Makoth
Daf 7a
רִבִּי יוֹחָנָן שָׁלַח לְרַבָּנִין דְּתַמָּן. תַּרְתֵּין מִילִּין אַתּוֹן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רַב וְלֵית אִינּוּן כֵּן. אַתּוֹן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רַב. יְפַת תּוֹאַר 7a לֹא הִתִּירוּ בָהּ אֶלָּא בְעִילָה רִאשׁוֹנָה בִּלְבַד. וַאֲנִי אוֹמֵר. לֹא בְעִילָה רִאשׁוֹנָה וְלֹא בְעִילָה אֲחַרוֹנָה אֶלָּא לְאַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְאַ֨חַר כֵּ֜ן תָּב֤וֹא אֵלֶ֨יהָ֙ וּֽבְעַלְתָּ֔הּ. אַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים.
Traduction
R. Yohanan envoya aux rabbins de là-bas (à Babylone) pour leur dire que leurs 2 énoncés faits au nom de Rav sont inexacts. 1° Vous dites au nom de Rav qu’à l’égard de la belle captive (Dt 22, 1) prise pendant une guerre, une seule cohabitation est permise avant de contracter le mariage régulier; selon moi, au contraire, aucune cohabitation n’est permise avec la femme faite prisonnière, avant l’accomplissement du cérémonial complet, exigible en ce cas, comme il est dit (Dt 22, 13): ensuite (après tout cela), tu viendras à elle et l’épouseras maritalement.
Pnei Moshe non traduit
לא התירו. במלחמה אלא בעילה הראשונה בלבד:
וְאַתּוֹן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רַב. סָבוּר הָיָה יוֹאָב שֶׁקַּרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ קוֹלְטוּת וְאֵינוֹ קוֹלֵט אֶלָּא גַגּוֹ. שֶׁל שִׁילוֹ קוֹלֵט. וְשֶׁלְּבֵית הָעוֹלָמִים אֵינוֹ קוֹלֵט. וַאֲנִי אוֹמֵר. לֹא מִזְבֵּחַ קוֹלֵט וְלֹא גַגּוֹ קוֹלֵט לֹא שֶׁל שִׁילוֹ קוֹלֵט וְלֹא שֶׁלְּבֵית הָעוֹלָמִים קוֹלֵט. אֵין לְךָ קוֹלֵט אֶלָּא שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט בִּלְבַד. וְאֶיפְשַׁר יוֹאָב דִּכְתִיב בֵּיהּ תַּחְכְּמוֹנִי רֹ֣אשׁ הַשָּׁלִישִׁי הָיָה טוֹעֶה בַדָּבָר זֶה. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. לְסַנְהֶדְרִין בָּרַח. כְּהָדָא דְּתַנֵּי. הֲרוּגֵי בֵית דִּין נִכְסֵיהֶן לַיּוֹרְשִׁין. הֲרוּגֵי מַלְכוּת נִכְסֵיהֶן לַמַּלְכוּת. אָמַר יוֹאָב. מוּטָּב שֶׁאֵיהָרֵג בְּבֵית דִּין וְיִירָשׁוּנִי בָנַיי וְאַל יַהַרְגֵּינִי הַמֶּלֶךְ וְיִירָשֵׁינִי. כַּד שְׁמַע שְׁלֹמֹה כֵּן אָמַר. לְמָמוֹנוֹ אֲנִי צָרִיךְ. מְיָּד וַֽהֲסִירוֹתִי דְּמֵ֣י חִנָּ֗ם. אֵין מָמוֹנוֹ חִנָּם. וַיִּשְׁלַ֨ח בְּיַד בְּנָיָ֧הוּ וַיִּפְגַּע בּ֖וֹ וַיְמִיתֵיהוּ וַיֵּקַּבְּרוּהוּ בְּבֵית֖וֹ בַּמִּדְבָּֽר׃ וְכִי מִדְבָּר הָיָה בֵיתוֹ. אֶלָּא לְלַמְּדָךְ שֶׁכֵּיוָן שֶׁמֵּת יוֹאָב שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל נַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל כַּמִּדְבָּר. אִין תֵּימַר. שֶׁהָיָה בוּזֵז וּבוֹנֶה לָהֶן דֵּימוֹסִיּוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת. שְׁבָח. וְאִין תֵּימַר. שֶׁהָיָה בוּזֵז וּמַאֲכִיל חֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם. שְׁבַח שְׁבָחִים. וּמְנַיִין שֶׁהָֽיְתָה סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה אֶצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וְלֹא תַֽעֲלֶ֥ה בְמַֽעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִ֑י. וּמַה כְתִיב תַמָּן. וְאֵ֨לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם.
Traduction
2° Vous dites au nom de Rav: Joab croyait pouvoir se mettre à l’abri en tenant les angles de l’autel comme un lieu de refuge, ce qui n’est pas; mais le toit qui le surmonte ou celui de Silo lui donnent cet effet protecteur; selon moi au contraire, ni l’autel, ni le toit qui le recouvre, ni celui de Silo, ni l’enceinte du Temple, ne peuvent servir de refuge, et cet effet est réservé aux six villes officielles de refuge. — Comment se peut-il que Joab, dont il est dit (2S 23, 8): le sage, le chef de la 3e partie des troupes, se soit trompé à ce sujet? —Il avait fui, dit R. Tanhouma, vers le Sanhedrin (non par erreur), pour qu’après lui ses biens passent à ses descendants, comme il a été enseigné (28)Dans une braïtha.: les biens de ceux qui sont condamnés à mort par le tribunal passent à leurs héritiers; pour ceux qui sont condamnés par le gouvernement, les biens passent à ce dernier. Or, se dit Joab, il vaut mieux que je sois condamné par le tribunal, afin de laisser mes biens à mes enfants, que d’être condamné par les gens du roi et que mes biens passent à celui-ci. Lorsque Salomon l’entendit raisonner ainsi, il s’écria: —Qu’ai-je besoin de son argent! Et aussitôt le roi donna des ordres en conséquence (1R 2, 25): tu enlèveras le sang innocent, vain; mais de son argent qui n’est pas gratuit, je ne veux rien (qu’il passe aux héritiers). Il est dit (ibid. 34): Il envoya par Benyahou, qui le rencontra et le tua, puis on l’enterra dans sa maison comme en un désert. —Est-ce à dire que la maison de Joab était un désert? —Non; c’est pour dire qu’à la mort de Joab, de ce chef d’une armée d’Israélites, ceux-ci se crurent perdus comme en un désert. Selon les dires des uns, il pillait les ennemis; avec le montant du butin, il leur construisait des bains publics, et privés: ce qui est dit en son honneur; selon d’autres, avec le montant du butin pris sur les ennemis, il faisait nourrir les maîtres, avec leurs disciples, ce qui est encore plus à son éloge. — D’où sait-on que le grand Sanhedrin (tribunal supérieur) se trouvait installé auprès de l’autel (29)Où Joab se réfugia.? — C’est que, de suite après ce verset (Ex 20, 26): Tu ne monteras pas par des degrés sur mon autel, etc., on trouve ces mots, visant la juridiction (ibid. 21, 1): Voici les jugements que tu leur exposeras.
Pnei Moshe non traduit
סבור היה יואב. דכתיב ויחזק בקרנות המזבח:
ולא גגו קולט ולא של שילה קולט כצ''ל:
אין לך קולט וכו'. כלומר אלא השוגג הראוי לערי מקלט ואין המזבח קולטו שיניחו אותו שם אלא מסירין אותו וגולין אותו לערי המקלט:
לסנהדרין ברח. לא היה טועה בדבר זה אלא ברח לסנהדרין שהם ידונו אותו כדי שיהו נכסיו ליורשיו ודכתיב ויחזק בקרנות המזבח רמז הוא לסנהדרין שיושבין קרוב להמזבח כדלקמן:
מיד ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר וגו' והסירות דמי חנם אבל אין ממונו חנם. שאיני רוצה בממונו ויהיה ליורשיו:
כמדבר. שניטלו הטובות מהם שהיה יואב נוהג עמהן כדמפרש ואזיל מה הן הטובות:
אין תימר. כלומר יש אומרים כך ויש אומרים כך ואם כמו אלו שאמרו שהיה בוזז משלל האויבים ובונה להם בית טבילות ומרחצאות שבח הוא לו ולהאומרים שהיה מתנהג לפרנס חכמים ותלמידיהם בזבח שבחים הוא לו:
אצל המזבח. בלשכת הגזית קרוב אל המזבח:
[נִגְמַר דִּינוֹ וּמֵת כֹּהֵן גָּדוֹל הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה.] תַּנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. מִקְלָט מִקְלָט כָתוּב בָּפָרָשַׁת דְּרָכִים. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הָרוֹצֵחַ רוֹאֶה אֶת הַכָּתוּב וְהוֹלֵךְ. אָמַר רִבִּי אָבוּן. כְּמִין יָד הָֽיְתָה מַרְאָה לָהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. ט֣וֹב וְיָשָׁ֥ר. לָמָּה הוּא טוֹב. שֶׁהוּא יָשָׁר. וְלָמָּה הוּא יָשָׁר. שֶׁהוּא טוֹב. עַל כֵּ֤ן יוֹרֶ֖ה חַטָּאִ֣ים בַּדָּֽרֶךְ. שֶׁמּוֹרֶה דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה. שָׁאֲלוּ לַחָכְמָה. חוֹטֵא מָהוּ עוֹנְשׁוֹ. אָֽמְרָה לָהֶם. חַ֭טָּאִים תְּרַדֵּ֣ף רָעָ֑ה. שָׁאֲלוּ לַנְּבוּאָה. חוֹטֵא מָהוּ עוֹנְשׁוֹ. אָֽמְרָה לָהֶן. הַנֶּ֥פֶשׁ הַֽחֹטֵא֭ת הִ֥יא תָמֽוּת׃ שָׁאֲלו לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. חוֹטֵא מָהוּ עוֹנְשׁוֹ. אָמַר לָהֶן. יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר לוֹ. הַייְנוֹ דִכְתִיב. עַל כֵּ֤ן יוֹרֶ֖ה חַטָּאִ֣ים בַּדָּֽרֶךְ. יוֹרֶה לַחַטָּאִים דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. כְּתִיב כַּצִּפּ֣וֹר לָ֭נוּד כַּדְּר֣וֹר לָע֑וּף כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ.
Traduction
On a enseigné que R. Eliézer b. Jacob dit (30)B., Sota 10.; le mot ''refuge'' se trouvait écrit sur les grandes routes, de sorte que le meurtrier fugitif continuait son chemin à mesure qu’il voyait ce mot écrit, R. Aboun ajoute qu’une main indicatrice leur désignait la route à suivre. R. Pinhas interprète ces mots (Ps 25, 8): Il est bon et juste l’Eternel (31)''V. Rabba sur (Nb 23); sur (Ps 25)''. —Pourquoi est-il bon? — Parce qu’il est juste. —Et pourquoi est-il juste? —Parce qu’il est bon. C’est pourquoi il enseigne aux impies le chemin; il leur indique le chemin du repentir. Ainsi (au lieu d’avoir recours au repentir), si l’on demande à la sagesse (ou stricte justice): quelle est la punition du pécheur? Elle répondra (Pr 13, 21): tu poursuivras les impies par le mal. —De même si l’on demanda à la prophétie quelle est la punition du pécheur? —Elle répondra (Ez 18, 20): l’âme pécheresse mourra. Puis on demandera au Très-saint (béni soit-il)!: quelle est la punition du pécheur? —Il répondra: qu’il fasse pénitence, et il sera pardonné, comme il est écrit (au verset précité): C’est pourquoi il enseigne aux impies le chemin; il leur enseigne la voie pour se repentir. – Il est écrit (Pr 26, 2): Comme l’oiseau fuit, comme l’hirondelle vole, de même une malédiction vaine (32)Selon la fin du verset, dont le texte (incorrect dans l'édition du Talmud) est restitué par Lonzano, en ses Notes. ne se réalisera pas (pourquoi donc est-il dit parfois de prier pour détourner la mort des enfants, si la prière est sans but)?
Pnei Moshe non traduit
כמין יד וכו'. ועל היד היה כתוב מקלט:
אמר ר' פנחס טוב וישר. איידי דאיירי שמורה הדרך לחטאים דריש ליה לכולא קרא:
למה הוא טוב שהוא ישר. כלומר דקשיא ליה קרא דכתיב טוב וישר הוא והלא טוב וישר אינו שייך אלא אצל בני האדם כדדרשו חז''ל טוב זה בעיני השמים שהוא עושה כדין וישר זה לפנים משורת הדין והוא ישר בעיני האדם אבל כלפי מעלה הכל לפנים משורת הדין הוא עושה דמי יעמוד לפניו בדין לפיכך דריש הכי דטוב וישר הכל ענין אחד הוא ובאמת שכל מדותיו ברחמים ולפנים משורת הדין. למה הוא טוב שהוא הכל ישר ולמה הוא הכל ישר שהוא טוב ורואה שאין העולם מתקיים בדין כדמסיק ואזיל:
שאלו לחכמה. על דרך דמיון כלומר מצד החכמה ומצד הנבואה לא היה להחוטא שום תיקון והקב''ה הוא שעושה לפנים משורת הדין ומקבלו בתשובה ולא עוד אלא שכל הרוצה להשיב מורה לו דרך לעשות תשובה שלימה וכתיקונה וזהו נכלל גם כן בדרשה דלעיל למה הוא טוב וכו' כלומר שמדה יתירה היא שהקב''ה מרב' ועושה לפנים משורת הדין במה שהוא מקבל התשובה ומורה גם כן דרך התשובה וזה הכוונה ולמה הוא ישר על המדה היתרה:
כתיב כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא. צ''ל וכן איש נודד ממקומו הכתוב בספרי הדפוס ט''ס הוא ובפסוק אחר הוא:
[נִגְמַר דִּינוֹ בְּלֹא כֹהֵן גָּדוֹל]. וְתֵמַר אָכֵן. תִּפְתָּר שֶׁהָיָה עֵת וְעוֹנָה. כַּיי דָּמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא. עִיתִּים הֵן לַתְּפִילָּה. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רִבּוֹן הָעוֹלָמִים. בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מִתְפַּלְּל אֵלֶיךָ תְּהֵא עֵת רָצוֹן. דִּכְתִיב וַֽאֲנִ֬י תְפִלָּתִֽי לְךָ֙ ׀ יְי עֵ֬ת רָצ֗וֹן.
Traduction
⁠—On peut répondre qu’à certains moments favorables Dieu exauce cette prière. Ainsi, R. Yossé b. Halafta a dit (33)Rabba à Deutér., 2.: il y a certaines époques pour la prière. Or, David dit devant le Très Saint: Maître de l’univers, puisse l’heure à laquelle je suis en prière devant toi être un instant favorable, ainsi qu’il est écrit (Ps 69, 14): Que ma prière à toi, ô Eternel, te trouve à un moment propice!
Pnei Moshe non traduit
ותימר אכן. אמתני' פריך דתני כדי שלא יתפללו על בניהם שלא ימותו ומה תועיל תפלתן והכתיב קללת חנם לא תבא:
תיפתר שהיה עת ועונה. כלומר שלפעמים יכול להיות שתקובל תפלתם בשעת עת רצון לקבל תפלת בני אדם ואפשר יהיה עת רצון אף לתפלתן של אלו כהאי דאמר ר' יוסי בן חלפתא עתים הן לתפלה שתקובל אף מאנשים כאלה וכן מצינו שביקש דוד רחמים על זה שתהא תפלתו בעת רצון לענות ושתהא מקובלת תמיד:
Makoth
Daf 7b
משנה: וּמַעֲלוֹת הָיוּ שָׂכָר לַלְוִיִּם דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לֹא הָיו מַעֲלוֹת לָהֶן שָׂכָר. וְחוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָהּ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא הָיָה חוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָהּ׃
Traduction
Les hommes internés doivent payer leur entretien aux Lévites, c’est l’opinion de R. Juda. R. Meir dit qu’on n’est pas obligé de leur rien donner. Si l’interné était fonctionnaire public avant d’avoir commis l’homicide par imprudence (38)S'il a été p. ex., dit le commentaire, Nassi (exilarque), ou président du tribunal., il peut, en quittant la ville de refuge pour redevenir libre, retourner à ses fonctions; c’est l’opinion de R. Meir. R. Juda dit qu’il ne peut pas y retourner.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ומעלות היו שכר ללוים. בארבעים ושתים עיר שגם הם קולטות מעלה הרוצח שכר לבעל הבית שהוא דר שם:
רבי מאיר אומר לא היו מעלות להן שכר. ואין הלכה כרבי מאיר. ודוקא במ''ב עיר אבל בשש ערי מקלט כ''ע מודו שאין מעלה שכר לבעל הבית:
ר' יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה. דכתיב ישוב אל משפחתו ואל אחזת אבותיו ישוב למשפחתו הוא חוזר ואינו חוזר למה שהוחזקו אבותיו והלכה כר' יהודה:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר דִּיבּוּר 7b חִידּוּשׁ מִקְרָא [יֵשׁ] שָׁם. וְהָא כְתִיב וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים (כול' גרשה) [אֶל נֹ֥חַ וְאֶל בָּנָי֥ו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר. מַה חִידּוּשׁ מִקְרָא יֵשׁ שָׁם. חִידֵּשׁ בּוֹ אֵבֶר מִן הַחַי. וְהָא כְתִיב וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל פָּנָי֑ו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃ מַה חִידּוּשׁ מִקְרָא יֵשׁ שָׁם חִידֵּשׁ בּוֹ אֶת הַמִּילָה. וְהָא כְתִיב דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח יי בְּיַֽעֲקֹ֑ב וג' מַה חִידּוּשׁ מִקְרָא יֵשׁ שָׁם חִידֵּשׁ בּוֹ אֶת הַ.. לה. וְהָא כְתִיב וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָי֖ו אֲנִ֥י יְי. מַה חִידּוּשׁ מִקְרָא יֵשׁ שָׁם חִידֵּשׁ בּוֹ קִידּוּשׁ הַשֵּׁם. וְהָא כְתִיב וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃ מַה חִידּוּשׁ מִקְרָא יֵשׁ שָׁם. אִון תֵּימַר שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט. כְּבָר נִתְּנוּ לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אֶלָּא אַף הוּא נֶאֱמַר לוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה וְנָ֞ס אֶל אַחַ֣ת ׀ מֵהֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְעָמַד֙ פֶּ֚תַח וג' וְנָֽתְנוּ ל֥וֹ מָק֖וֹם וְיָשַׁ֥ב עִמָּֽם׃] מָהוּ וְיָשַׁ֥ב עִמָּֽם׃ רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי שִׁילֹה. שֶׁאִים הָיָה תַלְמִיד חָכָם עוֹשִׂין לוֹ בֵית ווַעַד.
Traduction
R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Jonathan: partout où la Bible emploie le mot parler, elle fait allusion à quelque loi nouvelle sous-entendue. Ainsi, lorsque dans Josué (Jos 20, 3) le précepte relatif aux villes de refuge est rappelé, le texte emploie aussi le mot parler. —Cependant, ne trouve-t-on pas aussi l’emploi de ce même terme dans le sens plus simple de dire (sans se référer à un ordre)? —C’est que, selon la correction admise par les exégètes, Dieu employa le terme parler conjointement avec celui de dire, en s’adressant à Moïse (Ex 6, 2), parce qu’il s’agit d’une réprimande. —Pourquoi, après le devoir de recueillir le réfugié (énoncé au texte précité de Josué) est-il encore dit: Il demeurera avec eux? De ces mots superflus, disent les rabbins au nom de R. Shilo, on déduit que si l’exilé était un docteur de la Loi, on lui établissait une salle de réunion pour aller l’entendre.
Pnei Moshe non traduit
כל מקום שנא' דיבור. כל מקום שנא' וידבר בתורה:
חידוש מקרא שם. יש שם איזה חידוש מצוה או דין מה שצוה הקב''ה למשה או להורות איזה דבר חידוש מפני שדיבור לשון קשה הוא ומרמז על דברי תורה ומצות שהם צריכום חיזוק. ומייתי לה הכא משום דאיירי בערי מקלט ומצינו דכתיב ביהושע גבי פרשת ערי מקלט וידבר ה' אל יהושע לאמר דבר אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי מקלט וגו' ולא מצינו בכל ספר יהושע וכן בכל הנביאים כ''א לשון ויאמר ובכאן כתוב וידבר מפני שהוא ג''כ חידוש מקרא שכתוב בו לקיים מצוה הכתובה בתורה:
והא כתיב וידבר אלהים וכו' גרס''ה. הש''ס מקצר בקושיא והתירוץ וסומך על מבואר במדרשי חז''ל וידוע הוא וכלומר דמקשה הרי לפעמים תמצא שלא במקום מצוה ודין דכתיב בו דיבור ולשון קשה כגון וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' ומשני גרס''ה כלומר כמה דגרסינן במדרש שדרשו חז''ל דבר אתו משפט על שהקשה לומר למה הרעותה וגו' חבל על דאבדין וכו' ולפיכך נאמר שם לשון דיבור:
מהו וישב עמם. ביהושע כתיב שם ונס אל אחת מהערים האלה וגו' ואספו אותו העירה אליהם ונתנו לו מקום וישב עמם וכיון דכתיב ואספו אותו העירה ונתנו לו מקום וישב עמם למה לי אלא למידרש מלשון ישיבה ובית הוועד כדרבי שילה:
[כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת כָּךְ הָיָה תְּחוּמָהּ קוֹלֵט.] שָׁלֹשׁ עָרִים הִפְרִישׁ מֹשֶׁה בְּעֶבֶר הַיַּרְדֵּן. מִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ הִפְרִישׁוּ עוֹד שָׁלֹשׁ. וּלְעָתִיד לָבוֹא מַפְרִישִׁין עוֹד שָׁלֹשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ. הֲרֵי ט'. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. שָׁלֹשׁ. שָׁלֹשׁ שֶׁלְּשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ הֲרֵי ט'. וְעוֹד הֲרֵי י''ב. רִבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר. שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ הֲרֵי ט'. וְעוֹד הֲרֵי י''ב. עַל הַשָּׁלֹשׁ הֲרֵי ט''ו. כָּתוּב שֵׁשׁ עָרֵ֥י מִקְלָט֭ תִּהְיֶ֥ינָה לָכֶֽם׃ שֶׁיְּהוּ שִׁשָּׁתָן קוֹלְטוֹת כְּאַחַת. וְתֵימַר אָכֵן. וַתְייָא כַיי דָמַר רִבִּי שְׂמוּאֵל [בַּר יַיְנָא] בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. חֲמִשָּׁה דְבָרִים חָסַר מִקְדָּשׁ אַחֲרוֹן מִמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן. דִּכְתִיב עֲל֥וּ הָהָ֛ר וַֽהֲבֵאתֶ֥ם עֵ֖ץ וגו' עַד וְאֶכָּֽבְדָה֭. וְאֶכָּבְדָ֖ כָתוּב חָסֵר ה''א. אֵילּוּ ה' דְבָרִים שֶׁחָסַר מִקְדָּשׁ אַחֲרוֹן מִמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן. וְאֵילּוּ הֵן. אֵשׁ. אָרוֹן. אוּרִים וְתוּמִּום. שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְרוחַ הַקּוֹדֶשׁ.
Traduction
Moïse établit trois villes de refuge en deçà du Jourdain (34)Tossefta à ce, 2.; à leur entrée en Palestine, les Israélites fixèrent trois autres, et plus tard il en sera établi trois autres, car dans le texte biblique relatif à ce sujet (Dt 21), il y a trois fois le mot trois (ibid. 9). Aba-Saül dit: comme dans ce texte il y a le mot superflu et encore, il faut compter encore une fois ce nombre 3, soit 12. R. Nehoraï ajoute encore à ce compte la mention du mot outre équivalent au même nombre 3, soit 15. —Il est écrit (Nb 35, 13): Vous aurez six villes de refuge; ceci ne signifie-t-il pas que les 6 villes devront fonctionner en même temps? Peut-il donc être question de plus (35)Question non résolue.? —Conformément à ce qu’a dit R. Samuel b. Yanaï au nom de R. Aha (36)J., (Taanit 2, 1)., il manquait au 2e Temple 5 objets qu’avait eu le premier Temple; car il est dit (Ag 1, 8): Montez à la montagne, apportez du bois,...., et j’en serai honoré. Or, dans ce dernier mot, il manque à la fin la lettre Hé (qui vaut 5). Les 5 objets manquants sont: le feu, l’arche sainte, l’oracle des Ourim et Toumim, l’huile d’onction et l’esprit saint.
Pnei Moshe non traduit
שלש ערים הפריש משה וכו'. תוספתא הוא בסוף פ''ב:
שנאמר שלש וכו'. ג' פעמים שלש הכתוב בפ' שופטים:
אבא שאול אומר שלש של שלש שלש הרי ט'. כנגד ג' פעמים שלש הכתובים וכתיב ויספת לך עוד שלש ודריש מעוד לשלש אחרים הרי שנים עשר:
על השלש. האלה להביא עוד שלש אחרים הרי חמשה עשר:
כתיב שש ערי מקלט וכו' ותימר אכן. על תנאי דדרשי להוסיף בערי מקלט פריך דהכתיב שש ערים ודרשינן עד שיהא ששתן קולטות כאחת ולת''ק ניחא דמתקיים הכתוב הזה גם לעתיד לבא דכתיב ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה וזה נאמר לעתיד לבא להוסיף עוד שלש על שלש שבארץ ישראל ויהיו שם ששתן קולטות כאחת כמו שנתקיים מקרא הזה בשעה שהיו שלש בעבר הירדן ושלש בארץ כנען אלא להני מ''ד דמוסיפין עוד א''כ לעתיד לבא לא יתקיים שש ערי מקלט תהיינה ולשון תהיינה משמע שבהוייתן יהו ואף לעתיד לבא ולא משני מידי:
ואתייא כהאי דאמר ר' שמואל בשם ר' אחא וכו'. אמתני' קאי דקתני אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים דמשמע דזימנין היה מרובה בגדים ולא היה משוח בשמן המשחה וזהו בבית שני כדאמר ר' שמואל דאלו ה' דברים שחסר מקדש אחרון וכו'. וגרסי' להא דר' שמואל בפ''ב דתענית תני חזקיה רמז כל מקום שיש משיח יש ארון וכל מקום שאין משיח אין ארון ואתייא כהאי דאמר רבי שמואל וכו' שבשעה אחת נגנז הארון ושמן המשחה:
[אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם.] אָמַר [רִבִּי] אַבַּיי. תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לְפַרְסֵם אֶת עַצְמוֹ. הֵיךְ בַּר נַשׁ דַּחֲכַם חָדָא מֵיכְלָה וָאֲזִיל לַאֲתַר וְאִינּוּן מְיַיקְרִין לֵיהּ כַּד הֲוָה חֲכַם תְּרֵין מֵיכְלָה צָרִיךְ מֵימַר לוֹן חָדָא מֵיכְלָה אֲנָא חֲכַם. רַב הוּנָא אָמַר. אוֹמֵר בְשָׂפָה רָפָה וְהַיָּמִין פְשׁוּטָה לְקַבֵּל.
Traduction
Abayé dit qu’un docteur de la Loi doit se faire connaître à sa juste valeur; ainsi, lorsqu’un tel docteurs connaît un traité, et que, se rendant dans une autre localité, on lui rend autant d’honneurs que s’il savait le double, il devra faire connaître au juste ce qu’il sait (37)Cf. J. (Sheviit 10, 2).. Quant à la rémission d’une dette en la 7e année agraire, celui qui l’énonce au débiteur d’une voix condescendante pourra cependant avoir la main ouverte pour toucher le montant.
Pnei Moshe non traduit
תלמיד חכם צריך לפרסם עצמו. כדמפרש ואזיל שאם בא לאיזה מקום ומכבדין אותו ביותר ממה שהוא ראוי לו ומפני שהן טועין בו כסבורין הם שהוא חכם יותר ממה שהוא צריך לפרסם ולומר זה וזה אני יודע ולא יותר ונלמד מרוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו וכו' כדתני במתני' וגרסי' להא בפ' אחרון דשביעית:
דחכם חדא מיכלה. שיודע במסכת אחת והם מכבדין אותו בערך אם היה יודע בשתי מסכתות צריך לומר להן במסכת אחת אני יודע ולא יותר:
בשפה רפה והימין פשוטה לקבל. אמחזיר חוב בשביעית קאי דקתני התם גבי כיוצא בו רוצח וכו' המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני אמר לו אעפ''כ יקבל הימנו ועלה קאמר רב הונא יאמר לו בשפה רפה משמט אני והימין פשוטה לקבל כשיאמר זה אע''פ כן. וא''נ מילתיה דרב הונא אהאי דלעיל מיתפרשא את''ח וכו' דנלמד מדין דמחזיר חוב בשביעית וכן כל כיוצא בזה:
מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה. כִּ֣י יֵחַם֘ לְבָבוֹ֒.
Traduction
Pourquoi, selon R. Yossé le Galiléen, le plus proche parent de la victime a-t-il pour devoir de venger le sang répandu. C’est qu’il est écrit (Dt 19, 6): dans l’effervescence de son cœur, à le poursuivre (c’est donc un devoir de le poursuivre).
Pnei Moshe non traduit
מה טעמא דר' יוסי הגלילי גרסינן. דקאמר במתני' מצוה ביד גואל הדם משום והיה כי יחם לבבו כתיב פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו וגו' וש''מ דמצוה עליו לרדף אחריו:
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וְחוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁלַּשְּׁלִישִׁי. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. צָֽרְכוּ לַדָּבָר שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם. אָמַר רִבִּי יוּסֵי. מַתְנִיתִין לֹא אָֽמְרָה כֵן. אֶלָּא אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לוֹ. אֲפִילּוּ שַׂר צָבָא כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֵין יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר שָׁמָּה. שָׁם תְּהֵא דִירָתוֹ כול'.
Traduction
''Le réfugié pourra rentrer lors du décès du pontife suivant'', fût-ce le 3e, dit R. Abahou. Il dit aussi: si la présence du meurtrier involontaire est indispensable pour un objet quelconque, on le fait chercher de la ville de refuge. —Non, dit R. Yossé, aux termes de la Mishna, lors même que tout Israël aurait besoin de cet homme, fut-il un chef d’armée comme Joab fils de Cerouya, il ne devra jamais sortir de cette ville, car il est dit (ibid.): ''où il a fui, là il demeurera, etc.''.
Pnei Moshe non traduit
וחוזר במיתתו של שלישי. אהא דקתני במתני' וחוזר במיתתו של שני קאי וקאמר דכן הדין נמי אם מת זה הכהן שמינוהו תחת הראשון ואח''כ נגמר דינו חוזר במיתתו של שלישי וקמ''ל דלעולם חוזר במיתת זה שנגמר דינו לפניו:
צרכו לדבר. אם היו צריכין לאיזה דבר שישאלו להרוצח וכיוצא בו אם הוא לדבר מצוה ורבים צריכין לו ואין כאן אחר שיעשה זה שולחין ומביאין אותו משם דקסבר ר' אבהו הא דקתני במתני' אין יוצא משם לא לעדות מצוה דוקא בכגון זה שיש אחרים שיכולין להעיד ולעשות כן אבל בדבר שאין אחרים יכולין לעשות כמוהו שולחין אחריו:
א''ר יוסי מתניתא לא אמרה כן וכו'. דמשמע אפי' ישראל צריכין לו ואין שם אחר כיוצא בו שיוכל לעשות זה כדקתני ואפי' הוא כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source