Baba Metsi'a
Daf 2b
משנה: רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה וְנָפַל עָלֶיהָ וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָהּ. רָאָה אוֹתָן רָצִין אַחַר מְצִיאָה אַחַר צְבִי שָׁבוּר אַחַר גּוֹזָלוֹת שֶׁלֹּא פֵירֵיחוּ וְאָמַר זָכָת לִי שָׂדִי זָכָת לוֹ. הָיָה צְבִי רָץ כְּדַרְכּוֹ אוֹ שֶׁהָיוּ גוֹזָלוֹת מִפְרִיחִין וְאָמַר סָכָת לִי שָׂדִי לֹא אָמַר כְּלוּם.
Traduction
Un individu voit un objet qui n’appartient à personne, et il tombe dessus, pour faire ainsi acte de prise de possession; mais un autre vient et saisit l’objet, dans ce cas, l’objet appartient à celui qui l’a saisi. Un objet inanimé que n’a pas de maître, ou un cerf blessé, ou de petits oiseaux qui ne peuvent pas encore voler, se trouvent dans le champ d’un individu; cet individu voyant d’autres personnes qui courent pour s’approprier ces objets, les prévient en disant: ''Mon champ me les a acquis''. Dans ce cas les objets lui sont acquis par son champ. Mais si c’était un cerf qui peut courir, ou des oiseaux qui peuvent voler, le champ ne peut pas les lui acquérir, et ils appartiennent à celui qui les a attrapés.
Pnei Moshe non traduit
מתני' זה שהחזיק בה זכה בה. ודוקא אם היתה המציאה ברשות הרבים דקי''ל אין ד' אמות של אדם קונות לו בר''ה אלא דוקא בסימטא שהוא שביל שאינו של רבים או בצידי ר''ה שם קונות לו ד' אמות שלו כל מציאה והפקר שסמוכין בתוך ד' אמותיו ואין אחר רשאי לתופסו ותקינו לה רבנן כי היכי דלא ליתי לאנצויי. א''נ היכא דנפיל עלה גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד' אמות לא ניחא ליה דליקני וכדאמר בגמ':
אחר צבי שבור. שאינו יכול לרוץ וכגון שהוא משתמר בתוך שדהו אם לא יטלהו אחרים והוי כמציאה:
זכת לו. שדהו ודוקא שעומד בצד שדהו וכן נמי בעינן שיכול לרוץ אחריהן ולהגיען קודם שיצאו משדהו דכיון דאחרים רצין אחריהן בעינן עומד בצד שדהו ושיוכל לרוץ ולהגיען. בתוך ד' אמות שלו. ברשות הרבים:
הלכה: הָיָה רָכוּב עַל הַבְּהֵמָה כול'. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. הָדָא הִילְכְתָא לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם לֹא מֵרֹאשָׁהּ וְלֹא מִסּוֹפָהּ. 2b הָיָה רָכוּב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וְרָאָה אֶה הַמְּצִיאָה וְאָמַר לַחֲבֵירוֹ. תְּנֵיהָ לִי. נְטָלָהּ וְאָמַר. אֲנִי זָכִיתִי בָהּ. זָכָה בָהּ. אִילּוּ אָמַר. זְכֵה לִי. זָכָה. הֲוֵי לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם לֹא מֵרֵישָׁא וְלֹא מִסֵּיפָא.
Traduction
R. Isaac dit: On ne saurait déduire la règle sur l’acquisition par autrui en fait de trouvaille, ni du commencement de cette Mishna, ni de la fin, car il est dit: ''Un individu monte un animal et voyant une trouvaille il dit à un autre de la lui donner; l’autre la prend et dit l’acquérir pour lui-même, le piéton acquiert alors l’objet''; or, si le cavalier avait dit au piéton d’acquérir pour lui (au lieu du simple terme donner), l’acquisition eût été faite au profit du premier. Donc, on ne peut rien conclure ici, ni du commencement, ni de la fin (5)''Du commencement de la Mishna, disant que le piéton l'acquiert, on ne peut rien conclure car cela tient à l'emploi du terme donner; et de la fin, on ne peut rien prouver non plus, à l'inverse, car le cas exposé suppose la remise déjà effectuée.''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הדא הלכתא. דלקמן וכלומר דין דהמגביה מציאה לחבירו ומשום דפלוגתא היא בעלמא דגרסינן לעיל במס' פיאה פ''ד דפליגי ר''י ור''ל דר' יוחנן סבר אדם זוכה לחבירו במציאה אם הגביה מציאה לחבירו ובשבילו קנה חבירו ור''ל סבר אין אדם זוכה לחבירו במציאה וקאמר ר' יצחק הכא דהדא הלכתא לית שמע מינה דמתני' כלום ואע''ג דלכאורה היינו דינא דמתני' אפ''ה לית ש''מ מהכא ולא תפשוט האי דינא לא מרישא דמתני' ולא מסיפא כדמפרש ואזיל:
היה רכוב ע''ג בהמה וכו' זכה בה. כלומר אם תרצה לפשוט מרישא דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו דהא קתני דהמגביה הוא שזכה ולא חבירו הא ליתא דאיכא לדחוי כדמסיק:
אלו אמר זכה לי זכה. כלומר רישא ה''ט דלא זכה זה משום דאמר תנה לי ולא עשאו שליח שיזכה בשבילו והלכך אע''פ שהגביה בשבילו יכול הוא לחזור בו ולזכות בה לצורך עצמו הא אילו אמר לו זכה לי בה זכה זה מיד כשהגביה בשבילו ושוב לא היה יכול לחזור בו ואע''פ שעדיין לא נתנו לידו דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו וכן מסיפא לא תפשוט איפכא דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דשאני התם שכבר נתנו לידו הילכך ודאי מה שאמר אני זכיתי בה מתחלה לאו כלום הוא אבל אם עדיין לא נתנו לידו יכול הוא לזכות בו לעצמו דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו:
הוי לית ש''מ כלום וכו'. וכלומר דהשתא מלמדינו במה דחוזר ואומר הוי לית ש''מ דלא תימא למאי דאמר דמרישא לא תידוק מינה דלא קנה חבירו דמשום דלא אמר לו זכה לו א''כ דוק מינה לאידך גיסא טעמא דלא אמר זכה הא אמר זכה לי זכה וש''מ המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דליתא משום דאיכא למימר הא דלא תני ברישא זכה לי לאשמעינן רבותא בסיפא הוא דנקט הכי והא קמ''ל דאע''ג דאמר תנה לי לא מהני במה דא''ל אני זכיתי בה תחילה ומשום דכבר נתנו לידו אבל אם עדיין לא נתנו אע''פ שאמר לו זה זכה לי יכול המגביה לזכות לעצמו דלא קנה חבירו בהגבהה בשבילו והיינו דקאמר הוי כי דייקת לית ש''מ כלום לא מרישא ולא מסיפא לא להאי גיסא ולא לאידך גיסא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source