הלכה: הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ כול'. הוֹרֵי רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוּלָה. מְזוּזָה מַעֲשֵׂה אוּמָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית פשטא על דא שיטת בן ננס. אין אנחנו פושטים דברי רב אלא כשיטת בן ננס וכלומר דודאי טעמו דכבן ננס ס''ל דאמר לקמן פ' בית כור במתני' מדה בחבל וכו' דלעולם אמרי' ביטל לשון אחרון את הראשון וכן נמי טעמי' דרב דתפוס לשון אחרון ולפיכך הדין עם המשכיר:
דינא דגר. דאגר כלומר הדין לעולם הוא עם המשכיר וכדמפרש ר' אילא דבריו:
כיני מתניתא. כן אנחנו צריכין לאוקמי מעשה דמתני' דקאמרי יחלוקו בבא בעליו באמצע החדש וחצי החדש שדר בו אין מוציאין ממנו מספק והחצי האחרון ישלם לו:
אמר ליה פוק לך. אם עדיין בתחלת החדש הוא יכול הוא להוציאו מביתו דבחזקתו קיימת עד דיהיב ליה שכר כל החדש:
גבייא ליה כולה. כלומר של השוכר הוא וכמאן דגבייה כולו הוא דמי ואין מוציאין ממנו מספק:
אם כשבא עליו בסוף החדש. שכבר דר בו בזה החדש שחולקין עליו ובא המשכיר לתבוע שכרו:
גמ' והיכי הא דקתני יחלוקו היכי דמי הוא:
גמ' מזוזה מעשה ידי אומן. והרי הוא על המשכיר:
משנה: 31b הַמַּשְׂכִיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ הַמַּשְׂכִּיר חַייָב בַּדֶּלֶת בַּנֶּגֶר וּבַמַּנְעוּל וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה אוּמָּן. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אוּמָּן הַשּׂוֹכֵר עוֹשֵׂהוּ. הַזֶּבֶל שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. אֵין לַשּׂוֹכֵר אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר וּמִן הַכִּירַיִם בִּלְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היה קטן וכו'. שיכול לומר לו אי אפשי אלאכמדת הבית הראשון ודוקא שהראה לו מתחלה הבית וא''ל בית כזה אני משכיר לך אבל אם א''ל בית זה ונפל אינו חייב לבנותו א''ל בית סתם יעמיד לו אחר שהוא קרוי בית בין גדול ובין קטן:
מתני' חייב להעמיד לו בית. לימי שכירותו:
מתני' נתעברה לשוכר. ולא ירבה לו שכר חדש שהעבור בכלל שנה:
היוצא מן התנור. אפר ונעשה זבל:
הזבל של בעל הבית. וכגון שנעשה זבל מתורי דאתי מעלמא שאע''פ שהחצר מושכרת להשוכר לא קנה דבר שבא ממקום אחר והרי הוא של המשכיר ומתורי דשוכר הזבל של בעל השוכר:
מתני' ובנגר. שנועלין בו את הדלת ותוחבין אותו בחור האסקופא:
מעשה בציפורין. התם פריך מעשה לסתור דהא רישא קתני או כולה דשוכר או כולה דמשכיר ומייתי מעשה דיחלוקו ומשני חסורי מחסרא והכי קתני ואם אמר לו בי''ב זהובים לשנה מזהוב לחדש יחלוקו דמספקא לן אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון ומעשה נמי וכו' ואין הלכה כרשב''ג ור' יוסי אלא כיון דקרקע בחזקת בעליה עומדת הלך אחר פחות שבלשונות בין שהיה לשון ראשון הפחות ובין לשון אחרון לעולם כלו למשכיר:
משנה: הַמַּשְׂכִיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ וְנָפַל חַייָב לְהַעֲמִיד לוֹ בַיִת. הָיָה קָטָן לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָדוֹל. גָּדוֹל לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן. אֶחָד לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַים. שְׁנַיִם לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אֶחָד. לֹא יִפְחוֹת מִן הַחֲלוֹנוֹת וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶן אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היה קטן וכו'. שיכול לומר לו אי אפשי אלאכמדת הבית הראשון ודוקא שהראה לו מתחלה הבית וא''ל בית כזה אני משכיר לך אבל אם א''ל בית זה ונפל אינו חייב לבנותו א''ל בית סתם יעמיד לו אחר שהוא קרוי בית בין גדול ובין קטן:
מתני' חייב להעמיד לו בית. לימי שכירותו:
מתני' נתעברה לשוכר. ולא ירבה לו שכר חדש שהעבור בכלל שנה:
היוצא מן התנור. אפר ונעשה זבל:
הזבל של בעל הבית. וכגון שנעשה זבל מתורי דאתי מעלמא שאע''פ שהחצר מושכרת להשוכר לא קנה דבר שבא ממקום אחר והרי הוא של המשכיר ומתורי דשוכר הזבל של בעל השוכר:
מתני' ובנגר. שנועלין בו את הדלת ותוחבין אותו בחור האסקופא:
מעשה בציפורין. התם פריך מעשה לסתור דהא רישא קתני או כולה דשוכר או כולה דמשכיר ומייתי מעשה דיחלוקו ומשני חסורי מחסרא והכי קתני ואם אמר לו בי''ב זהובים לשנה מזהוב לחדש יחלוקו דמספקא לן אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון ומעשה נמי וכו' ואין הלכה כרשב''ג ור' יוסי אלא כיון דקרקע בחזקת בעליה עומדת הלך אחר פחות שבלשונות בין שהיה לשון ראשון הפחות ובין לשון אחרון לעולם כלו למשכיר:
הלכה: הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ כול'. וְהֵיכִי. אִם בְּשֶׁבָּא עָלָיו בְּסוֹף הַחוֹדֶשׁ גְּבֵיי לֵיהּ כּוּלָּהּ. וְאִם בְּשֶׁבָּא עָלָיו בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ אֲמַר לֵיהּ. פּוּק לָךְ. שְׁמוּאֵל אָמַר. כֵּינִי מַתְנִיתָא. בְּשֶׁבָּא עָלָיו בְּאֶמְצַע הַחוֹדֶשׁ. רַב אָמַר. דִּינָא דָגַר. אָמַר רִבִּי לָא. לֵית דָּא פָֽשְׁטָא עַל שִׁיטַּת בֶּן נַנָּס דּוּ אָמַר. בִּיטֵּל לָשׁוֹן אַחֲרוֹן אֶת הָרִאשׁוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית פשטא על דא שיטת בן ננס. אין אנחנו פושטים דברי רב אלא כשיטת בן ננס וכלומר דודאי טעמו דכבן ננס ס''ל דאמר לקמן פ' בית כור במתני' מדה בחבל וכו' דלעולם אמרי' ביטל לשון אחרון את הראשון וכן נמי טעמי' דרב דתפוס לשון אחרון ולפיכך הדין עם המשכיר:
דינא דגר. דאגר כלומר הדין לעולם הוא עם המשכיר וכדמפרש ר' אילא דבריו:
כיני מתניתא. כן אנחנו צריכין לאוקמי מעשה דמתני' דקאמרי יחלוקו בבא בעליו באמצע החדש וחצי החדש שדר בו אין מוציאין ממנו מספק והחצי האחרון ישלם לו:
אמר ליה פוק לך. אם עדיין בתחלת החדש הוא יכול הוא להוציאו מביתו דבחזקתו קיימת עד דיהיב ליה שכר כל החדש:
גבייא ליה כולה. כלומר של השוכר הוא וכמאן דגבייה כולו הוא דמי ואין מוציאין ממנו מספק:
אם כשבא עליו בסוף החדש. שכבר דר בו בזה החדש שחולקין עליו ובא המשכיר לתבוע שכרו:
גמ' והיכי הא דקתני יחלוקו היכי דמי הוא:
גמ' מזוזה מעשה ידי אומן. והרי הוא על המשכיר:
משנה: הַמַּשְׂכִיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ לַשָּׁנָה נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה נִתְעַבְּרָה לַשּׂוֹכֵר. הִשְׂכִּיר לוֹ לֶחֳדָשִׁים נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה נִתְעַבְּרָה לַמַּשְׂכִּיר. מַעֲשֶׂה בְצִיפּוֹרִין שֶׁשָּׂכַר מֶרְחָץ מֵחֲבֵירוֹ בִּשְׁנֵים עָשָׂר זָהָב לַשָּׁנָה מִדֵּינָר זָהָב לַחֹדֶשׁ וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְלִפְנֵי רִבִּי יוֹסֵי וְאָֽמְרוּ יַחֲלוֹקוּ אֶת חֹדֶשׁ הָעִיבּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היה קטן וכו'. שיכול לומר לו אי אפשי אלאכמדת הבית הראשון ודוקא שהראה לו מתחלה הבית וא''ל בית כזה אני משכיר לך אבל אם א''ל בית זה ונפל אינו חייב לבנותו א''ל בית סתם יעמיד לו אחר שהוא קרוי בית בין גדול ובין קטן:
מתני' חייב להעמיד לו בית. לימי שכירותו:
מתני' נתעברה לשוכר. ולא ירבה לו שכר חדש שהעבור בכלל שנה:
היוצא מן התנור. אפר ונעשה זבל:
הזבל של בעל הבית. וכגון שנעשה זבל מתורי דאתי מעלמא שאע''פ שהחצר מושכרת להשוכר לא קנה דבר שבא ממקום אחר והרי הוא של המשכיר ומתורי דשוכר הזבל של בעל השוכר:
מתני' ובנגר. שנועלין בו את הדלת ותוחבין אותו בחור האסקופא:
מעשה בציפורין. התם פריך מעשה לסתור דהא רישא קתני או כולה דשוכר או כולה דמשכיר ומייתי מעשה דיחלוקו ומשני חסורי מחסרא והכי קתני ואם אמר לו בי''ב זהובים לשנה מזהוב לחדש יחלוקו דמספקא לן אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון ומעשה נמי וכו' ואין הלכה כרשב''ג ור' יוסי אלא כיון דקרקע בחזקת בעליה עומדת הלך אחר פחות שבלשונות בין שהיה לשון ראשון הפחות ובין לשון אחרון לעולם כלו למשכיר:
הלכה: הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ כול'. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בְּמַעֲמִידוֹ עַל גַּבָּיו. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּאוֹמֵר לוֹ. בַּיִת כָּזֶה אֲנִי מַשְׂכִּיר לָךְ. אֶלָּא הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לְמוֹכְרוֹ. אָמַר רִבִּי אִמִּי. לֹא [עָֽלְתָה] עַל דַּעַת שֶׁזֶּה יָמוּת בָּרָעָב. רִבִּי זֵירָא וְרִבִּי הִילָא תְּרֵיהוֹן מָרִין. מִכֹּל קָנוּי לוֹ. אֶלָּא דּוּ אָמַר לֵיהּ. שִׁיבְקֵיהּ. דְּשָׁרֵי עַד יְמַלֵּא אֲנַקְלֵווסִיס דִּידֵיהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי נִיסִי וְלָא קְבִיל. מַה פְלִיג. 32a אָֽמְרֵי. בְּרַתֵּיהּ הֲוָות מְמַשְׁכְּנָהּ גָּבֵּי חַד רוֹמַי. [וְלָא הֲוָה לֵיהּ לְמִפְרְקָהּ. וְהוֹרָה רִבִּי אַסִּי שֶׁיִּמְכּוֹר.] בְּגִין כֵּן הוֹרֵי כְרִבִּי אִימִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמרין ליה פוק דריתה. צא עם הדיר והזבל שאתה גורם להיות בשדה ואני רוצה שתהא שדה שלי נקייה שאינה צריכה לזבל:
לתלוש וקצר. אם נהגו לתלוש והוא קצר שישארו הקשין לזבל:
אמר ליה את בעיתה. יכול הוא לומר לו איננו רוצה שתתלוש מפני שאתה עושה להשדה חריבה ואני רוצה שישארו בה מן הקשין שתזבל השדה ותהיה טובה לזריעה. בעיתה מלשון ואשיתהו בתה. ישעיה ה':
גמ' מקום שנהגו לקצור ותלש. טעמא דמתני' מפרש שאינו רשאי לשנות ממה שנהגו ואפילו מטרחא מועטת ליתירתא כמו מקצירה לתלישה:
גמ' בשיבש כל המעיין. הוא דחילקו בסיפא דמתני':
ברם. אבל אם היה עמוק שתי קומות ואם אתה מעמיקו יותר עד שלשה קומות עמוק יכולין להשקות ממנו:
יכלין מימר ליה. להחוכר לעי ביה והוא סגיי לך והטרח בו ותעמיקו ביותר עד שיהא די כדי להשקות ממנו ואפי' אמר לו חכור לי זה אינו מנכה לו מחכירו:
לא על דעת. וכי עלתה על דעת שזה ימות ברעב ואם הוכרח זה למכרו למזונות לא בשביל השוכר הזה ימות הוא ברעב:
גמ' במעמידו על גביו. בשהעמידו להשוכר לפני הבית והראהו לו בשעת שכירותו איירי ולפיכך כשנפל אינו רשאי לשנותו לא מקטן לגדול ולא מגדול לקטן:
בית כזה. אם אמר לו כזה שוב אין רשאי לשנותו:
אלא. לשון בעיא הוא ובהרבה מקומות נשתמשו בלשון אלא ללשון בעיא בהאי תלמודא וכלומר אלא דא מילתא צריכין אנו למילף:
וביקש למוכרו. המשכיר בתוך זמנו מי מעכב עליו השוכר:
מכל מקום קנוי לו. כלומר דסברי על תנאי זה הוא דיכול למכור הוא וקנוי הוא להלוקח אלא דהוא אמר ליה המשכיר להלוקח שיבקיה דשרי צריך אתה להניחו להשוכר לשכון בבית הזה:
עד ימלא אנקלווסים דידי'. אנקלווסים העת והמונה עד שימלא זמן שכירות שלו ואם אין הקונה הזה מתרצה בכך אינו יכול למכרו:
אתא עובדא. כהאי קמי ר' ניסי ולא קביל דברי ר' זירא ור' אילא דאע''ג שלא היה לוקח מתרצה להניחו בבית צוה למכרו:
מה פליג. שואל הש''ס אם ר' ניסי פליג עלייהו:
אמרי ביתיה וכו'. כלומר המעשה שהיה כך היה דביתו של זה היה ממושכן אצל עכו''ם אחד ואם לא היה מוכרו כדי לפדותו מידו היה הבית נחלט להעכו''ם ולפיכך הורה כר' אימי להוראת שעה אבל לדינא מודה הוא לר' זירא ור' אילא. וסוגיא זו כתובה גם כן בפ' מקום שנהגו ונשנית בענין אחר:
הדרן עלך השואל
משנה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ מְקוֹם שֶׁנָהֲגוּ לִקְצוֹר יִקְצוֹר לַעֲדוֹר יַעֲדוֹר לַחֲרוֹשׁ אַחֲרָיו יַחֲרוֹשׁ הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּתְּבוּאָה כָּךְ חוֹלְקִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּיַּיִן כָּךְ חוֹלְקִין בַּזְּמוֹרוֹת וּבַקָּנִים וּשְׁנֵיהֶן מְסַפְּקִין אֶת הַקָּנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובקנים. המעמידים את הגפנים. ושניהם מספקין את הקנים. מה טעם קאמר מה טעם חולקין בקנים לפי ששניהן מספקין את הקנים החדשים בכל שנה:
בית השלחין. לשון משלהי שאין די לה במי הגשמים וצריכה להשקותה:
או בית האילן. ובשביל האילן היא חביבה על האריס שנוטל חלק בפירות בלא טורח:
יבש. המעיין של בית השלחין ולא פסק הנהר הגדול ואפשר להביא ממנו בדלי:
ונקצץ. או שנקצץ האילן של בית האילן:
אינו מנכה לו מן חכירו. אם קבלו בחכירות כך וכך כורים לשנה או בקבלנות למחצה לשליש ולרביע אין בעה''ב מפסיד מחלקו דמעיקרא לא גלי דעתיה דמשום המעיין או האילן טפי ליה לפי תנאו:
השכר לי בית השלחין זו. גלי דעתיה דבשביל שהוא בית השלחין או בית האילן טפי ליה בתנאיה:
בזמורות. הקוצצים מן הגפנים:
מתני' המקבל שדה מחבירו. באריסות למחצה ולשליש ולרביע או בחכירות בכך וכך כורים לשנה:
מקום שנהגו לקצור יקצור. ולא יעקור ושניהן מעכבין זה על זה:
לעדור. לעקור:
לחרוש אחריו. אחר הקצירה ואחר העקירה חורשין כדי להפך שרשים של עשבים רעים שבשדה:
כשם שחולקין בתבואה. הך סיפא בקבלנות היא דאלו בחכרנות לא שייכא חלוקה:
הלכה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ כול'. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִקְצוֹר וְתָלַשׁ. אָמַר לֵיהּ. אַתְּ בְּעִיתָהּ. לִתְלוֹשׁ וְקָצַר. אָֽמְרִין לֵיהּ. פּוּק דְּרִיתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמרין ליה פוק דריתה. צא עם הדיר והזבל שאתה גורם להיות בשדה ואני רוצה שתהא שדה שלי נקייה שאינה צריכה לזבל:
לתלוש וקצר. אם נהגו לתלוש והוא קצר שישארו הקשין לזבל:
אמר ליה את בעיתה. יכול הוא לומר לו איננו רוצה שתתלוש מפני שאתה עושה להשדה חריבה ואני רוצה שישארו בה מן הקשין שתזבל השדה ותהיה טובה לזריעה. בעיתה מלשון ואשיתהו בתה. ישעיה ה':
גמ' מקום שנהגו לקצור ותלש. טעמא דמתני' מפרש שאינו רשאי לשנות ממה שנהגו ואפילו מטרחא מועטת ליתירתא כמו מקצירה לתלישה:
גמ' בשיבש כל המעיין. הוא דחילקו בסיפא דמתני':
ברם. אבל אם היה עמוק שתי קומות ואם אתה מעמיקו יותר עד שלשה קומות עמוק יכולין להשקות ממנו:
יכלין מימר ליה. להחוכר לעי ביה והוא סגיי לך והטרח בו ותעמיקו ביותר עד שיהא די כדי להשקות ממנו ואפי' אמר לו חכור לי זה אינו מנכה לו מחכירו:
לא על דעת. וכי עלתה על דעת שזה ימות ברעב ואם הוכרח זה למכרו למזונות לא בשביל השוכר הזה ימות הוא ברעב:
גמ' במעמידו על גביו. בשהעמידו להשוכר לפני הבית והראהו לו בשעת שכירותו איירי ולפיכך כשנפל אינו רשאי לשנותו לא מקטן לגדול ולא מגדול לקטן:
בית כזה. אם אמר לו כזה שוב אין רשאי לשנותו:
אלא. לשון בעיא הוא ובהרבה מקומות נשתמשו בלשון אלא ללשון בעיא בהאי תלמודא וכלומר אלא דא מילתא צריכין אנו למילף:
וביקש למוכרו. המשכיר בתוך זמנו מי מעכב עליו השוכר:
מכל מקום קנוי לו. כלומר דסברי על תנאי זה הוא דיכול למכור הוא וקנוי הוא להלוקח אלא דהוא אמר ליה המשכיר להלוקח שיבקיה דשרי צריך אתה להניחו להשוכר לשכון בבית הזה:
עד ימלא אנקלווסים דידי'. אנקלווסים העת והמונה עד שימלא זמן שכירות שלו ואם אין הקונה הזה מתרצה בכך אינו יכול למכרו:
אתא עובדא. כהאי קמי ר' ניסי ולא קביל דברי ר' זירא ור' אילא דאע''ג שלא היה לוקח מתרצה להניחו בבית צוה למכרו:
מה פליג. שואל הש''ס אם ר' ניסי פליג עלייהו:
אמרי ביתיה וכו'. כלומר המעשה שהיה כך היה דביתו של זה היה ממושכן אצל עכו''ם אחד ואם לא היה מוכרו כדי לפדותו מידו היה הבית נחלט להעכו''ם ולפיכך הורה כר' אימי להוראת שעה אבל לדינא מודה הוא לר' זירא ור' אילא. וסוגיא זו כתובה גם כן בפ' מקום שנהגו ונשנית בענין אחר:
הדרן עלך השואל
תַּנֵּי. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ הֲרֵי זֶה קוֹצֵר וּמְעַמֵּר וְדָשׁ וְזוֹרֶה וּבוֹרֵר. הַחוֹפֵר וְהַכַּייָל וְהַסַּנְטָר שׁוֹמְרֵי הָעִיר וְהָאֹיקוֹנוֹמוֹס נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִן הָאֶמְצַע. הַכַּייָר וְהַבַּלָּן וְהַסֹּפֵר בִּזְמַן שֶׁבָּאִין מִכֹּחַ הָאָרִיס נוֹטְלִין מִכֹּחַ הָאָרִיס. מִכֹּחַ בַּעַל הַבַּיִת נוֹטְלִין מִכֹּחַ בַּעַל הַבַּיִת. אֵין מְשַׁנִּין עַל מִנְהַג הַמְּדִינָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הבייר. החופר בורות העיר ושכרו מכל בית ובית וכן הבלן וספר העיר:
והאיקונימוס. לשון לע''ז הוא המפקיד הממונה על צרכי העיר אלו כלן נוטלין שכרן שהוקבע להן מכל שדה ושדה כך וכך מן האמצע שהמקבל צריך ליתן לפי חלקו:
והכייל. לשון מודד. כיילא ליה בקבא רבה. שהוא ממונה על מדידת הקרקעות לכל א' וא' כפי גבולו:
החופר. סביבות השדה:
ה''ז קוצר וכו'. כלומר אלו המלאכות הם על המקבל:
תני. בתוספתא פ''ט:
אבל אם נשתייר. בבית אילן זו אילנות שיש בהן ממטע עשרה לבית סאה אפי' אמר לו חכור לי בית אילן זו אינו מנכה לו מחכורו מפני שיכול לומר לו עכשיו היא יותר טובה ומשובחת שבתחלה הוו דחשין מעורבבין ודוחקין זה בזה ולא היו יכולין לעשות פירות הרבה אבל כמות שהן עכשיו הן דלילין ומרווחין א' מחבירו ועושין פירות מריבין ביותר:
בזמן שבאין מכח האריס. שבאין לתבוע חוב האריס שעליו נוטלין מחלקו וכלומר שזה אין להם שייכות ליטול שכרן מן השדות אלא כל א' וא' משלם כפי המוטל עליו והכל כמנהג המדינ':
מתני' המקבל שדה מחבירו. בין בקבלנות ובין בחכירות:
בשנקצץ כל האילן. כל האילנות שבו:
משנה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וְהִיא בֵּית שְׁלָחִין אוֹ בֵית הָאִילָן. יָבַשׁ הַמַּעֲייָן וְנִקְצַץ הָאִילָן אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכִירוֹ. אִם אָמַר לוֹ הִשָּׂכֵר לִי שְׂדֵי בֵית שְׁלָחִין זוֹ אוֹ בֵית הָאִילָן זוֹ יָבַשׁ הַמַּעֲייָן וְנִקְצַץ הָאִילָן מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכִירוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובקנים. המעמידים את הגפנים. ושניהם מספקין את הקנים. מה טעם קאמר מה טעם חולקין בקנים לפי ששניהן מספקין את הקנים החדשים בכל שנה:
בית השלחין. לשון משלהי שאין די לה במי הגשמים וצריכה להשקותה:
או בית האילן. ובשביל האילן היא חביבה על האריס שנוטל חלק בפירות בלא טורח:
יבש. המעיין של בית השלחין ולא פסק הנהר הגדול ואפשר להביא ממנו בדלי:
ונקצץ. או שנקצץ האילן של בית האילן:
אינו מנכה לו מן חכירו. אם קבלו בחכירות כך וכך כורים לשנה או בקבלנות למחצה לשליש ולרביע אין בעה''ב מפסיד מחלקו דמעיקרא לא גלי דעתיה דמשום המעיין או האילן טפי ליה לפי תנאו:
השכר לי בית השלחין זו. גלי דעתיה דבשביל שהוא בית השלחין או בית האילן טפי ליה בתנאיה:
בזמורות. הקוצצים מן הגפנים:
מתני' המקבל שדה מחבירו. באריסות למחצה ולשליש ולרביע או בחכירות בכך וכך כורים לשנה:
מקום שנהגו לקצור יקצור. ולא יעקור ושניהן מעכבין זה על זה:
לעדור. לעקור:
לחרוש אחריו. אחר הקצירה ואחר העקירה חורשין כדי להפך שרשים של עשבים רעים שבשדה:
כשם שחולקין בתבואה. הך סיפא בקבלנות היא דאלו בחכרנות לא שייכא חלוקה:
הלכה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. בְּשֶׁיָּבַשׁ כָּל הַמַּעֲייָן. בְּרַם אִין הֲוָה עֲמִיק תַּרְתֵּין קוֹמִין וְאַתְּ עֲבִיד ג̇ קוֹמִין עֲמִיק יָֽכְלִין מֵימַר לֵיהּ. לַעֵי בֵיהּ וְהוּא סַגִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמרין ליה פוק דריתה. צא עם הדיר והזבל שאתה גורם להיות בשדה ואני רוצה שתהא שדה שלי נקייה שאינה צריכה לזבל:
לתלוש וקצר. אם נהגו לתלוש והוא קצר שישארו הקשין לזבל:
אמר ליה את בעיתה. יכול הוא לומר לו איננו רוצה שתתלוש מפני שאתה עושה להשדה חריבה ואני רוצה שישארו בה מן הקשין שתזבל השדה ותהיה טובה לזריעה. בעיתה מלשון ואשיתהו בתה. ישעיה ה':
גמ' מקום שנהגו לקצור ותלש. טעמא דמתני' מפרש שאינו רשאי לשנות ממה שנהגו ואפילו מטרחא מועטת ליתירתא כמו מקצירה לתלישה:
גמ' בשיבש כל המעיין. הוא דחילקו בסיפא דמתני':
ברם. אבל אם היה עמוק שתי קומות ואם אתה מעמיקו יותר עד שלשה קומות עמוק יכולין להשקות ממנו:
יכלין מימר ליה. להחוכר לעי ביה והוא סגיי לך והטרח בו ותעמיקו ביותר עד שיהא די כדי להשקות ממנו ואפי' אמר לו חכור לי זה אינו מנכה לו מחכירו:
לא על דעת. וכי עלתה על דעת שזה ימות ברעב ואם הוכרח זה למכרו למזונות לא בשביל השוכר הזה ימות הוא ברעב:
גמ' במעמידו על גביו. בשהעמידו להשוכר לפני הבית והראהו לו בשעת שכירותו איירי ולפיכך כשנפל אינו רשאי לשנותו לא מקטן לגדול ולא מגדול לקטן:
בית כזה. אם אמר לו כזה שוב אין רשאי לשנותו:
אלא. לשון בעיא הוא ובהרבה מקומות נשתמשו בלשון אלא ללשון בעיא בהאי תלמודא וכלומר אלא דא מילתא צריכין אנו למילף:
וביקש למוכרו. המשכיר בתוך זמנו מי מעכב עליו השוכר:
מכל מקום קנוי לו. כלומר דסברי על תנאי זה הוא דיכול למכור הוא וקנוי הוא להלוקח אלא דהוא אמר ליה המשכיר להלוקח שיבקיה דשרי צריך אתה להניחו להשוכר לשכון בבית הזה:
עד ימלא אנקלווסים דידי'. אנקלווסים העת והמונה עד שימלא זמן שכירות שלו ואם אין הקונה הזה מתרצה בכך אינו יכול למכרו:
אתא עובדא. כהאי קמי ר' ניסי ולא קביל דברי ר' זירא ור' אילא דאע''ג שלא היה לוקח מתרצה להניחו בבית צוה למכרו:
מה פליג. שואל הש''ס אם ר' ניסי פליג עלייהו:
אמרי ביתיה וכו'. כלומר המעשה שהיה כך היה דביתו של זה היה ממושכן אצל עכו''ם אחד ואם לא היה מוכרו כדי לפדותו מידו היה הבית נחלט להעכו''ם ולפיכך הורה כר' אימי להוראת שעה אבל לדינא מודה הוא לר' זירא ור' אילא. וסוגיא זו כתובה גם כן בפ' מקום שנהגו ונשנית בענין אחר:
הדרן עלך השואל
נִקְצַץ הָאִילָן. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. בְּשֶׁנִּקְצַץ כָּל הָאִילָן. אֲבָל אִם נִשְׁתַּייֵר בּוֹ מִמַּטַּע עֲשָׂרָה לְבֵית סְאָה יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. בְּקַדְמִיתָא הֲווּ דְחָשִׁין וְלָא הֲווּ עָֽבְדִין סַגִין. בְּרַם כְּדוֹן הִינּוּן דְּלִילִין וְעָֽבְדִין סַגִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הבייר. החופר בורות העיר ושכרו מכל בית ובית וכן הבלן וספר העיר:
והאיקונימוס. לשון לע''ז הוא המפקיד הממונה על צרכי העיר אלו כלן נוטלין שכרן שהוקבע להן מכל שדה ושדה כך וכך מן האמצע שהמקבל צריך ליתן לפי חלקו:
והכייל. לשון מודד. כיילא ליה בקבא רבה. שהוא ממונה על מדידת הקרקעות לכל א' וא' כפי גבולו:
החופר. סביבות השדה:
ה''ז קוצר וכו'. כלומר אלו המלאכות הם על המקבל:
תני. בתוספתא פ''ט:
אבל אם נשתייר. בבית אילן זו אילנות שיש בהן ממטע עשרה לבית סאה אפי' אמר לו חכור לי בית אילן זו אינו מנכה לו מחכורו מפני שיכול לומר לו עכשיו היא יותר טובה ומשובחת שבתחלה הוו דחשין מעורבבין ודוחקין זה בזה ולא היו יכולין לעשות פירות הרבה אבל כמות שהן עכשיו הן דלילין ומרווחין א' מחבירו ועושין פירות מריבין ביותר:
בזמן שבאין מכח האריס. שבאין לתבוע חוב האריס שעליו נוטלין מחלקו וכלומר שזה אין להם שייכות ליטול שכרן מן השדות אלא כל א' וא' משלם כפי המוטל עליו והכל כמנהג המדינ':
מתני' המקבל שדה מחבירו. בין בקבלנות ובין בחכירות:
בשנקצץ כל האילן. כל האילנות שבו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source