Horayoth
Daf 12a
משנה: חָטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנּוּ הֲרֵי אֵילּוּ כַהֶדְיוֹט. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אִם נוֹדַע לָהֶם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ חַייָבִין וּמִשֶּׁנִּתְמַנּוּ פְּטוּרִין. וְאֵי זֶה הוּא הַנָּשִׂיא זֶה הַמֶּלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר וְעָשָׂ֡ה אַחַ֣ת מִכָּל מִצְוֹת֩ יי אֱלֹהָ֜יו נָשִׂיא שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה' אֱלֹהָיו. וְאֵי זֶה הוּא הַמָּשִׁיחַ זֶה הַמָּשׁוּחַ בַּשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלֹא הַמְרוּבֶּה בִבְגָדִים. אֵין בֵּין כֹּהֵן הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִמְרוּבֵּה בְגָדִים אֶלָּא פַר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת. וְאֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּיפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. זֶה וָזֶה שָׁווִין בַּעֲבוֹדַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים וּמְצוּוִּין עַל הַבְּתוּלָה וַאֲסוּרִין עַל הָאַלְמָנָה וְאֵינָן מִיטַּמְּאִין בִּקְרוֹבֵיהֶן וְלֹא פוֹרְעִין וְלֹא פוֹרְמִין וּמַחֲזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ׃
Traduction
S’ils ont péché avant leur nomination, le sacrifice dû ensuite par eux sera celui d’un simple particulier. Selon R. Simon, s’ils se sont rendu compte du péché, commis avant d’être nommés à leur fonctions, ils sont soumis au devoir du sacrifice; si c’est après, ils en sont dispensés. Par Nassi, on entend le roi, car il est dit (Lv 4, 22): s’il accomplit l’un de tous les préceptes de l’Eternel ton Dieu; or, le prince seul n’a au-dessus de lui que ''l’Eternel son Dieu''. Par pontife oint, on entend le grand prêtre consacré par l’huile d’onction, et non celui qui se distingue par la supériorité du nombre des vêtements (8 au lieu de 4). Entre le pontife oint et celui qui se distingue par la supériorité des vêtements, il n’y a d’autre différence que le sacrifice d’un taureau pour toute infraction aux préceptes religieux (47)V. (Megila 1, 9).; entre le pontife en exercice et celui qui est retiré du service, il n’y a de différence que dans le sacrifice du taureau au jour du grand pardon; et dans l’offre du dixième quotidien d’epha (à la charge du premier). L’un et l’autre sont astreints au même service le jour du grand pardon; ils sont tenus de n’épouser que des vierges, avec défense de s’unir à une veuve; ils ne doivent pas se rendre impurs pour un de leurs parents morts, ni se découvrir la tête, ni se déchirer les vêtements (en signe de deuil), et au décès de l’un d’eux, l’homicide par mégarde quitte la ville de refuge et rentre chez lui.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חטאו עד שלא נתמנו ואח''כ נתמנו הרי אלו כהדיוט. דרבנן סבר בתר חטא אזלינן שנאמר אשר נשיא יחטא שחטא כשהוא נשיא וכן במשיח נאמר אם הכהן המשיח יחטא שחטא כשהוא משיח:
ר''ש אומר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין. ר''ש סבר חטא וידיעה בחד גברא בעינן וה''ה דפליג ברישא דקתני נשיא שחטא ואח''כ עבר מגדולתו מביא שעיר דר''ש קאמר נמי דאם נודע לו משעבר דאין מביא שעיר דחטאת וידיעה בעי כשהוא נשיא. ואיזה הוא המשיח. שמביא פר בהוראה זה המשיח בשמן המשחה:
ולא המרובה בגדים. בבית שני שלא היה להם שמן המשחה לפי שנגנזה בימי יאשיהו והיה כהן גדול נכנס לכהונה גדולה בלבישת שמנה בגדים כדכתיב ומלא את ידו ללבוש את הבגדים:
אלא פר הבא על כל המצות. שאין המרובה בגדים מביא פר על העלם דבר שלו אלא מביא כשבה או שעירה כיחיד דכהן המשיח כתיב:
ואין בין הכהן המשמש. והיינו ראשון שחוזר לעבודתו לכהן שעבר. והיינו השני שמינו תחתיו דלאחר שעובר פסול הראשון מעבירין השני:
אלא פר יה''כ ועשירית האיפה. שכ''ג מקריב בכל יום ויום שאותן הכהן המשמש הוא מביא משלו:
שוין בעבודת יה''כ. שאין עבודת יה''כ כשירה אלא בכ''ג בלבד וכהן המשמש וכהן שעבר שוין בה ומקריבין קרבנות היום איזה שירצה:
ולא פורעין. את הראש ולא פורמין כשאר כל האדם כדכתי' בכ''ג את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום:
ומחזירין את הרוצח. אם מת אחד מהן חוזר הרוצח מעיר מקלטו כדכתיב וישב בה עד מות הכהן גדול:
הלכה: כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁחָטָא כול'. כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ כול'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁחָטָא מַלְקִין אוֹתוֹ וְאֵין מַעֲבִירִין אוֹתוֹ מִגְּדוּלָּתוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. כְּתִיב כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָיו֭ אֲנִ֥י יי. כִּבְיָכוֹל מָה אֲנִי בִגְדוּלָּתִי אַף אַהֲרוֹן בִּגְדוּלָּתוֹ. אָמר רִבִּי אָבוּן. קָדוֹשׁ יִֽהְיֶה לָּ֔ךְ. כִּבְיָכוֹל אֲנִי בִקְדוּשָּׁתִי אַף אַהֲרוֹן בִּקְדּוּשָּׁתוֹ. רִבִּי חֲנִינָה כְתוֹבָא רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁחָטָא מַלְקִין אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁלִּשְּׁלֹשָׁה. אִין תֵּימַר בְּבֵית דִּין שֶׁלְכ''ג. נִמְצָא עֲלִייָתוֹ יְרִידָה לוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. נָשִׂיא שֶׁחָטָא מַלְקִין אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁלִּשְׁלֹשָׁה. מַה מַחֲזִרִין לֵיהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מוּטָּב דִּינוֹן מַחֲזִרִין לֵיהּ דּוּ קְטַלּוֹן לֵיהּ. שָׁמַע רִבִּי יוּדָה נְשִׂיאָה וְכָעַס. שָׁלַח גּוֹתִּיִין לְמִיתְפַּשׂ יַת רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וַעֲרַק בְּדָא דְמוּגְדָּלָא. וְאִית דָּֽמְרִין בְּרָה דִכְפַר חִיטַּיָּא. סְלִיק רִבִּי יוֹחָנָן לְבֵית ווַעֲדָא. סְלִק רִבִּי יוּדָה נְסִייָא לְבֵית ווַעֲדָא. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה לֵית מָרִי אֲמַר לוֹן מִילָּה דְאוֹרַייָא. שְׁרֵי טְפַח בְּחָדָא יָדֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. וּבְחָדָא יָדָא טַפְּחִין. אֲמַר לֵיהּ. לָאו. אִין לֹא בֶן לָקִישׁ לֹא. אֲמַר לֵיהּ. לֹא. אֲמַר לֵיהּ. וְאָנוּ מְפַתְּחָא. אֲמַר לֵיהּ. בְּרָא דְמוּגְדָּלָא. אֲמַר לֵיהּ. אֲנָא וְאַתְּ נְפִיק לְקַדְמֵיהּ. שָׁלַח רִבִּי יוֹחָנָן גַּבֵּי 12a רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עֲתֵיר לָךְ מִילָּה דְאוֹרַייָא דִּנְשִׂייָא נְפִיק לְקַדְמָךְ. נְפַק לְקַדְמוֹן. מַר. דֵּיגְמַא דִידְכוֹן דָּמֵי לְבָֽרְיֵיכוֹן. כַּד אֲתַא רַחֲמָנָא לְמִפְרַק יַת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם לֹא שָׁלַח לֹא שָׁלִיחַ וְלֹא מַלְאָךְ. אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעַצְמוֹ. דִּכְתִיב וְעָֽבַרְתִּ֣י בְאֶֽרֶץ מִצְרַ֘יִם֘ בַּלַּיְ֣לָה הַזֶּה֒. וְלֹא עוֹד אֶלָּא הוּא וְכָל דּוֹרְגּוֹן דִּידֵיהּ. אֲשֶׁר הָלַךְ אֱלֹהִים אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֲשֶׁ֣ר הָֽלְכוּ אֱ֠לֹהִים. אָֽמְרִין לֵיהּ. מַה חֲמִיתָהּ מֵימוֹר לָן הָדָא מִילְּתָא. אֲמַר לוֹן. מָה אַתּוֹן סָֽבְרִין. מַה דְחִיל מִינְּכוֹן הֲוִינָא מְנַע אוּלְפָּנֵיהּ דְּרַחֲמָנָא. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אַ֖ל בָּנָיי כִּ֠י לֹא טוֹבָ֤ה הַשְּׁמוּעָה וגו'. מַֽעֲבִרִ֖ים עַם יְי. מַעֲבִירִין אוֹתוֹ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' אלעזר כהן גדול שחטא וכו'. גרסי' להא עד סוף הסוגיא לעיל רפ''ב דסנהדרין וגרסינן א''ר חגיי משה דאינון מחזרין ליה וכו' ושם מבואר הכל ע''ש:
הלכה: חָטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ כול'. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. מִשֵּׁם שֶׁהַגְּדוּלָּה מְכַפֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יוּסֵי. שֶׁאֵין חֵטְאוֹ וִידִיעָתוֹ שָׁוִין. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. רֵישָׁא דְפִירְקָא. כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁחָטָא וְאַחַר כָּךְ עָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ. וְכֵן נָשִׂיא שֶׁחָטָא וְאַחַר כָּךְ עָבַר מִגְּדוּלָּתוֹ. כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פָר וְהַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר׃ חָֽטְאוּ בְסָפֵק. מָאן דָּמַר. מִשֵּׁם שֶׁהַגְּדוּלָּה מְכַפֶּרֶת. כְּשֵׁם שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת עַל הַוַּדַּאי כָּךְ הִיא מְכַפֶּרֶת עַל הַסָּפֵק. מָאן דָּמַר. אֵין חֵטְאוֹ וִידִיעָתוֹ שָׁוִין. אֵין חֵטְאוֹ וִידִיעָתוֹ שָׁוִין. חָֽטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ מִשֶׁנִּתְמַנּוּ עָֽבְרוּ. מָאן דָּמַר. מִשֵּׁם שֶׁהַגְּדוּלָּה מְכַפֶּרֶת. כִּיפְּרָה הַגְּדוּלָּה עַל הָרִאשׁוֹן וְחַייָב עַל הַשֵּׁינִי וְעַל הַשְּׁלִישִׁי. מָאן דָּמַר. אֵין חֵטְאוֹ וִידִיעָתוֹ שָׁוִין. חָֽטְאוּ עַל שְׁמִיעַת קוֹל וְעַל בִּיטּוּי שְׂפָתַיִם וְעַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקֳדָשָׁיו. מָאן דָּמַר. אֵין חֵטְאוֹ וִידִיעָתוֹ שָׁוִין. הֲרֵי חֵטְאוֹ וִידִיעָתוֹ שָׁוִין. מָאן דָּמַר. מִשֵּׁם שֶׁהַגְּדוּלָּה מְכַפֶּרֶת. אֲפִילוּ כֵן הַגְּדוּלָּה מְכַפֶּרֶת.
Traduction
Les compagnons disent: R. Simon dispense ceux qui ont connaissance du péché après être nommés, parce que les grandeurs servent à expier les péchés (48)V. J., (Bikurim 3, 3).. Selon R. Yossé, le motif est qu’il n’y avait pas égalité entre le péché et sa connaissance dans l’état de l’individu (d’abord simple particulier, puis ayant une situation élevée). Entre ces deux motifs divers, il y a une différence pratique sur le point de savoir si R. Simon conteste aussi le commencement de ce chapitre (§ 1): ''Si un pontife oint a péché, et avant qu’il ait offert le sacrifice d’expiation il a été remplacé dans sa dignité pontificale, ou de même si un Nassi ayant péché est remplacé dans ses fonctions avant l’offre du sacrifice dû, le premier devra offrir un taureau, et le second un bouc'' (d’après le second motif seul, traitant de l’inégalité d’état du pécheur, R. Simon conteste aussi cette règle). S’ils ont commis un péché douteux (et, après avoir connu ce doute, ils ont été nommés à des situations supérieures, puis ont su avoir péché avec certitude), tous les dispensent, soit d’après celui qui donne pour raison que les grandeurs font expier les péchés, car comme elles provoquent le pardon pour les péchés certains, elles les provoquent aussi pour les cas douteux; soit d’après celui qui donne pour raison l’inégalité d’état entre l’accomplissement du péché et l’instant où on le connaît (et là aussi l’inégalité est flagrante). De même, il y a une distinction à établir entre les 2 motifs en cas de péché avant la nomination, suivi d’un autre péché après la nomination, puis cet individu fautif a été remplacé dans sa dignité (et n’ayant connaissance du péché qu’après ce remplacement): d’après le premier motif, disant que les grandeurs font expier les péchés, cette sorte d’expiation ne se réfère qu’au premier péché, commis avant le nomination, et pour la suite l’individu sera condamnable; d’après le second motif, d’inégalité d’état entre le péché et sa connaissance, l’homme fautif est coupable pour le premier péché accompli dans cet état d’égalité, non pour les autres péchés. La même distinction existe en cas de péché concernant l’audition de la voix ou l’émission des lèvres, ou une impureté relative au temple et à ses saintetés: d’après le premier motif, d’expiation par les grandeurs, celles-ci produisent en tous cas leur effet (le second motif, d’inégalité d’état, n’est pas en cause, puisqu’en tous cas pour ces trois fautes le sacrifice d’holocauste proportionnel est dû).
Pnei Moshe non traduit
גמ' טעמא דר''ש. דאמר אם נודע להם אחר שנתמנו פטורין משום שהגדולה שנתמנו לה מכפרת על החטא שחטאו מקודם ואינם צריכין לקרבן:
ר' יוסי. אמר היינו טעמיה דר''ש לפי שאין חטאו וידיעתו שוין בחד גברא שחטא היה כשהיה הדיוט ומתכפר בכשבה או שעירה והידיעה לאחר שנתמנה ומתכפר בקרבן אחר אם היה חוטא עכשיו הנשיא בשעיר והמשיח בפר:
מה מפקה מביניהון. מבין הני טעמי אליבא דר''ש:
רישא דפירקא. איכא בינייהו אם פליג ר''ש גם ברישא בהא דקתני כהן משיח שחטא ואח''כ עבר ממשיחותו וכו' או לא דלמ''ד משום שהגדולה מכפרת לא שייך האי טעמא ולא פליג ר''ש ברישא ולמ''ד לפי שאין חטאו וידיעתו שוין פליג נמי ברישא:
חטאו בספק. כלומר אם חטאו בספק קודם שנתמנו ונודע להם מספק החטא ואח''כ נתמנו ונודע להם שחטאו ודאי בהא בין למאן דאמר משום שהגדולה מכפרת כשם שהוא מכפרת על הודאי כך היא מכפרת על הספק ואפי' נודע להם אחר כן שחטאו בודאי כבר כיפרה הגדולה עליהם ואינם צריכין להביא חטאת ובין למ''ד משום שאין חטאו וידיעתו שוין הכא נמי אין חטאו וידיעתו שוין והא קמ''ל דאע''ג שנודע להם מספק החטא קודם שנתמנו לאו כלום הוא ספק ידיעה לא הוי כידיעה ומכיון שהידיעה ודאית לא נודע להם עד אחר שנתמנו כ''ע לא פליגי בהא אליבא דר''ש דפטורין הן:
חטאו עד שלא נתמנו משנתמנו עברו. כלומר מיהו בכה''ג נמי איכא בינייהו אם חטאו עד שלא נתמנו וכן משנתמנו חטאו ג''כ ואח''כ עברו מגדולתן ונודע להם מהחטא אחר שעברו והשתא למ''ד משום שהגדולה מכפרת א''כ לא כיפרה הגדולה אלא על הראשון שחטאו קודם שנתמנו אבל חייבין הן על השני שחטאו משנתמנו וכן על השלישי כלומר כל מה שחטאו לאחר שנתמנו כבר אין הגדולה מכפרת ואפי' לא נודע להם עד לאחר שעברו מגדולתן חייבין הן:
מאן דאמר. ואלו למ''ד שאין חטאו וידיעתו שוין הכא נמי אין חטאו וידיעתו שוין באותו החטא שחטאו משנתמנו ולדידיה איפכא הוי דעל חטא שחטאו קודם שנתמנו חייבין הן שהחטא והידיעה שוון בו כשהוא הדיוט ועל החטא השני שחטאו לאחר שנתמנו פטורין הן:
חטאו על שמיעת קול וכו'. נמי איכא בינייהו:
מ''ד. לפי שאין חטאו וידיעתו שוין הכא לא שייך האי טעמא שהרי חטאו וידיעתו שוין באלו דבין קודם שלא נתמנו ובין לאחר שנתמנו קרבן אחד להם כדתנן בס''פ דלעיל שבאלו השלשה גם הם מביאין קרבן עולה ויורד כהדיוט ולמ''ד משום שהגדולה מכפרת אפי' כן הגדולה מכפרת על הכל:
Horayoth
Daf 12b
אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. לְעוֹלָם אֵין הַגְּדוּלָּה מְכַפֶּרֶת עַד שֶׁתִּיווָדַע לוֹ גְדוּלָּתוֹ. אָכַל חֲצִי זַיִת עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנֶּה וַחֲצִי זַיִת מִשֶׁנִּתְמַנֶּה. אֲפִילוּ בֶעֱלֵם אֶחָד פָּטוּר. 12b סָפֵק חֲצִי זַיִת עַד שֶׁלֹּא נְתְמַנֶּה וְסָפֵק חֲצִי זַיִת מִשֶׁנִּתְמַנֶּה. מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. מָצִינוּ דָבָר עִיקָּרוֹ פָטוּר סְפֵיקוֹ חַייָב. וְלֹא אַשְׁכַּחְנָן כֵּן. אָכַל שְׁנֵי זֵיתִים וְנִתְווַדַּע לָךְ בְּווַדַּייוֹ שֶׁלְּאֶחָד מֵהֶן. שֵׁינִי עָמַד לוֹ בִסְפֵיקוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמִייָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַה נַפְשָׁךְ. חֵלֶב אָכַל כִּיפֵּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּל דָּבָר שֶׁנִּרְאֶה עָלָיו לְהָבִיא אָשָׁם תָּלוּי יְדִיעַת סְפֵיקָהּ קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאוֹ. הֲרֵי מָצִינוּ דָבָר עִיקָּרוֹ פָטוּר וּסְפֵיקוֹ חַייָב. וָכָא עִיקָּרוֹ פָטוּר וּסְפֵיקוֹ חַייָב.
Traduction
R. Mathnia dit: les grandeurs ne font jamais expier le péché qu’après avoir connaissance de cet état de supériorité (49)L'effet est nul en cas de doute si le péché a eu lieu avant la promotion à la dignité, ou après cela.. Ainsi, lorsque quelqu’un mange de la graisse interdite équivalente à une demi-olive avant d’être promu à une dignité, et une autre quantité d’une demi-olive après être promu à cette dignité, fût-ce dans un même état d’ignorance de l’interdit, on ne joint pas les deux moitiés d’interdit, et l’homme reste dispensé du sacrifice, en raison de l’inégalité des deux situations de l’homme (50)Dans chaque état, cet homme serait soumis à une offre différente.; mais si l’on doute avoir mangé une quantité interdite d’une demi-olive avant la nomination, et autant après la nomination, le délinquant sera passible d’un sacrifice expiatoire du doute (par jonction en ce cas des deux moitiés d’interdit). Se peut-il que pour le principe certain on soit absous (51)Par disjonction des 2 moitiés., et que pour le doute on soit punissable? Certes, cela se trouve que, pour le doute, on soit plus sévère que pour la certitude. Ainsi, quelqu’un mange deux fois la valeur interdite d’une olive dans un même état d’ignorance, puis sait avec certitude avoir péché pour la première quantité, le second péché reste à part à l’état douteux (52)Le sacrifice dû plus tard de ce chef n'est pas expié par le 1er sacrifice.. R. Jacob Drômia (du Midi) demanda alors pourquoi un sacrifice ne suffit pas à expier les deux fautes? N’est-ce pas un dilemme? Ou la seconde consommation est de la graisse interdite, délit expié par le sacrifice déjà offert en vertu d’un même état d’ignorance, ou elle ne l’est pas? Voici la raison, répond R. Yossé: dès que pour un péché il y a lieu d’offrir l’expiatoire du doute, ce savoir du doute détermine le sacrifice à offrir spécialement (sans tenir compte de l’état primitif d’ignorance pour le premier péché). Il existe en effet ce fait que pour le principe certain de péché, on est plutôt exempté (par l’offre d’un seul sacrifice), tandis qu’en cas de doute on sera passible d’un second sacrifice; donc ici aussi (au cas précité des deux moitiés d’interdit, mangées avant et après la nomination), la certitude suscite la dispense, mais le doute suscite la culpabilité.
Pnei Moshe non traduit
לעולם אין הגדולה מכפרת עד שתיוודע לו גדולתו. כלומר לאפוקי שלא יהיה בספק אם נזדמן לו החטא קודם שנתמנה או לאחר שנתמנה:
אכל חצי זית. חלב עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה ואפי' בהעלם אחד פטור ובהא אפי' רבנן מודו דאין מצטרפין החצי זית שאכל כשהיא הדיוט עם החצי זית שאכל לאחר שנתמנה הואיל ואין קרבנן שוי הן:
ספק חצי זית וכו' מביא אשם תלוי. כגון בנשיא שחייב עכשיו ג''כ על ספק חטאו באשם תלוי לפיכך מצטרפין הן:
מצינו וכו'. וכי היכן מצינו דבר שעיקרו פטור הוא כלומר שאם היה בודאי שאכל חצי זית מקודם וחצי זית לאחר שנתמנה הא קאמרת דאין מצטרפין הן לחטאת ובספיקו יהא חייב באשם תלוי:
ולא אשכחנן כן. כלומר דמתמה הש''ס ומאי קשיא לך וכי לא אשכחן כן דספקו חמור היא מודאי כגוונא דאמרינן לקמיה כדמסיק ואזיל:
אכל שני זיתים. חלב בהעלם אחד ונתוודע לך בוודיו של אחד מהן. שלא נתוודע לו שאכל חלב בודאי אלא על כזית אחד מהן והשני ספק הוא לו אם חלב הוא או שומן הוא:
שני עמד לו בספיקו. כלומר הואיל ומתחילה לא נודע לו כ''א על אחד מהן והשני נשאר בספק ונתחייב באשם תלוי עומד הוא לו בספיקו בפני עצמו ואם נודע לו אח''כ גם על השני צריך להביא קרבן אחר עליו ואינו מתכפר לו בקרבן שהפריש על הראשון ואע''פ שבהעלם אחד אכלן:
ר' יעקב דרומייא. כלומר ופריך עלה ר' יעקב לפני ר' יוסי ואמאי אינו נפטר בקרבן אחד דמה נפשך חלב אכל כיפר שהרי אם ספק לו על השני אם חלב הוא או שומן הוא ומה נפשך אפי' חלב הוא שאכל הרי כיפר לו באותו קרבן שמביא על הזית הראשון שנודע לו מכיון שבהעלם אחד אכלן:
א''ר יוסי. ושנה לו ר' יוסי דהיינו טעמא דכל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי שכבר נודע לו מן הספק על זית השני ידיעת ספקו קובעתו לחטאת בפני עצמו ולא מהני במה שאכלן בהעלם אחד לפטרו בקרבן אחד דידיעת ספק של השני מחלקו לחטאת:
הרי מצינו. השתא מסיק לה לשנויי קושיא קמייתא דהרי מצינו דבר בכהאי גוונא דעיקרו פטור בקרבן אחד הוא שהרי אם היתה לו ידיעה וודאית על שתיהן לא היה מביא אלא קרבן אחד עליהן כדין שני זיתי חלב בהעלם אחד כדתנן בפ''ג דכריתות והשתא שנודע לו בספיקו של השני אינו מצטרף לפטרו בקרבן של הראשון וכשיתוודע לו אח''כ חייב עליו חטאת בפני עצמו והכא נמי כן דעיקרו פטור הוא שאין חצי זית שאכל קודם שנתמנה מצטרף עם החצי זית שאכל לאחר שנתמנה לחייבו בחטאת מיהו בספיקו חייב דמצטרפין הן לחייבו באשם תלוי:
אָכַל כְּזַיִת עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנֶּה וּכְזַיִת מִשֶׁנִּתְמַנֶּה. בְּהֶעֱלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. סָפֵק כְּזַיִת עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנֶּה וְסָפֵק כְּזַיִת מִשֶׁנִּתְמַנֶּה. בְּהֶעֱלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. בִּשְׁנֵי הֶעֱלֵימוֹת חַייָב שְׁתַּיִם.
Traduction
Si quelqu’un a mangé la valeur interdite d’une olive avant d’être promu à une dignité, et autant après, en un même état d’ignorance, il est passible d’une seule offrande. S’il y a doute d’avoir mangé cette quantité avant la nomination et autant après, en un même état d’ignorance, on doit deux sacrifices.
Pnei Moshe non traduit
אכל כזית עד שלא נתמנה וכו'. הא קמ''ל דאליבא דרבנן מכיון שאם נתוודע לו עכשיו על מה שאכל מקודם לא נשתנה בקרבנו דבתר חטא אזלינן ומביא כהדיוט והשתא דאף שאכל הזית השני לאחר שנתמנה הואיל בהעלם אחד הוא אינו חייב אלא אחת וכן לענין ספק אינו מביא אלא אשם תלוי א' ובשתי העלמות הוא דחייב שתים דהעלמות מחלקין:
אָכַל שְׁלֹשָׁה זֵיתִים וְסָבוּר שֶׁהֵן שְׁנַיִם. הִפְרִישׁ חַטָּאת כִּדְרִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִתְכַּפֵּר מִקְצָת הַחֵט נִתְכַּפֵּר כּוּלּוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. נִתְכַּפֵּר מִקְצָת הַחֵט לֹא נִתְכַּפֵּר כּוּלּוֹ.
Traduction
S’il a mangé la quantité de 3 olives, en supposant n’avoir mangé que 2 olives, puis il se souvient d’avoir mangé d’avantage ayant déjà désigné un sacrifice, c’est un point en litige: R. Yohanan dit que ce sacrifice expiant la faute partielle sert aussi à expier le tout; Resh Lakish n’est pas de cet avis, et exige un sacrifice à part pour le reste – (53)Suit un passage traduit au (Shevuot 2, 1).. Tous reconnaissant (R. Yohanan et Resh Lakish) que si le sacrifice désigné pour la première consommation interdite, existe encore au moment où l’on se rappelle les délits suivants d’avoir mangé de l’interdit, il faut repousser cette victime, qui ne suffit plus à expier le tout, et l’on en choisira une autre. Que fera-t-on de la victime repoussée? Elle reste comme suspendue pour l’expiation, dit R. Yossé (lorsque après avoir erré il lui sera venu un défaut, on la vendra pour acheter avec le montant une autre victime à sacrifier). R. Zeira dit au contraire: tout animal qui n’apparaît plus ni en nature, ni en équivalent (ne pouvant pas être égorgé pour être mangé), devra de suite périr. –
Pnei Moshe non traduit
אכל שלשה זיתים. בעלמא קאי הרי שאחד אכל שלשה זיתי חלב בהעלם אחד:
וסבור שהן שנים. כלומר שלא נודע לו אלא על השנים והפריש עליהן חטאת וחזר ונודע לו אח''כ גם על השלישי בהא פליגי ר' יוחנן ור''ל:
כדר' יוחנן. כדאמרינן אליבא דר' יוחנן לעיל בפ' ידיעות הטומאה דמייתי להא התם דאמר כשנתכפר מקצת החטא נתכפר כולו ואינו צריך להביא עוד על השלישי דהואיל ובהעלם אחד אכלן נתכפר לו בקרבן אחד על כולן:
לא נתכפר כולו. דס''ל מכיון שבשעה שהפריש החטאת על השנים עדיין לא נודע לו מן השלישי אינו מתכפר בקרבן אחד:
אָכַל חֲמִשָּׁה זֵיתִים וְנִתְווַדָּע לוֹ בְסָפֵק כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְאַחַר כָּךְ נִתְווַדָּע לוֹ בֵית דִּין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. יְדִיעַת סְפֵיקוֹ קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין יְדִיעַת סְפֵיקוֹ קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּכֹהֵן מָשִׁיחַ שֶׁאֵין יְדִיעַת סְפֵיקוֹ קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאוֹ. וּמָה טַעֲם. כַּֽחַטָּאת֙ כָּֽאָשָׁ֔ם. אֵת שֶׁהוּא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי סְפֵיקוֹ קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאוֹ. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי אֵין סְפֵיקוֹ קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאוֹ.
Traduction
Si quelqu’un a mangé de l’interdit 5 fois le montant d’une olive, après avoir été promu à une dignité, il a eu des doutes sur ses délits, et il en a acquis la certitude après avoir été remplacé dans cette dignité, selon l’avis de Resh Lakish, il sera dispensé du sacrifice (en raison de l’inégalité d’état entre le doute et la certitude); selon R. Yohanan (qui ne tient pas compte de la connaissance douteuse), cet homme est coupable pour la certitude des délits commis.
Pnei Moshe non traduit
אכל חמשה זיתים. בהעלם אחד:
ונתוודע לו בספק כל אחד ואחד. כלומר שבין כל אכילה של כל אחד ואחד נודע לו הספק שנסתפק אם אכל חלב או לא:
ואח''כ נתוודע לו בוודאן כצ''ל וכן הוא לעיל בפ''ב דשבועות. שלא נודע לו מן הודאי עד אחר שאכל את כולן. ובכל הסוגיא נכתב כאן בית דין במקום בוודאן ויש לפותרו דהיינו הך וכלומר שנודע לו על פי דין שהוא חייב בחטאת שאכל חלב ודאי:
ר''ל אמר ידיעת ספקו. מה שהיתה לו ספק ידיעה בין כל אחד ואחד מחלקן לחטאות שמיד שנודע לו מן הספק בכל אחד קובעתו בפני עצמו וכשנודע לו אח''כ שאכל חלב בודאי מתחייב בחמשה חטאות דהוי כחמשה העלמות:
ר' יוחנן וכו'. דס''ל ספקן ידיעה שבנתיים לא הויא כידיעה לענין חילוק חטאות:
מודה ר''ל בכהן משיח. דלא אמרינן ביה ידיעות ספק מחלקין לחטאות:
כחטאת כאשם. כלומר מכאן הוא דלמדו לומר כן דהקישן הכתוב לומר לך כשם שהוא באשם תלוי על כל אחד ואחד כל זמן שלא נודע לו שאכל ודאי כך הוא בחטאת על כל אחד ואחד כשנודע לו אח''כ:
את שהוא מביא אשם תלוי וכו'. יצא כהן משיח שאינו מביא אשם תלוי על ספק חטאו כדתנן בפ' דלעיל אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין ומשיח וב''ד פטורין והלכך אין ידיעת ספקו קובעו לחטאות דלא איתרבי מהיקישא אלא במי שישנו באשם תלוי ונוהג בו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source