Le texte Le vocabulaire Les révisions
משנה: אַלְמָנָה בֵּין שֶׁהִיא עֲנִייָה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תַחֲבוֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. הַחוֹבֵל אֶת הָרֵיחַיִם עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְחַייָב מְשּׁוּם שְׁנֵי כֵלִים שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יַחֲבוֹל רֵיחַיִם וָרָכֶב. וְלֹא רֵיחַיִם וָרֶכֶב בִּלְבַד אָֽמְרוּ אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי נֶפֶשׁ הוּא חוֹבֵל.
Traduction
Il ne faut pas prendre un gage à une veuve, qu’elle soit pauvre ou riche; car il est écrit: ''tu ne prendras pas pour gage le vêtement d’une veuve'' (ibid. 17). Celui qui prend une meule pour gage transgresse une double défense biblique, car il est écrit (ib. 6): ''On ne doit pas saisir pour gage une meule inférieure ni une meule courante, car ce serait prendre la vie même en gage''. Non seulement la meule est interdite, mais il est défendu aussi de prendre pour gage un instrument quelconque qui sert à préparer la nourriture, car, d’après l’expression de l’écriture (ibid.) ''ce serait prendre pour ainsi dire à gage la vie même de son prochain''.
Pnei Moshe non traduit
משום שני כלים. העליונה רכב והתחתונה ריחים:
מתני' אלמנ' בין שהיא עניה בין שהיא עשירה. משום דאיכא למ''ד בגמרא דוקא עניה הוא דאין ממשכנין שמתוך שאתה צריך לחזור לה והיא נכנסת ויוצאת אצלך אתה משיאה שם רע בשכנותיה אבל עשירה דלא צריכה וליכא למימר הכי ממשכנין קמ''ל תנא דמתני' דלא דכתיב לא תחבול בגד אלמנה אחת עניה ואחת עשירה במשמע:
הלכה: 35a כְּתִיב בִּנְזָקִין שֶׁיְּהֵא גוֹבֶה בָּעִידִית. שֶׁנֶּאֱמַר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וגו'. וּכְתִיב בְּמִלְוָה שֶׁיְּהֵא גוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית. שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נוֹשֶׁה בוֹ וגו'. לָֽמְדוּ קַרְקָעוֹת מִן הַמַּשְׁכּוֹנוֹת. וְדִכְוָותָהּ יְלַמֵּדוּ מַשְׁכּוֹנוֹת מִקַּרְקָעוֹת. פֵּירַשׁ רִבִּי סִימַאי. דְּבַר תּוֹרָה שֶׁיְּהֵא שָׁלִיחַ בֵּית דִּין נִכְנַס וְגוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית. שֶׁאִם יִכָּנֵס הַמַּלְוֶה הֲרֵי הוּא מוֹצִיא הַיָּפֶה. וְאִם יִכָּנֵס הַלּוֹוֶה מוֹצִיא הָרַע. אֶלָּא שָׁלוּחַ בֵּית דִּין נִכְנַס וְגוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּבַר תּוֹרָה שֶׁיְּהֵא הַלּוֹוֶה נִכְנַס. שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נוֹשֶׁה בוֹ וגו'. אָמַר רִבִּי לָא. תַּנֵּיי תַמָּן. חָבוֹל. בְּבֵית דִּין. שֶׁלֹֹּא בְּבֵית דִּין מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אִם חָבוֹל תַּחְבּוֹל. מִישְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת עוֹבֵר עַל כָּל שֵּׁם וְשֵׁם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. אָמַר רִבִּי לָא. הוּא גָרַם לְעַצְמוֹ [לַעֲבוֹר] עַל כָּל שֵּׁם וְשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ.
Traduction
(215)En tête est un passage traduit en (Gitin 5, 1). R. Ila dit: on a enseigné ailleurs (à Babylone) que le délégué du tribunal entre chez le débiteur pour demander le gage de la dette; en raison de la redondance du terme engager (ibid. 24, 6-17) on sait que le créancier est tenu de restituer le gage, non seulement s’il n’y a pas eu intervention judiciaire, mais encore si elle a eu lieu. Celui qui garde le gage indûment (216)Tossefta, 10. transgresse les divers préceptes à ce sujet (1. ''de ne pas entrer chez lui'', 2. ''de lui rendre le gage'', 3. ''de ne pas se coucher en gardant son gage''). Le créancier même, ajoute R. Ila, est cause d’avoir transgressé chaque défense en particulier (et s’il avait laissé agir le délégué judiciaire, il ne serait pas coupable du 1er chef d’entrer ''dans sa maison'').
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב בנזקין שיהא גובה בעידית וכו'. כלומר כמו שהנזקין מדאורייתא בעידית הוא כך בעל חוב דאמרי' דיניה בבינונית מדאורייתא הוא להאי תנא כדדריש לקמן וסוגיא זו מבוארת בהלכה א' פ''ק דגיטין:
למדו קרקעות מן המשכונות. וכלומר דכן נמי אמרינן דלמדין אנו דין קרקעות מדין דמשכונות והן מטלטלין ועל שם שנלקחין ביד ומושכין אותן מזה לזה קראן בסתם משכונות וכדאמרינן בגיטין דמה משכונות והן מטלטלין דינן בבינונית בב''ח דכתיבי בהדיא כדדרש ר' סימאי לקמיה כן נמי בקרקעות דב''ח גיבה בבינונית:
ודכוותה ילמדו משכונות מקרקעות. וכן נמי אמרינן התם דכוותה גבי נזקין דכתיבי בהדיא בקרקעות דמשלם ממיטב ולמדין אנו מטלטלין מקרקעות דכל דיהיב ליה ממיטב הוא דיהיב ליה. והש''ס מקצר והולך כאן וסמיך אדאיתמר התם:
פירש ר' סימאי. השתא מסיים ומייתי לה הך דרשא דמהיכן למדו דבע''ח דינו בבינונ' מדאורייתא כדפי' ר' סימאי התם. דבר תורה שיהא שליח ב''ד נכנס. והאיש אשר אתה נושה וגו' אשליח ב''ד הוא דקאמר שלא המלוה ולא הלוה יכנסו ליטול את המשכון שזה מוציא היפה וזה מוציא הרע אלא השליח ב''ד הוא שיכנס ומה דרכו להוציא הבינונית הוא מוציא ולמדנו שהוא גובה בינונית ולמדין אנו קרקעות ממטלטלין:
תני ר' ישמעאל. ופליג אר' סימאי דקסבר והאיש אשר אתה נושה בו אלוה קאי והוא יכנס להוציא את המשכון ומה דרכו להוציא את הזיבורית דזהו דין ב''ח מדאורייתא אלא שחכמים הוא שתיקנו שיהא ב''ח גובה בבינונית משום נעילת דלת בפני הלווין כדאמר התם:
תניי תמן. בבבל שנו ברייתא זו דלקמיה ולמדין אנו דבשליח ב''ד הכתוב מדבר:
חבול תחבול כתיב. למדנו דבשליח ב''ד הוא והזהירה התורה שאם נכנס למשכנו עד בא השמש תשיבנו לו ונוהג בו ג''כ דין השבת העבוט:
בב''ד שלא בב''ד מנין וכו'. וכלומר אי לא הוה כתיב אלא תחבול לחוד ה''א דשלא בב''ד מיירי אלא המלוה היא שנכנס ובו הזהירה התורה להשיב העבוט וכשהוא אומר חבול תחבול ללמדך אפי' ע''י ב''ד:
מישכנו שלא ברשות. תוספתא היא בפ''י ואם משכנו צריך לחזור לו ועובר על כל שם ושם שיש בו. אם לא החזיר העבוט עובר משום שלשה שמות משום לא תבא אל ביתו ומשום השב תשיב לו את העבוט ומשו' לא תשכב בעבוטו:
הוא גרם לעצמו. כלומר דר' אילא מפרש ומדייק לפי שהוא גרם לעצמו זה שהוא נכנס למשכנו שלא ברשות ב''ד ולפיכך אם לא מחזיר עובר על כל שם ושם שיש לו שאלו לא נכנס בעצמו אלא ע''י שליח ב''ד אע''פ שאם לא החזיר עדיין היה עובר על השב תשיב וגו' מ''מ לא עבר על לא תבא לביתו והוא גרם לעצמו כשלא יחזיר לעבור בכל שמות הללו:
מִישְׁכְּנוֹ וְחָזַר וְנָתַן לוֹ. מִּידַּת הַדִּין בְּיָדוֹ שֶׁיְּהֵא גוֹבֶה מִנְּכָסִין מְשׁוּעֲבָדִין. וְאִם מַחֲזִיר לוֹ לְאֵי זֶה דָבָר שֶׁיְּמַשְׁכֶּנּוּ הוּא מְמַשְׁכְּנוֹ. פֵּירַשׁ רִבִּי. שֶׁמָּא תָבוֹא שְׁמִיטָּה וְיַשְׁמִיט. אוֹ שֶׁמָּא יָמוּת הַלָּהּ וְנִמְצְאוּ הַמִּטַּלְטְלִין בְּיַד הַיּוֹרְשִׁין.
Traduction
Si après s’être nanti d’un gage le créancier le rend au débiteur, il doit pouvoir de toute justice se couvrir de biens susceptibles d’hypothèque; si donc il doit le rendre, à quoi sert-il de prendre un gage? Rabbi en explique l’utilité: cela sert à ce que l’époque de la shemita (du repos agraire) ne dépouille pas le créancier de ses droits, ou encore si le débiteur meurt avant de s’acquitter, le gage prélevé un moment, quoique se trouvant parmi les biens mobiliers des héritiers, reste acquis au créancier.
Pnei Moshe non traduit
מדת הדין בידו שיהא גובה מנכסין משועבדין. כלומר מן הדין שיהא גובה ממה שבידו שהן מנכסין משועבדי' לו ותחת ידו הן וא''כ אם הוא מחזיר לו לאיזה דבר שמישכנו הוא ממשכנו וכלומר מה יועיל לו עכשיו שמשכנו וצריך להחזיר לו:
פירש רבי. הדבר שמועיל לו לענין שמיטה שעכשיו אין השמיטה משמטו או שמא ימות הלוה ונמצאו המטלטלין ביד היורשין ולא היה יכול לגבות מהן ועכשיו מועיל שלא יעשה כמטלטלין אצל היורשין:
תַּנֵּי. חוֹבֵל כְּסוּת יוֹם בַּלַּיְלָה וּכְסוּת לַיְלָה בַיּוֹם. מַחֲזִיר כְּסוּת יוֹם בַּיּוֹם וּכְסוּת לַיְלָה בַלַּיְלָה. כָּר וְסַדִּין שֶׁדַּרְכָּן לְכַסּוֹת בַּלַּיְלָה חוֹבְלָן בַּיּוֹם וּמַחֲזִירָן בַּלַּיְלָה. קוֹרְדוֹם וּמַחֲרֵישָׁה שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹת בָּהֶן מְלָאכָה בַיּוֹם חוֹבְלָן בַּלַּיְלָה וּמַחֲזִירָן בַּיּוֹם. אָמַר רִבִּי לָא. זִימְנִין דְּתִיפְתָּר הָהֵן קְרָא לֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ. לָא תִדְנַח עֲלוֹי שִׁמְשָׁא. וְזִימְנִין דְּתִיפְתָּר לָהּ. לָא תִטְמַע עֲלוֹי שִׁמְשָׁא. דִּכְתִיב הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הָעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ. עִם מַעֲלֵי שִׁמְשָׁא. עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. עַד מִטְמָעֵי שִׁמְשָָׁא.
Traduction
On a enseigné (217)Ibid.: le créancier prendra comme gage un vêtement de jour durant la nuit, ou un vêtement de nuit durant le jour, et il rendra au jour le vêtement du jour, en gage le jour, comme il rendra la nuit un vêtement de nuit; il prendra en gage le jour un oreiller ou un drap dont on a l’habitude de se couvrir la nuit, qu’il rendra la nuit. Au contraire il prendra en gage la nuit, une hache ou une charrue, dont on a l’habitude de se servir au jour, et il les rendra le jour. Aussi R. Ila justifie deux versets qui paraissent d’abord se contredire (218)V. Rabba sur (Ex 31).: tantôt il faut voir le sens de rayonner, tantôt celui de se coucher dans la même expression; le premier verset, où il est dit:jusqu’à ce que le soleil éclaire, tu le lui rendras (Ex 22, 25) traite du coucher du soleil, et pendant la nuit il ne faudra pas garder au débiteur sa couverture de nuit; au second verset, disant: tu lui rendras le gage aux rayons du soleil (Dt 24, 13), il s’agit du lever du soleil; à ce moment, il faut rendre au débiteur son vêtement de jour.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם ושנויה בלשון אחר:
חובל כסות יום בלילה. כלומר מה שאינו צריך לזה חובל ומחזיק בידו ומחזיר לו את הצריך לו כדמפרש ואזיל חובל ומחזיק כסות יום בלילה ומחזיר כסות יום ביום:
זימנין דתיפתר אהן קרא וכו'. כלומר דר' לא מפרש טעמא דברייתא דמהיכן למדו כן ומפרש לקראי דכתוב אחד אומר בפ' משפטים עד בא השמש תשיבנו לו ובכי תצא כתיב השב תשב לו את העבוט כבוא השמש הא כיצד אלא ע''כ זימנין דתפרש לה לשון זריחה וזימנין לשון שקיעה וקרא קמא לשון שקיעה הוא ובכסות לילה מישתעי שתשיב להיות בלילה בידו עם מטמעי שימשא כשתשקע השמש ותחבול לך כסות יום בלילה וקרא בתרא לשון זריחה הוא כבוא השמש עם מעלי שמשא תשיב לו כסות יום להיות ביום בידו ותחבול לך כסות לילה ביום:
משנה: הַבַּיִת וְהָעֲלִייָה שֶׁל שְׁנַיִם שֶׁנָּֽפְלוּ שְׁנֵיהֶן חוֹלְקִין בָּעֵצִים וּבָאֲבָנִים וּבֶעָפָר. רוֹאִין אֵילּוּ אֲבָנִים הָרְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּבֵּר. הָיָה אֶחָד מֵהֶן מַכִּיר מִקְצָת אֲבָנָיו נוֹטְלָן וְעוֹלוֹת לוֹ מִן הַחֶשְׁבּוֹן.
Traduction
Deux individus avaient une maison, dont l’un avait l’étage inférieur et l’autre le supérieur, la maison s’est écroulée, et on ne reconnaît pas les matériaux, bois et pierres, s’ils viennent de l’étage inférieur ou du supérieur; en ce cas, les débris sont partagés entre les deux individus. S’il y a des pierres brisées et d’autres intactes, on peut parfois reconnaître, d’après la cause et la manière de l’écroulement, si ce sont celles de l’étage supérieur, ou celles de l’inférieur, qui ont dû se briser (on fera alors le partage en conséquence). Si l’un des individus reconnaît une partie de ses pierres (qui sont intactes), il les prend, et elles lui sont comptées pour le partage.
Pnei Moshe non traduit
נוטלן. וכגון שהלה טוען במקצת מהן שהוא אמת ומקצת מהן אמר איני יודע דהוי ליה מחויב שבועה דאוריית' ואינו יכול לישבע ומשלם. אבל אם זה אומר על כולן איני יודע ישבע היסת שאינו יודע וחולקין בשוה:
מכיר מקצת אבניו. והן שלימות:
שניהם חולקין. לפי שאין ניכר איזו אבנים של עליון ואיזו אבנים של תחתון והכל לפי הגבוה אם אחד גבוה מחבירו אבניו ועציו ועפרו מרובה משל חבירו. רואין אילו אבנים ראויו' להשתבר. ודבר זה ידוע מדרך הנפילה אם נחבט הבית מיסודו ונפל תחתיו יש לדעת שהתחתונו' נשברו ואם עליונו של כותל נפל להלן ממנו הרבה אז העליונ' נשברו שנפלו ממקום גבוה והתחתונות שלימות שנפלו ממקו' נמוך ורישא דקתני שניהן חולקין בכולן מיירי שאין ידוע כיצד נפלו כגון שנפל בלילה ופנו את האבנים מיד:
מתני' הבית והעליה של שנים. הבית של אחד והעלי' של אחד:
הלכה: הַבַּיִת וְהָעֲלִייָה שֶׁלִּשְׁנַיִם שֶׁנָּֽפְלוּ כול'. תַּנֵּי. נִכְמַר כְּתַנּוּר הָעֶלְיוֹנוֹת רְאוּיוֹת לִישָּׁבֵר. נָפַל לְחוּץ הַתַּחְתּוֹנוֹת רְאוּיוֹת לִישָּׁבֵר.
Traduction
On a enseigné (219)Tossefta, 10.: d’une veuve pauvre ou riche on ne prendra pas de gage, selon le verset (ib.): tu n’engageras pas le vêtement d’une veuve; c’est l’avis de R. Meir. R. Juda dit: on ne prendra rien en gage d’une veuve pauvre, mais on prendra d’une riche; seulement on ne rendra pas l’acquit, car celui qui le rapporterait chez elle pourrait lui susciter une mauvaise renommée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא שם:
נפל לחוץ. על הארץ איכא למימר דטפי ראויו' התחתונו' לישבר:
גמ' תני בברייתא נכמר כתנור. נהרס ונפל במקומו העליונות ראויות לישבר מחמת שנפלו בכח על התחתונות נשברות:
הלכה: הַבַּיִת וְהָעֲלִייָה שֶׁלִּשְׁנַיִם שֶׁנָּֽפְלוּ כול'. תַּנֵּי. נִכְמַר כְּתַנּוּר הָעֶלְיוֹנוֹת רְאוּיוֹת לִישָּׁבֵר. נָפַל לְחוּץ הַתַּחְתּוֹנוֹת רְאוּיוֹת לִישָּׁבֵר.
Traduction
On a enseigné: si la maison s’est écroulée sur place comme un four, on suppose que les matières de l’étage supérieur ont dû se briser (et ont entraîné celles du bas par la force du choc); si au contraire des matériaux sont tombés en dehors, cela indique que ceux de l’étage inférieur devaient se briser d’abord (et le haut s’est effondré par défaut de fondement).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא שם:
נפל לחוץ. על הארץ איכא למימר דטפי ראויו' התחתונו' לישבר:
גמ' תני בברייתא נכמר כתנור. נהרס ונפל במקומו העליונות ראויות לישבר מחמת שנפלו בכח על התחתונות נשברות:
הלכה: אַלְמָנָה בֵּין שֶׁהִיא עֲנִייָה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ כול'. 35b תַּנֵּי. אַלְמָנָה בֵּין עֲנִייָה בֵּין עֲשִׁירָה אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַחֲבוֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. אֶחָד עֲנִייָה וְאֶחָד עֲשִׁירָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עֲנִייָה אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ כָּל עִיקָּר. עֲשִׁירָה מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ וְאֵינוֹ מַחֲזִיר. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁבָּא אֶצְלָהּ מַשִּׂיאָהּ שֵׁם רַע.
Traduction
On a enseigné: si la maison s’est écroulée sur place comme un four, on suppose que les matières de l’étage supérieur ont dû se briser (et ont entraîné celles du bas par la force du choc); si au contraire des matériaux sont tombés en dehors, cela indique que ceux de l’étage inférieur devaient se briser d’abord (et le haut s’est effondré par défaut de fondement).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא שם:
נפל לחוץ. על הארץ איכא למימר דטפי ראויו' התחתונו' לישבר:
גמ' תני בברייתא נכמר כתנור. נהרס ונפל במקומו העליונות ראויות לישבר מחמת שנפלו בכח על התחתונות נשברות:
הלכה: אַלְמָנָה בֵּין שֶׁהִיא עֲנִייָה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ כול'. 35b תַּנֵּי. אַלְמָנָה בֵּין עֲנִייָה בֵּין עֲשִׁירָה אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַחֲבוֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. אֶחָד עֲנִייָה וְאֶחָד עֲשִׁירָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עֲנִייָה אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ כָּל עִיקָּר. עֲשִׁירָה מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ וְאֵינוֹ מַחֲזִיר. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁבָּא אֶצְלָהּ מַשִּׂיאָהּ שֵׁם רַע.
Traduction
On a enseigné (219)Tossefta, 10.: d’une veuve pauvre ou riche on ne prendra pas de gage, selon le verset (ib.): tu n’engageras pas le vêtement d’une veuve; c’est l’avis de R. Meir. R. Juda dit: on ne prendra rien en gage d’une veuve pauvre, mais on prendra d’une riche; seulement on ne rendra pas l’acquit, car celui qui le rapporterait chez elle pourrait lui susciter une mauvaise renommée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא שם:
נפל לחוץ. על הארץ איכא למימר דטפי ראויו' התחתונו' לישבר:
גמ' תני בברייתא נכמר כתנור. נהרס ונפל במקומו העליונות ראויות לישבר מחמת שנפלו בכח על התחתונות נשברות:
הָיָה הָאֶחָד מַכִּיר מִקְצָת אֲבָנָיו נוֹטְלָן וְעוֹלוֹת לוֹ מִן הַחֶשְׁבּוֹן. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁשּׁוֹלֶטֶת הַיָּד מִצַּד אֶחָד. תַּמָּן תַּנִּינָן. מֵאָה טֵבֵל מֵאָה חוּלִין נוֹטֵל מֵאָה וְאַחַת. מֵאָה טֵבֵל וּמֵאָה מַעֲשֵׂר נוֹטֵל מֵאָה וְאַחַת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִם אוֹמֵר אַתְּ נוֹטֵל מֵאָה אֲנִי אוֹמֵר כֹּל חוּלִין עָליוּ בְיָדוֹ וְנִמְצְאוּ אֵילּוּ בְטִבְלָן. אֶלָּא נוֹטֵל מֵאָה וְאַחַת כְּדֵי לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִן הַטֵּבֵל.
Traduction
Celui qui prend en gage les ciseaux du raseur commet une double transgression (220)Une pour chaque branche.; celui qui prend en gage l’une des branches ne commet pas de transgression. Celui qui prend en gage tout l’attirail d’attelage d’une bête de somme (composé de plusieurs pièces) commet du coup plusieurs transgressions; mais s’il ne met en gage qu’un de ces ustensiles, il n’est qu’une fois coupable.
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוסי. מפרש מה טעם אמרו בחולין מתוקנין שנתערבו במאה טבל והיינו שטבולין לתרומת מעשר נוטל מאה ואחד והלא בדין היה שלא יטול אלא המאה של טבל וא''ת שחוששין אנו שהתרומת מעשר נתערב בחולין אף אם היה כן הלא היא עולה באחד ומאה והרי כאן נטל המאה מן המאתים שנתערבו וישארו החולין כמות שהן הלכך קאמר ר' יוסי דהיינו טעמא:
תמן תנינן. בסוף פ''ז דדמאי:
זאת אומרת ששולטות היד מצד אחד. מדקתני היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן דמשמע אפילו אין הלה מודה לו כיון שהוא מכירן נוטלן וכגון שזה אומר איני יודע דכיון דצד אחד יודע הוא ידו שולטת ונאמן:
אם את אומר נוטל מאה. של הטבל חוששין אנו שמא יחשוב הוא כל החולין עלו בידו והיינו אני אומר וכו' כלומר שיטעה לומ' שע''י החולין בידו ויחשוב אותן לחולין והמאה הנשארים הם של טבל ובאמת אינו כן אלא הטבל עלו בידו:
ונמצאו אילו בטיבלן. חותן המאה שיחשוב שהם של חולין נשארו בטיבלן לפי שלא יפריש מהן ובאמת של טבל הן והלכך מפסיד אחת של החולין ונוטל מאה ואחת לשם טבל כדי שיפריש תרומת מעשר מן הטבל ונמצאו החולין מתוקנין ממה נפשך. ותרומה דנקט הכא לאו בדוקא ול''ג דלא איירי אלא בטבל הטבול לתרומת מעשר. ואיידי דקתני התם אם היה הטבל מרובה הוי כיש לו פרנסה ממקום אחר ומוציא לפי חשבון וכדקאמר התם בהאי תלמודא מיכן והילך לפי חשבון נקט לה הכא:
צמד פרות. העול שלהן וכלי אוכל נפש הוא ושל פרקים הוא ואם חבלן כאחת עובר על שתיהן:
החובל זוג של ספרים. כאחת:
הדרן עלך המקבל
הָיָה הָאֶחָד מַכִּיר מִקְצָת אֲבָנָיו נוֹטְלָן וְעוֹלוֹת לוֹ מִן הַחֶשְׁבּוֹן. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁשּׁוֹלֶטֶת הַיָּד מִצַּד אֶחָד. תַּמָּן תַּנִּינָן. מֵאָה טֵבֵל מֵאָה חוּלִין נוֹטֵל מֵאָה וְאַחַת. מֵאָה טֵבֵל וּמֵאָה מַעֲשֵׂר נוֹטֵל מֵאָה וְאַחַת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִם אוֹמֵר אַתְּ נוֹטֵל מֵאָה אֲנִי אוֹמֵר כֹּל חוּלִין עָליוּ בְיָדוֹ וְנִמְצְאוּ אֵילּוּ בְטִבְלָן. אֶלָּא נוֹטֵל מֵאָה וְאַחַת כְּדֵי לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִן הַטֵּבֵל.
Traduction
– ''Si l’un des 2 individus, est-il dit, reconnaît une partie de ses pierres (qui sont intactes), il les prend, et elles lui seront portées en compte''. De ce qu’il n’est pas question de l’assentiment de l’autre individu, dit R. Oshia, on a la preuve que cette déclaration isolée suffit à faire prévaloir les droits du premier. Ailleurs on a enseigné (221)J., (Demaï 7, 9).: Si cent parties de tebel (inaffranchies de l’oblation sacerdotale) sont mêlées à cent parts profanes (sur lesquelles on ne doit plus que la dîme), on prend cent et une parts (une sur cent en plus, pour réserver la part consacrée); de même, en cas de mélange des parts inaffranchies avec cent parts de dîme (non libérées du centième sacerdotal), on prend une part supplémentaire pour le prélèvement sacré. R. Yossé explique la raison de ce procédé: si l’on prenait seulement (au 1er cas) juste cent parts, il pourrait arriver d’avoir pris juste les cent parts profanes (libérées), et tout le reste serait maintenu à l’état de tebel (inaffranchi); or, en prenant cent et une parts, on a de quoi pouvoir prélever ensuite l’oblation sacerdotale (2/100) et l’oblation de dîme (1/100) sur la partie inaffranchie.
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוסי. מפרש מה טעם אמרו בחולין מתוקנין שנתערבו במאה טבל והיינו שטבולין לתרומת מעשר נוטל מאה ואחד והלא בדין היה שלא יטול אלא המאה של טבל וא''ת שחוששין אנו שהתרומת מעשר נתערב בחולין אף אם היה כן הלא היא עולה באחד ומאה והרי כאן נטל המאה מן המאתים שנתערבו וישארו החולין כמות שהן הלכך קאמר ר' יוסי דהיינו טעמא:
תמן תנינן. בסוף פ''ז דדמאי:
זאת אומרת ששולטות היד מצד אחד. מדקתני היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן דמשמע אפילו אין הלה מודה לו כיון שהוא מכירן נוטלן וכגון שזה אומר איני יודע דכיון דצד אחד יודע הוא ידו שולטת ונאמן:
אם את אומר נוטל מאה. של הטבל חוששין אנו שמא יחשוב הוא כל החולין עלו בידו והיינו אני אומר וכו' כלומר שיטעה לומ' שע''י החולין בידו ויחשוב אותן לחולין והמאה הנשארים הם של טבל ובאמת אינו כן אלא הטבל עלו בידו:
ונמצאו אילו בטיבלן. חותן המאה שיחשוב שהם של חולין נשארו בטיבלן לפי שלא יפריש מהן ובאמת של טבל הן והלכך מפסיד אחת של החולין ונוטל מאה ואחת לשם טבל כדי שיפריש תרומת מעשר מן הטבל ונמצאו החולין מתוקנין ממה נפשך. ותרומה דנקט הכא לאו בדוקא ול''ג דלא איירי אלא בטבל הטבול לתרומת מעשר. ואיידי דקתני התם אם היה הטבל מרובה הוי כיש לו פרנסה ממקום אחר ומוציא לפי חשבון וכדקאמר התם בהאי תלמודא מיכן והילך לפי חשבון נקט לה הכא:
צמד פרות. העול שלהן וכלי אוכל נפש הוא ושל פרקים הוא ואם חבלן כאחת עובר על שתיהן:
החובל זוג של ספרים. כאחת:
הדרן עלך המקבל
הַחוֹבֵל זוּג שֶׁלַּסַּפָּרִין עוֹבֵר עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. חָבַל אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ עוֹבֵר [אֶלָּא] עַל אֶחָד מֵהֶן. הַמְמַשְׁכֵּן צֶמֶד פָּרוֹת עוֹבֵר עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מִישְׁכֵּן אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ עוֹבֵר אֶלָּא עַל אֶחָד מֵהֶן בִּלְבַד.
Traduction
– ''Si l’un des 2 individus, est-il dit, reconnaît une partie de ses pierres (qui sont intactes), il les prend, et elles lui seront portées en compte''. De ce qu’il n’est pas question de l’assentiment de l’autre individu, dit R. Oshia, on a la preuve que cette déclaration isolée suffit à faire prévaloir les droits du premier. Ailleurs on a enseigné (221)J., (Demaï 7, 9).: Si cent parties de tebel (inaffranchies de l’oblation sacerdotale) sont mêlées à cent parts profanes (sur lesquelles on ne doit plus que la dîme), on prend cent et une parts (une sur cent en plus, pour réserver la part consacrée); de même, en cas de mélange des parts inaffranchies avec cent parts de dîme (non libérées du centième sacerdotal), on prend une part supplémentaire pour le prélèvement sacré. R. Yossé explique la raison de ce procédé: si l’on prenait seulement (au 1er cas) juste cent parts, il pourrait arriver d’avoir pris juste les cent parts profanes (libérées), et tout le reste serait maintenu à l’état de tebel (inaffranchi); or, en prenant cent et une parts, on a de quoi pouvoir prélever ensuite l’oblation sacerdotale (2/100) et l’oblation de dîme (1/100) sur la partie inaffranchie.
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוסי. מפרש מה טעם אמרו בחולין מתוקנין שנתערבו במאה טבל והיינו שטבולין לתרומת מעשר נוטל מאה ואחד והלא בדין היה שלא יטול אלא המאה של טבל וא''ת שחוששין אנו שהתרומת מעשר נתערב בחולין אף אם היה כן הלא היא עולה באחד ומאה והרי כאן נטל המאה מן המאתים שנתערבו וישארו החולין כמות שהן הלכך קאמר ר' יוסי דהיינו טעמא:
תמן תנינן. בסוף פ''ז דדמאי:
זאת אומרת ששולטות היד מצד אחד. מדקתני היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן דמשמע אפילו אין הלה מודה לו כיון שהוא מכירן נוטלן וכגון שזה אומר איני יודע דכיון דצד אחד יודע הוא ידו שולטת ונאמן:
אם את אומר נוטל מאה. של הטבל חוששין אנו שמא יחשוב הוא כל החולין עלו בידו והיינו אני אומר וכו' כלומר שיטעה לומ' שע''י החולין בידו ויחשוב אותן לחולין והמאה הנשארים הם של טבל ובאמת אינו כן אלא הטבל עלו בידו:
ונמצאו אילו בטיבלן. חותן המאה שיחשוב שהם של חולין נשארו בטיבלן לפי שלא יפריש מהן ובאמת של טבל הן והלכך מפסיד אחת של החולין ונוטל מאה ואחת לשם טבל כדי שיפריש תרומת מעשר מן הטבל ונמצאו החולין מתוקנין ממה נפשך. ותרומה דנקט הכא לאו בדוקא ול''ג דלא איירי אלא בטבל הטבול לתרומת מעשר. ואיידי דקתני התם אם היה הטבל מרובה הוי כיש לו פרנסה ממקום אחר ומוציא לפי חשבון וכדקאמר התם בהאי תלמודא מיכן והילך לפי חשבון נקט לה הכא:
צמד פרות. העול שלהן וכלי אוכל נפש הוא ושל פרקים הוא ואם חבלן כאחת עובר על שתיהן:
החובל זוג של ספרים. כאחת:
הדרן עלך המקבל
הַחוֹבֵל זוּג שֶׁלַּסַּפָּרִין עוֹבֵר עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. חָבַל אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ עוֹבֵר [אֶלָּא] עַל אֶחָד מֵהֶן. הַמְמַשְׁכֵּן צֶמֶד פָּרוֹת עוֹבֵר עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מִישְׁכֵּן אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ עוֹבֵר אֶלָּא עַל אֶחָד מֵהֶן בִּלְבַד.
Traduction
Celui qui prend en gage les ciseaux du raseur commet une double transgression (220)Une pour chaque branche.; celui qui prend en gage l’une des branches ne commet pas de transgression. Celui qui prend en gage tout l’attirail d’attelage d’une bête de somme (composé de plusieurs pièces) commet du coup plusieurs transgressions; mais s’il ne met en gage qu’un de ces ustensiles, il n’est qu’une fois coupable.
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוסי. מפרש מה טעם אמרו בחולין מתוקנין שנתערבו במאה טבל והיינו שטבולין לתרומת מעשר נוטל מאה ואחד והלא בדין היה שלא יטול אלא המאה של טבל וא''ת שחוששין אנו שהתרומת מעשר נתערב בחולין אף אם היה כן הלא היא עולה באחד ומאה והרי כאן נטל המאה מן המאתים שנתערבו וישארו החולין כמות שהן הלכך קאמר ר' יוסי דהיינו טעמא:
תמן תנינן. בסוף פ''ז דדמאי:
זאת אומרת ששולטות היד מצד אחד. מדקתני היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן דמשמע אפילו אין הלה מודה לו כיון שהוא מכירן נוטלן וכגון שזה אומר איני יודע דכיון דצד אחד יודע הוא ידו שולטת ונאמן:
אם את אומר נוטל מאה. של הטבל חוששין אנו שמא יחשוב הוא כל החולין עלו בידו והיינו אני אומר וכו' כלומר שיטעה לומ' שע''י החולין בידו ויחשוב אותן לחולין והמאה הנשארים הם של טבל ובאמת אינו כן אלא הטבל עלו בידו:
ונמצאו אילו בטיבלן. חותן המאה שיחשוב שהם של חולין נשארו בטיבלן לפי שלא יפריש מהן ובאמת של טבל הן והלכך מפסיד אחת של החולין ונוטל מאה ואחת לשם טבל כדי שיפריש תרומת מעשר מן הטבל ונמצאו החולין מתוקנין ממה נפשך. ותרומה דנקט הכא לאו בדוקא ול''ג דלא איירי אלא בטבל הטבול לתרומת מעשר. ואיידי דקתני התם אם היה הטבל מרובה הוי כיש לו פרנסה ממקום אחר ומוציא לפי חשבון וכדקאמר התם בהאי תלמודא מיכן והילך לפי חשבון נקט לה הכא:
צמד פרות. העול שלהן וכלי אוכל נפש הוא ושל פרקים הוא ואם חבלן כאחת עובר על שתיהן:
החובל זוג של ספרים. כאחת:
הדרן עלך המקבל
אִילֵּין תְּקוֹעַייָא. רִבִּי זְעִירָא. אֲמַר אַרְעַיָּה. זְקִיק אַתְּ מַטְעִינֵנִי. רִבִּי לָא. אֲמַר עִילָאִי. בַּנַּאֵי אָֽמְרִין. תְּרַוֵּיהוֹן אֵילֵּין יְסוֹדַייָא. וְדָא מְסַייְעָה לְמָאן דְּאָמַר בַּנַּאֵי. הָֽיְתָה חוֹרְבָתוֹ סְמוּכָה לְכוֹתֶל חֲצַר חֲבֵירוֹ לֹא יֹאמַר לוֹ. הֲרֵינִי מְייַסֵּד עִמָּךְ כּוֹתֶל חֲצֵירִי וְעוֹלֶה. אֶלָּא מְייַסֵּד עִמּוֹ מִלְּמַטָּה וְעוֹלֶה. הָֽיְתָה עַל גַּבֵּי שִׁיחִין אוֹ עַל גַּבֵּי מְעָרוֹת אֵינוֹ נִזְקַק לוֹ כְּלוּם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר כְּגוֹן אִילֵּין דָּרַייָא דְבֵישָׁן דְּלָא יְכִיל אַרְעַייָא בָּאנִי עַד דְּבָנִי עִילַייָא.
Traduction
Quant aux frais pour rétablir les fondations, selon R. Zeira, l’habitant de l’étage supérieur peut dire à l’habitant du bas: le sol suffit à mon appui, et c’est ta charge de me supporter (sauf à consolider ta base si tu le veux, à tes frais); selon R. Ila, l’habitant de l’étage supérieur doit y contribuer, car les architectes disent: les deux étages profitent des fondements. Cet enseignement confirme l’avis suivant (222)Tossefta, 11.: Si la ruine de quelqu’un s’appuie contre le mur de la cour (plus élevée) d’un voisin, celui-ci ne peut pas offrir de contribuer à l’érection du mur mitoyen à partir du niveau élevé de la cour, mais il devra participer aussi à la fondation établie au bas de ce mur, puis continuer à l’élever. Si la cour au contraire est bâtie sur des puits ou des cavernes, et l’habitant du contrebas veut élever une construction à son niveau seul, le propriétaire de la cour n’est nullement tenu d’y concourir. Ceci a lieu, dit R. Yossé b. Aboun, p. ex. pour les habitants de Beshan, où ceux du bas ne peuvent pas construire jusqu’à ce que les habitants du niveau supérieur aient bâti, en forment des voûtes (223)Alors, ces derniers ne tirent nul profit des fondements du bas..
Pnei Moshe non traduit
תיפתר. להאי כגון אלו הדירות שנוהגות בעיר בישן דלא יכול התחתון לבנות עד שבונה העליון בתחלה ועושה כמין כיפה מלמטה ונמצא שאין העליון צריך לחיזוק היסודות של התחתון כלל:
היתה. חצירו בנויה ע''ג שיחין ומערות ועשויה כיפה על גביהן והתחתון רוצה לבנות למטה אין העליון נזקק לו כלום:
לא יאמר לו. בעל החצר אתה תבנה הלמטה ואני מסייע עמך מכנגד כותל חצירי ועולה אלא מסייע ומייסד עמו מלמטה ועולה והיינו כדאמרי בנאי:
היתה חורבתו סמוכה לכותל חצר חבירו. וכגון שהחצר הוא למעלה מן החורבה ורוצין לבנות ולעשו' הכותל ביניהם ובתוספתא כתוב היתה למעלה מחצירו של חבירו וט''ס הוא וצ''ל מלמטה:
ודע מסייעא. הברייתא זו מסייע למאי דאמרי הבנאי דשנינו בתוספתא פי''א:
בנאי אמרין. הבונים אומרים תרויהון אילון יסודיא כלומר לשתיהן צריך לאלו היסודות לבעל העליה ולבעל הבית:
ר' לא אמר עילאי. העליון צריך ג''כ לסייע לעשותן:
זקיק את מטעינני. כלומר העליון אומר להתחתון חייב אתה לישא ולהטעין עליך ומה איכפת לי ביסודות הבית שלך ואם אתה רוצה בחיזוק ביתך תעשה משלך:
ארעיה. התחתון הוא העושה היסודות:
אילין תקועייא. היסודות ועל שם שהבית תקוע ונשען עליהן ופליגי בה על מי מוטל לעשותן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source