Sanhedrine
Daf 11b
משנה: מֵת לוֹ מֵת אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלָטוֹרִין שֶׁלּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם רוֹצֶה לָצֵאת אַחַר הַמִּיטָּה יוֹצֵא שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁיָּצָא אַחַר מִיטָּתוֹ שֶׁל אַבְנֵר שֶׁנֶּאֱמַר וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּיטָּה. אָמְרוּ לוֹ לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַייֵּס. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ, כָּל הָעָם מְסוּבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵיסֵב עַל הַדַּרְגֵּשׁ׃
Traduction
S’il perd un proche parent, il ne quitte pas son palais (palatium); selon R. Juda, il est libre de suivre le cercueil s’il le désire; ainsi, l’on trouve que David à suivi le cercueil d’Abner, comme il est dit (2S, 3, 31): le roi David marcha derrière le cercueil. Ceci ne prouve rien, fut-il répliqué, car le roi agit ainsi pour calmer le peuple. – Lorsqu’on lui apporte le repas de deuil, tout le peuple s’assoit à terre, tandis qu’il s’assoit sur un escabeau.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אינו יוצא מפתח פלטרין שלו. דגנאי הוא למלך להראות עגמת נפשו לפני העם:
לא היה הדבר אלא לפייס. את העם כדי שיכירו שלא בעצתו הרג יואב את אבנר ואין הלכה כר' יהודה:
דרגש. מטה של מזל העומדת בבית ונקראת דרגש:
11b שְׁלֹשָׁה בָנִים הָיוּ לְחֶצְרוֹן. דִּכְתִיב וּבְנֵ֥י חֶצְר֭וֹן יְרַחְמְאֵ֥ל וְאֶת רָ֖ם וְאֶת כְּלוּבָֽי׃ הוּא יְרַחְמְאֵל קַדְמוֹי אֶלָּא שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה גּוֹיָה לְהִתְעַטֵּר בָּהּ. דִּכְתִיב וַתְּהִ֨י אִשָּׁ֥ה אַחֶ֛רֶת לִֽירַחְמְאֵ֖ל וּשְׁמָ֣הּ עֲטָרָ֑ה הִ֖יא אֵ֥ם אוֹנָֽם׃ שֶׁהִכְנִיסָה אֲנִינָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְרָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת עַמִּֽינָדָֽב׃ וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת נַחְשׁ֔וֹן וְנַחְשׁ֖וֹן הוֹלִ֥יד אֶת שַׂלְמָֽה׃ וְשַׂלְמוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת בֹּ֔עַז וּבֹ֖עַז נָשָׂא אֶת רוּת.
Traduction
– Heçron eut 3 fils, comme il est dit (1Ch 2, 25): Les fils de Hessron, Yerahméel et Ram; Kloubi (ibid. 4, 11) était le 3e. Or, Yerahméel était le fils aîné; seulement, il avait eu le tort d’épouser une femme païenne, afin de se parer de sa beauté (ou de sa descendance princière), comme il est dit (ibid. 2, 26): Yerahméel eut une autre femme Atarah (couronne), mère d’Onam; ce dernier terme vise la vanité qu’elle apporta avec elle dans la maison de son mari. ` – Ram (le 2e fils) engendra Aminadab; celui-ci eut pour fils Nahshon; celui-ci eut Salomon, qui eut pour fils Booz, lequel épousa Ruth (72)Union supposée défectueuse par Nabal..
Pnei Moshe non traduit
שלשה בנים היו לחצרון וכו'. איידי דמייתי לקמן מילתיה דנבל דריש להני קראי:
ואת כלובי. זהו כלב כדכתיב וכלב בן חלרון וממנו יצא נבל דכתיב והוא כלובי וכדלקמן שהיה נבל מתגאה שאין משפחתו פגומה והוא מן הבן השלישי לחצרון כמו שלדעתו משפחות משני בנים הראשונים פגומים הן וכדמפרש ואזיל:
הוא ירחמאל קדמוי. דברי נבל הן כדלקמן כלומר שהרי ירחמאל הבן הראשון אלא שפגם בעצמו שנשא אשה גויה להתעטר ביפיה ובכבודה שבת מלך היתה כדכתיב שם ותהי וגו' ודריש היא אם אונס על שם שהכניסה אנינה לתוך ביתו שלא היה לו לקחת אותה:
ורם. זהו הבן השני לחצרון וכתיב שם ורם הוליד את עמינדב וגו' ושלמון הוליד את בעז והרי בעז נשא את רות. כך היה במחשבת נבל שגם זו כפגם היא ולא ידע מואבי ולא מואבית:
הֵא נָבָל אֲתִי מִן דִּכְלוּבָי. אֲמַר נָבָל. לֵית בְּיִשְׂרָאֵל בַּר טָבִין סַגִּין מִינִּי. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְאִ֨ישׁ בְּמָע֜וֹן וּמַֽעֲשֵׂ֣הוּ בַכַּרְמֶ֗ל וְהָאִישׁ֙ גָּד֣וֹל מְאֹ֔ד וְה֥וּא כָלִיבִּי׃ דַּאֲתִי מִן כְּלוּבָי. וַיִּשְׁמַ֥ע דָּוִד֭ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי גוֹזֵז נָבָ֖ל. וַֽאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י. לְקִיּוּמָא. וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וגו'. אָמַר רִבִּי יוּסְטָּא בַר שׁוּנֵם. נַעֲשׂוּ מַחֲנֶה. וַיַּ֙עַן נָבָ֜ל אֶת עַבְדֵ֤י דָוִד֙ וגו'. וּמְנַיִין לְדִינֵי נְפָשׁוֹת שֶׁמַּתְחִילִין מִן הַצַּד. תַּנָּא שְׁמוּאֵל הַזָּקֵן קוֹמֵי רִבִּי אָחָא. וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד לַֽאֲנָשָׁ֜יו וגו'. וַיָּ֥עַט בָּהֶֽם. מָהוּ וַיָּ֥עַט בָּהֶֽם. אַפְחִין בְּמִילִּין. וְעַתָּ֗ה דְּעִ֤י וּרְאִי֙ מַֽה תַּֽעֲשִׂ֔י׃ וַתִּפְגּוֹשׁ אֹתָֽם׃ גִּילַּת שׁוֹקָהּ וְהָֽלְכוּ לְאוֹרָהּ. וַתִּפְגּוֹשׁ אֹתָֽם׃ הוּקְרוּ כוּלָּם. וחד אָמַ֗ר אַךְ֩ לַשֶּׁ֨קֶר שָׁמַ֜רְתִּי וגו'. מַשְׁתִּ֥ין בְּקִֽיר׃ מָה עִיסְקֵיהּ דְּכַלְבָּא מַשְׁתִּין בְּכָתְלָא. אֲפִילוּ עַל כַּלְבָּא לֵי נָא חַיִיס. וַתֵּ֤רֶא אֲבִיגַ֙יִל֙ אֶת דָּוִ֔ד וגו'. אָֽמְרָה לֵיהּ. מָרִי דָוִד. אֲנָא מֶה עָֽבְדִית. בָּנַיי מֶה עָֽבְדוֹן. בְּעִירַיי מָה עֲבֲד. אָמַר לָהּ. מִפְּנֵי שֶׁקִּילֵּל מַלְכוּת דָּוִד. אָֽמְרָה לֵיהּ. וּמֶלֶךְ אַתָּה. אָמַר לָהּ. וְלֹא מָשְׁחֵנִי שְׁמוּאֵל לְמֶלֶךְ. אָֽמְרָה לוֹ. עַדַּיִין מוֹנֵיטָא דְּמָרָן שָׁאוּל קַייָם. וַֽאֲנִי֙ אֲמָ֣תְךָ֔. מְלַמֵּד שֶׁתְּבָעָהּ לְתַשְׁמִישׁ. מִיַּד הוֹצִיאָה כִתְמָהּ וְהֶרְאָת לוֹ. אָמַר לָהּ. וְכִי רוֹאִין כְּתָמִין בַּלָּיְֽלָה. אָֽמְרָה לֵיהּ. וְלֹא יִשְׁמְעוּ אָזְנֵיךָ מַי שֶׁפִּיךָ מְדַבֵּר. כְּתָמִין אֵין רוֹאִין בַּלָּיְֽלָה וְדִינֵי נְפָשׁוֹת דָּנִין בַּלָּי‍ְֽלָה. אָמַר לָהּ. כְּבָר נִגָמַר דִּינוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. אָֽמְרָה לוֹ. וְלֹֽא תִהְיֶה֣ זֹ֣את ׀ לְךָ֡ לְפוּקָה֩.
Traduction
Donc, moi Nabal je suis issu de Kloubi (le 3e fils), et je ne connais pas en Israël une meilleure généalogie. Ainsi, il était écrit (1S 25, 2&3): Il y avait un homme à Maon, dont les occupations étaient sur le Carmel, homme très important; il était (de la famille) de Kloubi. David apprit au désert que Nabal tondait ses troupeaux (ib. 4); il lui fit dire (ib. 6): Sois ainsi pour la vie, puisses-tu subsister; sois en paix. Puis (ib. 9): ils campèrent, c.-à-d., dit R. Justus b. Shunam, faisons une communauté (73)Cf. J., (Eruvin 1, 10) fin.. Nabal répondit aux serviteurs de David, etc. (ib. 10). – On sait que dans les affaires capitales le plus petit des juges énonce le 1er son opinion (74)Ci-après, 4, 8.; car, a enseigné Samuel l’ancien devant R. Aha (75)Midrash Rabba à Samuel, ch. 23., on le déduit de ce qu’il est dit (ibid. 14): David dit à ses gens… Il les brusqua, c.-à-d. il les apostropha par des paroles dures. Puis (ibid. 17): Maintenant, réfléchis et vois ce que tu as à faire, car le malheur est décidé sur notre maître. Elle découvrit ses épaules, et ils marchèrent à la clarté de sa chair; et elles les atteignit (ib. 20), au point qu’à cette vue ils furent atteints de gonorrhée. ''David dit: en vain j’ai gardé tout ce qui celui-ci avant au désert; que Dieu fasse ainsi aux ennemis de David, si d’ici au matin j’ai laissé à Nabal de tout ce qui est à lui un seul être urinant contre la muraille (ib. 21, 22); comme fait le chien, kéleb, je n’épargnerai rien de la famille de kaleb. Abigaïl vit David (ibid. 25). Elle lui dit: Mon maître David que t’ai-je fait moi, et qu’ont fait mes fils ou mes bêtes? -C’est que, répondit-il, Nabal a méprisé le règne de David. -Mais es-tu roi? -Certes, dit-il, car Samuel m’a oint comme roi. -Pourtant, observa-t-elle, la monnaie (moneta) de notre maître Saül subsiste encore. Je suis ta servante (ibid.), ceci indique qu’elle s’est récusée à une demande d’union faite par David. Dès qu’il l’eut sollicitée, elle sortit une tâche de sang menstruarum et la lui montra (76)''J., (Nida 2, 6) ( 50b); Cf. B., Megila 14.''. Mais, lui dit-il, peut-on examiner de tels indices la nuit, lorsqu’on ne saurait distinguer entre ceux de l’impureté et ceux de la pureté? -Certes, répondit-elle, tes oreilles n’entendent pas ce que ta bouche énonce (77)Midrash sur l'Ecclésiaste, 1, 3.; car s’il est vrai qu’à la nuit on ne distingue pas entre les tâches révélatrices et celles qui sont insignifiantes, il ne faut pas non plus prononcer de sentences capitales la nuit (comme tu viens de le faire pour Nabal). Que ceci ne soit pas pour toi un achoppement (ibid. 31);
Pnei Moshe non traduit
הא נבל אתי מן דכלובי. כלומר דברי נבל הם כך אמר הרי נבל דאתי מן דכלובי השלישי לחצרון ואין במשפחתו שום פגם כדמסיק אמר נבל לית בישראל בר טבין סגין אין בישראל בן טובים יותר ממני:
מישראל. כלומר שכלנו מישראל אנחנו ולא נתערב זר במשפחתינו:
הדא הוא דכתיב וכו'. כמו שהכתוב מעיד שבא מכלב:
וישמע. דוד וגו' וישלח דוד עשרה נערים וגו' ואמרתם כה לחי לקיומא. יהי רצון שתתקיימו לשנה הבאה:
נעשו מחנה. וינוחו קדריש וכן אמר בהאי תלמודא בסוף פרק קמא דעירובין ודריש מכאן למחנה שהיא עשרה וכלומר שכולם כאחד כוונתם היה בשביל כבוד דוד וטובתו:
ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את חרבו וגו' ואח''כ ויחגור גם דוד את חרבו:
אפחין במילין. הפיחם בדברי רוח:
גילת שוקה וכו'. נתגלה שוקה והלכו לאורה בשורק כלומר לאור תאותה:
ותפגוש אותם דריש שפגעה בגופן ממש שנעשו בעלי קריין כולם מחמת שהסתכלו ביפיה:
ודוד אמר וגו'. אם אשאיר מכל אשר לו עד אור הבקר משתין בקיר זהו הכלב ומה עסקיה להזכירו אלא כך אמר אפילו על הכלב ומשלו איני חס שלא ישתייר שום זכר ממנו:
עדיין מוניטה דמרן שאול קיים. מטבע שלו ועדיין לא יצא טבעך בעולם:
ואני אמתך מלמד וכו'. אמתך דריש שאמרה איני ראויה אלא להיות אמתך:
וכי רואין כתמין בלילה. והלא צריך להבחין המראה אם הוא טמא או טהור:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. פִּיקָפּוּקֵי דְּבָרִים הָיָה שָׁם. רִבִּי לֵוִי הֲוָה עֲבַר פַּרְשָׁתָא. וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מְפַקֵּד לַחֲבֵרַייָא. עֲלוֹן וְשָֽׁמְעוֹן קָלֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי דְרַשׁ. דְּלֵית אֶיפְשַׁר לֵיהּ דְּהוּא מַפְקָא פַרְשָׁתָא דְלָא רִיבָוווֹן. עָאַל וַאֲמַר לוֹן. לָא. וּשְׁמַע רִבִּי זְעִירָא וָמַר. אוּף בַּאֲגַדְתָּא אִית רִיבְּווֹן. לְפוּקָה֩. פִּיקָפּוּקֵי דְּבָרִים הָיָה שָׁם.
Traduction
or dit R. Eléazar, des paroles de reproche surgirent là (78)Midr. Schohar tob, ch. 23.. Comme R. Lévi expliquait ce chapitre, R. Zeira recommanda aux compagnons d’entrer à la salle entendre la voix de R. Lévi, de qui il était impossible d’expliquer ce chapitre sans y ajouter des déductions nouvelles. L’un d’eux entra, puis revint dire qu’il n’y a rien de neuf (ce n’est qu’un exposé exégétique). R. Zeira, l’entendant, répliqua: même dans l’exposé de la Aggada (exégèse), on peut apprendre du neuf. Ainsi, le mot ''achoppement'' vise des paroles de reproche.
Pnei Moshe non traduit
פיקפוקי דברים היו שם. שיצאת בדברים של רמז וחידודין:
הוה עבר פרשתא. היה דורש את הפרשה ואמר רבי זעירא להחבירים שיכנסו לשמוע קולו דר' לוי דורש שאי אפשר שהוא מוציא הפרשה בלא ריבוון בלא חידוש:
עאל ואמר לון לא. נכנס אחד ושמע שהוא עוסק בפ' זו ואמר להם לא יש חידוש בדברים שאלו דברי אגדה הן:
ושמע ר' זעירא ואמר להן. אעפ''כ דאף באגדתא יש לדרוש כמה חידושים וכדדריש לקמיה:
אָֽמְרָה לֵיהּ. כַּד תִּיפּוּק פִּקְפּוּתָךְ יְהוּ אוֹמְרִים עָלֶיךָ. שׁוֹפֵךְ דָּמִים אַתְּ. וּלְמִכְשׁוֹל עָוֹן. אַתָּה עוֹמֵד לְהִיכָּשֵׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ. מוּטָּב אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם. עֲתִידָה רוֹבָה מִן הָדָה מַייְתֵי לֹא תְהֵא דָא כְדָא. וְלִשְׁפּוֹךְ דָּם. עוֹמֵד אַתָּה לִמְלוֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְהֵן אוֹמְרִים עָלֶיךָ. שׁוֹפֵךְ דָּמִים הָיָה. וְהָדָא דְתֵימַר. כָּל הַמְקַלֵּל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד חַייָב מִיתָה. אַדַּיִין מְחוּסָּר כִּסֵּא אַתְּ. וְזָכַרְתָּ֖ אֶת אֲמָתֶֽךָ׃ מְלַמֵּד שֶׁפָּֽקְרָה עַצְמָהּ. וְכֵיוָן שֶׁפָּֽקְרָה עַצְמָהּ פְּגָמָהּ הַכָּתוּב. בְּכָל קִרְייָא אַתְּ קְרִי אֲבִיגַיִל בַּר מֵהָדֵין פְּסוּקָא וַיֹּ֥אמֶר דָּוִד֭ לַֽאֲבִיגַ֑ל בָּר֤וּךְ יי. מִבּ֣וֹא בְדָמִ֔ים. דַּם נִידָּה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים.
Traduction
Abigaïl dit à David: si ta faiblesse hésitante apparaît, on dira de toi que tu as versé le sang (de Nabal), et de plus tu es sur le point de trébucher devant le péché d’adultère. Plus tard, des causes d’achoppement plus grandes que celles-là te surviendront, et tu n’y ferais plus attention. Ni de répandre le sang innocent (ibid.), puisque tu es sur le point de régner en Israël, et l’on dira de toi, que tu as versé le sang en vain; quant au reproche que tu adresses à Nabal, d’avoir méprisé la royauté d’Israël et de s’être ainsi rendu digne de la peine capitale, je t’observe que tu n’es pas encore installé sur le trône. Tu te souviendras de ta servante (ibid.), allusion à son engagement anticipé (de l’épouser si elle devient veuve). Dès ce moment, l’Ecriture Sainte la traita comme déchue dans tous les versets suivants, et ne l’appela plus Abigaïl à l’égal du passé. Ainsi (ib. 33): David dit à Abigaïl, béni soit le Ciel de m’avoir détourné d’en venir aux sangs; ce dernier mot, au pluriel, vise 2 sangs, celui des menstrues ou du crime d’union illicite, et celui de l’homicide.
Pnei Moshe non traduit
כד תיפוק פיקפוקתך. כשיצא הקול מה שאתה רוצה לעשות אי נמי כשיתפרסם שמך בעולם ותקום למלכות יהו אומרים עליך שופך דמים אתה בחנם וזהו לפוקה והשתא דריש ולמכשול לב דמיותר הוא אלא דקאי על הדבר השני שתבעה לתשמיש ולמכשול עון קאמרה:
אתה עומד להיכשל וכו'. ולמכשול בוי''ו קדריש:
עתידה רובה מן הדה מייתי. עתיד שיבא לך מכשול גדול מזה ולא תיקח לך עוד מכשול זה עם זה:
ולשפך דם חנם וכו' ומה שאתה אומר כל המקלל וכו'. כבר אמרתי לך שעדיין מחוסר כסא אתה ואין דינו כמורד במלכות:
מלמד שפקרה עצמה. הפקירה עצמה בדבר זה שאמרה וזכרת את אמתך לרמז לו שאחרי מות בעלה יקחנה לאשה:
בכל קרייא. בכל הפסוקים שבפרשה כתוב אביגיל מלא וכאן אביגל חסר:
מבוא בדמים. תרתי משמע:
Sanhedrine
Daf 12a
משנה: וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לוֹ שִׁעוּר. וְכָל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו, וְהוּא נוֹטֵל חֵלֶק בְּרֹאשׁ.
Traduction
Le roi déclare une guerre non obligatoire, et le Sanhedrin de 71 membres y consent. Il peut briser tous les obstacles pour s’ouvrir un chemin et personne ne peut l’empêcher. Le chemin du roi n’a rien de fixe (82)Il peut le faire comme il le veut. Cf. (Baba Batra 6, 7).. Les soldats prennent le butin et ils le mettent devant le roi, afin qu’il prenne sa part le premier.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ומוציא למלחמת הרשות. מלחמת שאר כל האומות חוץ ממלחמת עמלק ומלחמת שבעה עממין:
על פי בית דין של שבעים ואחד. כדתנן בפ''ק והכא תני דאף על גב דיש רשות למלך כדחשיב במתני' מ''מ במלחמת הרשות צריך ע''פ ב''ד של שבעים ואחד:
ופורץ. גדר של אחרים לעשות לו דרך ללכת לכרמו ולשדהו:
אין לה שיעור. אלא כפי מה שהוא צריך:
חלק בראש. חלק היפה בורר לו ראשון ונוטל מחצה מכל הבוזה ואוצרות מלכים הכל למלך:
הלכה: מֵת לוֹ מֵת אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלָטוֹרִין שֶׁלּוֹ. 12a הָדָא אָֽמְרָה. דַּרְגֵּשׁ יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם כְּפִיַית הַמִּיטָּה. הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ חַייָב בִּכְפִיַית הַמִּיטָּה.
Traduction
Ceci prouve (79)''V. J., (Moed Qatan 3, 5); (Nedarim 7, 5).'' que l’escabeau devra être penché comme le lit (en cas de deuil), devoir non obligatoire en ce cas pour le roi.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הדא אמרה דרגש יש בו משום כפיית המטה. לשון שאלה הוא אם ש''מ ממתני' דאף דרגש יש בו משום כפיית המטה צריך לכופו ולפיכך מיסב עליו וקאמר דלא היא אלא דהמלך אינו חייב בכפיית המטה ומיסב על הדרגש משום דאין צריך לכוף את הדרגש:
הלכה: וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת כול'. דִּכְתִיב עַל פִּ֨יו יֵֽצְא֜וּ וְעַל פִּ֣יו יָבוֹאוּ. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ. דִּכְתִיב נָֽהֲג֗וּ לִפְנֵי֙ הַמִּקְנֶ֣ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶה֭ שְׁלַ֥ל דָּוִֽד.
Traduction
''Le roi déclare la guerre si le Sanhedrin de 71 membres y consent'', comme il est écrit (Nb 27, 21): sur son ordre ils sortiront, et sur son ordre ils rentreront; ''il peut tout briser pour s’ouvrir un chemin, etc., et il prend sa part le 1er'', comme il est dit (1S 30, 20): ils amenèrent l’acquisition au devant, disant: voici le butin de David (sans la meilleure part).
Pnei Moshe non traduit
גמ' דכתיב על פיו יצאו וגו'. ואף על גב דמשמעות הכתוב על אלעזר הוא מ''מ דריש מהוא דכתיב בתריה דדרשינן הוא זה מלך שעל פיו ועל פי סנהדרין מוציאין למלחמת הרשות:
ופורץ לעשות לו דרך וכו' וכל העם בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל חלק בראש. דכתיב נהגו לפני המקנה ויאמרו זה שלל דוד ומסתמא חלקו היפה נהגו לפניהם:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַנָּשִׁים מְהַלְּכוֹת תְּחִילָּה וְהָאֲנָשִׁים אַחֲרֵיהֶם. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲנָשִׁים תְּחִילָּה וְהַנָּשִׁים אַחֲרֵיהֶם. מָאן דָּמַר הַנָּשִׁים תְּחִילָּה. שֶׁהֵן גָּֽרְמוּ מִיתָה לָעוֹלָם. מָאן דָּמַר הָאֲנָשִׁים תְּחִילָּה. מִפְּנֵי כְבוֹד בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יְהוּ מַבִּיטִין בַּנָּשִׁים. וְהָֽכְתִיב וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד הֹלֵךְ֭ אַֽחֲרֵ֥י הַמִּיטָּה׃ אָמְרוּ לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַייֵּס. מָאן דַּהֲוָה מְפַייֵס לִנְשַׁייָא הֲוָה מְפַייֵס לגוּבְרַייָא וּמָאן דַּהֲוָה מְפַייֵס לגוּבְרַייָא הֲוָה מְפַייֵס לִנְשַׁייָא.
Traduction
Selon un enseignement (80)Midr. Rabba sur (Gn ch. 17., les femmes passent d’abord (dans le cortège funèbre), puis viennent les hommes; selon d’autres au contraire, les hommes passent d’abord, puis les femmes. La 1re opinion a pour motif que les femmes ont suscité la mort en ce monde; la 2e opinion a égard à l’honneur des filles d’Israël, et elles seraient trop sujettes aux regards des hommes en passant devant. Mais n’est-il pas dit (ib.): le roi David suivit le cercueil, tout le peuple pleura, d’où l’on infère que les femmes passèrent devant? Il ne s’agit là, fut-il répondu, que des consolations portées par le roi, qui tantôt console les femmes avant les hommes, tantôt les hommes avant les femmes (passant des uns aux autres) (81)Suit un passage traduit (Suka 5, 4)..
Pnei Moshe non traduit
אית תניי תני הנשים מהלכות תחלה. אחרי המת ללותו ואיידי דדריש לקמן שהיה דוד מפייס את העם ויוצא מבין האנשים ונכנס לבין הנשים דריש נמי להא כדכתי' וידעו כל העם וכל ישראל כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר וכל העם לרבות הנשים:
שלא יהו מביטין בנשים. אם יהיו מהלכין אחריהן:
והכתיב והמלך וגו'. וסיפיה דהתם וידע כל העם וגו' והעם אלו הנשים דמשמע דהנשים הלכו בתחלה:
מאן דהוה מפייס נשייא. אחר שהיה מפייס להנשים היה מפייס להאנשים וכו' וכלומר שהיה יוצא ונכנס מתוך אלו לתוך אלו ואין ללמוד מכאן מי הם ההולכין בתחלה:
כְּתִיב וַיִּסּוֹב דָּוִד וגו'. מָהוּ הָרֵיקִים. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא. הָרֵיקִים שֶׁבָּרֵיקִים זוֹ אָרְכֵסְטֵס. אָֽמְרָה לוֹ. הַיּוֹם נִגְלָה כְבוֹד בֵּית אַבָּא. אָֽמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל שֶׁלֹּא רָאוּ אוֹתָן לֹא עֵקֶב וְלֹא גוֹדֶל מִימֵיהֶן. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַ֠יָּבֹא אֶל גִּדְר֨וֹת הַצֹּ֤אן. רִבִּי בּוּן בֵּירִבִּי לָֽעְזָר. גָּדֵר לִפְנִים מִגָּדֵר הָיָה. וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל לְהָסֵ֣ךְ אֶת רַגְלָי֑ו. הֲוָה חֲמִי לֵיהּ מְשַׁלְשֵׁל צִבְחַר וּמְסַלֵּיק צִבְחַר. אֲמַר. אָרוּר מַגַּע בְּהָדֵין צְנִיעָה. הָדָא דוּ מַר לֵיהּ. הִנֵּה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה אֲשֶׁר רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וגו'. וָאָחוּס עָלֶיךָ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וַתָּ֣חָס עָלֶי֑ךָ. צְנִיעוּתָךְ הִיא חָסָה עָלֶיךָ. וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד֘ אֶל מִיכַל֒ וגו'. וְעִם הָֽאֲמָהוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתְּ עִמָּם֭ אִכָּבֵֽדָה׃ שֶׁאֵינָן אֲמָהוֹת אֶלָּא אִימָּהוֹת. וּבַמֶּה נֶאֶנְשָׁה. וּלְמִיכַל֙ בַּת שָׁא֔וּל לֹֽא הָ֥יָה לָהּ֖ ווָלֶד. וְהָֽכְתִיב וְהַשִּׁשִּׁ֣י יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָה֖ אִשְׁתּוֹ. אֶלָּא שֶׁגָּעַת כְּעֶגְלָה וָמֵתָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
כתיב ויסב דוד לברך את ביתו וגו' ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום וגו' כהגלות נגלות אחד הריקים מהו אחד הריקים. זה ארכסטם. ארכי ליסטן הרק שברקים:
היום נגלה כבוד בית אבא. שהיו צנועין ביותר כדלקמיה והיום השני קדריש:
משלשל ציבחר. משלשל בגדיו מעט ומסלק מעט כדי הצורך:
אמר. דוד ארור הוא הנוגע בגוף הצנוע הזה כמו דהוא אמר ליה וכו':
ותחס. צניעותיך גרמה שאחוס עליך:
עמם אכבדה. אני אכבד אותן שאת קראת אותן אמהות ואינן אלא אימהות וצדקות יותר ממך:
אלא שגעת כעגלה ומתה. בלידתה והיינו עד יום מותה:
אֵין לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁבִּיזֶּה עַצְמוֹ עַל הַמִּצְוֹת יוֹתֵר מִדָּוִד. מִפְּנֵי מַה בִּיזֶּה עַצְמוֹ עַל הַמִּצְוֹת. שֶׁהָיוּ מַבִּיטִין בָּאָרוֹן וּמֵתִים. דִּכְתִיב וַיַּ֞ךְ בְּאַנְשֵׁ֣י בֵֽית שֶׁ֗מֶשׁ וגו'. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ זוֹ סַנְהֶדְרִין. וַחֲמִשִּׁים אֶ֖לֶף שֶׁהָיוּ שְׁקוּלין כְּנֶגֶד חֲמִשִּׁים אֶלֶף. וְחַד אָמַר. וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ זוֹ סַנְהֶדְרִין. וַחֲמִשִּׁים אֶ֖לֶף מֵעַם הָאָרֶץ. כְּתִיב שִׁ֥יר הַמַּֽעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד יי לֹא גָבַ֣הּ לִ֭בִּי בְּשָׁעָה שֶׁמְשָׁחֵנִי שְׁמוּאֵל. וְלֹא רָמ֣וּ עֵינַיי בְּשָׁעָה שֶׁהָרַגְתִּי אֶת גּוֹלְיַת. וְלֹֽא הִלַּ֓כְתִּי ׀ בִּגְדוֹלוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלֵתִי הָאָרוֹן. וּבְנִפְלָא֣וֹת מִמֶּֽנִּי בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱזִירוּנִי לְמַלְכוּתִי. אֶלָּא אִם לֹ֤א שִׁיוִּיתִי וְדֽוֹמַ֗מְתִּי כְּגָמוּל עֲלֵ֣י אִמּ֑וֹ כַּגָּמוּל עָ֘לַ֣י נַפְשִֽׁי. כָּהֵן יְנוּקָא דִּנְחִית מִמְּעֵי אִמֵּיהּ כֵּן הֲווָת נַפְשִׁי עָלַי.
Traduction
Nul en Israël ne se rabaissa (devant tous) plus que David en l’honneur des préceptes religieux. Quelle preuve d’humilité a-t-il donnée? Lorsque des gens regardèrent sans respect l’arche sainte et moururent, comme il est dit (ibid. 6, 19): les gens de Beth-Schames furent frappés, etc., David leur donna l’exemple du respect. R. Hanina et R. Mena émettent des avis divers à ce sujet: d’après l’un, il frappa 70 hommes dans le peuple, par allusion au Sanhedrin, et 50 mille, car ces hommes valaient un tel nombre; d’après l’autre, les 70 visent le Sanhedrin, et les ''50 mille'' sont des gens du peuple. Il est dit (Ps 131): Cantique des degrés à David. O Eternel, l’orgueil n’a pas enflé mon cœur, lorsque Samuel m’a sacré; mes yeux n’ont pas été hautains, lorsque j’ai frappé Goliath; je n’ai pas marché dans les grandeurs, lorsque j’ai dressé l’arche sainte (j’ai été modeste dans ma tenue); trop merveilleuses pour moi, lorsque je suis remonté sur le trône, je ne me suis pas vengé. Mon âne n’a-t-elle pas toujours été calme et silencieuse, comme un enfant sevré sur le sein de sa mère! Ainsi mon âme repose en moi; semblable à l’enfant issu du sein de sa mère, telle était mon âme en moi (sans plus d’orgueil).
Pnei Moshe non traduit
מפני מה ביזה עצמו על המצות. לעיני כל מפני שהיו מביטין בארון ומתים כדמצינו באנשי בית שמש ונהג דוד בזיון בעצמו לכפר על העון הזה וכדי שילמדו ממנו לנהוג כבוד בארון:
בשעה שהעלתי בארון. ונהגתי בזיון בעצמי לכבוד התורה:
בשעה שהחזירוני למלכותי. ולא עשיתי נקמה בשמעי בן גרא:
כן הות נפשי עלי. חשוב בעיני כתינוק הזה שיורד ממעי אמו ואינו יודע בגדולות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source