Vayedaber

Baba Metsi'a

Daf 3b

הלכה: רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה כול'. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אַבָּא כֹהֵן בַּר דְּלָייָה. אָדָם זָכָה בַמְּצִיאָה בְּתוֹךְ ד̇ אמּוֹת שֶׁלּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. וְהוּא שֶׁתִּפּוֹל לְתוֹךְ יָדוֹ. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. נָטַל מִקְּצַת הַפֵּיאָה וְזָרַק עַל הַשְּׁאָר אֵין לוֹ בָּהּ כְּלוּם. אָמַר. תִּיפְתָּר בְּשֶׁלֹּא אָמַר. יִזְכּוּ לִי בְד̇ אַמּוֹת שֶׁלִּי. וָמוֹר דְּבַתְרָהּ. נָפַל עָלֶיהָ וּפָרַס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מַעֲבִירִין אוֹתוֹ מִמֶּנָּהּ. עוֹד הִיא בְּשֶּׁלֹּא אָמַר. יִזְכּוּ לִי בְד̇ אַמּוֹת שֶּׁלִּי. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. שְּׁנַיִם שֶּׁהָיוּ מִתְכַּתְּשִּׁין בָּעוֹמֶר וּבָא עָנִי וַחֲטָפוֹ מִלִּפְנֵיהֶן זָכָה בוֹ. עוֹד הִיא בְּשֶּׁלֹּא אָמַר. יִזְכּוּ לִי בְד̇ אַמּוֹת שֶּׁלִּי. וְהָתַנִּינָן. רָאָה אֶה הַמְּצִיאָה וְנָפַל עָלֶיהָ וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ. זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָהּ. 3a עוֹד הִיא בְּשֶּׁלֹּא אָמַר. יִזְכּוּ לִי בְד̇ אַמּוֹת שֶּׁלִּי. וְהָתַנִּינָן. קָרוֹב לָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. קָרוֹב לוֹ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. חִזְקִיָּה אָמַר. בִּשְׂכַר הַלִּיבֶּלָּר הִיא מַתְנִיתָא. הָתִיבוֹן. וְהָֽכְתִיב וַאֲנִי בְּעוֹנְיִי הֲכִינוֹתִי וגו'. וְהֵיכִי. אִם בִּנְתוּנִּין בְּתוֹךְ יָדוֹ עָשִׁיר הוּא. אִי בְּשֶׁאֵינָן נְתוּנִּין לְתוֹךְ יָדוֹ יֵשׁ אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. הֲוֵי אוֹמֵר. בִּנְתוּנִּין בְּתוֹךְ ד̇ אַמּוֹת שֶׁלּוֹ. 3b אָמַר רִבִּי אָבִין. מַהוּ בְּעוֹנְיִי. שֶׁאֵין עֲשִׁירוּת לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר. שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה וּמַקְדִּישׁ סְעוּדָתוֹ לַשָּׁמַיִם.

Traduction

⁠— (6)En tête est un passage traduit (Pea 4, 2), et reproduit en (Gitin 8, 3).. Si l’acte de divorce (7)Jeté par le mari sur la voie publique. se trouve placé juste au milieu de la distance qui sépare le mari de la femme, elle ne se trouve qu’à moitié répudiée, en ce sens qu’il faut lors de la perte de cet acte un nouveau divorce; les frais de rédaction (Libellarius), dit Hiskia, seront répartis entre le mari et la femme (8)V. J., (Gitin 8, 2).. Quant à l’avis d’après lequel l’espace occupé par les 4 coudées de quelqu’un ne suffisent pas pour constituer l’acquisition, il suffit d’opposer le verset suivant (1Ch 22, 14) Et moi en ma pauvreté j’ai préparé, etc. Or comment expliquer ce verset? Si, à ce moment Salomon avait en main tout ce qu’il fallait pour le temple, il était riche; (et pourquoi alors se dit-il pauvre)? s’il ne l’avait pas, comment a-t-il pu consacrer ce qu’il ne possédait pas encore. Il faut donc dire que tous ses biens se trouvaient à proximité de 4 coudées. R. Abin explique ainsi l’expression en ma pauvreté; il n’y a pas de richesse, en présence du créateur. Selon une autre explication, c’est à force de privation que Salomon a pu consacrer de si grand biens au culte.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ר' יוחנן אמר והוא שתפול לתוך ידו. אין ד' אמות שלו קונין לו בר''ה ועד שתבא לתוך ידו הוא דקונה אותה:

נטל מקצת פיאה. מתני' בפ''ד דפיאה. וגרסינן להאי סוגיא שם ובפ''ח דגיטין הלכה ג'. והנוסחא נשתנית שם:

אין לו בה כלום. ואע''פ שהיא בתוך ד' אמות שלו וקשיא לר''ל:

תיפתר בשלא אמר יזכו לי וכו'. דגלי אדעתיה דבזריק' שזרק מקצת פיאה עליה ניחא ליה דליקני ולא בד' אמות וההיא זריקה לאו כלום היא:

ומור דבתרה. ותאמר הסיפא דהתם וקשיא לך דתנינן נפל עליה וכו'. וקס''ד דהכא הוי ממש בתוך ד' אמות שלו ואפ''ה לא זכה:

עוד היא בשלא אמר וכו'. הכא נמי מהאי טעמא הוא והא קמ''ל בסיפא דאע''ג דתחתיו ממש היא אפ''ה כיון דנפל עליה גלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני וההיא לאו כלום היא:

והתנא ר' חייא בתוספתא דפיאה פ''ב שני עניים שהיו מתכתשין כותשין ומריבין זה עם זה בשביל עומר אחד:

זכה בו. האחר והא הכא לא נפילה איכא ולא גילוי דעת איכא ואפ''ה האחר זכה ולא הם:

עוד היא. הכא נמי משום האי טעמא דבשלא אמרו הוא דכיון שהיו מריבין יחד ולא אמרו כל הקוד' בד' אמות יזכה גלו אדעתיהו דבד' אמות לא ניחא להו דליקנו:

ותנינן ראה את המציאה. וקס''ד דהכא כיון שראה אותה ונתקרב בתוך ד' אמות להמציאה לא איכפת לן במאי שנפל עליה אחר כך ואי ד' אמות קונה אמאי זכה זה שהחזיק בה:

עוד היא. ה''נ כן דמכיון שנפל עליה ולא אמר שיזכו לו ד' אמות גלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני ולאו כלום הוא:

והתנינן קרוב לה מגורשת. בהזורק שם ואסיפא סמיך. וחסר כאן וכדרך הש''ס הזה שהוא מקצר ועולה וסמיך על מה דגריס כבר בפיאה ובגיטין דהתם שנה ר' יוחנן אמתני' דתנינן אם היתה עומדת בר''ה וזרק לה גיטה קרוב לד' אמות שלה מגורשת קרוב לו וכו' וקאמר ר' יוחנן התם עלה זו בגיטין אבל במתנה אין ד' אמות קונין לו בר''ה ומותיב התם ממתני' וכן לענין קידושין וכו' ומפרק עד לבסוף הסוגיא ולא שייכא לכאן:

ר' חזקיה אמר בשכר הליבלר היא מתניתא. הא לא שייכא כלל לסוגיא דלעיל ואגב מייתי ומעתיק לה הכא כדרך הש''ס הזה והתם קאי חזקיה לפרושי הא דקתני במתני' מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ולא קתני סתם אינה מגורשת אלא הא קמ''ל שאם נאבד הגט וצריך לכתוב גט אחר דבעלמא הבעל הוא דנותן שכר הלבלר כדאמר בהאי תלמודא בגיטין וכאן דמחצה על מחצה היה הגט ונאבד ומגורשת ואינה מגורשת מספק היא וכיון דמספק הוא דצריך גט אחר שניהם נותנים שכר הסופר:

התיבון והכתיב וכו'. זהו תשובה לדברי האומר דאין ד' אמות של אדם קונות לו וכן הוא התם בריש הסוגיא דר''ל מייתי ראי' לדבריו מהאי קרא שאמר דוד המלך לשלמה ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וגו'. והיכי מיתפרשא האי קרא אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא ומי שייך לומר על כל העושר הזה ואני בעניי וגו' ואי בשאינן וכו' הוי אומר בנתונין בתוך ד' אמות. על כרחך א''א לפרש הכתוב אלא בענין זה שהיו נתונין בתוך ד' אמות שלו בשעה שהקדישן וברשותו הוא והא דקאמר ואני בעניי לפי שאינם נתונים בתוך ידו ממש ואשמעינן האי קרא דד' אמות שלו קונות לו:

אמר ר' אבין וכו'. וחסר כאן עיקר התירוץ דגריס התם קיימונה להכתוב במקדיש ראשון ראשון. ראשון שבא לידו הקדיש והיינו נמי בעניי ולא מוכחא מידי. ור' אבין ג''כ בא לפרש הכתוב ואני בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא:

שהיה מתענה. מצמצם בסעודתו ודרך עינוי הוא שלא סעד כסעודות המלכים בשביל להקדיש לשמים:

תַּנֵּי. הָאוֹמֵר. יִזְכֶּה לִי בֵיתִי בִּמְצִיאָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹכָהּ. לֹא אָמַר כְּלוּם. יָצָא שֵׁם לִמְצִיאָתוֹ דְּבָרָיו קַייָמִין. כְּהָדָא אָרִיסֵיהּ דְּרִבִּי בָּא בַּר מִינָא סְלִיק לְדִיקְלָא אַשְׁכָּח גּוֹזָלִין וְנַסְתּוֹן. אֲזַל שְׁאִל לְרַב. לֹא אָמַר לֵיהּ כְּלוּם. אֲזַל חֲזַר. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מִינָא. קַשְׁייָא לוֹן הֲוִיתָא חֲזָרוּתֵי יֹתֵר מִמְּצִיאָתוֹ.

Traduction

– On a enseigné: c’est une expression non avenue (sans portée) de dire que la maison doive servir à acquérir un objet perdu qui y tombe; mais si l’on dit que la maison serve à recueillir ce qui y est déjà tombé, la déclaration servira à l’acquérir. Ainsi, le fermier de R. Aba b. Mina trouva sur un palmier du propriétaire des pigeons, et les prit. Il alla consulter Rav pour savoir s’il a bien fait, et celui-ci ne lui donna pas de réponse; sur quoi le fermier alla les remettre à leur place première (supposant avoir mal fait). R. Aba b. Mina lui dit: En présence du doute que tu as exprimé, Rav ne t’a pas répondu sur le champ; mais tu as eu tort de rendre les pigeons aussitôt et de renoncer ainsi à la trouvaille bien acquise.

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא פ''ק:

במציאה שנפל לתוכה. כלומר במה שתפול לתוכה היום. וכן הוא להדיא בתוספתא:

לא אמר כלום. שעדיין לא היתה שם בשעת דיבורו ולא באה לעולם:

יצא שם למציאתו. שכבר נפלה לתוך ביתו דבריו קיימין וזכתה לו ביתו דחצר המשתמרת קונה:

כהדא. עובדא באריסי' דר' בא שמצא גוזלין על דיקלו ולקחום והלך ושאל לרב אם דקלו קונה לו ויפה עשה שלקחום ולא השיב לו כלום:

אזל וחזר. הלך והחזיר הגוזלין למקומן שכסבור היה שלא קנה אותן ולפיכך לא השיב לו רב כלום:

קשייא לן הויתא חזר. כלומר משום דקשיא לן ומסתפקא לן מעיקרא בהאי מילתא ולפיכך לא השיב לך רב עד שיתברר לו הדין ואתה החזרת אותן מיד ולמה היה זה לך לעשות כן שלאחר שלקחתם היה לך לעכבן ותייתר ממציאתו לפי שהם שלך וכבר קנית אותם במציאתן ובלקיחתן:

Baba Metsi'a

Daf 4a

משנה: מָצָא שְׁטָרֵי חוֹב אִם יֵשׁ בָּהֶם אַחֵרָיוּת נְכָסִים לֹא יַחֲזִיר שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן. אֵין בָּהֶם אַחֵרָיוּת נְכָסִים יַחֲזִיר שֶׁאֵין בֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יַחֲזִיר שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן.

Traduction

Si un individu a trouvé un contrat de dette où le débiteur engageait ses immeubles, l’individu qui l’a trouvé ne doit pas le rendre (11)Le créancier pourrait recourir au tribunal pour se faire payer.; s’il n’y a pas d’engagement d’immeubles dans l’acte, il peut le rendre, car le créancier ne pourra pas obtenir que le tribunal lui fasse payer la dette; c’est l’opinion de R. Meir. Les autres docteurs disent qu’aux deux cas, il ne doit pas rendre l’acte, car le créancier pourrait se faire payer la dette.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אחריות נכסים. שעבוד קרקעות שיגבה מהם:

לא יחזיר. ואפילו חייב מודה דחיישינן לפרעון ולקנוניא שמא שטר פרוע הוא ומן הלוה נפל והא דמודה לא פרעתי עצה של רמאות הוא ביניהם לטרוף את הלקוחות שלקחו ממנו קרקע שלא באחריות ויחלקוה ביניהם:

בין כך ובין כך לא יחזיר. דשטר שאין בו אחריות גבי נמי ממשעבדי דאחריות טעות סופר הוא וחיישינן לפרעון ולקנוניא ודוקא בשטר סתם ושלא פירש בו מאחריות נכסים וגבי ממשעבדי כאלו הוה כתוב בו האחריות אבל אם פירש בשטר שאינו רוצה לקבל עליו אחריות נכסים מודים חכמים דיחזיר דהשתא ליכא למיחש לקנוניא והלכה כחכמים:

משנה: 4a מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ. מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁגֵּרְשָׁהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לָהּ אֶת כְּתוּבָּתָהּ הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלָּהֶן.

Traduction

La trouvaille d’un enfant mineur, garçon ou fille, appartient au père, et celle d’un esclave cananéen, homme ou femme, appartient au maître; celle d’une femme mariée appartient au mari. Mais ce qu’un enfant majeur, fils ou fille, trouve lui appartient; ce qu’un domestique hébreu, homme ou femme, trouve, appartient au domestique; la trouvaille d’une femme divorcée, même avant de recevoir son douaire, appartient à elle.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הקטני'. מפרש בגמרא כל שהוא סומך על שלחן אביו אפילו הוא גדול קרי ליה קטן ומציאתו של אביו משום איבה והבת בין קטנה בין נערה מציאת' לאביה דהתורה זכתה כל שבח נעוריה לאביה:

הכנענים. שהרי גופן קנוי לו דכתיב והתנחלתם אותם:

מציאת אשתו. תיקנו לו רבנן משום איבה:

שגירשה אע''פ וכו'. מפרש בגמרא:

הלכה: מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁאֵינָן טְפוּלִין לָאֲבִיהֶן. אֲבָל אִם הָיוּ טְפוּלִין לָאֲבִיהֶן מְצִיאָתָן שֶׁלּוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אֵין אָדָם זוֹכֶה לַחֲבֵירוֹ בִּמְצִיאָה. אָמַר רִבִּי [הִילָא]. לֹא דָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן אָכֵן אֶלָּא דְקָשִׁי לֵיהּ עַל הָדָא דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה מְצִיאָתוֹ לַבַעַל הַבַּיִת. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רְשׁוּת לַחֲזוֹר בּוֹ תְּהֵא מְצִיאָתוֹ לְרַבּוֹ.

Traduction

R. Yohanan dit (9)Cf. J., (Pea 4, 2) (6).: La trouvaille par les fils majeurs leur appartient à eux lorsqu’ils ne sont pas établis chez leur père; car, en ce dernier cas, la trouvaille faite appartient au père. Resh Lakish dit: Un homme ne peut pas acquérir pour autrui un objet trouvé. R. Yossa dit: Ce n’est pas que l’avis de Resh Lakish ait été ainsi exprimé en toutes lettres, mais on le déduit de ce qu’il a objecté contre l’enseignement de R. Hoshia qui dit: Celui qui loue un ouvrier pour exécuter des travaux divers a droit à la trouvaille faite par l’ouvrier. A ce sujet Resh Lakish dit: dès qu’un homme est en état de renoncer au travail d’ouvrier, sa trouvaille appartient-elle au maître? (Certes non; donc on n’acquiert pas une trouvaille pour autrui) (10)Suit un passage traduit en (Ketubot 6, 1)..

Pnei Moshe non traduit

גמ' בשאינן טפולין על אביהן. הא דקתני במתני' דמציאת בניו הגדולין לעצמן בשאינן סמוכין על שולחן אביהם אבל אם הם סמוכין על שלחנו דינן כמו קטני' ומציאתן לאביהן משום איבה:

ר''ל אומר וכו'. כמו שהבאתי לעיל בהלכה ד' כדפליגי בפ''ד דפאה:

א''ר יוסא צ''ל. וכן הוא מקשי בפאה שם אלא ששם נשנית בהיפוך במקצת:

לא דאמר ר''ש בן לקיש אכן. כלומר הא דר''ל לאו בפירוש איתמר אלא דנשמע זה מכלל דבריו ממה דקשיא ליה על הא דר' אושעיה כדמסיק:

דתני ר' הושעיה בתוספתא. השוכר את הפועל לעשות בכל מלאכה מה שירצה בה''ב מציאת הפועל הוא של בה''ב שיכול לומר לו גם זה בכלל מלאכה הוא שבשעה שאתה עוסק ומטפל במציאה בטל אתה ממלאכה:

אמר ר''ל. והשתא מסיק מה שלמדין אנו מכלל דבריו דאמר ר''ל ותמה על הא דר' אושעיה וכי אדם שיש לו רשות לחזור בו כדין פועל שהוא יכול לחזור בו תהא מציאתו לבעה''ב בתמיה הרי הוא יכול לומר חוזר אני משכירות שלך וא''כ לא יהא אלא אחר ואין מציאתו לבה''ב שמעינן מיהת דס''ל דאין אדם זוכה לחבירו במציאה:

מָה בֵּין עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים לְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים הוֹאִיל וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לְשַׁנּוֹתוֹ מִמְּלַכְתּוֹ מְצִיאָתוֹ לְעַצְמוֹ. עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים הוֹאִיל וְרַשַּׁאי לְשַׁנּוֹתָן מִמְּלַאכְתָּן מְצִיאָתָן לְרַבָּן. הָתִיבוֹן. הֲרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁאֵינוֹ רַשַׁאי לְשַׁנּוֹת מִמְּלַאכְתָּהּ וּמְצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר. וְאֵינוֹ כוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בְּדָבָר אַחֵר. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מִינָא וְרִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעַם אַחֵר בָּאִשָּׁה. מַה טַעַם אַחֵר בָּאִשָּׁה. רִבִּי חַגַּיי אָמַר. מִפְּנֵי הַקְּטָטָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. שֶׁלֹּא תְהֵא מַבְרַחַת נִיכְסֵי בַעֲלָה וְאוֹמֶרֶת. מְצִיאָה הִיא. הָתִיבוֹן בָּעֵדִים לֹא אָֽסְרוּ זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי זֶה.

Traduction

La trouvaille de la femme que le mari vient de répudier sera à elle''. R. Yossa dit au nom de R. Aha: Aussi longtemps qu’un homme ayant répudié sa femme ne lui a pas donné son douaire, jusqu’à la dernière prouta, il est tendu de la nourrir. En effet, dit R. Yossa, la Mishna le confirme en disant: ''la trouvaille de la femme répudiée sera à elle''; or, dit R. Oshia, on aurait pu croire qu’en raison de l’obligation du mari de nourrir sa femme répudiée jusqu’à ce qu’il lui ait donné son domaine total, y compris la dernière prouta, il devrait avoir droit à la trouvaille faite par cette femme; c’est pourquoi la Mishna énonce formellement le contraire (mais cette obligation en résulte implicitement).

Pnei Moshe non traduit

מה בין עבדו וכו'. לפרושי טעמא דמתני' קאי והרי הם עכשיו עבדי אמאי אין מציאתן שלו וקאמר מפני שאינו יכול לשנותו ממלאכתו שהוא ראוי לעשות בה ולא לקח אותם ללקט מציאות אבל בכנענים שהן ברשותו ויכול הוא לשנותן ממלאכתן ולצוות אותם ללקט מציאות והלכך מציאתן שלו:

התיבון הרי אשתו וכו'. דתנינן תמן פ' אע''פ כופה לעשות בצמר דוקא שהיא מלאכ' הנשים אבל לא למלאכה אחרת ואמאי מציאת' לבעלה:

טעם אחר יש באשה. ולא מפני שהוא ברשותו:

מפני הקטטה. משום איבה שהרי מזונותיה עליו ואם תעכב מציאת' לעצמה תהי' קטטה ואיבה ביניהם:

שלא תהא מברחת. ותגנוב מנכסי בעלה ותאמר מציא' מצאתי:

התיבון בעדים. חסר כאן ובכתובות ריש פ' מציאות האשה גרסינן להאי סוגיא ופריך הגע עצמך שנתן לה אחר מתנה כלומר דאכתי אי חיישת למברחת א''כ תאמר זה נתן לי פלוני במתנה ומה הועילו חכמים בתקנתן ומשני קול יוצא למתנה אם היה אחד נותן לה מתנה היה מפורסם אבל אין קול למציאה הלכך למציאה לבד הוא דאיכא למיחש שלא תהא מברחת. ועלה קאמר התיבון בעדים דהגע עצמך שיש עדים במציאה שמצאת וכמה היא המציאה והרי אין כאן לחוש במידי ואמאי תקנו חכמים אפי' במציאה בעדים שהיא של בעלה:

לא אסרו זה. במציאה בעדים אלא מפני זה משום מציאה שלא בעדים דלא פלוג רבנן:

מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁגֵּירְשָׁהּ. רִבִּי יוֹסָנָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. אָדָם שֶׁגֵּירַשׁ אִשְׁתּוֹ וְלֹא נָתַן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ חַייָב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ עַד שֶׁיִּתֵּן לָהּ פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁגֵּירְשָׁהּ. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְחַייָב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ עַד שֶׁיִּתֵּן לָהּ פְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה תְּהֵא מְצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מִתְנִיתָא.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

עד שיתן לה פרוטה אחרונה. כל זמן שלא שילם לה כל כתובתה ואפי' פרוטה אחרונה חייב במזונותי':

מתניתא אמרה כן. תנינן נמי במתני' כן וכדדייק ר' הושעיא:

מציאת אשתו שגירשה. אע''פ שלא נתן לה כתובתה ולמאי איצטריך לאשמעינן דמציאת' שלה אם גירשה ועוד מאי אע''פ שלא נתן לה כתובתה דקתני:

שלא תאמר וכו'. וכלו' אלא ה''ק אע''פ שלא סילק לה עדיין כל כתובתה וכל זמן שלא סילק לה חייב במזונותיה ושלא תאמר הואיל וחייב במזונותי' א''כ בדין הוא שתהא מציאתה שלו לפום כן צריך מתניתא לאשמעינן דאפ''ה שלה הוא מכיון דהשתא לא חיישינן לאיבה וש''מ דחייב במזונותיה הוא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source