Baba Metsi'a
Daf 34a
משנה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ לְשָׁבוּעַ אֶחָד בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְייָן. קִיבְּלָהּ מִמֶּנּוּ שֶׁבַע שָׁנִים בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז אֵין הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְייָן.
Traduction
Un fermier qui prend en fermage un champ à raison de 700 zouz, pour un septenaire d’années, la 1e année de la période (ou repos agraire) y est comprise; mais s’il dit qu’il paiera 700 zouz pour 7 ans, l’année du repos ne compte pas pour une année de culture.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין השביעית מן המנין. דכיון דפרט ואמר לו שבע שנים במספר שני תבואו' קאמר. והאי דינא איתא בין בחכירות בין בקבלנות:
משנה: שְׂכִיר יוֹם גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וּשְׂכִיר לַיְלָה גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם וּשְׂכִיר שָׁעוֹת גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. שְׂכִיר שַׁבָּת שְׂכִיר חוֹדֶשׁ שְׂכִיר שָׁנָה שְׂכִיר שָׁבוּעַ יָצָא בַיּוֹם גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם יָצָא בַלַּיְלָה גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם.
Traduction
L’ouvrier qui travaille à la journée doit être payé le soir qui la suit, et le patron a le temps de payer toute la nuit jusqu’au lendemain matin. L’ouvrier loué pour la nuit doit être payé le jour qui la suit, et le patron a le temps de payer toute la journée avant le coucher du soleil. L’ouvrier loué pour quelques heures pourra être payé toute la nuit et toute la journée. Quant à l’ouvrier loué pour une semaine, pour un mois, pour une année, ou pour un septenaire d’années, s’il finit son travail pendant le jour, il sera payé dans cette journée avant le coucher du soleil; s’il finit son travail la nuit, le patron a le temps de le payer toute cette nuit et toute la journée qui la suit, jusqu’avant le coucher du soleil.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שכיר יום גובה כל הלילה. שלאחריו דכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר וא''א לומר שבשכיר לילה הכתוב מדבר שהרי אין שכירות משתלמת אלא בסופה דכתיב כשכיר שנה בשנה ודרשינן שכירות של שנה זו משתלמת בתחלת שנה אחרת אלמא לשכיר יום לא משתעבד ליה עד אחר שקיעת החמה וכן לשכיר לילה לא משתעבד ליה עד הבקר וכי כתיב לא תבא עליו השמש על כרחך בשכיר לילה מישתעי שנשתעבד לו מבקר משכלה שכירותו ולא תבא עליו השמש וכל היום אינו עובר וקרא דלא תלין בשכיר יום הוא דמשתעי וכל הלילה אינו עובר עד הבקר:
שכיר שעות. ה''ק שכיר שעות דיום גובה כל היום ושכיר שעו' דלילה גובה כל הלילה:
שכיר שבוע. שמטה:
יצא ביום. שכלתה שכירתו בבקר או ביום גובה כל היום וכיון ששקעה החמה עובר עליו:
יצא בלילה. שכלתה שכירתו בלילה:
גובה כל הלילה וכל היום. דס''ל להאי תנא דכיון דמשכה פעולתו משתחשך הוי ליה שכיר לילה ואינו עובר עליו בבקר אלא עד למחרתו בשקיעת החמה ואין הלכה כהאי מ''ד אלא יצא בלילה גובה כל הלילה:
הלכה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ כול'. 34a נִיחָא חִטִּין לֹא יִזְרְעֶנָּה פִשְׁתָּן. פִּשְׁתָּן לֹא יִזְרְעֶנָּה חִיטִּין. פִּשְׁתָּן לוֹקֶה הָאָרֶץ ג̇ שָׁנִים וְתֵימַר כֵּן. פִּירֵשׁ רִבִּי מְנַחֵם אֲחִי רִבִּי גוֹרְיוֹן קוֹמֵי רִבִּי לָא. מוּטָּב לְזוֹרְעָהּ פִּשְׁתָּן אַחַר פִּשְׁתָּן וְלֹא שְׂעוֹרִין אַחַר שְׂעוֹרִין.
Traduction
Il est dit: celui qui accepte un champ de son prochain pour y semer de l’orge ne devra pas semer du fenu grec; si c’est pour y semer du froment, il ne devra pas semer du lin; si c’est pour semer du lin, il ne devra pas semer du blé. Or, on comprend que s’il avait accepté de semer du froment, il ne doive pas semer du lin qui affaiblit le sol plus que le froment, durant 3 ans; mais, à l’inverse, en ayant accepté le champ pour y semer du lin, pourquoi ne peut-on pas y semer du froment? R. Menahem, frère de R. Gorion, l’expliqua devant R. Ila comme suit: il est bon d’ensemencer un sol avec du lin après une culture de lin, mais non de l’orge après une année d’orge (or, supposant que l’année précédente la semaille avait été faite avec de l’orge, il serait mauvais de la renouveler).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ניחא חטין לא יזרענה פשתן. לאו אמתני' קאי אלא על התוספתא וחסרה ההעתקה בכאן או דסמכו על שם שהיו שגורין הברייתות בפיהם והכא איתא בתוספתא שם. המקבל שדה מחבירו לזרע' שעורין לא יזרענה תלתן וכו'. חיטים לא יזרענה פשתן פשתן לא יזרענה חטים. ושם ט''ס בסיפא וכצ''ל וכפי גי' דהאי ש''ס בהאי ברייתא. ופריך ניחא חטין לא יזרענה פשתן שהפשתן מכחיש את הקרקע ביותר מן החטים אלא פשתן לא יזרענה חטין בתמיה והא פשתן לוקה הארץ שלשה שנים הרבה מן החטין ותימר כן:
פירש ר' מנחם לפני ר' לא. דהיינו טעמא דהברייתא דמיירי שזרעה בשנה דאשתקד שעורין ובשנה זו קבל זה ממנו לזרעה פשתן ומוטב לו לבעל השדה לזורעה פשתן אחר פשתן וכלומר שאף אם יזרענה פשתן אחר פשתן שתי שנים רצופות זא''ז לא איכפת לו כיון שאין דעתו שוב לזרוע תבואה בשדה זו:
ולא שעורין אחר שעורין. כלומר ואפי' בשעורין אם היה רוצה זה לשנות ולזרעה דהא מדינא מותר לשנות מחטין לשעורין כחכמים במתני' דלעיל וס''ד דפשיטא דהוי רשאי לשנות מפשתן לשעורין קמ''ל דאפילו לשעורין לא הוה ניחא ליה וכעין דאמרי' לעיל דבשדה תבואה ניחא ליה לבעל השדה למיזרע שתא שערי ושתא חיטי ופשיטא דלא ניחא ליה השתא לשנות מפשתן לחיטין דהרי גם הם מכחישין את הקרקע ואם דלא כל כך כמו הפשתן מ''מ גלי אדעתי' דניחא לי' מכאן ואילך לזרוע פשתן בשדה זו ולא תבואה:
הלכה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ כול'. תַּנֵּי. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ. זְרָעָהּ שָׁנָה אַחַת וְלֹא צִימִיחָה כּוֹפִין אוֹתוֹ לְזוֹרְעָהּ שְׁנִייָה. שְׁנִייָה וְלֹא צִימִיחָה אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְזוֹרְעָהּ שְׁלִישִׁית. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. הָדָא דְתֵימַר בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ בְּדוּקָה. אֲבָל בְּשָׂדֶה שֶׁהִיא בְדוּקָה כּוֹפִין אוֹתוֹ וְזוֹרְעָהּ שְׁלִישִׁית.
Traduction
On a enseigné (208)Tossefta, 9.: Celui qui s’est chargé de cultiver le champ de son prochain et n’a rien produit, devra l’ensemencer la 2e année (dans l’espoir de réussir); mais si cette seconde semaille n’a pas non plus abouti, on ne le contraint pas à ensemencer le sol une 3e fois. C’est vrai, dit Resh Lakish, qu’il est inutile de recommencer une 3e fois, dans un sol nouvellement défriché (il n’y a plus d’espoir); mais dans un champ qui a déjà fait ses preuves (et a produit), il faudra recommencer à semer même 3 fois.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ט:
כופין אותו לזורעה שניה. אולי תצלח בשנה זו:
בשדה שאינ' בדוקה. שלא נזרע בה עדיין ומש''ה אמרי' בתרי זימני הויא חזקה דשוב לא תצמיח לפי שאינה ראויה לכך:
בדוקה. שכבר זרעו בה וצמחה והשתא הוא דנתקלקלה לא הויא חזקה עד תלתא זימני:
Baba Metsi'a
Daf 34b
משנה: אֶחָד שְׂכַר הָאָדָם וְאֶחָד שְׂכַר הַבְּהֵמָה וְאֶחָד שְׂכַר הַכֵּלִים יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לֹא תָלִין פְּעוּלַּת שָׂכִיר עַד בּוֹקֶר. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ. לֹא תְבָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָונִי אוֹ אֵצֶל שׁוּלְחָנִי אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הַשָּׂכִיר נִשְׁבַּע בִּזְמַנּוֹ וְנוֹטֵל עָבַר זְמַנּוֹ אֵינוֹ נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ הֲרֵי זֶה נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. גֵּר תּוֹשָׁב יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ וְאֵין בּוֹ מִפְּנֵי לֹא תָלִין פְּעוּלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בּוֹקֶר.
Traduction
Il est écrit: Tu payeras son salaire le jour même (qu’il aura travaillé), le soleil ne doit pas se coucher sur cette dette (Dt 24, 15). Ce commandement s’applique aux ouvriers qui travaillent en personne, et aussi à ceux qui louent leurs bestiaux ou leurs instruments. On leur applique aussi ce texte (Lv 19, 13): tu ne garderas pas le salaire de l’ouvrier jusqu’au matin. Le patron transgresse la loi mosaïque, s’il ne paye pas le salaire (dans le temps prescrit) à l’ouvrier qui le réclame; mais il ne commet pas de péché si l’ouvrier ne réclame pas. Si le patron envoie l’ouvrier chez un boutiquier (afin de prendre à son compte des objets de consommation pour son salaire), ou s’il dit à un changeur de donner de sa part à l’ouvrier les pièces de monnaie qu’il lui doit, il a satisfait à la loi. Si l’ouvrier réclame son salaire pendant le temps prescrit pour le payement (tandis que le patron dit avoir déjà payé), l’ouvrier peut se le faire payer, en jurant dire vrai (210)V. J., (Shevuot 7, 1).. S’il ne réclame que plus tard, il est obligé (comme tout demandeur) d’appuyer sa réclamation de preuves, et le serment ne suffira pas pour se faire payer. Cependant, s’il réclame plus tard, en amenant des témoins qui constatent qu’il a réclamé au temps prescrit pour le payement, il peut se faire payer son salaire en jurant dire vrai. Si l’ouvrier est un étranger païen (211)Ici, le mot Gher ne signifie pas, comme d'ordinaire, un prosélyte, mais un étranger, comme dans (Gn 23, 4), il faut observer envers lui (comme pour un Juif) le commandement biblique où il est écrit: ''Ne retiens pas le salaire du mercenaire pauvre et nécessiteux, d’un de ses frères ou des étrangers qui sont dans ton pays, dans l’une de tes villes. Tu lui donneras le salaire le jour même (où il aura travaillé), le soleil ne doit pas se coucher sur cette dette, car il est pauvre et attend après; crains qu’il (Juif ou païen) n’implore contre toi Jéhovah, et que tu ne commettes un péché (ibid. 14, 15)''. Pourtant, l’étranger ne se trouve pas mentionné dans cet autre passage (Lv 19, 13): ''Le salaire du mercenaire ne demeurera pas de vers toi jusqu’au lendemain''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים. התם מסקינן דיליף לה מדכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך כל שפעולתו אתך ואפילו בהמה וכלים:
משום ביומו תתן שכרו. העשה ועובר על לאו דלא תלין:
לא תבעו אינו עובר עליו. דכתיב אתך לדעתך ולא מדעתו:
המחהו. נתקו מאצלו והעמידו אצל חנוני ואמר לו תן לפועל זה בדינר פירות ואני אשלם או אמר לשלחני תן לו בדינר מעות אינו עובר עליו דכתיב אתך ולא שהמחהו אצל חנוני:
השכיר נשבע בזמנו ונוטל. תקנת חכמי' הוא משום דבטל הבית טרוד בפועליו הוא ולפעמים סבור הוא שנתן ולא נתן הלכך שקלוה לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר:
עיבר זמנו אינו נשבע ונוטל. ועליו להביא ראיה ואע''ג דבעל הבית טרוד בפועליו כי מטי זמן חיוביה רמי אנפשיה דבכה''ג אמרינן דלא חשיד בעל הבית שיהא עובר על בל תלין:
ואם יש עדים שתבעו. כל זמנו:
ה''ז נשבע ונוטל. כנגד כל אותו היום של תביעה:
גר תושב. שקבל מליו שלא לעבוד עכו''ם ואוכל הוא נבלות אין בו משום לא תלין כדדריש בגמרא דכתיב ברישיה דקרא לא תעשוק את רעך פרט לגר תושב:
משנה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ לִיטּוֹל מַּשְׁכּוֹנוֹ שֶׁנֶּאֲמַר בַּחוּץ תַּעֲמוֹד. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵלִים נוֹטֵל אֶחָד וּמַחֲזִיר אֶחָד. מַחֲזִיר אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה וְאֶת הַמַּחֲרֵישָׁה בַיּוֹם. וְאִם מֵת אֵינוֹ מַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף לְעַצְמוֹ אֵינֶנּוּ מַחֲזִיר אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וּמִשְׁלֹשִׁים יוֹם וּלְהַלָּן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין.
Traduction
Le créancier ne peut pas saisir des gages du débiteur sans la permission du tribunal. Il n’entrera pas dans la maison du débiteur pour prendre un gage, car il est écrit: ''Tu n’entreras dans sa maison pour te nantir de son gage; tu dois attendre dehors, et le débiteur t’apportera le gage au dehors'' (Dt 24, 10-11). Si le créancier a deux gages, il rendra au débiteur un gage quand celui-ci en aura besoin, et il gardera l’autre. Il rendra p. ex. l’oreiller la nuit, et la charrue le jour. Si le débiteur est mort, le créancier n’est pas obligé de rendre le gage à ses héritiers. R. Simon b. Gamliel dit: Quand même le débiteur ne serait pas mort, le créancier n’est obligé de lui rendre le gage au moment où il en aura besoin, que dans un délai de 30 jours; ce terme passé, il peut le faire vendre pour le tribunal.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המלו' את חבירו. והגיע זמן ולא פרעו:
לא ימשכננו. אפי' בשוק אלא ע''י שליח ב''ד:
לא יכנס לביתו. אפי' השליח ב''ד לא יכנס למשכנו אלא עומד מבחוץ והלה נכנס לביתו ומוציא לו המשכון:
היה לו ב' כלים. וחובו כנגד שניהם ומשכנו בשניהם נוטל אחד ומחזיר אחד בשעה שהוא צריך לזה יחזירנו ויעכב השני אצלו וכדמפרש ואזיל מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום:
ואם מת. הלוה אינו מחזיר העבוט ליורשים שאין כאן מצות השבת העבוט דהשב תשיב לו את העבוט כתיב לו ולא ליורש:
אלא עד שלשים יום. שהוא זמן בית דין ואין הלכה כרשב''ג:
הלכה: שְׂכִיר יוֹם גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה כול'. שְׁמוּאֵל אָמַר. לְמָחָר עוֹבֵר עָלָיו מְשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ. רִבִּי דוֹסָא אוֹמֵר. 34b יוֹם אֶחָד הוּא דְתֵימַר. עוֹבֵר עָלָיו כָּל שֵׁימוֹת הַלָּלוּ. אִין בִּגְלַל מְקַייְמָא קְרָאֵי תִּיפְתָּר בִּשְׂכִיר שָׁעוֹת יוֹם וְלַיְלָה. שֶׁיָּכוֹל לִגְבוֹת כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. וְתַנֵּי כֵן. שְׂכִיר שָׁעוֹת בַּיּוֹם גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם. בַּלַּיְלָה גוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה. שְׂכִיר שָׁעוֹת בַּיּוֹם וְבַלַּיְלָה גוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם.
Traduction
Samuel dit: pour l’ouvrier à l’heure, le patron qui diffère le paiement jusqu’au lendemain transgresse le précepte de ''lui remettre le salaire le jour même''. Mais, lui objecta R. Dossa, s’il est admis que la nuit suivie du jour constitue une seule journée, pourquoi dit-on que le détenteur du salaire transgresse 5 préceptes, 1. ''ne retiens pas'', 2. ''ne détourne pas'', 3. ''le salaire du mercenaire ne demeurera pas de vers toi'', 4. ''tu lui remettras le salaire au jour même'', 5. Enfin ''le soleil ne doit pas se coucher sur cette dette''? (Ces deux derniers ne forment qu’un selon toi)? Ceci ne prouve rien, car l’application de tous ces versets se réfère au salaire d’heure du jour et de la nuit, que l’on peut réclamer pendant toute la journée. En effet, on a enseigné (209)Ibid., 10.: le salaire des heures du jour sera réclamé tout le jour; celui de la nuit, toute la nuit; enfin le salaire d’heures du jour et de la nuit, sera payable toute la journée complète.
Pnei Moshe non traduit
גמ' למחר עובר עליו משום ביומו תתן שכרו. אשכיר שעות דמתני' קאי דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום ולמחר בשקיעת החמה הוא דעובר עליו משום ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש דאמרינן דבשכיר לילה מישתעי האי קרא וקסבר שמואל דכיון דשכיר שעו' בלילה הוא דינו כמו שכיר לילה:
יום אחד הוא דתימר עובר עליו כל השמות הללו. כלומר ר' דוסא הוא דפריך על דברי שמואל דלדידך דקאמרת יום אחד הוא הלילה והיום נחשבין ליום אחד דהיום הולך אחר הלילה ולפיכך סבירא לך דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום שלאחריה א''כ השתא תיקשי עלך דתימר לפרש הא דתניא בתוספתא פ''י הכובש שכר שכיר עובר משום ה' לאוין משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ומשום בל תלין פעולת שכיר אתך עד הבקר ומשום ביומו תתן שכרו ומשום ולא תבא עליו השמש ולדידך היכא משכחת לה כל השמות הללו דהא ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש חדא הוא ועל שכיר לילה קאי ואפי' שכיר שעות דלילה קאמרת דיום אחד הוא ואינו עובר עליו ביום אלא לאחר שקיעת החמה ואמאי קחשיב ליה בברייתא לשתי שמות:
אין בגלל. ומשני דאי משום הא אלא קשיא דאם בשביל כדי לקיים כל שמות המקראות תיפתר בשכיר שעות דיום ודלילה וזה הגובה כל היום לשכירתו דשעות דלילה ולשכירות שעה דיום גובה כל הלילה ושפיר משכחת לה כל השמות הללו:
ותני כן. בתוספתא שם:
הלכה: אֶחָד שְׂכַר הָאָדָם כול'. כְּתִיב לֹא תַעֲשׁוֹק עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאֲחֶיךָ. אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל. מִגֵּרְךָ. זֶה גֵר צֶדֶק. בְּאַרְצְךָ. לְרַבּוֹת הַבְּהֵמָה וְהָעֲבָדִים. בִּשְׁעָרֶיךָ. לְרַבּוֹת הַמִּטַּלְטְלִין.
Traduction
Il est écrit (Dt 24, 14): Ne retiens pas le salaire du mercenaire pauvre et nécessiteux d’un de tes frères, savoir un israélite, ou des étrangers, c.-à-d. les prosélytes, qui sont dans ton pays, y comprenant les animaux domestiques et les esclaves; dans tes portes, ce qui se réfère aux objets mobiliers (212)Siffri, section Ki-Thetesé..
Pnei Moshe non traduit
גמ' מאחיך אלו ישראל. פרט לעכו''ם:
בארצך. כל שבארצך לרבות הבהמה והעבדים:
תַּנֵּי. יָכוֹל הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָונִי אוֹ אֵצֶל שׁוּלְחָנִי יְהֵא עוֹבֵר עָלָיו. אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו אֲבָל עוֹבְרִין הֵן עָלָיו. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ. לֹא תְבָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.
Traduction
On a enseigné (213)Tossefta, 10.: on aurait pu croire que si le patron envoie l’ouvrier chez un boutiquier (afin de prendre à son compte des objets de consommation pour le salaire), ou s'il dit à un changeur de donner de sa part de l’argent à l’ouvrier, il transgresse encore le précepte sur le paiement, c’est pourquoi notre Mishna dit qu’il n’y a pas transgression; mais le changeur ou le boutiquier, qui ont accepté la mission et ne la rempliraient pas, seraient coupables de transgression. – ''Le patron transgresse la loi mosaïque, s’il ne paie pas le salaire à l’ouvrier qui le réclame; mais il ne commet pas de péché si l’ouvrier ne réclame pas.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''י:
אבל עוברין הן עליו. החנוני והשלחני אם קבלו עליהן:
הַשָּׂכִיר בִּזְמַנּוֹ נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בְּשֶׁאָמַר לוֹ. נָתַתִּי. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. אֶתֵּן לְמָחָר. אִם אָמַר לוֹ. נָתַתִּי. אֵינוֹ נֶאֱמָן. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. וַאֲפִילוּ לְמָחָר אִם אָמַר לוֹ. נָתַתִּי. נֶאֱמָן.
Traduction
Si l’ouvrier réclame son salaire pendant le temps prescrit, l’ouvrier peut se le faire payer en prêtant serment qu’il dit la vérité''. C’est vrai, dit Resh Lakish, que si le temps de la réclamation est passé, le patron qui prétend avoir payé est cru: mais si celui-ci reconnaît qu’au moment de la réclamation de l’ouvrier il lui a promis de le payer le lendemain, on n’ajoute plus foi à son assertion ultérieure d’avoir payé. Selon R. Yossé b. Hanina, lors même que sur la réclamation de l’ouvrier le patron a promis de la payer le lendemain, on ajoute foi à son assertion de l’avoir payé ensuite.
Pnei Moshe non traduit
בשאמר לו נתתי. אעבר זמנו קאי דבעל הבית נאמן וקאמר ר''ל דוקא בשאמר לו נתתי לך שכרך בשעה שתבעת ממני אבל אם מודה הוא בעל הבית דבשעה שתבעו אמר לו אתן לך למחר אם אמר לו אח''כ נתתי לך אינו נאמן דאמרינן הואיל וטרוד היה כסבר שנתן לו בתוך זמנו ולא נתן:
ואפי' למחר. דלא חלקו חכמים בזה ואפי' בתחלה אמר לו אתן למחר ולאחר שעבר זמנו אמר לו נתתי בה''ב נאמן ואחר שתקנו שבועת היסת ישבע בה''ב שנתן לו:
גֵּר תּוֹשָׁב יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ כול'. כְּתִיב לא תַעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ. פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב.
Traduction
De ce qu’il est écrit (Lv 19, 13): tu n’opprimeras pas ton prochain, il résulte l’exclusion du païen étranger (214)On ne lui applique pas la loi sur le salaire..
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source