Vayedaber

Baba Metsi'a

Daf 2a

משנה: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד מְהַלֵּךְ. זֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי. זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָחוּת מֵחֶצְייָהּ וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָחוּת מֵחֶצְייָהּ וְיַחֲלוֹקוּ. בִּזְמַן שֶׁהֵן מוֹדִין אוֹ שֶׁיֵּשׁ להֶן עֵדִים חוֹלְקִין בְּלֹא שְׁבוּעָה.

Traduction

Deux individus montent un animal, ou l’un monte, et l’autre le guide; chacun prétend posséder l’animal; en ce cas, ils se partagent l’animal, en prêtant chacun le serment que sa part dans cet animal n’est pas moindre de la moitié. Si les deux individus avouent avoir trouvé tous deux l’objet en litige, ou si des témoins l’affirment, les individus se partageront l’objet entre eux sans serment.

Pnei Moshe non traduit

מתני' היו שנים רוכבין ע''ג בהמה. מתני' הא קמ''ל דרוכב לחודיה קני ואע''פ שאינו מנהיג:

ואחד מהלך. ומנהיג את הבהמה:

בזמן שהם מודין. בבבלי דייק ממשנה יתירה ומפרש לה דאמציאה קאי והא קמ''ל המגביה מציאה בשביל חבירו שיזכה בה קנה חבירו ואין אחר יכול לזכות בה:

משנה: הָיָה רוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה וְרָאָה אֶה הַמְּצִיאָה וְאָמַר לַחֲבֵירוֹ תְּנֵיהָ לִי וּנְטָלָהּ אָמַר אֲנִי זָכִיתִי בָהּ זָכָה בָהּ. אִם מִשֶּׁנְּתָנָהּ לוֹ אָמַר אֲנִי זָכִיתִי בָהּ תְּחִילָּה לֹא אָמַר כְּלוּם.

Traduction

Un individu monte un animal, en voyant une trouvaille (3)Un objet qui n'a pas de maître. dit à un autre de la lui donner; l’autre la prend et dit l’acquérir lui-même; le piéton acquiert alors l’objet. Mais s’il a d’abord donné l’objet à celui qui était à cheval, et plus tard il dit avoir ramassé l’objet pour lui même, sa parole n’a aucune valeur.

Pnei Moshe non traduit

מתני' תנה לי. דוקא דאמר תנה לי הוא דיכול המגביה לומר אני זכיתי בה אבל אם אמר זכה לי בה קנה הרוכב ואין זה יכול לומר אני זכיתי בה:

לא אמר כלום. שכבר קנאה זה כשמשכה ממנו דכל זמן שהיתה ביד המגביה הפקר היתה:

הלכה: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה כול'. אָמַר רִבִּי חוּנָא. תַּנֵּיי תַּמֵּן. אִשָּׁה שֶׁהָֽיְתָה רְכוּבָה עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וּשְׁנַיִם מִנְהִיגִין אוֹתָהּ. וְאוֹמֶרֶת. אֵילּוּ עֲבָדַיי וְהַחֲמוֹר וְהַמַּשְּׂאוּי שֶׁלִּי. וְזֶה אוֹמֵר. זוֹ אִשְׁתִּי וְזֶה עַבְדִּי וְהַחֲמוֹר וְהַמַּשְּׂאוּי שֶׁלִּי. וְזֶה אוֹמֵר. זוֹ אִשְׁתִּי וְזֶה עַבְדִּי וְהַחֲמוֹר וְהַמַּשְּׂאוּי שֶׁלִּי. צְרִיכָה גֵט מִשְּׁנֵיהֶן. וּצְרִיכָה לְשַׁחְרֵר אֶת שְׁנֵיהֶן. וּשְׁנֵיהֶן מְשַׁחְרְרִין זֶה אֶת זֶה. וּבַחֲמוֹר וּבְמַשְּׁאוּי שְׁלָשְׁתָּן שָׁוִין.

Traduction

R. Houna dit qu’il a été enseigné ailleurs (4)B., Qidushin 65b.: si une femme monte un animal conduit par deux individus, la femme déclare que ces hommes sont ses esclaves, et que l’âne avec sa selle sont à elle, l’un de ces hommes dit qu’elle est sa femme, que l’autre individu est son esclave, et que l’âne avec sa selle sert à lui; puis le second individu affirme tout à fait les mêmes prétentions; il faudra que la femme soit divorcée par tous deux (dans l’hypothèse possible qu’elle ait été épousée successivement par chacun d’eux); la femme de son côté devra les affranchir tous deux; ils devront en outre s’affranchir mutuellement. Quant aux droits sur l’âne avec sa selle, ils seront égaux pour tous trois (et ils devront se partager le montant).

Pnei Moshe non traduit

גמ' צריכה גט משניהם. מספק ואע''פ שאין כאן עדים חיישינן לכל א' שמא קידשה בפני עדים:

וצריכה לשחרר וכו'. מספק דשמא היא אומרת האמת וכן כל א' מחבירו:

שלשתן שוין. דכולן יש בהן צד זכיה בשוה וחולקין וקמ''ל דרוכב במקום מנהיג קנה וכפשטא דמתני':

רַבָּה בַּר מָמָל וְרַב עַמְרָם סְלִיקוּ הֵן דְּרַב בֵּינַיי אָמַר לֵיהּ. אֵין מוֹסְרִין שְׁבוּעָה לְחָשׁוּד. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ לְשׁוֹן שְׁבוּעָה אֵין מוֹסְרִין לוֹ. כֵּיצַד נִשְׁבַּע. רַב הוּנָא אָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁיֵּשׁ לִי בָהּ וְאֵין לִי בָהּ פָּחוֹת (מִשָּׁוֶה פְרוּטָה) [מֵחֶצְיָהּ]. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. 2a אִם מִזּוֹ שְׁבוּעַת תַּקָּנָה הִיא.

Traduction

Rabba b. Mamal et R. Amram, en répétant l’objection précédente, ont intercalé entre les avis de R. Hiya et de R. Yohanan, la remarque de Rav, qui a demandé à R. Hiya: Se peut-il que l’on défère le serment à un homme soupçonné de faux (puisqu’il revendique le tout, peut-être à tort)? Il n’est pas soupçonné de faux serment, répond R. Hiya, mais de revendication inexacte; aussi, on le fait jurer. Quelle sera la formule? Selon R. Houna, on dira: ''je jure qu’il y a là une part de mon bien, non inférieure à la valeur d’une prouta''. R. Yohanan au contraire dit (en réplique à R. Hiya): de là, on ne peut rien déduire comme comparaison, car dans la Mishna le serment est déféré par précaution.

Pnei Moshe non traduit

סליקו הן דרב ביניי. שנו והעלו הא דהקשה רב לר' חייא על דינא דמתני' בין הדברים של ר' חייא ור' יוחנן דהשיב לו לקמן בענין הדין שלו במה שלמד ממתני' ורבה בר ממל ור''ע הכניסו דברי הרב ותשובתו באמצע הדברים וכלומר דרב היה רוצה לידע טעם ופירוש השבועה דמתני' ואם דלא שייכה להא דר' חייא דבלאו הכי בעי לפרושי מתני':

א''ל. רב לר' חייא אין מוסרין שבועה לחשוד. בתמיה וכי מוסרין שבועה לחשוד והרי זה חשוד הוא שכפר בכל:

אפי' לשון שבועה וכו'. כלומר פשיטא הוא ולדידי נמי ס''ל דאפי' לשון שבועה אין מוסרין לו למי שהוא חשוד על השבועה אבל הכא לא חשיד על השבועה אלא חשוד אממונא וחשיד אממונא לא חשיד על השבועה:

כיצד נשבע. במתני' שהרי זה טוען כולה שלי והשבועה היא שאין לו בה פחות מחציה ואם כך היא השבועה ותו לא א''כ אפי' אין לו בה כלום יכול הוא לישבע כן שהרי הוא אומר שאין לו בה פחות מחציה ואם אין לו בה כלום הרי שאין לו בה לא פחות מחציה ולא כלום וא''כ מה הועילו חכמים בתקנתן:

רב הונא אמר. ה''ק צריך שישבע שיש לי בה. ואין לי בה פחות משוה פרוטה וכלומ' דהשבועה היא שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה דהשתא אחר שאמר שבועה שיש לי בה א''כ עכ''פ אין לו בה פחות משוה פרוטה דהא יש לי בה אמר ועכשיו כשמסיים דבריו ואמר ואין לי בה פחות מחציה סומכין על שבועתו דאם לא היה לו החצייה הרי נשבע לשקר הוא במה שאמר אין לי בה פחות מחצייה דהא עכ''פ שוה פרוטה יש לו בה והרי היא פחות מחציה אלא ודאי דיש לו באמת החציה:

אמר ר' יוחנן. השתא מסיק לדברי ר' יוחנן במה שהשיב לר' חייא על מה שרצה ללמוד דיניה ממתני' והפסיק בדברי רב ובפי' השבוע' ביניהם וכדלעיל:

אם מזו. אתה למד דבריך יש להשיב עליהם דשאני מתני' דשבועת תקנה היא וע''כ לומר כן שהרי לדבריך דאתה מדמה דין זה לעדים שהעידו דאנן סהדי א''כ כי היכי דאנן סהדי להאי במאי דתפיס ה''נ אנן סהדי להאי ושבועה זו למה ויחלוקו בלא שבועה אלא ודאי טעמא אחרינא איכא הכא ושבועה זו תקנת חכמים הוא כדי שלא יהא כל א' תוקף טליתו של חבירו ויאמר שלי הוא הלכך רמו רבנן שבועה עליה ואין ראיה ממתני' לדבריך:

תַּנֵּי. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ תוֹפְסִין בִּשְׁטָר. זֶה אוֹמֵר. שֶׁלִּי וְאָבַד מִמֶּנִּי. וְזֶה אוֹמֵר. שֶׁלִּי הוּא שֶׁפְּרַעְתִּיו לָךְ. יִתְקַייֵם הַשְׁטָר בְּחוֹתְמָיו. דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן [שִׁמְעוֹן בֶּן] גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יַחֲלוֹקוּ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתָּפוּס בָּעֵדִים. אָמַר רַב חִסְדָּא. אִין שְׁמַעְתּוּנֵיהּ אֲתִייַת כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן.

Traduction

On a enseigné (2)Tossefta à notre, 1. Cf. J., (Gitin 1, 1), fin.: si le créancier et les débiteurs tiennent simultanément le contrat de dette, le premier déclare que cet acte est à lui, l’ayant perdu, tandis que le second déclare aussi que l’acte est à lui, l’ayant reçu après le paiement, l’acte sera maintenu dans les termes de la signature (il reste en l’état); tel est l’avis de Rabbi; selon l’avis de R. Simon b. Gamliel, on partagera en deux l’objet du différend. R. Eléazar dit: en cas de prise de l’acte de telle sorte que l’un le tient à l’emplacement où les témoins ont signé et l’autre tient le reste de l’acte, il est admis d’un commun accord que le détenteur de la part de l’acte portant la signature des témoins sera le vrai propriétaire. R. Hisda dit: la distinction de ce genre que tu as entendu émettre est exacte selon R. Simon (selon Rabbi, au contraire, tout dépend des termes du contrat).

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא דמכילתין פ''א:

זה אומר שלי. המלוה אומר שלי הוא ואבד ממני ומצאתיו:

יתקיים השטר בחותמיו. ר' סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי מקיים ליה המלוה יש לו חלק בשטר ויחלוקו בסך השטר ואי לא לא פליג המלוה:

ר''ג אומר יחלוקו. ובתוספתא הגי' ר''ש ב''ג וכן הוא בהאי תלמודא בפ''ק דגיטין הל' א' וס''ל דא''צ לקיימו ובין כך ובין כך יחלוקו:

הכל הולך אחר התפוס בעדים. שאם אחד מהן תופס במקום העדים והשני בשאר המקום שבשטר הכל הולך אחר זה שתופס במקום העדים שהוא עיקר השטר:

אין שמעתונה. אם שמעת אתה לחלק כן אתיית כר''ש ב''ג וכלומר דאליבא דר''ש איכא למימר הכי אבל לר' הכל הולך אחר קיום השטר:

זֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי. וְזֶה אוֹמֵר. שְׁלִישָׁהּ שֶׁלִּי. הָאוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָחוֹת מֵרְבִיעַ. וְהָאוֹמֵר שְׁלִישָׁהּ שֶׁלִּי יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָחוֹת מִשְּׁתוּת. כְּלָלוֹ שֶׁלְּדָבָר. אֵינוֹ נִשְׁבַּע אֶלָּא עַל חֲצִי שֶׁהוֹדָה.

Traduction

– Si l’un des 2 tenants prétend avoir la moitié, et l’autre le tiers, le premier devra jurer n’avoir pas moins de 1/4, et le second n’avoir pas moins de 1/6; car, en règle générale, on ne défère alors le serment que pour la moitié de l’aveu.

Pnei Moshe non traduit

זה אומר חציה שלי. אדינא דמתני' קאי ובתוספתא ריש פ''ק גריס הכי זה אומר כולה שלי וזה אומר שליש שלי האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות מחמשה חלקים והאומר שליש ישבע שאין לו בה פחות משתות כללו של דבר אינו נשבע אלא על חצי טוענו בלבד. וה''נ בחציה שלי הכי מיתפרשא זה אומר חציה שלי וכו'. כלומר כמו דאמרינן בדינא דמתני' דאם השני טוען חציה שלי נשבע על חצי טענתו ועל חצי שהודה לזה שאין לו בה פחות מרביע והכי נמי אם השני טען ואמר שליש שלי ישבע על חצי ממה שהודה לזה שטען כולה שלי ושבועתו שאין לו בה פחות משתות והוא חצי טוענו:

Baba Metsi'a

Daf 2b

משנה: רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה וְנָפַל עָלֶיהָ וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָהּ. רָאָה אוֹתָן רָצִין אַחַר מְצִיאָה אַחַר צְבִי שָׁבוּר אַחַר גּוֹזָלוֹת שֶׁלֹּא פֵירֵיחוּ וְאָמַר זָכָת לִי שָׂדִי זָכָת לוֹ. הָיָה צְבִי רָץ כְּדַרְכּוֹ אוֹ שֶׁהָיוּ גוֹזָלוֹת מִפְרִיחִין וְאָמַר סָכָת לִי שָׂדִי לֹא אָמַר כְּלוּם.

Traduction

Un individu voit un objet qui n’appartient à personne, et il tombe dessus, pour faire ainsi acte de prise de possession; mais un autre vient et saisit l’objet, dans ce cas, l’objet appartient à celui qui l’a saisi. Un objet inanimé que n’a pas de maître, ou un cerf blessé, ou de petits oiseaux qui ne peuvent pas encore voler, se trouvent dans le champ d’un individu; cet individu voyant d’autres personnes qui courent pour s’approprier ces objets, les prévient en disant: ''Mon champ me les a acquis''. Dans ce cas les objets lui sont acquis par son champ. Mais si c’était un cerf qui peut courir, ou des oiseaux qui peuvent voler, le champ ne peut pas les lui acquérir, et ils appartiennent à celui qui les a attrapés.

Pnei Moshe non traduit

מתני' זה שהחזיק בה זכה בה. ודוקא אם היתה המציאה ברשות הרבים דקי''ל אין ד' אמות של אדם קונות לו בר''ה אלא דוקא בסימטא שהוא שביל שאינו של רבים או בצידי ר''ה שם קונות לו ד' אמות שלו כל מציאה והפקר שסמוכין בתוך ד' אמותיו ואין אחר רשאי לתופסו ותקינו לה רבנן כי היכי דלא ליתי לאנצויי. א''נ היכא דנפיל עלה גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד' אמות לא ניחא ליה דליקני וכדאמר בגמ':

אחר צבי שבור. שאינו יכול לרוץ וכגון שהוא משתמר בתוך שדהו אם לא יטלהו אחרים והוי כמציאה:

זכת לו. שדהו ודוקא שעומד בצד שדהו וכן נמי בעינן שיכול לרוץ אחריהן ולהגיען קודם שיצאו משדהו דכיון דאחרים רצין אחריהן בעינן עומד בצד שדהו ושיוכל לרוץ ולהגיען. בתוך ד' אמות שלו. ברשות הרבים:

הלכה: הָיָה רָכוּב עַל הַבְּהֵמָה כול'. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. הָדָא הִילְכְתָא לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם לֹא מֵרֹאשָׁהּ וְלֹא מִסּוֹפָהּ. 2b הָיָה רָכוּב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וְרָאָה אֶה הַמְּצִיאָה וְאָמַר לַחֲבֵירוֹ. תְּנֵיהָ לִי. נְטָלָהּ וְאָמַר. אֲנִי זָכִיתִי בָהּ. זָכָה בָהּ. אִילּוּ אָמַר. זְכֵה לִי. זָכָה. הֲוֵי לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם לֹא מֵרֵישָׁא וְלֹא מִסֵּיפָא.

Traduction

R. Isaac dit: On ne saurait déduire la règle sur l’acquisition par autrui en fait de trouvaille, ni du commencement de cette Mishna, ni de la fin, car il est dit: ''Un individu monte un animal et voyant une trouvaille il dit à un autre de la lui donner; l’autre la prend et dit l’acquérir pour lui-même, le piéton acquiert alors l’objet''; or, si le cavalier avait dit au piéton d’acquérir pour lui (au lieu du simple terme donner), l’acquisition eût été faite au profit du premier. Donc, on ne peut rien conclure ici, ni du commencement, ni de la fin (5)''Du commencement de la Mishna, disant que le piéton l'acquiert, on ne peut rien conclure car cela tient à l'emploi du terme donner; et de la fin, on ne peut rien prouver non plus, à l'inverse, car le cas exposé suppose la remise déjà effectuée.''.

Pnei Moshe non traduit

גמ' הדא הלכתא. דלקמן וכלומר דין דהמגביה מציאה לחבירו ומשום דפלוגתא היא בעלמא דגרסינן לעיל במס' פיאה פ''ד דפליגי ר''י ור''ל דר' יוחנן סבר אדם זוכה לחבירו במציאה אם הגביה מציאה לחבירו ובשבילו קנה חבירו ור''ל סבר אין אדם זוכה לחבירו במציאה וקאמר ר' יצחק הכא דהדא הלכתא לית שמע מינה דמתני' כלום ואע''ג דלכאורה היינו דינא דמתני' אפ''ה לית ש''מ מהכא ולא תפשוט האי דינא לא מרישא דמתני' ולא מסיפא כדמפרש ואזיל:

היה רכוב ע''ג בהמה וכו' זכה בה. כלומר אם תרצה לפשוט מרישא דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו דהא קתני דהמגביה הוא שזכה ולא חבירו הא ליתא דאיכא לדחוי כדמסיק:

אלו אמר זכה לי זכה. כלומר רישא ה''ט דלא זכה זה משום דאמר תנה לי ולא עשאו שליח שיזכה בשבילו והלכך אע''פ שהגביה בשבילו יכול הוא לחזור בו ולזכות בה לצורך עצמו הא אילו אמר לו זכה לי בה זכה זה מיד כשהגביה בשבילו ושוב לא היה יכול לחזור בו ואע''פ שעדיין לא נתנו לידו דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו וכן מסיפא לא תפשוט איפכא דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דשאני התם שכבר נתנו לידו הילכך ודאי מה שאמר אני זכיתי בה מתחלה לאו כלום הוא אבל אם עדיין לא נתנו לידו יכול הוא לזכות בו לעצמו דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו:

הוי לית ש''מ כלום וכו'. וכלומר דהשתא מלמדינו במה דחוזר ואומר הוי לית ש''מ דלא תימא למאי דאמר דמרישא לא תידוק מינה דלא קנה חבירו דמשום דלא אמר לו זכה לו א''כ דוק מינה לאידך גיסא טעמא דלא אמר זכה הא אמר זכה לי זכה וש''מ המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דליתא משום דאיכא למימר הא דלא תני ברישא זכה לי לאשמעינן רבותא בסיפא הוא דנקט הכי והא קמ''ל דאע''ג דאמר תנה לי לא מהני במה דא''ל אני זכיתי בה תחילה ומשום דכבר נתנו לידו אבל אם עדיין לא נתנו אע''פ שאמר לו זה זכה לי יכול המגביה לזכות לעצמו דלא קנה חבירו בהגבהה בשבילו והיינו דקאמר הוי כי דייקת לית ש''מ כלום לא מרישא ולא מסיפא לא להאי גיסא ולא לאידך גיסא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source