Vayedaber

Baba Metsi'a

Daf 5a

משנה: מָצָא גִיטֵּי נָשִׁים וְשִׁיחֲרוּרֵי עֲבָדִים דִּייַתֵיקֵי מַתָּנָה וְשׁוֹבְרִין הֲרֵי זֶה לֹא יַחֲזִיר שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כְּתוּבִין הָיוּ וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לִתְּנָן.

Traduction

Si un individu a trouvé des lettres de divorce, des lettres d’affranchissement d’esclaves, des testaments, des actes de donation entre vifs, ou des quittances, il ne doit pas les rendre à celui qui veut s’en prévaloir, car il est possible que ces actes étaient préparés pour les luis remettre, mais qu’on a changé d’avis avant de le faire.

Pnei Moshe non traduit

מתני' דייתיקי. צוואת שכיב מרע ונוטריקון הוא דא תהי למיקם ולהיות:

ושוברין. שעושה מלוה ללוה שנפרע ממנו שטר חוב:

הלכה: מָצָא גִיטֵּי נָשִׁים כול'. תַּנֵּי. מָצָא גִיטִּין וּכְתוּבּוֹת הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. וּכְתוּבָּה לֹא הִיא חֲזָקָה.

Traduction

On a enseigné: Si avec l’acte de divorce on trouve le contrat de douaire (15)Lacéré par ordre du tribunal après paiement. V. B., Ketubot 85., certes la présence de ce contrat est une présomption que le mari l’a payé (et il n’y a pas lieu de craindre comme dans l’hypothèse de la Mishna, qu’après rédaction du divorce le mari ait renoncé).

Pnei Moshe non traduit

גמ' מצא גיטין וכתובות. שמצא הגט והכתובה שלה עמו ומיירי שהכתובה נקרעת בקרע ב''ד ה''ז יחזיר כדמפרש ואזיל:

וכתובה לא היא חזקה. טעמא קמפרש כלומר וכי לא הוי הכתובה שנמצא עמו חזקה לזה דהא טעמא דמתני' דלא יחזיר שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנן והכא כיון דנמצא הכתובה עמו ונראין הדברים שכבר קבלה הגט ממנו והוא פרע לה הכתובה ונקרעת בקרע ב''ד והיא הניחתה עם הגט וממנה נפל לפיכך יחזיר הגט לאשה להיות בידה לראיה שנתגרשה:

אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. כָּתַב לִלְווֹת וְלֹא לָוָוה. 5a אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אִם הָיָה הַלּוֹוֶה מוֹדֶה הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אִם הוּחְזַק הַשְּׁטָר בְּיַד הַמַּלְוֶה הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. וּתְלִיתְהוֹן מִתַּבְּרִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יַחֲזִיר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי קֳיְנוֹנִייָא. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה זְמַנּוֹ יוֹצֵא לְבוֹ בַיּוֹם יַחֲזִיר.

Traduction

– ''Les autres docteurs disent qu’aux deux cas on ne doit pas rendre l’acte''. Il est à craindre qu’un tel contrat de dette ne soit pas réel, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, en raison de la possibilité d’un accord, coinwnia, entre créancier et le débiteur (pour avoir le privilège sur d’autres créanciers). R. Yassa dit

Pnei Moshe non traduit

א''ר לעזר. טעמיה דר''מ ביש בו אחריות נכסים מפרש דהיינו טעמא דחיישינן שמא כתב ללות בו ולא לוה עדיין ועתה הוא שרוצה ללות בשטר זה ואתי למיטרף לקוחות מיום הכתובה שלא כדין:

אמר ר' לעזר. ועוד אמר ר' לעזר אם היה הלוה מודה ה''ז יחזיר ולקמן מקשי עלה:

ואמר ר' לעזר אם הוחזק השטר ביד המלוה. שנתקיים בב''ד ה''ז יחזיר וקאמר הש''ס על דברי ר' לעזר:

ותליתהון מתברן. אלו השלשה דברים שאמר מתברין הן וסותרין זה את זה שהרי לדעתו דחיישינן הכא שמא כתב ללות ולא לוה א''כ כי חייב מודה אמאי יחזיר ואפי' נפרש דבריו דהא ל''ק דהכי קאמר אם הוא בענין דליכא למיחש לשמא כתב ללות ולא לוה כגון בשטרי הקנאה דמשעבד ליה נכסיה בין ילוה ממנו בין לא ילוה ושפיר הוא גובה מיום הכתיבה ומיהו חייב מודה בעינן דאי לאו הכי חיישינן לפרעון. ומתני' מוקי לה ר' לעזר בשטרי דלאו הקנאה והלכך לא יחזיר ואפי' חייב מודה דחיישינן שמא כתב ללות ולא לוה ונהי דאלו ב' דברים של ר' לעזר שפיר הוה מתרצינן מכל מקום אכתי קשה מאי דקאמר עוד אם היה השטר מוחזק יחזיר הא לדידיה דחייש לפרעון א''כ כי הוי השטר מקוים מאי הוי הא אכתי לפרעון ניחוש לה והיינו דקאמר ותליתהון מתברן דע''י שסיים בדבריו אם הוחזק וכו' א''כ כל השלש דברים שאמר הם נסתרין דהשתא לא ידעינן לפרושי טעם דבריו ולא לפרש המתני' אליביה:

וחכ''א וכו' מפני קינוניא. ר' יוחנן מפרש לה למתני' הכי דלשמא כתב ללות ולא לוה לא חיישינן כלל דהא תנן כותבין שטר ללוה אע''פ שאין מלוה עמו ולא חיישינן להא ומתני' ה''ט דחיישינן לפרעון ולקנוניא שעושה המלוה עם הלוה שיודה לו ולטרוף מן הלקוחות ויחלוקו ביניהן ופליגי ר''מ וחכמים בשטר שאין בו אחריות נכסים אם טורף ממשעבדי או לא דר''מ סבר דאינו טורף וא''כ כי חייב מודה יחזיר דליכא למיחש למידי וחכמי' סברי דטורף ממשעבדי אע''פ שלא כתוב בו אחריות דאחריות ט''ס הוא והלכך לא יחזיר דחיישינן לקנוניא. ודייק לה ר' יוחנן דפלוגתייהו בהכי הויא משום דקתני בדברי חכמים בין כך וכו' מפני שב''ד נפרעין מהן וקמ''ל בהאי לישנא יתירה דעיקר פלוגתייהו משום ה''ט דב''ד נפרעין מהן או לא וכדפרישית. והיינו דמציין ר' יוחנן בדברי חכמים בין כך ובין כך וכו' דנלמד דחכמים ס''ל דדין אין בו אחריות הוי לדידהו כיש בו אחריות לר''מ ובהא דפליגי:

[וַאֲפִילוּ אֵין זְמַנּוֹ יוֹצֵא לבוֹא בַיּוֹם יַחֲזִיר. מָהוּ פְליג. ומד רִבִּי אַבָּהוּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי קֳיְנוֹנִייָה. ומד רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה זְמַנּוֹ יוֹצֵא לְבוֹא בַיּוֹם יַחֲזִיר.]

Traduction

au nom de R. Yohanan: si l’on trouve un contrat le jour même de sa rédaction (14)B., Baba Batra 17., on le rendra au créancier (sans craindre qu’il soit déjà payé).

Pnei Moshe non traduit

אם היה זמנו יוצא לבו ביום. בו ביום שנכתב הוא נמצא יחזיר למלוה דלפריעה בת יומא לא חיישינן:

Baba Metsi'a

Daf 5b

משנה: מָצָא אִגְרוֹת שׁוּם וְאִגְרוֹת מָזוֹן וּשְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִין וּשְׁטָרֵי בֵירוּרִין וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. מָצָא בַחֲפִיסָה אוֹ בִגְלוֹסָּקָּמָּא תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת אוֹ אֲגוּדָה שֶׁל שְׁטָרוֹת הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. וְכַמָּה הִיא אֲגוּדָה שֶׁל שְׁטָרוֹת שְׁלֹשָׁה קְשׁוּרִין זֶה בָזֶה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֶחָד הַלּוֹוֶה מִשְּׁלֹשָׁה יַחֲזִיר לַלּוֹוֶה שְׁלֹשָׁה הַלּוֹוִים מֵאֶחָד יַחֲזִיר לַמַּלְוֶה. מָצָא שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתֵיו וְאֵין יָדוּעַ מַה טִיבוֹ יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ. אִם יֵם עִמָּהֶן סִמְפוֹן יַעֲשֶׂה מַה שֶׁבְּסִימְפוֹן.

Traduction

Il faut rendre, si on les trouve, des lettres d’estimation (17)Elles constatent que le tribunal a adjugé une partie des terrains du débiteur au créancier après l'estimation de leur valeur., ou des lettres de nourriture (18)L'engagement de nourri la fille de sa femme., ou des actes du déchaussement (19)''V. (Dt, 25, 9; à la suite de cet acte la femme peut se remarier.'', ou des actes de refus (20)Pour le Mioun, V. t. 7, pp. 11-12.. Il faut aussi rendre, si on les trouve, des actes de brourin (21)Littéral.: Documents du choix (de 2 juges et d'un arbitre)., ou un acte quelconque fait par un tribunal. Si un individu a trouvé un acte dans une boîte, glwssocomeion, ou s’il a trouvé un rouleau, ou un paquet de plusieurs actes, il doit les rendre. On appelle ''paquet d’actes'', l’ensemble d’au moins 3 actes liés (22)En ces cas, observe Rashi, il est facile de connaître celui qui les a perdus, car celui-ci peut fournir des indices sur la boîte, ou sur le monde du lien des actes, pour affirmer sa possession.. R. Simon b. Gamliel dit: Si les 3 actes sont d’un seul débiteur qui a emprunté de l’argent à 3 créanciers, on doit les rendre au débiteur (23)Evidemment, il les a perdus après avoir payé les dettes et repris les actes.. Si ces 3 actes sont d’un seul créancier qui a prêté de l’argent à 3 individus, il faut les rendre au créancier (24)Il les a perdus.. Si un individu trouve dans ses papiers un acte, et il ne se souvient pas si c’est le créancier ou le débiteur qui le lui a donné, il le gardera jusqu’à l’arrivée d’Elie (indéfiniment, jusqu’à preuve contraire). Si un individu trouve dans ses papiers l’acquit sumfwnh de son débiteur, il doit se conformer à ce qui est écrit dans la quittance.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אגרות שום. ששמו ב''ד נכסי לוה למלוה ברובו:

ואגרת מזון. שקבל עליו לזון את בת אשתו א''נ שכתבו ב''ד הורדה בקרקע שימכור למזון האשה והבנות:

ומיאונין. קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה מדעתה ויוצאת במיאון ואינה צריכה גט וכותבין בשטר בפנינו מיאנה פלונית בפלוני בעלה:

שטרי בירורין. זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד שידונו להם ומשכתבו אינן יכולין לחזור בהן:

מצא. שטרו' בחפיסה חמת של עור קטנה:

בגלוסקמא. כלי עור שהזקנים מצניעים בה כלי תשמישם שלא יצטרכו לחפש אחריהן:

תכריך של שטרות. שלשה שטרות או יותר כרוכין זה בתוך זה:

ואגודה. מושכבי' זה על זה ארכו של זה על ארכו של זה ואח''כ כורכן ביד:

הרי זה יחזיר. דדבר שיש בו סימן הוא שהכלי סימן הוא כשיאמרו הבעלי' בכלי פלוני מצאת אותם וכן תכריך ואגודה סימן הוא:

אחד הלוה משלשה. אם שלשה שטרות של לוה א' הן שלוה משלשה בני אדם:

יחזיר. המוצא ללוה דודאי הוא פרעם ומידו נפלו שאם מידם נפלו מי קבצם למקום אחד ודוקא שהשטרות כבר מקויימים בב''ד אבל אם אינם מקויימים חיישינן דילמא שלשה המלוים לקיומינהו הוליכום אצל סופר הדיינים ונפלו מיד הסופר אבל לאחר שקיימו אותם אין לחוש שמא נפלו מיד הסופר דלא משהי אינש קיומיה בידא דספרא:

שלשה הלווי'. ממלוה אחד יחזיר המוצא למלוה שהדבר ידוע שממנו נפל ואם הוה שלשתן כתיבת יד סופר אחד חיישינן שמא מיד הסופר נפלו ולא לוו מעולם ולפיכך לא יחזיר:

ואינו יודע מה טיבו אצלו. אם הלוה הפקודו אצלו או המלוה או שמא מקצתו פרוע ומסרוהו לו להיות שליש ביניהם:

יהא מונח. בידו עד שיבא אליהו ולא יחזיר לא לזה ולא לזה:

ואם יש עמהן סימפון. המוצא בין שטרות שלו סימפון והוא שובר שנכתב על א' משטרותיו:

יעשה מה שבסימפון. והשטר בחזקת פרוע הוא ואע''פ שהיה ראוי לשובר הזה להיות מונח ביד הלוה ולא ביד המלוה אמרינן האמינו הלוה להמלוה ושכח המלוה מליתנו לו והוא שמצא המלוה השטר הזה שנכתב עליו השובר בין השטרות קרועים שלו אע''פ שלא נקרע שטר הזה:

שְׁטָר שֶׁלָּוָה בוֹ וּפְרָעוֹ לֹא יַחֲזוֹר וְיִגְבֶּה בוֹ מִפְּנֵי מֵירַע כּוֹחָן שֶׁל לְקוּחוֹת. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וַאֲפִילוּ לְבוֹ בַיּוֹם. רִבִּי זֵירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. הָכָא אַתָּ מַר. אֲפִילוּ לְבוֹ בַיּוֹם. וְהָכָא אַתָּ מַר. אִם זְמַנּוֹ יוֹצֵא לְבוֹ בַיּוֹם יַחֲזִיר. אָמַר לֵיהּ. אָדָם מָצוּי לִלְוֹת וְלִפְרוֹעַ לְבוֹ בַיּוֹם. וְאֵין אָדָם עָשׂוּי לִפְרוֹעַ וְלִלְוֹת לְבוֹ בַיּוֹם. רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. הוּא הַזְּמָן וְהֵן הָעֵדִים וְהוּא הַמִּלְוָה מָהוּ מִפְּנֵי מֵירַע כּוֹחָן שֶׁל לְקוּחוֹת. אָמַר לֵיהּ. 5b בְּשֶׁלֹּא נִשְׁתַּעְבְּדוּ נְכָסִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. בְּשֶׁלֹּא חָֽתְמוּ הָעֵדִים עַל אוֹתָהּ הַמִּלְוָה.

Traduction

Après avoir réglé un contrat de dette, on ne peut plus l’utiliser pour un nouveau prêt, car ce serait faire tort aux créanciers (16)Littéralement: des acquéreurs d'immeubles (ou du gage de la créance). ultérieurs à la première dette. R. Yassa dit au nom de R. Yohanan: même un contrat rédigé en ce jour et déjà réglé ne peut plus servir le même jour à remettre une nouvelle dette. -Mais, objecta R. Zeira devant R. Yassa, comment parle-t-on ici d’un contrat de dette payé le jour de son émission, tandis que plus haut (1,6) il est dit de rendre au créancier un contrat trouvé le jour même de sa rédaction (supposant qu’on ne le paie pas le même jour)? -Il n’arrive guère, répondit R. Yassa, que l’on emprunte et paye le même jour (un tel fait est trop rare pour être craint), tandis qu’il arrive souvent, aussitôt après avoir payé, de contracter un nouvel emprunt pour une autre affaire (aussi R. Yohanan a dû interdire d’utiliser le même acte). R. Hagaï fit une autre objection devant R. Yassa: pourquoi ne pas utiliser l’acte rédigé, puisqu’il s’agit de la même date, des mêmes témoins et du même créancier? - En quoi fait-on plus de tort par là à d’autres créanciers qu’avec le premier engagement? -Il peut y avoir une différence, répondit R. Yassa, en ce que la seconde fois le débiteur n’engage pas d’immeubles comme à la première fois; selon d’autres, la distinction consiste en ce que le premier engagement n’a pas été confirmé par des témoins, tandis que le second le sera (il faudra donc un nouvel acte).

Pnei Moshe non traduit

שטר שלוה בו וקרעו. והוא רוצה לחזור וללות ממנו על זה השטר:

לא יחזיר ויגבה בו. כלומר אינו חוזר ולוה ממנו על מנת לגבות בו מן הלקוחות כדמפרש טעמא:

מפני מרע כוחן של לקוחות. מפני שהוא רוצה להרע כחן של לקוחות ולטרוף מהן בכח שטר זה ושלא כדין הוא דכשפרע לו חוב הראשון כבר נמחל שיעבודו של השטר ואין בו כח לגבות מהן:

ואפי' לבו ביום. בו ביום שנכתב ולוה ופרע בו ביום אינו יכול לחזור וללות ממנו באותו יום עצמו על סמך זה השטר:

הכא את אמר אפי' בו ביום. אלמא עביד אינש דפרע ביומיה דלוה והכא את אמר לעיל דקאמר בשם ר' יוחנן אם היה זמנו יוצא לבו ביום יחזיר ולא חיישינן דפרעיה ביומיה וקשיא דר''י אדר' יוחנן:

א''ל אדם מצוי ללות ולפרוע בו ביום. בתמיה בודאי אין דבר זה מצוי ושכיח שילוה ויפרע בו ביום הלכך קאמר לעיל דלא חיישינן מסתמא להא לפי שאינו דבר מצוי:

ואין אדם עשוי וכו'. אבל וכי אין אדם עשוי לפעמים כשהוא פורע ובו ביום אם יזדמן לו אחר כך איזה סחורה חוזר ולוה בו ביום הלכך איצטריך ליה לר' יוחנן למימר דאי איתרמי הכי אינו חוזר ולוה על אותו השטר בעצמו:

ר' חגיי בעא קומי ר' יסא. על עיקר דיניה דר' יוחנן הקשה לו והלא הוא הזמן בעצמו והן העדים והוא המלוה ומהו מפני מרע כחן של לקוחות איכא הכא ולא יהא אלא החוב הראשון דג''כ מאותו הזמן בעצמו הי' טורף מהן ואין כאן הורע כחן דהא בדין טורף מהלקוחות:

בשלא נשתעבדו נכסים. בפעם השנייה לא התנה עמו בפירוש שישתעבדו לו נכסיו והשתא מרע הוא כחן של הלקוחות דטורף מהן בכח שיעבוד שנכתב ממלוה ראשונה וזה כבר נמחל:

ויש אומרים. דהכא מיירי בשלא חתמו עדים עדיין על אותה המלוה ראשונה שלא הספיקו לחתום עד שפרעו בו ביום ועכשיו כשחוזר ולוה ממנו מצוה הוא להעדים לחתום ואין זה מלוה בעצמה שראו העדים ולפיכך לא יחזור ללות על אותו השטר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source