Horayoth
Daf 9a
משנה: אֵין חַייָבִין אֶלָא עַל הֶעֱלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא עַל הֶעֱלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה.
Traduction
Comme il y a seulement culpabilité en cas d’ignorance du fait et d’accomplissement par mégarde, il en est de même du pontife oint. Ainsi pour l’idolâtrie.
Pnei Moshe non traduit
מתנ' אין חייבין. ב''ד שהורו לציבור על אחת מכל המצות אין חייבין פר העלם דבר של ציבור אלא על העלם דבר שישגו בהוראה ונעלם מהם:
עם שגג' המעשה. ששגגו רוב הציבור ועשו מעשה על פיהם דכתיב ישגו ונעלם דבר ועשו הקהל העלם דבר עם שגגת מעשה:
וכן המשיח. אינו חייב קרבן אלא עד שיעלם ממנו הדין ויעשה הוא בעצמו בשוגג על פי הוראתו כדאמרי' לעיל דכתיב בי' לאשמת העם ללמד שהמשיח כעם:
ולא בע''ז. אם ב''ד שגגו בהוראה בע''ז אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה כדפרישי' במתני' דלעיל דילפי' ע''ז משאר מצות בג''ש מעיני מעיני:
מתני' אין חייבין אלא על. הוראת דבר שיש בזדונו כרת ושגגתו חטאת שכל הכריתות שבתורה הן ל''ו ועל כולן חייבין על שגגתן חטאת חוץ מפסח ומילה ומגדף שאין בהן קרבן כלל פסח ומילה אע''פ שיש בזדונו כרת אין מביאין על שגגתן חטאת מפני שהן מצות עשה ובחטאת כתיב אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה והמגדף מפני שאין בו מעשה וכתיב בחטאת לעושה בשגגה וטומאת מקדש וקדשיו נמי יש בהן קרבן בשגגתן והוא קרבן עולה ויורד אבל לא חטאת קבועה וכל הנך אין מביאין חטאת עליהן בהוראה ולא המשיח נמצא כל המצות שבית דין וכהן משיח חייבין בקרבן שלשים ואחד מצות הן שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה:
משנה: אֵין חַייָבִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת׃
Traduction
Comme le tribunal n’est coupable que s’il enseigne une règle erronée dont l’exécution volontaire entraîne la peine du retranchement, et l’accomplissement par mégarde sera passible d’un sacrifice d’expiation, il en sera de même du pontife oint. Ainsi pour l’idolâtrie: il n’y aura culpabilité que si l’enseignement erroné vise un détail dont l’exécution volontaire entraîne la peine du retranchement, et l’accomplissement par mégarde est passible d’un sacrifice d’expiation. G. (33)La Guemara sur ce 4 est déjà traduite au (Yebamot 4, 15).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין חייבין. ב''ד שהורו וטעו בטומאת מקדש וקדשיו אין מביאין קרבן ציבור עליהן:
הלכה: אֵין חַייָבִין אֶלָא עַל הֶעֱלֵם דָּבָר כול'. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. מַתְנִיתָא רִבִּי מֵאִיר אוֹ דִייֵק רִבִּי מֵאִיר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי מֵאִיר דּוּ אָמַר. חוֹבַת בֵּית דִּין הִיא. אָמַר רִבִּי מָנָא כְּרִבִּי מֵאִיר. תַּנֵּי תַמָּן. הוֹרוּ בֵית דִּין וְעָשׂוּ קָהָל. מֵת אֶחָד מִבֵּית דִּין פְּטוּרִין. מֵת אֶחָד מִן הַצִּיבּוּר חַייָבִין. אָמַר לָהֶן רִבִּי מֵאִיר. אִם לַאֲחֵרִים הוּא פוֹטֵר לֹא כָל שֶׁכֵּן עַל עַצְמוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ. יִפְטוֹר לַאֲחֵרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בַּמֶּה לִתְלוֹת. וְאַל יִפְטוֹר לְעַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לִתְלוֹת.
Traduction
R. Zeira dit au nom de R. Jérémie: est-ce que cette Mishna émane de R. Meir (34)En ce sens que l'obligation incombe au tribunal, comme il est dit ci-dessus., ou de l’interlocuteur de R. Meir (de R. Simon), imposant des sacrifices distincts au tribunal et à l’assemblée? Elle est bien de R. Meir, répond R. Yossé, qui est d’avis que l’obligation incombe au tribunal seul. R. Mena dit aussi que c’est conforme à R. Meir. Or, on a enseigné ailleurs (35)V. ci-dessus, (1, 8), fin.: si d’après l’enseignement erroné du tribunal l’assemblée a agi, puis un membre du tribunal est mort, ses collègues sont dispensés de l’offrande; si un membre de l’assemblée meurt, l’obligation persiste. Contre R. Simon qui est d’avis dans ce cas d’imposer un sacrifice tant au tribunal qu’à l’assemblée, R. Meir réplique ainsi: si le sacrifice offert par le tribunal a pour but d’expier le délit commis par d’autres (par l’assemblée), il doit à plus forte raison suffire à expier l’erreur commise par le même (par le tribunal). —Non, fut-il observé: le sacrifice sert de pardon à d’autres, qui peuvent attribuer leur faute au vrai promoteur (au tribunal fautif), tandis que celui-ci ne peut attribuer à nul autre l’erreur commise (et il doit l’expier par un sacrifice à part).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא דר''מ או דייק ר' מאיר. בעיא היא כלומר אם מפרשינן להמתני' אין חייבין דעל ב''ד קאי ור''מ היא דס''ל ב''ד הן המביאין פר העלם דבר משלהן וחד תנא הוא עם מתני' דלעיל דקתני בהדיא אין ב''ד חייבין וכו' או דילמא תנא אחרינא הוא והיינו ר''ש דאית ליה בפרק דלעיל ב''ד חייבין בפני עצמן והציבור בפני עצמן והיינו דייק ר''מ ואיהו ר''ש דמדייק על דר''מ לקמן. א''נ דלאו כר''מ גופיה הוא אלא מתני' דהכא דייקא היא כהאי דר''מ בחדא דגם ב''ד חייבין ומפרשינן אין חייבין על הב''ד ועל הציבור וכר''ש. והיינו הך:
אמר ר' יוסי ר''מ. היא דהוא אומר חובת ב''ד גרידא היא ולא על הציבור וחד תנא הוא עם מתני' דלעיל:
אמר ר' מנא כר''מ. אברייתא דלקמיה תני תמן קאי וכדגרסינן לעיל סוף הפרק:
אמר להן ר' מאיר. האי אמר להן לר''ש קאמר דפליג עם ר''מ בחדא וס''ל דב''ד מביאין פר וכן הציבור מביאין וקא''ל ר''מ אי אתה מודה דב''ד שמביאין פר על הציבור הוא דמביאין שהרי הן שעשו המעשה ואם לאחרים הוא פוטר לכ''ש על עצמו וא''כ באותו הפר שמביאין על הציבור יתכפרו גם הם עמהן א''נ איפכא נמי שייך הפירכא לדידך דס''ל הציבור מביאין פר ומסתברא דהן על שגגת הוראת ב''ד הוא דמביאין דהן הן ששגגו והציבור על פיהם הוא דעשו ואם לאחרים הוא פוטר לכ''ש על עצמו ואם כן יתכפרו גם הציבור עמהן ואמאי מביאין ב''ד פר בפני עצמן:
אמרו לו. ר''ש היא שהשיב לר''מ יפטור לאחרים שיש לו במה לתלות כלומר היינו טעמא דס''ל דאין ב''ד מתכפרין בשל ציבור דאינן שוה בכפרתן דאם יפטור לאחרים והן הציבור יש להן במה לתלות שהרי הם תלוי בב''ד ועשו ע''פ הוראתן ואל יפטרו לעצמן באותו הפר שכפרתן חמורה היא שאין להם במה לתלות והן הן ששגגו בהוראה. וכן שייך נמי התשובה לפי לשון השני שפירשתי בפירכת ר''מ דכך השיב לו א''א שיתכפרו הציבור והב''ד בפר אחד דאם הפר פוטר לאחרים והן הב''ד שיש להן במה לתלות כלומ' המעשה שהרי הן לא עשו גוף המעשה אלא הציבור שעשו ואין כפרתן חמורה כל כך תאמר בציבור שאין להם לתלות גוף המעשה באחר והלכך שניהם צריך שיביאו הב''ד לעצמן והציבור לעצמן:
הלכה: הוֹרָה בִפְנֵי עַצְמוֹ כול'. הוֹרוּ בֵית דִּין וְהוֹרָה אַחֲרֵיהֶן וְהֶחֱלִיף. פְּשִׁיטָא נַעֲשִׂית אֶצְלוֹ כַעֲקִירַת גּוּף. אֶלָּא הוֹרָה הוּא תְחִילָּה וְהוֹרוּ בֵית דִּין אַחֲרֵיהֶן וְהֶחֱלִיפוּ. אֲפִילוּ כֵן נַעֲשִׂית אֶצְלוֹ כַעֲקִירַת גּוּף. אוֹ מֵאַחַר שֶׁהוֹרָה הוּא תְחִילָּה וְנִדְחָה הוֹרָייָתוֹ בְהוֹרָייָתָן וְאֵינָהּ נַעֲשִׂית אֶצְלוֹ כַעֲקִירַת גּוּף. הוֹרוּ בֵית דִּין וְהוֹרָה אַחֲרֵיהֶן. פְּשִׁיטָא אָכַל בְּהוֹרָיַית בֵּית דִּין פָּטוּר. אֲבָל מִשֶּׁחָֽזְרוּ בָהֶן בֵּית דִּין חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. 9a וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. הוֹרָה בִפְנֵי עַצְמוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהוֹרָה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְעָשָׂה בִפְנֵי עַצְמוֹ. אֲבָל אִם הוֹרָה עִם הַצִּיבּוּר וְעָשָׂה עִם הַצִּיבּוּר מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּיבּוּר. מִפְּנֵי שֶׁהוֹרָה עִם הַצִּיבּוּר וְעָשָׂה עִם הַצִּיבּוּר. אֲבָל הוֹרָה בִפְנֵי עַצְמוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ.
Traduction
Si le tribunal a énoncé un enseignement erroné (permettant par exemple une certaine graisse, mais défendant telle autre), et après lui le prêtre oint a professé le même avis d’autorisation partielle et de défense partielle, seulement en intervertissant la partie permise par le tribunal avec celle défendue par lui, prêtre oint, il est évident que cela équivaut (par la permission accordée tour à tour à chaque partie de graisse interdite) à l’abolition de la défense entière de manger la graisse (un tel enseignement est nul). Mais si le prêtre oint a le premier professé une erreur partielle, puis le tribunal a enseigné comme lui une autorisation partielle, sauf qu’il a interverti les parties permises et celles qui sont défendues, dira-t-on aussi qu’il en résulte une abolition complète du principe, ou bien dira-t-on: puisqu’il a le premier professé la règle, que son enseignement a été repoussé par celui du tribunal, le dernier prévaut, et il n’y a pas d’abolition totale? (Question non résolue). – Au cas où le tribunal a enseigné d’une façon, et le prêtre oint a professé ensuite le même avis, il est certain que pour une transgression, comme par exemple une consommation interdite, accomplie en vertu d’un avis du tribunal, il est absous; mais pour la même infraction survenue après que le tribunal eût renoncé à son premier avis, est-il passible du sacrifice? (Le considère-t-on comme ayant pris lui-même une décision qu’il a exécutée avec responsabilité du fait, ou est-il supposé avoir suivi la première autorisation du tribunal)? Certes, dit R. Yossé, il suffit de se référer à notre Mishna, disant: ''S’il a pris une décision de lui seul, il n’offrira aussi de sacrifice que par lui seul, parce qu’après s’être décidé seul, il a agi de même''; si donc il y avait eu une décision antérieure du tribunal, celui-ci en serait responsable. Toutefois, on peut conclure à l’inverse par la seconde proposition: ''S’il a professé un avis pour le public et agi avec les autres, il sera pardonné avec la communauté (par le sacrifice commun)''; il en est ainsi en raison de la communauté d’action, tandis qu’en cas de renonciation par le tribunal, l’enseignement émanerait du prêtre oint lui-même qui serait soumis de son côté au sacrifice.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הורו ב''ד והורה אחריהן והחליף. בהורה הוא והב''ד באיסור אחד מיירי וכגון שהורו ב''ד בחלב מן החלבים ואמרו חלב זה הוא מותר וחלב זה הוא אסור כי היכי דלא ליהוי עקירת כל הגוף כדאמרינן בפרק דלעיל דלא שיורו הב''ד חלב סתם מותר דהוי עקירת כל גוף האיסור אלא שיאמרו התורה נתנה רשות להורות ולומר שזה החלב אסור וזה החלב מותר והורה המשיח אחריהן והחליף מה שהורו להתיר הורה הוא לאסור ומה שהורו לאיסור הורה הוא להתיר:
פשיטא נעשית אצלו כעקירת גוף. כלומר אם עשה אח''כ ע''פ הוראתן והוראתו ואכל את שניהם בהא פשיטא לן דנעשית אצלו כעקירת הגוף בהוראה שלו שהתיר מה שנשאר בהוראת ב''ד לאיסור שהרי הוראת הבית דין כולן אינן נדחית מפני הוראתו שהחליף ואסר מה שהתירו ועדיין הוראתן קיימת במה שהתירו מקצת החלב וכשהורה הוא להתיר מקצת החלב האחר הוי כגמר להתיר כל איסור החלב ועקירת הגוף הויא ולא הויא הוראה כדתנן במתני' והא ודאי לאו עשה בפני עצמו בהוראת עצמו מיקרי כיון דבחדא איסורא הויא דלא מיקרי בפני עצמו אלא באיסורא אחרינא דוקא כדפרישית במתני':
אלא. הא הוא דאיבעיא לן אם הורה הוא תחילה להתיר מקצת החלב והורה בית דין אחרי כן והחליפו לאסור ההיתר ולהתיר האיסור מה שנשאר ע''פ הוראתו מהו מי אמרינן דאפילו כן נעשה אצלו כעקירת גוף דמחמת הוראתו בהיתר מקצת נגמר ההיתר בכל איסור החלב והויא עקירת הגוף:
או מאחר שהורה הוא תחילה. וכשחזרו והורו ב''ד אח''כ והחליפו לאסור מה שהתיר הוא ונדחה עכשיו הורייתו שהוא יחיד בשביל הורייתן של הב''ד ונמצא דהשתא הוריית ב''ד בקיום מקצת וביטול מקצת היא ואינה נעשית הוראתו אצלו כעקירת הגוף לפי שבטלה הורייתו בשביל הוריית הב''ד. ולא איפשיטא:
הורו ב''ד והורו אחריהן. השתא הבעיא היא בענין עשה בפני עצמו או ע''פ הוריית הב''ד וקאמר דהא פשיטא לן דאם הורו הב''ד והורה אחריהן כלומר שהוא ג''כ הורה והסכים עמהן ועשה על פי הוראתן:
פשיטא. בהא פשיטא לן דאם אכל בהוריית ב''ד שהוא פטור מכפרה שלו דהוראת בית דין והוראתו באיסור אחד דינו שאינו מביא קרבן בפני עצמו לעולם דאם הוראת ב''ד הויא הוראה לענין שהצבור מביאין פר כגון שהיה רוב הקהל א''כ מתכפר הוא עם הציבור שהרי לא סמך על הוראתו לבדה וכדין עשה עם הציבור הוא ואם אין הציבור מביאין פר כגון שהיו מיעוט הקהל וכיוצא בזה בענין שאין מביאין פר בהוראה אלא כל אחד ואחד מביא קרבן יחיד בזה המשיח פטור מקרבן כלל כדאמרינן בהלכה דלעיל:
אכל משחזרו ב''ד חייב. בעיא היא אם חזרו ב''ד בהן מהוראתן ואח''כ אכל אם חייב הוא בכפרתו דהוי כהורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו או דילמא כיון דבאיסור זה גופי' הורו בית דין בתחילה להיתר הוי כעושה על פי הוראת בית דין ואין צריך להביא כפרתו:
ולא מתניתא היא. דהאי דינא נוכל לפשוט ממתני' דקתני הורה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו וטעמא דמפני שהורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו הא אם הורו ב''ד בתחילה אע''פ שחזרו בהן לאו הורה בפני עצמו בתחילה הוא ואינו מביא בפני עצמו:
אבל אם הורה עם הציבור וכו'. כלומר דדחי לה דאדמדייקת לה מרישא אימא סיפא. ובדפוס אצל הבבלי גריס בהדיא מה שחכר כאן. א''ר מנא דשלחת קודמין היא ואמור דבתרה הורה עם הציבור וכו'. כלומר דעד דמשלחת לדייק מן הקודם והיינו הרישא אמור לדייק מן הסיפא דטעמא מפני שהורה עם הציבור ועשה עם הציבור שלא חזרו בהן הבית דין אבל אם חזרו בהן הב''ד והוא עשה א''כ הורה בפני עצמו וצריך להביא בפני עצמו א''נ של כת קודמין י היא ודוגמתו בפכ''ה דכלים:
רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. מַה כְרִבִּי. אִין. מָשִׁיחַ בִּשִׁיגְּגַת מַעֲשֶׂה הוּא. וְאִין כְרָבָּנִן. בְּהֶעֱלֵם דָּבָר הוּא. אָמַר רִבִּי הוּנָא. עַל רַבָּנִן נִצְרְכָה. שֶׁלֹּא תֹאמַר. מָשִׁיחַ וָעֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי אָמַר. בִּשִׁיגְּגַת מַעֲשֶׂה. וְרַבָּנִן אָֽמְרִין. בְּהֶעֱלֵם דָּבָר. אָמַר מה לקל מה בְּגִין דְּלֹא תַנִּינָן מָשִׁיחַ. וְהָא קַדְמִיתָא לֹא תַנֵּינָן מָשִׁיחַ וּמָשִׁיחַ בִּכְלָל. וָכָא אַף עַל גַּב דְּלֹא תַנִּינָן מָשִׁיחַ מָשִׁיחַ בִּכְלָל.
Traduction
R. Jérémie demanda devant R. Zeira: est-ce que la Mishna est de l’avis de Rabbi, qui dit qu’en fait d’idolâtrie l’acte accompli par mégarde par le prêtre oint suffit à entraîner l’obligation du sacrifice? Car selon les autres docteurs, il faut aussi l’ignorance du fait pour qu’un tel prêtre soit condamnable en fait d’idolâtrie? —Non, répondit R. Houna, c’est d’après l’avis des autres docteurs que s’exprime la Mishna: il ne faut pas croire qu’il y a divergence d’avis à l’égard du prêtre oint pour l’idolâtrie, où Rabbi prescrit le sacrifice pour l’acte seul accompli par mégarde, tandis que les autres docteurs exigent aussi pour la culpabilité l’ignorance du fait défendu. A la question faite par R. Jérémie, R. Houna répondit de la même façon interrogative: est-ce parce qu’à la fin le texte mishnique ne répète pas les mots: ''ainsi pour le prêtre oint''? A cette objection on peut répondre que dans la Mishna précédente (2,2), on ne répète pas non plus à la fin ''le prêtre oint'', et pourtant tous s’accordent à dire que ce dernier est compris dans la règle; de même ici, sans le répéter en toutes lettres, la Mishna le comprend dans l’observation relative à l’idolâtrie.
Pnei Moshe non traduit
מה כרבי. על סיפא דמתני' קאי דקתני ולא בע''ז וכו' ואלו משיח לא קתני ואם מתני' כרבי אתיא דפליגי לקמן בהא. וה''ג דרבי אמר משיח בשגגת מעשה הוא וכן הוא בדפוס אצל הבבלי. דרבי ס''ל דבע''ז אין צריך משיח בהעלם דבר אלא בשגגת מעשה לחודיה חייב בקרבן והלכך לא קתני בהא וכן המשיח דאין כרבנן הא סברי בהעלם דבר בעינן גם למשיח בע''ז:
אמר ר' הונא על רבני נצרכה. דלא היא דמתני' אליבא דרבנן נצרכה כדמפרש לה לקמן:
שלא תאמר משיח וע''ז וכו'. השתא מייתי פלוגתייהו וכלומר דלא תימא לפרש המתני' כרבי כדשמעינן להו דמשיח בע''ז פליגי ר' סבר בשגגת מעשה לחודיה חייב ורבנן אמרין דצריך ג''כ העלם דבר כמו בשאר מצות:
אמר מה לקל מה. כלומר ר' הונא שהשיב לר' ירמיה דבעא מה. אם מתני' כרבי והשיב לו ג''כ בלשון מה כמו שהוא אמר בקול מה ובתמיה. ובדפוס אצל הבבלי גריס א''ל ולמה:
בגין דלא תנינן משיח. כלומר מה קשיא לך דדייקת מתני' כרבי אם בגין דלא תנינן בסיפא גבי ע''ז וכן המשיח בהדיא אי משום הא לא קשיא:
והא קדמייתא. במתני' דלעיל דקתני' בסיפא ולא בע''ז עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת דנמי לא תנינן וכן המשיח ואפ''ה לא מספקא לך בזה דגם המשיח בכלל דהא לא אשכחן פלוגתא בהא וכ''ע ס''ל דגם במשיח הדין כן והכא נמי אע''ג דלא תנינן משיח בהדיא משיח ג''כ בכלל וע''ז ג''כ במשיח העלם דבר ושגגת מעשה בעי וכרבנן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source