Horayoth
Daf 5a
משנה: הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף אָֽמְרוּ אֵין נִידָּה בַתּוֹרָה אֵין שַׁבָּת בַּתּוֹרָה. אֵין עֲבוֹדָה זָרָה בַתּוֹרָה הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין. הוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַייֵם מִקְצָת הֲרֵי אֶילּו חַייָבִין. כֵּיצַד אָֽמְרוּ יֵשׁ נִידָּה בַתּוֹרָה אֲבָל הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם פָּטוּר. יֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה אֲבָל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. יֵשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בַתּוֹרָה אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה פָטוּר הֲרֵי אֵילּוּ חַייָבִין שֶׁנֶּאֱמַר וְנֶעְלַם דָּבָר. דָּבָר וְלֹא כָל הַגּוּף׃
Traduction
Si un tel tribunal professe (17)V. (Yebamot 10, 2). la renonciation à un précepte biblique fondamental, disant p. ex. qu’il n’est pas question de menstrues dans la Loi, ou pas du Shabat, ou pas d’idolâtrie, les membres sont absous (en raison de l’impossibilité d’induire en erreur). S’ils enseignent d’annuler certaines préceptes relatifs à ces sujets et d’en conserver d’autres, ils sont coupables. Ainsi, s’ils disent p. ex.; la règle au sujet des menstrues est dite dans la Loi, mais que celui qui cohabite avec une femme pendant qu’elle observe ses jours de pureté sera absous; ou bien la règle du Shabat est exprimée dans la Loi, celui qui transporte en ce jour un objet d’un domaine particulier dans un domaine public est absous, ou bien encore la défense de l’idolâtrie est énoncée dans la Loi, mais celui qui se prosterne devant une idole est absous; en ces cas, les membres dudit tribunal sont coupables. Or il est dit (Lv 4, 13): un fait leur a échappé; pour un fait de détail, il y a absolution, non pour une question fondamentale.
Pnei Moshe non traduit
מתני' לעקור את כל הגוף. כל עיקרה של מצוה כדמפרש ואזיל:
הרי אילו פטורין. דכתיב ונעלם דבר קרי ביה ונעלם מדבר מקצת הדבר ולא כולו:
אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור. מפרש בגמרא דלאו דעקרו שומרת יום כנגד יום לגמרי שהרי כתובה בתורה וספרה לה ללמד שסופרת אחת כנגד אחת וכל מידי דכתיבא בתורה אין ב''ד מביאין עליו קרבן דזיל קרי בי רב הוא אלא כגון דאמרי זבה לא הויא אלא ביממא כלומר כשרואה דם ביום ולא כשרואה בלילה דכתיב כל ימי זובה:
אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור. כגון דאמרי הוצאה והכנסה אסורה דכ' אל יצא איש ממקומו והכנסה נמי בכלל הוצאה היא דמרשות לרשות הויא וזריקה והושטה מותרת:
אבל המשתחוה פטור. כגון דאמרי השתחויה דאית בה פישוט ידים ורגלים אסורה ושאין בה פישוט ידים ורגלים מותרת. כללא דמילתא אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודים בו אבל הורו בדבר שהצדוקין מודין בו דזיל קרי בי רב הוא פטורין הן מקרבן ציבור והרבים העושין על פיהם כל אחד וא' חייב להביא קרבן יחיד על שגגתו כשבה או שעירה:
הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף כול'. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר. מִדָּבָר. לֹא כָל דָּבָר. אָמַר רִבִּי הִילָא. מִמִּצְוֹת. לֹא כָל מִצְוֹת. וְכָתוּב כֵּן. כַּיי דָּמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. גּוֹרְעִין לִדְרוֹשׁ מִתְּחִילַּת הַפָּרָשָׁה עַד סוֹפָהּ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. וַאֲפִילוּ בְאֶמְצַע תֵּיבָה. וְיָֽצַקְתָּ֥ עָלֶי֖הָ שָׁ֑מֶן מִנְחָה֭ הִיא׃ לְרַבּוֹת כָּל הַמְּנָחוֹת לִיצִיקָה.
Traduction
R. Hiskia dit: l’on déduit du terme fait (ibid.) qu’une abolition partielle est effective (et entraîne une pénalité), non le fait entier aboli. R. Ila arrive à la même conclusion en expliquant de même le texte (partitif) des préceptes (ibid.), par exclusion du précepte entier qui serait aboli. -Mais est-ce bien écrit ainsi, dans le mode partitif? (N’y a-t-il pas fait, ou précepte, absolu)? —C’est conforme à ce qu’a dit R. Amé au nom de R. Yohanan (18)J., (Sota 5, 1).: on retranche au commencement du mot une lettre pour l’appliquer à la fin (et, selon le même procédé, on retire ici du mot précédent la lettre MEM qui signifie de, pour la supposer jointe au mot précepte). De même, dit R. Hanina au nom de R. Jérémie (19)''V. Ibid. (où la version est à corriger d'après la présente page); Cf. B., Menahot 75a.'', il arrive parfois de déplacer une expression du milieu d’une phrase, pour les besoins de l’interprétation; ainsi, il est dit (Lv 2, 6): tu verseras sur elle (sur l’offrande) de l’huile; c’est un sacrifice de farine; et, déplaçant le terme sur elle, on conclut par extension que, sur toutes les offrandes de farine il faut verser de l’huile
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' חזקיה אמר. מכאן למדו לומר דהוראה לעקור את כל גוף המצוה לאו הוראה היא דכתיב ונעלם דבר ודרשינן מדבר ולא כל דבר:
ר' הילא. דריש לה מהכא דכתיב בהאי קרא ועשו אחת מכל מצות ה' וגו' ודרשינן ממצות ולא כל מצות:
וכתיב כן. בתמיה וכי כתב קרא כן והלא לא כתיב אלא דבר מצות. ומשני כהאי דא''ר אמי בשם ר' יוחנן גורעין לדרוש מתחילת הפרשה וכו'. וגרסינן להא ברפ''ה דסוטה והתם גריס מתחילתה לסופה ונכון הוא וכלו' דגורעין התיבה מתחילתה לסופה כדמיירי התם וכן נמי מסופה לתחילתה כדהכא דגורעין המ''ם מסוף התיבה ונעלם לתחילת התיבה דבר וכמאן דכתיב מדבר דמי וכן מכל מצות כמאן דכתיב כל ממצות:
ואפי' באמצע תיבה. גורעין ודורשין כמו דמצינו דגורעין ודורשין באמצע המקרא דכתיב ויצקת עליה שמן וגו' במנחת מחבת כתיבא ודריש לה בת''כ ומייתי לה במנחות דף ע''ה ע''א ויצקת שמן מנחה לרבות כל המנחות ליציקה יכול שאני מרבה אף מנחת מאפה ת''ל עליה אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקין ת''ל הוא וכדיהיב טעמא התם דאיזו מנחה שהיא צריכה ב' מיעוטין הוי אומר זו מנחת מאפה שיש בה חלות ויש בה רקיקין שמעינן דגורעין תיבת עליה מן האמצע ודרשינן ויצקת שמן מנחה לרבות לכל המנחות ושדינן האי עליה אצל היא ולמעט מנחת מאפה מיציקת שמן לחלות ולרקיקין:
רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לַהוֹרָייָה הִילְּכוּ אַחַר יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לַטוּמְאָה הִילְּכוּ אַחַר רוֹב נִכְנָסִין לָעֲזָרָה. 5a מַה. כָּל כַּת וָכַת מְשַׁעֲרִין אֶלָּא כַת הָרִאשׁוֹנָה בִלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. עַד שֶׁהֵן מִבַּחוּץ הֵן מְשַׁעֲרִין עַצְמָן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לִירְאִייָה הִילְּכוּ מִלְּבוֹא חֲמַת עַד נַחַל מִצְרַיִם. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רִבִּי הוּנָא. טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֣ה בָעֵת הַהִ֣יא ׀ אֶת הֶחָ֡ג וְכָל יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּוֹ֩ וגו'.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
להורייה הילכו אחר ישיבת א''י. אם יש רוב הקהל מיושבי א''י שעשו בהוראת ב''ד הוי רוב ואין משגיחין על יושבי ח''ל:
לטומאה. שיהא קרבן פסח דוחה טומאה אם רוב הציבור טמאין הן הלכו אחר הרוב הנכנסין לעזרה. וגרסי' להא פרק כיצד צולין הלכה ו':
ר''י בן לוי אמר לראייה הילכו וכו'. כלומר הא דאמרת הולכין בטומאה אחר רוב הנכנסין לעזרה הני מילי לענין קרבן שיקרב בטומאה וכדאמרי' בשלש כיתות גבי קרבן פסח אבל לענין ראייה בעזרה שמצוה בפני עצמה היא כדכתיב בבוא כל ישראל לראות וגו' הולכין אחר כל גבול ישראל ואם יש בהן רוב דוחה הוא את הטומאה ומותרין לילך כדי ליראות בעזרה:
טעמא דר' יהושע בן לוי. דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת ועד נחל מצרים. וכיון דכתיב וכל ישראל עמו למה לי דכתב עוד קהל גדול וגו' אלא ללמדך דבכל הגבול מלבא חמת ועד נחל מצרים משערינן למיקרי קהל גדול ורוב דהוי ככל ישראל:
Horayoth
Daf 5b
משנה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ וְאָמַר לָהֶן טוֹעִין אַתֶּם אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מוּפְלָא שֶׁל בֵּית דִּין שָׁם אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן גֵּר אוֹ מַמְזֵר אוֹ נָתִין אוֹ זָקֵן שֶׁלֹּא רָאָה לוֹ בָנִים הֲרֵי זוֹ פָטוּר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עֵדָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עֵדָה. מָה עֵדָה הָאֲמוּרָה לְהַלָן כּוּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָייָה. אַף עֵדָה הָאֲמוּרָה כָאן כוּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָייָה.
Traduction
Si après l’enseignement erroné du tribunal, l’un des membre reconnaît l’erreur et dit aux autres qu’ils se sont trompés, ou si le plus élevé d’entre eux était absent, ou si l’un d’eux était soit un étranger, soit un bâtard, soit un descendant des tribus affiliées sous Josué, ou un vieillard sans enfant, ils sont absous, car le terme communauté est usité ici (ibid.) et ailleurs (Nb 35, 24); il y a donc similitude entre les deux, et dans toutes deux les membres devront être aptes à enseigner pour être responsables.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואמר להן טועין אתם. לא הויא הוראה דכתיב ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כל הסנהדרין:
או שלא היה מופלא של ב''ד שם. הגדול שבהן שהוא ראש הישיבה:
או שהיה אחד מהן גר וכו'. דאלו שאינן מיוחסין אינן ראוין לסנהדרין כדיליף בגמרא וכן זקן ושלא ראה לו בנים אינו ראוי לדון דיני נפשות שסתמן אכזרים הן:
וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל שֵׁם שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם. בְּשֶׁאָֽמְרוּ. הַלַּיְלָה מוּתָּר וְהַיּוֹם אָסוּר. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל שְׁחִיחָה. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא אָמַר. בְּשֶׁאָֽמְרוּ. אַמָּה מוּתֶּרֶת וּשְׁתֵּי אַמּוֹת אֲסוּרוֹת. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל שֵׁם הִשְׁתַּחֲוָייָה. בְּשֶׁאָֽמְרוּ. מוּתָּר לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְאָסוּר לָשׁוּחַ. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל שֵׁם הוֹצָאָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. בְּשֶׁאָֽמְרוּ. גְּרוֹגֶרֶת מוּתֶּרֶת וּשְׁתֵּי גְרוֹגְרוֹת אֲסוּרוֹת. וְאַתְייָא כְּמָאן דָּמַר. הַכְנָסָה וְהוֹצָאָה אַחַת הִיא. 5b בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. הַכְנָסָה וְהוֹצָאָה שְׁתַּיִם הֵן. וְלֹא נִמְצֵאתָ עוֹקֵר כָּל שֵׁם הַכְנָסָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא שֶׁהוֹרוּ מוּתָּר לֶאֱכוֹל חֵלֶב. יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁאָסוּר לוֹכַל חֵלֶב. וְהַתּוֹרָה נָֽתְנָה רְשׁוּת לְבֵית דְּין לְהוֹרוֹת. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. כְּזַיִת הַיּוֹם וְכִשְׁנֵי זֵיתִים לְמָחָר. הֵיךְ עֲבִידָא נָביא וּמַדִּיחַ. יָכוֹל אִם יֹאמְרו לָךְ. אַל תִּתֵּן תְּפִילִּין הַיּוֹם תֵּן לְמָחָר. תִּשְׂמַע לָהֶם. תַּלְמוּד לוֹמַר לָלֶ֣כֶת בָּהֶם. בְּכוּלָּן וְלֹא בְמִקְצָתָן. הֲרֵי עָקַרְתָּ שֵׁם כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. וַתֵּ מַר אֵין כָּאן עֲקִירַת גּוּף. וְכָא אֵין כָּאן עֲקִירַת גּוּף. רִבִּי מָנָא שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָה. שְׁמוּאֵל בַּר בָּא אָמַר. בְּשֶׁאָֽמְרוּ. אַמָּה מוּתֶּרֶת וּשְׁתֵּי אַמּוֹת אֲסוּרוֹת. הֲרֵי עָקַרְתָּ שֵׁם כָּל כָּל אוֹתָּה הָאַמָּה. וְתֵי מַר אֵין כָּאן עֲקִירַת גּוּף. וָכָא אֵין כָּאן עֲקִירַת גּוּף.
Traduction
– Comment la Mishna compte-t-elle, à titre d’abolition partielle, le fait s’absoudre ''celui qui cohabite avec une femme pendant qu’elle observe ses jours de pureté''? (N’est-ce pas opposé au texte formel de la Loi, qui défend une telle cohabitation)? I l s’agit du cas, fut-il répondu, où le tribunal permet la cohabitation durant la nuit (que le texte légal ne défend pas en propres termes) et la défend le jour. De même, comment la Mishna admet-elle parmi les abolitions partielles l’absolution de ''celui qui transporte le jour du Shabat un objet d’un domaine particulier dans un domaine public''? (N’est-ce pas opposé au texte formel de la Loi qui défend le transport en ce jour)? Il peut s’agir du cas restrictif, répondit Samuel b. Aba, où le tribunal permet ce transport sur une coudée, et le défend sur deux. De même, n’est-ce pas une abolition formelle (contraire aux termes de la Loi) d’absoudre ''celui qui se prosterne devant une idole''? Il peut s’agir du cas où les rabbins permettent de se prosterner sans étendre les mains et les pieds, ce qui est défendu sous la dénomination de génuflexion. Est-ce que le transport n’est pas un objet capital défendu par la Loi? Il peut s’agir, dit R. Samuel b. R. Isaac, du cas où le tribunal a permis de porter une figue sèche, et défendu de porter deux (20)C'est là le sujet de distinction, sans distinguer entre l'entrée et la sortie.; c’est conforme à l’avis disant que l’entrée et la sortie constituent un même interdit (déduit du même texte) à l’opposé de l’avis contraire disant que ce sont là deux sujets distincts, de sorte qu’il n’y a pas lieu d’objecter que c’est abolir le précepte fondamental de l’apport, ou entrée. R. Yossé explique pourquoi l’enseignement du tribunal est nul (et n’entraîne pas de sacrifice) s’il abolit un précepte capital: ce n’est pas qu’il professe qu’il soit permis de manger de la graisse, car il sait l’interdit, mais il suppose que la Loi autorise le tribunal à enseigner quelle sorte est défendue ou non. R. Aboun b. Hiya objecta: si le fait de permettre par erreur une graisse interdite n’est pas une abolition capitale, il arriverait d’autoriser aujourd’hui une quantité d’une olive, demain le double (jusqu’à permettre le corps entier de l’interdit)? —Non, car il suffit de prendre pour exemple le prophète incitateur (21)Tossefta à Sanhedrin fin. (pour lequel il n’y a de culpabilité qu’en cas d’incitation à abolir un précepte légal): on aurait pu croire qu’il y a lieu de l’écouter s’il engage les Israélites à ne pas mettre de phylactères en ce jour, sauf à les porte le lendemain (soit une abolition partielle); c’est pourquoi il est dit (ibid., 13, 6): de les suivre, en entier, non en partie. Or, malgré l’abolition proposée d’un précepte biblique pour un jour, elle n’est pas tenue pour une abolition totale; de même elle ne l’est pas ici pour l’autorisation du tribunal de permettre un interdit spécial. R. Mena conclut de même en citant cette autre réponse: sur l’objection faite plus haut de l’abolition du principe de transport, Samuel b. Aba répond qu’il s’agit du cas où le tribunal permet ce transport sur une coudée, non sur deux; or, on pourrait aussi remarquer que la permission de transporter sur une coudée est (pour cet espace) une abolition capitale, et pourtant on ne la considère pas comme telle; il en sera donc de même ici pour une certaine graisse permise.
Pnei Moshe non traduit
ולא נמצאת עוקר כל שם שומרת יום כנגד יום אמתני' פריך כיצד אמרו וכו' אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור והא עוקרין כל שם שומרת יום הכתוב בתורה כדכתיב וספרה לה ומשני דכשאמרו הלילה מותר אם הוא רואה בלילה מותר והיום אם היא רואה ביום אסור דלילה לא כתיב בפירוש בתורה דכל ימי זובה כתיב:
ולא נמצאת עוקר כל שם שחיטה. לא שייכא הכא שחיטה ולא נזכר כאן במתני' כלל ולא בתוספתא ונראה דהושטה גרסי' א''נ שחיטה מלשון חץ שחוט והיינו הושטה וכלומר דפריך אהא דקתני אבל המוציא וכו' פטור וסלקא דעתיה דאהושטה קאי דאלו בהוצאה ממש כתיבה בתורה בהדיא אל יצא איש וגו' והיינו הוצאה ואהושטה נמי דייק דאכתי עקירת כל הגוף הוא מחיוב הושטה ומשני כשאמרו אמה אחת מותרת להושיט מרשות היחיד לרשות הרבים ושתי אמות אסור ולקמן פריך על ההוצאה אי מפרשת לה כפשטה:
ולא נמצאת עוקר כל שם השתחויה. כשאמרו אבל המשתחוה פטור ומשני בשאמרו מותר וכו'. כלומר בהשתחויה גופה מחלקין לומר זו מותרת וזו אסורה והנכון דאיפכא גרסינן בשאמרו מותר לשוח והיינו בלא פישוט ידים ורגלים ואסור להשתחוות דלא תשתחוה כתיב והיינו בפישוט ידים ורגלים:
ולא נמצאת עוקר כל שם הוצאה. השתא פריך אי מפרשינן הוצאה כפשטה הא כתיבא היא ונמצא עוקרין שם הוצאה ומשני בשאמרו גרוגרות אחת מותר להוציא שתים אסור ואין כאן עקירת כל שם הוצאה:
ואתייא כמאן דאמר הכנסה והוצאה אחת היא. כלומר על האי שינויא קאי דמשני בשאמרו לחלק בהוצאה בין גרוגרות אחת לשתים ולא משני בשאמרו הוצאה אסורה דכתיבא בהדיא והכנסה מותרת דלא כתיבא בהדיא אלא ש''מ דהוצאה והכנסה אחת היא והיינו הוצאה והיינו הכנסה דכתיב לא תעבירו לא תפיקו ושניהם מרשות לרשות הן ותרוייהו אתו מהאי קרא:
ברם כמ''ד הכנסה והוצאה שתים הן. לא אתיא דא''כ הוי מצי לשנויי כדאמרן:
ולא נמצאת עוקר כל שם הכנסה. אסוקי מילתא דואתיא כמ''ד וכו' דלעיל היא וכלומר דמכיון דהוצאה והכנסה אחת היא לא משני לה בשאמרו הוצאה אסורה והכנסה מותרת דאכתי הוי קשיא ולא נמצאת עוקר כל שם הכנסה:
לא שהורו מותר לאכול חלב. כלומר דר' יוסי אתא לפרושי דהשתא דאמרינן דהוראה לעקור את כל הגוף לאו הוראה היא לענין קרבן א''כ היכי משכחת לה גבי חלב הא נמי עקירת כל גוף איסור חלב הוא והלכך קאמר דלא שהורו מותר לאכול חלב סתם אמרו אלא יודעין היו שאסור לאכול חלב אלא שאומרים התורה נתנה רשות לב''ד להורות איזה חלב אסור ואיזה מותר ואומרין על החלב אסור זהו מותר ואין כאן עקירת כל גוף איסור חלב לפי טעותן:
ר' בון בר חייה בעי. עלה דהיכי אמרת דאם אומרים על החלב האסור שהוא מותר דאין כאן עקירת הגוף הא הויא כמי שאמרו כזית היום וכשני זיתים למחר וכלומר דהיום מתירין לאכול זה החלב ולמחר יורו על החלב האחר שהוא מותר עד שיתירו כל חלב ואכתי עקירת גוף איסור החלב הויא:
היך עבידא נביא ומדיח. כלומר דמשני על קושית ר' בון דהא לאו מילתא היא דקאמרת דבכה''ג הוי עקירת כל הגוף דאם כן היך עבידא היא גבי נביא המדיח דתנינן גביה דאינו חייב עד שינבא לעקור דבר מדברי תורה כדאמרינן בתוספת' שלהי סנהדרין ואם נתנבא לקיים מקצת ולבטל מקצת פטור ומסיים עלה בברייתא אחרת יכול אם יאמרו לך אל תתן תפילין היום תן למחר תשמע להם. כלומר הואיל דפטור בקיום מקצת וביטול מקצת יכול תשמע להם לדבר זה ת''ל ללכת בהם ושמרתם לעשות וגו' ללכת בהם בכולן לא במקצתן קתני מיהת דאם אומר אל תתן תפילין היום אלא למחר דהוי ביטול מקצת וקיום במקצת והלא עקרת שם כל אותו היום ממצות תפילין ואפ''ה את אמר אין כאן עקירת הגוף והכא נמי כשאמרו על החלב אסור שהוא מותר ולא אמרו מותר לאכול כל חלב אין כאן עקירת כל הגוף:
ר' מנא שמע לה מן דבתרה. כלומר מהאי מתני' וכדשנינן לעיל ומשום דלעיל איירינן בשמעתתא מענינא דחלב קרי לה כאן במתני' דבתרה דמתרצינן לעיל בשאמרו אמה אחת מותרת וכו' והא אכתי הרי עקרת שם כל אותה האמה דהיא ג''כ אסורה להוציא מרה''י לר''ה ואפ''ה את אמר דאין כאן עקירת הגוף הואיל ולא עקרו גוף האיסור של עיקר המלאכה והכא נמי גבי חלב כן דאין כאן עקירת הגוף כדאמרן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source