Baba Metsi'a
Daf 27b
משנה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִין וְאָמַר לָהֶן לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב אֵינוֹ יָכוֹל לְכוֹפָן. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָזוּן יָזִין לְסַפֵּק מְתִיקָה יְסַפֵּק הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַתְיָא שֶׁאָמַר לִבְנוֹ צֵא שְׂכוֹר לָנוּ פוֹעֲלִין וּפָסַק לָהֶן מְזוֹנוֹת. וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל אָבִיו אָמַר לוֹ אֲפִילוּ אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶן כִּסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בְשָׁעָתוֹ לֹא יָצָאתָ יְדֵי חוֹבָתָךְ עִמָּהֶן שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא יַתְחִילוּ בַמְּלָאכָה צֵא וֶאֱמוֹר לָהֶן עַל מְנָת שֶׁאֵין לָכֶם אֶלָּא פַת וְקִטְנִית בִּלְבַד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא הָיָה צָרִיךְ הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.
Traduction
Si un individu loue des ouvriers, et qu’il leur dise de venir très tôt au travail, ou de s’en aller très tard, il ne peut pas les y forcer plus que ne l’exige l’usage du pays. Si l’usage prescrit de donner aux ouvriers à manger, ou même de leur donner un bon repas, il le faut. Dans toute chose, il faut suivre l’usage. R. Yohanan b. Mathia dit à son fils: Va nous louer des ouvriers. Son fils alla les louer et s’engagea à leur donner la nourriture. Quand il le raconta à son père, celui-ci lui dit: -Si tu leur donnais un repas comme ceux du roi Salomon dans sa grandeur, tu n’aurais pas encore satisfait complètement à ton devoir, car ces ouvriers sont les enfants d’Abraham, d’Isaac et de Jacob. Va donc leur dire, avant qu’ils commencent le travail, que tu ne t’engages qu’à leur donner du pain et des légumes. R. Simon b. Gamliel dit: c’était inutile, car tout dépend de l’usage du pays.
Pnei Moshe non traduit
מתני' השוכר את הפועלין. אינו יכול לכופן. ואע''ג דטפא להו אאגרייהו משאר פועלים לא מצי אמר להו האי דטפי לכו אאגרייכו אדעתיה דמקדמיתו ומחשכיתו בהדאי דאמרי ליה האי דטפאת לן אדעתא דעבדינן לך עבידתא שפירתא:
מתיקה. לפתן:
הכל כמנהג המדינה. לאתויי במקום שנוהגין פועלין לאכול ולשתות בבוקר בביתו של בעל הבית קודם שיצאו למלאכתן ואי אמר להו בעל הבית צאו לעבודתכם בשדה ואביא לכם מאכלכם לשם יאמרו לו נאכל בבית קודם שנצא השדה כמנהג המדינה:
מעשה בר' יוחנן בן מתיה. בגמרא דהתם אמר חסורי מחסרא והכי קתני ואם פסק להם מזונו' ריבה להן דכיון דלא צריך לאתנויי שהרי ממנהג מדינה היו אוכלים ואתני בהדייהו מזוני יתירי קאמר ומעשה נמי בר' יוחנן וכו':
כסעודת שלמה בשעתו. בעת מלכותו:
שהן בני אברהם יצחק ויעקב. וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה דאלו אברהם שלשה פרים לשלשה אנשים ובסעודת שלמה כתיב יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים:
עד שלא יתחילו במלאכה. דאין כאן אלא דברים ואלו משיתחילו לא תוכל לחזור:
לא היה נריך. לזה דהכל כמנהג המדינה וכן הלכה:
הלכה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִין כול'. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. זֹאת אוֹמֶרֶת. הַמִּנְהַג מְבַטֵּל אֶת הַהֲלָכָה. אָמַר רִבִּי אִימִּי. כָּל הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו לְהָבִיא רְאָייָה חוּץ מִזּוֹ.
Traduction
R. Oshia dit: l’impossibilité de contraindre l’ouvrier à prolonger la journée prouve (165)V. J., (Yebamot 12, 1). que l’usage l’emporte sur une règle (domine la convention). En général, dit R. Imi, le demandeur est tenu de prouver que sa réclamation est fondée (166)Donc, les ouvriers, en réclamant leur salaire, devraient être tenus de prouver que le maître fait erreur., sauf en ceci.
Pnei Moshe non traduit
גמ' זאת אומרת. מדקתני אינו יכול לכופן משמע אפי' אומר שהתנה עמהם ע''מ להשכים ולהעריב והם מכחישין אותו אינו יכול לכופן ולתפוס שכרן לפי שאין המנהג כך ש''מ המנהג מבטל הלכה כדר' אימי לקמיה:
כל המוציא מחבירו עליו הראיה חוץ מזו. אע''ג דבכל התורה קי''ל המוציא מחבירו עליו הראיה וא''כ אם יש טענת הכחשה ביניהן מן הדין היה שעליהן להביא ראיה שלא היה התנאי ביניהם ע''מ כך אלא משום דהמנהג מבטל הלכה זו כאן דאמרינן מסתמא על מנהג העיר והמדינה הוא ששכרן:
הלכה: הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כול'. תַּנֵּי רִבִּי נְחֶמְיָה קַדָּר מְסַר קַדְרוֹי לְבַר נַשׁ תָּֽבְרִין. אָרִים גּוּלְתֵיהּ. אֲתַא גַבֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אֲמַר לֵיהּ. 27b אֵיזִיל אֲמַר לֵיהּ. לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים. אֲזַל וַאֲמַר לֵיהּ וִיהַב גּוּלְתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. יְהַב לָךְ אַגְרָךְ. אֲמַר לֵיהּ. לָא. אֲמַר לֵיהּ. זִיל וֶאֱמוֹר לֵיהּ וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמוֹר. אֲזַל וַאֲמַר לֵיהּ וִיהַב לֵיהּ אַגְרֵיהּ.
Traduction
R. Néhémie a enseigné: un potier avait livré ses pots à un homme chargé moyennant salaire de les fournir, qui les brisa; il lui enleva son manteau (164)V. une note à ce sujet dans les observations faites par Menahem de Lonzano avec les explications de M. Buber (Haasif, 2, 328). en compensation de la perte des pots, puis alla consulter R. Yossé b. Hanina sur son droit, et celui-ci répondit à R. Néhémie: va dire au potier qu’il est dans son droit de revendiquer le paiement, mais qu’il devrait y renoncer, selon ces mots (Pr 2, 10): afin que tu marches dans la voie des gens de bien. Le potier alla et rendit le manteau à l’homme. Puis R. Yossé lui demanda s’il avait aussi payé le salaire de cet homme? -Non, répondit le potier. Va donc le lui donner, ajouta le rabbi, afin d’exécuter au complet la suite du même verset: observe les sentiers des justes.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בברייתא דר' נחמיה:
קדר. קדר אחד מוכר קדרות היה ומסר קדרותיו לאדם אחד להעבירן בשכר ושברן:
ארים גולתיה. נטל מלבוש שלו ממנו בעד הפסד קדרותיו:
איזיל אמור ליה. לזה הקדר אע''פ שמן הדין חייב הוא לשלם צריך אתה לעשות לפנים משורת הדין כדכתיב למען תלך בדרך טובים:
א''ל יהב לך אגרך. כשחזר לר' יוסי ב''ח שאל לך נתן לו שכרך:
זיל ואמור ליה וארחות צדיקים תשמור. צריך שיקוים בך כל המקרא הזה שזה עני הוא וטרח כל היום ותתן לו שכרו:
הדרן עלך השוכר את האומנין
בְּנֵי טִיבֵּרִיָּא לֹא מַשְׁכִּימִין וְלֹא מַעֲרִיבִין. בְּנֵי בֵית מָעוֹן מַשְׁכִּימִין וּמַעֲרִיבִין. בְּנֵי טִיבֵּרִיָּא שֶׁעָלוּ לִשְׂכַר בֵּית מָעוֹן נִשְׂכָּרִין כְּבֵית מָעוֹן. בְּנֵי בֵית מָעוֹן שֶׁיָּֽרְדוּ לִשְׂכַר טִיבֵּרִיָּא נִשְׂכָּרִין כְּטִיבֵּרִיָּא. אֲבָל שֶׁעוֹלֶה מִטִּיבֵּרִיָּא לִשְׂכֹר פּוֹעֲלִין מִבֵּית מָעוֹן יְכִילוּ מֵימַר לוֹן. כֵּן סָֽלְקָת בְּמַחְשַׁבְתְּכוֹן דְּלָא הְוִינָא מַשְׁכַּח מֵיגַר פּוֹעֲלִין מִטִּיבֵּרִיָּא. אֶלָּא בְגִין דְּשָֽׁמְעִית עֲלֵיכוֹן דְּאַתּוּן מַשְׁכִּימִין וּמַעֲרִיבִין בְּגִין כָּךְ סָֽלְקִית הָכָא. מְקוֹם שֶׁאֵין מִנְהַג. יְהוּדָה בֶּן בּוּנִי רִבִּי אִמִּי רַב יְהוּדָה. תְּנַיי בֵּית דִּין הוּא שֶׁתְּהֵא הַשְׁכָּמָה שֶׁלְּפוֹעֲלִין וְהַעֲרָבָה שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת. וּמַה טַעֲמָא. תָּשֵׁת חוֹשֶׁךְ וִיְהִי לָיְלָה. הַכְּפִירִים שׁוֹאֲגִים לַטָּרֶף. תִּתֵּן לָהֶם יִלְקוֹטוּן. תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן. יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ. (עַרְבִית) [עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת] בֵּין הַשְׁכָּמָה בֵין הַעֲרָבָה מִשֶּׁלְּבַעַל הַבַּיִת. עַד אֵיכָן. עַד כְּדֵי לִמַלְאוֹת לוֹ חָבִית מַיִם וְלִצְלוֹת לוֹ דָגָה וּלְהַדְלִיק לוֹ נֵר.
Traduction
Les gens de Tibériade ne se rendaient à l’ouvrage ni trop tôt ni trop tard; ceux de Bet-Maon commençaient très tôt et finissaient très tard dans la journée. En vertu de la règle sur l’usage local, lorsque les ouvriers de Tibériade allaient travailler à Bet-Maon (167)V. Neubauer, Géographie, p. 218., ils étaient engagés selon l’usage de ce dernier endroit (d’anticiper et prolonger la journée); lorsqu’au contraire les gens de Bet-Maon se rendaient à Tibériade pour y travailler, ils étaient traités d’après l’usage de cette dernière ville (de ne faire qu’une courte journée). Mais si enfin un habitant de Tibériade va à Bet-Maon pour y louer des ouvriers afin de les occuper chez lui, il peut les contraindre à prolonger la journée, en disant: ''Croyez-vous donc que je n’aurais pas pu trouver d’ouvriers à louer dans Tibériade? Je me suis rendu à Bet-Maon et je vous ai amenés ici, ayant appris que votre journée de travail commence tôt et finit tard''. Dans les localités où il n’y pas d’usage établi, on adoptera, dit Juda b. Boni ou R. Imi et R. Juda, la convention passée devant l’autorité judiciaire (168)V. Rabba sur (Gn 72). que la matinée (depuis l’aube jusqu’au lever du soleil) est aux ouvriers, mais la soirée (depuis le coucher du soleil jusqu’à la vue des étoiles) est au maître et doit lui être donnée, en vertu de ce verset (Ps 104, 20-23): ''Tu amènes les ténèbres, et la nuit vient. Les lionceaux rugissent après la proie… Le soleil se lève-t-il? Ils se retirent… L’homme sort à son ouvrage, … et il est à son travail jusqu’au soir'' (or, le jour dure jusqu’à l’apparition des étoiles). La veille du Shabat, la matinée, quoiqu’appartenant au maître, est distraite de la journée pour les ouvriers, et de même le soir on laisse à l’ouvrier le temps de s’emplir un seau d’eau, de se rôtir un poisson et d’allumer la lumière.
Pnei Moshe non traduit
בני טבריא וכו'. כלומר הא פשיטא לן דהואיל ובטבריא המנהג שלא להשכים ולהעריב ובבית מעון המנהג להשכים ולהעריב א''כ הכל הולך אחר המנהג העיר שהפועלין נשכרין שם ואע''פ שהפועלים בני עיר אחרת הם והלכך בני טבריא שעלו לשכור עצמן בבית מעון נשכרין כמנהג בית מעון וכן איפכא. טבריא יושבת בעמק ולהכי נקט שעלו לבית מעון ושירדו לטבריא:
אבל שעולה וכו'. בעיא היא אם השוכר הוא שהלך לבית מעון לשכור פועלין משם היאך הוא הדין וקאמר הש''ס דבהא אמרינן הכי:
יכילו מימר לון כן וכו'. יכול הוא לומר להן וכי עלתה על דעתכם שלא הייתי מוצא לשכור פועלין בטבריא אלא בשביל. ששמעתי שהמנהג בעירכם להשכים ולהעריב עליתי לכאן וכפי המנהג שהיו בשעת ששכרן צריכין לקיים כן:
מקום שאין מנהג. כלל כגון בעיר חדשה ואין יודעין מנהג קבוע מהו:
תניי בית דין הוא. במקום שאין מנהג קבוע סומכין על תנאי ב''ד:
שתהא השכמה של פועלין. כלומר שלהן הוא ואינם צריכין להשכים מקודם זריחת השמש כדיליף בסמך מן הכתוב:
והערבה של הבה''ב. בערבית שלו הוא היתור שצריכין להעריב ולעשות מלאכה עד צאת הכוכבים:
ומאי טעמא. דכתיב תשת חשך וגו' תזרח השמש יאספון והדר יצא אדם לפעלו וכתיב ולעבודתו עדי ערב וקי''ל דעד צאת הכוכבים יממא הוא:
ערבי שבתות כצ''ל. בין השכמה בין הערבה משל בה''ב. כמו בהשכמה של כל היום הוא משל בה''ב שהוא מוותר ושל פועלים הוא כך הערבה של ע''ש הוא משל בה''ב לפועלין מפני שצריכי' להקדי' לכבוד שבת כדמסיק:
Baba Metsi'a
Daf 28a
משנה: אֵילּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה. הָעוֹשֶׂה בִמְחוּבָּר לַקַּרְקַע בְּשָׁעַת גְּמַר מְלָאכָה וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וּבְדָבָר שֶׁגִּידּוּלָיו מִן הָאָרֶץ. וְאֵילּוּ שֶׁאֵינָן אוֹכְלִין. הָעוֹשֶׂה בִמְחוּבָּר לַקַּרְקַע בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ גְּמַר מְלָאכָה וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע מֵאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן וּבְדָבָר שֶׁאֵין גִּידּוּלָיו מִן הָאָרֶץ. הָיָה עוֹשֶׂה בְיָדוֹ אֲבָל לֹא בְרַגְלָיו בְּרַגְלָיו אֲבָל לֹא בְיָדָיו אֲפִילוּ בִּכְתֵיפוֹ הֲרֵי זֶה אוֹכֵל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְיָדָיו וּבְרַגְלָיו.
Traduction
Voici les ouvriers qui peuvent manger, d’après la loi mosaïque (Dt 23), les fruits du terrain où ils travaillent: Celui qui travaille dans les fruits adhérents à la terre, quand on est à la fin de la récolte, ou aux fruits détachés avant la récolte, pourvu que les ouvriers travaillent dans les choses qui viennent de la terre. Voici ceux qui n’est pas le droit de manger les fruits: Celui qui travaille dans les fruits adhérents à la terre, quand la récolte n’est pas finie; celui qui travaille dans les fruits détachés de la terre, bien qu’après la récolte; enfin celui qui travaille dans les choses qui ne poussent pas dans la terre (169)P. ex. l'homme occupé à traire les animaux, ou à faire du fromage.. Si l’ouvrier travaille seulement des mains et non des pieds (170)Cf. J. (Maasserot 2, 6)., ou des pieds mais non des mains, ou fût-ce seulement des épaules, il peut consommer des produits; selon R. Yossé b. Juda, il faut pour cela avoir travaillé des mains et des pieds –. (171)La Guemara sur ce est traduite (Maasser Sheni 2, 8).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואלו. פועלין אוכלין מן התורה ממה שעוסקין בו:
בשעת גמר מלאכה. כשתולשין אותו דכתיב ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ואל כליך וגו' דהיינו כשתולשין אותו:
ובתלוש מן הקרקע. אם מתעסק בדבר התלוש אוכל באותו דבר עד שלא נגמרה מלאכה למעשר אם הוא בר מעשר ואם עושה בדבר שהוא בר חלה אפי' נגמרה למעשר אוכל עד שלא נגמרה מלאכתו לחלה דאמר קרא לא תחסום שור בדישו שור דכתב רחמנא למה לי דהא כל מילי איתנהו בחסימה וליכתוב לא תדוש בחסימה ש''מ לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם מה נחסם שהוא שור אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה כך חוסם שהוא אדם אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה ומה חוסם אוכל במחובר אף נחסם אוכל במחובר ומדיש ילפינן מה דיש מיוחד דבר שגדולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל דבר שהוא גדולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו כשהוא בשעת גמר מלאכה יצא החולב והמחבץ והמגבן שאינן גדולי קרקע. ויצא המבדיל בתמרים ובגרוגרות המחוברים יחד שהן נגמרה מלאכתן למעשר ויצא המנכש בשומים ובצלים שמסיר הקטנים שאינם גדילים לעולם מבין האחרים להרחיב מקום לגדולים שאין זה שעת גמר מלאכה שכל אלו וכיוצא בהן אין פועל אוכל בהן:
ואילו שאינן אוכלין. כלל אפי' מהלכות מדינה:
אפילו על כתיפו. שאינו מזיז ידיו ורגליו:
עד שיעשה בידיו וברגליו. דס''ל דלענין זה נמי איתקש חוסם לנחסם מה שור בידיו וברגליו אף פועל כן ואין הלכה כר' יוסי בר' יהודה דכי תבא וגו' כתיב בכל מאי דעביד:
הלכה: אֵילּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה כול'. אָמַר רִבִּי לָא. כִּי תָבוֹא בְּכֶרֶם רֵעֶיךָ. וְכִי עָלַת עַל דַּעַת שֶׁיֹּאכַל עֵצִים וָאֲבָנִים. מַה תַלְמוּד לוֹמַר עֲנָבִים. שֶׁלֹּא יִקְלַף בַּתְּאֵינִים וִימַצְמֵץ בָּעֲנָבִים.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים וגו'. פשיטא ענבים הוא שיאכל וכי עלת על דעת וכו' שלא יקלף וכו' ענבים כמות שהן אבל לא ימוץ ענבים ולא יקלף בתאנים שלא יאכל הרבה א''נ שלא יתבטל ממלאכתו של בה''ב:
וגרסינן להא בפ''ב ממסכת מעשר והתם דריש לה משבעך שלא יהא מקלף בתאנים ומצמץ בענבים:
הָיָה עוֹשֶׂה בְיָדָיו אֲבָל לֹא בְרַגְלָיו. אָמַר רִבִּי לָא. כְּתִיב כִּי תָבֹא בְקָמַת רֵעֶיךָ וגו'. בְּיָדָיו אוֹ אוֹגֵד בְּרַגְלָיו מְקַמֵּץ אֲפִילוּ עַל כְּתֵיפוֹ טוֹעֵן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
היה עושה בידיו וכו'. ל''ג הא דר' לא הכא ואגב שיטפא דלעיל היא וכן לא גריס לה התם במסכת מעשרות בהא אלא דמייתי הברייתא עלה תני וכו' ובתוספתא פ''ח היא העושה בכל גופו אוכל בכל שעה שירצה כלומר בכל גופו בין בידיו בין ברגליו בין בכתיפו:
או ברגליו מקמץ. שהוא דוחק ברגליו וסומך בענין המלאכה:
אפי' על כתיפו טוען. הוא ואינו מזיז שאר איבריו:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְיָדָיו וְרַגְלָיו וְגוּפוֹ. יָצָא עוֹשֶׂה בְיָדָיו אֲבָל לֹא בְרַגְלָיו. בְּרַגְלָיו אֲבָל לֹא בְגוּפוֹ.
Traduction
28a עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן מִתְיָה. אָדָם שֶׁהָלַךְ לְקַדֵּשׁ אִשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר צָרִיךְ לְהַתְנוֹת עִמָּהּ וְלוֹמַר לָהּ. עַל מְנָת דְּתַעַבְדִּי כֵן וְכֵן וְתֹאכְלִי כֵן וְכֵן.
Traduction
D’après l’exemple de R. Yohanan b. Mathai, il faudrait aussi que l’homme qui épouse une femme d’une autre localité établisse avec elle la condition de faire ceci et cela, de manger ainsi (ce n’est pas; donc tout va selon l’usage).
Pnei Moshe non traduit
על דעתיה דר' יוחנן בן מתיה. דס''ל במתני' אם פסק וכו' וצריך להתנות ע''מ שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד מפני שצריך לצאת י''ח עמהן ומקשה הש''ס א''כ נימא נמי אדם שהלך לקדש אשה ממקום אחר ומנהג אותה העיר משונה באכילה ובמלאכה שהאשה חייבת לבעלה יהא צריך להתנות עמה ע''מ שתעשי כך וכך ותאכל כך וכך בתמיה אלא בכל אלו הדברים וכיוצא בהן הכל הולך אחר המנהג והמדינה והעיר אשר המה דרים שמה וא''צ שום תנאי בזה:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָן אוֹמֵר דַּיִישׁ. מַה דַּיִישׁ מְיוּחָד דָּבָר שֶׁגִּידּוּלוֹ מִן הַקַּרְקַע. יָצָא הַחוֹלֵב הַמְגַבֵּן הַמְחַבֵּץ שֶׁאֵין גִּידּוּלֵי קַרְקַע. מַה דַּיִישׁ מְיוּחָד דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. יָצָא הַיַּיִן מִשֶׁיִּקְפֶּה [וְהַשֶּׁמֶן] מִשֶׁיָרַד לָעוּקָה הַבּוֹדֵל בַּתְּמָרִים וְהַמְפָרֵד בַּגְּרוֹגֵרוֹת דָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. מַה דַּיִישׁ שֶׁלֹּא בָא לְזִיקַת הַמַּעְשְׂרוֹת. יָצָא הַלָּשׁ וְהַמְקַטֵּף וְהָאוֹפֶה שֶׁבָּא לְזִיקַת מַעְשְׂרוֹת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ר' יוסי בי ר' יודן אומר דיש. כלומר טעמא דר' יוסי ברבי דכתיב דיש מה דיש שהוא עושה בידיו וברגליו ובגופו אף כל דבר שהוא עושה בידיו וברגליו ובגופו. כן הוא שם:
מה דיש וכו'. סתמא דברייתא הוא ואליבא דרבנן וכדדריש התם כדפרישית במתני':
יצא היין משיקפה והשמן משירד לעוקה והבודל וכו'. דדבר שנגמר' מלאכתו למעשר הוא:
שלא בא לזיקת המעשרות. לשום זיקה שהוא קרוי בשם תרומה ומעשר והיינו חלה יצא הלש וכו' שכבר באו לזיקת המעשרות שנגמרה מלאכתן לחלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source