Vayedaber

Baba Metsi'a

Daf 33b

משנה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ לְשָׁנִים מוּעָטוֹת לֹא יִזְרְעֶנָּה פִשְׁתָּן וְאֵין לוֹ קוֹרַת שִׁיקְמָה. קִיבְּלָהּ מִמֶּנּוּ לְשֶׁבַע שָׁנִים. שָׁנָה רִאשׁוֹנָה זָרְעָהּ פִּשְׁתָּן וְיֵשׁ לוֹ קוֹרַת שִׁיקְמָה.

Traduction

Le fermier qui prend un champ pour au moins 7 ans, peut la 1re année, y semer du lin, et couper les sycomores la même année (207)Le lin n'épuise pas la terre plus de 7 ans, et les sycomores repoussent et deviennent aussi forts qu'ils étaient en 7 ans.. Mais s’il l’a pris pour peu d’ans (moins de 7 ans), il ne peut pas y semer du lin, ni couper de sycomores.

Pnei Moshe non traduit

מתני' לשנים מועטות. פחות משבעה שנים:

לא יזרענה פשתן. שזרע פשתן ממכחיש בארץ הרבה ושרשיו נשארים בקרקע עד שבע שנים:

ואין לו קורת שקמה. עץ תאנה של יער הוא וקוצצים ענפיו לקורות הבנין והן חוזרין וגדילים ופחות משבע שנים אינן נעשות קורות הלכך קבלה לפחות משבע שנים לא יקוץ קורות שבה דבלאו אדעתא דקורות נחית דבשנים מועטות אינן חוזרות לקורות קבלה ממנו לשבע שנים ויש לה עכשיו קורות שנה ראשונה זורעה פשתן וקוצץ שקמה שבה:

הלכה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ כול'. נִיחָא שְׂעוֹרִין לֹא יִזְרְעֶנָּה חִטִּים. חִיטִּין לֹא יִזְרְעֶנָּה שְׂעוֹרִין. וַתְייָא כְרִבִּי לָא אוֹ כְדִבְרֵי הַכֹּל 33b בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שְׂעוֹרִין כִּפְלַיִים בְּחִיטִּין. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁמַּעֲלִין שְׂעוֹרִין כִּפְלַיִים בְּחִיטִּין זוֹרְעָהּ שְׂעוֹרִים.

Traduction

On comprend que s’il est convenu d’ensemencer de l’orge dans le champ, R. Simon b. Gamliel interdise la semaille de froment (qui affaiblit le sol); mais pourquoi à l’inverse, si l’on a convenu de semer du froment, ne peut-on pas semer de l’orge (qui n’est pas nuisible)? Notre Mishna est conforme à ce qu’a dit ailleurs R. Ila (206)J., même traité, 6, 1 fin., pour justifier l’exigence admissible du propriétaire de vouloir semer la même espèce; d’après tous, on comprend l’interdit de la mutation dans l’endroit où l’orge ne représente pas le double (en quantité) du froment; mais dans les localités où l’on obtient le double du froment, on peut y semer de l’orge.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ניחא. על רשב''ג פריך דאמאי אוסר בשתיהן ניחא שעורין לא יזרענה חטים דאיכא טעמא שמכחישות את הקרקע חטין לא יזרענה שעורין בתמיה ומשני ואתייא כר' לא או כד''ה וכו'. הך מילתא דר' לא ובר פלוגתיה נשנית בפ''ו דדמאי וצריכין אנו לבאר הסוגיא דהתם במקצתה כדי להבין הסוגיא שלפנינו דהתם תנן במתני' ריש הפ' המקבל שדה מן הישראל ומן העכו''ם ומן הכותי יחלק לפניהם החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו א''ר יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין אבל אם נותן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו. החוכר שדה מן העכו''ם מעשר ונותן לו. ומדייק הש''ס התם בסוף הלכה א' על דברי ר' יהודה דלפרש דברי ת''ק קאי. הא מאותו המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו תני ר' חייא מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו מתניתא כרשב''ג מה דתני ר' חייא כחכמים ופליגא אתינן מתני מתניתין במקום פלוני לא נהגו לעשות שעוריים כפליים בחטין מה דתני ר' חייא במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים בחטים. וזה פירושא דלישנא קמא ס''ל דמתני' ור' חייא בתוספתא והוא כחכמי' שהבאתי בהלכה דלעיל פליגו בפלוגתא דרשב''ג וחכמים דהכא דתנא דמתני' ס''ל כרשב''ג דעל המין קפדינן וכדאמר הכא אפי' לזרעה חטים לא יזרענה שעורים והלכך ס''ל להאי תנא דהתם דאם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכי לא הורידו בעל השדה ואם היה נותן לו מאותה השדה ומזה המין שקיבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר מחלקו ואדעתא דהכי הורידו מה דתני ר' חייא דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא במין כחכמים דהכא דלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון א''ל לזרעה חטים והוא זרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישין את הקרקע. ופליגא בהכי כדאמרן:

אית אנן מתני'. איכא דתני להו דלא היא דלא פליגי אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שלא נהגו לעשות שעורים כפליים כחטין והלכך איכא קפיד' במין דבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת קרקע ועכשיו אני מפסיד בחלקי מהחטין והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפליים נמצא זה לא הפסיד כלום והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפי' הוא נותן לו שעורים שזרע' כיון דנותן לו כפליים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטים ומשום הכי ס''ל לחכמים שאין צריך לעשר. וגרסי' שם עוד בריש הלכה א' החוכר שדה מן העכו''ם מעשר ונותן לו ופריך הש''ס הכא את אמר תורם ונותן לו לעיל במתני' בדין דחוכר והכא את אמר מעשר ונותן לו חברייא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו''ם ולא קנסו בחוכר מישראל ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין בחוכר מן העכו''ם ולא תפסה בחוכר מישראל כלומר לדברי חברייא לאו מדינא קאמר דחוכר מן העכו''ם צריך לעשר אלא מתורת קנס כדי שלא יחכור מן העכו''ם ומהנה לו ומפני כך תשאר בורה ועל כרחו ימכרנה לישראל אבל מדינה אין על החוכר לעשר כ''א במקום דאיכא קפידא שנותן לו ממין אחר בהא הוא דאמרו במתני' דלעיל שצריך לעשר. ור' אילא סובר דמן הדין הוא שעל החוכר לעשר ומתני' דהכא מדינא אמרה ובמתני' דלעיל דבחוכר מישראל הוא לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו מדת הדין אלא מכיון שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אמרו חכמי' שאין צריך לעשר ע''כ מהסוגיא דהתם עם ביאורה והשתא קאמר הכא דאתייא כר' לא דשיטתו כלי' קמא במתני' דריש הפרק דהתם דהא איהו קאמר דמן הדין על החוכר לעשר ולא אמרו במתני' דלעיל דהתם בחוכר מישראל שא''צ לעשר ומפני שלא תפסו בו מדת הדין כ''א דוקא בנותן לו מאותו המין ג''כ אבל אם שינה מחטים לשעורים ואפי' במקום דעבדי שעורים כפליים כחטים לאו כלום הוא דכל היכא דאיכא שינוי אוקמוהו רבנן אדינא והיינו דקאמר ואתייא כר' לא דלדידיה לק''מ הא דרשב''ג אוסר בקיבל לזרוע חטין שלא יזרענה שעורים משום דלעולם אסור לו לשנות דעתו של בעל השדה ומהאי טעמא נמי אוקמוהו אדינא לענין מעשר ושמעינן נמי מינה לדידיה ע''כ דמתני' דהתם כרשב''ג דהכא מיתוקמא וכלי' קמא דמפרשי דלרשב''ג לעולם שנוי הוי ממין למין ותני ר' חייא כחכמים דהכא ופליגי:

או כדברי הכל. כלומר או דאמרינן כשיטת חברייא דהתם דאינהו ס''ל דלעולם החוכר א''צ לעשר מדינו ובחוכר מהעכו''ם טעמא משום קנסא הוא ובחוכר מישראל לא קנסו בו והשתא לדידהו הא דאמרינן דחוכר מישראל צריך שיתן לו מאותה השדה ומאותו המין ואז הוא דא''צ לעשר ע''כ טעמא משום קפידא דבעל השדה הוא דהויא ומינה דכל היכא דליכא קפידא ואפי' במשנה ממין למין וכגון במקום שהשעורין עושין כפלים כחטין א''צ לעשר וזהו כלישנא בתרא דהתם לעיל דקאמר דמתני' ותני ר''ח לא פליגי ולכ''ע כל היכא דליכא פסידא וליכא קפידא דא''צ לעשר ואפי' נותן לו מין אחר שזרע באותה השדה אלא דמתני' מיירי במקום שאין השעורין עושין כפליים כחטים ותני ר''ח מיירי במקום שעושין כפליים כחטים וכיון שכן הוא ולהאי לישנא בתרא דל''פ מתני' דהתם עם תני ר''ח וכדאמרן א''כ ממילא שמעת מינה דתרוייהו ככ''ע דהך מתני' דהכא ס''ל והיינו דכמו דאמרינן התם דכל היכא דשינה לו מחטים לשעורים צריך הוא לעשר דבהא מסתמא קפיד בעל השדה ובדלא עבדי כפליים כחטין ובהכי מיירי מתני' דהתם ובמקום שעושין כפליים כחטין דבהא אמרינן דמסתמא לא קפיד בעל השדה אם שינה לו מחטין לשעורין ובהכי מיירי ר''ח א''כ הוא הדין הכא נמי במתני' דהכא דרשב''ג וחכמים ל''פ כלל אלא לדברי הכל במקום שאין השעורין עושין כפליים כחטים אם א''ל חטין לא יזרענה שעורין:

אבל במקום שמעלין שעורין כפליים כחטין. לדברי הכל אם אמר לו חטין זורעה שעורין ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

Baba Metsi'a

Daf 34a

משנה: שְׂכִיר יוֹם גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וּשְׂכִיר לַיְלָה גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם וּשְׂכִיר שָׁעוֹת גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. שְׂכִיר שַׁבָּת שְׂכִיר חוֹדֶשׁ שְׂכִיר שָׁנָה שְׂכִיר שָׁבוּעַ יָצָא בַיּוֹם גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם יָצָא בַלַּיְלָה גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם.

Traduction

L’ouvrier qui travaille à la journée doit être payé le soir qui la suit, et le patron a le temps de payer toute la nuit jusqu’au lendemain matin. L’ouvrier loué pour la nuit doit être payé le jour qui la suit, et le patron a le temps de payer toute la journée avant le coucher du soleil. L’ouvrier loué pour quelques heures pourra être payé toute la nuit et toute la journée. Quant à l’ouvrier loué pour une semaine, pour un mois, pour une année, ou pour un septenaire d’années, s’il finit son travail pendant le jour, il sera payé dans cette journée avant le coucher du soleil; s’il finit son travail la nuit, le patron a le temps de le payer toute cette nuit et toute la journée qui la suit, jusqu’avant le coucher du soleil.

Pnei Moshe non traduit

מתני' שכיר יום גובה כל הלילה. שלאחריו דכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר וא''א לומר שבשכיר לילה הכתוב מדבר שהרי אין שכירות משתלמת אלא בסופה דכתיב כשכיר שנה בשנה ודרשינן שכירות של שנה זו משתלמת בתחלת שנה אחרת אלמא לשכיר יום לא משתעבד ליה עד אחר שקיעת החמה וכן לשכיר לילה לא משתעבד ליה עד הבקר וכי כתיב לא תבא עליו השמש על כרחך בשכיר לילה מישתעי שנשתעבד לו מבקר משכלה שכירותו ולא תבא עליו השמש וכל היום אינו עובר וקרא דלא תלין בשכיר יום הוא דמשתעי וכל הלילה אינו עובר עד הבקר:

שכיר שעות. ה''ק שכיר שעות דיום גובה כל היום ושכיר שעו' דלילה גובה כל הלילה:

שכיר שבוע. שמטה:

יצא ביום. שכלתה שכירתו בבקר או ביום גובה כל היום וכיון ששקעה החמה עובר עליו:

יצא בלילה. שכלתה שכירתו בלילה:

גובה כל הלילה וכל היום. דס''ל להאי תנא דכיון דמשכה פעולתו משתחשך הוי ליה שכיר לילה ואינו עובר עליו בבקר אלא עד למחרתו בשקיעת החמה ואין הלכה כהאי מ''ד אלא יצא בלילה גובה כל הלילה:

משנה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ לְשָׁבוּעַ אֶחָד בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְייָן. קִיבְּלָהּ מִמֶּנּוּ שֶׁבַע שָׁנִים בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז אֵין הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְייָן.

Traduction

Un fermier qui prend en fermage un champ à raison de 700 zouz, pour un septenaire d’années, la 1e année de la période (ou repos agraire) y est comprise; mais s’il dit qu’il paiera 700 zouz pour 7 ans, l’année du repos ne compte pas pour une année de culture.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין השביעית מן המנין. דכיון דפרט ואמר לו שבע שנים במספר שני תבואו' קאמר. והאי דינא איתא בין בחכירות בין בקבלנות:

הלכה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ כול'. תַּנֵּי. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ. זְרָעָהּ שָׁנָה אַחַת וְלֹא צִימִיחָה כּוֹפִין אוֹתוֹ לְזוֹרְעָהּ שְׁנִייָה. שְׁנִייָה וְלֹא צִימִיחָה אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְזוֹרְעָהּ שְׁלִישִׁית. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. הָדָא דְתֵימַר בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ בְּדוּקָה. אֲבָל בְּשָׂדֶה שֶׁהִיא בְדוּקָה כּוֹפִין אוֹתוֹ וְזוֹרְעָהּ שְׁלִישִׁית.

Traduction

On a enseigné (208)Tossefta, 9.: Celui qui s’est chargé de cultiver le champ de son prochain et n’a rien produit, devra l’ensemencer la 2e année (dans l’espoir de réussir); mais si cette seconde semaille n’a pas non plus abouti, on ne le contraint pas à ensemencer le sol une 3e fois. C’est vrai, dit Resh Lakish, qu’il est inutile de recommencer une 3e fois, dans un sol nouvellement défriché (il n’y a plus d’espoir); mais dans un champ qui a déjà fait ses preuves (et a produit), il faudra recommencer à semer même 3 fois.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בתוספתא פ''ט:

כופין אותו לזורעה שניה. אולי תצלח בשנה זו:

בשדה שאינ' בדוקה. שלא נזרע בה עדיין ומש''ה אמרי' בתרי זימני הויא חזקה דשוב לא תצמיח לפי שאינה ראויה לכך:

בדוקה. שכבר זרעו בה וצמחה והשתא הוא דנתקלקלה לא הויא חזקה עד תלתא זימני:

הלכה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ כול'. 34a נִיחָא חִטִּין לֹא יִזְרְעֶנָּה פִשְׁתָּן. פִּשְׁתָּן לֹא יִזְרְעֶנָּה חִיטִּין. פִּשְׁתָּן לוֹקֶה הָאָרֶץ ג̇ שָׁנִים וְתֵימַר כֵּן. פִּירֵשׁ רִבִּי מְנַחֵם אֲחִי רִבִּי גוֹרְיוֹן קוֹמֵי רִבִּי לָא. מוּטָּב לְזוֹרְעָהּ פִּשְׁתָּן אַחַר פִּשְׁתָּן וְלֹא שְׂעוֹרִין אַחַר שְׂעוֹרִין.

Traduction

Il est dit: celui qui accepte un champ de son prochain pour y semer de l’orge ne devra pas semer du fenu grec; si c’est pour y semer du froment, il ne devra pas semer du lin; si c’est pour semer du lin, il ne devra pas semer du blé. Or, on comprend que s’il avait accepté de semer du froment, il ne doive pas semer du lin qui affaiblit le sol plus que le froment, durant 3 ans; mais, à l’inverse, en ayant accepté le champ pour y semer du lin, pourquoi ne peut-on pas y semer du froment? R. Menahem, frère de R. Gorion, l’expliqua devant R. Ila comme suit: il est bon d’ensemencer un sol avec du lin après une culture de lin, mais non de l’orge après une année d’orge (or, supposant que l’année précédente la semaille avait été faite avec de l’orge, il serait mauvais de la renouveler).

Pnei Moshe non traduit

גמ' ניחא חטין לא יזרענה פשתן. לאו אמתני' קאי אלא על התוספתא וחסרה ההעתקה בכאן או דסמכו על שם שהיו שגורין הברייתות בפיהם והכא איתא בתוספתא שם. המקבל שדה מחבירו לזרע' שעורין לא יזרענה תלתן וכו'. חיטים לא יזרענה פשתן פשתן לא יזרענה חטים. ושם ט''ס בסיפא וכצ''ל וכפי גי' דהאי ש''ס בהאי ברייתא. ופריך ניחא חטין לא יזרענה פשתן שהפשתן מכחיש את הקרקע ביותר מן החטים אלא פשתן לא יזרענה חטין בתמיה והא פשתן לוקה הארץ שלשה שנים הרבה מן החטין ותימר כן:

פירש ר' מנחם לפני ר' לא. דהיינו טעמא דהברייתא דמיירי שזרעה בשנה דאשתקד שעורין ובשנה זו קבל זה ממנו לזרעה פשתן ומוטב לו לבעל השדה לזורעה פשתן אחר פשתן וכלומר שאף אם יזרענה פשתן אחר פשתן שתי שנים רצופות זא''ז לא איכפת לו כיון שאין דעתו שוב לזרוע תבואה בשדה זו:

ולא שעורין אחר שעורין. כלומר ואפי' בשעורין אם היה רוצה זה לשנות ולזרעה דהא מדינא מותר לשנות מחטין לשעורין כחכמים במתני' דלעיל וס''ד דפשיטא דהוי רשאי לשנות מפשתן לשעורין קמ''ל דאפילו לשעורין לא הוה ניחא ליה וכעין דאמרי' לעיל דבשדה תבואה ניחא ליה לבעל השדה למיזרע שתא שערי ושתא חיטי ופשיטא דלא ניחא ליה השתא לשנות מפשתן לחיטין דהרי גם הם מכחישין את הקרקע ואם דלא כל כך כמו הפשתן מ''מ גלי אדעתי' דניחא לי' מכאן ואילך לזרוע פשתן בשדה זו ולא תבואה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source