משנה: הוֹרָה כֹהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ שׁוֹגֵג וְעָשָׂה שׁוֹגֵג מֵבִיא פָר. שׁוֹגֵג וְעָשָׂה מֵזִיד מֵזִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג פָּטוּר שֶׁהוֹרָיַית כֹּהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ כְּהוֹרָיַית בֵּית דִּין לַצִּיבּוּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת ב''ד לציבור. דיליף בגמרא דכתיב לאשמת העם מלמד שהמשיח כעם ומה הוראת ב''ד לציבור אין חייבין אלא על העלם דבר בהוראה עם שגגת מעשה של הציבור כן נמי הוראת כהן משיח לעצמו לענין הפר שלו אלא דגבי הוראת ב''ד לציבור אם הורו הב''ד מזידין ועשו הקהל שוגגין אין כאן פר והוי שגגת מעשה לחודיה וחייבין כל אחד ואחד להביא קרבן יחיד כשבה או שעירה כדאמרינן בפרק דלעיל ואלו כהן משיח שעשה בשגגת מעשה בלא הוראה או שהיה מזיד בהוראה ושגג במעשה הרי זה פטור מקרבן כלל דדרשינן מעם הארץ פרט למשיח שאינו מביא קרבן בשגגת מעשה:
מתני' הורו כהן משיח. כהן גדול המשוח בשמן המשחה שהורה היתר לעצמו ועשה מעשה בעצמו. וכדמפרש לה במתני' דלקמן במה היתה הוראה ודוקא שוגג בהוראה ועשה מעשה בשוגג דאז מביא פר:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִסְדַּאי. 8a תַּנֵּיי תַמָּן. הוֹרוּ בֵית דִּין וְעָשׂוּ הֵן וְיָדְֽעוּ מָה הוֹרוּ. טָעוּ מָה הוֹרוּ שָׁגוּ מָה הוֹרוּ יָכוֹל יְהוּ חַייָבִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְנֽוֹדְעָה֙ הַֽחַטָּ֔את וְלֹא שֶׁיִּווָֽדְעוּ הַחוֹטְאִין. מַה נַפְשָׁךְ. חֵלֶב כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַתְיָא הִיא בְּשֶׁהוֹרוּ וְלֹא יָֽדְעוּ מָה הוֹרוּ אִם עֲבוֹדָה זָרָה אִם שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת. אִם עֲבוֹדָה זָרָה בְפָר אִם שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת בְּשָׂעִיר. סָפֵק פַּר וְשָׂעִיר שִׁינּוּי קָרְבָּן הוּא וְהוּא פָטוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך הורו בית דין
אם בע''ז בפר וכו' בלשון תמיה הוא כדפרישית. והלכך יש כאן ספק אם פר אם שעיר וכיון דשינוי קרבן הוא ואין יודעין מה שיביאו לפיכך הן פטורין:
בשהורו. ומפרש לה הש''ס דהיינו טעמא הכא בשהורו ולא ידעו מה הורו כגון שנסתפק להן אם בע''ז הורו בשאר כל המצות ואם בע''ז אין דינו בפר אלא בשעיר ואם בשאר מצות אין דינו בשעיר אלא בפר:
מה נפשך חלב. ופריך הש''ס ואמאי בעינן שנודע להן החטאת ליהוי כדתנן בפ''ג דכריתות מה נפשך חלב אכל חייב נותר אכל חייב וקאמר כר' יהושע אתיא היא הך ברייתא דפליג התם אדר''א דקאמר מה נפשך וס''ל דצריך שיתוודע החטא דכתיב אשר חטא בה עד שיוודע לו במה חטא:
ת''ל ונודעה החטאת. דוקא שנודע להן אח''כ שחטאו בהוראה ובאיזו חטא הן חטאו ולא שיוודעו החוטאין ולא נודע להן החטאת:
שגו מה הורו. כלומר או ששגו בגוף ההוראה שנסתפק להן עם טעו בהוראה זו או לא:
וידעו מה הורו טעו מה הורו וכו'. האי ברייתא בתרייתא השנוייה שם היא ידעו שהורו וטעו ולא ידעו מה הורו. שידעו שהורו איזה הוראה בטעות אבל לא ידעו במה היתה הוראה כדמפרש לקמיה:
משנה: הוֹרָה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְעָשָׂה בִפְנֵי עַצְמוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ. הוֹרָה עִם הַצִּיבּוּר וְעָשָׂה עִם הַצִּיבּוּר מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּיבּוּר. שֶׁאֵין בֵּית דִּין חַייָבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַייֵם מִקְצָת. וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה עַד שֶׁיּוֹרו לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַייֵם מִקְצָת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא בע''ז וכו'. דגמר מעיני מעיני מה מעיני הנאמר בשאר עבירות עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת. דכתיב ונעלם דבר ולא כל הגוף אף מעיני הנאמר בע''ז אין חייבין על עקירת כל הגוף כדאמרינן בפ' דלעיל:
שאין ב''ד חייבין וכו'. כלומר בכל חלוקי דינים אלו שוה כהן משיח בהוראתו כהוראת ב''ד לציבור:
מתכפר לו עם. פר הציבור ואינו צריך להביא כפרתו דסד''א כי היכי דביה''כ אינו מתכפר עם הציבור דכתיב ושחט את פר החטאת אשר לו הכא נמי יהא צריך קרבן אחר קמ''ל דלא משום דכתיב על חטאתו אשר חטא בחטא המיוחד לו מביא קרבן בפני עצמו ובחטא שאינו מיוחד לו אינו מביא קרבן בפני עצמו:
הורה עם הציבור. שהורו עם הב''ד בהוראה אחת ובאיסור אחד ועשה עם הציבור:
מתכפר לו. בפר שלו בפני עצמו ואינו מתכפר לו עם פר הציבור:
מתני' הורו בפני עצמו ועשה בפני עצמו. כגון שהורו הב''ד והוא בתרי איסורי הב''ד באיסור אחד בפני עצמן והמשיח באיסור אחר בפני עצמו:
הלכה: הוֹרָה כֹהֵן מָשִׁיחַ כול'. נֶ֗פֶשׁ אִ֣ם הַכֹּהֵ֧ן הַמָּשִׁ֛יחַ. הֲרֵי מָשִׁיחַ כְּיָחִיד. מַה יָחִיד אִם אָכַל בְּהוֹרָיַית בֵּית דִּין פָּטוּר. אַף זֶה אִם אָכַל בְּהוֹרָיַית בֵּית דִּין פָּטוּר. מַה יָחִיד אִם אָכַל בְּלֹא הוֹרָייָה חַייָב. אַף זֶה אִם אָכַל בְּלֹא הוֹרָייָה חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר לְאַשְׁמַ֣ת הָעָ֑ם. הֲרֵי אַשְׁמָתוֹ כְאַשְׁמַת הָעָם. מָה הָעָם אֵינָן חַייָבִין אֶלָּא אִם כֵּן הוֹרוּ. אַף זֶה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אִם כֵּן הוֹרָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הָעָ֑ם בֵּית דִּין. מָה הָעָם הוֹרוּ הֵן וְעָשׂוּ אֲחֵרִים חַייָבִין אַף זֶה הוֹרָה הוּא וְעָשׂוּ אֲחֵרִים יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁ֨ר חָטָ֜א. עַל מַה שֶׁחָטָא הוּא מֵבִיא וְאֵינוֹ מֵבִיא עַל מַה שֶׁחָֽטְאוּ אֲחֵרִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הָעָ֑ם צִיבּוּר. מָה הָעָם הוֹרוּ אֲחֵרִים וְעָשׂוּ הֵן חַייָבִין אַף זֶה הוֹרוּ אֲחֵרִים וְעָשָׂה הוּא יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁ֨ר חָטָ֜א. עַל מַה שֶׁחָטָא הוּא מֵבִיא. אֵינוֹ מֵבִיא עַל מַה שֶׁחָֽטְאוּ אֲחֵרִים. רִבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהוּא שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ לִישָּׂא וְלִיתֵּן בַּהֲלָכָה. דִּלֹא כֵן מָה נָן 8b אָֽמִרִין. וְיֵשׁ שׁוֹטִים מוֹרִין. מָשִׁיחַ שֶׁאָכַל בְּהוֹרָיַית בֵּית דִּין פָּטוּר. בָּהוֹרָיַית מָשִׁיחַ אַחֵר חַייָב. בְּהוֹרָיַית בֵּית דִּין פָּטוּר. שֶׁאֵין הוֹרָיַית אֲחֵרִים אֵצֶל הוֹרָייָתָן כולן. בָּהוֹרָיַית מָשִׁיחַ אַחֵר חַייָב. וְהוא שֶׁהוֹרָה כְיוֹצֵא בוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בהוראת משיח אחר חייב והוא שהורה. הוא ג''כ כיוצא בו והסכים עמו בהוראתו:
בהוריית ב''ד פטור שאין הוריית אחרים אצל הורייתן כלום. צ''ל וכן הוא בדפוס אצל הבבלי. כלומר שצריך שהוא יסמוך על הוראתו ולא על הוריות ב''ד שאין הוריית ב''ד נחשבה להוראה אצל המשיח או אצל כהן שעבר דכי הדדי נינהו בדין פר בהוראה:
בהוראת משיח אחר. כגון כהן המשמש וכהן שעבר שעשה א' מהן ע''פ הוראת חבירו חייב:
משיח שאכל בהוראת [ב''ד] פטור. כדמפרש טעמא לקמיה:
והוא שיודע דוקא אם יודע לישא וליתן בהלכה דאם לא כן מה אנן אמרין וכי יש שוטים מורין. א''נ דלא כן וכו' דברי הש''ס הן על ר' יעקב דפשיטא הוא ומאי קמ''ל דכי יש שוטים מורין:
אית תניי תני העם ציבור. ואיכא תנא דמפרש להעם דקרא על צבור קאמר ודריש לה נמי לרישא דברייתא דלעיל מה העם אינן חייבין אא''כ הורו כלומר שהציבור אינן מביאין פר אא''כ הורו ב''ד והציבור שעשו על פיהם והכי מפרש לה נמי לסיומא דסיפא דברייתא ג''כ על הציבור ובענין זה דאי מה העם והיינו הציבור בהורו אחרים הב''ד ועשו הן חייבין אף כהן משיח יהא חייב בהורו אחרים ועשו הוא ע''פ הוראתן ת''ל אשר חטא על חטא בהוראת עצמו הוא מביא דוקא. ואין בין תנא קמא לתנא בתרי אלא דמר סבר דהב''ד הן המביאין פר דהוראה ומר סבר דהציבור הן מביאין פר בהוראה ומיהו בדרשת כהן משיח שוין הן:
ת''ל. להכי איצטריך הכתוב לומר והקריב על חטאתו אשר חטא ללמדך שאינו מביא קרבן אלא על מה שחטא הוא ולא על מה שחטאו אחרים על ידו:
אית תניי תני העם בית דין. כלומר איכא דמפרשי להעם דקרא דעל ב''ד קאמר והיינו דדריש לה דהקישו הכתוב למשיח כב''ד שאינן חייבין אא''כ הורו והאי תנא מפרש לה לסיומא דסיפא דברייתא דלקמיה כפשטה דאי מה העם והן הב''ד הורו הן ועשו אחרי' על פי הוראתן חייבין בפר אף כהן משיח נימא דאם הורה הוא ועשו אחרים ע''פ הוראתו דחייב הוא:
ת''ל לאשמת העם. לענין זה הקישו הכתוב לאשמת העם מה העם אינן חייבין בפר אא''כ הורו ב''ד ועשו על פיהם אבל אם עשו בשגגת עצמן אין מביאין פר אף זה כהן משיח אינו חייב אא''כ הורה בהעלם דבר ואח''כ אכל בשגגת הוראתו:
מה יחיד. אי ליחיד הקישו הכתוב אימא נמי דלענין זה ג''כ הוקש מה יחיד אם אכל בלא הורייה אלא בשגגת עצמו חייב בקרבן חטאת אף משיח יהא חייב בשגגת עצמו בלא הורייה:
גמ' נפש אם הכהן המשיח\. כלומר בפרשת כהן משיח כתיב ברישא דקרא נפש כי תחטא בשגגה וכו' והדר כתיב אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו' פתח הכתוב בנפש דכל יחיד במשמע וסיים בכהן משיח ללמדך דהרי המשיח כיחיד לענין זה שאם עשה על פי הוראת ב''ד וכמ''ד יחיד שעשה בהוראת ב''ד פטור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source