משנה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְעָשׂוּ שִׁבְעָה שְׁבָטִים אוֹ רוּבָּן עַל פִּיהֶן מְבִיאִין פָּר וּבַעֲבוֹדָה זָרָה מְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שִׁבְעָה שְׁבָטִים שֶׁחָֽטְאוּ מְבִיאִין שִׁבְעָה פָרִים. וּשְׁאָר שְׁבָטִים שֶׁלֹּא חָֽטְאוּ מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן פַּר פַּר שֶׁאַף אֵילּוּ שֶׁלֹּא חָֽטְאוּ מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן פַּר פַּר עַל יְדֵי הַחוֹטְאִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁמוֹנָה פָרִים. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה שְׁמוֹנָה פָרִים וּשְׁמוֹנָה שְׂעִירִים פַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט וּפַר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שבעה שבטים שחטאו. שהם רוב מנין של שבטים אע''פ שהן מיעוט קהל ישראל או אם היו רוב מנין קהל ישראל אע''פ שהן מיעוט השבטים ואפי' שבט אחד והוא רוב קהל ישראל וחטא גורר כל השבטים וכל שבט ושבט מביא פר שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאים:
שמונה פרים. לטעמיה כדאמר במתני' דלעיל ור''ש לית ליה גרירה ששאר השבטים שלא חטאו אינן מביאין והלכה כר' יהודה:
מתני' אותו השבט הוא חייב\. דכיון דלאו הוראת בית דין הגדול הוא אינו חייב אלא אותו השבט ושאר השבטים פטורין והא דר' יהודה אית ליה גרורה במתני' דלעיל דוקא בהוראת ב''ד הגדול הוא:
אין חייבין. אפי' אותו השבט אין חייבין לפי שאין חייבין אלא על הוראת ב''ד הגדול בלבד וכדאמרי' לעיל והלכה כחכמים:
הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְעָשׂוּ שִׁבְעָה שְׁבָטִים כול'. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ. חָֽטְאוּ שִׁשָּׁה וְהֵן רוּבּוֹ. הָא שִׁבְעָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוּבּוֹ הֲרֵי אֵילּוּ חַייָבִין. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לֹא מַר אֶלָּא שִׁשָּׁה וְהֵן רוּבּוֹ. הָא חֲמִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רוּבּוֹ הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. מַחֲצִית שְׁבָטִים וּבִלְבַד רוֹב אוֹכָלוֹסִין. וְדִכְווָתָהּ. מַחֲצִית אוֹכָלוֹסִין וּבִלְבַד רוֹב שְׁבָטִים. רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן אָמַר. שְׁאִילְתָא דְכֹהֵן הַמָּשִׁיחַ מִן. הָדָא הוֹרָיַית בֵּית דִּין הַגָּדוֹל הוֹרָיַית בֵּית דִּין קָטָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
משמו. של ר''מ:
מני אמרו לו. מאן הוא תנא דאמרו לו:
כר' יהודה. ר' יהודה הוא דאית ליה הכי בפ''ב דמנחות:
נטמאת אחת מן החלות. של שתי הלחם או אחד מן הסדרים של לחם הפנים:
שאין קרבן ציבור חלוק. ואם נפסל חציו נפסל כולו והיינו נמי טעמא דאמרו לו אין הפסח בא לחצאין:
ר' יוסי בר' בון. אמר:
מנו אמרו לו חכמים. דפליגי עליה הכא שהן בשיטת ר' יהודה דמנחות:
גמ' תני. בברייתא דת''כ:
ר' יודה אומר. וכן גריס נמי בכיצד צולין ובתוספתא שם גריס בהא ר''ש אומר חציין טהורין וחציין טמאין הטהורין עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן. והכי מוכח מאמרו לו לקמיה. דס''ל מחצה על מחצה כרוב הילכך הטהורין עושין לעצמן בטהרה והטמאין עושין לעצמן בטומאה ואינן נדחין לפסח שני דכרוב הן:
חטאו ששה. שבטים והן רובו של קהל או שבעה שבטים שהן רוב השבטים אע''פ שאינן רובן של הקהל:
אמר ר' אלעזר לא אמר. רשב''א אליבא דר''מ אלא דוקא ששה שבטים שהן רובו של הקהל אבל חמשה שבטים אע''פ שהן רובו של הקהל פטורין דעכ''פ מחצית השבטים הוא דבעינן:
מתניתא אמרה כן. ברייתא דאייתינן בהלכה דלעיל אמרה בהדיא כן אליבא דרבי מאיר דקתני מחצית כל השבטים ובלבד שהן רוב אוכלוסין של ישראל וא''כ אפילו ברוב אוכלסין והוא שיהו מחצית השבטים:
ודכוותה מחצית אוכלסין ובלבד רוב השבטים. בעיא היא כלומר מי נימא הא דקאמר רשב''א דאם הם רוב השבטים אע''פ שאינו רובו של האוכלוסין נמי הכי הוא דעכ''פ מחצית האוכלוסין בעינן או לא דכיון שהן רוב השבטים אע''פ שאין בהן מחצית אוכלוסין:
שאילתה דכהן משיח מן הדא. הא דמיבעיא לן לקמן בפרק כהן משיח מעין זו השאלה היא:
הוריית בית דין גדול הוריית בית דין קטן. דלקמן שקיל וטרי בהא אם הוריית בית דין גדול בעינן או אפי' הוריית בית דין קטן נמי הויא הוראה:
ואתייא דר' שמעון כר' יהודה. בהא דס''ל דשבט אחד איקרי קהל כדקאמר כמה דר' יודה וכו' דהא במתני' דלקמן גבי פלוגתייהו דר''מ ור''י ור''ש לא פליג ר''ש אדר' יהודה אלא אם ב''ד מתכפרין בפר הקהל או לא דר' יהודה ס''ל דמתכפרין ור''ש ס''ל דאין מתכפרין כדקאמר הכא במתני' ומיהו בהא לא פליג דאפי' אינן רוב כל הקהל אלא שבעה שבטים שחטאו והן רוב השבטים כל שבט ושבט מביא פר משום דכל שבט ושבט איקרי קהל וחייבין כל אחד ואחד בפר:
גמ' מאן תנא רוב רבי מאיר. האי סוגיא גרסינן בפ' כיצד צולין והתם קאי על מתני' דתנינן נטמא הקהל או רובו ועשהו בטומאה וקאמר מאן תנא רוב כלומר דבעינן רוב כל קהל ישראל דוקא רבי מאיר היא דשמעינן ליה דסבירא ליה הכי לענין הוראת ב''ד:
היא מחצית כל השבטים וכו'. כלומר בין שעשו ששה שבטים שלימים בין מחצית כל שבט ושבט שעשו דהוי כששה שבטים ובלבד שיהו רוב כל קהל ישראל אז ב''ד מביאין פר:
רבי יהודה אומר חצי כל שבט ושבט. כלומר אפי' מחצית שבט א' מן כל שבט ושבט עד שיהו רוב השבטים כדמסיים ואזיל ובלבד רובו שבטים שלימים שיהו כמו רוב בשבטים. והן שבעה שבטים וכ''ש כאן רוב השבטים אע''פ שאינם רוב כל קהל ישראל הוי רוב:
שבט אחד גורר כל השבטים. כלומר ולפעמים אפי' שבט אחד שחטא חייבין וכגון שהוא רוב הקהל ולא עוד אלא שהוא גורר כל השבטים שאף שאר השבטים שלא חטאו מביאין פר מאחר דאיכא רוב הקהל ודינו כמו דאיכא רובא דשבטים דהוי כאלו כלן שחטאו כדאמר ר' יהודה במתני' דלקמן וכן בשבט אחד ממש כדמפורש לקמן:
ר' מאיר אומר כל השבטים קרוין קהל. כלומר רבי מאיר דסבירא ליה דדוקא כל השבטים כולן הוא דאיקרו קהל והלכך רוב כל קהל ישראל בעי ורובו ככלו:
ר' יהודה אומר כל שבט ושבט קרוי קהל. ואפי' שבט אחד שעשו אם הן רוב כל הקהל חייבין והלכך או ברוב כל הקהל אע''פ שאינם אלא שבט אחד או ברוב השבטים אע''פ שאינם רוב כל הקהל ס''ל דחייבין וכדלקמן:
מה ביניהן. בענין זה דמודו תרוייהו ושוין הן דכל שבט ושבט קרוי קהל ומכל מקום בהא איכא בינייהו גרירה דלר' יהודה גוררין הן השבטים שחטאו לשאר השבטים שלא חטאו ואף הן מביאין פר לכל שבט ושבט ור''ש לית ליה גרירה אלא אותן שחטאו הן מביאין:
שבט אחד גורר וכו'. כדפרישית לעיל אם הוא רוב כל הקהל אפילו שבט אחד ממש בלבד שחטא גורר הוא לכל הקהל וצריך כל שבט ושבט להביא פר וכן אם הוא שבט היותר על מחצית השבטים ואע''פ שאינם רוב כל הקהל גורר כולן וצריכין שאר כל השבטים להביא כל שבט ושבט פר ור''ש לית ליה הא כדאמרן:
מודה והוא וכו'. ר' יהודה דאית ליה גרירה אפילו בשבט אחד מודה הוא דדוקא שתהא ההורייה מב''ד שבלשכת הגזית והוא ב''ד הגדול. וכן נמי יש לפרש דר''ש מודה לר' יהודה בהא דר' יהודה ע''כ דס''ל הכי דהא בהדיא קאמר במתני' דסוף פרקין בהורו ב''ד של אחד מן השבטים דאותו השבט שעשו בלבד הן שחייבין ושאר כל השבטי' פטורין וא''כ הא דקאמר שבט אחד גורר כל השבטים ע''כ בהוראת ב''ד הגדול הוא דאית ליה גרירה:
טעמא דהין תנייא. דקאמר שתהא הוראה מלישכת הגזית דאי הויא הוראה לכל הקהל משום דיליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה':
דכתיב גוי וקהל גוים יהיה ממך ועדיין לא נולד בנימין. כלומר בשעתא דקא''ל הכי בבואו מפדן ארם כבר נולדו כל השבטים כ''א בנימין עדיין לא נולד וקאמר עליה קהל גוים אלמא דשבט אחד איקרי קהל:
כשם שהן חלוקין כאן. לענין הוראה כך הן חלוקין בטומאה בקרבן פסח הבא בטומאה אם מחצה כל הקהל כרוב הוא או לא:
דתני. בתוספתא דפסחים פ''ו:
הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני דברי ר''מ. והכי גריס לה בכיצד צולין. דר''מ לטעמיה דס''ל מחצית השבטים או הקהל אינן כרוב כדאמר לעיל ובלבד רוב:
משנה: הוֹרוּ בֵית דִּין שֶׁל אֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים וְעָשָׂה אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט עַל פִּיהֶם אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט הוּא חַייָב וּשְׁאָר כָּל הַשְּׁבָטִים פְּטוּרִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין אֵין חַייָבִין אֶלָּא עַל הוֹרָיַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בִּלְבָד שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵֽעֵינֵי הָעֵדָה. וְלֹא עֲדַת אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שבעה שבטים שחטאו. שהם רוב מנין של שבטים אע''פ שהן מיעוט קהל ישראל או אם היו רוב מנין קהל ישראל אע''פ שהן מיעוט השבטים ואפי' שבט אחד והוא רוב קהל ישראל וחטא גורר כל השבטים וכל שבט ושבט מביא פר שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאים:
שמונה פרים. לטעמיה כדאמר במתני' דלעיל ור''ש לית ליה גרירה ששאר השבטים שלא חטאו אינן מביאין והלכה כר' יהודה:
מתני' אותו השבט הוא חייב\. דכיון דלאו הוראת בית דין הגדול הוא אינו חייב אלא אותו השבט ושאר השבטים פטורין והא דר' יהודה אית ליה גרורה במתני' דלעיל דוקא בהוראת ב''ד הגדול הוא:
אין חייבין. אפי' אותו השבט אין חייבין לפי שאין חייבין אלא על הוראת ב''ד הגדול בלבד וכדאמרי' לעיל והלכה כחכמים:
הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְעָשׂוּ כָל הַקָּהָל כול'. מָאן תַּנָּא רוֹב. רִבִּי מֵאִיר. דְּתַנֵּי. הִיא מַחֲצִית כָּל הַשְּׁבָטִים הִיא מַחֲצִית כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט וּבִלְבַד רוֹב. 6b רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. חֲצִי כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט וּבִלְבַד רוֹבֵי שְׁבָטִים שְׁלֵימִים. שֵׁבֶט אֶחָד גּוֹרֵר כָּל הַשְּׁבָטִים. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כָּל הַשְּׁבָטִים קְרוּיִין קָהָל. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט קָרוּי קָהָל. וְאַתְייָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי יוּדָה. כְּמַה דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט קָרוּי קָהָל. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט קָרוּי קָהָל. מַה בֵּינֵיהוֹן. גְּרִירָה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. שֵׁבֶט אֶחָד גּוֹרֵר כָּל הַשְּׁבָטִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵין שֵׁבֶט אֶחָד גּוֹרֵר אֶת כָּל הַשְּׁבָטִים. מוֹדֶה וְהוּא שֶׁתְּהֵא הוֹרָייָה מִלִּשְׁכַּת הַגָּזִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. טַעֲמֵיהּ דָּהֵין תַּנַּייָא מִן הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁר֭ יִבְחַ֣ר יי. רִבִּי אַבּוּן בְשֵׁם רִבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי. קִרְייָא מְסַייֵעַ לְמָאן דָּמַר. כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט קָרוּי קָהָל. דִּכְתִיב גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִם֭ יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ. וְאַדַּיִין לֹא נוֹלַד בִּנְיָמִין. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חַלּוּקִין כָּאן כָּךְ הֵן חַלּוּקִין בְּטוּמְאָה. דְּתַנֵּי. הָיָה צִיבּוּר חֶצְייָן טְהוֹרִין וְחֶצְייָן טְמֵאִין. הַטְּהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וְהַטְּמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁינִי. רִבִּי יוּדָה אוּמֵר. הַטְּהוֹרִין עוֹשִׂין לְעַצְמָן וְהַטְּמֵאִין עוֹשִׂין לְעַצְמָן. אָֽמְרוּ לוֹ. אֵין הַפֶּסַח לַחֲצָאִין אוֹ כוּלָּן יַעֲשׂוּ בְטוּמְאָה אוּ כוּלָּן יַעֲשׂוּ בְטַהֲרָה. 7a מִינוּ אָֽמְרוּ לוֹ. כְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. נִיטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת אוֹ אֶחָד מִן שְׁייָרִים רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵיהֶן יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּרֵיפָה. שֶׁאֵין קָרְבַּן צִבּוּר חָלוּק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. הַטָּמֵא בְטוּמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל׃ רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִינוּ אָֽמְרוּ לוֹ. חֲכָמִים שֶׁהֵן כְּשִׁיטַּת רִבִּי יְהוּדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
משמו. של ר''מ:
מני אמרו לו. מאן הוא תנא דאמרו לו:
כר' יהודה. ר' יהודה הוא דאית ליה הכי בפ''ב דמנחות:
נטמאת אחת מן החלות. של שתי הלחם או אחד מן הסדרים של לחם הפנים:
שאין קרבן ציבור חלוק. ואם נפסל חציו נפסל כולו והיינו נמי טעמא דאמרו לו אין הפסח בא לחצאין:
ר' יוסי בר' בון. אמר:
מנו אמרו לו חכמים. דפליגי עליה הכא שהן בשיטת ר' יהודה דמנחות:
גמ' תני. בברייתא דת''כ:
ר' יודה אומר. וכן גריס נמי בכיצד צולין ובתוספתא שם גריס בהא ר''ש אומר חציין טהורין וחציין טמאין הטהורין עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן. והכי מוכח מאמרו לו לקמיה. דס''ל מחצה על מחצה כרוב הילכך הטהורין עושין לעצמן בטהרה והטמאין עושין לעצמן בטומאה ואינן נדחין לפסח שני דכרוב הן:
חטאו ששה. שבטים והן רובו של קהל או שבעה שבטים שהן רוב השבטים אע''פ שאינן רובן של הקהל:
אמר ר' אלעזר לא אמר. רשב''א אליבא דר''מ אלא דוקא ששה שבטים שהן רובו של הקהל אבל חמשה שבטים אע''פ שהן רובו של הקהל פטורין דעכ''פ מחצית השבטים הוא דבעינן:
מתניתא אמרה כן. ברייתא דאייתינן בהלכה דלעיל אמרה בהדיא כן אליבא דרבי מאיר דקתני מחצית כל השבטים ובלבד שהן רוב אוכלוסין של ישראל וא''כ אפילו ברוב אוכלסין והוא שיהו מחצית השבטים:
ודכוותה מחצית אוכלסין ובלבד רוב השבטים. בעיא היא כלומר מי נימא הא דקאמר רשב''א דאם הם רוב השבטים אע''פ שאינו רובו של האוכלוסין נמי הכי הוא דעכ''פ מחצית האוכלוסין בעינן או לא דכיון שהן רוב השבטים אע''פ שאין בהן מחצית אוכלוסין:
שאילתה דכהן משיח מן הדא. הא דמיבעיא לן לקמן בפרק כהן משיח מעין זו השאלה היא:
הוריית בית דין גדול הוריית בית דין קטן. דלקמן שקיל וטרי בהא אם הוריית בית דין גדול בעינן או אפי' הוריית בית דין קטן נמי הויא הוראה:
ואתייא דר' שמעון כר' יהודה. בהא דס''ל דשבט אחד איקרי קהל כדקאמר כמה דר' יודה וכו' דהא במתני' דלקמן גבי פלוגתייהו דר''מ ור''י ור''ש לא פליג ר''ש אדר' יהודה אלא אם ב''ד מתכפרין בפר הקהל או לא דר' יהודה ס''ל דמתכפרין ור''ש ס''ל דאין מתכפרין כדקאמר הכא במתני' ומיהו בהא לא פליג דאפי' אינן רוב כל הקהל אלא שבעה שבטים שחטאו והן רוב השבטים כל שבט ושבט מביא פר משום דכל שבט ושבט איקרי קהל וחייבין כל אחד ואחד בפר:
גמ' מאן תנא רוב רבי מאיר. האי סוגיא גרסינן בפ' כיצד צולין והתם קאי על מתני' דתנינן נטמא הקהל או רובו ועשהו בטומאה וקאמר מאן תנא רוב כלומר דבעינן רוב כל קהל ישראל דוקא רבי מאיר היא דשמעינן ליה דסבירא ליה הכי לענין הוראת ב''ד:
היא מחצית כל השבטים וכו'. כלומר בין שעשו ששה שבטים שלימים בין מחצית כל שבט ושבט שעשו דהוי כששה שבטים ובלבד שיהו רוב כל קהל ישראל אז ב''ד מביאין פר:
רבי יהודה אומר חצי כל שבט ושבט. כלומר אפי' מחצית שבט א' מן כל שבט ושבט עד שיהו רוב השבטים כדמסיים ואזיל ובלבד רובו שבטים שלימים שיהו כמו רוב בשבטים. והן שבעה שבטים וכ''ש כאן רוב השבטים אע''פ שאינם רוב כל קהל ישראל הוי רוב:
שבט אחד גורר כל השבטים. כלומר ולפעמים אפי' שבט אחד שחטא חייבין וכגון שהוא רוב הקהל ולא עוד אלא שהוא גורר כל השבטים שאף שאר השבטים שלא חטאו מביאין פר מאחר דאיכא רוב הקהל ודינו כמו דאיכא רובא דשבטים דהוי כאלו כלן שחטאו כדאמר ר' יהודה במתני' דלקמן וכן בשבט אחד ממש כדמפורש לקמן:
ר' מאיר אומר כל השבטים קרוין קהל. כלומר רבי מאיר דסבירא ליה דדוקא כל השבטים כולן הוא דאיקרו קהל והלכך רוב כל קהל ישראל בעי ורובו ככלו:
ר' יהודה אומר כל שבט ושבט קרוי קהל. ואפי' שבט אחד שעשו אם הן רוב כל הקהל חייבין והלכך או ברוב כל הקהל אע''פ שאינם אלא שבט אחד או ברוב השבטים אע''פ שאינם רוב כל הקהל ס''ל דחייבין וכדלקמן:
מה ביניהן. בענין זה דמודו תרוייהו ושוין הן דכל שבט ושבט קרוי קהל ומכל מקום בהא איכא בינייהו גרירה דלר' יהודה גוררין הן השבטים שחטאו לשאר השבטים שלא חטאו ואף הן מביאין פר לכל שבט ושבט ור''ש לית ליה גרירה אלא אותן שחטאו הן מביאין:
שבט אחד גורר וכו'. כדפרישית לעיל אם הוא רוב כל הקהל אפילו שבט אחד ממש בלבד שחטא גורר הוא לכל הקהל וצריך כל שבט ושבט להביא פר וכן אם הוא שבט היותר על מחצית השבטים ואע''פ שאינם רוב כל הקהל גורר כולן וצריכין שאר כל השבטים להביא כל שבט ושבט פר ור''ש לית ליה הא כדאמרן:
מודה והוא וכו'. ר' יהודה דאית ליה גרירה אפילו בשבט אחד מודה הוא דדוקא שתהא ההורייה מב''ד שבלשכת הגזית והוא ב''ד הגדול. וכן נמי יש לפרש דר''ש מודה לר' יהודה בהא דר' יהודה ע''כ דס''ל הכי דהא בהדיא קאמר במתני' דסוף פרקין בהורו ב''ד של אחד מן השבטים דאותו השבט שעשו בלבד הן שחייבין ושאר כל השבטי' פטורין וא''כ הא דקאמר שבט אחד גורר כל השבטים ע''כ בהוראת ב''ד הגדול הוא דאית ליה גרירה:
טעמא דהין תנייא. דקאמר שתהא הוראה מלישכת הגזית דאי הויא הוראה לכל הקהל משום דיליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה':
דכתיב גוי וקהל גוים יהיה ממך ועדיין לא נולד בנימין. כלומר בשעתא דקא''ל הכי בבואו מפדן ארם כבר נולדו כל השבטים כ''א בנימין עדיין לא נולד וקאמר עליה קהל גוים אלמא דשבט אחד איקרי קהל:
כשם שהן חלוקין כאן. לענין הוראה כך הן חלוקין בטומאה בקרבן פסח הבא בטומאה אם מחצה כל הקהל כרוב הוא או לא:
דתני. בתוספתא דפסחים פ''ו:
הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני דברי ר''מ. והכי גריס לה בכיצד צולין. דר''מ לטעמיה דס''ל מחצית השבטים או הקהל אינן כרוב כדאמר לעיל ובלבד רוב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source