle de témoin vaguement, elle comprend 2 témoins, à moins de spécifier quand un seul suffit. On trouve ainsi l’explication pourquoi R. Ismaël enseigne qu’en présence seulement de 2 témoins le serment sera imposé; mais un seul témoin peut-il être passible de sacrifice pour faux serment de parole? Certes non; car on ne saurait dire qu’il y a lieu de lui adjoindre un autre afin d’entraîner l’obligation du sacrifice pour un tel serment (usité seulement en dehors de la justice).
Pnei Moshe non traduit
ומנין לשני עדים. דוקא הא קרא והוא עד כתיב:
ת''ל והוא עד הרי כאן שנים וכר' ישמעאל. והכי גרסינן לה בשבועות:
הרי הוא בכלל שנים. הרי משמעות הכתוב שהן שנים עד שיפרוט לך הכתוב שהוא עד אחד כדכתיב לא יקום עד אחד באיש ומדפרט הכתוב כאן אחד ש''מ דבכל מקום שנאמר עד סתם שנים במשמע:
אשכח תני ר' ישמעאל שני עדים. כצ''ל וכן הוא בשבועות. כלומר עד כאן מצינו מדרשת ר' ישמעאל דדוקא בשני עדים הוא דחייבינן בשבועת העדות:
עד א' מהו לחייב עליו משום שבועת ביטוי. דנהי דמשבועת עדות פטור הוא שאין בהגדתו לחיוב ממון כלום מיהו הא קא מיבעיא לן אם הוא חייב קרבן שבועה משום שבועת ביטוי לשעבר שכפר בזה שהשביעו וכגון ששגג בקרבן כדין שבועת ביטוי לשעבר שאומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל א''י שחייבין עליה קרבן:
איפשר לומר. בתמי' ה''ז אחר ראוי לצרפו עמו לענין עדות ואם יכפור גם האחר ראוי הוא לצרפו לענין חיוב שבועת העדות והיאך את מחייבו משום שבועת ביטוי הא שבועת הביטוי אינה נוהגת אלא בשבועה שאין הדיינין משביעין אותה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source