Horayoth
Daf 1b
רִבִּי חַגַּיי שָׁאַל לַחֲבֵרַייָה. מְנַיִין לָאוֹכֵל בִּרְשׁוּת שֶׁהוּא פָטוּר. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא חוּלִין וְנִמְצֵאת תְּרוּמָה שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵּין הַמַּחֲזִיק בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן וְנִמְצָא יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא פָטוּר. אָֽמְרִין לֵיהּ. מִן הוֹרָיוֹת בֵּית דִּין. אָמַר לוֹן. אוֹף אֲנָא צְרִיכָה לִי. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא חוֹל וְנִמְצֵאת שַׁבָּת שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא פֶסַח וְנִמְצָא שְׁלָמִים שֶׁהוּא פָטוּר. אָֽמְרִין לֵיהּ. מִן הַשּׁוֹחֵט בִּרְשׁוּת. אָמַר לוֹן. אוֹף אֲנָא צְרִיכָה לִי. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא מוּתָּר 1b וְנִמְצָא אָסוּר שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא חֵלֶב וְנִמְצָא שׁוּמָּן שֶׁהוּא פָטוּר. לֹא אָֽמְרוּ לֵיהּ כְּלוּם. אָמַר לוֹן. נֵימָא לְכוֹן מִינָּן. א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ וְהֵבִ֨יא. אָעַל רִבִּי יוֹסֵי. אָֽמְרִין לֵיהּ. קַשִׁי לוֹן הָדָא מִילְּתָא. אָמַר לוֹן. וְלָמָּה לָא אַגִּיבְתּוֹנֵיהּ מִן הָדָא א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ וְהֵבִ֨יא. אָֽמְרִין לֵיהּ. חַגַּיי קְשִׁיתָהּ חַגַּיי קִיַימְתָּהּ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
רב חגיי שאל לחברייה. גרסינן להא בריש פ''ח דתרומות אמתנ' האשה שהיתה אוכלת בתרומה וכו' וכן כהן שהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה ר''א מחייב קרן וחומש ור' יהושע פוטר ושאל ר' חגיי מ''ט דר' יהושע דפוטר ומנלן לאוכל ברשו' כזהו בטעות הוא שהוא פטור וכי מה בין זה לשוגג בתרומה שכסבר שהוא חולין ואכלה שחייב ומה בין זה שהיה כסבור שהוא כהן ונמצא ישראל דאמרת שהוא פטור עכ''פ אכילתו בתרומה בטעות היתה וליהוי כשוגג דעלמא:
אמרין ליה מן הוריות ב''ד. כלומר מהוריות ב''ד למדנו דבר זה דלא דמי שוגג באכילה עצמה שכסבור שהיא מותרת דבכה''ג הוא דחייבה התורה בקרבן כגון שכסבור על חלב שהוא שומן וכן נמי כסבור שהוא חולין ונמצאת תרומה דבהא הוא דמחייב קרן וחומש לאפוקי היכא דלא שגג באכילה עצמה שידע שהוא חלב ואכל עפ''י הוראת ב''ד דפטור מקרבן והכי נמי בידע שהיא תרומה ואכל בשגגת עצמו שכסבור שהוא כהן ומותר לו לאכלה דהויא דומיא דהוראת ב''ד וכה''ג לאו שוגג מיקרי לענין חיובא דקרבן וכן לחיובא דקרן וחומש בתרומה:
אמר לון אוף אנא צריכא לי. כלומר עוד קשיא לי חדא הא דלקמיה ומתוך כך נמי קשיא לי היא גופה כדמסיק ואזיל:
מה בין שוחט בשבת. סבור שהוא חול ונמצאת שבת דהוי שוגג וחייב בקרבן ומה בין סבור שהוא פסח ונמצא שלמים ושחט בשבת שהוא פטור לר' יהושע כדתנן בפ''ו דפסחים ושאר כל הזבחים ששחטן בשבת לשם פסח אם אינן ראוין לפסח חייב הוא לכ''ע דלא היה לו לטעות שזה כשר לפסח אלא ששחט בהעלם שבת או שלא ידע דשאר זבחים אסור לשחטן לשם פסח והוי העלם מלאכה ואם ראוין הן לפסח וכסבור שהוא פסח ונמצא שלמי' רבי אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ומה בין זה לשוחט בהעלם שבת:
אמרין ליה מן השוחט ברשות. מהאי טעמא הוא דפטור שהרי ברשות מצוה שחט שכסבור שהוא פסח וקסבר ר' יהושע טועה בדבר מצוה פטור הוא היכא שעושה מצוה כגון זה שהקריב קרבן דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין הן:
אמר לון אוף אנא צריכה לי. והיא גופה מעיקרא קשיא לי דלדבריכם האומר מותר לאו שוגג הוא לענין חיוב קרבן. וה''ג כמו שהוא בתרומות. מה בין סבור שהוא שומן ונמצא חלב שהוא חייב מה בין סבור שהוא מותר ונמצא אסור שהוא פטור. ושם ג''כ נתחלף בדפוס וכתיב שהוא אסור ונמצא מותר וטעות הוא. וכלומר ומאי טעמא דאמריתו באומר מותר כי הכא דסומך על הוראת ב''ד שהוא פטור וכן גבי פסח ומאי שנא בכסבור שהוא שומן ונמצא חלב דחייב:
לא אמרין ליה כלום. לא השיבו לו כלום על זה ואמר לון נימא לכון אנא מנין דכתיב או הודע אליו חטאתו והביא ורישיה דקרא אשר לא תעשינה בשגגה ואשם או הודע וגו' ודרשינן השב מידיעתו חייב על שגגתו יצא זה שאפי' יודע אינו פורש. והכי מסיים לה בהדיא בתרומות. שזה האומר מותר אינו שב מידיעתו הוא וכן זה שסומך על הוראת ב''ד אע''פ שהוא יודע שחלב הוא אינו שב מידיעתו הוא:
עאל ר' יוסי. נכנס אח''כ ר' יוסי לבית המדרש ואמרו לו שנתקשו בדבר זה ששאל להן רב חגיי אמר להם ולמה לא השבתם לו מן הדא או הודע וכו' כדלעיל ואמרו לו כבר רב חגיי בעצמו שהקשה לנו זה היא קיימה ותירצה מן דרשת מקרא זה:
Horayoth
Daf 2a
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּלָא מַפְנֶה אָהֵן קִרְייָה בִּמְחוּייָבֵי 2a חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת ווַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּיפּוּרִים נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה דְּמַפְנֶה אָהֵן קִרְייָה בִּמְחוּייָבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת ווַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּיפּוּרִים. דְּתַנֵּי. מְנַיִין לִמְחוּייָבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת ווַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁהֵן חַייָבִין לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים וְחַייְבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין פְּטוּרִין. תַּלְמוּד לוֹמַר א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ וְהֵבִ֨יא. אַף לְאַחַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים. מִן הָדָא. נֶ֗פֶשׁ כִּי תֶֽחֱטָ֤א. אַחַ֛ת תֶּֽחֱטָ֥א. בַּעֲשׂוֹתָהּ. הֲרֵי אֵילּוּ מִיעוּטִין. הַתּוֹלֶה בְעַצְמוֹ חַייָב. הַתּוֹלֶה בְבֵית דִּין פָּטוּר׃
Traduction
D’après l’avis de R. Ismaël qui n’applique pas ledit verset aux gens passibles du sacrifice d’expiation ou du péché commis avec certitude, après que la solennité du grand pardon s’est écoulée, on comprend la déduction de dispense pour avoir suivi le tribunal; mais d’après R. aqiba d’où le sait-on, puisqu’il applique ledit verset aux gens passibles du sacrifice d’expiation ou de péché commis avec certitude après l’écoulement de la solennité du grand pardon? Or, on a enseigné (2)Siffra, section Wayyiqra, ch. 6.: malgré le pardon effectué à la solennité du Kippour, ceux qui étaient tenus d’offrir des sacrifices d’expiation ou de péchés commis avec certitude doivent les offrir encore, après le jour du Kippour, et ceux qui étaient soumis à des sacrifices pour péchés douteux sont dispensés de les offrir en raison de ce qu’il est dit (ibid. 28): ou si son péché lui est connu (non en cas de doute), il offrira, etc., même si la solennité du Kippour s’est écoulée depuis l’obligation contractée (puis donc que R. aqiba justifie ainsi l’application de ce verset, de quel verset déduit-il la dispense du sacrifice pour celui qui transgresse une prescription en se fondant sur le tribunal)? On le sait de ce qu’il est dit (ibid.): ''Si un individu d’entre le peuple pèche par inadvertance, en faisant une des choses que l’Eternel défend de faire et se trouve ainsi en faute'', d’où l’on conclut qu’il y a 3 sortes d’exclusions (ou motifs de dispense), et entre autres celui qui décide la transgression par son propre mouvement est coupable, mais non celui qui pour cela se base sur le tribunal.
Pnei Moshe non traduit
על דעתיה דר' ישמעאל. ופריך הניחא הא דאמרת דמקרא דאו הודע ילפינן להסומך על הוראת בית דין שפטור מקרבן אליבא דר' ישמעאל שפיר הוא דמצינן למימר הכי דאיהו ס''ל בפ''ק דשבועות ומייתי לה לקמן דטעמא דבעינן ידיעה בתחילה גבי העלם טומאה והעלם קדש ומקדש משום דדריש ליה כרבי דכתיב ונעלם מכלל שידע ולר''ע אמרינן התם דס''ל ידיעה בתחילה להעלם טומאה מטעמא דדריש ונעלם ונעלם שני פעמים והטל וידע בין תרי ונעלם דלאחר שהיתה ידיע' נעלם ממנו למימר דבעי ידיעה בתחילה דאלו לידיעה בסוף ל''צ קרא דאי לא מתיידע ליה שחטא היכי מייתי קרבן ופרכינן התם על דרשת ר''ע התיבון הרי כתיב או הודע אליו חטאתו וגו' מעתה נימא נמי אם אינו ענין לידיעה בסוף דלא איצטריך תנהו לענין ידיעה בתחילה וא''כ בכל חטאות לימא דידיעה בתחילה בעינן ומשנינן פתר לה האי קרא דאו הודע לכדתנן בפ''ו דכריתות מחוייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יה''כ חייבין להביא אחר יה''כ וחייבי אשמות תלוין שעבר עליהן יה''כ פטורין מאשם תלוי אבל כי מתיידע ליה בתר יה''כ מחוייב להביא חטאת ולהכי איצטריך או הודע דאי לאו האי קרא ה''א דכי מתיידע ליה בתר יה''כ לא מייתי חטאת דהא כיפר עליה יה''כ דחטא שאינו מכיר אלא המקום הוא ואפי' במחוייבי חטאות וודאין ולא נודע להן עד אחר יה''כ ה''א דיה''כ מכפר דהא ביה''כ לא נודע לו וחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוה הלכך כתב האי קרא דאו הודע דכי מתיידע ליה בתר יה''כ בעי לאתויי חטאת והשתא היינו דקאמר הכא:
על דעתיה דר' ישמעאל דלא מפני ליה אהן קרייה דאו הודע במחוייבי חטאות וכו' דהא לדידיה דדריש מונעלם מכלל שידע לידיעה בתחילה בהעלם טומאה וקדש לא קשיא האי קושיא דמקשי התם אליבא דרבי עקיבא דאיהו לא ס''ל האי סברא דלידיעה בסוף ל''צ קרא וכדדרש לה התם באמת גם לידועה בסוף מדכתיב והוא ידע הרי שתי ידיעות וא''כ האי קרא הכא או הודע גבי חטאות דעלמא לא אייתר ליה לר' ישמעאל למדרש ביה להא דתנן בכריתות אלא דלגופיה איצטריך לידיעה בסוף דלייתי קרבן וממילא שפיר שמעינן לדרשת דשב מידיעתו בעינן מהאי דרשא גופיה דהכי דרשינן אשר לא תעשינה או הודע וגו' כלומר אם היה לזה ידיעה כמו דצריכה ליה ידיעה השתא לקרבן היה פורש ושב מהחטא מחמת ידיעתו ולאפוקי הסומך על הוראת ב''ד דלא שב מידיעתו הוא:
על דעתיה דר''ע. אלא אליבא דר''ע דאיהו מפנה להאי קרא דאו הודע להך דרשה במחוייבי חטאות וכו' דתני וכו' כדלעיל ולדידיה קשיא השתא מנא ליה למידרש הכא דהסומך על הוראת ב''ד פטור מקרבן דאליביה דדריש או הודע מכל מקום ואפי' לאחר יה''כ לא מצינן למידרש להא מהאי קרא גופיה כדדרשי' אליבא דר' ישמעאל:
ומשני מן הדא. דאמרינן בברייתא דלעיל דדריש אליבא דר' יהודה מנפש תחטא וכו' התולה בב''ד פטור וה''נ דריש לה ר''ע:
אֵין חַייָבִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁהָיָה גָלוּי לָהֶן וְנִכְסֶה מֵהֶן. וּמַה טַעַם. וְנֶעְלַ֣ם דָּבָ֔ר. דָּבָר שֶׁהָיָה גָלוּי לָהֶן וְנִכְסֶה מֵהֶן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוּ אָמַר. וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ. מִכְּלָל שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ. וְה֥וּא יָדַ֖ע. הֲרֵי שְׁתֵּי יָדִיעוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה דּוּ אָמַר. וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ שְׁנֵי פְעָמִים. מִכְּלָל שֶׁבָּאת לוֹ יְדִיעָה בַּתְּחִילָּה וִידִיעָה בְסּוֹף וְהֶעֱלֵם בֵּינְתַיִים. תַּלְמוּד לוֹמַר וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ. דָּבָר שֶׁהָיָה גָלוּי לָהֶן וְנִכְסֶה מֵהֶן.
Traduction
Le tribunal n’est coupable de son enseignement faux que si d’abord il a connu la règle exacte, qui ensuite lui échappe, en raison de l’expression biblique: si un sujet lui échappe, en ce sens qu’il s’agit d’un sujet connu d’abord. On comprend cette explication selon l’avis de R. Ismaël (3)J., (Shevuot 1, 2)., qui interprète ladite expression en ce sens qu’il a su d’abord (d’une certaine façon) et maintenant sait, autrement; ainsi deux connaissances diverses sont exigibles pour qu’il y ait culpabilité; mais puisque R. aqiba interprète ailleurs qu’une connaissance diverse préalable est exigible du redoublement de l’expression s’il lui échappe, en ce sens qu’entre deux connaissances de la règle, il devra y avoir un état d’oubli pour constituer la faute, d’où le sait-on ici? On le sait du mot superflu sujet qui sait, et l’on dit que la règle devra avoir été connue d’abord, puis oubliée, pour qu’il y ait culpabilité.
Pnei Moshe non traduit
אין חייבין. ב''ד בהוראתן אלא על דבר שהיה גלוי להן בתחילה ואח''כ נכסה ונעלם מהן ולאפוקי אם נעלם מהן הדבר מתחילה:
ומה טעמא ונעלם וכו'. קס''ד מונעלם דריש דמכלל שידעו בתחילה והיינו דפריך הניחא הא לדעתיה. דר' ישמעאל דדריש התם לידועה בתחילה מונעלם מכלל שידע וכו' כמו שהובא לעיל אלא על דעתיה דר''ע דדריש התם לידיעה בתחילה מונעלם ונעלם שתי פעמים הכא מנא ליה ומשני ת''ל ונעלם דבר כלומר מדבר דרשינן לה הכא דמיותר הוא עד שיהיה הדבר גלוי להן ונכסה מהן:
אֵין חַייָבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַייֵם מִקְצָת. שְׁמוּאֵל אָמַר. וְהֵן שֶׁהוֹרוּ מוּתָּר. אֲבָל אִם הוֹרוּ פָטוּר לֹא בְדָא. אֵין חַייָבִין עַד שֶׁתְּהֵא הוֹרָייָה מִלִּשְׁכַּת הָגָּזִית. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְהַךְ תַנָּייָא מִן הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁר֭ יִבְחַ֣ר יְי. אָמַר רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם. נִכְנְסוּ מֵאָה. עַד שֶׁיּוֹרוּ כוּלָּן. תַּמָּן אָמַר רִבִּי זְעִירָא. וְהוּא שְׁיְּהוּא כוּלָּן מוֹרִין מִצַּד אֶחָד. וָכָא מַה.
Traduction
Le tribunal est seulement coupable s’il enseigne d’annuler une partie du précepte biblique, et de maintenir le reste (non s’il a enseigné d’abolir le précepte entier; ce qui eût été sans effet). Toutefois, dit Samuel, il n’y a pas de culpabilité si le tribunal a déclaré permettre une telle infraction; mais s’il a seulement professé une dispense de pénalité, il n’en est plus de même (et l’on est coupable). Il n’y a de culpabilité que si l’enseignement inexact émane du tribunal supérieur qui siège au Temple à la cellule des pierres taillées (4)(Pessahim 7, 6).. Le motif en est, dit R. Yohanan, qu’il est écrit (Dt 17, 10): selon ce qu’ils te diront de l’endroit que l’Eternel choisira (allusion au siège ordinaire de ce tribunal). R. Mena b. Tanhoum dit (5)(Sanhedrin 1, 2).: lorsque ce tribunal est composé de cent assistants, ils devront tous avoir professé l’enseignement inexact pour qu’il y ait culpabilité. Ailleurs il est dit que, selon R. Zeira (pour l’embolisme de l’année lunaire), il faut que tous les juges assistants aient adopté un seul et même motif en vue de leur décision, tandis qu’ici (pour l’enseignement inexact) faut-il que tous les membres du tribunal se soient décidés par le même motif? (Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
אין חייבין וכו'. כלו' וכן הא דתנן לקמן עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת ולא שיורו לעקור את כל הגוף נמי מדבר דרשינן דבר מהמצוה ולא כל המצוה:
והן שהורו מותר. הא דאמרינן בעקירת כל הגוף פטורין דוקא אם הורו להדבר להיתר לגמרי כגון דתנן לקמן אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתור' והתירו הדבר אבל אם הורו פטור ממיתה או מקרבן במקום דשייך אבל אסור הוא לא בדא אמרו דהרי אין כאן עקירת כל הגוף לגמרי:
מלישכת הגזית. מב''ד הגדול היושבין בלישכת הגזית:
מן המקום ההוא וגו'. גבי זקן ממרא כתיב ויליף דבר דבר כתיב הכא ונעלם דבר מעיני הקהל וכתיב התם על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא וגו' מה להלן מב''ד שבלשכת הגזית אף כאן עד שתצא הורא' מב''ד שבלשכת הגזית:
נכנסו מאה. לישב ולהורות עד שיורו כולן וישגו בהוראה זו:
תמן. גבי עיבור שנה א''ר זעירא לעיל בפ''ק דסנהדרין בהל' ב' והוא שיהו כולן מורין ומודין זה לזה מטעם אחד ולאפוקי אם זה אומר מצד זה ראוי לעבר השנה וזה אומר מצד אחר:
וכא מה. הכא מאי אם בעינן שיהו כולן מורין מטעם אחד ולא איפשיטא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source