רִבִּי לָֽעְזָר יְהַב דֵּינָר לְחַד בַּר נַשׁ. אֲמַר לֵיהּ. מַה דְהִינּוּן עָֽבְדִין מִיכָּן וְעַד חֲנוּכָּה דִידִי [וְדִידָךְ]. מִתַּמָּן וּלְהַלָּן לֵית לִי עִמָּךְ עֲסוֹק אִין פָּֽחְתִין וְאִין יְתֵירִין דִּידָךְ. בְּעָה מִיתֵּן לֵיהּ בָּתָר חֲנוּכָּה וְלָא קַבֵּיל. רִבִּי לָֽעְזָר חָשַׁשׁ עַל קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד. וְתַנֵּי כֵן. קִירוּב שָׂכָר וְרִיחוּק הֶפְסֵד זוֹ מִידַּת רְשָׁעִים. קִירוּב הֶפְסֵד וְרִיחוּק שָׂכָר זוֹ מִידַּת צַדִּיקִים. קִרוּב לָזֶה וְלָזֶה רִחוּק לָזֶה וְלָזֶה זוֹ מִידַּת כָּל אָדָם. רִבִּי יִצְחָק יְהַב דֵּינָרִין לְבַר נַשׁ. בְּעָא מֵיעֲבַד לֵיהּ כְּהָדָא דְרִבִּי לָֽעְזָר וְלָא קַבֵּיל עִילַוֵוי. כַּהֲנָא יְהַב מ̇ דֵּינָרִין לְבַר נַשׁ מִיזְבַּן לֵיהּ כִּיתְּנָא. יָֽקְרָא כִיתָּן. אֲתַא שְׁאַל לְרַב. אֲמַר לֵיהּ. אֵיזִיל סַב מִינֵּיהּ מ̇ כּוֹרִין רַבְרְבִין.
Pnei Moshe (non traduit)
אתא שאל לרב. היאך להתנהג וא''ל איזיל וכו' תקח ממנו ארבעים מדות גדולות וכלומר שחייב להעמיד לך הפשתן או אם מכר אותו על שמך יתן לך הדמים כפי אשר מכר:
יקרא כיתנא. ומכרו אותו לאחרים:
כהדא דר' לעזר. ליתן לו הריוח של איזה זמן ואח''כ יהיה הכל עליו ולא קיבל עליה ר' יצחק:
ותני כן. בתוספתא פ''ד:
בעא מיתן ליה. כשבא זה ורצה ליתן לו הריוח של קודם חנוכה חזר בו ר' לעזר ולא קבל כדמסיים הש''ס דהיה חושש שהוא קרוב לשכר ורחוק להפסד:
מה דהינון עבדין. מה שיעלה הריוח מכאן ועד חנוכה יהיה שלי ולאחר מכאן אין לי עסק עמך ויהי' הכל על חשבון שלך בין לריוח ובין להפסד:
אַבָּא בַּר זְמִינָא יְהַב חַד דֵּינָר לַקַּפֵּילָא וּנְסַב מִינֵּיהּ בְּשָׁעָה זְלִילָה דְכָל שַׁתָּא. וְלֹא מוֹדֵי רַב. רִבִּי חִייָה רוֹבָה הֲוָה לֵיהּ כִּיתָּן. אֲתוּ חֲמָרַייָא מִיזְבְּנָהּ מִינֵּיהּ. אֲמַר לוֹן. לֵית בְּדַעְתִּי מְזַבְּנָתָהּ כְּדוֹן אֶלָּא בְפוּרְיָא. אָֽמְרוּ לֵיהּ. זַבְּנָהּ לָן כְּדוֹן מַה דְאַתְּ עָתִיד מִיזַבְּנָתָהּ בְּפוּרְיָא. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי. אֲמַר לֵיהּ. אָסוּר. נְפַק קְבָעָהּ בְּמַתְנִיתָא וְתַנֵּי כֵן. הָיָה חַייָב לוֹ מָעוֹת וּבָא לִיטּוֹל מִמֶּנּוּ בַּגּוֹרֶן וְאָמַר לוֹ. עֲשֵׂם עָלַי כְּשַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק וַאֲנִי אַעֲלֶה לָךְ כָּל י̇ב̇ חֹדֶשׁ. 24a אָסוּר. דְּלֹא כְאִיסָּרוֹ הַבָּא בְיָדוֹ. אָמַר רַב. מוֹדֵי רִבִּי חִייָה חֲבִיבִי דִּי לָן יְהָבִין לֵיהּ וְקָנָה מִכְּבָר שָׁרֵי. אַגְרָא מִן כְּבָר וְקָנָה בָּתָר כֵּן שָׁרֵי. קָנָה מִן כְּבָר וְאַגְרָא בָּתָר כֵּן אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
אגרא מן כבר וקנה בתר כן שרי. וכן אם מקדימין שכר הפירות שנותנין לו מעות לאחר שיצא השער על מנת שיתן להם הפירות לאחר זמן כפי אותו השער שיהיה יותר בזול ג''כ שרי דהיינו מתני' פוסק עמו כשער הגבוה:
קנה מכבר אגרא בתר כן אסור. כלומר דלא אסר ר' חייה אלא כגוונא דהאי עובדא דכיתנא וכדתני בסיפא דתוספתא שהמקח נעשה עכשיו כפי השער שיתייקר אחר זמן ואז ישלמו לו שכר הפירות זהו דאסור שהרי הן מוסיפין במקח בשביל המתנת המעות:
לקפילה. לנחתום ולקח ממנו בשער הזול כל השנה ולא הודה לו רב דמיחזי כשכר המתנת טעות:
רבי חייה רובה. הוה ליה כיתנא ואתו החמרין ליקח ממנו וא''ל אין דעתי למכרן עכשיו אלא להמתין עד זמן פורייא שבעת ההיא מתייקר ואמרו לו תמכר לנו עכשיו בזה השער שלאחר זמן ואנו משלמין לך לזמן היוקר:
אסור. דהוי כמרבה על המכר בשכר המתנת מעות:
נפיק. ר' חייא וקבעה במתניתא ותני כן בתוספתא סוף פ''ד:
ובא ליטל ממנו בגורן. חטים בעד חוב שלו וא''ל עשה עלי החטים כשער של עכשיו היוצא בשוק ואני אעלה לך כפי אותו השער עד לאחר י''ב חדש ואפי' יתייקרו אתן לך בדמים הללו אסור:
דלא כאיסרו הבא לידו. שאין זה דומה לנותן לו איסר או איזה מעות בשעת הפיסוק דנוכל לומר שזה יקנה עכשיו בשוק במעות שקיבל ממנו. וחסר כאן העתקת התוספתא דהאי דינא לא שייכא כלל לעובדא דכיתנא דלעיל והכי מסיים התם בסיפא דתוספתא. אמר לו הלויני כור אחד של חטין ואני נותן לך כשער שאתה מוכר בו אסור. והתם גריס מותר וט''ס הוא. והשתא על הסיפא קאי דקבעה ר' חייא במתניתא כמו שלמד הדין מרבי:
מודי ר' חייא חביבי. אע''פ שזה אסר ר' חייא להקדים ולעשות המקח עכשיו כפי השער שלאחר הזמן התם טעמא כדמפרש לקמן אבל מודה הוא בהא:
דאילון יהבין ליה וקנה מן כבר שרי. שהפירות הן כבר ברשות המוכר והוא מוזיל גבייהו השתא שנותנין לו המעות עכשיו מותר:
בִּיקֵּשׁ רִבִּי לְהַתִּיר קְלִיטוֹ שֶׁלְּיַם וְלֹא הִנִּיחוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. וְאִית דָּֽמְרִין. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי בִּיקֵּשׁ לְהַתִּיר וְלֹא הִנִּיחוֹ רִבִּי. מַאי קְלִיטוֹ שֶׁלְּיַם. בַּר נַשׁ דִּיהַב לְחַבְרֵיהּ ק̇ דֵּינָרִין. [אֲמַר לֵיהּ. יְבֻלִי עֶשְׂרִין דֵּינָרִין. אִין פּוֹחֲתִין דִּידָךְ וְאִין אוֹתְרוֹן דִּידָךְ. אָֽבְדוּ מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶם. אָמַר רִבִּי חוּנָה.] כְּגוֹן אִילֵּין דִּיהָבִין עִיבִידְתָא לְאִילֵּין דְּמַפְרִשִׂין לָרִיסִים מִתַּרְתֵּין קְסוֹסְטְבָן אוֹ מִג̇ קְסוֹסְטְבָן. אֵין זוֹ רִבִּית אֶלָּא הַטַּרְשָׁא.
Pnei Moshe (non traduit)
אין זה רבית אלא הטרשא. כלומר ודאי רבית גמורה לא הוי דלאו דרך הלואה היא ומ''מ אבק רבית הוי כטרשא דדרך מכר הוא ואסור משום אבק רבית:
מתרתין קסוסטבן. משתי מדות או משלשה ומוזלין לגבייהו בשביל הקדמת המעות:
דיהבין עבידתא. שעושין משא ומתן עם אלו שמפרשין בספינה למקום ריסים להביא להן סחורה:
בר נש דיהיב לחבריה מהו דינרין. איזה סך מעות להעמיד לו הסחור' בזול לאחר זמן כדמפרש ואזיל:
קליטו שלים. כדמפרש לקמיה:
רִבִּי יוֹסֵה וְרִבִּי לָ‍ֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה שְׁנֵיהֶן אָֽ‍מְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הָיָה לוֹ דָבָר מוּעָט מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ. וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה [אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה] אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן עַל הַסֶּלַע.
Pnei Moshe (non traduit)
דתנינן תמן. בפ''ג דשביעית הלכה ב' גבי עושה אדם את שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה דלא מיחזי כמזבל שדהו בשביעית הואיל ואינו מפזרו היה לו דבר מועט שאין בו כשיעור האשפתות מוציא אותו ומוסיף עליו והולך. ר''א בן עזריה אוסר כדמפרש התם טעמא בהאי תלמודא שמא לא ימצא לו זבל ונמצא מזבל אותו מקום דכשלא יהיה לו יותר נראה כמזבל שדהו עד שיעמיד ג' או עד שיגביה ג' שיהא אותו מקום ניכר ומשונה משאר השדה ולא מיחזי כמזבל או עד שיתן על הסלע שאינו ראוי לזריעה וחכמים לא חיישי להא דזבל שכיח הוא וכן הכא:
ר' יוסי. במתניתין דקאמר אין פוסקין על הזבל אא''כ היה לו זבל באשפה דגזר שמא לא יהי' לו זבל ור''א בן עזריה דלקמן שניהן אמרו דבר אחד דס''ל נמי הכי:
הלכה: וְאֵילּוּ עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה כול'. אָמַר רִבִּי יָסָא. בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה סְמִיּוֹת עֵינֵי מַלְוֵי רִבִּית. אָדָם קוֹרֵא לַחֲבֵירוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וּמְגַלֶּה עֲרָיוֹת וְשׁוֹפֵךְ דָּמִים וּמְבַקֵּשׁ לֵירֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו. וַהֲלָה שׂוֹכֵר הָעֵדִים וְהַלִּבֶּלָּר וְאוֹמֵר לָהֶן. בּוֹאוּ וְהֵעִידוּ שֶׁכָּפַר בַּמָּקוֹם. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל הַמַּלְוֶה בְרִיבִּית כּוֹפֵר בָּעִיקָּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. יוֹתֵר מִמַּה שֶׁכּוֹפְרִין בָּעִיקָּר כּוֹפְרִין שֶׁעוֹשִׂין הַתּוֹרָה פְּלַסֲטְּרֹן וְאֶת מֹשֶׁה טִיפֵּשׁ וְאוֹמְרִים. אִילּוּ הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה שֶׁכָּךְ הָיִינוּ מַרְוִיחִין לֹא הָיָה כוֹתְבוֹ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. קָשָׁה הָרִיבִּית שֶׁאַף הַטּוֹבָה רִבִּית. הֲרֵי שֶׁאָמַר לִיקַּח לוֹ יָרָק מִן הַשּׁוּק אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ מָעוֹתָיו הֲרֵי זֶה רִבִּית. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. קָשָׁה הָרִיבִּית שֶׁאַף שְׁאֵילַת שָׁלוֹם רִבִּית. לֹא שָׁאַל לוֹ שָׁלוֹם מִיָּמָיו וְעַל שֶׁלָּוָוה מִמֶּנּוּ הִקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם הֲרֵי זֶה רִבִּית. וְכֵן הָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת וְאֵינוֹ מַלְוָון בְּרִיבִּית עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וגו'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אִימִּי. הַמִּיטְמוּט הַזֶּה לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִין מָהוּ. וּבָא שְׁלֹמֹה וּפֵירַשׁ הַצֵּל לְקוּחִים לַמָּוֶת וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
כספו לא נתן בנשך וגו' עושה אלה לא ימוט לעולם ומפרש ר' שמואל מה ענין המיטמוט הזה וממה הוא ניצול ומפסוק זה לא ידענו עד שבא שלמה ופירש הצל לקוחים למות ומטים להרג אם תחשוך למדנו דלא ימוט דקאמר דוד המלך ע''ה פירושו שינצל מהרג דמטים כתיב בהרג ולומר שניצל ממיתה משונה וחיו יחיה:
שאף הטובה רבית. אפי' איזה טובה בעלמא שעושה הלוה עם המלוה מה שלא היה רגיל בכך כגון שאומר לו המלוה ליקח לו הירק מן השוק במעותיו של המלוה או שמקדים לו שלום ולא היה רגיל בזה מקודם אף זה נקרא רבית:
אלו היה יודע משה שכך היינו מרויחין. ורצונינו בנתינת רבית לפי שאנו מרויחין במעות יותר ממה שנותנין אנחנו להמלוה:
גמ' שכל המלוה ברבית כופר בעיקר. שאלו היה לו אמונה ובטחון לא היה עושה כן:
גמ' תני. בתוספתא פ''ו ושם שנויה קצת בלשון אחר. ומדייק הש''ס מדקתני לגורן דמשמע שהרחיב לו זמן וקבע לו לגורן הא בסתם עד שתים שלש שבתות מותר:
משנה: אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ נַכֵּשׁ עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ עֲדוֹר עִמִּי וְאֶעְדּוֹר עִמָּךְ. וְלֹא יֹאמַר לוֹ נַכֵּשׁ עִמִּי וְאֶעְדּוֹר עִמָּךְ עֲדוֹר עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ. כָּל יְמֵי גָרִיד אֶחָד כָּל יְמֵי רְבִיעָה אַחַת. לֹא יֹאמַר לוֹ חֲרוֹשׁ עִמִּי בַגָּרִיד וַאֲנִי עִמָּךְ בָּרְבִיעָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יֵשׁ רִיבִּית מוּקְדֶּמֶת וְיֵשׁ רִבִּית מְאוּחֶרֶת. כֵּיצַד נָתַן אֶת עֵינָיו לִלְווֹת מִמֶּנּוּ הָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ וְאוֹמֵר בִּשְׁבִיל שֶׁיַּלְוֵינִי זוֹ הִיא רִיבִּית מוּקְדֶּמֶת. לָוָוה מִמֶּנּוּ וְהֶחֱזִיר לוֹ אֶת מָעוֹתָיו הָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ וְאָמַר בִּשְׁבִיל מָעוֹתֶיךָ שֶׁהָיוּ בְטֵילוֹת אֶצְלִי זוֹ הִיא רִיבִּית מְאוּחֶרֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֵשׁ רִבִּית דְּבָרִים. לֹא יֹאמַר לוֹ דַּע אִם בָּא אִישׁ פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי. אֵילּוּ עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְהֶעָרָב וְהָעֵדִים וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף הַסּוֹפֵר. עוֹבְרִים עַל בַּל תִּתֵּן וּמִשּׁוּם וְעַל בַּל תִּקַּח מִמֶּנּוּ וְעַל לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנוֹשֶׁה וְעַל לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ אֲנִי י֨י.
Pnei Moshe (non traduit)
עוברים על בל תתן וכו'. המלוה עובר על כלן וכל חד וחד מאי דשייך ביה:
לא יאמר לו דע אם בא וכו'. המלוה לא יאמר ללוה דע אם בא איש פלוני ותודיעני או שאם יבא זה תעשה לו כבוד:
יש רבית מוקדמת וכו'. ואסור משום אבק רבית:
לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה. שימי רביעה קשים הם למלאכה שבשדות:
רביעה. ימות הגשמים שהגשמי' מרביעין את הארץ:
כל ימי גריד אחד. ולא חיישינן אם יום אחד גדול מחבירו שאין מדקדקין בזה וכן כל ימי רביעה אחד ומותר לומר לו עדור עמי יום זה של גריד ואני אעדור עמך יום אחר של גריד וכן ברביעה. גריד לשון יובש שהארץ יבישה ואין הגשמים יורדין:
ולא יאמר לו. עדור עמי ואנכש עמך. שלפעמים זו קשה מזו ויש אגר נטר ליה בשכר שממתין לו על שכר פעולתו עד אותו זמן הוא מקבל עליו מלאכה שהיא קשה מזו:
עדור. חפור:
מתני' נכש עמי. עקור עשבים הרעים עמי היום ואנכש עמך למחר:
וכך היה הלל אומר וכו'. ואין הלכה כהלל אלא כחכמים שאומרין לווין סתם ופורעין סתם:
עד שיבא בני. דכיון שיש לו שפיר דמי לא גזור רבנן בסאה בסאה אלא כשאין לו ואם יש לו סאה אחת לוה עליה אפי' כמה כורין:
מתני' ואני נותן לך מן הגורן. כשיבא זמן הגורן:
הלכה: לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ כול'. תַּנֵּי. לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ. הַלְוֵינִי כוֹר חִטִּים וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ לַגּוֹרֶן. הָא עַד שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת מוּתָּר. וְהִלֵּל אוֹסֵר. שְׁמוּאֵל אָמַר. הֲלָכָה כְּהִלֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
כספו לא נתן בנשך וגו' עושה אלה לא ימוט לעולם ומפרש ר' שמואל מה ענין המיטמוט הזה וממה הוא ניצול ומפסוק זה לא ידענו עד שבא שלמה ופירש הצל לקוחים למות ומטים להרג אם תחשוך למדנו דלא ימוט דקאמר דוד המלך ע''ה פירושו שינצל מהרג דמטים כתיב בהרג ולומר שניצל ממיתה משונה וחיו יחיה:
שאף הטובה רבית. אפי' איזה טובה בעלמא שעושה הלוה עם המלוה מה שלא היה רגיל בכך כגון שאומר לו המלוה ליקח לו הירק מן השוק במעותיו של המלוה או שמקדים לו שלום ולא היה רגיל בזה מקודם אף זה נקרא רבית:
אלו היה יודע משה שכך היינו מרויחין. ורצונינו בנתינת רבית לפי שאנו מרויחין במעות יותר ממה שנותנין אנחנו להמלוה:
גמ' שכל המלוה ברבית כופר בעיקר. שאלו היה לו אמונה ובטחון לא היה עושה כן:
גמ' תני. בתוספתא פ''ו ושם שנויה קצת בלשון אחר. ומדייק הש''ס מדקתני לגורן דמשמע שהרחיב לו זמן וקבע לו לגורן הא בסתם עד שתים שלש שבתות מותר:
משנה: לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ הַלְוֵונִי כוֹר חִיטִּין וַאֲנִי אֶתֶּן לָךְ מִן הַגּוֹרֶן. אֲבָל אוֹמֵר לוֹ הַלְוֵנִי עַד שֶׁיָּבֹא בְנִי אוֹ עַד שֶׁאֶמְצָא הַמַּפְתֵּחַ. וְהִילֵּל אוֹסֵר. 24b וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר לֹא תַלְוֶה אִשָּׁה כִּכָּר לַחֲבֵירָתָהּ עַד שֶׁתַּעֲשֶׂנּוּהָ בְדָמִים שֶׁמָּא יוֹקִירוּ הַחִטִּים וְנִמְצְא בָאוֹת לִידֵי רִבִּית.
Pnei Moshe (non traduit)
עוברים על בל תתן וכו'. המלוה עובר על כלן וכל חד וחד מאי דשייך ביה:
לא יאמר לו דע אם בא וכו'. המלוה לא יאמר ללוה דע אם בא איש פלוני ותודיעני או שאם יבא זה תעשה לו כבוד:
יש רבית מוקדמת וכו'. ואסור משום אבק רבית:
לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה. שימי רביעה קשים הם למלאכה שבשדות:
רביעה. ימות הגשמים שהגשמי' מרביעין את הארץ:
כל ימי גריד אחד. ולא חיישינן אם יום אחד גדול מחבירו שאין מדקדקין בזה וכן כל ימי רביעה אחד ומותר לומר לו עדור עמי יום זה של גריד ואני אעדור עמך יום אחר של גריד וכן ברביעה. גריד לשון יובש שהארץ יבישה ואין הגשמים יורדין:
ולא יאמר לו. עדור עמי ואנכש עמך. שלפעמים זו קשה מזו ויש אגר נטר ליה בשכר שממתין לו על שכר פעולתו עד אותו זמן הוא מקבל עליו מלאכה שהיא קשה מזו:
עדור. חפור:
מתני' נכש עמי. עקור עשבים הרעים עמי היום ואנכש עמך למחר:
וכך היה הלל אומר וכו'. ואין הלכה כהלל אלא כחכמים שאומרין לווין סתם ופורעין סתם:
עד שיבא בני. דכיון שיש לו שפיר דמי לא גזור רבנן בסאה בסאה אלא כשאין לו ואם יש לו סאה אחת לוה עליה אפי' כמה כורין:
מתני' ואני נותן לך מן הגורן. כשיבא זמן הגורן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source