Vayedaber

Baba Metsi'a

Daf 3b

הלכה: רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה כול'. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אַבָּא כֹהֵן בַּר דְּלָייָה. אָדָם זָכָה בַמְּצִיאָה בְּתוֹךְ ד̇ אמּוֹת שֶׁלּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. וְהוּא שֶׁתִּפּוֹל לְתוֹךְ יָדוֹ. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. נָטַל מִקְּצַת הַפֵּיאָה וְזָרַק עַל הַשְּׁאָר אֵין לוֹ בָּהּ כְּלוּם. אָמַר. תִּיפְתָּר בְּשֶׁלֹּא אָמַר. יִזְכּוּ לִי בְד̇ אַמּוֹת שֶׁלִּי. וָמוֹר דְּבַתְרָהּ. נָפַל עָלֶיהָ וּפָרַס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מַעֲבִירִין אוֹתוֹ מִמֶּנָּהּ. עוֹד הִיא בְּשֶּׁלֹּא אָמַר. יִזְכּוּ לִי בְד̇ אַמּוֹת שֶּׁלִּי. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. שְּׁנַיִם שֶּׁהָיוּ מִתְכַּתְּשִּׁין בָּעוֹמֶר וּבָא עָנִי וַחֲטָפוֹ מִלִּפְנֵיהֶן זָכָה בוֹ. עוֹד הִיא בְּשֶּׁלֹּא אָמַר. יִזְכּוּ לִי בְד̇ אַמּוֹת שֶּׁלִּי. וְהָתַנִּינָן. רָאָה אֶה הַמְּצִיאָה וְנָפַל עָלֶיהָ וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ. זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָהּ. 3a עוֹד הִיא בְּשֶּׁלֹּא אָמַר. יִזְכּוּ לִי בְד̇ אַמּוֹת שֶּׁלִּי. וְהָתַנִּינָן. קָרוֹב לָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. קָרוֹב לוֹ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. חִזְקִיָּה אָמַר. בִּשְׂכַר הַלִּיבֶּלָּר הִיא מַתְנִיתָא. הָתִיבוֹן. וְהָֽכְתִיב וַאֲנִי בְּעוֹנְיִי הֲכִינוֹתִי וגו'. וְהֵיכִי. אִם בִּנְתוּנִּין בְּתוֹךְ יָדוֹ עָשִׁיר הוּא. אִי בְּשֶׁאֵינָן נְתוּנִּין לְתוֹךְ יָדוֹ יֵשׁ אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. הֲוֵי אוֹמֵר. בִּנְתוּנִּין בְּתוֹךְ ד̇ אַמּוֹת שֶׁלּוֹ. 3b אָמַר רִבִּי אָבִין. מַהוּ בְּעוֹנְיִי. שֶׁאֵין עֲשִׁירוּת לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר. שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה וּמַקְדִּישׁ סְעוּדָתוֹ לַשָּׁמַיִם.

Traduction

⁠— (6)En tête est un passage traduit (Pea 4, 2), et reproduit en (Gitin 8, 3).. Si l’acte de divorce (7)Jeté par le mari sur la voie publique. se trouve placé juste au milieu de la distance qui sépare le mari de la femme, elle ne se trouve qu’à moitié répudiée, en ce sens qu’il faut lors de la perte de cet acte un nouveau divorce; les frais de rédaction (Libellarius), dit Hiskia, seront répartis entre le mari et la femme (8)V. J., (Gitin 8, 2).. Quant à l’avis d’après lequel l’espace occupé par les 4 coudées de quelqu’un ne suffisent pas pour constituer l’acquisition, il suffit d’opposer le verset suivant (1Ch 22, 14) Et moi en ma pauvreté j’ai préparé, etc. Or comment expliquer ce verset? Si, à ce moment Salomon avait en main tout ce qu’il fallait pour le temple, il était riche; (et pourquoi alors se dit-il pauvre)? s’il ne l’avait pas, comment a-t-il pu consacrer ce qu’il ne possédait pas encore. Il faut donc dire que tous ses biens se trouvaient à proximité de 4 coudées. R. Abin explique ainsi l’expression en ma pauvreté; il n’y a pas de richesse, en présence du créateur. Selon une autre explication, c’est à force de privation que Salomon a pu consacrer de si grand biens au culte.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ר' יוחנן אמר והוא שתפול לתוך ידו. אין ד' אמות שלו קונין לו בר''ה ועד שתבא לתוך ידו הוא דקונה אותה:

נטל מקצת פיאה. מתני' בפ''ד דפיאה. וגרסינן להאי סוגיא שם ובפ''ח דגיטין הלכה ג'. והנוסחא נשתנית שם:

אין לו בה כלום. ואע''פ שהיא בתוך ד' אמות שלו וקשיא לר''ל:

תיפתר בשלא אמר יזכו לי וכו'. דגלי אדעתיה דבזריק' שזרק מקצת פיאה עליה ניחא ליה דליקני ולא בד' אמות וההיא זריקה לאו כלום היא:

ומור דבתרה. ותאמר הסיפא דהתם וקשיא לך דתנינן נפל עליה וכו'. וקס''ד דהכא הוי ממש בתוך ד' אמות שלו ואפ''ה לא זכה:

עוד היא בשלא אמר וכו'. הכא נמי מהאי טעמא הוא והא קמ''ל בסיפא דאע''ג דתחתיו ממש היא אפ''ה כיון דנפל עליה גלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני וההיא לאו כלום היא:

והתנא ר' חייא בתוספתא דפיאה פ''ב שני עניים שהיו מתכתשין כותשין ומריבין זה עם זה בשביל עומר אחד:

זכה בו. האחר והא הכא לא נפילה איכא ולא גילוי דעת איכא ואפ''ה האחר זכה ולא הם:

עוד היא. הכא נמי משום האי טעמא דבשלא אמרו הוא דכיון שהיו מריבין יחד ולא אמרו כל הקוד' בד' אמות יזכה גלו אדעתיהו דבד' אמות לא ניחא להו דליקנו:

ותנינן ראה את המציאה. וקס''ד דהכא כיון שראה אותה ונתקרב בתוך ד' אמות להמציאה לא איכפת לן במאי שנפל עליה אחר כך ואי ד' אמות קונה אמאי זכה זה שהחזיק בה:

עוד היא. ה''נ כן דמכיון שנפל עליה ולא אמר שיזכו לו ד' אמות גלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני ולאו כלום הוא:

והתנינן קרוב לה מגורשת. בהזורק שם ואסיפא סמיך. וחסר כאן וכדרך הש''ס הזה שהוא מקצר ועולה וסמיך על מה דגריס כבר בפיאה ובגיטין דהתם שנה ר' יוחנן אמתני' דתנינן אם היתה עומדת בר''ה וזרק לה גיטה קרוב לד' אמות שלה מגורשת קרוב לו וכו' וקאמר ר' יוחנן התם עלה זו בגיטין אבל במתנה אין ד' אמות קונין לו בר''ה ומותיב התם ממתני' וכן לענין קידושין וכו' ומפרק עד לבסוף הסוגיא ולא שייכא לכאן:

ר' חזקיה אמר בשכר הליבלר היא מתניתא. הא לא שייכא כלל לסוגיא דלעיל ואגב מייתי ומעתיק לה הכא כדרך הש''ס הזה והתם קאי חזקיה לפרושי הא דקתני במתני' מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ולא קתני סתם אינה מגורשת אלא הא קמ''ל שאם נאבד הגט וצריך לכתוב גט אחר דבעלמא הבעל הוא דנותן שכר הלבלר כדאמר בהאי תלמודא בגיטין וכאן דמחצה על מחצה היה הגט ונאבד ומגורשת ואינה מגורשת מספק היא וכיון דמספק הוא דצריך גט אחר שניהם נותנים שכר הסופר:

התיבון והכתיב וכו'. זהו תשובה לדברי האומר דאין ד' אמות של אדם קונות לו וכן הוא התם בריש הסוגיא דר''ל מייתי ראי' לדבריו מהאי קרא שאמר דוד המלך לשלמה ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וגו'. והיכי מיתפרשא האי קרא אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא ומי שייך לומר על כל העושר הזה ואני בעניי וגו' ואי בשאינן וכו' הוי אומר בנתונין בתוך ד' אמות. על כרחך א''א לפרש הכתוב אלא בענין זה שהיו נתונין בתוך ד' אמות שלו בשעה שהקדישן וברשותו הוא והא דקאמר ואני בעניי לפי שאינם נתונים בתוך ידו ממש ואשמעינן האי קרא דד' אמות שלו קונות לו:

אמר ר' אבין וכו'. וחסר כאן עיקר התירוץ דגריס התם קיימונה להכתוב במקדיש ראשון ראשון. ראשון שבא לידו הקדיש והיינו נמי בעניי ולא מוכחא מידי. ור' אבין ג''כ בא לפרש הכתוב ואני בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא:

שהיה מתענה. מצמצם בסעודתו ודרך עינוי הוא שלא סעד כסעודות המלכים בשביל להקדיש לשמים:

תַּנֵּי. הָאוֹמֵר. יִזְכֶּה לִי בֵיתִי בִּמְצִיאָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹכָהּ. לֹא אָמַר כְּלוּם. יָצָא שֵׁם לִמְצִיאָתוֹ דְּבָרָיו קַייָמִין. כְּהָדָא אָרִיסֵיהּ דְּרִבִּי בָּא בַּר מִינָא סְלִיק לְדִיקְלָא אַשְׁכָּח גּוֹזָלִין וְנַסְתּוֹן. אֲזַל שְׁאִל לְרַב. לֹא אָמַר לֵיהּ כְּלוּם. אֲזַל חֲזַר. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מִינָא. קַשְׁייָא לוֹן הֲוִיתָא חֲזָרוּתֵי יֹתֵר מִמְּצִיאָתוֹ.

Traduction

– On a enseigné: c’est une expression non avenue (sans portée) de dire que la maison doive servir à acquérir un objet perdu qui y tombe; mais si l’on dit que la maison serve à recueillir ce qui y est déjà tombé, la déclaration servira à l’acquérir. Ainsi, le fermier de R. Aba b. Mina trouva sur un palmier du propriétaire des pigeons, et les prit. Il alla consulter Rav pour savoir s’il a bien fait, et celui-ci ne lui donna pas de réponse; sur quoi le fermier alla les remettre à leur place première (supposant avoir mal fait). R. Aba b. Mina lui dit: En présence du doute que tu as exprimé, Rav ne t’a pas répondu sur le champ; mais tu as eu tort de rendre les pigeons aussitôt et de renoncer ainsi à la trouvaille bien acquise.

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא פ''ק:

במציאה שנפל לתוכה. כלומר במה שתפול לתוכה היום. וכן הוא להדיא בתוספתא:

לא אמר כלום. שעדיין לא היתה שם בשעת דיבורו ולא באה לעולם:

יצא שם למציאתו. שכבר נפלה לתוך ביתו דבריו קיימין וזכתה לו ביתו דחצר המשתמרת קונה:

כהדא. עובדא באריסי' דר' בא שמצא גוזלין על דיקלו ולקחום והלך ושאל לרב אם דקלו קונה לו ויפה עשה שלקחום ולא השיב לו כלום:

אזל וחזר. הלך והחזיר הגוזלין למקומן שכסבור היה שלא קנה אותן ולפיכך לא השיב לו רב כלום:

קשייא לן הויתא חזר. כלומר משום דקשיא לן ומסתפקא לן מעיקרא בהאי מילתא ולפיכך לא השיב לך רב עד שיתברר לו הדין ואתה החזרת אותן מיד ולמה היה זה לך לעשות כן שלאחר שלקחתם היה לך לעכבן ותייתר ממציאתו לפי שהם שלך וכבר קנית אותם במציאתן ובלקיחתן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source