Baba Metsi'a
Daf 27a
משנה: הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנִשְׁבְּרָה בֵּין שׁוֹמֵר הִנָּם בֵּין שׁוֹמֵר שָׂכָר יִישָּׁבֵעַ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר זֶה וְזֶה יִשָּׁבֵעַ וְתָמֵיהַּ אֲנִי אִם יְכוֹלִין זֶה וְזֶה לְהִישָּׁבֵעַ.
Traduction
Si un individu porte un tonneau (déposé chez lui) d’un endroit à un autre, et que ce tonneau se brise, qu’il soit gardien salarié ou non, il prêtera serment qu’il n’a pas à se reprocher une négligence, et il sera acquitté. R. Eliézer dit: j’ai aussi appris que le gardien non salarié et le gardien salarié doivent prêter serment et être acquittés; mais je suis étonné que tous les deux puissent être acquittés par un serment.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע. שלא פשע בזה ויפטר:
אמר ר''א תמיה אני. על הדין הזה ששמעתי:
אם יכולין זה וזה לישבע. כלומר דהאיך יכולין לפטור זה וזה בשבועה דאפילו שומר חנם נמי אינו יכול לישבע שלא פשע אם הוא שלא במקום מדרון דזה ודאי פושע הוא ועוד דנהי דש''ח מצי לאשתבע בש''ש לא שייכא שבועה שלא פשע וזה כגניבה ואבידה הוי ולאו כאונס ומסקנא דהש''ס דהתם דמן הדין ש''ש בעי לשלומי אלא תקנת חכמים היא שאם אין אתה אומר כן אין לך אדם שיעביר חבית חבירו ממקום למקום לפיכך התקינו שישבע שלא בכוונה שברתיה ויפטר:
משנה: כָּל הָאוּמָּנִין שׁוֹמְרֵי שָׂכָר וְכוּלָּן שֶׁאָֽמְרוּ טוֹל אֶת שֶׁלָּךְ וְהָבֵא מָעוֹת שׁוֹמֵר חִנָּם. שְׁמוֹר לִי וְאֶשְׁמֹר לָךְ שׁוֹמֵר שָׂכָר. שְׁמוֹר לִי וְאָמַר לוֹ הַנַּח לְפָנֶיךָ שׁוֹמֵר חִנָּם. הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן שׁוֹמֵר שָׂכָר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר הִלְוָהוּ מָעוֹת שׁוֹמֵר חִנָּם הִלוָוהוּ פֵירוֹת שׁוֹמֵר שָׂכָר. אָבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מוּתָּר אָדָם לְהַשְׂכִּיר מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל עָנִי לִהְיוֹת פּוֹסֵק עָלָיו וְהוֹלֵךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמֵשִׁיב אֲבֵידָה.
Traduction
Tous les ouvriers qui reçoivent les matériaux chez eux pour confectionner un objet ont à l’égard de ces matériaux la responsabilité d’un gardien salarié. Mais tous ces individus, après avoir fini le travail et avoir dit au patron qu’il peut le venir prendre et les payer ensuite, n’ont plus que la responsabilité d’un gardien non salarié. Si un individu dit à un autre: ''garde-moi mes objets, et je garderai les tiens'', ils ont chacun la responsabilité d’un gardien salarié; mais s’il lui a dit: ''garde mes objets et mets devant moi les tiens'', il n’a que la responsabilité d’un gardien non salarié. Si un individu prête à un autre de l’argent sur gage, il a la responsabilité du gage comme un gardien salarié. R. Juda dit: s’il a prêté de l’argent, il n’a que la responsabilité d’un gardien sans salaire; s’il a prêté des fruits, il est responsable d’un gage comme un gardien salarié. Abba Saül dit: Le créancier d’un pauvre peut louer certains gages à d’autres personnes plusieurs fois, pour diminuer peu à peu la dette (162)Le créancier recevant le loyer pour le pauvre.; car il agit alors envers le pauvre débiteur, comme un homme qui lui rend un objet perdu (163)Le bien du pauvre mis en gage était comme perdu pour lui, ne lui rapportant rien..
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל האומנין. קבלנים שמקבלים עליהם לעשות מלאכה בבתיהן:
שומר שכר. להתחייב בגניבה ואבידה דבההיא הנאה דתפס ליה אאגרא הוי שומר שכר:
וכולן שאמרו הבא מעות. שכבר גמרתיו ולכשתביא טול את שלך שומר חנם:
שמור לי ואשמר לך ש''ש. דוקא שא''ל שמר לי היום ואני אשמור לך למחר אבל שמר לי אתה זה ואני אשמר לך זה הדבר האחר במקומו והכל בזמן א' זו שמירה בבעלים היא ופטור אפילו בפשיעה:
הנח לפני. דוקא הנח לפני אבל הנח לפניך אפי' שומר חנם לא הוי דלא קביל עליה נטירותא כלל כדאמר בגמרא:
המלוה. מעות על המשכון שומר שכר הוא בשכר מצוה דבההיא הנאה דלא בעי למיתב ריפתא לעניא בשעה שהוא עוסק בזה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה נעשה עליו שומר שכר:
הלוהו מעות שומר חנם. דלית ליה לר' יהודה שכר מצוה לענין דינא:
הלוהו פירות שומר שכר. דדרך פירות להרקיב ואין הלכה כר' יהודה:
מותר אדם לשכור. לאחרים משכונו של עני שבידו להיות פוסק עליו שכר והולך תמיד ופוחת מן החוב ודוקא במשכן דנפיש אגריה וזוטר פחתיה כגון מרא וקרדום וכיוצא בהן וכן הלכה:
הלכה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר כול'. 27a תַּנֵּי כַּמָּה יוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ וִיהֵא חַייָב. סוֹמָּכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר. סְאָה לַגָּמָל וְג̇ קַבִּין לַחֲמוֹר. קַב לַכַּתָּף וְג̇ סָאִין לָעֲגָלָה. וּסְפִינָה לְפִי מַה שֶׁהִיא.
Traduction
On a enseigné de même: pour être condamné à payer le dommage, selon Somkos au nom de R. Meir, il faut avoir ajouté une charge à la mesure, savoir un saa par chameau, ou 3 kab pour un âne, ou un kab pour un homme qui porte sur l’épaule, ou 3 saa par voiture, ou par bateau dans la proportion de sa grandeur.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ז:
קב לכתף. לאדם הנושא על הכתף אם הוסיף עליו קב במשאוי מיחייב בקילקולו:
וג' סאין. אם הוסיף במשאוי העגלה ונשבר' חייב:
וספינה לפי מה שהיא. אם גדולה הויא התוספת לפי גדלה ואם קטנה לפי קטנה ולעולם הוי התוספת חלק אחד משלשים שבמשאוי הראויה לה וכמו דג' קבין התוספת לחמור שמשאו הראוי לו לתך הוא ט''ו סאין:
הלכה: כָּל הָאוּמָּנִין שׁוֹמְרֵי שָׂכָר כול'. הָדָא אַנְטִיכְרֵיסִים רִבִּית הוּא.
Traduction
L’usage mutuel de l’argent, anticrisi'', est de l’usure (interdite).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הדא אנטיכריסים רבית היא. לא נמצא זה במפרשי המלות ומלה מורכבת הוא ותיבת אנטי השתמשו בהרבה מקומות בתלמוד הזה ובמ''ר אנטיקסר המשנה והבמקום לקיסר אנטיגריפין פתשגן טופס הכתב וכן הרבה. כריסים מלשון נשיכה הוא יאכלנו הארבה ת''י יכרסם ובמשנה קרסמוה נמלים ומלשון יכרסמנה חזיר מיער. ואכולן שאמרו הבא מעות וכו' קאי וכלומר הרי זה דומה למשנה לרבית היא ואע''פ שאינו רבית שהרי זה אומר לו הבא מעות וטול את שלך משמע שעדיין תופסו בשביל שכרו ואף עפ''כ לא הוי אלא ש''ח כל זמן שאין זה מביא לו מעותיו ומיחזי מילתא דבשביל שממתין לו זה המעות נפטר מחיובו הוא ואנטיכריסים של נשך רבית הוא:
שְׁמוּאֵל אָמַר. כְּשֶׁאָמַר לוֹ. הַנַּח לְפָנַיי. אֲבָל אָמַר לוֹ. הַנַּח לְפָנֶיךָ. אֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵר חִנָּם וְלֹא שׁוֹמֵר שָׂכָר.
Traduction
Selon Samuel, l’ouvrier sera considéré comme gardien gratuit s’il a dit à son prochain: ''remets ton bien devant moi''; mais s’il a dit les mots: ''remets-le devant toi'', il n’assume aucune responsabilité et n’est considéré ni comme gardien gratuit ni comme salarié.
Pnei Moshe non traduit
שמואל אמר וכו'. דוקא הנח לפני קתני במתני' אבל הנח לפניך לא קבל עליו שמירה כלל:
שְׁייָרָה שֶׁנָּפַל עָלֶיהָ גַייִס מְחַשְּׁבִין לְפִי מָמוֹן וְלֹא לְפִי נְפָשׁוֹת. שָֽׁלְחוּ לִפְנֵיהֶן תַּייָר מְחַשְּׁבִין לְפִי נְפָשׁוֹת. אֵין מְשַׁנִּין עַל הַמִּנְהַג שֶׁלַּשְּׁייָרָה.
Traduction
Si une caravane a été assaillie par une bande de brigands et dépossédée de son avoir, on partage les pertes en proportion de la fortune de chacun, non d’après le nombre des personnes; si la caravane avait envoyé en avance un éclaireur (chargé de les renseigner sur la sécurité de la route), on calculera son salaire d’après le nombre des personnes, sauf à adopter l’usage de la caravane (si elle compte d’après le total des fortunes).
Pnei Moshe non traduit
שיירה. ההולכת במדבר שנפל עליה גייס ונתפשרו עמהן בממון:
מחשבין לפי ממון. שעל עסקי ממון הן באין ובעל ממון הרבה נותן לפי ממונו:
שלחו לפניהם תייר. המראה להן את הדרך מחשבין שכרו לפי הנפשות שסכנת נפשות הוא והכל שוין בה:
אין משנין על מנהג של שיירה. אם יש להן מנהג אחר ששוכרין את התייר לפי הממון הכל לפי מנהגם:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רוֹצֵה אָדָם לִיתֵּן כַּמָּה וְלִמְכּוֹר פֵּירוֹתָיו עַל יְדֵי מַשְׁכּוֹן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה. רוֹצֵה אָדָם לִיתֵּן כַּמָּה וְלִמְכּוֹר פֵּירוֹתָיו לְמִי שֶׁיְּפַייְסֶנּוּ עַל יְדֵי מַשְׁכּוֹן.
Traduction
– R. Yohanan (pour justifier l’avis de R. Juda dans la Mishna, § 3, au sujet du prêt des fruits) dit: l’emprunteur devient responsable, car l’homme est bien aise de donner une redevance pour la vente des fruits, en étant couvert par un gage; c-à-d, ajoute R. Abahou au nom de R. Yossé b. Hanina, le propriétaire sera bien aise de vendre ses fruits par un intermédiaire qui lui offre une garantie, et à cet effet il lui a donné une rémunération.
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' יוחנן רוצה אדם וכו'. טעמיה דר' יהודה במתני' הוא דמפרש דבהלוהו פירות הוא דהוי שומר שכר מפני שרוצה אדם ליתן כמה וכמה בשביל זה שימכור פירותיו וע''י משכון ומשום דר' יוחנן לא פירש דבריו ויותר היה נוח לו אם מכר פירותיו במעות מיד מפרש לה ר' אבהו ביותר ביאור דה''ק רוצה אדם ליתן כמה בשביל שיכול למכור פירותיו ויהיה בטוח שזה מפייסו במשכון ושלא ידאג על התשלומין וזה שמלוה לו פירות ורוצה הוא בכך מפני שהפירות דרכן להרקיב ובההיא הנאה דאית להאי דנקיט משכונא בידיה על מכירת פירותיו ס''ל לר' יהודה דהוי שומר שכר:
.
סְפִינָה שֶׁעָמַד עָלֶיהָ נַחְשׁוֹל וְהֵיקַל מִמַּשּׂוֹאָהּ מְחַשְּׁבִין לְפִי מַשּׂאוּי וּלְפִי מָמוֹן וְלֹא לְפִי נְפָשׁוֹת. אֲבָל הַשּׂוֹכֵר מֵחֲבֵירוֹ קָרוֹן אוֹ סְפִינָה מְחַשְּׁבִין לְפִי מַשּׂאוּי וּלְפִי נְפָשׁוֹת וְלֹא לְפִי מָמוֹן.
Traduction
Si pour résister à la tempête un vaisseau a dû jeter des marchandises à la mer, on répartit les pertes selon le chargement primitif, et non d’après la valeur; mais pour fixer le prix de location d’un char carrum, ou d’un navire pour plusieurs, on calcule d’après le chargement et le nombre de personnes, non d’après la valeur. Si une caravane attaquée par une troupe de gens a été défendue par l’un de ses membre qui a réussi à sauver une partie des biens, on fera la répartition entre tous; mais si les voleurs l’ont autorisé à s’échapper, ce qu’il a pu sauver est pour lui seul.
Pnei Moshe non traduit
ספינה שעמד עליה נחשול. לטובעה והקילו ממשואה להשליך בים מחשבין לפי משאוי ולא לפי ממון צ''ל וכן הוא בתוספתא. ולפי גירס' הספר אפשר לפרש דעל לא ישנו ממנהג הספנין קאי כדמסיים בתוספתא ולפי ממון דקאמר אם יש להן מנהג לחשוב לפי ממון ולא לפי משאוי הולכין אחריו ובלבד לא לפי נפשות דבזה אין המנהג כלום שמי שאין לו משא כלל א''צ ליתן לזה:
אבל השוכר מחבירו קרון או ספינה. בשביל הרבה בני אדם מחשבין השכר לפי משאוי ולפי הנפשות שהכל שוין לזה ולא לפי ממון:
שְׁייָרָה שֶׁנָּפַל עָלֶיהָ גַייִס וְעָמַד אֶחָד מֵהֶן וְהִצִּיל מִיָּדָן הִצִּיל לָאֶמְצַע. וְאִם נָֽתְנוּ לוֹ רְשׁוּת הִצִּיל לְעַצְמוֹ. חֲמָרִין שֶׁנָּֽפְלוּ עֲלֵיהֶן לִיסְטִין וְעָמַד אֶחָד מֵהֶן וְהִצִּיל הִצִּיל לָאֶמְצַע. וְאִם הִתְנָה עִמָּם בְּבֵית דִּין הִצִּיל לְעַצְמוֹ. הַשּׁוּתָפִין שֶׁמָּחֲלוּ לָהֶן מוּכְסִין מָחֲלוּ לָאֶמְצַע. וְאִם אָֽמְרוּ. לְשֵׁם פְּלוֹנִי מָחַלְנוּ. מַה שֶׁמָּחֲלוּ מָחֲלוּ לוֹ.
Traduction
Si des brigands ont attaqué des âniers, dont l’un a réussi à s’échapper, ce qu’il a pu sauver est pour lui seul; mais si la condition de répartition proportionnelle avait été établie d’avance judiciairement, elle l’est pour tous. Si des associés ont déclaré renoncer aux réclamations contre les exactions des douaniers la renonciation sera proportionnelle, sauf le cas où ils précisent en faveur de qui ils y renoncent; le montant appartient alors à l’individu désigné.
Pnei Moshe non traduit
ואם נתנו לו רשות. להציל אם יכול הוא מה שהציל הציל לעצמו:
הַגַּבָּאִין וְהַמּוּכְסִין תְּשׁוּבָתָן קָשָׁה. הֲרֵי אֵילּוּ מַחֲזִירִין לְמִי שֶׁמַּכִּירִין. וּלְמִי שֶׁאֵין מַכִּירִין יַעֲשׂוּ מֵהֶן צוֹרְכֵי צִיבּוּר.
Traduction
Il est difficile aux encaisseurs et aux douaniers de restituer les perceptions faites à tort, ils remboursent ceux qu’ils reconnaissent avoir taxés injustement, et quant aux sommes perçues à tort dont ils ne connaissent plus le propriétaire, ils les remettent pour le service public.
Pnei Moshe non traduit
תשובתן קשה. שאינם יודעין למי להשיב שגוזלין את הרבים הן ולפיכך אם רוצין להשיב ואין מכירין למי יעשו בהן צורכי ציבור וזהו תקנתן:
Baba Metsi'a
Daf 27b
משנה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִין וְאָמַר לָהֶן לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב אֵינוֹ יָכוֹל לְכוֹפָן. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָזוּן יָזִין לְסַפֵּק מְתִיקָה יְסַפֵּק הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַתְיָא שֶׁאָמַר לִבְנוֹ צֵא שְׂכוֹר לָנוּ פוֹעֲלִין וּפָסַק לָהֶן מְזוֹנוֹת. וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל אָבִיו אָמַר לוֹ אֲפִילוּ אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶן כִּסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בְשָׁעָתוֹ לֹא יָצָאתָ יְדֵי חוֹבָתָךְ עִמָּהֶן שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא יַתְחִילוּ בַמְּלָאכָה צֵא וֶאֱמוֹר לָהֶן עַל מְנָת שֶׁאֵין לָכֶם אֶלָּא פַת וְקִטְנִית בִּלְבַד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא הָיָה צָרִיךְ הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.
Traduction
Si un individu loue des ouvriers, et qu’il leur dise de venir très tôt au travail, ou de s’en aller très tard, il ne peut pas les y forcer plus que ne l’exige l’usage du pays. Si l’usage prescrit de donner aux ouvriers à manger, ou même de leur donner un bon repas, il le faut. Dans toute chose, il faut suivre l’usage. R. Yohanan b. Mathia dit à son fils: Va nous louer des ouvriers. Son fils alla les louer et s’engagea à leur donner la nourriture. Quand il le raconta à son père, celui-ci lui dit: -Si tu leur donnais un repas comme ceux du roi Salomon dans sa grandeur, tu n’aurais pas encore satisfait complètement à ton devoir, car ces ouvriers sont les enfants d’Abraham, d’Isaac et de Jacob. Va donc leur dire, avant qu’ils commencent le travail, que tu ne t’engages qu’à leur donner du pain et des légumes. R. Simon b. Gamliel dit: c’était inutile, car tout dépend de l’usage du pays.
Pnei Moshe non traduit
מתני' השוכר את הפועלין. אינו יכול לכופן. ואע''ג דטפא להו אאגרייהו משאר פועלים לא מצי אמר להו האי דטפי לכו אאגרייכו אדעתיה דמקדמיתו ומחשכיתו בהדאי דאמרי ליה האי דטפאת לן אדעתא דעבדינן לך עבידתא שפירתא:
מתיקה. לפתן:
הכל כמנהג המדינה. לאתויי במקום שנוהגין פועלין לאכול ולשתות בבוקר בביתו של בעל הבית קודם שיצאו למלאכתן ואי אמר להו בעל הבית צאו לעבודתכם בשדה ואביא לכם מאכלכם לשם יאמרו לו נאכל בבית קודם שנצא השדה כמנהג המדינה:
מעשה בר' יוחנן בן מתיה. בגמרא דהתם אמר חסורי מחסרא והכי קתני ואם פסק להם מזונו' ריבה להן דכיון דלא צריך לאתנויי שהרי ממנהג מדינה היו אוכלים ואתני בהדייהו מזוני יתירי קאמר ומעשה נמי בר' יוחנן וכו':
כסעודת שלמה בשעתו. בעת מלכותו:
שהן בני אברהם יצחק ויעקב. וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה דאלו אברהם שלשה פרים לשלשה אנשים ובסעודת שלמה כתיב יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים:
עד שלא יתחילו במלאכה. דאין כאן אלא דברים ואלו משיתחילו לא תוכל לחזור:
לא היה נריך. לזה דהכל כמנהג המדינה וכן הלכה:
הלכה: הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כול'. תַּנֵּי רִבִּי נְחֶמְיָה קַדָּר מְסַר קַדְרוֹי לְבַר נַשׁ תָּֽבְרִין. אָרִים גּוּלְתֵיהּ. אֲתַא גַבֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אֲמַר לֵיהּ. 27b אֵיזִיל אֲמַר לֵיהּ. לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים. אֲזַל וַאֲמַר לֵיהּ וִיהַב גּוּלְתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. יְהַב לָךְ אַגְרָךְ. אֲמַר לֵיהּ. לָא. אֲמַר לֵיהּ. זִיל וֶאֱמוֹר לֵיהּ וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמוֹר. אֲזַל וַאֲמַר לֵיהּ וִיהַב לֵיהּ אַגְרֵיהּ.
Traduction
R. Néhémie a enseigné: un potier avait livré ses pots à un homme chargé moyennant salaire de les fournir, qui les brisa; il lui enleva son manteau (164)V. une note à ce sujet dans les observations faites par Menahem de Lonzano avec les explications de M. Buber (Haasif, 2, 328). en compensation de la perte des pots, puis alla consulter R. Yossé b. Hanina sur son droit, et celui-ci répondit à R. Néhémie: va dire au potier qu’il est dans son droit de revendiquer le paiement, mais qu’il devrait y renoncer, selon ces mots (Pr 2, 10): afin que tu marches dans la voie des gens de bien. Le potier alla et rendit le manteau à l’homme. Puis R. Yossé lui demanda s’il avait aussi payé le salaire de cet homme? -Non, répondit le potier. Va donc le lui donner, ajouta le rabbi, afin d’exécuter au complet la suite du même verset: observe les sentiers des justes.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בברייתא דר' נחמיה:
קדר. קדר אחד מוכר קדרות היה ומסר קדרותיו לאדם אחד להעבירן בשכר ושברן:
ארים גולתיה. נטל מלבוש שלו ממנו בעד הפסד קדרותיו:
איזיל אמור ליה. לזה הקדר אע''פ שמן הדין חייב הוא לשלם צריך אתה לעשות לפנים משורת הדין כדכתיב למען תלך בדרך טובים:
א''ל יהב לך אגרך. כשחזר לר' יוסי ב''ח שאל לך נתן לו שכרך:
זיל ואמור ליה וארחות צדיקים תשמור. צריך שיקוים בך כל המקרא הזה שזה עני הוא וטרח כל היום ותתן לו שכרו:
הדרן עלך השוכר את האומנין
הלכה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִין כול'. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. זֹאת אוֹמֶרֶת. הַמִּנְהַג מְבַטֵּל אֶת הַהֲלָכָה. אָמַר רִבִּי אִימִּי. כָּל הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו לְהָבִיא רְאָייָה חוּץ מִזּוֹ.
Traduction
R. Oshia dit: l’impossibilité de contraindre l’ouvrier à prolonger la journée prouve (165)V. J., (Yebamot 12, 1). que l’usage l’emporte sur une règle (domine la convention). En général, dit R. Imi, le demandeur est tenu de prouver que sa réclamation est fondée (166)Donc, les ouvriers, en réclamant leur salaire, devraient être tenus de prouver que le maître fait erreur., sauf en ceci.
Pnei Moshe non traduit
גמ' זאת אומרת. מדקתני אינו יכול לכופן משמע אפי' אומר שהתנה עמהם ע''מ להשכים ולהעריב והם מכחישין אותו אינו יכול לכופן ולתפוס שכרן לפי שאין המנהג כך ש''מ המנהג מבטל הלכה כדר' אימי לקמיה:
כל המוציא מחבירו עליו הראיה חוץ מזו. אע''ג דבכל התורה קי''ל המוציא מחבירו עליו הראיה וא''כ אם יש טענת הכחשה ביניהן מן הדין היה שעליהן להביא ראיה שלא היה התנאי ביניהם ע''מ כך אלא משום דהמנהג מבטל הלכה זו כאן דאמרינן מסתמא על מנהג העיר והמדינה הוא ששכרן:
בְּנֵי טִיבֵּרִיָּא לֹא מַשְׁכִּימִין וְלֹא מַעֲרִיבִין. בְּנֵי בֵית מָעוֹן מַשְׁכִּימִין וּמַעֲרִיבִין. בְּנֵי טִיבֵּרִיָּא שֶׁעָלוּ לִשְׂכַר בֵּית מָעוֹן נִשְׂכָּרִין כְּבֵית מָעוֹן. בְּנֵי בֵית מָעוֹן שֶׁיָּֽרְדוּ לִשְׂכַר טִיבֵּרִיָּא נִשְׂכָּרִין כְּטִיבֵּרִיָּא. אֲבָל שֶׁעוֹלֶה מִטִּיבֵּרִיָּא לִשְׂכֹר פּוֹעֲלִין מִבֵּית מָעוֹן יְכִילוּ מֵימַר לוֹן. כֵּן סָֽלְקָת בְּמַחְשַׁבְתְּכוֹן דְּלָא הְוִינָא מַשְׁכַּח מֵיגַר פּוֹעֲלִין מִטִּיבֵּרִיָּא. אֶלָּא בְגִין דְּשָֽׁמְעִית עֲלֵיכוֹן דְּאַתּוּן מַשְׁכִּימִין וּמַעֲרִיבִין בְּגִין כָּךְ סָֽלְקִית הָכָא. מְקוֹם שֶׁאֵין מִנְהַג. יְהוּדָה בֶּן בּוּנִי רִבִּי אִמִּי רַב יְהוּדָה. תְּנַיי בֵּית דִּין הוּא שֶׁתְּהֵא הַשְׁכָּמָה שֶׁלְּפוֹעֲלִין וְהַעֲרָבָה שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת. וּמַה טַעֲמָא. תָּשֵׁת חוֹשֶׁךְ וִיְהִי לָיְלָה. הַכְּפִירִים שׁוֹאֲגִים לַטָּרֶף. תִּתֵּן לָהֶם יִלְקוֹטוּן. תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן. יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ. (עַרְבִית) [עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת] בֵּין הַשְׁכָּמָה בֵין הַעֲרָבָה מִשֶּׁלְּבַעַל הַבַּיִת. עַד אֵיכָן. עַד כְּדֵי לִמַלְאוֹת לוֹ חָבִית מַיִם וְלִצְלוֹת לוֹ דָגָה וּלְהַדְלִיק לוֹ נֵר.
Traduction
Les gens de Tibériade ne se rendaient à l’ouvrage ni trop tôt ni trop tard; ceux de Bet-Maon commençaient très tôt et finissaient très tard dans la journée. En vertu de la règle sur l’usage local, lorsque les ouvriers de Tibériade allaient travailler à Bet-Maon (167)V. Neubauer, Géographie, p. 218., ils étaient engagés selon l’usage de ce dernier endroit (d’anticiper et prolonger la journée); lorsqu’au contraire les gens de Bet-Maon se rendaient à Tibériade pour y travailler, ils étaient traités d’après l’usage de cette dernière ville (de ne faire qu’une courte journée). Mais si enfin un habitant de Tibériade va à Bet-Maon pour y louer des ouvriers afin de les occuper chez lui, il peut les contraindre à prolonger la journée, en disant: ''Croyez-vous donc que je n’aurais pas pu trouver d’ouvriers à louer dans Tibériade? Je me suis rendu à Bet-Maon et je vous ai amenés ici, ayant appris que votre journée de travail commence tôt et finit tard''. Dans les localités où il n’y pas d’usage établi, on adoptera, dit Juda b. Boni ou R. Imi et R. Juda, la convention passée devant l’autorité judiciaire (168)V. Rabba sur (Gn 72). que la matinée (depuis l’aube jusqu’au lever du soleil) est aux ouvriers, mais la soirée (depuis le coucher du soleil jusqu’à la vue des étoiles) est au maître et doit lui être donnée, en vertu de ce verset (Ps 104, 20-23): ''Tu amènes les ténèbres, et la nuit vient. Les lionceaux rugissent après la proie… Le soleil se lève-t-il? Ils se retirent… L’homme sort à son ouvrage, … et il est à son travail jusqu’au soir'' (or, le jour dure jusqu’à l’apparition des étoiles). La veille du Shabat, la matinée, quoiqu’appartenant au maître, est distraite de la journée pour les ouvriers, et de même le soir on laisse à l’ouvrier le temps de s’emplir un seau d’eau, de se rôtir un poisson et d’allumer la lumière.
Pnei Moshe non traduit
בני טבריא וכו'. כלומר הא פשיטא לן דהואיל ובטבריא המנהג שלא להשכים ולהעריב ובבית מעון המנהג להשכים ולהעריב א''כ הכל הולך אחר המנהג העיר שהפועלין נשכרין שם ואע''פ שהפועלים בני עיר אחרת הם והלכך בני טבריא שעלו לשכור עצמן בבית מעון נשכרין כמנהג בית מעון וכן איפכא. טבריא יושבת בעמק ולהכי נקט שעלו לבית מעון ושירדו לטבריא:
אבל שעולה וכו'. בעיא היא אם השוכר הוא שהלך לבית מעון לשכור פועלין משם היאך הוא הדין וקאמר הש''ס דבהא אמרינן הכי:
יכילו מימר לון כן וכו'. יכול הוא לומר להן וכי עלתה על דעתכם שלא הייתי מוצא לשכור פועלין בטבריא אלא בשביל. ששמעתי שהמנהג בעירכם להשכים ולהעריב עליתי לכאן וכפי המנהג שהיו בשעת ששכרן צריכין לקיים כן:
מקום שאין מנהג. כלל כגון בעיר חדשה ואין יודעין מנהג קבוע מהו:
תניי בית דין הוא. במקום שאין מנהג קבוע סומכין על תנאי ב''ד:
שתהא השכמה של פועלין. כלומר שלהן הוא ואינם צריכין להשכים מקודם זריחת השמש כדיליף בסמך מן הכתוב:
והערבה של הבה''ב. בערבית שלו הוא היתור שצריכין להעריב ולעשות מלאכה עד צאת הכוכבים:
ומאי טעמא. דכתיב תשת חשך וגו' תזרח השמש יאספון והדר יצא אדם לפעלו וכתיב ולעבודתו עדי ערב וקי''ל דעד צאת הכוכבים יממא הוא:
ערבי שבתות כצ''ל. בין השכמה בין הערבה משל בה''ב. כמו בהשכמה של כל היום הוא משל בה''ב שהוא מוותר ושל פועלים הוא כך הערבה של ע''ש הוא משל בה''ב לפועלין מפני שצריכי' להקדי' לכבוד שבת כדמסיק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source